חיזוקים לעלות בעבודת השם - חלק ח - חלוש התפיסה שנהיה תלמיד החתם סופר | הרב אמנון יצחק
תאריך פרסום: 23.10.2019, שעה: 17:58
נציב יום: להצלחת התלמידים בתלמוד תורה אמן. א מ ן !!
חצות לילה. רוחו מיללות מסתערות מזעף על הבית הקטן בקצה העיירה. תריסי העץ המוגפים נאנחים בחריקה, כל שאימת הרוח המשתוללת מטלטלת אותם, שלג כבד יורד בחוץ, העיירה כוסתה במעטה לובן ומבהיק, העששית המפויחת כבתה זה מכבר, ועלטה כבדה שררה בחדר. אך משה הקטן עדיין לא ישן, הוא ישב במיטתו בכובל בשמיכה, ומתנענע בדביקות לפנים ולאחור כשעניו עצומות. על שרפרף ליד מיטתו היה מונח ספר גדול, וידו הקטנה ליטפה בערגת כריכת הספר, קולו החרישי התנגן בחלל החדר בנעימה ערבה, חשב שוב על לימודו, כשהגוף הקט והחלוש נלחם בקושי רב בעייפות המשתלטת עליו. לפתע ננער ונדם, דלת חדרו נפתחה בחריקה קלה, דמותה הגבוה של אמו נראתה באפלולית הפתח, האם עמדה על מקומה בדומיה, ונעצה עניים עצובות בבנה הקטן, משה הביט באמו ושתק גם הוא. "מויישי, עליך לישון, השעה כבר מאוחרת מאוד!", - "כן אמא, מיד אשכב לישון. רק המ..." היסס אם להמשיך ובסוף החליט לשתוק. "רק מה, ילדי מה ברצונך לומר?" משה השיב לה בקול חרישי: "רציתי רק לגמור לחזור על מה שלמדנו היום בחיידר". – "יודעת אני בני יודעת, אבל כבר חזרת דייך, מאז שחזרת מהחיידר ועד עתה אתה יושב ומשנן", הביט בה בעצב והשיב: "כן אמא, אבל אני עדיין לא מבין את הגמרא". נאנחה עמוקות שקעה בהרהורים, משה בנה האהוב לא זכה לכישרונות מבריקים, וגם לא לזיכרון טוב, לפיכך למרות אהבת התורה שפיעמה בו, במידה קדושה יותר מגדר הרגיל - לא הצליח הילד לעשות חיל בלימודיו. שוב פנתה "בני חייב אתה לישון, אתה יודע שאינך בריא כל כך, אם לא תישן מספיק אתה עלול לחלות, לך לישון ומחר בעזרת השם תזכה להבין את השיעור". משה לא רצה לצער את אמו, בירך "לילה טוב!" והניח ראשו על הכר. האם הביטה בו עוד רגע אחד, ואחר מכן פנתה לחדרה בצעדים שאינם נשמעים כמעט. אבל משה עדיין לא נרדם, לאחר שקרא "קריאת שמע", שוב הרהר בקטע הגמרא שלמד בחיידר, ובלבו חזר שוב ושוב על המילים היקרות שכה השתוקק להבין אותן על בוריין. העייפות גברא והוא שקע בשינה. למחורת בבוקר ראה יוסף אביו של משה את פני זוגתו, והנה דוק של עצבות משוך עליהן ואינן כתמול שלשום. "מדוע את עצובה רעייתי?" פנה אליה "מה מעיק עליך?" האם השיבה: "היטבת להבחין אישי היקר!", ושפכה לפניו את מר לבה. "לבי נקרע לגזרים, איני יכולה לראות את צערו של מויישי שלנו, הילד משתוקק לתורה, מתאמץ מאוד, אבל ההצלחה ממנו והלאה, הוא רואה את חבריו ולא משקיעים ולו חלק קטן ממה שהוא משקיע, הם צוחקים משתובבים