מזוודת הטפשות | הרב אמנון יצחק

- - - לא מוגה! - - - 

נציב יום

יאיר בן שמחה

יזכה לחזור בתשובה

ללמוד תורה, בריאות הגוף והנפש,

זיווג הגון ופרנסה טובה.

הבימה והמזבח.

בכל יום מימי חג הסוכות

מוציאים ספר תורה ועומדים איתו ליד הבימה

בעת ההקפה והאמירת ההושענות.

ובהושענא רבה מקיפים שבע פעמים.

מקור המנהג בדברי התלמוד בירושלמי.

חזן הכנסת עומד כמלאך אלוהים

וספר תורה בזרועו,

והעם מקיפין אותו כדוגמת המזבח.

הקפת הבימה כהקפת המזבח בימי המקדש

מובאת בה הרמב״ם בלכות לולב פרק זן, הלכה כזן.

וכבר נהגו כל ישראל בכל המקומות להניח תיבה באמצע בית הכנסת

ומקיפין אותה בכל יום

כדרך שהיו מקיפין את המזבח

זכר למקדש.

ולא הזכיר הרמב״ם ספר תורה.

ובאמת מה העניין של ספר תורה להקפת המזבח בעזרת בית המקדש?

אבל לא זו בלבד

שהוצאת ספר התורה מוזכרת בירושלמי

וגם נפסקה בטור

ובשולחן ערוך באור החיים, סימן תרס.

אלא שבביקורי יעקב כתב

שאם אין ספר תורה לא יקיפו הבימה.

וחזרה הקושייה למקומה.

מדוע מביאים ספר תורה לבימה?

מה עניינו אצל המזבח?

יש תשובת הגראט, עיינו שם.

אבל אומר רבי יעקב גלינסקי, זיכרונו לחיי העולם הבא, נענה אף אנו את חלקנו.

נפתוח בדברי הגמרא שהם נראים כתמוהים מכמה צדדים.

שלוש מתנות טובות נתן הקדוש ברוך הוא לישראל.

וכולן לא נתנן אלא על ידי ייסורים.

מתנות טובות

על ידי ייסורים.

ואלו הן

תורה ארץ ישראל

ועולם הבא.

תורה מנין לומדים?

אשרי הגבר אשר תיאסרנו יא ומתורתך תלמדנו.

רואים שתורה לומדים עם ייסורים?

לכל מי שלומד משתומם.

ראשית, איזה מתנה זו שגובים בתמורתה ייסורים?

קח מתנה ותקבל כאפה.

איזה מתנה זו?

שנית,

למה גובים תמורתה ייסורים?

שלישית,

הגדרת מתנה זה דבר שלא גובים עבורו תמורה.

ואם משלמים עליה בייסורים,

אז זה לא בגדר מתנה.

עוד דבר,

הוא פתח ואמר, שלוש מתנות טובות נתן.

אחר כך הוסיף, וכולן

לא נתנן

אלא על ידי ייסורים.

מדוע לא קרה לך הכל בשנה?

שלוש מתנות טובות נתן לישראל על ידי ייסורים.

למה להגיד שלוש מתנות טובות נתן הקדוש ברוך הוא?

וכולן לא נתנן אלא על ידי ייסורים.

תגיד, שלוש מתנות טובות נתן ישראל על ידי ייסורים.

אבל הסבא מכלא משריש בנו שבכל מקום שיש קושייה חזקה

היא גוף התירוץ.

מלמדת אותנו לשנות את ההשקפה בגישה.

גם כאן.

התורה היא מתנה.

כי לקח טוב נתתי לכם. תורתי אל תעזובו.

בדרך כלל,

כשאדם נותן

משהו,

מתנה או מוכר משהו,

יש לו עצב כי הוא נפרד מדבר.

והלוקח שמח.

אבל פה רואים שזו מתנה טובה. למה מתנה טובה? כי הקב' ברוך הוא אומר, אל תעזובו, אל תעזובו.

