הסיפורים שהם מציירים ציורים על כל מיני גדולים וזה..... מציירים ציורים איך שרוצים, המציאות כולם נאבקו. בין גדולי ישראל, היו בעלי כישרון גדול, והיו בעלי כישרון קטן, אבל מי שהשקיע - השיג והגיע, בתוצאה הסופית "לא ניכר שוע לפני דל". {עשיר ועני} והתוצאה הסופית - זה לא משנה איך התחלת, התחלת עשיר עם כישרונות או שהיתה דל בכישרונות, תוצאה סופית כולם נהיו גדולים. כל הנפקא מינה זה כמו שהגדיר רבי ישראל סלנטר זכר צדיק לברכה: היא בתוספת נר, כלומר - בעלי הכישרון הקטן היו חייבים להשקיע עוד, זאת אומרת: אתה צריך להישאר בלילה עם עוד נר. כי אתה עם כישרון קטן יותר, אז אתה לא בעל כישרון אז צריך עוד נר, אתה צריך להישאר עוד קצת להתאמץ. זה כל ההבדל - בן אדם שיש לו כישרון קטן לכישרון גדול - עוד נר. או כפי שהגדיר זאת מרן הגאון האדיר, רבי חיים קנייבסקי שליט"א ב"אורחות יושר" עמוד צ': שכל הנפקא מינה בין בעל כישרון גדול לקטן - זה עוד חצי שעה. מה שזה עושה בזמן מסוים - זה יעשה בעוד חצי שעה. מי שחסר כישרון – צריך לעמול יותר מחברו, אבל כל אחד יכול. ונאים הדברים למי שאמרם. השמים פתוחים לקבל את כל הבא בשעריהם, כל מי שעובד ויגיע - עוזרים לו מן השמים. כמו שאומרת הגמרא ב"מנחות" כט': "הבא להיטהר" מי זה הבא? כל אחד שבא, ללא חילוק ללא הבדל, מסייעין אותו. כפי שאמר הגאון רבי אליעזר יודל פינקל זכר צדיק לברכה ראש ישיבת "מיר" כל הוא היה רגיל לומר: בלימוד התורה אין שום פטנטים וקיצורי דרך, על כל דבר צריך לעמול ולהתייגע. התורה אינה כשאר החכמות שקנייתה תלויה בכישרון האדם, אלא היא חוכמה אלוקית, שניתנת לאדם במתנה כפי הכנתו הרוחנית אליה. כמו שאומרת הגמרא "מגילה" ו': "אמר רבי יצחק: "אם יאמר לך האדם יגעתי ולא מצאתי - אל תאמן. לא יגעתי ומצאתי - אל תאמן. יגעתי ומצאתי – האמן". ה.... מילה בדברי תורה, אבל במשא ומתן - סייעתא הוא מן שמיא, ודברי תורה לא אמרן אלא לחדודי, אבל לאוקמי גירסא - סייעתא מן שמיא היא". הרי לנו כי קניין התורה תלוי בסייעתא דשמיא. זאת אומרת: להעמיד את התורה על אמיתה, לכוון להלכה - זה צריך סייעתא דשמיא. ואכן הסייעתא דשמיא תלויה במעשה האדם, שכן כפי מה שהוא משקיע ומתייגע בקניינים המבוארים במסכת אבות - מח' קניינים. כך הוא זוכה לקנות את התורה הקדושה ומעלותיה. מאותם קניינים הלא הינם פעולות ומעשים, שביד כל אחד ואחד לעשותם ולהשיגם. ועל כן ידע כל אחד ואחד שביכולתו הוא, להגיע להיות גדול בישראל,ביכולתו הוא להיות צדיק הדור, ביכולתו הוא לדעת את כל התורה כולה. כמו שאמר הגאון הצדיק רבי מיכל יהודה לפקוביץ זכר צדיק לברכה באחד מדרשותיו: "שעיקר יסוד להצלחה בתורה - הוא רק מכוח היגיעה. ובלעדיה אי אפשר לזכות בכלום. ומכוחה - זוכים לכל. כמו שמדויק בדברי חכמים: "יגעת ומצאת - תאמין. לא יגעת ומצאת - אל תאמין". והדברים האלה נאמרו לכולנו, בין