חיזוקים לעלות בעבודת השם - חלק ד - לא למכור את הפרח | הרב אמנון יצחק
תאריך פרסום: 18.10.2019, שעה: 16:30
נציב יום: לטובת אלה שבאמת רוצים להתחזק, ומאמינים ביכולתם, כמו שלמדנו בשלושת (3) השיעורים האחרונים, ובשיעור הבא שאנחנו נותנים עכשיו. אמן.
יש שחושבים שהדרגות העליונות אינן ברות השגה אפילו על ידי מאמץ. לא שייך לדעת את כל הש"ס ולא כל ארבעת (4) חלקי "השולחן ערוך" כיוון שיש ירידת הדורות, וגם לא שייך להיות צדיק ככל צדיקי הדורות שלפנינו, וכן הלאה קשקושים של זליג. על זה אומר הקב"ה: "כי המצווה הזאת אשר אנוכי מצווך היום, לא נפלאת היא ממך ולא רחוקה היא, לא בשמים היא, לאמור: מי יעלה לנו השמימה מי יקחה לנו, וישמיענו אותה ונעשנה, ולא מעבר לים היא, לאמור: מי יעבור לנו אל עבר הים ויקחה לנו, וישמיענו אותה ונעשנה, כי קרוב אליך הדבר מאוד בפיך ובלבבך לעשותו". אז השם אומר את זה לכולם, לא משנה מי אתה, אתה יהודי? אתה שומע מה מדברים? זה מה שהשם אומר, כל השאר זה קשקושים. ולאלה שאינם מאמינים שהם מסוגלים להגיע לראש ההר ולהיות מגדולי ישראל, וחושבים שלא עליהם נאמרו הדברים - אז נאמר להם: "טעות גדולה בידכם!". כשבא הקב"ה לעם ישראל במעמד הר סיני, הוא נתן את התורה על כל מצוותיה לכל אחד ואחד בלי יוצא מן הכלל. באותן מצוות התחייב משה רבינו, אבי הנביאים, נתחייב כל יהודי ויהודי בישראל. כי כל אחד יכול! באחד מהדרשות של הרב שמשון פינקוס זכרונו לברכה, הוא סיפר את הסיפור הבא בשם מרן "חפץ חיים" זכר צדיק לברכה: "מעשה בחור בגיל ארבע עשרה (14) שידע את כל הש"ס!". לא גירסא. "לפיכך נמצא על ידי הגבירים ראוי להיות חתן לבתו המהוללה. הגביר שלח אברך תלמיד חכם ממיודעיו, לבחון את הבחור ולברר אם אמת דבר השמועה, ומשעמד הבחור במבחן והוכיח את ידיעותיו - נגמר השידוך "למזל טוב". אלא שלאחר האירוסין, נודע כי נפלה טעות באשר לגילו של החתן, התברר שהבחור לא בן ארבע עשרה (14), בן חמש עשרה (15), טעות קלה, נראית בלתי משמעותית בעליל, הגביר ביטל את השידוך! והטענה בפיו: "בחור בגיל חמש עשרה (15), שיודע ש"ס - נו, זה לא ייחוס גדול!". אלה היו המושגים פעם. והנה נתבונן, כלום אנחנו כיום לא מסוגלים לדעת את כל הש"ס בגיל ארבע עשרה (14) או חמש עשרה (15),, ודאי שיכולים, יש את כל התנאים הסביבתיים בנחת, בלי טרדות עולם הזה, שהיו מנת חלקם של הדורות הקודמים עמילי התורה, יש אוכל בשפע היום, יש ביגוד ברווח, יש ישיבות קטנות יש גדולות, אז למה באמת אצלנו אין בחורים שיודעים את כל הש"ס, ולו בגיל מאוחר יותר? התשובה היא אחת: והיא נוקבת והיא יורדת עד חדרי הלב. מי שסבור כי היום אין בחורים שיודעים ש"ס בגיל ארבע עשרה (14) - טעות בידו. גם היום יודעים בחורים את כל הש"ס בגיל ארבע עשרה (14), לא אחד (1) ולא שניים (2), מאות בחורים יודעים ש"ס. ש"ס של דברים בטלים, ש"ס של עיתונים, ש"ס של פוליטיקה ולשון הרע, ש"ס של שס, ושס של שטויות, ומה הפלא אם כן שלא יודעים את הש"ס הקדוש? כי יש שס במקום ש"ס. כל שעלינו לעשות, זה רק לשבת ליד הגמרא, ללמוד שדף אחרי דף ללמוד בעיון ובעמקות, לקיים את המצוות מצווה אחר מצווה, והעיקר ללמוד על מנת לקיים, עם כל הנשמה והלב, שכן קוב"ה בעי ליבא, הקב"ה מסתכל בלב של היהודי, ואז זוכים לעלות מעלה מעלה ביראת שמים, ולהגיע לראש ההר כמו כל גדולי הדורות מאז ומקדם.
