אם תאמין בעצמך תצליח

סיפר אחד מגדולי ירושלים: "מאז שאני זוכר את עצמי, נחשבתי בעיני כל רואי לא יוצלח, אבל לא סתם לא יוצלח, לא יוצלח המוצלח ביותר. כל כך מוצלח בלא יוצלח - עד שהייתי הלא יוצלח המוצלח ביותר. היכן שנגעתי, דברים נפלו, נשברו, נקרעו, התפזרו, כמעט כל יום נחתכתי במקום אחר, שכבר זכיתי שהמלמד ביקש ממני להכין לו כוס תה - ידי רעדה רגע לפני שהגשתי אותה לשולחנו, החליקה מן המגש ולקול צחוקם הרועם של כל בני כיתתי שבתי בוש ונכלם למקומי. כל שנה חזר על עצמו הסיפור, מלמד חדש תקווה חדשה ניסיונות כנים אך כושלים מצד במלמד המסור ושוב הייתי שוקע בשגרה אפורה ומשמימה של חיי בדידות וצער. הורי היקרים איבדו זה מכבר את תקוותם, הם לא היו צריכים לומר לי זאת, הדבר היה ברור, בכל תחום שבו ניסיתי את כוחי - נכשלתי כישלון חרוץ, הבנתי כי מסלול חיי כבר מוכן ומזומן עבורי, ולא נראה וורוד במיוחד. בקיצור יאוש טוטאלי. ויהי היום ובחיידר הופיע מלמד חדש שלימד בכיתה מספר שעות בכל יום, בעל נשמה ובעל מרץ, הוא האמין שבכל אחד טמונים כוחות וכישרונות מופלאים, וכל מה שצריך זה רק להוציא אותם אל הפועל. לפיכך החליט לטפל בבעיה של כיתתנו שזה אני כמובן, בעיניים מושפלות קיבלתי את בקשתו להכין עבורו, ועבור צוות המלמדים 10 כוסות תה. {עשרה כוסות}. "אינך יודע שאני לא יוצלח?" שאלתי אותו בעיניים מושפלות, אך הוא בשלו: "תלמידי היקר, אנא אנו זקוקים לעשרה (10) כוסות של תה תוך חמש (5) דקות". בעודי יוצק את המים הרותחים לכוסות הזכוכית, בלשתי בעיניי היכן ממוקמים היעה המגב והמטאטא, תוך שאני מהרהר בלבי לפחות אנסה למזער את הבושות, צעד אחר צעד פסעתי בזהירות כשבידי מגש התה של הכוסות המהבילות, את הדלת של חדר המלמדים צלחתי בשלום, כמעט שכבר קרא הבלתי יאומן והצלחתי במשימה מזה שנים רבות, אז לא, כאשר התכופפתי לעבר השולחן כדי להניח את המגש, צנחו שתי (2) כוסות על אחד (1) המלמדים וזעקותיו הדהדו בחלל התלמוד תורה, נמלטתי משם כל עוד נפשי בי, ולפתע הרגשתי יד רכה מונחת על כתפי, הרבי הביט בי במבט מבין, ואני רועד בכל גופי, - "אמרתי לך!" פלטתי, אך הוא לא נבהל, והשיב לי בשלווה ובקור רוח: "זה לא נורא, עליך לזכור כי שמונה (8) כוסות תה נשארו על עומדן!". למחורת נטל המלמד את ידי, ענד עליה רצועת גומי, והורה לי: "הסכת ושמע, בכל פעם שתחשוב שאתה לא יוצלח - תמתח את הגומי ותשחרר אותו, כדי שיצליף לך בבשר, ויזכיר לך לחשוב בצורה חיובית, ולחפש בהם את הדברים שבהם אתה מוצלח!. למשל: אם אתה לומד גמרא ומתקשה מאוד בהבנת תירוץ מסוים של הגמרא, טרם פוצה בך יעוץ בעצמותך - משוך ברצועת הגומי, וחזור ושנן לעצמך את קושיית הגמרא, כבר הבנת?" ביום הראשון - היתה ידי אדומה מהצלפות הגומי, אבל אט אט הרגלתי את עצמי להתבונן בעיקר בצדדים החיוביים, בדברים שאני אכן מוצלח ומצליח, ובטחוני העצמי החל להשתפר. מכאן ואילך קרה הבלתי יאומן, ככל שנקפו הימים התמעטו המקרים בהם לא הצלחתי, והצלחותיי נעשו תכופות יותר ויותר, אחר תקופה כבר לא נצרכתי לאותה רצועה ביד, ברוך השם הצלחתי בכל מעשי ידי. ולעומד מן הצד קשה לבטח לראות בי את הבבואה של אותו ילד לא יוצלח, אשר עד לפני תקופה קצרה איש לא האמין ביכולתו להצליח בדבר, כולל אני. היום כשאני מביט לאחור, על אותם שנים קשות ומייאשות, שנים של מאבקים בייאוש בחוסר הצלחה, אני מודה לקב"ה על כוחות הנפש שנתן בי, כמו בכל אחד ואחד. נוכחתי לדעת, כי אם רק ירצה האדם, באפשרותו לנצל כוחות עצומים אלו ולשגשג ולהגיע לפסגות, אבל יש תנאי אחד לדבר: עליך להאמין בעצמך ולרצות. וזה אחד מגדולי ישראל, ככה הוא התחיל, אחד מגדולי ירושלים.

