נציב יום: להצלחת התלמוד תורה והילדים הנחמדים הלומדים שם.

אנחנו ממשיכים בחיזוקים לעבודת השם בנושאי התפילה.

המשגיח רבי יחזקאל לוינשטיין זכר צדיק לברכה היה אומר: אין מעלת התפילה תלויה במידת הזעקה שזועק האדם בפיו, אלא מידת הזעקה שזועק הלב. לא הזעקה בפה קובעת אלא הזעקה מתוך הלב. והסמיך לזה מהסבא מקלם זכרונו לחיי העולם הבא, מבארת הגמרא ב"יומא" נג' שמספרת: בצאת כהן גדול בשלום מקודש הקודשים ביום הכיפורים, היה מתפלל על מילוי כל צורכיהם של ישראל. ביניהם היה מתפלל שלא תתקבל תפילתם של עוברי דרכים, המתפללים על הפסקת הגשמים המפריעים להם בדרכם.

כידוע פעם לא היה כבישים לא היה מדרכות, וכשהיו הולכים בשבילים ובדרכים היו של עפר, ואם היה יורד גשם רציני - היה שלוליות והיה בוץ ולא אפשר ללכת, ומי שנתקע הדרך זה דרכים כאילו קצרות, אז הוא שוקע בבוץ ובזה... וכולו רטוב, ודלקת ראות בדרך וכו', בקיצור לא קל לעבור את הדרכים בתקופות האלה. והנה לכאורה מה יש לתמוה מה החשש כל כך גדול שתתקבל תפילתם של עוברי דרכים, עד שהכהן הגדול הוצרך להתפלל תפילה מיוחדת בצאתו מקודש הקודשים שהיא לא תתקבל.

זאת אומרת: עובר דרכים אחד, יורד גשם לכל ישראל - ועובר דרכים אחד מתפלל שלא ירד גשם, כאילו עכשיו תקוע באמצע הדרך, חושש הכהן הגדול שתתקבל התפילה של עוברי דרכים, ותמנע גשם מכל ישראל. אז מה החשש? הסבא היה אומר: כי כוחה של עוברי דרכים, היא כל כך חזקה, כיוון שהיא נובעת מעומק הלב, כי הם יודעים שרק הקב"ה יכול לעצור את הגשם, אין מטריות ואין סככות ואין שום דבר, אין שום אמצעי שיכול להועיל להם. ותפילה כזאת שבוקעת מכל הלב - היא בוקעת רקיעים ומגיעה עד כיסא הכבוד.

עד שכהן הגדול מתפלל תפילה מיוחדת ומבקש שהיא לא תתקבל, שלא להפסיד את כל עם ישראל את הגשמים. מעין זה גם מצאנו במשנה שמספרת: אמותיהן של הכוהנים הגדולים, היו מספקות מחייה וכסות, לרוצחים בשוגג שעלו לערי מקלט, כדי שלא יתפללו על בניהם שימותו. כיוון שרק במיתת הכהן הגדול - הם משתחררים לצאת. ואם הכהן גול צעיר יכול להיות שהוא יחיה עוד 50-60 שנה - אז הם יהיו תקועים 50-60 שנה בעיר מקלט אסורים באותה עיר, לא יכולים לצאת ולשוב לחיק משפחתם. כדי שהם לא יתפללו, אז האמהות של הכהנים הגדולים תמיד שהיו, היו מספקות להם מזון ובגדים,

למה? שירחמו על הבן שלהם שלא יתפללו עליו שימות. הם רוצחים בשגגה, והם מתפללים על כהן גדול שהוא הדרגה הכי גבוה בישראל, ויש חשש שתפילתן תתקבל ותהרוג את הכוהן הגדול. גם כאן יש לתמוה, איך יכול להיות שכוחה של תפילה של רוצחים תתקבל וימות הכוהן הגדול, אלא גיוון שהתפילה אמתית! מקירות הלב!! הוא נכנס בגיל 20 לשמה בגלל שהוא רצח בשגגה, והוא יכול לצאת בגיל 80 ולמות שמה, הוא רוצה להשתחרר! אז הוא מתפלל מקירות לבו, ואם ככה אז יכול להיות שהתפילה תתקבל.

מכאן רואים שתפילה של עוברי דרכים, על הפסקת הגשם, ותפילה של רוצחים בעיר מקלט שימות הכהן הגדול - מאותן תפילות שאין ראויות להתקבל, אף על פי כן הם עלולות להתקבל בגלל שהן נובעות מעומק הלב. אז אם אנשים כאלה יכולים להתפלל ותפילתן תתקבל, אחד שיוכל למנוע טובה מכל ישראל בזה שיתבטל הגשם, ואחד שיהרוג את הכהן הגדול בשביל שהוא ישתחרר, אם זה מעומק הלב ומאנשים כאלה זה יכול להתקבל - אז אם זה אחד מאתנו מתפלל על דבר הגון, והוא גם בן אדם הגון ומעומק הלב - הרי מידה טובה מרובה ממידת פורענות פי חמש מאות.

