חיזוקים לעלות בעבודת השם - חלק כז - אין הדבר תלוי אלא בי | הרב אמנון יצחק
תאריך פרסום: 11.11.2019, שעה: 07:09
נציב יום: להצלחת כל אנשי הכנישתא בכל הדברים הרוחניים והגשמיים. א מ ן !!!
אנחנו ממשיכים לחיזוקים לעבודת השם: "טבעו של האדם, כשאינו שבע רצון ממצבו הרוחני, נוהג הוא להשקיט את מצפונו ולתלות את הדבר בסיבות שונות". כל זאת אומר הגאון הצדיק רבי חיים פרידלנדר זכר צדיק לברכה ב"שפתי חיים" מועדים א' עמוד יט'. עוד פעם מה הוא אומר? "טבעו של האדם, כשאינו שבע רצון ממצבו הרוחני, נוהג הוא להשקיט את מצפונו ולתלות את הדבר בסיבות שונות;
"אילו היה לי חבר טוב, אילו היה לי חברותא טובה, אם היה לי שכן טוב - הייתי לומד יותר טוב". באמת - אלו תירוצים, המצב הזה מסוכן מאוד כיוון שהוא מאבד את הדחיפה לשינוי עצמי, לדעתו מצבו הרוחני תלוי בסיבות שאינן בשליטתו, וזוהי אשליה עצמית שישועתו תצמח ממקום אחר, וזה מדרכיו של זליג, להרגיע את האדם בסוברו שאין הדבר תלוי בו. הוא עצמו אינו יכול לפעול מאומה בנידון.
אכן הישועה של האדם היא כאשר הוא מגיע להכרה ש"אין הדבר תלוי אלא בי", ואז יווכח שכל התירוצים - תירוצי שווא הם, ולפני הקב"ה לא יוכל לטעון את כל זאת. אין לומר: "אילו היה לי והיה לי" המחשבות הללו משתקות את האדם ומפריעות לעלייתו, מן השמים מבקשים מכל אחד שיעבוד עם הכלים שהשם נתן לו, וינצל את כל הכלים שיש לו, ועם זה הוא יכול לעלות ולהתעלות להגיע למדרגות שהשם דורש.
רחל ביקשה מיעקב אבינו "הבה לי בנים ואם אין מתה אנוכי,
ויחר אף יעקב ברחל: "התחת אלוקים אנוכי"?
היא טענה שהוא לא מתפלל עליה מספיק, והוא טען עליה: "זה לא נכון!, אני מתפלל, אבל זה תלוי בך!"
למה?
כי היא אומרת: "תראה איך זקנך התפלל, איך אביך התפלל",
הוא אמר: "אבי לא היה לו בנים, אז מתוך הצער שאין לו אז הוא התפלל. לי יש בנים לך אין בנים, את עקרה! לא אני", אז זאת אומרת "זה מוטל עליך, אני מתפלל וזה לא מועיל, צריך שאת תפני לבורא מהעומק של הלב שלך, ממקום שמשם את מרגישה שאין לך, וחלילה לא יהיה ממך שבטים, 12 שבטים יהיו בכל מקרה! השאלה: ממי?, אם תתפללי כמו שצריך - זה תלוי בך, "אין אדבר תלוי אלא בך"
וככה אומר הרמב"ן: שאחרי שהוא אמר ולקח את הדברים - היא פנתה והתפללה להשם וזה הועיל! זאת אומרת: "אין הדבר תלוי אלא בי" לא לתלות את החיסרון במישהו אחר, זה אתה לא עושה הם לא עושים לא פעלו... כל אחד צריך לעשות את המקסימום כמו בעצמו.
