נציב יום: אלעזר בן פנינה, מודה לקב"ה לכל מכל כל שנמצא תמיד בשבילו בכל זמן ועת, מכוון אותו בדרך הישר, יזכה להמשיך לעשות נחת רוח לבורא עולם אמן, א מ ן!

ממשיכים בחיזוקים לעלות בעבודת השם "סומך השם לכל הנופלים" אמרו חכמים זכרונם לברכה: יצרו של אדם מתחדש עליו בכל יום, ואלמלא הקב"ה עוזרו, אין יכול לו. ככתוב: "צופה רשע לצדיק וצופה להמיתו" כלומר להפילו בחטא, "השם לא יעזבנו בידו". אז יצר הרע מתחדש כל יום, ולא עם סיפורים של אתמול, כל יום יש לו "חדשות לבקרים", והוא יש לו פטנטים, לאדם אפילו לנותנים צ'אנס להתפלל ב"עזרה" אז הוא נרדם והוא חושב שלא רואים, אבל רואים הכל רואים.

"צופה רשע לצדיק וצופה להמיתו השם לא יעזבנו בידו" במאמר זה אומר הרב שאול וגשל לבן הישיבה: "הורו לנו חכמים זכרונם לברכה שני דברים. הראשון: שיש מלחמה תמידית בתוך לבו של אדם, כי היצר הרע מסית את האדם חדשים לבקרים ומבקש לצוד אותו ברשת החטא. דבר שני: הקב"ה מוכן ועוזר לאדם ככתוב: "השם לא יעזבנו בידו", אז מצד אחד צופה רשע לצדיק, ומצד שני הקב"ה לא יעזבנו בידו - כמובן אם האדם מסייע לעצמו.

מלחמת היצר מתנהלת כדרך מלחמה בין שני אנשים אשר לפעמים זה נוצח ולפעמים זה נוצח, אין אדם שאין לו נפילות אבל לכל אדם יש גם עליות, וצריך כל עובד השם לדעת כי אחת ממידותיו של הקב"ה זה שהוא סומך לכול הנופלים. זאת אומרת: ברגע שלפני הנפילה, כאשר אדם מרגיש שהוא עומד ליפול לגמרי ללא תקנה, באותה שעה בא הקב"ה לעזרתו מקודש להחזיקו, להעמידו לאיתנו הראשון. כך הן מידותיו של הקב"ה,

ומי שיודע ומאמין בהצלה זו - יהיה לו יותר קל לחזק את עצמו ולהחזיק מעמד גם בזמנים הקשים, כי הלא הוא בטוח שהמצב הקשה יעבור בעצם השם. כך מצינו אצל האדם הראשון, מיד אחרי חטא עץ הדעת, בא הקב"ה לפתוח לו פתח לתשובה. וכן אצל קין, למרות שהקב"ה לא קיבל קורבנו ומעשיו לא מצאו חן בעיני השם - מכל מקום קרב הקב"ה את עצמו אליו כביכול וסידר לו דרך תשובה.

ולא עוד אלא אפילו אחר הריגת הבל אחיו, עדיין היתה חמלת השם עליו ונתן לו פתח לתשובה, בזה ששאל אותו "איה הבל אחיך"? שיתעורר לעשות תשובה. רואים אנחנו כמה נוראים גדולים חסדי השם יתברך עד לאין שיעור "לבל ידח ממנו נידח", וזה לימוד עצום ונורא לכל אחד ואחד, שאף אם נרגיש נפילה מידי פעם, אל יפול לבו מזה, כי אדרבא! הרגש זה של הנפילה, הוא בעצמו קריאה מלמעלה שפותחים לו פתח של תשובה.

לפיכך החכם יקשיב לקול דממה דקה שבקרבו, ומיד בלי עיכוב, בלי שהייה יחשוב על עצות ותחבולות איך ומה לתקן, ואיך להישמר מתחבולות ומהדומה לו מכאן ולהבא. לפעמים עוברים על אדם זמנים אין לו כל כך חשק ללמוד ולהתפלל כראוי, ראשו קשה עליו כברזל, אינו מצליח לרכז את המחשבות בשעת הלימוד, השכל אטום, המוח לא תופס מה שלומדים, כל הילוך המחשבה מתנהל בכבדות ובלי חיות. יש לדעת שמצבים כאלה שכיחים, בפרט בימי הבחרות, וכל אחד עובר זמנים כאלו,

השאלה: מה עושים בזמנים הללו? ובכן, התשובה היא: ראשית; לדעת להשיב אל הלב פעם אחר פעם, כי אין לדאוג על זה כלל! כי זו היא דרך העולם, וכמו שבאו הקשיים כך הם ילכו. כי בד"כ המצב הקשה הזה יעבור מעצמו אחרי איזה זמן, לכן צריכים לשמור לא ליפול ברשת! של העצבות והייאוש, כן כאמור אין סיבה להתייאש והישועה קרובה מאוד. מלבד זאת, בזמנים האלו, צריך שמירה יתרה מהיצר הרע, כי בשעה שאין השכל כל כך זך ובהיר, וגם אין לאדם גם חשק תורה ולעבודה- הוא עלול להתפתות ביותר ליצר הרע,

וכל שכן חס ושלום הוא ישמע שטוען לו מחשבות כוזבות רעות ומרושעות כגון: "מה יוצא לך מזה שאתה יושב פה? מה אתה מחפש? מה, אתה תהיה גאון? אתה תהיה חכם? תהיה גדול?! מי אתה בכלל?" ודע! זהו הטבע שבשעת חושך פנימי רואים הכול שחור. אבל זה רק דמיון כי באמת הנשמה מאירה בפנים, ועוד מעט יזרח עליו אור חדש ובהיר מלא שמחה ועונג!. הכלל הוא: לא לשמוע בשום אופן בשום מחשבות של ייאוש, כי ייאוש הוא נגד האמונה, נגד הבטחון, נגד כל יסודות התורה.

