חיזוקים לעלות בעבודת השם - חלק יג - תפילה ממעמקי הלב | הרב אמנון יצחק
תאריך פרסום: 26.10.2019, שעה: 18:56
תפילה ממעמקי הלב
אנחנו ממשיכים בחיזוקים לעליה בעבודת השם, בתחילת דרכו של הצדיק רבי ירוחם ליבוביץ זכר צדיק לברכה המשגיח מישיבת "מיר" הוא היה תלמידו של הסבא מסלובודקה זכר צדיק לברכה, ולאחר מכן נהיה תלמידו של הסבא מקלם זכר צדיק לברכה, ובנו אחריו בנו הצדיק רבי נחום זאב זכר צדיק לברכה. בעניין הזה העיד רבי ירוחם, על עצמו, שבאותה שנה בה זכה לקבל תורה, מפי הסבא מקלם, הטביעה בו את חותמה, והיא אשר עיצבה את אישיותו ושיטתו המוסרית. בהזדמנות מסוימת שוחח המשגיח רבי ירוחם את אחד מתלמידיו הנאמנים, וחשף טפח הצפונות נפשו וכך אמר: "כאשר באתי בתחילה מסלובודקה לקלם, לא התקבלתי לתלמוד תורה, ועמדתי במשך שעות רבות מאחורי הדלת ובכיתי!" וסיים המשגיח והתבטא בענוותנות: "אם יש בי משהו - זה בזכות אותן השעות שעמדתי מאחורי הדלת ובכיתי!". בנוסח אחר זה מובא בהקדמה ל"חכמה ומוסר" חלק א', ואלה דברי אדוננו מורנו ורבנו זכר צדיק לברכה מתוך הספדו שנשא על הסתלקות "החפץ חיים" זכר צדיק וקדוש לברכה בשנת תרצ"ד "בישיבת ראדין" לאחר לווייתו: "ברצוני לגלות לכם דבר אשר לא גיליתיו עוד למישהו כל ימי, בבחרותי באתי לקלם, בחור ככל בחור פשוט, ואחרי שזכיתי לשמוע את אדוננו מורינו ורבנו הגאון רבי שמחה זיסל זכר צדיק לברכה, "הסבא מקלם" אחרי זמן קצר נסתלק מן העולם, ואני במרירות לבי, הלכתי מאחורי הכותל שהיה מונח שם, ועמדתי שם כל היום בבכיות וצעקות! לא אכלתי ולא שתיתי! וזכורני מה הייתי מדבר לעצמי! "רק זכיתי להתחיל להבין מה הוא האדם! ומה חיוביו! ורק נפקחו עיניי בשומעי את דבריך! {הוא מדבר למת} פעמים ספורים! זה מה שזכיתי והנה נסתלקת ממני!", וכך עמדתי שמה כל היום בלא אכילה ושתיה בוכה בדמעות שליש. איך הסבא עזב אותו, עוד לא הספיק ללמוד... רק התחיל להבין מה זה אדם. וסיים רבי ירוחם את דבריו: "ארגיש כל ימיי, שאם יזכני השם יתברך להבין או להכיר מעט - זה רק מהמעמד ההוא באותו יום". הרי שתלה את הצלחתו הרוחנית המתפילה שנבעה ממעמקי הלב. לפיכך הוא היה מעורר בישיבה ואומר: "נתבונן ונתאר לנו אדם שניגש להתפלל, אבל לא כמתפלל בעלמא, אלא באמת מפיל רחמים ותחנונים בפני המקום. למשל: ברכה "אתה חונן" היה המתבונן, והיה מכיר בידיעה גמורה שצריך הוא להשיג דעת, ואם לא ישיג זאת כאן בברכה הזאת - לא תהיה דעת בשום אופן וישאר בור וריק. ויודע גם שאם יבקש באמת- "קרוב השם לכל קוראיו לכל אשר יקראוהו באמת", ומובטח שהוא ישיג בקשתו! שהרי "עונה לעמו בעת שוועתם אליו"! אחרי תפילה כזאת, אם היה יודע כל מה שאמרנו, והיה עושה כל מה שאמרנו – ודאי היה יוצא משובח ומבושם כראוי ובקשותיו היו מתמלאות!. אבל, האם כך באמת התפילה שלנו כתיקונה? מה אנחנו רואים למעשה? איך אצלנו התפילה? הולכים להתפלל שלוש (3) פעמים, כנגד אברהם, יצחק, ויעקב, וכל התפילות אלא כמי שעושה כל המוטל עליו לעשות ולא יותר, צריך להתפלל אז הוא מתפלל. ואיך זה נהיה ככה- התפילה של רחמים ותחנונים", מעצמה של יראה, איפה היראה? זה כוחו של זליג! ובעניין זה יש להבין מה שסיפר אברך אחד תלמיד חכם מופלג, ששוקד שנים רבות על התורה והעבודה ככה הוא מספר: "בתקופה האחרונה נתקלתי בכמה וכמה בעיות קשות בתחומים שונים, בחינוך בשלום בית, בפרנסה, וזו רשימה קצרה. בצר לי פניתי לאחד מגדולי הדור, שטחתי בפניו את כל מועקותיי, תוך בכיות גדולות! וניכר שהדברים יצאו מלב שבור לרסיסים, אותו אדם גדול שמע את כל דבריי בלי להוציא הגה מפיו, וכשסיימתי לתנות את כל צרותיי הוא אמר