לאלה שניחונו מן השמים בכישרונות מבורכים, ובין לאלה שלא זכו לכך, לכולם קובעים חכמים זכרונם לברכה: שהשגה בתורה תלויה אך ורק ביגיעה, לא בכישרונות ולא בכוחות שיש להם. אפילו בעלי הכישרונות הגדולים, אם לא ייגעו מעצמם, ויחשבו שיש להם תורה בכוח כישרונם - אל תאמין. ומאידך, אלה שלא זכו לכישרונות - אם יידמו בנפשם שהן ייגעו בתורה ולא ימצאו ברכה בלימודם וביגיעתם - גם זה אל תאמין, כי על ידי יגיעת האדם נותן לו הקב"ה כוחות להשיג הרבה יותר ממה שבכוחו להשיג בכוחות הטבעיים, היגיעה מזכה את האדם במתנה מהקב"ה בקניין אמיתי בתורתו. וכן כתב הרב שך באיגרת "מכתבים ומאמרים" איגרת מה': "אין יוצא מן הכלל בזה, בין מישהו בעל כישרונות גדולים, ובין שהוא לא כל כך כישרוני, כולם יכולים לעלות במעלות התורה ולהיות - מגדולי התורה והיראה, הכל תלוי אך ורק ביגיעה. "נפש עמל - עמלה לו", "ויגעת ומצאת - תאמין". הרי שזכייה בתורה אינה תלויה בכישרונות, כי אם במעשים. מטעם זה היה אומר הגאון הקדוש, רבי אלחנן ווסרמן זכר צדיק לברכה השם יקום דמו ב"קובץ מאמרים" באיגרות חלק א', עמוד קט"ז: "הדרך להגיע לשלמות בתורה ויראת שמים - אינה תלויה לא בכישורים ולא בגאונות, את התכונות האלה צריכים האוניברסיטה, לעומת זאת מה שנחוץ לבן ישיבה - אוזן קשבת, שאיפה, ורצון להבין ולגדול". ולעת זקנתו התבטא רבי אלחנן: "אפילו בחור בעל כישרונות בינוניים, אם ילמד בהתמדה שתיים עשרה (12) שעות ביום - מובטח לו שיצמח להיות גדול בתורה, ודבר זה למדתי מניסיון. שתיים עשרה (12) שעות רצוף - ואתה תהיה גדול בתורה!". הבטחה עם ניסיון, עם תעודה עם פלומבה. החפץ חיים אמר שהוא למד רגיל, עד הצהריים אכל נח, אחר כך למד עוד אכל נח, זהו המשיך בערב ככה כמו שישיבה, ככה צמח. {אתם שומעים}. בעקבות היסוד הזה גם הגר"ם לפקוביץ מדריך את התלמידים ב"אמרי דעת" עמוד כ': "שהדרך להגיע לשלמות היא שכל סדר היום יתנהל רק סביב התורה. התפילה, שמיעת השיעור, חזרה עליו, בירור הסוגיה לכל פרטיה, לימוד במוסר, שמיעת השיחות, וקבלת הדברים לידי מעשה. זו היא שלמות, לדעת את התפקיד שעליו למלא, לרכוש ולזכות בעתיד הגדול העומד לפניו, עתיד של גאון, עתיד של צדיק, עתיד של מיטיב לכלל ישראל!". וכך היה דורש הגאון רבי ציון אבא שאול זכר צדיק לברכה לבני ישיבתו ב"אור לציון - חכמה ומוסר" עמוד נג': "כולנו יכולים להיות גאונים, רק צריך לזה מרץ ולנצל את הזמן כראוי, שכן יתכן שאין אנו מנצלים אפילו רבע מהזמן כראוי. כי הלא כל יום הוא ארוך בדיוק כמו של יום של תענית ארוך". ואכן יעידו על כך אותם גדולי ישראל, שהם נולדו בעלי כישרון חלש, הן בהבנה, הן בהעמקה, והן בזיכרון, ובעקבות חזרה והתמדה - זכו ונתעלו להיות גדולי ישראל. כמו שמסופר על אחד מגדולי פוסקי דורנו, שניחן בראש חלש, ויהי היום שמע שבאחד הישיבות המפורסמות ביותר באותה עת שלפני מלחמת