את רוח הדברים הללו שואף הגאון רבי חיים פרינלנדר זכר צדיק לברכה מדברי רבינו יונה בשער ב' באות כו' זה לשונו: "והנה נחתום המאמר הזה במעמד נכבד אשר לחכמי ישראל זכרונם לברכה ב"אבות" פרק א' משנה יד': "היה הלל עליו השלום אומר: "אם אין אני לי - מי לי, וכשאני לעצמי - מה אני, ואם לא עכשיו - אימתי". ביאור הדברים: אם אדם לא יעורר נפשו - מה יועילוהו המוסרים?! כי אף על פי שנכנסים בלבו ביום שומעו ישכחם היצר ויעבירם מלבבו". אומר רבינו יונה: "חכמים אמרו: "אם אין אני לי מי לי"
- זאת אומרת: הכל תלוי בי, אל תתלה באחרים. "וכשאני לעצמי מה אני - אני פועל רק בשביל עצמי ולא פועל בשביל אחרים - מה אני? ואם לא עכשיו, אימתי?" - אדם צריך מיד איך שהוא שמע את המוסר- להתעורר ממנו, ושיפעל עליו מיד, ושיקבל קבלות מידיות, כי "אם לא עכשיו – אימתי". "אם אדם לא יעורר נפשו - מה יועילוהו המוסרים?" אומר רבינו יונה: "כי אף על פי שנכנסים בלבו ביום שומעו" - עכשיו הוא מתפעל הנה, "אבל ישכיחם היצר ויעבירם מלבבו.
אל לא לאדם לחשוב כי השינוי יבוא מבחוץ, באמת, דברי מוסר שמקבלים מאחרים זה התעוררות ראשונה, אבל אחרי זה אתה צריך להעיר את עצמך לשנות את דרכך, אם לא כן לא יועילו המוסרים, לא יועילו הידיעות. אפילו מי ששמע דברי מוסר נפלאים - יצר הרע משכח ומעביר אותם מלבבו, באותה שעה הוא מתעורר - אבל ההתעוררות פגה לאחר זמן. אז מה על האדם לעשות?
גם על זה משיב רבינו יונה: "אכן, צריך האדם בשומעו מוסר, לעורר נפשו ולשום הדברים בלבו, ולחשוב בהם תמיד, ועליהם יוסיף לקח, ומלבו יוציא מילין, והתבודד בחדרי רוחו, וישוב ויהפוך יד תוכחתו על נפשו, ולא יסמוך על תוכחת המוכיח לבדו, ותוכחתו לבקרים ולרגעים תהיה עד אשר תקבל נפשו המוסר עד אשר תטהר". זאת אומרת: כל זמן שלא הגעת לטהרת הנפש - עוד לא פעלו עליך המוסרים. אתה צריך לקבל עליך את המוסר לא כידיעה, לא כהבנה אלא כמציאות שמשנה אותך.
זאת אומרת: על האדם לשים לב על ההתעוררות להסיק מסקנות מהדברים, ולהפוך את הלב של עצמו למעיין של התעוררות, "להתבודד" - לא ביערות, אלא "בחדרי רוחו" עם עצמו, לסלק את כל הדברים שמסיחים את דעתו, ולחשוב עם עצמו: מה מצבי, מה יהיה איתי לפי האמת? הלא לא יועילו לי כל התירוצים, ולהכיר "שאין הדבר תלוי אלא בי" כך יעשה עד שתקבל נפשו את המוסר ועד אשר תטהר.
מעשה שמביא הגאון רבי חיים פרידלנדר בכדי להמחיש את יסוד הדברים וכך הוא מספר: "מסופר על הגאון רבי נפתלי אמסטרדם זכר צדיק לברכה, שאמר לרבו הגאון רבי ישראל סלנטר זכר צדיק לברכה: "אילו היה לי הראש של ה"שאגת אריה", הלב של "בעל יסוד ושורש העבודה", והמידות הטובות של רבנו רבי ישראל - אז יכולתי לעבוד את השם יתברך".
מה ענה הגאון רבי ישראל?
"נפתלי - אתה עם הראש שלך, אתה עם הלב שלך, ואתה עם המידות שלך- תהיה רבי נפתלי. הפסוק אומר: "ואהבת את השם אלוקיך בכל לבבך ובכל נפשך ובכל מאודך" בכל לבבך - זה עם הלב שלך, ובכל נפשך - זה עם הנפש שלך, ובכל מאודך - זה עם ה"מאוד" שלך, עם הנתונים שלך עליך לעבוד את הקב"ה ולא עם נתונים של מישהו אחר". במקום שאתה יושב ולומד, עם הכישרונות שלך ועם הקשיים שלך - אתה נדרש לעשות את מירב המאמצים באפשרותך, וכשאדם מגיע להכרה ש"אין הדבר תלוי אלא בי" - נפתח לפניו הפתח לעליה. ועוד צריך לדעת, התכונות והכישרונות לא מוסיפים לך כהו זה בגדלותך.
