נציב יום: שיהיה לזכות בניית סמינר לבנות, בעזרת השם א מ ן!!

ובכן אנחנו ממשיכים בחלק יט' בעניין החיזוק בעבודת השם. אנחנו צריכים לדעת שאין תפילה שחוזרת חינם, הפסוק אומר: "כי מי גוי גדול אשר לו אלוקים קרובים אליו כהשם אלוקינו בכל קוראינו אליו". המדרש בדברים רבה פרשת ב' אומר: יש תפילה שנענית לארבעים יום, ויש תפילה שנענית לעשרים יום, יש תפילה שנענית לשלושה ימים, יש תפילה שנענית ליום אחד, יש תפילה שנענית לעונה אחת, יש תפילה עד שלא יתפלל אותה מפיו - הוא נענה, שנאמר: "והם טרם יקראו ואני אענה"

אמר רבי חייא רבה כתוב בתהילים כז': "קווה אל השם חזק ויאמץ לבך, וקווה אל השם" הווי מתפלל וחוזר ומתפלל, ויש שעה שיתנו לך. מדברי חכמים זכרונם לברכה אלו אנחנו למדים: כי תפילה לעולם נענית, במוקדם או במאוחר. ועל כן, אם אדם רואה שאינו נענה בתפילתו הראשונה - אל יתייאש אלא עליו להמשיך ולבקש. כמו שאומרת הגמרא בברכות לב': "אמר רבי חמא ברבי חנינה: "אם ראה אדם שהתפלל ולא נענה - יחזור ויתפלל, שנאמר: "קווה אל השם וקווה אל השם".

וכן נפסק בתלמוד ירושלמי מסכת "ברכות" פרק ג': "ויהי כי הרבתה חנה להתפלל" מכאן שכל המרבה בתפילתו - נענה. אז זאת אומרת צריך להרבות בתפילות, אתה לא יודע מתי זה... אבל תמיד זה נענה. העניין בזה, כדי לזכות בישועה נדרשת בזה כמות מסוימת של תפילות, עד שלא ישלים תפילותיו כשיעור הזה - לא יקבל מה שביקש. ועל כן יוסיף להתפלל עד שתתמלא מכסת התפילות, ואז תבוא הישועה. כמו שמצינו אצל אברהם אבינו ושרה אמנו, לא נפקדו בבן עד היות אברהם בן 100 שנה ושרה 90 שנה!

מדוע? הקב"ה מתאווה לתפילתן של צדיקים, מה היא התאווה הזאת? האם זה לא עצם הדבר שדיברנו? שהקב"ה קוצב שיעור של תפילות שהוא מתאווה להן, ועד שלא יושלם השיעור - לא תענה הבקשה. הן הן הדברים. ולכאורה יש לתמוה, מדוע אמרה הגמרא, שאם לא נענה אדם - יחזור ויתפלל? ומשמע שבזה ודאי יענה בסוף, אולי הקב"ה לא רוצה להושיעו? אולי הוא לא רוצה לתת מבוקשו? אז מה יועיל ריבוי התפילה? אלא מוכח מדברי הגמרא: שאין דבר העומד בפני התפילה, בכוח תפילה לשבר רקיעים, לקרוע גזרות, להשיג מילוי כל הבקשות.

דוגמא לאדם שהתפלל וחזר והתפלל עד שלבסוף כאילו כפה לקב"ה למלא רצונו, איך נוכל למצוא זאת? כמו אצל משה רבינו, משה ירד מהר סיני, רואה את העגל והמחולות, משבר את הלוחות, ומיד מתנפל! לפני השם על עם ישראל. מתפלל עוד ועוד ועוד! ולא מתייאש ארבעים יום וארבעים לילה! מתפלל בלי הפסקה. כמו שמתארת לנו הגמרא "ברכות" לב': "ויחל משה" מלמד שעמד בתפילה לפני הקב"ה עד שהחלה הוא - עד שנהיה חולה, אחילו עצמות היה לו. ועוד כתוב שם: "תפס משה את הקב"ה כאדם שתופס את חברו בבגדו!" אומר לו: "ריבונו של עולם! אין אני מניחך עד שתמחול ותסלח להם".