העולם השניה, מקבלים בחורים רק אם נבחנים על כמה מאות דפי גמרא בעל פה, להתקבל לישיבה. הבחור ישב והגה בתורה יומם ולילה, ימים ושנים עד שחש שהוא ראוי לעמוד ולהיצרף בכור המבחן. נסע לישיבה, ניגש לבוחנים, נבחן, ולא הצליח במבחן. במקום להישבר אחר כל כך הרבה שנים של עמל וחזרה שלא התקבל, לא חשב על כלום, ניכנס לישיבה, התיישב ללמוד עד שהרכבת שבה הוא אמור לנסוע הביתה תגיע. ראש השיבה שניכנס לאולם הישיבה, ראה את הבחור יושב ולומד בהתמדה עצומה, נפעם למראהו, בחור שעמל וייגע להיבחן ולא הצליח ואף על פי כן לא נשבר? אלא פשוט מתיישב ללמוד כאילו מאומה לא קרה!. ניגש ושאל אותו: "מפני מה עדיין לא נסעת הביתה?" – "היות ונותרו כמה שעות עד צאת הרכבת וחבל היה לי על הזמן, לפיכך התיישבתי ללמוד". משראה זאת ראש הישיבה, אמר לו: "לא, כאן אתה נשאר ואני מקבל אותך באהבה!". בישיבה היה בחורים עילויים ממש, בחורים שידעו ש"ס עם כל הראשונים, ובראותם את הבחור שניכנס בצורה כזו, על אף ההערכה שהם חשו כלפי ההתמדה והרצינות שלו - זלזלו בו מחמת כישרונותיו וידיעותיו. עברו שנים רבות מאותו המעשה, ואותו בחור הצליח יותר מכל אותם בחורים, שחלקם אמנם נעשו רבנים חשובים בעולם היהודי, שכן אותו בחור נהיה מגדולי פוסקי הדור, והקים ישיבה לאלפי תלמידים, וביניהם רבנים ראשי ישיבות ומורי הוראה, והכול מהכוח שהוא לא נשבר, לא התייאש, נלחם יום יום על התעלותו הרוחנית, עד שזכה למה שזכה. וכך העיד הגרי"ג גרשונוביץ זכר צדיק לברכה "בניצוצי אש" עמוד רפ"ט שהוא שמע מהחזון אי"ש, שרוב גדולי ישראל לא היו בעלי כישרונות, וכול גדולתם באה רק על ידי עמלם, ובאמת רוב גדולי דורנו, לא נולדו עם כישרונות עילויים, אלא עם כישרונות בינוניים ומטה, ורק על ידי עמל והתמדה, תפילה ועבודה שהם השקיעו - הם גדלו. אחד מהם - היה בחור שלא למד והחליט ללכת לעבוד, עד שפוסק הדור הרב וואזנר זכרונו לחיי העולם הבא, ראה אותו עובד, שכנע אותו לעזוב הכל ולהתחיל ללמוד, כיום הוא אחד מגדולי הרבנים בדורנו. אחר, למד בישיבה בירושלים, מכיוון שהיה בחור כל כך חלש עד שלא הבין מה מדברים בעיון הלימוד בישיבה, נשבר, יום אחד ניגש אליו המשגיח הישיבה: "מדוע אינך לומד?" הסביר לו שהוא אינו יכול ללמוד בעיון, ולא מבין מה שמדברים בשיעורים, אמר לו: "אם אתה לא מסוגל עיון - תלמד בקיאות או הלכה, תלמד מה שאתה מסוגל, העיקר שתלמד ותצליח!". ואכן התחיל ללמוד אט אט עלה ונתעלה, עד שהוא היום אחד מהפוסקים החשובים בדור. לא קלה הדרך, בתחילה הוא לא יכול ללמוד אלא "קיצור שולחן ערוך" כל בחורי הישיבה לעגו לו בזו לו, גינו אותו בשמות גנאי – "בעל בית, עם הארץ!" אבל הוא לא נשבר, התגבר על הבושה, לא התחשב, לא התפעל מאף אחד, המשיך בעקביות, בקיצור שולחן ערוך, הוא עמל במשך שנים, למד "משנה ברורה" התקדם בשולחן ערוך, עד שנהיה אחד מגדולי הפוסקים. ופעם