שמעתם? כישרונות ותכונות טובות מצוינות- לא מוסיפים כלום בגדלותו של אדם. אדם קטן ודל בכישרונות, שמנצל את כישרונו המועט, אבל בעמל וביגיעה - עומד ומתגבר על ניסיונות שניצבים בפניו - הוא עדיף על אדם גדול במעלות, שחסר לו את מידת היגיעה ושבירת הרצון. הקניינים המשתייכים אל האדם באמת, זה רק אלו שקנה בתמצית דמו - זה קניין שלך. אם השם העניק לאדם כישרונות, זיכרון דברים - זה לא שלך, מה שלך? שלך זה רק העמל היגיעה מיצוי כל הכוחות.
איך אמר שלמה המלך? (קהלת ב,ט) "אַף חָכְמָתִי עָמְדָה לִּי" אף חוכמתי - זה חוכמתי שעמדה לי באף, במאמצים זה החכמה שלי. את היסוד הזה צריך להבין, כי הוא יחולל מהפכה בדרך החשיבה שלנו. אם אתה מתרגל להעריך אדם לפי כישרונות, בשעה שאתה מרגיש שאתה חסר כישרון או מיעוט כישרון - אז נופלת רוחך בקרבך, ואתה סבור כי אין לך סיכויים להגיע לתכלית. אבל האמת שזה שווא ושקר, מעלתו של אדם נבחנת רק לפי עמל ויזע שהוא משקיע.
מי שהכיר את המשגיח רבי מאיר חדש זכר צדיק לברכה, היה יכול לראות אצלו את היסוד הזה. הוא אהב כל תלמיד באשר הוא, על אף חולשות ומגבלות. כישרונות? לא היוו אצלו סיבה לאהבה, בדיוק כמו שחסרון - לא עיכב את האהבה. היה יורד לנבכי נפשו של כל אחד, עוקב אחרי התלבטויותיו, שם לב למאמצים שהוא מתאמץ, לעבודה שהוא משקיע, ויחד עמו שמח בכל הצלחה. הוא חיפש תמיד את הנפש ואת המאמץ, ואת הכישרונות הוא ראה כגורם מחייב ומדרבן - גורם שאמור להגביר את רמת השאיפות.
על פי היסוד הזה ביאר הגאון רבי יחזקאל אברהמסקי זכר צדיק לברכה, את המסופר בגמרא בפסחים, שרב יוסף בריה דרבי יהושע בן לוי חלש, נהיה חולה, ואיתניגיד - והסתלק מן העולם הזה. כי הדר - חזר לתחיה,
אמר לו אביו, אבא שלו אמר לו: "מאי חזית", מה ראית שם?
אמר לו: "עולם הפוך ראיתי, "עליונים למטה ותחתונים למעלה",
אמר לו: "בני! עולם ברור ראית".
ויש להבין: מדובר הרי בתנאים ואמוראים, שאף בהיותם כאן בעולם הזה - ראו הכל בראיה ברורה ואמתית ברוח קודשם, אך איך יתכן שראה רב יוסף בעולם הזה ההפך מהאמת, עד שהוא ראה שהוא ראה עולם הפוך למעלה? אלא ביאור העניין כך: כשאחד היה בחיים חיותו גאון עולם, הוא מגיע לשמים אחרי 120 שנה, עומד בבית דין של מעלה,
שואלים אותו: "עסקת בתורה?"
אומר: "הן",
שואלים אותו: "תגיד כמה עולם הבא אתה חושב שמגיע לך?"
והוא עונה: "לי? כמה שרק אתם יכולים לתת!, מגיע לי. למדתי את כל התורה כולה, חידשתי אלפי מערכות של חידושי תורה, מסרתי שיעורים לאלפי תלמידים, השבתי תשובות לכל קצבי ארץ, בשביל כל זה מגיע לי עולם הבא כראוי".
ואז מה יענו לו?
