יש משל נפלא בזה מובא בספר "משפט צדק", מאחד מן הקדמונים: "משל לבניין גבוה מאוד אלף קומות גובהו, מהקומה האלף משתלשל לו חבל ארוך היורד והולך עד למטה, ושלח הקב"ה את נביאו הנאמן, להורות לבני אדם: "רצוני שכל אחד יעלה בידיו בחבל מהקומה הראשונה עד הקומה האלף, ומי שיגיע לקומה האלף מובטח לו אושר גדול ונצחי מאין כמוהו!". שמעו בני אדם את הציווי הזה, באו למגדל - איך? איך מעפילים לשמה, לעלות בידיים בחבל אלף קומות? חלקם נואשו מראש, לא ניסו כלל לעלות, אמרו: "לא שייך שאדם יעלה בידיו לגובה כזה!". חלקם התחילו לטפס, לאחר קמה קומות מי יותר ומי פחות נשברו וירדו. אבל היה בן אדם אחד שאמר: "אם הקב"ה ציווה - בהכרח שזה אפשרי, אפילו שאני לא רואה בעיניי איך". ואכן אותו אדם התחיל לעלות, טיפס קומה ועוד קומה בזריזות, רק שהגיע לקומה עשירית - החל להרגיש שהכוחות עוזבים אותו, אולם תכף חשב ונזכר מהציווי, והבין כאמור אם יש ציווי - בהכרח יש דרך לקיימו. ולפיכך המשיך לטפס ולעלות בכוחות מחודשים, הגיע לקומה עשרים - הרגיש זהו לא יכול להמשיך, אבל בעקשנות נוראה בכוחות על אנושיים, החליט: "אפילו אם אפול באמצע למטה ואשבור את כל העצמות - זה הציווי! ואני אקיימנו". וכך המשיך הגיע לקומה שלושים. כשהגיע לקומה שלושים הרגיש שאין לו בשום אופן שבעולם להמשיך וגם לא לרדת, וממילא הבין, שלא יעברו רגעים ספורים והוא יפול וישבור את כל העצמות. אבל הוא החליט שהוא מניח את החבל בשום אופן שבעולם עד שהידיים שלו בפועל לא יוכלו להחזיק. והנה הוא מרגיש שמגיע הרגע הנורא, ועוד רגע הוא נופל מלמעלה ושובר את כל עצמותיו, ידיו רוטטות מרוב מאמץ! וברגע האחרון שהידיים החלו נפתחות ועוד רגע קט הוא נופל למטה! - מה קרה? הגיע נשר כביר כוח, התיישב עליו והרים אותו עד הקומה אלף. יש בעיה לקב"ה לשלוח נשר? אין לו בעיה לשלוח נשר. זה המשל - והנמשל: כאשר מאמץ האדם את כל כוחותיו, ועושה כל שביכולתו - נפתחים בפניו שערי סייעתא דשמיא, ויכול להשיג אפילו חוץ לטבע. חוץ לטבע. ועל פי הכתוב יבואר מה שכתוב: "לא בשמים היא לאמור, מי יעלה לנו השמימה ויקחה לנו וישמיענו אותה ונעשנה" רש"י אומר: "לא בשמים היא" - שאם היתה בשמים - הייתה צריך לעלות אחריה וללמוד". זה קצת יותר מאלף קומות. אבל השם אומר "היא לא בשמים", אבל אם היתה בשמים - היית צריך לעלות בשביל ללמוד. ויש לציין: איך אפשר לצוות אדם דבר שאין הוא יכול כמו לעלות לשמים? אלא הביאור הוא: שאם היתה התורה בשמים - היינו מצווים לעשות כל שביכולתנו ובכוחנו לעלות אחריה, וממילא גם ללמוד אותה כבר היו מסייעים מן השמים. אם השם מצווה משהו, אין דבר כזה שאין בכוחך, ואפילו שתעשה את כל הכוחות ולא תגיע - הוא יגיע אותך? "כי לא עליך המלאכה לגמור!!" אתה צריך לעשות את כל ההשתדלות בכל הכוחות, אבל אתה לא יכול להגיד ש"אני בן חורין להתבטל ממנה, כי אם אני לא יכול, אני לא יודע, אני אמדתי את כוחי אני לא יכול, אם אני לא יכול אז אני לא מתחיל בשביל מה אני אתחיל?" - אין דבר כזה!, אתה חייב לעשות על כלות בכוחות, ואז אתה מגיע. גם אתה ידידי, "לא עליך המלאכה לגמור, ולא אתה בן חורין להיבטל ממנה", עליך לעשות כל שביכולתך ולבטח תזכה לסייעתא דשמיא עצומה, ותשיג למעלה מכוחותיך, ותגדל בעזרת השם להיות גדול בישראל".

