ה'חפץ חיים' 'נפוצות ישראל' ה' הסתת אנשים על ידי זולתם ועל ידי האשה לעזוב את מדינתם לחוצה לארץ

- - - לא מוגה! - - - 

אפשר?

פרק ה',

ספר נפוצות ישראל מהחפץ חיים,

בו יבואר טעות האנשים המתפתים על ידי זולתם וגם על ידי שרואים שהדבר הוא הפקר בעיני אנשים.

סיבה רביעית,

שאדם נוסע לחוץ לארץ ועוזב את מקומו בשביל להרבות פרנסה וכסף,

זה מפני הסטת אשתו,

שייסע לשם כדי שיביא כסף הרבה והיא תהיה מאושרת לנצח על ידי זה.

והנה

המין יצר הרע הזה נזכר גם כן בתורה.

זה שהאישה מפתה את בעלה שילך להביא כסף.

המין הזה של יצר הרע נזכר כבר בתורה,

בעניין מעשה עץ הדעת.

כשהסיבה היה על ידי פיתוי של האישה.

והיא חשבה גם כן שעל ידי אכילתו,

אכילת הפרי מעץ הדעת תהיה מאושרת לנצח.

כמו שאמר לה נחש ויהיתם כאלוהים.

ואף על פי כן כעס עליו השם יתברך ואמר לו

כי שמעת לכל אשתך מה תאכל מן העץ אשר ציוויתיך.

רוצה לומר,

דחית רצוני וציוויי מפני אשתך?

האדם הראשון,

לא עזר לו.

הוא אמר, האישה שנתתה עמדי לא עזר לו הטענה הזו

וגרם מיתה לכל העולם.

והשם אומר לו, אתה עובר על ציוויים, אתה שומע לאשתך?

באמת העניין הזה ששמע אדם לכל אשתו בעניין עץ הדעת

וזה נזכר דבר ראשון בתורה כסיבה ראשונה שהייתה להמרות את פי השם יתברך.

אז הסיבה הראשונה שהביאה חורבן לעולם זה מה שהאדם שמע לכל אשתו.

ונפל הרבה ממדרגתו.

מתחילה ים סוף העולם ועד סופו ונתקטנה קומתו מאמה.

ואומר החפץ חיים ועניין זה רודה במדינותינו שאנשים שולטות על הבעלים.

יש חלק מהאנשים אשר נאבד להם בתימהון מספר רב מימי חייהם על ידי ששומעים תמיד לעצד נשיהם

בעניין חמודי תבל.

לראות

שלא יחסר להם כל מה שחיניהם רואות,

וממילא על ידי זה הם מוטרדים מאוד כל אחד ואחד לפי מדרגתו.

ולא נשאר להם פנאי לחשוב עם נפשם אודות תורה ומצוות.

ופעמים באים על ידי זה גם לגזל וחמס.

כמו שלא נתקבל תשובת אדם שהשיב לה' יתברך,

האישה שנתת עמדי היא פתיתה,

היא גרמה לי לכל זה.

השיב לה' יתברך כי שמעת לכל אשתך

אני אמרתי לך לשמוע עליו? אני אמרתי לך תשמע לי.

שמעת לה תאכל פעמיים.

ונגזרו עליו כמה עניינים רעים.

על ידי שביטל את רצון השם מפני רצון אשתו אז רואים שאין מושג של שלום בית במקום שעוברים על ציווי השם.

אין דבר כזה שלום בית.

תעשה שלום עם השם לפני שיהיה לך מלחמה איתו.

שלום בית זה לא על חשבון השם.

כן בוודאי לא יתקבל עתיד לבוא תשובת האדם שישיב

כי אשתו היא סיטתו לכל זה.

אז אם הוא יבוא ויטען תשמע אשתי לחצה ואמרו לי שלום בית ואמרו לי זה.

הוא אומר פסוקים ראשונים בתורה לא למדת?

מה היה העונש של אדם?

אתה יודע למה אתה מת והגעת לפה?

בגלל שאדם שמע לאשתו.

אז אתה בא אליהם טענה אשתי אמרה לי מי זה אשתי?

מה זה אשתי?

בתימנית אשתי זאת אשתי

היא רוצה כל הזמן.

ענה אשתי אשתי אשתי רוצה כל הזמן.

כן.

אז לא יתקבל לעתיד לבוא תשובת האדם שישיב כי אשתו היא סיטתו לכל זה.

ואמרתי לכם לפני כמה שיעורים שהתרגום של אישה

זה אי-טי-טא.

א'-טו, תו-א' או שהיא מעלה את האדם מ-א' עד תו או שהיא מורידה אותו מ-טו עד א'.

א'-טטא.

ולמה קראו

לחווה חווה?

היו צריכים לקרוא לה חיה.

כי היא הייתה אם כל חי.

אם כל חי חיה.

למה קראו לה חווה?

כי התפתתה לה חיביא.

התפתתה לה נחש שהוא נקרא חיביא.

אז היא נקראת על שמו החווה.

או שהיא מפרסת חוויות.

גם.

חבוד העממי זה רק שלילה לחפץ חיים.

ואין לו לשמוע לאישה אתם שומעים אין לשמוע לאישה אומר החפץ חיים בעל המשנה ברורה אומר אין לשמוע לאישה

רק לענייני הכרחיות

משהו מוכרח לספק לה.

