נציב יום: חזרה בתשובה שלימה ואמיתית לכל עם ישראל, הצלחה בוועדה לרוני בן ז'וליאט, זיווג הגון וישר למאיר בן זהבה וסמדר בת חנה א מ ן!!

אנחנו ממשיכים להתחזק חיזוקים בעבודת השם, הניסיון זמני בלבד העצה להינצל מליפול ברשתו של הייאוש, היא לזכור: כי הניסיון איננו קבוע, אלא זמני וחולף, לאחריו ישובו הזמנים הטובים, אם אדם יזכור זאת תמיד, יקל עליו מאוד לעבור את אותה תקופה של ניסיון, שכן חלק נכבד מרפיון ידיו של האדם - נזקף לזכות החשש מפני התמודדות ממושכת.

כפי שאמר פעם הגאון רבי יצחק ברמן זכר צדיק לברכה באחד מדרשותיו: "אחד הדברים המקשים מאוד על האדם - היא המחשבה שתקופת הניסיונות הקשים תמשך לנצח. המחשבה הזו שוברת את רוחו, מביאה אותו לידי ייאוש, ומרפה ידיו מלהילחם כנגד הקשיים והניסיונות. אולם האמת היא, לא כן הדבר, כל ניסיון שבא על האדם, הוא רק לתקופה בלבד, פעם לזמן קצר ופעם לזמן ארוך יותר, אבל תמיד זה רק תקופה, לאחריה ישוב הכול כבראשונה, בכך יש להתחזק ועל ידי זה ניתן להתמודד לעבור את הניסיון בשלום.

להתמודד, הפירוש הוא: לא להתרפות מההישגים שהגיע אליהם האדם עד כה, אלא להמשיך בכל הכוח אפילו כשאין חשק, תוך ידיעה שהקשיים הם זמניים בלב, וכי הם רק בגדר ניסיון בדרך לעליה". על זה הוסיף הגאון ברמן וסיפר מה ששמע פעם ממרן החזון אי"ש זכר צדיק לברכה שסיפר על עצמו: "היתה תקופה שתלמודו עלה לו בקושי רב, היה מתיישב בבוקר ללמוד ומרגיש שלא הולך, הראש לא עובד, אין חשק אין מרץ,

אבל החזון איש נלחם עם עצמו ואמר: "אמר אביי אמר אביי! תלמד כבר! נו תגיד כבר!" הוא לא וויתר, הוא התמודד ונלחם עבור לימוד התורה הקדושה עד שהכל הלך כשורה. אחר הצהריים התחיל שוב מהתחלה, התיישב שוב ללמוד לא הולך, שוב נלחם עד שהלך כשורה. בשעות הערב: נשתלש הדבר באותו הסדר ממש, וכך היה במשך תקופה, עד שברוך השם חלפו ועברו הקשיים, וברבות הימים זכה להיות מאורם ורבם של כל ישראל.

זה עוד בלי להגיד שכל ימיו היו ייסורים, כל ימיו לא היה לו יום אחד ללא ייסורים!". משל נפלא בעניין זה, מובא בספר "מדרגת האדם" בשם רבינו הגאון ונצטט לשונו: "משל למה הדבר דומה? למלך אחד שהיתה לו חומה גבוהה, והיה לחומה סולם להגיע אל ראש החומה, בתוך המדרגות של בסולם היתה מדרגה אחת מבחינה דרגה מבלבלת, שוויל דל טראפ, מה זה אומר? זה משהו כנראה מדרגה וירטואלית רואים ואיננה,

והכריז המלך: "מי שיעלה על ראש החומה - אתן לו עושר רב ואקח אותו לחתן!".

בתחילה רצו הרבה והתחילו לעלות דרך הסולם, כשהציבו את הרגל על הדרגה המבלבלת - מיד נפלו לאחוריהם. וכה עשו אחד ושני ורבים ולא יכלו לעלות, כי המדרגה המבלבלת הפריעה אותם, לכן עזבו את העושר הגדול והסתלקו מן הרעיון לעלות,

ואמרו: "שאין יכולת לעלות!".

כל מי שראו רודפים לנסות אם יוכלו לעלות - היו מלגלגין עליהם: "חבל על הטרחה! זה מן הנמנע, ואין זה עומד תחת בחירת האדם בגבורת החיל שלו!",

ואכן רבים התייאשו. אבל נמצא שם חכם אחד, עמד והתבונן: "מה זה? אם היה באמת מלמעלה מיכולת האדם - אז המלך לא היה מכריז שימצא מי שיעשה כן, כי אין מכריזים על דבר הנמנע לעשות, ואם המלך הכריז - מסתמא יש בדבר צד יכולת ויש צד של מניעת היכולת. ואם היה מגלה את הסוד? היו כולם יכולים לעשות כן, לכן כיסה ולא גילה בכוונה מיוחדת, שאם ימצא אדם אחד שיבין מעצמו את מקום הטעות ודרך הנכון - רק לו נאה העושר ולו נאה להיות חתן המלך".

