חיזוקים לעלות בעבודת השם - חלק מט - אין מקום לבושה כשצריכים עזרה | הרב אמנון יצחק
תאריך פרסום: 09.12.2019, שעה: 07:20
נציב יום: אלעזר בן פנינה שהשם יתברך ימציא זיווגו משורש נשמתו בקלות ובמהירות, אשת חיל צנועה, אוהבת תורה ומצוות לזיכוי הרבים אמן ואמן, א מ ן!!
סיפור נפלא: שמעתי מאחד מידידי, שביקש להישאר בעילום שם, ממנו אנחנו יכולים ללמוד שאפילו גדול שבגדולים יש לפעמים קשיים ונקודות משבר, והחובה המוטלת על כל אחד- לעשות כל טצדקי כדי להיחלץ מן המצב ולחפש עזרה אצל כל מי שיכול לסייע, בלי להתבייש או להתחשב בשיקולי כבוד ויוקרה. והמעשה כך היה: "עמדתי בתחנת אוטובוס ביציאה מירושלים, מצפה למונית תיקחני למחוז חפצי בני ברק. השעה שעת לילה מאוחרת, מוניות בודדות חלפו על פניי מלאות עד אפס מקום, בחוץ קר וחשוך, המתנה מורטת עצבים קצת קשה מנשוא. לפתע עוצרת לידי מכונית, וקול חביב ומוכר פונה אלי,
"שלום! מה שלומך? זמן רב לא התראינו, אתה נוסע לביתך, אם כן משמים מזדמנת בדרכי שאקיים בך מצוות גמילות חסדים והכנסת אורחים".
מי זה היה? חבר ילדות, שמשמש הנהג האישי של הרב מנחם שך זכותו תגן עלינו בחפץ לב נעניתי בהצעתו הנדיבה של ידידי, נכנסתי לרכב במחומם שמח וטוב לב, כולי הודאה לקב"ה שחסך ממני, המתנה כל כך לא נעימה בקור בחשכה. התחלנו לנסוע,
חברי אומר: "זה עתה אני מחוזר ממסע שליחות מרתק!",
- "מסע מרתק? כלום שהיית בחוץ לארץ בתקופה האחרונה?"
- "לא לא ולא, נסעתי בשליחותו של הגאון הרב מנחם שך, והאמן לי שיעור עצום למדתי מהשיעור הזה. שיעור עצום. נוכחתי לדעת כי כל אותם גדולים - לא נולדו גדולים, גם להם ירידות ומעידות, אבל הם ידעו "שבע יפול צדיק וקם" סוד ההצלחה נעוץ העובדה שגם כאשר נפלו הם לו הרימו ידיים, לא נתנו לרפיון להשתלט עליהם, אלא חפשו עצות ודרכים להיחלץ מן המצב שנקלעו אליו".
- "במה דברים אמורים?" הסתקרנתי
ובן שיחי היה להוט לספר את הסיפור שגרם לו התפעלות כה גדולה, לא חיכה להפצרות ומיד פתח וסיפר: "היום כמו בכל יום הזדחל תור ארוך אצל הרב שך, איש איש ומשאו אשר על שכמו, איש איש וצרתו אשר על לבו, על אחד בא לפרוק את המעיק והמציק לו. בין הממתינים היה היום יהודי בגיל העמידה, פנים חדשות אצל הרב שך, שמו יעקב חיגר, מן הסתם הגיע לקבל ברכה או הכוונה, הרב שך קיבל אותו כמו שהוא מקבל כל יהודי בלבביות אופיינית. שאל אותו לשמו,
- "יעקב חיגר" ענה לו האברך,
והנה לגודל תדהמתו הוא רואה את הרב שך קם ממקומו בהתרגשות ושואל: "חיגר אמרת? אולי תגיד לי מה שם אביך?"