- "אכן אתה צודק, אילו אתה היית לומד את כל התורה, אילו אתה היית מחדש חידושי תורה, ומוסר שיעורים - באמת היה מגיע לך עולם הבא מלוא חופנים. אבל בא נבדוק מה באמת שלך, ומה אנחנו נתנו לך? את הזיכרון - אנחנו נתנו לך, את כישרון הבעה בפה ובכתב - אנחנו נתנו לך, את הישיבה והכבוד והרבנות - גם זה אנחנו נתנו לך. מה אתה נתת? על מה מגיע לך עולם הבא? הכל נתנו לך, האדם היחידי שאדם יכול לתת - זה את הצער הסבל ואת מסירות הנפש! את זה הוא יכול לתת! ועל זה ורק על זה מגיע עולם הבא".
כמו שאמר התנא ב"אבות": "בן הא הא אומר: "לפום צערא אגרא" המודד לשכר שמגיע לעולם הבא - זה אך ורק הצער. לפי הצער יהיה השכר. ועל כן, אפילו אם אדם לא השיג הרבה תורה - אין לכך משמעות בקשר לשכר שהוא יקבל, מה שיקבע את מידת השכר בעולם הבא - זה העמל והיזע שהוא השקיע, רק לפי זה יקבל שכרו.
וזה הביאור עכשיו שנבין דבריו של רב יוסף, בנו של רבי יהושע בן לוי: "עליונים למטה", אותם עליונים באמת בעולם הזה שהם צדיקים אמתיים, גאוני עולם, תלמידי חכמים, ולכן התייחס רבי יוסף כעליונים, כי הוא מכיר אותם מפה שהם עליונים, בכל אופן בעולם הבא - הם היו למטה, למה? כי הם לא השקיעו הרבה מעצם. זה בא להם בקלות, הם קיבלו הכל מתנה, הכל הם מבינים הכל זה... בלי שום יגיעה ועמל.
לעומתם, אלו שלא היה להם כישרון גדול - ולפיכך באמת לא הגיעו בעולם הזה לדרגות גבוהות כל כך, אבל השקיעו תמצית דמם ללמוד וללמד, אותם שנחשבים בעולם הזה "תחתונים" - הם היו "למעלה", כי שם נמדד הכל לפי הצער. בשמים זה חשבון אחר לגמרי: כאן מביטים על פי התוצאות, אבל שמה על פי העבודה והמאמץ. "אלה יגעים ואלה יגעים, אלה מקבלים שכר ואלה אינם מקבלים שכר", למה? יש אלה שמקבלים, אחד הולך ונהיה טכנאי למכונות כביסה, הוא הולך ובסוף הוא לא תיקן,
הוא אומר: "גברת אין מה לעשות! לא הצלחתי לתקן",
אז חוץ מ"דמי ביקור" לא מגיע לו שכר.
אבל הוא אומר לה: "תשמעי! אני, אני עבדתי וזה..."
- "כן אבל אדוני לא תיקנת הזמנתי אותך לתקן לא תיקנת לא עשית שלום! בי".
אבל אנחנו יגעים אפילו לא מבינים מילה, יגעים שבוע לא מבינים מילה, לא מבינים מילה שבוע - מקבלים שכר, כי לנו משלמים על היגיעה. אנחנו מקבלים שכער על היגיעה. שני בחורים יושבים בישיבה אחת כישרוניים, מבינים את הגמרא מיד ובקלות וחברו לעומתו לא כל כך, וצריך להתאמץ הרבה הרבה בשביל להבין את הסוגיה, אם נבחן במבחן התוצאה - המוכשר הצליח יותר מהחלש, אבל קני המידה הוא מידת העמל והיזע, ברור עכשיו שהבחור החלש הצליח יותר מחברו המוכשר ומעלתו הרוחנית גבוה יותר.