בדרך כלל, אדם שאין לו ברירה והוא צריך למכור איזה חפץ,

אז הוא מצפה מתי יגיע היום שהוא יוכל להחזיר אותו אליו.

הוא לא רוצה בעצם להיפרד. אין לו ברירה.

ופה הקב' נותן מתנה ומלמד אותנו שזה לקח טוב,

ומבקש מאיתנו תורתי אל תעזובו.

הרי נתתי לכם את החיים ואת הטוב.

וממתנה נחליאל.

נחלו אל.

כמו שאמרו ריבותינו, בחסד לאברהם, עיין בית, נהריות ומתנה היא בלי תמורה.

אז מה זה שנאמר שלא ניתנה אלא על ידי ייסורין?

המגיד מדובנא זכר צדיק לברכה הסביר זאת במשל נפלא.

נפלא.

אדם זה משל שמתאים לכל אחד מאיתנו. זה לא יאומן כי יסופר. איזה משל?

זה משל שקוראים לו מזוודת השוטים.

הטיפישים.

אדם

מצא עצמו מחוסר פרנסה.

במכולת פסקו,

פסקו, הפסיקו לתת לו בהקפה.

הילדים בכו מרעב.

הלב נחמץ.

וכשהמחסור בא,

מתנחלת לה תגרה ושלום הבית מופר.

אוי לו מכל צד.

אז אמר לי אשתו, הרזי לי במזוודה קלה הדברים הנחוצים,

בגדי חול ושבת,

ואלך לעיר הגדולה לחפש פרנסה.

נפרדה ממנו בתפילות ובברכות,

ושם פעמיו אל היער לחצותו בדרכו לעיר המחוז.

השמש עמדה לערוב

והוא בלב היער.

נהמות חיות הטרף

משחרות לציד.

העבירו צמרמורת בבשרו.

חיפש מקלט ללילה.

מקום מוגן

מחיות הטרף

ומצא מערה בנקיק סלע

נדחק לתוכה.

ונוכח שבפנים התרחבה ורצפתה ישרה ונוחה.

חסם את הפתח בכמה אבנים

שלא יופתע בשנתו.

התפלל ערבית.

שכב לישון.

בבוקר פינת האבנים,

אור השמש חדר למערה,

והנה

הוא מבחין בניצוצות אור בירכתיה.

פנה לבחון

ונשימתו נעתקה.

כמו באגדות,

הוא מצא עצמו במערת מסתור של שודדי דרכים,

ערמת אבנים טובות ומרגליות,

שלחה נגוהות בשלל צבעים,

תכריכי שטרות סדורים לפי כל הערכים.

בצד נערמו דינרי זהב,

מטבעות כסף,

פרוטות נחושת.

ולבו החל לפעום בחוזקה,

נוקש בו ככורנס.

עליו להימלט על נפשו.

אם ימצאוהו כאן השודדים, כאן יהיה סופו.

אבל עושר קורה בהישג יד.

הוא יוכל לשוב לביתו, לכסות את החובות,

לרכוש דירה מרווחת, להקים עסק גדוש בסחורה.

אך במה ייקח את האוצר הרב?

נשכר.

יש לו מזוודה.

נטל.

פתח אותה.

אבל התחרקמו פניו.

המזוודה מלאה.

אין בה מקום.

יש שם בגדים להחלפה.

והוא צריך אותם בגדי שבת בלי ספק.

איי איי איי, בהנחה סגרת מזוודה, כמה חבל שהיא מלאה.

אין ברירה.

חפן בידו.

הוא מילא שני כיסיו.

באחד שם יהלומים.

בשני דין הרי זהב.

נו, גם זה משהו.

השתופף ויצא.

טיפש.

מבול.

איזה שויטה.

אוצר לפניך.

הזדמנות נדירה להתעשר תוך שעה.

זרוק את החולצה והגרביים המסריחות.

פנה את הבגדים.

כמה שהם יקרים וחשובים ונצרכים.