שעל זה מצווה להשתדל.

גם אם אין לו.

כמו שאמר הכתוב, אם אחר תיקח לו שארה כסותה ועונתה לא יגרע, אמרו חכמים בזכרונך שארה, מה זה?

אלו מזונות.

מזונות לאכול. מזונות.

לא מותרות.

לא חוץ לארץ. לא חרטט.

מזונות.

זה מה שוטחים בכתובה.

על זה צריך להשתדל.

מה אנחנו רואים בחו״ש? כמה וכמה נטבעו נפשותם על ידי הנסיעות.

ואפילו שלא תבעו, לא תבעו על ידי הנסיעות.

חזרו הביתה יהודים כמו שהיו בהתחלה.

אבל כמה אלפי פעמים הם ביטלו על ידי הנסיעה עניית אמני אש מרבה במניין,

בקדושה,

בקריאת התורה,

בלימוד התורה, ותפילה בציבור.

וכהנה כמה מאות מצוות שהיו הורגים לעשות בביתם.

והכתוב צובע ואומר יקריי מפנינים,

יקריי מפנינים,

בכל חפציך לא ישבובה.

אפילו אם תשיג הון ועושר,

כמו כל העולם כולו, זה לא שווה כלום. זה אבנים, קשקוש בגרוש.

זה מונופול.

כל העולם הזה זה משחק מונופול.

עם שטרות חרטא.

אתה לא תצא מפה עם זה.

לא תצא, זה מונופול.

אתה רק משחק בינתיים, יש לך קופה, קופה, קופה. זה שטויות.

זה מונופול.

רק התורה והמצוות זה הפנינים האמיתיים.

ולכן הכתוב צובח ואומר יקריי מפנינים וכל חפציך לא ישבו בהם.

ואמרו החכמים זכרונך כל חפצים שבעולם לא ישבו בדבר אחד מן התורה.

ואין לו לשמוע לדברי הסטת אשתו,

פוסק הרמב״ם.

ואפילו אין.

בוכה ומייללת, בקול, אין לו לשמוע לה.

למה?

גם במעשה עץ הדעת כך היה.

הוא לא רצה האדם הראשון לשמוע לה,

עד שהיא בכתה ויללה עליו בקול,

כמו שמובא במדרש. כי שמעת לקול אשתך,

לא כתוב כי שמעת לדברי אשתך,

אלא לקול אשמיע קול יללה עם הכתב.

והיא בכתה ויללה עליו.

ועוד יותר כתוב, תשמעו מה היא עשתה, יבא ביי.

היא גם הכתה אותו בעץ,

בגלל שהוא לא רצה לאכול,

כי היא פחדה שהיא תמות לבד.

אז היא אמרה שהוא גם יאכל, שאם היא תמות הוא ימות איתה.

אז היא לקחה עץ והכתה אותו.

מאיפה אנחנו יודעים?

זה מה שכתוב.

היא נתנה לי מן העץ.

היא לא נתנה לי מפרי העץ.

היא נתנה לי מן העץ.

עוד לא.

ואף על פי כן,

לא טוב עשה בזה ששמע לה.

לא לקול שלה ולא לעץ שלה.

לא איש מעלה.

וגרם מיתה לו ולדורותיו.

בין לחוש לבחייתה כלל.

היה אחד שהתחתן עם אישה.

סיפר לנו אב בית דין על זה.

כשבאו אליו לבית דין, הוא רשם אותם בנישואים,

ואחרי החודש הם הופיעו לגירושין.

אז הוא ראה את הבעל מפוחד בפני הגט.

אז הוא קרא לו רגע, אמר לו, תגיד, מה קורה? מה, היא מרביצה לך?

כבר מכיר סיפורים.

אז הוא אומר לו, אני אגיד לך את האמת, כבוד הרב, וואלכ, אישה קשה.

כל יום מרביצה לי מכות, בנעליים, בזה, בזה, מה?

הוא אומר, תגיד את האמת, אבל פעם אחת לא הצלחת להחזיר לה?

אז הוא אומר לו, אני אספר לך סיפור.

פעם אחת

מרוב שהיא רצפה והרביצה לי, ברחתי מתחת למיטה.

ואז היא אמרה לי, תצא! תצא!

זו הפעם היחידה שהמרזיאן לא יוצא.

זה סיפור מהחיים.

אז זה לא פשוט, חבר'ה.

אז שלום בית זה לא בכל מחיר.

לא על חשבון התורה.

לא על חשבון הקדוש ברוך הוא. מה שהתחייבת, תעשה. תשתדל, הכול.

התורה אומרת אפילו שיוצאים מממונו לאשתו ולבניו יותר ממה שיש לו.

כיוון שהם בוטחים בו והם נותנים לו את הכוח והאמונה,

אז הוא אכול.

תשמעו את ההרצאה שלי שדיברתי השבוע, בתחילת השבוע, על הנושא הזה.

על הכוח שאפשר לתת לבן אדם.

אבל מה קורה כשהאישה תוקפת אותך בדברים?

אתה כזה ואתה כזה ואתה לא כזה ולא כזה ואתה לא כמו ההוא ולא כמו ההם.

והיא תוקפת, תוקפת. מה אתה עושה? אומר החפץ חיים. מה אתה עושה?