אספר לכם סיפור: אתמול היינו בבריכה, ובאו כמה חבר'ה מה"כנישתא", אני שואל אותם: "אתם יכולים לעבור בצלילה 25 מטר לצד השני?" – "לא!.... לא יכול! לא יכול...". אמרתי: "אין לא יכול, עכשיו אני אלמד אתכם איך אתם יכולים לעבור את כל הבריכה בצלילה". בטח צחקו בלב, טוב אבל לא נעים אמרנו - אמרנו. אמרתי להם כמה תרגילים לא משנה לעשות, אחר כך אמרתי להם: "עכשיו כל אחד יצוף, חייב להיות מתחת למים 40 שניות, אני סופר כל 10 שניות אני נותן מכה ביד לא קמים לפני 40 שניות". טוב אחד עשה 15 שניות, אחד עשה 25. "עוד פעם, רפיון לעשות לא להתאמץ, ראש למטה מורכן" התחילו לעלות, אמרתי: "עכשיו אתם יכולים לבזבז אויר, יש לכם עוד אויר, אתם יכולים" בררר כל פעם כל 5 שניות בררר "לשחרר קצת עד שיתרוקן לגמרי, אז אתם יכולים". אחד שלא חשב שהוא מסוגל עשה דקה ועשר שניות מתחת למים, אחרים עשו 40 וזה.... אמרתי: "עכשיו תקשיבו: בצלילה עד שמה זה 20 שניות, אז אתה מבין כמה עודף של אויר יש לך?" אחרי שאמרתי את זה הם עברו את זה כמו דגים. הם לא האמינו קודם שהם מסוגלים, הם אפילו לשים את הראש מתחת למים תרררר עולים תרררר עולים למעלה כאילו הולכים למות. פעם אחת תרגיל אחד לא יותר.

אז פירושו של דבר, האדם לא מאמין בכוחותיו, אדם חושב שזה... אדם פוחד, אדם מתיירא, יש לו חרדות, יש לו דמיונות יש לו... מה אתה מבלבל את המוח? מה אתה זה.... אם אתה מאמין בעצמך, אם הוא עשה למה אני לא יכול לעשות? מה הריאות שלו נפוחות משלי יותר גדולות? גם לי יש ריאות, אם ילדים קטנים עושים את זה... ויש להם ריאות קטנות למה אתה לא יכול עם ריאות גדולות? אבל לכל אחד יש את החסימה, חסימה, שאומר: "זה? אני לא יכול!, מה פתאום, זה אני לא..." מוגבל מסכן... אין דבר כזה, אין דבר כזה, אין דבר כזה מוגבלות, אין שום מוגבלות, לא פיזית ולא זה... זה הכל תרגול, זה הכל תרגול, אומץ, העזה, עקשנות, מגיעים.

והנה, יש פה מעשה מהרב שך: סיפר את זה הגאון רבי דוב יפה: "ששמע שהרב שיינין שמאחת משמחות הבר מצווה שערך לאחד מבניו - הגיע רב הגאון הרב שך זכר צדיק לברכה, ודיברו שמה על גדלות בתורה, על כישרונות וכדומה. ניגש הרב שך לילד הבר מצווה ואמר לו: "תדע לך, היה לי ראש חלש בצעירותי, ואת העליה הרוחנית עשיתי בעמל ובכוח ההתמדה, תפילות וסייעתא דשמיא!". שמעתם? "ראש חלש". חי 107 שנים. עם ראש חלש, הוא התחיל עם ראש חלש. ואת כל העליה הרוחנית להיות מנהיג הדור, ומחבר ספרים - "כל זה עשיתי בכוח העמל וההתמדה התפילות וסייעתא דשמיא". לא היה לו נעליים אתם יודעים, חוץ מכבודכם, לא היה לו נעליים, נעליים לא היה לו, הוא הכניס עיתונים, הנעליים היו קרועות אש הוא הכניס עיתונים לחסום אותם, והולך ככה בשלוליות ובכל. פעם הוא נתדפק על דלת של עשיר וביקש ממנו אם הוא יכול לתת לו זוג נעליים, גרושים כמה זה בשביל עשיר? גרושים!. אמר לו: "אל תלמד, מי אמר לך ללמוד?, לך לעבוד!", זרק אותו. לימים הוא הוציא את "האבי עזרי" וזה... ואותו עשיר שמע שיש אחד גדול בישראל ופה ושם, אז הוא בא אליו והוא אמר לו: "אני רוצה לתרום את כל ההוצאה של הספרים!", אמר לו: "מי שלא דאג לנעליים לא יקבל גם את הספרים". היתה לו חולצה אחת, הוא היה יושן בבית כנסת בקור של אירופה!, עם חולצה!!, והיה לומד לומד בלי הפסקה. כמו יתום הוא היה, היו לו הורים אבל הוא היה כמו יתום, כי לא הביתה לא כלום, רק לומד, דבוק דבוק בתורה, וזה עם ראש חלש, זאת אומרת: אתה רואה שאין תוצאות, אתה לומד לומד ואתה לא רואה תוצאות - עקשנות ועמל. כל אחד יכול, כל אחד יכול. אם פוסק הרמב"ם שכל אדם יכול להטות את עצמו להיות כמשה רבנו? ואם הגמרא אומרת שחייב כל אדם לומר "מתי יגיעו מעשיי למעשה אבותי אברהם יצחק ויעקב"? אנחנו מדברים דברים ברורים. אבל צריך להיות רציני, אם אתה רוצה להשקיע בעולם הזה - ידונו אותך לפי זה. יגידו: "הנה פה היה לך כוחות, היה לך שכל, פה אתה התאמצת, פה את עמלת, פה השתוקקת, פה קפצת מהמיטה בשביל הביזנ'ס, פה רצת אחרי הכסף, פה הלכת לפה, פה הלכת למסיבה, שם הלכת לזה, מה זה? היה לך חיים על הכיפאק נהנית, רצת זה... למה לתורה לא רצת? למה למצוות לא רצת? למה לא השקעת? למה החשבת את העולם ולא יישאר לך ממנו כלום - ובעולם שאתה הולך אליו לא השקעת שום דבר?. מה, אתה סתום? מה זה?!" תחשבו על זה.

"רבי חנניא בן עקשיא אומר: "רצה הקב"ה לזכות את ישראל, לפיכך הרבה להם תורה ומצות, שנאמר: "השם חפץ למען צדקו יגדיל תורה ויאדיר".