אבל כשהם תופסים מקום של יהלומים ודינרים,

זה לא מאבד תחרות.

מדינה רכה תקנה תריסר כמותם.

מי זה השויטה הזה?

זה כל אחד שיושב פה.

כל אחד ששומע.

יש לו מזוודה של הבלה,

של שטויות והבלים של העולם הזה.

אומרים לו, טמבל, תפנה את זה ותכניס אוצרות של תורה, מצוות, יהלומים, לנצח נמצאים. עולמות נבראים מזה.

תפנה את ההבלה.

תפנה את שעות היום שלך.

לא, מה, אני חייב לעשות זה ואני חייב זה? יש לי סידורים, יש לי פה,

יש לי ככה.

אני לא יכול, ואיך אני יכול?

איך אני, הלוואי שהייתי יכול. הלוואי איזה מזוודה קטנה, כאילו אין לי מקום.

יש לי רק 24 שעות ביממה.

זה הכול. איפה אני אדחף את התורה? איפה יש לי מקום ב-24 שעות?

אני יכול לדחף תורה? איפה אני יכול?

צריך לישון 8 שעות, לעבוד 8 שעות,

להסתלבט 8 שעות. איפה יש לי זמן?

איזה טיפש מטופש.

שש אנוכי על אמרתך כמוצא שלל רב.

לא צריך להיכנס למערה של שודדים.

מלא בית מדרש, תראה כמה ספרים.

כל זה אוצרות בלומים של שכר לנצח נצחים.

תמלא את הזמן.

מזוודה שלך מרופטת, דהויה ומהואה.

מה אתה מכניס בפנים? איזה דברים אתה מכניס בפנים? מה יש לך בתוך ה-24 שעות שלך?

אמרנו אתמול, יעבירו אותך בביקורת לעולם הבא, כשתגיע לפני הבורא יתברך.

מה תראה לו? מה יש שם? מה יש שם?

אי, איזה טיפשות.

מזוודת שוטים.

לא יאומן כי יסופר. לא מבטרים על זה. לא מבטרים על זה. לא מבטרים על זה.

אז אחד אמר לי, תשמע, אבל אני חשבתי שאפשר לשלב.

אפשר לשלב גם תורה וגם קצת עבודה.

זה כאילו אומר, תשמע,

תפנה חצי מזוודה, תשאיר שם את הגרביים בזה ופה ושם.

חבל, אבל תאמין, נוציא את הגרביים וזה, פה ושם.

אז נכניס רק חצי מהאוצר,

והשאר נשאיר שיהיה לנו להחלפות.

איזה טמבלולו.

הרי בפרוטה אחת אתה יכול לקנות עולם ומלואו.

מצווה אחת,

כל חללו של עולם לתת לך לא יספיק על מצווה אחת. אין, בעיה עלמא ליקא אגרא.

ובן אדם מתווכח, לא, אבל אני חייב.

תראה, אני חייב, אני חייב, אני חייב. מי יחייב אותך? יצר רע רוכב עליך דן דגידן.

יא באביי, איזה טמבלולו.

לא יאומן כי יסופר.

מי שמוצא שלל רב לא ידאב לבו אם יזרוק גרוטאות ויפנה זוטות כדי לאחסן את זה.

אז זה הכוונה.

אתם שומעים? תשמעו מה כתוב פה, אתם לא תאמינו.

התורה ניתנה במתנה.

היא אוצר רב,

והיא בחינם, בחינם, הנה ספרים בחינם, הכל בחינם.

אבל כדי לאחסן את התורה אתה צריך לפנות מקום.

נו, אז האם יכאב הלב על כך שאתה צריך לפנות מקום ביום?

האם יצר לו וידאב ליבו שהוא מוותר על תענוגות של הבלים ושטויות?

כבר אמר רבנו בחייה בחובת הלבבות,

בשער חשבון הנפש ג' כ'

כאשר לא יתחברו בכלי אחד המים והאש,

כן לא תתחבר בלב המאמין

אהבת העולם הזה ואהבת העולם הבא.