באחד מדרשותיו של הגאון הצדיק רבי נתן וכטפוגיל זכר צדיק לברכה בישיבת לייקווד בארצות הברית פתח ואמר: "הגמרא במסכת גיטין נו' מתארת את השתלשלות המאורעות שהביאה לבסוף לחורבן בית המקדש השתלשלות של רבי זכריה בן אבקולס נטל בה חלק כשמנע מרבנן להקריב קרבן בעל מום מפני שלום מלכות ולהרוג השליח שהביאו שלא יספר לקיסר שמנחתו נדחתה עלולה להתפרש כמרידה במלכות בסופו של דבר זה גרם שהלשין השליח לקיסר עלה על ירושלים והחריב את בית המקדש והגלה את בני ישראל מארצם בסיכום אותו מעשה הגמרא מביאה את דברי רבי יוחנן שאמר: "ענותנותו של רבי זכריה בן אבקולס הגלתנו מארצנו!" רבי יוחנן מגלה לנו מהיכן נבעו הסברות של רבי זכריה ומלמדנו שהכל נבע מענוה לא נכונה במקום בו היה צריך גבורה של "הוי עז כנמר וגיבור כארי" נעשה ענו ומחמת ענוה שבאה בזמן הלא נכון ובמקום הלא נכון הכל נחרב הכל בגלל סיפור של "קמצא ובר קמצא" שאמר שעל ידו לא יקריבו קרבן של הקיסר והטיל בו מום ולא הסכימו להקריבו צריך להקריבו סכנה לא שמע להם אמרו לו: "טוב לחסלו שנשלח על ידי הקיסר שלישין!" לא שמע וזה גרם לחורבן הבית. בספר ירמיהו מתואר דין ודברים מענין שהתנהל כביכול בין ירמיהו הנביא לקב"ה בו הקב"ה מלמד את ירמיהו על חשיבותה הרבה של הכרת הערך העצמי ערכו העצמי של ירמיהו הנביא וכך אומר הקב"ה לירמיהו: "בטרם אצרך בבטן ידעתיך הקדשתיך נביא לגוים נתתיך" ואומר: "אהה השם אלקים הנה לא ידעתי דבר כי נער אנוכי" ויאמר השם אלי: "אל תאמר נער אנכי כי על כל אשר אשלחך תדבר" ירמיהו טוען לקב"ה: "איך אתה בא לעשות אותי כזה אדם גדול נביא לגוים הרי נער אנכי לא יודע מה לדבר ואיך לדבר?" אבל הקב"ה משיב לו: "אל תאמר "נער אנוכי" כי אם אתה אומר "נער אנכי" אתה אין לך כלום!" עוד ממשיך הקב"ה ואומר לירמיהו: "ירמיהו הנביא אתה יודע מי אתה? אתה יודע איזה כוחות יש לך?! ראה הפקדתיך היום וכו' ולהאביד ולהרוס לבנות ולנטוע! אתה שומע? יש לך עסק עם כל הבריאה כולה אני נותן לך שלטון על כל העולם!" וממשיך הקב"ה ואומר: "ואני הנה נתתיך היום וכו' לעמוד ברזל ולחומות נחושת על כל הארץ למלכי יהודה לשריה לכוהניה ולעם הארץ!" זאת אומרת עשיתי אותך גיבור את כל זה אומר הקב"ה לירמיהו כדי לעקור ממנו את הענוה הבלתי ראויה את ההרגשה הנער אנכי וככה הוא אומר לו: "ירמיהו! אתה לא יודע כמה אתה גדול וחזק וכמה אפשרויות כבירות עומדות לפניך כל העולם מצפה לך אם תשתמש בכוחותיך כמו שצריך – תצליח! אבל אם תאמר "נער אנכי" לא תגיע לכלום!" אתם שומעים? על זה אומר הגאון הצדיק רבי ירוחם זכרונו לחיי העולם הבא המשגיח דמיר: "מי יודע כמה כוחות אבדו לנו כמה גדולי ישראל הפסדנו וכמה נפלו ענקים בגלל שלא שמעו את הציוי "אל תאמר נער אנוכי!".