אז רק צריך לדעת להתפלל מעומק הלב. כמו שמצינו בחזקיה המלך, כשבא אליו ישעיה הנביא ואמר: "צו לביתך כי מת אתה" כתוב: "ויסב פניו אל הקיר ויתפלל אל השם". חכמים שואלים ב"ברכות": "מאי "קיר", איזה קיר? "אמר רבי שמעון בן לקיש: "מקירות לבו!" הוא התפלל מקירות לבו, ואכן התקבלה התפילה והוסיפו לו 15 שנה לחייו. נגזרה גזרה בשמים שהוא ימות, שלחו אליו את הנביא ישעיה שיודיע לו שהוא מת, ובגלל שהוא התפלל מכל הלב מקירות לבו - הוא קרע את הגזר דין, והוסיפו לו 15 שנה לחייו.

והנה מעשה מזמננו כמו שאומרים. אברך שבא לרב שמשון פינקוס זכרונו לברכה, הוא היה רב של אופקים, בכה בדמעות שליש שנים לא נפקד בילדים. אמר לו: "תבוא אלי בשתיים בלילה ונראה מה נוכל לעשות". האברך בא בשתיים בלילה, והרב לקח אותו מהבית, ניכנס לרכב, יצאו מחוץ לעיירה למקום מדבר מקום שמם וחשוך, יצא מהרכב ואמר לו: "תקשיב! עכשיו אתה לבד במדבר, רק אתה וריבונו של עולם, תבכה אליו, תתחנן אליו כדבר איש אל רעהו, ורק כך תיוושע. אז אני משאיר אותך כאן עוד חצי שעה אני חוזר".

אחרי חצי שעה הוא חזר, הסתכל עליו ואמר: "לא, לא בכית מספיק, לא ככה בוכים, תבכה תתחנן מעומק הלב, תפציר בכל הכוח בכל הנשמה, ותזכה להיוושע". אמר: "אני חוזר עוד חצי שעה". חזר ראה כבר שהבגדים ספוגים בדמעות של תחינה ותפילה, אמר לו: "או! זה מה שהתכוונתי ועכשיו תראה שתיוושע". וכך היה, מאיפה הוא יודע שככה יהיה? אלא "הנפש החיים" בשער ב' אומר: "ולהטות אל הכוונה השלמה לתיבות התפילה בלבב שלם ומעומקא דלבא.

כמו שכתוב בברייתא: --- "המתפלל צריך שיכוון את לבו לשמים" שנאמר: "תכין ליבם תקשיב אוזנך". וכמו שלומדים מהפסוקים של חנה, "וחנה מדברת" היא מדברת על לבה! מכאן למתפלל שצריך לכוון את לבו. כמו שאמר דוד מלכנו: "בכל לבי דרשתיך" בכל לבי. ובזוהר הקדוש, פרשת "בשלח" סג': --- מה אומר הזוהר?כל מי שמתפלל תפילה הקב"ה, צריך לבקש את הבקשות ולהתפלל מעומק הלב, בשביל שימצא לבו שלם בקב"ה, וצריך לכוון את לבו ורצונו. ולכן אמרו זיכרונם לברכה: "שהמתפלל צריך לשהות, כדי שתתחונן דעתו עליו",

וזה שכתוב: "שתהיה בכל לבבכם" שימלא כל הלב רק בכוונה תיבות התפילה. באחד הדרשות ב"אוהל מרים" עמוד קל"ג מביא דברי הנפש החיים הללו וביאר אותם כך: התרגום של דברי הזוהר: שהמתפלל לפני הקב"ה צריך לבקש בקשתו מעומק הלב, כדי שישתייך לבו להשם יתברך ויכוון את לבו ורצונו. כלומר בעצם המתפלל נמצא בפני בעיה, איך הוא יכול לכוון את לבו? הרי בשעה שהוא מתפלל "שמונה עשרה" הלב פשוט בורח! אז מה העצה? לבקש את הבקשות מעומק הלב, אל תאמר מילים סתם, תתבונן בהם בעומק הלב ואז תוכל לכוון.

מה הכוונה? שלפעמים אדם נזקק לרפואה של קרוב משפחה שחולה, אז הוא צריך להתפלל ולכוון ב"רפאנו" והנה ודאי אם יקרה לו נס, והוא יגיע ל"רפאנו" כשהוא עדיין מכוון בתפילה - אז לא תהיה לו בעיה לכוון על החולה ב"רפאנו" כי זה משפחה, הוא מרגיש צורך גדול לזה. הבעיה שברוב המקרים לא מצליחים להגיע ל"רפאנו" ומוצאים את עצמנו כבר ב"שמע קולנו" מה ניתן לעשות? הלב בורח! העצה היא להתפלל מעומק הלב, אם מתפללים מעומק הלב, הלב שלך לא יברח, הוא יישאר אתך,

עומק הלב פרושו לבקש בשיא ההתרגשות, לרעוד! לא לבקש באופן שטחי! כשאומרים "רחם על ציון כי היא בית חיינו" יש לחוש אם כאין בית המקדש אני פשוט מת, כי היא בית חיינו!! ובלי בית חיינו איך אפשר לחיות? זה נקרא בקשה מתוך הלב. ואם מתפללים כך גם נענים. התפילה היא נשק שהקב"ה נתן לנו, נשק שבכוחו הרב יכול להשיג את המטרות של המבקש, גם אם אין לו זכויות! ופעם הרב פינקוס אמר: שהוא יודע את זה, מגיל 7 שנים, שמי שמתפלל כמו שצריך, אין דבר כזה, זה כמו נשק אם אתה יודע לקלוע - ואתה פוגע אין פספוס!.