אי אפשר שזה הולך ביחד. אש ומים, אין.

אחד מתגבר על השני.

אם המים רבים, הם יתגברו ויכבאו את האש. אם האש חזקה,

הם יעדו את המים. הם לא יכולים לדור במחיצה אחת.

רק בשמיים

עושה שלום במרומיו, שמה.

הוא עושה שלום במרומיו. אש ומים זה שמיים.

שמה הוא יודע לעשות. פה אי אפשר.

ואמרו,

העולם הזה אסור לישון חוץ לסוכה.

העולם הזה והעולם הבא הם כשתי נשים צרות.

אדם שנשוי לשתי נשים,

כל אחת נקראת שרה לחברתה. למה?

כאשר אתה מרצה את האחת,

תקציף השנייה.

נתת לה צום יותר ממני.

מתחיל בלאגן, יא חביבי.

אז או שהאש תאדה את המים,

או שהמים יכבאו את האש.

זה מה שאמר אליהו, עד מתי אתם פוסחים על שתי הסעיפים?

אם השם הוא האלוהים, לכו אחריו, ואם הבעל, לכו אחריו. אין באמצע, אין גם וגם. אין דבר כזה גם וגם.

אין גם וגם.

ואם רצונך באש וגם במים,

תניח אותם בשתי כלים.

אבל אם אתה מבקש לגרוף יהלומים,

אז תקדיש את שני הכלים בשביל למלא ביהלומים.

האם תראה בזה הקרבה?

זה נקרא שאתה הקרבת? אתה יודע מה אני הקרבתי?

בשביל שאני חזרתי בתשובה, מה הקרבתי?

כן, הקרבת את האבלה שלך. מה הקרבת?

מה הקרבת?

הרי זה הדבר הכי חכם, איזה קורבן.

קודם היית קורבן של יצר הרע.

הוא זבח אותך.

הוא איבד לך את החיים.

עכשיו ניצלת ממנו. איזה הקרבה?

מה אתה מקריב?

אתה יודע מה זה? פיניתי את כל המזוודה בשביל להכניס. אתה יודע איזה הקרבה?

זרקתי את הגרביים.

איזה טמבלולו.

איי, איי, איי, איי.

אומר הרב גלינסקי, אני זוכר,

הלכתי לקנות חליפה לחתן.

לא עבורי.

כשאני התחתנתי, הוא אומר, לא תפרתי חליפה.

כי לחם בקושי היה לאכול

לסעודת החתונה.

אבל היום איכשר דרא,

הדור היום מוכשר,

אה, משופע בשפע רב.

אבל הלוואי ונצדיק את זה, כמה שפע.

אתמול ישבנו בסוכה ודנו כמה טוב לנו.

פעם איך היו עושים כביסה,

הולכים לנהר ומתחילים ג'מבורים וכולי וכולי.

לפני 40-50 שנה אני עוד זוכר,

לא היה טיטולים, היה חיתולים.

כל מה שהילד אוסף בפנים, היה צריך להוריד, כמו שאומרים, בידיים, ולשטוף את זה עם סבון.

לפני שמכניסים לה מכונת כביסה, כי אחרת זה מכונת כביסה עם הרבה גדולים.

אז היה צריך.

והיו מרתיחים דוד, ושמים בפנים, ושמים עמילן.

וואו, איזה עבודה, ואיזה ריחות היו, בלי עין הרעה.

משהו.

כל דבר היה מסובך, כל דבר.

היית רוצה לעשות ספוג, היה מיקסר. איזה מיקסר? הייתה אבן שטוחה, והיה אבן חלקה,

והיית שם פלפלים,

והלוך ושוב, התמין

הולך וחוזר, הולך וחוזר לטחון. היית רוצה לטבול תבלינים כמו היום?

יש לך מכונה ב-20,000?

