נציב יום: אליהו גרינברג בן לאה יזכה לכל מידה טובה בריאות והצלחה בכל מעשה ידיו. א מ ן!!

מצינו מספר אנשים שעליהם מסופר כי זכו לקנות עולמם בשעה אחת, כך מסופר במסכת "עבודה זרה" דף י': "יצתה בת קול ואמרה: "קטיעה בר שלום מזומן לחיי העולם הבא", ועוד שם: "יצתה בת קול ואמרה: "רבי אלעזר בן דורדיא מזומן לחיי העולם הבא!", וכן: "יצאה בת קול ואמרה: "רבי חנינה בן תורדיון וקלצטוריני מזומנים לחיי העולם הבא!", {יש אומרים קסטנרון}

בכל אותם המקומות מצינו גם כששמע רבי את הדבר בכה ואמר: "יש קונה עולמו בשעה אחת, ויש קונה עולמו בשנים הרבה!". מי זה קטיעה בר שלום? זה היה גוי מחשובי רומא העתיקה, והוצא להורג בעקבות דברי סנגוריה שהשמיע ליהודים בפני הקיסר, טרם מותו הוא מל את עצמו, ועל כן זכה לחיי העולם הבא. יש מזהים אותו את קטיעה בר שלום עם טיטוס פלביוס שהוצא להורג עם אשתו בשל שאימץ מנהגים של היהודים. הקיסר שנא את היהודים, ופנה לחשובי המלכות

ושאל אותם בדרך משל: "מי שעלה לו נמק ברגלו, האם יקטע אותה ויתרפא או ישאיר אותה ויסבול?"

הכוונה שלו: האם להרוג את כל יהודי האימפריה הרומית או להשאירם בחיים ולסבול מהם?

ענו לו: "יקטע אותה ויתרפא".

זאת אומרת תהרוג את כל היהודים.

אמר לו קטיעה בר שלום: "ראשית, לא תוכל להרוג את כל היהודים, שנית, אם תשמיד את כל היהודים יכנו אותך "מלכות קטועה",

אמר לו הקיסר: "יפה דיברת, אולם אדם שמנצח את המלך דינו להיענש במות!", מושלך לתנור.

כשהובל אל מותו פנתה אליו מטרוניתה גבירה רומית ואמרה לו: "אוי לה לספינה שמפליגה בלי לשלם מכס".

זאת אומרת: אוי לך שאתה נהרג שלא מלת את עצמך ותיטול חלק עמהם, בשביל שאתה תיכנס לעולם הבא אתה צריך לשלם מכס - לימול. כאשר קטיעה שומע זאת הוא מל את עצמו והפטיר נתתי את המכס. כשהשליכו אותו אל מותו,

אמר: "כל נכסיי נתונים לרבי עקיבא וחבריו!",

יצתה בת קול ואמרה: "קטיעה בר שלום מזומן לחיי העולם הבא!".

ורבי יהודה הנשיא, רבי אמר: "יש קונה עולמו בשעה אחת, יש קונה עולמו בכמה שנים". זה היה קטיעה בר שלום.

רבי אלעזר בן דורדיא, כולם מכירים את הסיפור.

וקסטנרו של רבי חנינה בן תורדיון היה התלין הממונה עליו, ששרפו אותו באש עם ספר תורה את רבי חנינה בן תורדיון, ונתנו ספוגית של מים על החזה שלו כדי שתתארך מיתתו ויסבול.

אותו קסטנר אמר: "אם אני אסיר לך את זה וארבה באש, כאילו שהוא יצטער הרבה ויפטר מהר, אתה מבטיח לי שאהיה אתך בעולם הבא?"

אמר לו: "כן",

-        "תשבע לי",

-        נשבע לו,

מיד שעשה את זה הגביר את האש הוציא לו את הספוגית קפץ לתוך האש איתו,

יצאה בת קול ואמרה: "שהוא מזומן לחיי העולם הבא עם רבי חנינה בן תורדיון!".

גם על זה בכה רבי: "יש קונה עולמו בשעה אחת, יש קונה עולמו בכמה שנים".