הוא ביקש להתקבל לישיבת "קול תורה" בירושלים, מישהו אחר בחור שהיה כל כך חלש, עד שהישיבה לא רצתה לקבל אותו. הרב הגאון רבי ישראל גנץ, בחן אותו ראה שהוא לא מתאים, כמובן בגלל שהיה לו זיכרון פנומנאלי, אבל ההבנה שלו שאפה לאפס. הוא היה כל כך זוכר דברים, שאמרו עליו בישיבה - שאת כל "שערי יושר" היה יודע להגיד מבלי להבין מילה!, ולכן הוא ביקש לדחות אותו. אכן הבחור חשקה נפשו התורה, התחנן שיכניסוהו לישיבה, ומשלא יכלו לעמוד בתחנוניו - הכניסו אותו, היום הוא אחד מגדולי הרבנים. מעשה: בחור ששום ישיבה לא רצתה לקבל אותו בגלל הכישרון החלש, אביו שראה כך פנה ואמר לו: "תראה בני אולי אתה לא מסוגל לגדול בתורה, מוטב שתצא לעבוד!", הבחור לא ויתר. – "אבא נפשי חשקה בתורה אני לא מתייאש, אנסה עד שאצליח!". הלך מישיבה לישיבה, התחנן לראשי הישיבות, עד שהגיע לישיבת "מיר", אז קיבלו כל בחור שנפשו חשקה בתורה, כיום הוא אחד מגדולי הישיבות ממש, אם לא הגדול שבהם. כך היה עם גדולי האדמו"רים בדורנו: אחד מהם היה עם כישרונות חלשים, אבל נפשו חשקה בתורה, עמל יומם ולילה בתורה ויראת שמים, ביום הוא גאון ובקי בכל התורה כולה. ופעם בעת רצון כשרצה לחזק את התלמידים סיפר: איך לילות שלמים היה מתייגע ל...... של תוספות פשוט, והוא היה יכול להתפלל שעות להתחנן לקב"ה שיאיר את עיניו בתורתו, בסוף זכה להיות גאון עצום ותלמיד חכם מופלג הבקי בכל התורה כולה בעיון. וכמו שהעיד פוסק הדור גדול הדור הרב אלישיב זכר צדיק לברכה, אחרי שדיבר עם האדמו"ר הזה בלימוד, כשנפגשו פעם לצורך עניין ציבורי חשוב, ואמר לו: "ידעתי שהוא כזה גאון עצום!" לכן סיפר הגאון רבי ברוך שמעון שנאורסון זכר צדיק לברכה, שפעם שוחח עם אותו אדמו"ר בלימוד, התווכחו על איזה חידוש, אם כתוב ב"פני יהושע" או לא כתוב. האדמו"ר טען: "לא כתוב!", רבי שמעון ברוך טען: "כתוב", כשהביאו את "הפני יהושע" ראו שהצדק עם האדמו"ר. אבל הגאון רבי ברוך שמעון שנאורסון ביקש שיביאו את ה"פני יהושע" החדש בהוצאת "אור החכמה" - ושמה באמת נמצא גם כן. אבל היתה זו השלמה מכתיבת יד. וכהנה היו רבים מגדולי ישראל במשך הדורות, לא היה להם כישרונות מבורכים, אבל הם עמלו ויגעו, עד שהשיגו מה שהשיגו, ונהיו גדולי ומאורי הדור.

ואיך צמחו גדולי הדור כמו המרן "החפץ חיים" זכר צדיק לברכה ואחרים? פעם שח הגאון הצדיק רבי יוסף לייב מנדיק זכר צדיק לברכה: "יתכן ויש סבורים שהם צמחו ככה מבריאתם, ולא היא, רק בזכות העקשנות וההתמדה ללא לאות, ללא הרף, הגיעו לרום מדרגתם!". מורגל בפיו של הגאון רבי ישראל זאב גוסתמן זכר צדיק לברכה בעל "הקונטרסי השיעורים" שכבר בגיל תשע עשרה (19) היה דיין בבית דינו של רבי חיים עוזר, שלמרן החפץ חיים ולגאון רבי שמעון שקופ זכר צדיק לברכה: היה ראש רגיל, ועלו ונתעלו רק בכוח יגיעתם ועמלם בתורה ויראת שמים. וכך העיד על עצמו כמה וכמה