איזה שטויות היה לך, האוואן, והיית צריך, טהכתיך, טהכתיך,

והשכנים צוחקים מלמטה, דפקת לנו את הראש.

היום הכל שניות, מכונת כביסה, מיימבש כביסה, הכל. מה זה, יש מכונה מקפלת בגדים,

אוטומט, הכל. מה, לא יאומן כזה.

ואין זמן, אין זמן, אין זמן.

איפה אין זמן?

מזוודת חוסה,

מזוודת חוסה.

איי, איי, איי.

טוב, אז אני הלכתי לקנות לחתן חליפה,

והחתן ידע בדיוק מה הוא רוצה. הוא יודע בדיוק כמה כפתורים בשרוול,

כמה פתחים מאחורה.

יש חוששים לזוגות?

יש, לא, אז הוא עושה כפתורים שלא יהיו זוגות, כי זה...

ואיזה צבע, ואיזה דוגמה.

תורה שלמה.

וזאת התוירה לא תהיה מוחלפת.

הטעיף עיניך בו ועינינו.

טוב, המוכר

מביא, מודד,

מחזיר, מוליך,

מביא, מעלה, מוריד.

זה, תראה לי, מודד.

הרגשתי לא נעים, ביקשתי סליחה על הטורח.

אז הוא השתאה לבקשה.

המוכר השתאה לבקשה, הוא לא חש בטורח, הוא עושה זאת בשמחה.

זו הפרנסה, מזה כל הרווח.

איזה טורח? אומר לו, אני לא רוצה שתצרח,

כי לא נעים לי אם הוא מודד יותר מדי, עולה, מביא.

אומר לו, איזה טורח.

זה הנועה.

הנועה, אני הולך להרוויח.

זה שאתה מבקש עוד או עוד, סימן שאתה הולך לקנות.

אז אני כבר

מריח את הכסף, את השטרות.

אז מה הפלא שאנחנו נצטווינו?

הביא עז כנמר וקל כנשר,

רץ כצבי וגיבור כארי,

לעשות רצון אביך שבשמיים.

אם אדם לא חש שהוא מצא אוצר

ושהוא מרוויח רווח רב,

אז הוא משוחח כל היום,

והוא לא עייף,

שולח אס.אם.אסים, מדבר, מצלצל,

יושב, נרדם.

אבל מי?

אבל אם יודע שגורף חיי עולם ואושר לעד,

הוא משליך הכל כדי לאגור עולם ומלואו,

תשליך את הכביסה המלוכלכת

מתוך המזוודה.

אתם יודעים מה זה הכביסה המלוכלכת?

זה הייסורים.

הוא מתייסר.

איך אני אשליך את הדברים מהמזוודה?

אז הוא מוותר על היהלומים.

כל המזוודה שלך זה רק ייסורים.

רדיפה אחרי ההבל, אחרי הדמיון שאין ממנו ממש, ולא שארית ולא זכר.

יכולת על מלא במזוודה תורה ומצוות.

שלוש מתנות

נתן הקדוש ברוך הוא. אחת מהן תורה ניתנה על ידי ייסורים. מהי ייסורים?

להתפטר מהמזוודה.

זה הייסורים.

אתה יודע מה אני מקריב?

אתה יודע מה זה שאני הולך לכולל? אתה יודע איזה מאמצים?

אתה יודע ממה זה עולה לי?

אתה יודע מה?

זורק את האבנים.

זה הייסורים.

תורה נקנית על ידי ייסורים. איזה ייסורים?

כל המזוודה שמלאה גלפש.

זהו.

ואנשים לא רוצים להיפטר מזה.

לא, אני לא יכול, אני חייב.

מה, איך אני אחיה? איך אני אתקיים? איך אני זה? אני לא יכול.

איך אני יכול?

מזוות את השויטים.

פקודת אלעזר בן אהרון הכהן

שמן המאור

וקטורת הסמים

ומנחת התמיד

משמן המשחה.