הסיפור הבא ימחיש לנו היטב את הרעיון של רבי ירוחם סיפורו של חיים אברך "תכשיט": "אני גם זכיתי שהמורה שלי בביאליסטוק בבית ספר יסודי הזמינה את אבי אמרה לו: "הבן שלך - התכשיט של הכיתה!" תכשיט זה לא שבח גדול לא בזכות המורה אז היה סיפור של חיים אברך תכשיט כן כפי שמעידים עליו כל מכיריו אשר יוצאים מכליהם מרוב התפעלות הוא תלמיד חכם מופלג מומחה לחינוך מיוחד ששמו הטוב יצא למרחקים ובעל הבנה דקה ורגש חם פעם בעת רצון הואיל לספר סיפור התעלותו וכה היו דבריו: "זה התחיל בישיבה האמת שבישיבה הקטנה די הצלחתי לפחות יחסית,

זאת אומרת לא הייתי תלמיד מפריע ומזיק הייתי כאחד מהמנין כולם למדו ואני ביניהם מעולם לא מהמצטיינים רגיל הקשבתי למדתי השתדלתי כמו כולם בישיבה הגדולה מצויינת בזכות היחוס המשפחתי ולחץ שהפעילו על מג"ש חלקם קרובי משפחה כדאי להכנס מסגרת יותר רכה של לימודים אבל אבי ואמי שמאד רצו שאכנס לישיבה זו דוקא ששם למדו אחי הגדולים ובני דודי לא לקחו את דבריו של ראש הישיבה ברצינות לי אישית לא הפריע הדבר עדיין לא ידעתי מה ההבדל בין ישיבה זו לאחרת לא היה לי עמדה מה שהכי טוב עבורי הענינים בישיבה לא התגלגלו כפי שרציתי כי הבחורים בישיבה פשוט גאונים הר"מים הסבירו את הכל בקיצור הבחורים כבר הבינו שאלו קושיות הביאו ראיות ואני הסתכלתי עליהם כמו תרנגול בבני אדם

איך שהוא הסתדרתי לא הייתי בישן מיד לאחר השיעור ניגשתי לחבר טוב להבין את החומר לר"מ הייתי פונה בשאלות לעיתים רחוקות שחששתי "למה לא רצינו לקבלך לישיבה, זה לא המקום בשבילך!" עברתי תקופה קשה לא היו לי חברים לא התאמתי לרמה שלהם הייתי בודד בישיבה ימים תקופות חלפו בן אדם בלי חברים "או חברותא או מיתותא" בסוף מצאתי חברים חדשים ברחוב לאחר תקופה של חצי שנה קרא לי המשגיח ואמר: "אין טעם עוד לחכות ולהסביר בודאי ידוע לך שאתה מטיל חרפה על הישיבה מקומך לא איתנו!" לא הועילו תחנונים לארוז חפצי כלתה הרעה אינו עומד לשנות דעתו נתקפתי בפחד נורא! מה אעשה? לאן אני אלך? מה יאמרו אבא ואמא? היה כבר מאוחר מידי לא יכלתי לשנות המצב