לי משפט אחד: "ולהתפלל - התפללת"? השבתי לו מיד: "כמובן! אלא מאי?" אבל הגאון הזה לא מרפה ואומר: "התפללת כמו שצריך, מתוך הרגשה שהקב"ה יעזור לך"? וכאן הסתתמו טענותיי. המשיך אותו תלמיד חכם וסיפר: "הרגשתי שדבריו קלעו ממש אל המטרה, נכון, התפללתי הרבה תפילות עד היום, אבל כמעט באף אחת מהן לא הרגשתי באמת שרק הקב"ה היחיד שמסוגל ורוצה לעזור לי, ולא שלא ידעתי שכך צריך להתפלל כמו שהוא אמר לי, ידעתי גם ידעתי, ולמדתי גם בספרי מוסר, אבל לא הפנמתי את הדברים ללב!", אתם יודעים בגלל מי? בגלל זליג! "כששמעתי את הגערה יוצאת מפיו של אותו גאון, ידעתי כבר מה עלי לעשות פשוט הלכתי להתפלל, וראה זה פלא - אחרי שהתפללתי כמה תפילות ברגש ובחום, מתוך הרגשת אמת, שרק בורא עולם יכול להושיעני - נפתרו כמעט כל הבעיות, פלא! לא!? איזה פלא? זה כוחה של תפילה". אם היינו לוקחים את עצמנו בידיים, ומתפללים כמו שצריך, היינו יכולים להיות עדים לפלא הזה יום יום. אדם שזוכה להפוך את עצמו למהות מתפלל, יכול לחוש בניסים על כל צעד ושעל, ניסים של ממש התרחשו בכל ענייניו. ובכן, כך ברא הקב"ה את העולם, ואת הבריות, ונתן כוח סגולי עצום התפילה, והנחיל לנו אותה על ידי החכמים והנביאים, בידיעה ברורה שכדי להצליח - צריך להתפלל. נסיים את הקטע: אדם יכול להשיג ולזכות יותר מהכוחות הטבעיים בזכות התפילה. כמו שמצינו מדברי המהרש"א במסכת "נידה" שביאר שהשאלה ששאלו את רבי יהושע "מה יעשה אדם ויחכם"? היא מתייחסת בדברי הגמרא בט"ז דאיתא שם: שאותו מלאך נוטל את הנשמה העתידה לרדת לעולם, ומעמיד אותה לפני הקב"ה ואומר לפניו: "ריבונו של עולם! נשמה זו מה תהה עליה? גיבור או חלש? חכם או טיפש? עשיר או עני?" על זה שאלו את רבי יהושע כאן: "מה יעשה עליו שנגזר עליו להיות טיפש? איך הוא יחכם? איך ישנה את הגזרה שנגזרה עליו?" על זה השיב להם: "ירבה בישיבה, ויבקש רחמים, ממי שהחכמה שלו, כי מהשתדלות בעסק גדול על ידי סיוע דשמיא, בתפילה ובזכויות - אפשר לשנות את הגזרה, כמו שהוא משיג "דהא בלא הא לא סגיא" עמל התורה בלי תפילה לא יועיל! לא מספיק, הרי לנו שתפילה יכולה לשנות את הכישרון של החכמה הטבעית, נולד טיפש, גזרו בשמים טיפש, חכם או טיפש? טיפש! יכול להיות חכם!. בעלי הכישרון הבינוני ואפילו הפחותים מכך, יכולים להיות בעלי תלמידים חכמים, בעלי תפיסה גאונית, וכל כן שבעלי חכמה יכולים להגיע לדרגות כישרון וחוכמה גבוהות יותר, מאילו שנמצאות מעין עתה. זה העניין של "ברכה הדעת" שבתפילת שמונה עשרה, בה אנחנו מתפללים לקב"ה שיחוננו דעה, בינה והשכל, מלמד מה שיש להתפלל על זיכרון "בחונן הדעת" כמו שכתב רש"י: "אם היה משכח תלמודו- מאריך בחונן הדעת". ואכן ראייה לדברים אנחנו מוצאים בדברי הגמרא ב"יבמות": "אמר רבי יצחק: "מפני מה היו אבותינו עקורים? מפני שהקב"ה מתאווה לתפילתן של צדיקים!". והנה יש להבין, אם הטעם שהיו עקרים הוא, מפני שהקב"ה מתאווה לתפילתן של צדיקים, אז למה היו צריכים להיות עקרים בטבע? היה מספיק שלא יהיו להם ילדים ושיתפללו יזכו לבנים, למה צריך לעקר אותם לגמרה? אלא רצונו של הקב"ה ללמד יסוד עצום ונורא, עד היכן כוחה של תפילה, שאפילו אם בדרך הטבע אישה עקרה בעצם, גם בלי רחם! ואין באפשרותה להביא ילדים לעולם - כוח התפילה לשנות את הטבע!! וכן הוא הדבר בכל תחום שהוא, וכמובן גם התחום הכישרונות ללימוד התורה. אם אדם מתפלל כמו שצריך - בכוח התפילה להפוך את כישרונותיו הפשוטים לעילויים.
ב ה צ ל ח ה!!
"רבי חנניא בן עקשיא אומר: "רצה הקב"ה לזכות את ישראל, לפיכך הרבה להם תורה ומצות, שנאמר: "השם חפץ למען צדקו יגדיל תורה ויאדיר".