הקשה בעל "הברכת מרדכי" זה הרב מרדכי אזרחי: "היתכן, כלום אפשר להגיע מהשחיתות של רבי אלעזר בן דורדיא הישר אל העולם הבא? ולא עוד אלא שאנו מוצאים את הלשון "מזומן" שהתוספות ב"כתובות" קא': משמעותה ללא ייסורים וללא צורך בשום אמצעי אחר!. זאת אומרת מזומן בלא דין בלא משפט בלא ייסורים ישר לעולם הבא, איך מבינים זאת? כיצד מתרחשת קפיצה זאת? מניין כוח הזינוק הזה? אכן התשובה היא: שתי דרכים יש לעולם הבא, דרך של זכיה ודרך של קניין.

דרך הזכייה: מפותלת, דהיינו מעלות מורדות, מעקלים מעקפים, דרך של חיים של 70 שנה 80 שנה, הכל מושקע נטוע זרוע מושקה ומצמיח, זה הדרך העבודה. זה דרך של זכיה ככה זוכים לחיי העולם הבא. דרך של קניין: עוקפת את כל זה, בדרך הזאת קונה את הגן עדן עולם הבא, בשעה שהוא נותן תמורתו את כל אישיותו, את כל מציאותו, הוא הופך את עצמו למציאות חדשה, מרוממת ועילאית, משיל מעליו את כל העולם הזה,

ואז אותו בן עולם הזה שמסר את נפשו - מה שהיה כבר מת ואיננו, זה שלפנינו עכשיו זה אדם חדש, זה אדם של עולם הבא, שקנה עולמו עד שהזמינוהו לעולם הבא. זאת אומרת: כל אלה מסרו את נפשם, וממלא איבדו את כל האישיות שלהם את כל המציאות שלהם, החליפו את העולם כדי לזכות לחיי העולם הבא, ומזמינים אותם לחיי העולם הבא. אז על מה בכה הרבי? כי יש דרך לקנות את העולם הבא בשינוי הגוף, ברגע אחת של התעלות עצומה בלתי שגרתית והאדם מזומן לחיי העולם הבא.

שואל: למה הבכייה למה צריך לבכות? המהרש"א מבאר: שהבכייה של רבי על קטיעה בר שלום - על אלעזר בן דורדיא ועל הקוסטינר, משום שחבל היה לו שהם לא זכו להגיע לעולם הבא מרומם יותר הנעלה יותר, שזהו העולם הבא של מי שעמל ובהשקעה. יש עולם הבא של אלה שהשקיעו וזכו, בעמל וביגיעה, ויש כאלה שזכו בין רגע. אז מה הוא אומר? חבל ! הוא בוכה שלא זכו אנשים כאלה עם כוחות כאלה שמתברר שהם יכולים לעשות כזה דבר - אז הם זכו,

אבל הן זכו לעולם הבא קטן, ביחס למי שזכה על ידי עמל כל ימי חייב. יש אומרים: שעל מה הוא בכה? אותו פרינציפ פחות אותו יותר, שהוא בכה אם בשעה אחת הם קנו את העולם הבא, אם היה להם שכל בהרבה שעות שהיו להם בחיים - כמה יכלו לקנות, אז איזה דרגה להם בעולם הבא! פחות או יותר אותו כיוון. והדברים מאלפים ונוראים כאחד!, מתוך דבריו הקדושים של המהרש"א אנחנו לומדים: שתי דרכים מוליכות לעולם הבא, אבל כל אחת מובילה לעולם הבא אחר.

יש דרך המעשים שזה מוליך לעולם הבא של העמלים. ויש דרך שהיא של הקונים בשעה אחת, שה עולם הבא של הקונים שהמעלה היא פחותה לאין שיעור, מדוע כך הדבר? מדוע עולם הבא "שיש קונה עולמו" נחות מעולם הבא של העמלים? התשובה היא אחת: רק העולם הבא שבה בעקבות מילוי המשימה של האדם כאן בעולם הזה - הוא המקום אשר מגיע האדם עדיו נמצא וממלא את ייעודו, רק על מי שהגיע לעולם הבא אחר דרך של חיים,

מי שזכה בפעולותיו ובעמלו, עליו ניתן לומר שביצע את תפקידו ומשימתו בעולם הזה, זו המטרה של החיים - להביא את האדם לעולם הבא! אבל כשקונה האדם את עולמו, בשעה אחת - הוא אמנם מגיע לעולם הבא, אבל החיים שהוא חי פה לא באו לתעודתם, לא אל פקודתם, ולא אל מילוי משימתם. הוא בזבז אותם, כי תפקידו של אדם הוא לא להגיע לעולם הבא אלא לזכות לחיי העולם הבא. אבל יש להקשות: שיש פה שני גויים ויש פה יהודי, האם זה דומה?