זה מבהיל, להתבונן! מה כוחה של תפילה, משה רבינו הרבה כל כך התפילה ותחנונים - עד שהקב"ה לא היה יכול לעמוד בפני תפילתו, וזה כמו שמישהו תופס את חברו בבגדו! ולא נותן לו ללכת עד שימלא רצונו. עכשיו צריך להבין מה סוד הכוח הנשגב של התפילה! את זה למודים בהמשך הגמרא. הגמרא מספרת, אפילו שאמר הקב"ה למשה "הרף ממני ואשמידם"! הבין משה רבינו שהדבר הזה תלוי בו, ומיד עמד ונתחזק התפילה וביקש רחמים. הגמרא ממשילה זאת: "משל למלך שכעס על הבן, והיכה אותו מכה גדולה, ואוהבו היה יושב לפניו ומתיירא לומר דבר.

רואה את המלך כזה עצבני - פחד להגיד משהו. והמלך אומר לבן: "אלמלא אוהבי היה יושב לפניי - הרגתיך!". ה - - - - - ה הבין האוהב: "אם כן - הדבר תלוי בי!", מיד עמד והצילו. אם השם אומר "הרף ממני ואשמידם" כאילו זה תלוי בך, מי החזיק את הקב"ה? מה אתה אומר לי: "הרף ממני? עזוב אותי, עזוב אותי - ואני אשמיד אותם!" אז אתה אומר: זה תלוי בי, אז לא הניח משה רבינו עד שנתמלאה בקשתו. הרי לנו שכבר מלכתחילה שאין המצב תלוי אלא בי, כבר מההתחלה, ובעצם מה רצה הקב"ה?

הוא רצה את התפילות של משה רבינו, וחיכה להן, כי הוא קבע שהמציאות תהיה שהישועה תהיה תלויה בהן, ועל ידן יהיה אפשר להציל את עם ישראל. כך הדבר אצל כל אדם בישראל, "אין הדבר תלוי - אלא בי!". הקב"ה מחכה לתפילות של האדם, כדי שיוכל להושיע אותו, להשפיע עליו שפע ברכה והצלחה בכל העניינים, אבל שמוטל על האדם להתפלל בלי הרף, עד שיענה. אתם יודעים גדולים גדולים שמספרים: שלא היו מבינים, והיה קשה להם בלימוד, ולא היה זה... עמדו ליד ההיכל והיו בוכים בוכים עד שנרדמים, מרוב עייפות של הבכי,

ואז היה בא להם החלום והיו אומרים להם: "מעכשיו ככה וככה", וכל אחד עם סיפור דומה ושונה שונה ודומה וככה זה היה. אבל אם אדם מגיע למצב כזה עד כלות הכוחות מתוך תפילה - היא בוקעת שערים. והנה כמידתו של משה רבינו כשהתחנן והעתיר עבור צאן מרעיתו, עבור עם ישראל, כך היתה מידתו גם בשאלותיו האישיות, כשהתחנן לפני הקב"ה להניחו להיכנס לארץ להנהיג את בני ישראל בבואם אליה. וכך מובא במדרש ב"דברים רבה" פרק יא' י': "תקט"ו תפילות התפלל משה רבינו לפני הקב"ה" כמנין "ואתחנן" חמש מאות חמש עשרה תפילות שונות, 515 אחת אחרי השניה.

התפלל בשביל להיכנס לארץ, וזה אחרי שנאמר לו "לא! תעבור את הירדן הזה" ואמרו חכמים: "שאם היה מוסיף עוד תפילה אחת - 516 היה נענה!". אלא הקב"ה הפסיק אותו אומר לו: "רב לך"! כי אם אתה תעבור עוד תפילה אחת - תהיה לי בעיה, זהו! "אל תוסף לדבר אלי עוד בדבר הזה". עוד תפילה אחת היה מכריע, אחרי גזירה שלא יכנס, רואים מזה הכוח של התפילה? כל תפילה סופה להתקבל, נכון לא, תמיד עונה הקב"ה מיד, לפעמים צריך להתאזר בסבלנות עד שתתמלא המשאלה,