פעמים, שכל גדולתו באה רק מכוח ההתמדה והעמל. בעת לומדו בישיבת "גרודנה" כינו בישיבה "עילוי", כששמע זאת רבי ישראל זאב זעק בקפידא – "עילוי!? איזה עילוי! את תמצית דם חיי נתתי בשביל התורה! ואתם קוראים לי עילוי!? כאילו נולדתי עם שפיץ?, עילוי!" וכעין זה מצינו שהעיד נכדו של מרן הגאון רבי ישראל יעקב פישר זכר צדיק לברכה, שכשהיה רבי ישראל יעקב משיח אודות אנשים גדולים - מעולם לא התייחס לטיב כישרונם ומוחם, אלא למידת התמדתם בלבד, כאשר הוא מציין "כי פלוני - הוא שקדן עצום, פלוני - מתמיד גדול". זה היה אצלו המודד לגדלות. לא כישרונות ולא שום פרט אחר. ואכן קדם לו כבר בזה הנצי"ב מוולוז'ין זכר צדיק לברכה, הוא התבטא פעם ואמר: "שהפוסק הכי גדול שבדור - הוא הגאון רבי יצחק אלחנן ספקטור!" זכר צדיק לברכה שדברנו עליו אתמול, היות והוא המתמיד הכי גדול שבדור. הרי לנו שלא החשיב רבי אלחנן ווסרמן אותו על הגאונות שהיתה לו, אלא על ההתמדה שהיתה לו. לא הבהירות אלא התמדה.

במצרים היו ימי חושך עד שלא יכול איש לקום מתחתיו. בימינו סורר חושך מצרים, וכל אחד רץ וחובט ראשו בקיר ודומה עליו שזו דרך, ושולחים רגליים קדימה - ומדמים שזה הליכה, ומטלטלים את הידיים - ומדמים שזו עבודה, זו איננה דרך זה גישוש באפלה. הרבה בחורים ואברכים, יש להם שאיפה כנה וחזקה, להתעלות במדרגות התורה והיראה, מחפשים כל מיני דרכים או פטנטים להגיע להישגים רוחניים, על ידי סיגופים שונים, לומדים ספרי מוסר או חסידות, שעות רבות, תפילות פעולות שונות, אבל הדרך האמתית היא לימוד התורה, אין דרך אחרת. כבר התאונן על כך הסטייפלר זכר צדיק לברכה: "אנשים חושבים שאפשר להשיג השגות רוחניות באמצעות כל מיני דרכים, אבל אינם יודעים שעיקר גדלותו ורוממותו של האדם - באה על ידי לימוד התורה, ככל ששוקד ומשיג יותר בלימוד התורה - כך מתרומם ומתעלה. למה מי יכול להגיד לי? נו למה? אמרתי את זה קודם, למה? כי מי שמתאמץ מקבל בסוף במתנה, הקב"ה נותן את זה במתנה. כמו שאמר פעם הכהן הגדול רבי ישראל מאיר הכהן מראדין "החפץ חיים" לקבוצת תלמידי ישיבה קטנה, שבאו להתברך מפי קודשו, אמר להם: "מסתמא יונגלך, אתם רוצים לדעת איך גדלים להיות תלמידי חכמים? ובכן זה נורא נורא פשוט: בבוקר קמים מתפללים, אוכלים משהו, לומדים הצהרים, בצהרים אוכלים משהו, נחים, מתפללים, ואחר כך לומדים עד הערב, ובערב עוד קצת לומדים עד שהולכים לישון". וכאן הוסיף החפץ חיים עוד משפט אחד עצום בפשטותו: "לא צריכים לקרוע עולמות!! לא צריכים ללכת לטבול במקוואות!! לשבור קרח! זה נורא פשוט, ואת זה אני אומר מניסיוני. אני למדתי מהבוקר עד הצהריים, ומצהריים עד בערב, וכך גדלתי!!!" שמעתם? וכך אמר הרב הקדוש הרב רבי ברצי מנדבורנה לבן שלו רבי מרדכי מנדבורנה..... "בני! "אל תקרי הליכות", אל תקרא הליכות, אל תאמר שיש הילוך בדרך כזה להשם יתברך, או הילוך כזה