התחיל החכם לבקש את מקום הטעות ואת צד היכולת, והבין: שיש בסולם מדרגה מבלבלת, ושאר המדרגות כולם ישרים! ומביאים למטרה, ורק המדרגה הזאת המבלבלת היא "פרשת הדרכים". אז אם האדם קופץ מהדרגה שלפנים לדרגה שלאחרי, ודולג אותה לגמרי - אז יגיע לראש החומה! ואם האדם הולך בזה אחר זה בלא קפיצה - אז כאשר ידרוך ברגלו על הדרגה המבלבלת - הוא מתבלבל ונופל לאחוריו.

אמנם שאין המניעה בדבר, אלא מניעה בו - במטפס, לא המניעה בדבר, כי עם הסולם הזה אפשר להגיע למעלה. ולו היה מתבונן בדבר והיה מדלג מעל הדרגה המבלבלת - אז היה רואה כי אין שם שום דבר נפתל ועיקש בסולם, ויכולים להגיע לראש החומה. לאחר שנגלה לחכם סוד הדבר, אזר כוחותיו, קפץ מיד למעלה מן הדרגה המבלבלת, ומצא בעצמו כי הסולם ישר וטוב והגיע לראש החומה.

-        "מה היה בסוף?" כולם אוהבים לשאול.

ובכן האדם, במדרגות השלמות הרבה עשו ולא עלתה בידם מפני שאינם יכולים להמתין, אדם במדרגות השלימות, לעלות במדרגות השלימות, הרבה עשו ולא עלתה בידם מפני שאינם יכולים להמתין, מפני כשבאה אליהם דחיקה וניסיון - מיד הם מתבלבלים, לא צריך מדרגה מתבלבלת הם מבולבלים, מתבלבלים ומתחרטים וחוזרים להרגלם. ואחר כך יש להם טענה על התורה: "תשמע זה קשה! זה בלתי אפשרי, אני ניסיתי זה לא! לא, זה מן הנמנע, אי אפשר",

לכן הוא המבולבל, אז איך הגיעו כל הגדולים להיכן שהגיעו? כולם עולים באותה דרך, "מסילת ישרים" מסדר לך דרך בדיוק איך עולים. אז הנמנע זה אתה לא הדרך לא התורה. אבל האמת: אם יש טענה - היא עליך! שאתה אין לך סבלנות להמתין,

התורה הבטיחה ואמרה: "כי קרוב אליך הדבר מאוד בפיך ובלבבך לעשותו" ואתה רואה את זה רחוק, ומיד שדוחק לך משהו - אתה כבר לא בעלים על עצמך, כבר מתבלבל, וכל האיברים שלך לפני הרצון - הופכים כמוץ לפני רוח. ואחר כך יש לך עוד טענה "שעשית כרבי שמעון ולא עלתה בידי", יש לכם מניעה יותר גדולה מאשר רבי שמעון צריך להסתתר במערה ולאכול חרובים ולשתות מים 13 שנה? זה מניעה גדולה! לא?

אז יכול להגיד: "אני פטור, "אנוס רחמנא פטריה" מה, אני חי ברדיפה!, כל החיים בפחד, אולי ייכנסו הרומאים, אולי יבואו יהרגו אותי, אולי..." הבית נגופא דעובדא היכא הווה: האם השלמת כל חלקי המתנה? או המתנת מעט? ואחר כך כשדחק לך הטבע, פרצת הגבול ורדפת אחרי מה שליבך כופה אותך? הרי גילתה לך התורה: שיש דרגה מבלבלת, היא אמרה: "ובחרת בחיים" אז היתה לך בחירה לדלג מעל המבלבלת, ואז היית מרגיש "כי דרכיה דרכי נועם".

ודאי יש ניסיונות שנראה לך שלא ניתן לעבור אותם, עכשיו נשארת שוטה, כי מיד שדוחק לך הטבע, אתה מתבלבל ולא הולך הלאה, נסוג ומתייאש! ואתה נשאר כמו אדם מן השוק, בלי להבין שיש פה רק בלבול הדעת שגירש אותך מכל חלקי הטוב. וזהו ההבדל העיקרי בין צדיק לרשע; כי הצדיק יודע - שכל שעת הדחיקה היא רק דרגה המבלבלת, צריכים להמתין מעט, אחר כך יימצא לפניו עולם חדש. אתה צריך...