אך אין להתייאש, אם אדם יתמיד ללא הרף, יתפלל עוד ועוד ועוד ועוד, ועוד ועוד ועוד, ועוד עוד ועוד - ועוד עוד ועוד ועוד ודאי יענה לבסוף. לפעמים אדם מרבה ומפציר בתפילה ולא נענה, ונדמה לו שהקב"ה אומר לו: "עזוב אותי בחייאת די תניח לי" זה לא נכון? כאילו הקב"ה נועל שערי תפילה זה רק ניסיון! המטרה לבחון אם האדם התייאש, או שיגביר חיילים, ויוסיף אומץ להרבות בתחנונים עד שיפרוץ! את השערים ותפילותיו תתקבלנה. לכן אין להתייאש חס ושלום!, גם אם התפלל ולא ענו לו - לא מתייאשים,

ידע כי כל תפילה ותפילה נשמעת בשמים, ואפילו אם עת עתה לא נתמלאה הבקשה - זה מחמת ניסיון, שהקב"ה רוצה לנסותו או מחמת שטרם נתמלא שיעור התפילות שצריך כדי למלא משאלות לבו לטובה. אם אך ימשיך להתפלל ולהעתיר - אין ספק כי לבסוף ייענה. סתם ניקח הדמיה - כשהולכים לצבא אז יש כל מיני טירונויות, יש לשריון, יש של צנחנים, יש של סיירת, יש של טייסים. זה לא דומה, כל אחד בשביל לקבל את העיטור או את הסמל את החריט - הוא צריך לעבור טירונות שונה, יש כאלה חודשיים, יש שלוש, יש חצי שנה, יש שנה, יש חמש שנים.

תלוי לאן אתה שואף? מה אתה מבקש? מה אתה רוצה להיות? אם אתה רוצה להיות בשמים! טייס! אתה צריך להשקיע יותר. אז אם נשווה את זה ככה, נמשיל לזה בחזרה - אתה רוצה להיות שמימי רוחני זה פה שם - צריך להשקיע הרבה תפילות, זה לא... זה כמו אחד רוצה להיות נגר, הוא לא צריך הרבה תפילות, קח איזה קרש, קח פטיש, קח מסמר, תשתדל לא לדפוק את האצבע ותתחיל נהיה מה יהיה אתך בסוף, אבל אם אתה רוצה להיות משהו רציני? – בהתאם!, אז יש סך של תפילות שכל אדם צריך לעבור ואז האדם יכול לזכות, אבל אין דבר כזה שתפילה חוזרת ריקם.

חנה, אנחנו לומדים את התפילות ממנה, וכתוב: "כי הרבתה להתפלל", מזה הרבתה? היא היתה בוכה בוכה בוכה מה זה "בוכה"?, עד שחשב אותה עלי לשיכורה, וכמה היא בכתה בשביל שיהיה לה ילד? 19.5 שנה, תשע עשרה וחצי שנה, יש אנשים שיכולים להתפלל 19 יום? בלי החצי - יכולים? אחרי פעמיים שלוש ארבע כבר זהו אומר, הקב"ה לא נותן לא זה... זה... זה... 19.5 שנה! בסוף קיבלה את שמואל, שמואל הנביא, איזה תפילות יה - חביבי איך בנו אותו, שקול כנגד משה ואהרן מה זה צחוק?

אז זאת אומרת אתה לא יודע כמה זמן צריך, אבל אם אתה באמת חפץ? אם אתה באמת רוצה - אתה לא מפסיק. ניגש אלי בן אדם ואומר לי: "תשמע, אני כבר שנים מנסה בעסק מנסה פה ולא מצליח. יוסף הצדיק כל מה שעשה השם - הצליח בידו, אני כל מה שאני עושה לא מצליח בידי. עשרות שנים אני כבר ככה כל הזמן, כל הזמן..." מה אתם אומרים על זה? אבל הוא לא הפסיק הוא לא התייאש, מה פירוש? עוד עסק ועוד ניסיון, עשרות שנים הוא מנסה,