בלית ברירה חזרתי הביתה אבא היה מאוד עצוב מלבד לומר לי בשברון לב שאכזבתי אותו לא היה לו הרבה מה לעשות אחרי ימים הורי הצליחו למצוא ישיבה אחרת שהסכימה לקבל אותי לא מהשורה הראשונה אבל די טובה גם שם לא החזקתי עם כל החפצים אחרי שסילקו אותי מעוד 2 ישיבות וכבר התרגלתי ולא היה אכפתי לי מאוד אפאתי רק כשנזרקתי בפעם ה-4 שמצב הבחורים היה גרוע במיוחד רק אז הבנתי כמה התרחקתי בחרפה לא אמרתי "שלום" לאף אחד יצאתי התישבתי על ספסל ברחוב מעט חפצים טמנתי פני וידי ופרצתי בבכי נורא עשיתי לעצמי סיכום קצר התדרדרות: איך אני נראה? ואיזה פנים יש לי כלפי הקב"ה ועצמי? איך הם נראים ובסיעתא דשמיא הגעתי להחלטה נחושה: להשתנות! ולא סתם שינוי קטן אלא להשתנות לגמרי!

השעה היתה כבר שעת צהרים הדמעות עדין שטפו את פני ליבי גדוש בהרהורי חרטה ועצב על המצב שנקלעתי אליו להיות טוב לצידי מזוודה קטנה ולמעשה ידעתי רק מאין באתי ולא ידעתי עדיין לאן אני הולך? באיזה שהוא שלב נרדמתי על הספסל והתעוררתי ממכה קלה ברגלה התנערתי בזריזות במצב העגום שאני ברחוב לא יודע לאן ללכת בן 18.5 עם כובע וחליפה בלי שום מסגרת על הספסל לצידי יהודי זקן: "סליחה! לא שמתי לב ונתתי לך מכה מהמקל שלי אני מצטער ומבקש סליחה! ומאחל לך שאף פעם לא תקבל מכות מאף אחד! נו" המשיך בשטף דיבורו: "מה לרבי יהודי ברחוב עם מזוודה? שמא אורח אתה ואין לך מכר בעיר אולי תרצה להתאחסן אצלי אלמנה בלי ילדים ומכרים...

בלי ילדים? לא! אין זה מדויק יש לי הרבה ילדים אין אלו ילדים שלי אבל אמרו חכמים: "כל המלמד את בן חברו תורה כאילו ילדו" חלקם התחתנו ובאים לבקרני לעתים אם אתה רוצה אתה יכול לבוא להתאחסן אצלי מחפש תמורת תשלום כיון שהזדקנתי ופוחד שמא חלילה לא ארגיש טוב בלילה כי מי יודע מה יכול לקרות סובל על הלב אז אולי אתה יודע על בחור שיכול להתגורר אצלי השעה מאוחרת צריך להתפלל מעריב תתלוה איתי לבית כנסת ומשם הביתה" משום מה נראה לי אותו אדם כאליהו הנביא או אולי מלאך מהשמים שבא להצילני הודיתי לו על ההצעה כעגל אחרי פרה

נכנסנו להתפלל מעריב לעולם לא אשכח אותה תפילה תפילת מעריב כל כך מיוחדת היו שטופות דמעות ממש כמו ביום כיפור התפללתי להשם שינחני בדרך נכונה בדרך החיים אחר התפילה ליויתי הזקן לביתו שמח על האפשרות הסברים לאבא ואמא למחר כשהגענו לביתו שעת ערב מאוחרת אחר פטפוטים ארוכים עלי ועל המשפחה גיליתי לו את האמת ולמה זרקו אותי מהישיבה ביום בהיר להוכיח אותי לצעוק עלי לכל עונש העיקר לא לשוב היום הביתה להשיר מבט לעיניו של אבא גם מהישיבה החלשה הזקן קיבל את דברי במקום לפתוח בהרצאה על הכח של חברה רעה חייך חיוך חביב: "יש לנו שפה משותפת קודם ארוחת ערב תודיע שאתה חי וקיים והיכן אתה נמצא בודאי כבר הודיעו להם הישיבה ששלחוך החוצה ואם תאחר ידאגוך"