לעבודת השם יתברך – "אלא הלכות", אלו הלכות. רק על ידי לימוד תורה אפשר להתקרב לקב"ה, בלי קונצים ובלי קפיצות" יותר מכך אמר האדמו"ר רבי נחמן מברסלב זכר צדיק לברכה: "שלא יכול להיות אדם בעל השגה רוחנית - כי אם מישהו למדן בגמרא עם פרוש רש"י ותוספות". וכך כתב בספר "שבט יהודה" על התורה פרשת "ויקהל": "ששמעתי מתלמיד נאמן, למרן חותני זקני בעל "חתם סופר" זכותו יגן עלינו אמן שהוא שמע מפיו הקדוש של מרן החתם סופר זכר צדיק לברכה: "שמי שאינו יודע ש"ס ופוסקים - אינו יכול להיות בעל רוח הקודש. ומי שיודע ש"ס ופוסקים ולמד לשמה - בודאי הוא בעל רוח הקודש". החתם סופר. בכוח התורה אדם יכול להגיע לכל ההשגות הנפלאות. וכמעשה שהיה באדמו"ר בעל "אבני נזר" זכר צדיק לברכה: ששאל פעם את תלמידו הגאון בעל "החלקת יואב" זכר צדיק לברכה: "מדוע לא תקרא קוויטלאך?" למה אתה לא מקבל קוויטלך, פתקאות כאלה לברכות שנותנים לחסידים? וענה לו "החלקת יואב": "אין לי שום ידיעה בעניינים אלה!", נענה לו "אבני נזר" ואמר לו: "הבריות סבורים שניתן לפעול ישועות רק על פי נסתר, ואני אומר שניתן לפעול גם על פי נגלה, ויודע אני למשל קטע מסוים "מנימוקי יוסף" בבא קמא, שיכולים לפקוד בו עקרות. בנגלה!".

לכפות את היצר אפשר רק על ידי תורה, העצה היחידה נגדו זה לימוד התורה הקדושה. כמו שכותב "המסילת ישרים" בביאור "מפסידי הזהירות" בפרק ה: במאמר "רבי פנחס בן יאיר: "תורה מביאה לידי זהירות", וזולתה לא יגיע אליו כלל. בלי תורה אין זהירות. רק התורה מביאה לזהירות. וזה מה שאמרו חכמים זכרונם לברכה "ולא עם הארץ חסיד". איך הוא יכול להיות חסיד? הוא לא יכול להיזהר, למה? הוא יכול להרבות להוסיף דברים וגם להגזים ודברים שלא צריך, בגלל שהוא עם הארץ, עם הארץ לא למד תורה, ואם לא למד תורה - איך זהירות? "וזה כי הבורא יתברך ברא את היצר הרע באדם, והוא ברא את התורה תבלין לו, כמו שאמרו ב"קידושין" לו': "בראתי יצר הרע בראתי לו תורה תבלין" והנה פשוט הוא שאם הקב"ה לא ברא למכה זו אלא רפואה זו - אי אפשר בשום פנים שירפא האדם מזאת המכה בלתי זאת הרפואה. ומי שיחשוב להינצל זולתה - אינו אלא טועה, ויראה טעותו לבסוף כשימות בחטאו. כי הנה היצר - הרע חזק הוא באדם מאוד, ומבלי ידיעתו של האדם הולך ומתגבר בו ושולט עליו, ואם יעשה את כל התחבולות של העולם ולא יקח את הרפואה שנבראת לו שזוהי התורה - כמו שכתבתי, לא ידע ולא ירגיש, בתגבורת חוליו, אלא כשימות בחטאו ותאבד נשמתו. הרי, למה זה דומה? לחולה שדרש ברופאים, והכירו חוליו ואמרו שיקח סם זה, הוא מבלתי שתקדם לו מלאכת הרפואה - יניח הסם ההוא ויקח ממה שיעלה ממחשבתו מהסמים, הלו ימות החולה ההוא ודאי. כן הוא הדבר הזה, כי אין מי שמכיר בחולי היצר - הרע, ובכוחו המוטבע בו אלא בוראו שבראו, הוא הזהירנו - שהרפואה לא יהיה תורה, מי איפה יניחה, ויקח מה שיקח זולתה ויחיה? ודאי