באה למשנה ברורה.

נו,

נכנסנו אליו היום,

יש לנו בעיה בשלום בית, שואלים אותו, מה עושים?

היא תוקפת, עוד צועקת, כל השכנים שומעים, זה מה, מה עושים?

צריך להשיב לה, כך הוא אומר,

שימעינה רעייתי.

את מייעצתני ומזרזתני כל הזמן

שאין אנו נתבעים לדין של מעלה.

פה כל העצות שלך זה פה, כשאנחנו עוד פה.

אבל לעתיד לבוא,

כשאנחנו נבוא לדין וחשבון לפני מלך מלכי המלכים הקדוש ברוך הוא,

על כמה ביטול תורה ותפילה,

וכמה איסורים עברתי על ידי הנסיעה הזו שאת שולחת אותי להביא כסף מחוץ לארץ,

וירוצו מלאכי זעם להענישני,

ואני מרוב צרותיי אשיב שאת היית הסיבה לזה,

ואני לא חיה בדבר.

מה את עני?

בתחילה את תתעני,

בעלי מסכן היה שוגג,

הוא לא ידע שזה יתגלגל ככה וכו',

ואת גם לא ידעת, תגידי, שהתגלגל קלקול כזה וכו'.

אבל בסוף את תראי שלא מקבלים את התשובות שלך,

ויגידו לך,

הלוא היית צריכה להבין מעצמך ומהשכנים והמכרים שלך שטבעו שם בעמקי התאווה וסרו מן הדרך, הרי שמעת סיפורים.

ואז ירצו המשחיתים לתפוס אותך, לחבל את נפשך ולהכניס אותך לתוך שוחה עמוקה בגיהנום,

במקומי,

כי הם השתכנעו שאת אשמה.

בוודאי מרוב האימה והפחד את תרצי לסלק מעלייך את הדין,

ואז תטעני,

רגע, אבל בעלי היה יותר חכם ממני.

גם בדברי העולם וגם בדברי שמיים.

הנה, כמה פעמים הוא לא שמע אליי בדברים של העולם הזה, בכל שכן בנוגע לכבוד שמיים,

אז הוא לא היה צריך לשמוע לי.

סימן שהוא רצה ללכת.

אם יש שום עונש עבור זה, אז זה עליו העונש, לא עליי.

ואת תשיבי ככה בוודאי.

על כן הוא אומר לה, סלקי מעלי תלונותייך,

והניחיני לדור במדינתנו ולא לנדוד מעבר לים ויהיה טוב לאחריתנו, כי בסוף יראו ששנינו צוחקים, ואתם יודעים מה?

שניכם עובדים.

אז למה אנחנו צריכים להגיע לזה?

הנה, אני אומר לך מה יהיה בסוף, מה יגידו, מה אני אגיד, מה אתה עני.

חכם, לא?

ככה עשה גם החפץ חיים בנוגע לעצמו.

בחרוב ימיו הוא הלך לעיר השכינה שהייתה קרובה לראדין,

והוא ביקש לדרוש דרשה בבית הכנסת.

שמחו כולם, הרב מבקש בעצמו לבוא לדרוש דרשה?

והוא סיפר להם סיפורים, וזה,

אמר להם, תראו,

סיפור כזה סיפר להם.

הוא אומר להם, תשמעו,

הגוף והנשמה,

כשמגיעים לעולם האמת,

למרות שהם היו שכנים טובים כל החיים ביחד, הסתדרו,

אבל כשמגיעים לעולם האמת שואלים את הנשמה, למה את עשית מה שעשית?

אז היא אומרת, אני?

הגוף גרר אותי לכל מקום, סחב אותי, לא נתן לי מנוחה. כל רגע קם, הלך,

נכנס, שתה, הלך, ניסה, הלך, חזר, מה?

לא נתן, רציתי לשבת כל הזמן ומקפיצתי ממקום למקום.

זה לא אני, זה הוא.

ואז הגוף יגיד, אני?

אם הנשמה לא רוצה, אני יכול לזוז?

הרי היא החיות שלי, בלעדה אני לא חי בכלל.

אז למה היא הסכימה?

וככה הם יתווכחו,

וכל אחד יפיל את התיק על השני,

ובסוף יכניסו את שניהם.

הוא אומר,

תראו, אנחנו גרים פה בשכנות.

אני פה ביראדין, ואתם פה.

מרחים בשכנות,

אין שום בעיה, אין מריבות, אין כלום.

אבל אני יודע, אחרי 120 שנה,

אתם תגיעו לעולם האמת, יגידו לכם, למה לא קיימתם מצוות? למה לא קיימתם כמו שצריך?

למה לא למדתם שבעה דפים גמרא כל יום? למה?

מה, לא יכולתם ללמוד שבעה דפים לגמור את השס?

לא ידענו.

לא ידענו.

מה זה לא ידעתם?

מה, אתם לא יודעים שהיה חפץ חיים שכן שלכם? אומרים, הפוך, זה הראייה.

אם הוא היה אומר לנו, אם היה מוכיח אותנו, אם היה זה, ודאי שהיינו שומעים. אבל הוא אף פעם לא אמר לנו.

