כמה קשה לוותר על גרם של כבוד!
חכמים אומרים לנו שזה לא פשוט, זה קשה מאד מאד לוותר על השררה אחרי שהגעת אליה. מאיפה לומדים? משאול המלך, בתחילה הוא היה נחבא אל הכלים וברח מן ה מלוכה, לבסוף כשהוא עלה ביקש להרוג את דוד. שמעתם דבר כזה? נכנסה בו רוח קנאה, רוח עיוועים, והוא רודף את דוד הצדיק שלא עשה לו מאומה! הפוך, הוא הציל לו את המלכות מיד גלית, וסיכן את חייו בשבילו, אבל מה הוא שמע? שבנות ישראל שרות "הכה שאול באלפיו ודוד ברבבותיו", אה, אני רק אלפים הורג והוא רבבות הורג? אה, אתם לנער הזה אומרים שהוא יותר ממני, יאבאבאי, הבנתם? הוא מביא יותר קולות זה בעיה. אז אני נלחם, גמרנו.
אז אפילו שאול המלך, מרגע שעלה, למרות שבהתחלה היה נחבא אל הכלים ולא רצה את המלוכה, מכל מקום לאחר מכן ביקש להרוג את דוד. על מי מדברים? על שאול שהיה נקי מחטאים כמו בן שנה, והיה משכמו ומעלה גבוה מכל העם, אז אם הוא היה קשה לו קל וחומר כל אדם אחר מרגע שמגיע לרבנות או מגיע לשררה, כמה קשה לו לוותר על כלום, על גרם, גרם של כבוד, גרם.
עוד דוגמא נפלאה, רבי יהושע בן פרחיה, זה היה הרב של יש"ו, מהזוגות, הוא אמר על עצמו, בתחילה כל האומר עלה, עלה למלוכה שאני אהיה רב גדול, הכריז אני כופתו ונותנו לפני ארי, אתה בא לי עם הצעה שאני אעלה אני אהיה רב גדול ואני אהיה אדם חשוב ורב מעל כולם, מי שיבוא ויציע לי הצעה כזאת, אני כופת אותו, קושר אותו, לפני אריה נותן אותו, מה אתה רוצה לסבך לי את החיים? אבל עתה, אחרי שעליתי, כל האומר לי לירד ממנה אני מטיל עליו קומקום של חמין, קומקום של מים רותחים אני נותן לו על הקרחת. רואים כמה קשה שמרגע שאדם עלה לגדולה, כמה קשה לו לרדת. אפילו אם תביא לו את הצידוק הכי הכי נכון.
אז אם בקדושי עליון שברחו מן הכבוד במידה כזאת, אז קל וחומר כמה קשה לאנשים שרגילים לרדוף אחרי הכבוד. שמחפשים כבוד, כמה שהם נלחמים על הכבוד והנשיאות שלהם, ועם כל זה עם כל הקושי הרב שבצעד זה, מצא פרעה הכרח נפשי להתגבר על עצמו ולהתפטר מכסא המלוכה, ולא לכפור בטובתו של יוסף שגמל איתו ועם עמו. הרי כמה ראה אף פרעה הרשע חובה להאריך חסד ולשמור הכרה ואמונים לעושה ולדורות.