ענה לו האיש: "משה חיגר",
והוא לא מבין על מה הסער הגדול, נכון שאבא שלו יהודי תלמיד חכם ובר אוריין, אך כמוהו יש עוד רבים, ולמה חרד הרב שך לשמוע את השם? נשגב מבינתו. הרב שך אחז בידיו של היהודי ושאל בהתרגשות: "האמנם? אתה הוא בנו של משה חיגר? איפה הוא היום? העודנו חי?" הבן שהיה נבוך מההתרגשות מרבן של ישראל,
השיב בחיוך: "כן, הוא עוד חי, מתגורר בבית אבות "תמיר" בירושלים".
באותו רגע קרה דבר מוזר, הרב שך לא מחכה רגע, נטל מיד את המגבעת והחליפה,
פנה אל האברך ואמר: "אני רוצה לראות את אביך עכשיו ומיד, האם הדבר אפשרי?"
לשונו של האברך כמעט נעתקה מפיו, והוא גמגם בתשובה: "כן, בעצם למה לא?"
"עד מהרה נקראתי לרב שך {מספר הנהג עכשיו, נהגו של הרב שך} וביקש ממני להסיעו ל"בית אבות תמיר" בירושלים, לפלא היה הדבר בעיניי", המשיך ידידי בתיאור, "הרב שך בן 90 שנה, ייסע לבקר יהודי קשיש בבית אבות בירושלים? מדוע הטריח הרב את עצמו?" ניסיתי להקשות,
הרב שך לא וויתר: "אני חייב לראות את משה חיגר ומיד, את כל חיי הרוחניים אני חייב לו! אתה שואל על הבהילות?"
לא הבנתי אבל ראיתי שהרצון הזה חזק מכל שיקולי נוחות ולפיכך הצעתי לגאון שאני אסע ואביא את הקשיש אליו, רק לאחר שבירר הרב שך עם הבן כי הדבר לא יכביד על אביו - קיבל את ההצעה ונתן לי אישור לנסוע להביא את רבי משה חיגר אליו. משהגעתי לבית האבות וסיפרתי לרבי משה הקשיש על רצונו של הרב שך לפגוש אותו התברר כבר שהבן הספיק לעדכן אותו דקות מספר לפני כן שהוא אחוז תדהמה בדיוק כמוני. לא היה לו שמץ של מושג מה מדובר.
שאלתי אותו: "כלום הכרת את הרב שך בצעירותך?"
הקשיש אומר: "כן", והפליג בזיכרונות, "פעם ראשונה שנפגשתי עמו היה בישיבת קלוצק הקדושה, אבל לא זכור משהוא מיוחד שבו ירצה רבן של כל ישראל לראות אותי", מאחר ולא הצלחנו לעמוד על פשר התעלומה, החלטנו שמוטב שנזדרז לצאת לבני ברק, וכך נוכל להחיש את הפתרון. יצאנו לדרך ופחות משעה כבר היינו בפתח ביתו של הרב שך, נכנסנו לבית, גילינו שולחן וערוך בכל טוב, כאילו אדם גדול וחשוב מגיע. מיד כשנכנס רבי משה חיגר, התיישב עמו הרב שך, כיבד אותו בכל מיני כבוד שבעולם, שוחח עמו בחביבות ומחמימות מיוחדת, שיחת רעים על ימים שעברו. אחרי מחצית שעה, ליווה הרב שך את אורחו עד לדלת, שם שב והודה לו בכל לב על חסדיו עמו משכבר הימים, משראה הגאון הרב שך שכולם תמהים, הסביר את פשר ההתרגשות הגדולה והכבוד הרב שהוא רחש כלפי אותו אלמוני,