הגוי לא היה בכלל מחויב לחיות חיים כאלה עם משימה כזאת כו' וכו', אז לכאורה צריך שאצלו השכר יהיה יותר גדול, הוא לא איבד את חייו הפוך, הוא נתעלה יותר בזה שהוא החליט למסור את הנפש. אז זאת אומרת יש לחלק כנראה. לפיכך בכה רבי, משום שסוף כל סוף גם אם העולם הבא בידו של קטיעה בר שלום - אבל החיים בוזבזו ולא הביאו אותו למטרתו. איך זה ישתלב? הרי אמרתי כרגע צריך להיות איזה חילוק.

אבל כתוב: "מדוע גרים באים עליהם ייסורים בעולם הזה? למה גרים באים עליהם ייסורים? משום שנתעכבו מלהתגייר". זאת אומרת: אם היה לך הבחינה הזאת של להתגייר, יש לך את ההכרה הזאת - למה התעכבת? זאת אומרת שיכולת להיכנס מתחת לכנפי השכינה יותר מהר, על זה באים עליהן ייסורים בעולם הזה. זאת אומרת: אדם שהוא מעותד לזה - זה נקרא שהוא "בזבז את החיים!".  אבל מאיפה הוא יודע שהוא מעותד או לא מעותד?

אז כתוב שבמעמד הר סיני "כי את אשר ישנו פה עמנו עומד היום ואת אשר איננו פה עמנו היום" אז אומרים: שגם דורות הבאים עמדו בהר סיני וגם נשמות הגרים, אז הגרים האלה שפתאום הם רואים שרוצים לחזור, לחזור ליהדות כמו שאומרים, מה זה, מאיפה זה בא להם? למה אלה כן ואלה לא? אלה אותם נשמות שרצו המעמד הר סיני להתגייר, נו אז למה לא התגיירו? למה לא התגיירו? אז כשחיזר הקב"ה על כל אומות העולם

אמר להם: "קבלו את התורה! קבלו את התורה"

- לא הסכימו,

זה לא שכולם לא הסכימו, האומה בכללותה לא הסכימה, אבל היו שמה כאלה שכן הסכימו, היה רוב שמה והרוב מכריע וקשה לקום ולעשות מעשים כשהרוב הכריע, אתה חורג כאילו אתה החורג... אבל אותם נשמות שהרהרו ברצון לקבל את התורה - אלה מתגלגלים בדורות ומתגיירים בסופו של דבר. אז זאת אומרת: ההרגש הזה הוא קיים, וצריכים ברגע במרגישים אותו ברגע שמרגישים אותו הם אמורים לתפוס את הרגע וכו',

אם בזבזו את החיים עד לרגע האחרון, אפילו שקנו עולם הבא ברגע האחרון - בכל אופן הם יקבלו עולם הבא קטן יותר מאלה שהספיקו ועמלו במשך ימי חייהם. לפיכך בכה רבי, משום שסוף כל סוף גם אם העולם הבא של קטיעה בר שלום - אבל החיים בוזבזו, הם לא הביאו אותו אל מטרתו. על כן כל אלה שעמלים בתורה יום ולילה, יש להם לשמוח על האפשרות שניתנה להם לזכות לעולם הבא מתוך עמל תורה יום יום, שעה שעה, ובזה להביא את החיים לידי תיקונם, להשלים את מילוי תכליתם.

צריך לעמול ולהשקיע כאן על מנת שלא נצטרך לבכות שם! וכשנראה נכוחה את התפקיד שיועד לנו בחיים חיותנו - נשמח במתנת חלקנו ונעבוד את אלוקינו אמן.

"רבי חנניא בן עקשיא אומר: "רצה הקב"ה לזכות את ישראל, לפיכך הרבה להם תורה ומצות, שנאמר: "השם חפץ למען צדקו יגדיל תורה ויאדיר".