לא היה נעים לסרב לזקן שכל כך הטיב עמי עשיתי כמצותו חייגתי בידים רועדות לא ידעתי מה לאמר ואיך אולי לנתק את הטלפון להתקשר יותר מאוחר שיהיה מוכן נפשית לשיחה נוקבת לא היה נעים מהזקן אחותי הקטנה הרימה את הטלפון במלוא עוזו חשבתי להותיר בידיה את ההודעה אך בהרהור שני להיות גיבור ולדבר עם אבא אבא שמח מאוד שהתקשרתי ואמר שהוא רואה אותי אחראי ומבוגר בטלפון הזה שעשיתי ליבי רחב לשמע המחמאה אלא לזקן הטוב שאמר לי להתקשר מספר הטלפון של הזקן ושמו ואמרתי ש"מחר בעזרת השם בלי נדר אשוב הביתה" אבא לא כעס לא נזף ולא גער אולי כבר היה מיואש מ"הבן יקיר לי" איחל: "לילה טוב בהצלחה!" לא קל לשחררני כך אבל הייתי מרוחק ממנו במלוא מובן המילה פיזי ורוחני מילה מיותרת שתפילני עד לתהום

בזמן ששוחחתי הזקן הספיק לערוך שולחן לארוחת ערב להכין ולבשל ולערוך שולחנות הזקן היה מאוד מטופח ביתו היה יפה נראה כמו ארמון והוא נראה כמו מלך יותר מאוחר ראיתי שלא רק את ארמונו שלו מטפח גם לארמון שלי הוא דואג וכפי שהסביר לי אחרי האוכל שהוא בטוח בכשרונות שהעניק לי הבורא רק נעולים אצלי בתוך ארמון מפואר ויש למצוא את המפתחות לארמון כדי ליהנות מהאוצר הטמון בו הוא סיפר לי שהוא ניצל מהשואה האיומה וחשוך בנים ושנים רבות הסתובב עצור מדוכדך עקב כך עד שהחליט לשמור ולטפח את האוצר שהשם נתן לאחרים אוצר שנתן לאחרים זה ילדים נהיה רבי בחיידר ובזה הוא בא על סיפוקו

סיפר שבכל שנותיו כרבי למד לדעת שבכל אחד גלומים כשרונות מיוחדים לעתים קשה לזהות ולהכיר עם חלוף השנים כל אדם מוצא את כשרונו ומכיר יש לי הרבה ילדים סיים הזקן דבריו לא שלי אבל שלי מכיון שהייתי משתדל בתור רבי בכל אחד מתלמידיו עד היום שומרים ובאים לבקרני אותך אני מוצא בחור כשרוני ובעל מידות טובות הוסיף הזקן רואה אני בך שעוד תעשה חיל בוא נשב ביחד ונראה איך תוכל לעלות ולהתעלות בתורה ויראת שמים והוציא ממקום סתר מכתב נפלא בענין דרך הלימוד מכתב שכתב פעם מרן הסטיפלר זכר צדיק לברכה באותו מכתב מתיחס הסטיפלר לדרך הלימוד ולסדר העליה של בחורים בתורה ויראת שמים וכה היתה לשונו:

"בחורים צעירים מבזבזים את מיטב שנותיהם הצעירות על חידוש בגמרא מדובר על יושבי אהל תורה בחורי ישיבה ובדרך הזו לא מצליחים את זה הקב"ה לא רוצה אלא רק לדעת מה שכתוב העיקר זה לדעת גמרא רש"י ותוספות את המפרשים צריך לשמוע רק בשביל ליישר את השכל כי אם לא שומעים אותם אז לומדים עקום אבל לא צריך לדעת את המפרשים בשעת מעשה נדמה לך שחבריך יודעים את המפרשים ואתה לא לאחר יום או יומים מתברר שגם הם לא יודעים ובאמת עיקר עסק התורה והצלחתה היא הבנת ותפיסת הסוגיא היטב לכל פרטיה ופרטי פרטיה המסתעפים ולחזור על זה כמה פעמים וככה קובץ על יד פרק אחר פרק ומסכת אחר מסכת וכשיזכה ללמוד כהוגן רוב השס והפוסקים ושכלו יקלוט גמרא ותוספות אפילו בעל כשרון פשוט מתיישר שכלו כבעלי הכשרונות הגדולים וזוכה גם כן לחדש חידושי תורה אמיתים וישרים כל אחד לפי כשרונו יש בחור שיכול ללמוד כל יום 3 דפים גפ"ת הנוגעים לפשט ויש בחורים רק 2 דפים כל אחד כפי יכולתו זה בחזרה "ושננתם" ועל ידי ריבוי החזרה מתפתח הכשרון ומובטח לעמל בדרך זו שיזכה לגדול ברבות הימים לאילן גדול בישראל!" עד כאן נוסח המכתב שהראה לי אותו זקן באותו יום בשוליו התנוססה החתימה של הסטיפלר יעקב ישראל קניבסקי