- "רבי משה חיגר את חיי הרוחניים אני חייב לו, שכן בלעדיו לא הייתי היום ראש ישיבת פונוביץ'", מעשה שהיה כך היה: זמן קצר לאחר נישואיי כאשר החילותי להרגיש קשיים בלימוד התורה, החשק לא היה כמו פעם, ההתמדה גם נפגמה, ישבתי ועשיתי עם עצמי חשבון נפש, וניסיתי למצוא דרך בה אוכל לשוב להתעלות כמיקודם. אחר מחשבה מרובה, עלה בדעתי רעיון, ניגשתי לדוד שלי, הגאון רבי איסר זלמן מלצר זכר צדיק לברכה, ביקשתי ממנו שידבר עם החתן שלו הגאון רבי אהרן קוטלר זכר צדיק לברכה, שאסכים שאומר שיעורים בישיבה, ועל ידי זה סברתי שיהיה לי דחף ומחויבות להתאמץ להתעלות התורה. רבי איסר זלמן דיבר עם הרב אהרון אולם הלה סירב לקבל את ההצעה, בטענה שהשיטה שלו בלימוד שונה מהשיטה שלי, ומכיוון שחושש שהתלמידים יתבלבלו, בלית ברירה גנזתי את הרעיון וניסיתי דרכים אחרות אבל ללא הועיל. עברו ימים ושבועות והמצב לא השתפר, נכנסתי עוד לרבי איסר זלמן,
- בכיתי בדמעות שליש: "דודי אהוב אני לא יודע מה לעשות, מרגיש שכל ההתעלות הרוחנית בסכנה, איני רואה דרך להתגבר רק על ידי הרבצת תורה אולי תנסה לדבר עם רב אהרון קוטלר?"
ניגש רבי איסר זלמן לדבר עם הרב אהרון וחזר שנית על עמדתו, משהסביר לו רבי איסר זלמן במה דברים אמורים והדגיש כי הדבר אצלי ממש בגדר פיקוח נפש
- העלה רב אהרן הצעה: "היות ויש בחורים בישיבה שעדיין אינם ראויים להיכנס לשיעורים שלי" - הוא אמר: "אולי יוכל הרב שך למסור להם שיעורים וכך תהיה תועלת לכל הצדיים, הבחורים ישמעו שיעורים שיביאו להם תועלת, במקום השיעורים שלי שהם לא מבינים, ולרב שך תהיה תועלת בהרבצת תורה".
אבל עדיין היה מכשול בדרכי, אותם הבחורים שרב אהרן סבר שאינם מקבלים תועלת מהשיעורים שלו - לא היו מוכנים כלל לשמוע על רעיון לוותר על השיעורים של הרב אהרן, הרי בשביל זה נדדו לקלוצק. ניסיתי לחשוב כיצד ניתן להשפיע עליהם, ולבסוף מצאתי שיש בחור מבוגר בשם משה חיגר, אותו היהודי שהיה כאן לפני כמה דקות הוא היה ממונה על אותה קבוצת בחורים, הוא בעל כישרון, בעל לב זהב, הוא הבין את הלב של הבחורים החלשים בישיבה, בעבורם היא היה כותל הדמעות, ואצלו הם הרשו לעצמם לפרוק את המעיק על ליבם, ואפילו לספר לו את ההתמודדויות הקשות שעומדות בדרכם".
וכך עלה בדעת הרב שך: "אם משה חיגר ימליץ לפני אותם בחורים לשמוע את השיעורים - אין ספק שיקבלו דעתו. ניגשתי אליו, ביקשתי: "דקות מספר, ברצוני לשוחח איתך", במילים קצרות תיארתי בפניו את הקשיים שהחלו צצים בדרכי בתקופה האחרונה, סיפרתי לו שאני חש רפיון בלימוד ובהתמדה, והצגתי את הרעיון שהגיתי. לעסוק בהרבצת תורה ובכך יהיה לי דחף וחיוב מחייב להמשיך עלייתי". והסברתי לו שגם רב אהרן אינו מוכן שאומר שיעורים בפני בחורי הישיבה מהטעם ההוא, וכי הרעיון שהוא הציע זה שאמסור שיעורים בפני הבחורים החלשים בלאו הכי הם לא מבינים את שיעוריו. אבל מה? אותם בחורים אינם מוכנים בשום אופן לוותר על השיעורים של רב אהרן אף על פי שבאמת אין להם תועלת מהם, וכעת אני פונה אליך;" סיימתי את הדברים: "על מנת שתנצל את השפעתך על אותם בחורים לשכנע אותם שיסכימו לשמוע ממני שיעור, מלבד של התועלת האישית שאני יפיק ממנו - יביא גם תועלת מרובה ויקדם אותם בלימוד ובהבנה".