עכשיו תשמעו מה מספר הגאון הרב שך זכר צדיק לברכה: "בעל בית עשיר מופלג התגורר בעיירה הסמוכה לקובנה, ביקש בחור לבתו בחור מצוין ונעלה, שיהיה עתיד להאיר את העולם בתורתו, כזה הוא רוצה מוכן לשלם. השדכנים שציפו למתת הגון, אם יצליחו להביא לשידוך הגון עד כדי גמר, יתדפקו על פתחו ולבסוף לאחר כל הבירורים - נותרו על הפרק שתי הצעות. שני בחורים מופלגים בתורה מידות וביראת שמים. על שניהם גמרו את ההלל, אבל ההבדל היה באשר לבית בו חונכו;
אחד היה בן של רב והשני היה בן של מלאכה פשוט. אותו עשיר היה חפץ ביחוס, אז הוא העדיף את הבן של הרב, והסכים להוסיף אפילו על דמי הנדוניה כל מה שישיתו עליו, אבל שיהיה בטוח שהוא קיבל את הבחור הטוב מכל הבחינות. אבל כשהוא הציג את הספקות שלו בפני הגאב"ד דקובנה, הגאון רבי יצחק אלחנן זכר צדיק לברכה,
אמר לו: "מוטב שתבחר את הבן של העני. הבן של הרב ודאי יצא מופלג בתורה, אין כל פלא, כי אביו גידלו ולימדו משחר טל ילדותו והציל עליו מרוחו, אין ספק. אבל בנו של בעל המלאכה לעומת זאת, הוא גדל מתוך דלות, בלי רקע תורני, ואם עם כל זאת התעלה והגיע למעלות מצוינות כאלה שהוא שקול כרגע לבן הרב- אות כי מצד עצמו גדול מאוד ובשאיפותיו ובפנימיותו וסיכוייו להיות גדול בישראל גבוהים יותר". ההוא זה בא לו בקלות, ככה הוא גדל! בחממה! זה היה צריך לעבור משברים גדולים מאוד בשביל להשיג מה שהשיג, ועדיין זה מפעם בו! אז ודאי שהוא יגיע למעלות יותר גבוהות.
עוד סיפר הגאון הרב שך זכר צדיק לברכה: "בישיבת "טלז" היו חמישה שיעורים, שיעור החמישי היה למובחרים ביותר, נאמר על ידי הגאון רבי אליעזר זכר צדיק לברכה, הבחורים שהצליחו להגיע לשיעור הזה נבחרו על ידי הגאון רבי שמעון שקופ זכר צדיק לברכה, שכל הזמן היה בוחר מבין התלמידים ארבעה תלמידים מצוינים ביותר, מעלה אותם לשיעור הנבחר החמישי והיה מדרג אותם לפי מעלות. א' ב' ג' ד'.
באחת הפעמים רבי אליעזר אמר לרבי שמעון: "מי שכתבת לי רביעי ברשימה לדבי דידי הוא נחשב הראשון, והראשון נחשב אצלי רביעי. לא משום שאני חולק עליך בהערכת הכישרונות והיכולות הלימודיות של הבחורים-אלא משום שהראשון ברשימתך הוא בן של למדן מופלג, ואביו הביא אותו למדרגתו. אבל הרביעי שאתה כתבת הוא בנו של בעל עגולה, בעל עגלה פשוט ולכל השגותיו הוא הגיע בזכות עצמו".
זה מה שכתוב, פעם נתנו את הדרשה הזאת "טוב שם משמן טוב" מזה טוב שם משמן טוב? טוב שם שאדם בנה בעצמו, משמן טוב מיחוס שהוא בא עם יחוס.
לכן אמר הקב"ה: "והנה קראתי בשם בצלאל בן אורי בן חור למטה יהודה"
מה הקדים? את השם שלו, וקראתי בשם בצלאל, ואחר כך אמר את היחוס שלו, בן אורי בן חור למטה יהודה, כי אדם שקונה שמו בזכות עצמו - מעלתו לאין ערוך מבעל היחוס. ובנוסף לזאת מי שכישרונותיו חלשים, בכל אופן הוא עמל ויגיע בתורה - מדרגה שלו גבוה מבעל כישרון שיושב ולומד ומשיג יותר מהראשון. כמו שהיה כך צריך להיות. לפיכך זכור בחור יקר! כל אחד יהיה לו חלק בשכר לפי העמל שהשקיע בעבודתו בעולם הזה,
כמו שאומר שלמה המלך במשלי טז' כו': "נפש עמל עמלה לו, אדם לעמל יולד", ואמרו רבותנו זכרונם לברכה: "לפום צערא אגרא" אז אשריו ואשרי חלקו מי שעמל יום יום, אפילו שלא רואה תוצאות, ואליו נאמר "חזק ואימץ אל תרף נצריה כי היא חייך"
"רבי חנניא בן עקשיא אומר: "רצה הקב"ה לזכות את ישראל, לפיכך הרבה להם תורה ומצות, שנאמר: "השם חפץ למען צדקו יגדיל תורה ויאדיר".