נציב יום: יוכבד בת סעדה, שיפתחו לה שערי שמים, ושערי רפואה, שהביופסיה תצא תקינה, שערי זיווג רק מקפ"ז מהרה, שערי פרנסה בשפע ונקל, שערי שמחה שתהיה לה שמחת חיים בריאות שלמה, ושערי תשובה, שתהיה לה תשובה שלמה לה וכל יוצאי חלציה אמן.

חיזוקים, המשך; "ולא אותי קראת יעקב", המגיד מדובנא מביא משל על הפסוק הזה "ולא אותי קראת יעקב כי יגעת בי ישראל" וכך הוא אומר: יהודי סוחר יהלומים גמר בדעתו לנסוע ליריד הגדול בלייפציג על מנת לסחור ביהלומים. ארז היהודי את היהלומים במזוודה המיועדת לכך, עלה לרכבת התיישב בנוחות במקום שהזמין מראש במחלקה ראשונה, הצמיד את המזוודה אל הגוף על מנת שלא תיגנב ותאבד חלילה ונרדם. הרכבת נסעה ושקשוק הגלגלים נדמה כמנגינת ערש ערבה נם את שנתו להנאתו במשך כל הנסיעה.

לא קצרה היתה הדרך, יממה שלמה ערכה הנסיעה, כל אותו הזמן נמנם לו הסוחר, מלבד יקיצות קצרות שנצרכו לתפילה ולאכילה. כשהגיע לבסוף למחוז חפצו, ירד מן הרכבת רגוע ורענן, צעד בצעדים מאוששים לעבר פתח התחנה, עודו הולך לתומו ולפתע הכתה בו הכרה משהו חסר לו, והנה הוא שם לב כי המזודה היקרה בה טמון כל רכושו איננה עמו, הביט ימין הפנה ראשו לשמאל הביט לאחור, מאומה המזוודה היקרה לא נראית באזור.

את התחושה של הסוחר באותו רגע אין צורך לתאר, ברגע הראשון כמובן חרב עולמו, אולם מהר התעשת והחל נוקד בצעד מעשי מתבקש, פתח בריצה בהולה בחזרה אל הרכבת שבה סבר אולי שכח את המזוודה, טרם הגיע הסוחר למחצית הדרך נכזבה תוחלתו שמע את שריקה הצורמנית של הקטר שבישרה לכל המעוניין כי בזה הרגע הרכבת נסעה לדרכה. בייאוש רב החל הסוחר פונה לעוברים ושווים מנסה לברר מישהו ראה את המזוודה? אולי מישהו בטעות נטל אותה מן הרכבת? אולי שכח אותה על הרציף?

אף אחד לא שם לב למזוודה הנטושה!, הסוחר לא יודע מה לעשות, סיכויו למצוא את המזוודה נמוכים ביותר, אולי במצב של חוסר אונים - מנסה אדם להיאחז בכל שביב של תקוה, וזה מה שהוא עושה, ולפתע ציפתה לו הבטחה משמחת. אחת הנוסעים התעניין אודות המזוודה, שח לו לפי תומו ששמע שני אנשים משוחחים עם מנהל התחנה ומספרים לו שהורידה מהרכבת מזוודה ששכח אחד מן הנוסעים.

פניו של הסוחר אורו נשימתו שבה לתיקנה, לבו שב לפעום כסדר, מיד לאחר שבירר את מקום המדויק של משרד מנהל התחנה, פנה בצעדים מהירים, כאשר בעיני רוחו הוא כבר רואה את עצמו שוב אוחז במזוודה הכל כך יקרה מלאה יהלומים. ואכן מנהל התחנה היה אדיב מאוד, הושיב את הסוחר בכיסא במשרד, ופנה לשני גברתנים שעמדו בסמוך, גשו אל המחסן ותביאו את המזוודה של האדון הנכבד היושב כאן.

ברגע שהוא אמר את זה התרחש מאורע שהמנהל התקשה להבין, הסוחר התעלף מיד במקום!, לאחר שהצליחו לעורר את הסוחר מעלפונו, פנה אליו מנהל התחנה

ושאל: "מה קרה שהתרגשת כל כך עד שהתעלפת?"

הסוחר הצביע על המזוודה הגדולה שניצבה עכשיו לפניו ואמר לו: "המזוודה הזאת לא שלי!, כששלחת שני גברתנים להביא את המזוודה מן המחסן הבנתי שזה לא מדובר במזוודה שלי, שכן המזוודה שלי קלה היא, אף על פי שהערך שלה רב מכל הסחורות הנמצאות בתחנה גם יחד - ואין צורך יותר מאשר אדם חלוש או יפה כח כדי לשאת אותה, אם כן מזוודתי אבדה איפה בלי שוב ועמה כל ממוני סיים הסוחר!" והתעלף שוב.

כך אומר המגיד מדובנא: "הנביא פונה ואומר לישראל: "ולא אותי קראת יעקב" מה הראייה? "כי יגעת בי ישראל", אתה יגע מלקרוא לקב"ה, אתה יגע מללכת בדרכיו וליראה אותו, אתה יגע מלקיים את המצוות ולשמור את תורתו. אין! מתעייפים, אם יגעת בי ישראל? - אות היא כי לא אותי קראת יעקב. אם אתה לא מתעייף אז אתה קורא אותי יעקב, אבל אם אתה מתעייף - אז זה סימן שלא אותי קראת. זה לא המזוודה, זה לא זה.

כל אחד יודע כמה שתהיה העבודה קשה ככל שתהיה, כל עבודה שתעשו בחוץ, היא קלה בהרבה מעמל שנדרש ליישב רמב"ם מוקשה או תוספות תמוה. יכולים לשבת שבועות. בכל זאת הרי זה פלא! מעמל התורה מהיגיעה מדברי הרמב"ם מהתעמקות מדברי התוספות - אין מתעייפים. אנשים יושבים שעות על גבי שעות ימים על גבי ימים ולא מוותרים. אם רואים בן תורה עייף ויגע - תדעו לכם שהוא לא התעייף מעמל התורה, כי עמל התורה זה החבילה שלנו, זה לא מעייף,

היא יקרה עד מאוד!, מלאה פנינים ויהלומים, אבל ממנה לא מתעייפים. היהדות כולה כל מה שיש בה, התורה כולה עד סוף דבריה, מצוותיה וענייניה - זה מבוע של רעננות. זה נותן חשק לקום, לעבוד את הבורא לעשות רצונו. אם יש עייפות ויגיעה - זה מזוודות לא שלכם, אתם סוחבים מזוודות אחרות, של חשבונות ודאגות וייסורין, וטרחות ובלבולים ודמיונות, מזוודות כבדות, כבדות. המזוודה שלנו היא מזוודה קלה "ולא אותי קראת יעקב!"

איך אני יודע? "כי יגעת בי ישראל", אם מתייגע, אם אתה עייף – "ולא ירא אלוקים", אין קונצים. אדם צריך להיות רענן מן התורה.

"רבי חנניא בן עקשיא אומר: "רצה הקב"ה לזכות את ישראל, לפיכך הרבה להם תורה ומצות, שנאמר: השם חפץ למען צדקו יגדיל תורה ויאדיר".