אז לכן, בשביל שלא נגיע למעלה ונריב,

אז הגעתי היום להגיד לכם

שחייבים לקיים תורה ומצוות ולעשות ככה וככה וככה וככה,

ולא תוכלו לטעון אחר כך שלא אמרתי לכם.

אז אמרתי לכם.

זו העצה של החפץ חיים.

וזה התורה אמרה, הוכיח תוכיח את עמיתך,

ולא תישא עליו חטא, כי אתה עלול לשאת עליו חטא.

אז רואים שהחפץ חיים, שהיה אוהב...

ערב ישראל ומשכין שלום בכל העולם בין בעל לאשתו, בין אדם לחברו, בין אדם למקום

הוא אומר את העצות האלה מה לענות לאישה במקרים כאלה שהיא מציקה יותר מדי

אין לחוש לבחייתה כלל הוא אומר

ויש אישה שמזרזת את בעלה,

סיפרנו על האתרוגים אתמול,

כן?

זה שהלך למלך, מילה לו סלסלה של פירות.

והאישה זירזה את בעלה, אמרה לו,

אז זרקו לו את כל הפירות בפרצוף.

אז עכשיו אנחנו שומעים על עוד מזרזת אחת, עוד מזרזת.

אישה שמזרזת את בעלה לדבר הזה לצאת לחוץ לארץ,

בשביל פרנסה,

איוולת רב בידה,

ומגודל חביבות הממון היא מאבדת את עצמה גם בעולם הזה.

למה הדבר דומה?

לאישה שדרה על שפת הים,

וראתה איזה אנשים שהם גיבורים לשות במייט, שחיינים טובים,

ירדו למצולה והאכלו פנינים. מול העיניים שלה, היא רואה אנשים עולים, מביאים פנינים.

ותקנא בהם ובנשותיהם שהולכות עם חנקים מלא פנינים.

ותאמר לבעלה יעצל, יא שפל,

תקום מהמיטה, תקפוץ למים, תביא פנינים.

תראה, כל השכונה פה כולם עם פנינים, רק אני הולך עם חרוזים של שקל וחצי.

מזלי החשוך הכניס אותי תחת רשותך.

למה לא תהיה כאחד האנשים להיכנס לתהום,

להביא פנינים?

למה אתה לא עושה ככה?

ויהי כי היא ציקתו בדבריה תמין,

נאלץ לשמוע על דבריה,

וירד לעמקי התהום ולא עלה.

הוא בכלל לא שחיין.

אבל הוא אומר, יותר טוב כבר להיות בתוך המים,

ולשמוע אותה עם קולת בלבלה שלהם.

ולא זכה לעלות.

איי, איי, איי.

אבל יש בעיה גם.

הבן אדם, נכון, הוא לא יכול לשמוע את האישה, גם כל פעם שאתה רואה את זה,

מבלבל את המוח, אבל גם לא להיות איתה זה סיפור.

לא לראות בכלל אישה, גם... הבן אדם, הוא לא יכול להצטדל עם אישה.

אבל להיות איתה גם זה בעיה. אתה יכול להתחתן עם אילמת אם אתה רוצה.

כן, היא עיוורת, אילמת וחירשת, ככה נגמר הסיפור. יפה.

ואז אין לך אישה.

אין לך שום בעיה, לא תתלונן אף פעם.

אם אתה לא תשמע אותה, אתה לא יכול... אבל עושה גם פרוטזה, ואז תדליק את הלב כרת.

וגם מל רגליים, גורמי ידיים, אתה...

התחתמת עם הגול.

איי.

תמשיך עם מה שיש לך.

איי איי איי.

אז בסוף מה אומר?

אומר החפץ חיים, בסוף האישה הזאת

הפכה להיות עגונה כל ימי חייה.

למה? גם לא מצאו את הגופה.

מרוב שהוא שקע, אי אפשר להגיע לשם.

ככה היא שולחת את בעלה לאמריקה,

הוא בכלל לא חוזר, היא לא יודעת איפה הוא. לא אמר לה שלום עליכם, ולא שלח לה כסף, ולא שום דבר. נעלם.

לא יודע אם חי, מת, שלום, תחתן עוד עם שמונה. עזוב, עזוב, מי צריך צעקות, וזה, יאללה, ביי.

אבל גם ישאר אנשים שלא עושות כמו רחל, אשתו של רבי עקיבא.

כן. שהולכות בשביל כסף. נכון, נכון.

אני לא יכול להגיד, רחל הייתה פעם אחת. נמצא שבשביל חימוד ממון איבדה גם את בעלה וגם את עצמה, ונשארה שקולה וגלמודה, אלמנה, ענייה כל ימיה.

כן, הדבר ממש בענייננו.

כי ראינו מן הניסיון שמצוי מאוד שמסתלק ממנו שם.

יראת שמיים לגמרי.

יש אחדים שזוכים לתקן שם,

לחזור בתשובה.

גם תלוי מה התשובה.

ועל כן, אפילו אם הוא משתכר שם הרבה ממון,

הכל הולך לטמיון אצלו.

ונושא שם אישה אחרת בהיתר או באיסור,

ואינו שולח לביתו מאומה,

ונמצא שהזריזות שלה על דבר הנשיאה לא היה לתועלתה, רק לצרתה.

והיא יושבת שכולה וגלמודה כמה שנים.

והיא יושבת ומשתוקקת מתי תזכה להשיג מנוגת פיטורין.

וכל זה יש להתבונן מתחילה ולא לפתות את בעלה.

יש סיפור שאני סיפרתי, אני לא אאריך,

אבל סיפור מפורסם שהרב ועדני סיפר.

ואישה שגם כן

הרבה שנים לחצה את בעלה שילך,

בסוף הוא אמר לה, תשמעי,

יש לי מפה מאבות הקדמונים שיש באיזה עיר רחוק,

אוצר גדול טמון.

ובקיצור,

הבן אדם החליט שהוא הולך, אבל זה ייקח כמה שנים, הוא אמר לה.

היא אמרה, אין בעיה, אני אחכה, רק תחזור עם כסף כבר, נמאס לחיות בדוחק הזה.

ברנת המפה הגיעה אחרי תלאות, וזה פה הגיע לאי,

ומתעורר אי של יהלומים.

זה היה כתוב במפה, ואי של יהלומים.

כל החוף, יהלומים, אין חול, יהלומים.

והוא התחיל לאסוף, לאסוף שם שקים, שקים,

ופתאום הוא שומע צחוק של ילידים מסביבו, הוא מסתכל, רואה כאלה ילידים עם חצי גום חרוף,

ויושבים מסביבו, וככה מצוחקים עלינו. למה אתם צוחקים עלינו? מה אתה אוסף, חול?

הוא אומר, זה לא חול, זה יהלומים.

אמרו לו, אדוני, מה אתה מבלבל את המוח?

יהלומים זה לא זה.

אם אתה מחפש יהלומים, גם אנחנו מחפשים באי הזה.

כבר עשרות שנים לא ראינו מה יהלומים ההם.

איזה יהלומים?

אומרים לו, פה, מאחורי הרי חושך, באי הזה,

יש שם תפוחי אדמה.

אם אתה מסיק תפוח אדמה אחד,

אתה תקבל בשכרך.

הוא נעתק, אתה תהיה הכי עשיר באי.

אפילו אם תביא אחד.

כאלה תפוחי אדמה, תפוחי אדמה.

אם תביא אחד אפילו.

אומר להם, רגע, וזה מה זה? אומרים לו, זה חול, אתה לא רואה שכולם דורכים עליו?

זה חול.

ההוא, מרוב השבשתה שהיה לו,

מכל הנסיעה והטלטולים, והזה, והזה, והזה,

כבר נשתכח ממנו, אתה מבין, דרך ארץ. לא יודע כבר מה נכון, מה לא נכון.

אמר, טוב, אם הם מקומיים והם אומרים ככה,

הלך מאחורי זה, חיות טורפות וזה, וזה, סכנות, ופה ביום אחד הוא עולה על משהו, צ'יק,

החניק, מסתכל,

תפוח אדמה, וואו,

התחיל לאסוף בשקים, תפוח אדמה, תפוח אדמה.

אבל הוא אמר, הוא לא התגלה כאילו שלא יראו אותו הילידים. אם יראו אותו הילידים, אוי ואבוי,

ישדדו אותו, הרגו אותו, הוא לא מקומי,

וכעולות כל הערבים, הם התעשת רובו.

חיכה ללילה בחשיכה,

ככה סחב את כל השקים, אחד אחרי השני, משרשרת, קשר אותה משרשרת, ככה הוא גורר את כולם.

ישר לסירה, עלה לסירה, התחיל לחתור, לחתור לברוח בלילה,

אבל עד שהוא יגיע, זה ייקח חודשים, בינתיים כבר תפוח אדמה, נרקבו והטליחו והסריחו.

יום אחד הוא מגיע הביתה, דובק בחצות לילה,

אשתו פותחת.

מה קרה?

הבאתי, הבאתי.

מה, מכניסים?

אחרי רגע הולכת על לב, מה זה? איש, איש, צריך לתחררנות.

פותחים.

מה הבאת?

הוא אומר להבאת יהלומים, יהלומים, כל עוד כזה.

היא פותחת, אה, תולעים, ככה, תפוח אדמה.

אבל אם אתה משוגע,

מה איך אתה להביא? תפוח אדמה?

כל הזמן אכלנו תפוח אדמה.

הכל מלא תפוח אדמה.

הלכת עד לאיש, שנים, בשביל להביא לי תפוח אדמה עם תולעים. מה אתה מפגר?

הוא אומר לה, מה זה לא יהלומים?

אמרה לו, משוגע, טיפש, התחילה לקלל אותו. והוא התעלף, התעלף.

סחב תפוח אדמה.

הלכה לשטוף את השקים.

זרקו את כל הזה בחוץ.

שוטף את השקים, פתאום נפלו כמה יהלומים.

למה?

כשהוא שפך את השקים, נתפס למטה מהיהלומים הראשונים כשהוא עלה לאי ועשה.

ששש, ההיא ראתה את היהלומים, כמה?

תח, תנה לו כאפות, קום, צדיק, צדיק, צדיק שלי.

בית, איזה חוכמה, אני אומר לזה, איי, איי, בכלל.

אמר לה, מה קרה?

אמרה לה, הנה אמת היהלומים. ההוא ראה את היהלומים, תעלה אותה.

היהלו איש שלם, יהלומים!