כשראה רבי משה עד כמה נוגע הדבר בנפשי, שהייתי מוכן להתבזות בפניו להוריד דמעות על כך - העניין ריגש אותו מאוד, והחליט לעזור לי ככל יכולתו, הוא המליץ לפני הבחורים לשמוע את השיעורים שלי, את אלה שהתנגדו ריכך ושכנע, ואת אלה שחששו כי לא הכירו אותי כמגיד שיעור הוא הרגיע, בסופו של דבר כולם הסכימו. המשימה הזאת דרשה מרבי משה חיגר כוחות נפש מרובים, אבל הוא לא הרפה עד שהביא לסיום הטוב, והמאמץ היה כדאי, התחלתי למסור את השיעורים, הבחורים ברוך השם נהנו בצורה לא תאמן, עלייתם והבנה בלימוד היתה מדהימה ממש, וגם על עצמי ראיתי השפעה לטובה, קומתי נזדקפה, המרץ והחשק חזרו אלי, מאז במשך שנים, לא פגשתי את רבי משה עד עצם היום הזה".
כך סיים הרב שך את הסיפור המרגש ואמר: "לכל אחד יש שעות של שפל, לכל בן אדם יש נקודת שבירה, ואין מי שלא חש מידי פעם ברפיון המאיים על עתידו הרוחני, אבל בנקודה זו צריך לדעת לקום ולהמשיך הלאה, להיאחז בציפורניים ממש, ולמצוא כל עצה להיחלץ מן המבוך. אותו יהודי משה חיגר, היה עבורי חבל ההצלה באותה תקופה, ואיך לא אכיר לו טובה על כך?".
אם לא היתה נמצאת העצה הזאת, וההסכמה של משה חיגר, היינו מפסידים את הרב שך על שלל ועשרות אלפי תלמידים שיצאו ממנו ראשי ישיבות, ראשי כוללים וכו'. אז רואים שהגדולים גברו משברים, ולא התביישו לקבל עצה, דחיפה, פתרון, העיקר לא לשקוע אלא לעלות. יש ביצה והביצה מושכת אותך, וכל פעם שאתה מתאמץ אתה שוקע יותר, אתה ממהר לשקוע, צריך מישהו מבחוץ לחלץ אותך, אבל אם יש בושה - שוקעים. ואם יש את האומץ להתחנן ולצעוק: "אס או אס!", אז יכולים להינצל. יש אנשים שנתקעו במדבר או ביער או באיזה מקום, אין מים איבדו קשר אין טלפון, איך הם מצליחים להיחלץ? הם לוקחים אבנים ועושים S O S בגדול, ואם עובר איזה הליקופטר ורואה, אז נודע שיש אנשים במצוקה וככה הם ניצלים. אתם ואני ואנחנו לא ביער ויש מים, ולא צריך לכתוב, אפשר לגשת למישהו תבקש עצה עזרה תמיכה עידוד וכו', ויוצאים מהביצה, ויכולים להיות הרב שך, לא יאומן כי יסופר, משה חיגר העמיד על רגליו את הרב שך.
"רבי חנניא בן עקשיא אומר: "רצה הקדוש ברוך הוא לזכות את ישראל, לפיכך הרבה להם תורה ומצות, שנאמר: "השם חפץ למען צדקו יגדיל תורה ויאדיר".