בספר "חובת התלמידים" עמוד מט' מביא האדמו"ר הקדוש רבי קלונימוס קלמיש זכר צדיק לברכה משל נפלא בעניין זה, משל שממחיש לנו את עוצם האוצרות שנמצאים בידי כל אחד ואחד מאתנו, ואת גודל החובה המוטלת עלינו לשמור אותם ולטפחם, כדי שנוכל להגשים ולממש את האפשרויות העצומות העומדות בפנינו, וזה לשונו שם: "מעשה בסנדלר יהודי עני בארץ ישראל, שדר על אם הדרך, כל פרנסתו היתה מהעוברים ושבים, שאם יקרע לאחד סנדלו בדרך - יוכל לתקן, אם תפסק הרצועה - ירצענה. הפרנסה היתה מצומצמת אבל היה שליו תמיד, גם הוא אשתו בניו, כי היה איש ירא את השם מאוד, וגם את אנשי ביתו לימד שכל חיי האיש עלי אדמות, הם קצרים וארעיים, והעיקר זה החיים הנצחיים בעולם העליון. שם תתענג הנפש בהתקרבות אל תפארת יקר שמים ותהנה מזיו השכינה של הקב"ה. ומה יועיל לו לאיש כל הונו, אם יתבטל את אלוקיו לא יעבוד ואליו לא יתקרב?. למדן הוא לא היה אבל לפי יכולתו יומם ולילה כל שעה פנויה למד והתפלל להשם, ויש שתתעורר נפשו, ותתלהב מאוד להתפלל, להשתפך באין מפריע ומבלבל. ויצא האיש מביתו, ומדירתו בת חדר אחד אל היער אשר לא רחוק ממנו, העוברים ושבים ראו מרחוק והנה איש עומד עם פנים בוערות, משבח, מודה, מתפלל אל השם, כאילו הוא בעיני בשר רואה את הוד כיסא כבודו לפניו, תמהו ופחדו, אבל מכיריו ידעו כבר ואמרו: "בודאי הסנדלר החסיד הוא!" כי כן יכנוהו כל מכיריו. {בטח זה הסנדלר החסיד}. ויהי בראשית ימי המלחמה האחרונה, כאשר שבת כל עובר אורח, ונפסקה גם פרנסתו הדחוקה, ויעבור יום ואין לחם, גם לו לאשתו ולבניו, ביום השני (2) כולם רעבים, בניו מתענים ובוכים, "אבא תן לנו לחם ולא נגווע ברעב, יום שלישי (3) כולם שוכבים חלשים הומים כיונים, "אבא לחם", רק השפתיים נעות וקולם לא ישמע כי חזק עליהם הרעב, ואין להם כוח לצעוק. גם הוא כוחו נחלש ברכיו כושלות מן הצום, ומגודל שברון לבו על אשתו ובניו, ויתחזק ויצא החוצה, אשתו צועקת: "אוי בעלי! איך תצא מפה?, אם נמות ברעב נמות כולנו יחד!", אבל הוא גם איש לא סר בטחונו מהשם, ואמר: "לא אל המוות אני הולך, אלא לפנות אל אלוקים חיים אל היער להתפלל אל אבי שבשמים אני הולך, שיעשה עמנו נס ונחיה ולא נמות!". וילך הלוך ובכה וישא עיניו אל המרום ויאמר: "אנא השם עוד קודם שבראת את עולמך בחרת בנו להיות בניך עבדך קרובים אליך, תמיד דרה שכינתך הקדושה עמנו בארץ, ואותנו על כנפי נשרים העלית אותנו אף למרום, אל זרועך ואל חיקך כביכול, ומה טוב היה לנו אז כאשר היה לך