ומה הוא הביא בסוף? כמה כאלה שנתפסו, הוא הלך להביא פתטות

אומר הרב בעדני, בן אדם שולחים אותו מעולם האמת לפה, שהביא יהלומים, עיקרי מפנינים,

תורה ומצוות, זה היהלומים, עם מה הוא חוזר? עם פתטות.

אכלתי, שתיתי, היינו מסעדות,

יא טמבל, בשביל זה שלחו אותך

אתה תהיה מלא תולעים

אתה תהיה כולך מהפתטות האלה מלא תולעים, בשביל זה שלחו אותך

שלחו אותך בשביל הפנינים, בשביל היהלומים,

זרקת את הכול, שכחת את הכול, מרוב נסיעה והכל, האמנת וזה, ואתה ראית את הילידים, אלה שהולכים עם הגוף ככה, וזה,

אה, אמרת, עזרת, תורה, עזוב מצוות, בוא סע איתנו,

בוא נקרא זה, נעשה ככה, וזה, בוא, בוא, בוא.

שומעת להם, עם מה חזרת?

עם ג'יפה?

אבל היהלומים יוראו אותנו, אנחנו לא רואים אותם במצוות, לא צריך לראות.

זה לא דווקא, לא לראות.

לא להרגיש.

אנחנו לא צריכים לראות. אבל גם לא להרגיש.

אנחנו רואים את הרב קניבסקי,

אנחנו רואים את הרב עובדיה, אנחנו רואים מה הם מסוגלים לפעול ולעשות אחרי שלמדו תורה.

אנחנו רואים, מה זה לא רואים?

רואים ועוד איך.

זה לא יהלומים.

תן לרופא יהלומים שיחיה מתים. הוא יכול לחיות מתים?

תן לו, נו.

לא יכול.

הולכים אצל חכמים, הם גוזרים גזירה, אומרים ככה, ככה, מתקיים.

אתה יכול לעשות את זה עם יהלומים?

אתה לא יכול לעשות את זה מהלאומים.

מי עשה את זה?

התורה והמצוות שהם מקיימים.

אז אם פה רואים מה הכוח שלהם לפעול,

שהם כאלוקים יכולים לשנות סדרי בראשית,

מה שכרם לעולם העליון?

הייתם כאלוקים?

איי איי איי, אני אמרתי אלוקים אתם,

ובני העליון כולכם.

אני אמרתי, אומר הקדוש ברוך הוא, אני רוצה שתהיו אלוקים?

אבל אין סגל לאנשים, הולכים לחפש בטטות?

טיפשים?

זה להבין דברים פשוטים, פשוטים, זה לא דבר מסובך.

אבל היצר הרע עם הילידים, עם הילידים, החבר'ה, זה הופעה, שואו, צ'אפאפ,

מכוניות, זהו.

אדם מתפתח אחריו, חומר רץ אחריו,

מבזבז את הזמן עם החבר'ה, וזה שיחות, וזה בלילה, ופה בבוקר לא קם האחר,

לא בא, זה.

חושב שהוא חכם.

לא, החזרתי אותו בתשובה, שכנעתי אותו, וזה, כן, בטח, חרות חלק.

נראה עוד שנה בסוף מה יצא ממנו,

ומה אתה הפסדת בשנה?

מה עשית?

חייך קודמים, הלו, שב, תקיים את החובות שלך, מוטלות עליך קודם כל, ואחר כך.

אבל זה הפיתוי של היצר, אומר לו, מה, אני נוסע לאכול בשבילי? אני אומר, להחזיר אותו בתשובה.

אין חזרת תשובה גדולה באמריקה,

אני חייב לנסוע לשם.

מה זה?

ככה זה, הכל חרטא.

אז אומר החפץ חיים,

עכשיו נדבר על הסיבה החמישית,

שרואה שהופקר הדבר לכול לנסוע לשם, דחוקים בביתם ושאינם דחוקים, ומדמה בנפשו שזה דרך כבושה ומותרת.

אז הוא אומר, מה,

לא רק ערים נוסעים, גם סתם אנשים נוסעים לחוץ לארץ.

עוברים דירה,

עוברים שמה יותר זול, שמה מקבלים ביטוח לאומי יותר גבוה,

שמה לא משלמים מסים ככה,

שמה פה, שמה, מה,

הם נוסעים, גם אני נוסע.

הוא מדבר מלבשו שהדרך כבושה ומותרת.

הוא אומר, אמשול לך משל, למה הדבר דומה? לאחד שהיה לו בן קטן, רץ לנהר לשוט על פני המים.

אביו ייסר אותו על הריצה לשם, אמר לו זה מקום סכנה.

מה ענה לו הבן?

ראיתי היום כל החברים שבחדרי רצו גם כן לשם.

ענה לו אביו, ואמר לו,

הוי בן שובב,

אתה מסתכל על הריצה שלהם.

האם לא שמעת את קול ההיללה של אביהם ואמם,

שהרבה מהם טבעו ולא חזרו?

אתם לא רואים כל פעם בכנרת?

טבע עוד אחד ועוד אחד ועוד אחת ועוד ועוד ועוד.

אתם לא רואים ולא שומעים שיש גם בחופי ישראל,

בים התיכון,

בבריכות, בכל מיני מקומות.

דברים של כל יום.