ויחד עם זאת הם יודעים היטב את השיעור, ומשה - יושב יומם ולילה לומד לומד לומד, גופו הקט והחלוש קורע תחת נטל המאמץ שהוא מעמיס על עצמו, ובכל זאת ההצלחה אינה מאירה לו פנים. צר לי עליו, צר לי מאוד!" ודמעות ניקוו בזוויות עיניה. רבי יוסף טמן את פניו בין כפות ידיו והרהר עמוקות, לבסוף אמר: "עוד תראי בעזרת השם אם ימשיך כך בהתמדה הזו, בצירוף תפילותייך ודמעותייך, אין ספק שהוא יזכה להיות בין גדולי הדור!". ואכן משה הקטן המשיך במאמציו ללא הרף וללא ליאות, יום יום היה חוזר על עצמו אותו מחזה, מיד עם שובו מהחיידר, היה יושב לחזור ולשנן את הלימודים, עמל בלא הרף להבין כל מילה ומילה, והתייגע לרדת לעומקה של סוגיה. הימים נקפו ואט אט במשך השנים, ראשו החל להתפתח, כישרונותיו החלו לפרוח, עלה ונתעלה במעלות התורה ויראה, עד שזכה להימנות בין תלמידיו של מרן "החתם סופר" זכותו תגן עלינו אמן ולהיות בין גדולי הדור ממש. אתם יודעים מי זה? מי זה מוישי? המהר"ם שיק! הקדוש שהיה מגדולי דורו, וכידוע זכה להיות בעל רוח הקודש גלוי ומפורסם. לימים התבטא המהר"ם שיק על עצמו, ב"דרכי משה החדש" טו' ואמר: "בילדותי היה ראש דלעת, והשם יתברך עזר לי, והפכתי אותו לראש אנושי, והכל בכוח היגיעה". הרי לנו שכל אחד, כל אחד ממש, יכול להשיג ולהגיע להיות מגדולי הדור, ואין הדבר תלוי אלא בעמלו וביגיעתו בלבד. ויש כאן בשורה גדולה, אבל גם תביעה עצומה, מכיוון שכל אחד יכול - התביעה על מי שאינו עושה כן, ולעתיד לבוא יתבעו מכל אחד ואחד. אפילו מבעל הראש החלש ביותר, ויגידו לו: "למה לא זכית להיות גאון וגדול הדור? הרי זה היה בידך! למה לא עשית זאת?" וכפי שמהר"ם שיק אמר פעם לבני הישיבה: "מצינו שאמרו חכמים זכרונם לברכה ביומא לה: "שרבי אליעזר בן חרסום מחייב את העשירים, והלל מחייב את העניים", ואין אחד יכול לפתור עצמו מהשתדלות בלימוד התורה בין אם עני בין אם הוא עשיר. ואף אני אומר לכם: "בני! - בתחילת כניסתי לגמרא, הייתי קשה הבנה עד למאוד, ולא קלטתי כלל במה מדובר, אבל חזרתי על העניין פעמים רבות! אולי ארבעים (40) פעם על כל דבר, והרבתי תפילה לפני בורא עולם אב הרחמן וכך אמרתי: "הרי לא פטרת מללמוד את חלושי התפיסה, לכן הבינני נא מתורתך הקדושה ואדעה!", וכך חזר הדבר על עצמו יום יום זמן רב, עד כי אומרים עלי היום - שאני יודע ללמוד, אם כי לא הגעתי לקרסוליים של רבותי הקדושים, אבל מאז, אני מחייב את כל חלושי התפיסה ואין בידם להיפטר, לכן חיזרו על לימודכם, והתפללו למי שהחכמה שלו, ומוכרח שתצליחו!".
רבי חנניא בן עקשיא אומר, רצה הקב"ה לזכות את ישראל, לפיכך הרבה להם תורה ומצות, שנאמר השם חפץ למען צדקו יגדיל תורה ויאדיר.