שחושך החומריות, ילך ויגבר עליו מדרגה אחר דרגה, והוא לא יבין, עד שימצא שקוע ברעה ורחוק מן האמת הרחק גדול, אפילו הרהורי דברים לא יעלו על לבו לבקש את האמת. אך אם הוא עוסק בתורה, בראותו דרכיה, ציוויה ואזהרותיה - הנה סוף סוף מאליו יתחדש בו התעוררות שיביאהו אל הדרך הטוב. והוא מה שאמרו זכרונם לברכה: "הלואי אותי עזבו ותורתי שמרו" שהמאור שבה מחזירן למוטב!". ה"אוהב ישראל" מאפטא: העיד על עצמו בזקנותו, כשהיה צעיר התחיל היצר הרע להביא עליו ניסיונות בעבודת השם כדי להטריד אותו מעבודת קודשו, החליט להטענות לעשות סיגופים להתפטר ממנו, לאחר זמן ראה ומצא שאדרבא על ידי התעניות והרעב - ליצר הרע היתה יותר אחיזה בו. וכמו שמובא בבעל שם טוב הקדוש: כשהגוף חלש - גם הנשמה חלשה, על כן לבסוף לקח על עצמו את העצה הטובה, השקיע עצמו בהבנת דקות סברות הר"ן ועל ידי זה נפטר מהיצר הרע לגמרי. ולא זו בלבד, שהמאור שהתורה משפיע על הנפש ומרומם אותה, אלא אפילו על הגוף הוא משפיע, שהגוף יתרצה וישתעבד לעבודת השם יתברך, כמו שסיפר ה"אבני נזר" זכר צדיק לברכה, שכשהיה בימי עלומיו בקוצק, היה חולה, והזהירו אותו הרופאים שלא ילמד כלל, לפיכך הביט בספר "בחינת עולם". פעם בא חותנו הרב הקדוש מקוצק זכר צדיק לברכה לבקר אותו, ואמר לו: "מהי פעולת "הבחינת עולם"? הוא מהביל את העולם. אבל מה התועלת מזה? אפילו שהשכל מבין זאת מאה פעמים - הבשר מצדו עדיין אינו רוצה בכך! אבל דף גמרא פועל שגם הבשר ירצה בכך! להבין הרבה השגות בשכל זה לא משפיע על הגוף, אבל דף גמרא - פועל שגם הבשר ירצה בכך!". כשאדם לומד באמת, אדם יושב שעות והגוף לא מציק לו, הגוף מתרצה. לכן אתם רואים אנשים יכולים לשבת שעות על גבי שעות, בן אדם אפילו יושב בדרשה, אפילו תראו כמה מסתובבים פה, לא יכולים לשבת, קם זז הולך חוזר, לא יכול הגוף לא נותן לא מאפשר, לא מאפשר. ואנשים ישנים על ספסלים על כיסאות ולא מפסיקים מה זה אומר? שהגוף התרצה! שהגוף מסכים! מי גורם לו? דף גמרא כשלומדים כמו שצריך. ועל כן יצר הרע נלחם בכל כוחו נגד לימוד התורה הקדושה יותר מנגד כל המצוות כמו שהביא הגאון רבי אלחנן ווסרמן זכר צדיק לברכה בשם מרן החפץ חיים זכר צדיק לברכה שאמר: "לא אכפת ליצר הרע שיהודי יתענה ויבכה, ויתפלל כל היום, העיקר שלא ילמד!". וכן כתב בהקדמה לשו"ת "חבצלת השרון": "שמעתי מפי נכד מר"ן הקדוש מהרי"ד מבעלזא זכר צדיק לברכה: "שמכל ענייני חסידות, ופרישות, וסיגופים שאדם רוצה להתנהג, היותר עיקר מובחר לשמח את הקב"ה בלימוד התורה הקדושה. והסימן לזה: שכל ענייני חסידות וסיגופים שאדם רוצה להתנהג - אין יצר הרע מוציא כל כך כוחו לבטל אותו, כמו שמוציא כל כוחו לבטל את האדם להוציא אותו מתלמוד תורה בתחבולות שונות". עוד קצת נמשיך. אז כל אחד מהיושבים כאן ומהשומעים בכלל, שמתמודד נואשות על כל פסיעה ועליה רוחנית, על כל קטע