וכשרוצים לחוץ לארץ, לא שמעת שהרבה אנשים עזבו את נשותיהם והחליפו את דמותם והשתנו לרעה ועשו ככה וככה? לא שמעת? אה, רק שמעת שמתעשרים שם?

שום סיפור אחר לא שמעת?

אלא מאי? יתרה מראה רק את החיובי, את השלילי לא.

פעם באה אחת לרב חזון איש אמר לו, כבוד הרב רוצה לפתוח כולל.

אמר לו, מה הכולל שלך שונה משל זה? הוא אומר, אצלי כל הכולל זה יתרונות.

זה וזה וזה וזה וזה.

אומר לו, מצאת שום חסרון? אומר לו, לא. אומר, אל תפתח כולל.

דבר שאתה לא רואה בו את החסרונות זה הכול ייצר רע.

אין דבר כזה של חסרונות.

אין חסרונות,

הכול ייצר רע.

ואף כאן בענייננו.

למה נסתכל על הליכתם ולא נסתכל על כמה מאות ואלפים

שהיו אנשים כשרים הולכים בדרך התורה ושם שר הוא בדרך השם.

ונטבעו נפשותם בעומקה דתהומה רבה.

בואו נשאר לך, אחי, אומר החפץ חיים,

אם כן הדבר שצריך להסתכל על הנהגת התבל?

אם כן, אם נראה איזה עיר שאנשי החיים הם חיי עונג והם בביתם ואינם נכנסים לבית המדרש להתפלל אפילו פעם אחת בחודש וגם לא מניחים תפילין כלל,

האם בשביל זה נאמר שהדרך כבושה ומותרת?

הלא בוודאי לא נאמר שהם כדין עושים ועתידים ליתן דין וחשבון לפני השם יתברך,

כמו שהוא אומר קהלת, כי את כל מעשה אלוהים יביא במשפט.

ואף בעניינו כן, מי שיש לו איזו עצה לפרנסתו ואתו ואפילו אם אינו ברווח כל כך והוא הולך לשם כדי לצבור הון ועל ידי זה יתבטלו אצלו עניינים מדברי התורה לא יינקה לעתיד מדין של מעלה עבור זה וגם בעולם הזה לא יתקיים הונו.

אז זאת אומרת אתה לא תהיה פתי אל תיסע לחול ותגיד כולם נוסעים לחול תגיד כולם ברמת אביב לא מניחים תפילין לא עושים מצוות לא קוראים קריאת שמע אז מה? למה אתה צריך לנסוע עד שם?

גם פה אתה יכול להגיד גם פה אז אתה יכול ללמוד מהם

היוצא מכל מה שכתבנו באלוה הפרקים שהתבונן האדם מה חובתו בעולמו ועל מה בא לפה

ועל זה הוא מביא עוד משל

והנה כמה גברים טיפישים שכל עסקם בחיים רק לצפור הון לא מתבוננים על מה שהולכו הנה.

למה לא ניקח משל מעגלונים או נהגי מוניות שהם לא רוצים לנסוע קילומטרים אפילו אם ייתנו להם מזונות לזון את גופם בדלק למכונית אם לא יישאר לו מהשכירות מעט לצורך ביתו?

אחד אומר, קח אותי לטבריה, אני אקנה לך עוגה ואני אתן לך קינלי.

הוא ייסע לטבריה?

הוא אומר, אדוני,

800 שקל,

אתה רוצה?

אני אקנה לעצמי עוגות, הכל בסדר, אל תדאג, אני לא אוכל צהר, תענית 40. תביא 800 שקל.

אומר לו, אתה יודע מה, אני אוסיף לך, אני אעביר לך גם סנדוויץ' עם בוצה.

בוצה.

מי טיפש לנסוע קילומטרים?

אתה מבין, בשביל מזון.

אומר החמץ חיים, יא טמבל,

אתה באת משמעי השמיים, תעשה כבוד לפה,

שוכל סנדוויץ' עם ביצה שישלמו לך רק מזונות.

במה, תצא בלי רווח?

תחזור בחזרה ולא הבאת רווח?

בשביל מה באת לפה?

מה, אתה כזה טיפש, נסיעה כזאת ארוכה בחינם, רק בשביל לאכול?

אומר בן אדם,

שוטה של הכפר, מאיפה באת? אומר, מעיר פלונית,

למה הלכת עד שמה?

אומר, יש שם סיגרים, חבל על הזמן.

נו, אז מה עשית? אומר לך, עישנתי סיגר, חזרתי, אני מבסוד,

כמו אלה שנוסעים לחברים, לעשן מדע, נרגילה.

הולך, יושב עם גת, מבסוד, כן, חזן.

אל תזכר, והולך

אנשים טיפשים.

אומר החפץ חיים, בן אדם יכול להיות שאם אין לו פה פיתה

הוא ייסע עד טבריה להביא פיתה?

יכול להיות שבן אדם ירד מהעולם העליון לפה בשביל לאכול פיתות?

זה נורמלי?

העולם הזה נברא בשביל שיאכלו פיתות?

בשביל מה באת?

על מה באת?

הוא שואל אדם, לא ידע אפילו על מה הוא בא.

וממילא כל זמן שיהיה ביכולתו להתפרנס במקומו מעסקיו,

אפילו זה לא ברווח,

אפילו לא ברווח,

לא יזוז במקומו.