איך הוא יודע את זה? פעם הוא רצה ללכת למשמר עם אבא שלו ואביו לא הסכים, אחרי חצי שעה האבא חזר לקחת אותו כי נכמרו רחמיו עליו, והנה הוא רואה עומד במדרגות לבוש מחכה לו, שאל אותו: "איך אתה ידעת שאני בא לקחת אותך?" אז הוא אמר לו: "התפללתי שתתחרט ותבוא לקחת אותי, והייתי בטוח שזה יקרה, אז התכוננתי!", בגיל 7!!. פעם דרש הגאון הצדיק רבי אהרן שטרן זכרונו לחיי העולם הבא משגיח "ישיבת קמניץ" על כוח התפילה ואמר: "תפילה מעומק הלב מסוגלת לשבור מחיצות של ברזל בין האדם לקונו, ועל ידן יכול אדם להיוושע בכל מה שהוא רוצה".

ומספר: "מעשה מהגאון רבי חיים שמולביץ זכר צדיק לברכה שממנו נלמד מזה תפילה מעומק הלב: בימי המלחמה בשנת תשכ"ז, שהו כל ישיבת "מיר" בחדר האוכל של השיבה, הוא שימש כמקלט בשעת הדחק, כולם אחוזי אימה ופחד, שמא חלילה תיפול פצצה על גג הישיבה, ותחדור דרך שתי הקומות אל חדר האוכל. והנה לאחר המלחמה, בדקו ומצאו על גג הישיבה שלוש פצצות גדולות מאוד שנפלו שם ואף אחת לא התפוצצה. הדבר היה לפלא, וכולם שחו בהתרגשות על זכות התורה שעמדה לבני הישיבה הקדושה להינצל.

כשהדבר נודע לגאון הרב שמולביץ אמר לתלמידיו בני הישיבה: "אתם סבורים שבזכותכם היה הנס? לא ולא, אני אספר לכם בזכות מי היתה ההצלה הגדולה הזו. בזכות השכנה של הישיבה, לא היה לה מקלט, אז היא הצטרפה למקלט של הישיבה, הכוונה למטה. אותה אישה היא היתה עגונה, בעלה עזב אותה לנפשה בעודה צעירה, והיא נשארה לטפל בחמישה ילדים, שהגדול בן 7 בלבד. לא קשה לתאר את מר גורלה של האישה המסכנה, יושבת בדד וגלמודה בלי תמיכה ומשענת. והנה בשעה שאנחנו שהינו במקלט, הזדמן לי לשהות מרחק מטרים אחדים מאותה אישה,

ושמעתי איך היא פותחת בדברים לפני הקב"ה, והרי לפניכם הדברים מה שהיא ביקשה מהבורא מבהיל על הרעיון וכך היא אמרה: "ריבונו של עולם, בטוחה אני כי ביום הדין והמשפט, יש בידי זכות תביעה על בעלי שהשאיר אותי עגונה ובודדה, והטיל עלי את כל עול ההתמודדות, עם קושי גידול הילדים הרכים, עד שאני נאלצת להשכיר את עצמי לעבודות של ניקיון בית, כדי להשיג מינימום שאני צריכה לפרנס את ביתי. ואם אני אטען את זה לפניך - אני בטוחה שאצא זכאית בדין ובעלי יצא חייב!

אבל ריבונו של עולם! נעשה עסקה: אני מוכנה מצדי למחול ולמחוק מליבי את כל הטינה שיש לי על בעלי, למרות כל הכאב והצער הנוראיים, ואתה בתמורה תמחל לנו על כל העבירות שלנו, ונצא כולנו מכאן בריאים ושלמים לחיים ולשלום!". סיים הגאון רבי שמואל חיים שמולביץ זכר צדיק לברכה: "המילים שלה והתפילה שלה בקעה מקירות לבה, הצילו את הישיבה, כי זאת היתה תפילה ובקשה ממעמקי הלב!". נו, אז התברר שיש לנו נשק סודי, שאיתו אפשר לנצח את כל הבעיות, את כל הצרות את כל המחלות, מעומקא דלבא.

צלותא מעומקא דליבא. צלותא מעומקא דליבא. ראשי תיבות: צמ"ד, להצמיד את הלב לשפתיים את השפתיים ללב, ואם תוציא את זה ככה - קליעה בול.

"רבי חנניא בן עקשיא אומר: "רצה הקב"ה לזכות את ישראל, לפיכך הרבה להם תורה ומצות, שנאמר השם חפץ למען צדקו יגדיל תורה ויאדיר".