דבר דיברת עמנו, לא מן השמים בלבד השמעת את הוד קולך רק גם בנו דיברת, נגלת בנביא ובאיש מבינינו, שמענו את קול השם מדבר עמנו ומוכיח ומיישר אותנו, גם העולם כולו חל מפניך ומפנינו, כי מי כל בשר אשר לא ייחת מפני האנשים, אשר אדון העולם שוכן עמהם, מקיף אותם אך דר הקרב גופם ונפשם, ומה מאוד מר לנו עתה, שהסתרת את פניך ממנו, הלב מתגעגע אל קדושתך אשר נסתרה והנפש צועקת. קרבני אבי באין קשב!, ואף כשמתעורר הרהור תשובה באיש ישראל ומתיישב בלבו לאמור: "הלוא על גודל עוונותיי רחיקני השם, נשוב אליו ונעבדהו וגם הוא כאב רחמן אלינו ישוב!", גם אז מר לנו כי מאז הסתרת מאתנו, כי מאז הסתרת מאתנו, תקפו אלינו כל כך צרות רבות, הן בענייני הפרנסה והן בשאר עניינים, שכל כך מטמטמים את הלב ומטרידים את הנפש, עד שמעבירים אותנו על דעת קוננו חס ושלום! ריבונו של עולם!, לא רק עלי בלבד אני מתפלל רק על כל בניך בני ישראל, אב הרחמן איך עזבת את בניך בעולם כל כך עצוב ואיום לבדם?. איך תביט שהם מתבוססים בדם מכותיהם – ותחריש?!, אבל לא את פרנסתנו בלבד אני מבקש, רק אותך אבי אהובי ואת קדושת מלכי וקדושי אני מבקש, קרב אותנו! התגלה לנו רחם עלינו, פדה אותנו ושלח לנו את משיח צדקך עתה, ונעבדך ביראה ובאהבה כאשר לבבנו משתוקקים ומייחלים". ויהי כי הרבה לבכות ולהתפלל, וייעף ולא היה לו במה להשיב אליו את רוחו מהצום ומן הבכי ויתעלף. והנה פתאום הריח טוב חזק מאוד, ותשוב אליו רוחו מעט, וירא והנה פרח יפה מאוד אשר גדל ביער, וממנו רודף ריחו הערב. ויתחזק ויעמוד, ויקצור את הפרח ואץ לביתו להשיב מעט גם את נפש אשתו ובניו בפרח הזה. ויהי בדרך והנה מרכבה נוסעת, ובה יושב אדון אחד, ותעמוד המרכבה, ויקרא ויען העני: "לא אמכרנו בכסף רק אם תיתן לי כיכר לחם, בעד אשתי ובניי הגוועים ברעב זה שלושה (3) ימים, אתן לך את הפרח ועוד אברך אותך לפני השם", וימכור את בפרח בעד נלחם וירוץ אל ביתו שמח. ויהי בלילה וירא את אביו בחלומו קורע את בגדיו, צועק ובוכה ומכה על לבו ואומר לו: "דע לך! תפילתך אשר התפללת היום ביער עלתה ברעש עצום למרום, וכל מלאכי רחמים התעוררו, וצעקו אל השם: "עד מתי לא תרחם על צאנך המדוכאים?, ועל בניך התובעים כל כך בצרות, ואת שמך אינם שוכחים, ובך הם כל כך קשורים!", מחיצת הברזל אשר בין ישראל לאביהם שבשמים כבר חשבה להישבר, וכל התפילות שהתפללו ישראל מאז ולא עלו - עלו עתה, ועוררו רחמים מבעל הרחמים לגלות את הקץ, יצא כרוז כיוון שאתה בתפילתך קרבת את הקץ - לכן התגלה לך פרח אשר בכוחו להחיות את המתים, ואותי שלחו אליך לבוא בחלום הלילה ולהודיע אותך, שתלך למערת המכפלה, ושאר קברות הנביאים להחיותם, ויביאו את משיח צדקנו בכל השמים והיכלי עליון, נעשה אורה ושמחה, מלאכי עליון ונשמות הצדיקים עלצו ושמחו, ורעש גדול ויללה נעשה אצל השטן וכת דיליה, מה יעשו עתה? ויתייעצו לרמות אותך, וליטול את הפרח הזה מידך, וזה האדון שקנה ממך את הפרח - שליחו של השטן היה שהתגנב לחטוף את בפרח של תחיית המתים. ועתה אוי ואבוי בני, לא לך לבד הרעות רק גם לכל ישראל, הכל היה בידך, גם האבות גם הנביאים כל הצדיקים אפילו המשיח בידך היה, ואת הכל מכרת בעד כיכר לחם. השטן וכל מלאכי חבלה, שמחים עתה מצחקים ומהטלים, בושים ובוכים אנחנו כולנו, וכולם צועקים ושואלים עליך: "מיהו האיש אשר כל אלה החריב!? ואת אור הקדושה כיבה!? האם יכול להיות שהוא מאיש יהודי?! ובשם ישראל יכונה?!" ועתה בחור ישראל, דואג אתה הרבה על העני הזה, שאיבד והפסיד את כל הקודש, והצדיקים וביאת המשיח, ועד דבר של מה בכך. ואם עליו תדאג שלא היה לו לעשות אחרת, כי הוא לא ידע שניסיון לפניו, איך לא תדאג ותקצוף על עצמך! שתדע שתמיד עומד אתה בניסיון, ומכל מקום לפני כל דבר קטן - אתה קורע ולא עומד בו. בידך להיות גאון וצדיק, להשרות את השכינה, גם אחרים יתקדשו ממך, על ידך יתקרבו אל השם, את דבר השם תלמד אותם, בדרכיו תדריך אותם, ואתה וחברך את הקץ ואת התגלות המשיח תקרבו בעצמיכם. ומה יועיל בעצמך לבד שתרצה להיות יהודי אמתי, אם תתעצל תתרפה ולא תעבוד, ומכל מניעה תדחה חס ושלום, ואל כל דבר אשר יראה בעיניך טוב - תקפוץ, ובכל ניסיון קטן או גדול – לא תעמוד. אין הכוונה שתהיה זריז, ותעשה עבודתך רק כחרוץ על מלאכה של חול להבדיל בלבד, בשעה שרבו ממהר אותו, או שדוחק את עצמו שעבודתו יבשה, עבודת איברי הגוף בלבד. זה נקרא עבודה יבשה, שעושים עבודת המצוות רק עם הגוף בלי לב בלי כוונה בלי חשק. עורר את נפשך! ורוח האלוקים יישאך, ויתרעשו גלגלי נפשך ואיברי גופך, ותתאמץ ותתחזק, לעבוד את השם בחוזקה, בהתלהבות אש קודש ושמחה. בחור יקר, נצל כישרונותיך ומעלותיך שניתנו לך מן השמים, מחיל אל חיל ותעלה מעלה מעלה, בתורה ויראת שמים, עד שתפעל גדולות ונצורות בעם ישראל. במי מדובר פה? על כל אחד מכם, לא למכור את הפרח. שיעור הבא בעוד כמה דקות. "רבי חנניא בן עקשיא אומר: "רצה הקב"ה לזכות את ישראל, לפיכך הרבה להם תורה ומצות, שנאמר: "השם חפץ למען צדקו יגדיל תורה ויאדיר".