כי הקב' יכול לזון

מאפס.

מסלע הוא מוציא מים.

אין לקב' ברוך הוא. משה מים הוא מוריד מן.

מחצה ואתה יכול למצוא.

אתם רואים אלה שמאיר להם אור המזל כי אין להם עולם הבא כגון תשובה וחברה.

חופרים בים, מוצאים גז

אבל הם שכחו שכתוב עליהם חיש גז, בנעופה

בן אדם לא נשאר פה, בסוף הוא נותן גז והוא עף

אז מה הועיל לו? אז יהיה לו חמישים מיליארד

האחים עופר לא השאירו עשר מיליארד והלכו

אז מה יצא להם את זה? נתנו גז והלכו

נשאר להם משהו?

עכשיו יתבעו אותם על כל דולר

שהם לא ניצלו אותו לכבוד שמיים

כל דולר

הם חושבים שהם יספרו סיפורים, בנינו, עשינו תרומות

מה השארתם?

מה השארתם? ריש לקיש, כשנפטר מן העולם,

השאיר קבא דה מוריקה,

חבילה פטרוזיליה

ואמר על זה ועזבו לאחרים חילם

השאיר את כל העושר שלו בעולם

הוא אומר, יתבעו אותו על זה שהוא השאיר חבילה פטרוזיליה ולא אכל אותה

למה?

לא בגלל הפטרוזיליה, בגלל הזמן שהוא טרח להביא אותה

והוא לא ניצל אותה, זה הלך בחינם, הזמן הזה הלך בחינם

זאת אומרת כל העמל והיגיעה הלך בחינם, על מה?

על פטרוזיליה

אלה שהשאירו ממון הרבה מה יגידו להם?

יא וווה איזה כאפות יקבלו

נתנו לכם עושר, יכולתם לקנות עולמות, עולמות, עולמות, עולמות

יכולתם לעשות חיו יחיה במיליארדים, יכולתם לעשות נס מצולם במיליארדים, יכולתם להפיץ דיסקים, יכולתם להקים, לעשות ולפעול

מה לא יכולתם?

יכולתם להתחבר לאנשים שיכולים להפוך לכם את הכסף

הקטן לגדול כל שכן אתה גדול אבל ניש צייכל ניש צייכל זה אנשים טיפישים נבערים מדעת הם חושבים הכסף שלי הכסף שלי אני אעשה בו מה שאני רוצה הכסף שלי הכסף לא שלך הכסף שלך זה רק מתי שעברת אותו למעלה

מתי שעברת אותו למעלה עכשיו הוא שלך אי אפשר לקחת לך יותר

כל זמן שזה פה ועוד לא השתמשת בו לדבר תורה למעשים ששייכים לעולם הבא זה רק ברשותך זה לא שלך

אתה רק שומר על זה לאחרים

יבוא בעל אשתך וייקח את זה מוכן

לך לא נשאר עם זה כלום

אז לכן ניש צייכל

ואפילו אם אין לו לעת עתה שום עסק

מכל מקום אל ימהר להעתיק ממקומו בשביל זה

אלא יראה להתחזק ולחפש אחר איזה עסק

ובוודאי יזמין לו השם כמו שכתוב לא ימנעתו להולכים בתמים

מי שהולך עם הקדוש ברוך הוא בתמים בשלמות באמונה תמימה ובוטח בו

השם לא ימנע ממנו טוב

אנחנו מאמינים לפקיד בבנק, מאמינים למנהל הבנק, מאמינים לעורך דין,

מאמינים למהנדס, מאמינים לנהג מונית,

מאמינים לבעל המכולת,

כל מה שהם אומרים לנו אנחנו מאמינים.

יש כאלה אפילו מאמינים לאישה

ולקדוש ברוך הוא לא מאמינים.

לא מאמינים. אם היית מאמין שהשם זן ומפרנס היית זז מהמקום?

למה אני צריך ללכת להביא את מה שמגיע לי?

מישהו מכם נסע פעם לבית הדואר להגיד לו יש לי אולי מכתבים?

או שהוא מחכה עד שיגיע המכתב?

מחכים, נכון?

אפילו אם אתה יודע שצריך להגיע המכתב,

אתה לא הולך לבעל בית הדואר.

אתה ממתין.

מקסימום, מקסימום אם זה משהו חשוב שאמרו שישלחו ואתה יודע שזה יצא אליך,

אתה מרים טלפון, שואל סליחה,

דבר דואר נשלח לי מארצות הברית לפני כמה ימים. יש לכם? זה ראיתם?

אז מה הבעיה? את הראש מתעכב על דואר דואר.

תעמוד פה, תתפלל לקדוש ברוך הוא, תגיד לו,

למורש העולם שלחת לי פרנסה,

אני כרגע במצב זה וזה וזה. זהו, הוא שומע, אל תדאג, הוא שומע.

גם אם אתה לא רואה שהוא עונה,

הוא שומע.

הוא שומע.

אז לכן,

לא ימנע טוב להולכים בתמים. תלכו איתו בתמים,

הוא ייתן לכם את כל הטוב שהוא יכול לתת, אמן.

אבל מי יחנן היום את שאומר?

נמצא, כדאי ומזכו נסבל לבדיקה, על מה אתה רוצים שנאמר לנו.