הוא לא אמר: "אם השם לא רוצה לענות לי אני הולך לכולל! בלאו - הכי אני לא מרויח רק חובות רק צרות רק ממשלה רק מחפשים אותי רק זה רק משפטים בל ידעום בשביל מה אני צריך את זה? אני הולך לכולל! מי ידבר אתי? עשרות שנים הוא ממשיך ומתלונן, לא מצליח!", - אז למה אתה ממשיך? אבל אם היית משקיע את אותו זמן בתפילות - הווווווו לא היתה צריך לעבוד אף פעם, היית יכול להיות כבר מגאוני הגאונים, היית גומר כבר ש"ס ופוסקים והיית מי יודע מה היית, אבל לא וויתרת, על מה לא וויתרת? על ההפסדים! על הצרות!

על הבעיות וויתרת? לא! עוד פעם מנסה, עוד פעם מעביר מקום, עובר מקום, מסדר פה, אולי ככה אולי ככה אולי פה, אולי בחו"ל, אולי בארץ, אולי פתח תקוה, אולי ראש העין.... לא עובד! אמרתי לו איזה עצה אבל... אבל אם היה משקיע את התפילות באותו קצב שהוא משקיע בעסקים - כמה שעות הוא השקיע בעסקים? 10 שעות, כמה השקעת בתפילות? 10 מול 10? לא, אז לא החשבת את זה באמת שזה תלוי בקב"ה, החשבת שזה תלוי ב"כוחי ועצם ידי", בשכלי, בכישרונותיי, ותלית בעצמך, "נתת מעשר?"

– "לא! איך אני אתן? אני תמיד מפסיד", "לא הבנתי! אז איך התחלת עסק? התחלת ישר עם הפסדים או שהשקעת משהו? לפני שהשקעת אתה הפרשת? לא, נו? אז מה אתה רוצה? אז בטחת רק בעצמך! להקב"ה לא נתת מקום, לא בתפילות ולא המעשרות ולא בכלום, אז איך אתה רוצה להצליח?" לבכות לפני הקב"ה, להתפלל לפניו, להכניע את עצמך, לדעת שהכל בידו ורק בידו, ושם כישרון!, ושום עצה, ושום תבונה ושום דבר. אפילו הלך לאדם שנחשב בעיני הציבור צדיק אמר לו: "אתה תצליח ברכה והצלחה!", חוץ ממילים לא יצא שום דבר, לא ברכה, ולא הצלחה ולא שום דבר,

"אין הדבר תלוי אלא בי"!! אמרתי לכם כמו שהסטייפלר זכר צדיק לברכה היה אומר: "מה אתה בא אלי תתפלל, אתה חולה? תתפלל! תפילת החולה על עצמו! - יותר חשובה מתפילה של אחר עליו". למה? כי הוא יודע עד כמה זה כואב לו, הוא יודע עד כמה הוא מסוכן, אז אם אתה לא מסוגל להתפלל על עצמך בהיותך יודע את מצבך - מישהו שלא מרגיש את מה שאתה עובר וחווה אתה רוצה שהוא יתפלל יותר טוב ממך?! אם אחרי כל מה שאתה התפללת והכל והכל והכל ואתה כבר אין! אין אתה כבר עשית את המקסימום - אתה רוצה עוד סיוע? בסדר,

אבל לתלות באחר – "אני חולה תרפא אותי!" - תתפלל לקב"ה!. כולם מתפללים שהרפואה מאת השם, "רופא רחמן ונאמן, רפאנו, הושיענו" אבל לא! אנשים שוכחים, ולא יודעים כוחה של תפילה, כוחה של תפילה פירושה - אני בטל ומבוטל אצל כוחו של הקב"ה, רק הקב"ה יכול להושיע לזון לפרנס לכלכל להבריא להעשיר לסדר להצליח, רק הקב"ה, דבר אתו, דבר עם אבא שבשמים, דבר אתו, דבר אתו, דבר אתו, דבר אתו.

"רבי חנניא בן עקשיא אומר: "רצה הקב"ה לזכות את ישראל, לפיכך הרבה להם תורה ומצות, שנאמר: "השם חפץ למען צדקו יגדיל תורה ויאדיר".