גמרא, על כל דיבור בתוספות, עכשיו מופנים אליו הדברים - דע! שיש שכר לפעולתך, יש מי שרואה את מאמציך הכבירים, ואוסף אותם בנאדו להיות, בבוא יום יזדקפו לזכותך כל המאבקים שנאבקת, כל ההתמודדויות שהתמודדת, בעת ההתאמצות להבין קטע גמרא או תוספות, והם יעמדו לך כסולם לעלייתך הרוחנית, בדרכך להיות גדול בישראל. כל גדולי ישראל, לא ידעו מראש, שהם יהיו גדולי ישראל, רק ישבו ועסקו בתורה יומם ולילה. מי שלומד - בטוח שיהיה גדול בתורה ויראי שמים. אין יוצר מן הכלל - מי שלומד גדל! זה כמו עץ, אתה רואה עץ גדול, מאה שנה, גזע עבה, איך זה? פשוט השקו אותו כל יום, עוד קצת ועוד קצת, עוד קצת ועוד קצת, כל לימוד זה השקיה, השקיה, אתה גודל אין דבר כזה, הלימוד מגדל, אתה גודל אתה גודל אתה גודל, אין דבר כזה שאתה לא גודל, אין דבר כזה –גודל. על כן, אל תתרפה ממאמציך ולא מפעולותיך, כל מאמץ, זה עליה בשליבה בסולם הרוחני שלך, והסולם יגבה - עד שבין גדולי הדור יהיה חלקך. כי "לפום צערא אגרא", וממילא אין בתורה וביראת שמים מושג - אי הצלחה, כל מאמץ הוא הצלחה! לכן חזק ואמץ והמשך ללא הרף, וזכור מה אמר שלמה המלך החכם מכל אדם: "תורה שלמדתי באף - היא שעמדה לי" תורה שלמדתי - באף! ו"טוב פעם בצער ממאה שלא בצער!". עוד צריך לדעת יסוד מוצק, ולהשריש אותו בלב חזק, ויעמוד לכל הזמנים לאדם: בכל המצבים הקשים, אף אחד לא יכול לעזור לך, רק אתה תוכל לעזור לעצמך, רק אתה בלבד. כך אמר הלל הזקן: "אם אין אני לי מי לי" כל העצות שיתנו לך ראש ישיבה, משגיח, חבר טוב - אין בהם אלא בכדי להוליך אותך וללוות אותך על הדרך הטובה, ואם תרצה אתה! לשמוע בקולם ולצעוד בנתיבתם - אז אתה! תועיל לעצמך, אל תבנה על אף אחד - רק על עצמך, תדע היטב את היסוד הזה ותיקח את עצמך בידיים - ותצליח. הספר הזה "שאיפות" בא להראות לאדם שהוא מסוגל להיות גדול מגדולי הדור, כל המאמרים פה באו לתת לנו את האפשרות לטפס במעלות, ולתת לנו את הסיכוי להיות גדולים בישראל. עכשיו זה תלוי בכל אחד ואחד. אתה קובע את גורלך. וידונו אותך לפי מה שאתה, וכשתגיע למעלה, אתם זוכרים את הסיפור מאתמול, של רבי אלחנן ספקטור, שאם היה גומר את החיים שתיארנו בדרך המשל - או ואווי היו אומרים לו: "רוצח! - רצחת את רבי אלחנן ספקטור הגדול גדול הדור". כל אחד לא יודע בכלל מי שהוא, עד שיוציא לפועל את כל כוחותיו, ויש לו כוחות להיות כמשה רבינו, כך פסק הרמב"ם הזכרנו אתמול: "כל אחד יכול להיות כמשה רבינו. וחייב כל אדם לומר: "מתי יגיעו מעשיי למעשה אבותיי אברהם יצחק ויעקב" לא תלוי בכישרונות, לא תלוי בייחוס, לא תלוי בזיכרון, שום דבר - יגיעה והתמדה. זה מה שצריך, בשביל זה באנו לעולם, "נפש עמל עמלה לו וזה שכרו לחיי הנצח" אמן. "רבי חנניא בן עקשיא אומר: "רצה הקב"ה לזכות את ישראל, לפיכך הרבה להם תורה ומצות, שנאמר: "השם חפץ למען צדקו יגדיל תורה ויאדיר".