מובא בספרים ששום מצב שבעולם יהיה אשר יהיה, "אין מקום לייאוש" , דוקא בשעה שאדם חושב שהוא נופל אז קרובה הישועה כי הקב"ה סומך לכל הנופלים. ואם מרגיש אדם שהוא יורד ונופל מטה מטה - אל ידאג שכן הוא ישוב לאיתנו הראשון, החשק יחזור, ההתמדה תחזור, השכל ישוב ברור וזך כמו בשמנים הטובים.

משה בן רבי אברהם חיים, כך היה הכינוי של אחד מפרחי החסידים בעיר אומן, ולמקום משכנו, איווה לו בית דירה סמוך ונראה הציון הקדוש של הרב מברסלב, הנער מזה השקיע בתפילותיו את כל מרצו וכוחו, והתפילות שלחו היו לשם דבר, עד שהדבקות וההתלהבות של התפילה הגיע לאוזני הרב נתן, והוא שיבח והעלה על נס את עבודת התפילה של הרך בשנים. אלה שפגעי ומקרה הזמן, עולים שמים יורדים תהומות, אף גם על הנער לא פסחו, וביום מן הימים מצאה אותו ירידה ונפילה בתפילותיו הבוקעות רקיעים.

במר נפשו אץ משה בן רבי אברהם הזה אל רבו הגדול רבי נתן, טינה לפניו את צער לבו על הנפילה והירידה בעבודה שבמוקדשים.

"משה! נפלת?" שאל אותו, "תתחיל מחדש! כי אפילו אני, שיש לי כבר זקן לבן, חושבני עוד בדעתי להיות יהודי כשר. יש לי עוד תכניות להיות "יהודי כשר". ובפרט אתה שהנך עדיין אברך צעיר כל האפשרויות פתוחות לפניך". כי על כן, על קוטב זה סבב לו ציר חייו של התלמיד הגדול רבי נתן. התחזקות ושוב התחזקות, רצונות וכיסופים, ללא הבדל של גיל וזמן, סוד "ההמתן" - אמונת האדם בעצמו!"

וכהנה עוד דברי צורי ומרפא לנפש, אשר לא יתנו לאדם לצעוד ליפול משום סיבה שבעולם, אפילו הנראית כאמתית ונכונה, אפילו אם נדמים בקשיים חומת ברזל, האדם יהיה איתן ותקיף כצור החלמיש. והיה רגיל בפיו, כשהיה משוחח על הצדיקים שהם עובדי השם: "למה היה זה צדיק גדול במעלה כל כך? משום שהיתה לו כל כך הרבה התחזקות". "דברי תורה צריכים חיזוק כל הזמן", כל הזמן! יצר הרע רק זה לא רוצה שאדם ילמד. ודרך זה ספר ומנה והזכיר כמה מהצדיקים המפורסמים.

וציין: שכל אלה לא זכו להעפיל למדרגתם רק על ידי ריבוי ההתחזקות. ואף היה מסיים ואומר: "ומדוע הנני כמו שאני? משום שהיתה לי כך וכך מידת התחזקות". נסיים במה שכתב הוא בהלכות "מתנה": "עיקר בריאת האדם וירידתו לעולם הגשמי הזה המלא קליפות והסתרות, היא בכדי שיוכל להוציא החסדים הנעלמים מאוד מההעלם אל הגילוי, זה עיקר גדולתו יתברך, כי מידת החסד נקראת גדולה, גדולה, וכל מה שמוציאים חסדו מן ההעלם אל הגילוי - מתגלית גדולתו של הקב"ה.

וזה מעצמו גם כן, העניין של בחינת ירידה - תכלית עליה, כי על ידי שהוא מחזק עצמו גם בעת הירידה על ידי האמונה ועוצם חסדיו יתברך עד אין קץ ותכלית, על ידי זה מוציא החסדים הנעלמים אל הגילוי, זה עיקר גדולתו יתברך. ועל ידי זה זוכה לעלות בעליה גדולה, ולהשיג השגה יתרה בגדולתו יתברך. וזה גם הבחינה "במקום שבעלי תשובה עומדים אין צדיקים גדולים יכולים לעמוד" כי על ידיהם מתגלית טובו וחסדו יברך ביותר.

כי הוא נותן את הפתח גם לאלה שפשעו ורחקו ומרדו - לחזור, במקום שהם עומדים אפילו צדיקים גמורים לא יכולים לעמוד. למה? כי הם מגדלים את החסדים הכי גדולים של הקב"ה של אלה שירדו לפי פחת - הקב"ה מוכן להרים אותם משם. זה מתגלה רק על ידי אלה שחוזרים בתשובה. אלה שהם דתיים כל הזמן {היום זה מושג מצחיק קצת} אבל אלה שכל הזמן גדלו ככה, אז אין להם את הגילוי הזה, בסדר כל הזמן היה להם את הגילוי הזה ונשאר ככה.

אבל אחד שהיה רחוק והיה הפוך נגד, ופתאום הבן הזה זוכה להארות גדולות ושוכה להתעורר והופך להיות אחד שמקפיד על קלה כבחמורה- זה מראה את חסדיו של הקב"ה, את הסבלנות שלו, את ארך אפיים שלו - זה קידוש השם, במקום הזה שעומדים בעלי תשובה - אפילו צדיקים גדולים לא יכולים לעמוד!".

"רבי חנניא בן עקשיא אומר: "רצה הקב"ה לזכות את ישראל, לפיכך הרבה להם תורה ומצות, שנאמר: "השם חפץ למען צדקו יגדיל תורה ויאדיר".