גאון הדור מרן הסטיפלר ישב לפני וכתב באופן אישי את המכתב הזה לחזק אותי ולרומם את רוחי להרגיש אדם חדש לא עוד בחור חלש ושבור אלא יכול להצליח כמו כל אדם אחר הוסיף לעודדני רוח אמונה ותקוה: "אל תדאג! הכל יהיה בסדר רוח טהרה וגבורה תרצה תתחיל מחדש אל תרתע מהקשים ההולכים לעמוד לפניך אלא תתמודד ותתגבר עליהם!" מילות חמות מלב גדוש טוב לב פעלו ברכה החילותי להאמין בעצמי מעלות נפלאות והחלטה גמלה בליבי אני יוצא לדרך ומשתנה!

נכנסתי חזרה לישיבה ממנה נזרקתי לא מכבר נדרשו מאמצים לא קטנים הרבה תחנונים והבטחות לשכנעם לתת לי הזדמנות נוספת אחרונה מבחינתם למען האמת לא האמינו שאצליח לעשות מהפך גדול וללמוד אבל הייתי רציני החלטתי נחושה על אף הקשיים שידעתי מראש שיעמדו בדרכי התחלתי ללמוד זה היה קשה ! קשה מאד אבל המילים של הזקן שהמשיך להיות איתי בקשר חזקו ועודדו אותי לא להרפות יום יום 3 דפי גמרא עם רש"י בלבד חזרתי עליהם באותו יום 15 דפי גמרא ורש"י ימי שישי ושבת הוקדשו לחזרה על כל ימות השבוע 60 דפים גמרא עם רש"י בזמן החורף הספקתי ללמוד 300 דפי גמרא ורש"י בסוף הזמן כשעשיתי את החשבון ידעתי 300 דפי גמרא מצוין ממש נבחנתי עליהם בסוף הזמן הצלחתי במבחן זה נתן לי סיפוק עצום העניק לי כח במשך 4 שנים גמרתי את הש"ס גמרא רש"י עם הרבה תוספות הנוגעים לפשט

גם את לימוד העיון לא זנחתי התחלתי ללמוד יום יום בספר "שב שמעתתא" שהזקן ארגן לי כשגמרנו ללמוד סוגיות בשס עם הקצות ובעל הנתיבות עד שלאט לאט הראש החל להפתח גם לעיון קיבלתי שם של "בחור מופלג בתורה!" שידוך נפלא ומצוין ממש אחר החתונה נכנסתי ללמוד בכולל הוראה בעיון במשך השנים רוב ארבעת חלקי השלחן ערוך כל זה בזכות אהבה של אותו יהודי זקן ובזכות הבנה שגילה למצוקתי אהבתו והבנתו הם אלה שקרבו אותי חזרה לעולם התורה והיראה בחסדי שמים וכל מה שיש לי היום בזכותו הוא

כיום עם אותם הכלים אני משתמש לקרב בחורים לתורה  ויראת שמים וברוך השם אני רואה ברכה רבה והצלחה ומצליח בסיעתא דשמיא להצליח לבחורים כמוני שנחונו בכלים רק אמונה ותקוה ואת הידיעה הברורה שאם אך ישאפו לבטח יצליחו להוציא את כל הטוב אל הפועל! – "אל תאמר "נער אנוכי" !"

"רבי חנניא בן עקשיא אומר: "רצה הקב"ה לזכות את ישראל לפיכך הרבה להם תורה ומצות שנאמר: "השם חפץ למען צדקו יגדיל תורה ויאדיר".