רש״י

בשבת צדיק ב',

בשם רב האיה,

שמפורש בתלמוד ירושלמי, בשבת פרק יד הלכה ג',

אלעזר בן אהרון הכהן נשא את שמן המאור בימין,

שמן המשחה בשמאל,

הקטורת בחיקו במנחה בכתף.

כתב הרמב״ן,

הקטורת שסה מנה, 365 מנה.

השמן המאור זה היה בשביל שנה שלמה והמשקל רב מאוד.

מנחת התמיד לא ידענו לכמה ימים יישא ממנה.

אבל אלעזר היה חזק ואמיץ כי יעקב אבינו,

שהוא גלל את האבן באצבע הקטנה,

וכן משה רבנו שהקים לבד את המשכן,

ואהרון הכהן

הוא הניף 22 אלף לויים ביום אחד.

אחת, שתיים, שלוש, הופ! אחת, שתיים, שלוש, הופ! עשיתי חשבון.

24 שעות, 22 אלף, זה בקצב כזה.

אחת, שתיים, שלוש, הופ! הוא היה מרים את הכל כהן,

מניף אותו ומוריד, לוקח את השני 22 אלף.

אין אחד בשום מכון בעולם

שיכול לעשות כזה דבר.

אפילו לעשות את הפעולה הזאת עם קילו,

הוא לא יכול.

רק אלה ששוחטים עופות.

וקובע השם יחליפו כוח,

יעלו עבר כאן נשרים,

ירוצו ולא ייגעו,

ילכו ולא ייעפו.

אם אתה מאלה שקובע השם, אין אתה, יש לך כוחות אדירים.

כשעושים בחשק,

כשמבינים שמוצאים שלל רב,

מפנים את המזוודה, ממלאים אותה,

עם הכל.

איי, איי, איי.

זה מה שאנחנו מורים כשאנחנו מביאים ספר תורה לשולחן,

שהוא משול למזבח.

תשמעו מה כתוב.

כתוב במזבח, לרצונכם תזבחו.

את הרצונות

יש לזבח עבור התורה.

לרצונכם תזבחו. תזבחו את הרצון

עבור התורה לא כהקרבה, אתם לא מקריבים כלום,

אלא בשמחה,

בקול רינה ותודה המון חוגג.

יופי לך מזבח.

לשם אנחנו מודים.

ולמזבח אנחנו משבחים ומקלסים.

אה,

איזה זכות

נפלה בחלקנו.

ומחזיקים ספר התורה,

והחזן מחזיק את זה כמלאך אלוקים ליד הבימה,

שהיא כמזבח, אומר הירושלמי.

ויעל מלאך האלוהים בלהב המזבח.

זו לא הקרבה,

אלא זה הבסיס להתעלות.

אז זה החיבור שלנו לתורה,

ואנחנו רוקדים מסביבה,

כי היא תעלה אותנו כמו הלהב העולה מן המזבח,

להידבק בשם יתברך.

רק צריך להתפטר מהתוכן של המזוודה,

מזוודת השוטים.

וזה ייסורים.

כן, כן, צריך לוותר על כמה הבלים מהעולם הזה.

זה הייסורים שבהם נקנית התורה.

יש אנשים

לא יכולים בלי הייסורים, הם חייבים אותם.

אבל בלי התורה.

הם רוצים רק את הייסורים.

איזה טמבל.

זרוק את הכול.

שב באוהלה של תורה.

תמית את עצמך באוהלי התורה.

אם תמית את עצמך, לא תמות.

תחיה לחיי נצח.

רצונך שלא תמות.

מות עד שלא תמות.

אם אתה רוצה לא למות.

אז תמית את כל השטויות וההבלים האלה, כל הגשמיות,

עד שלא תמות. תהיה כעובר מעולם לעולם. פה תהיה רוחני ותעבור לרוחני כעובר דרך פתח.

מעולם לעולם.

בעליך יאמר בתשחק ליום אחרון.

ריבי חנניהו ברגשי אומר,

רוסו הקדוש ברוך הוא זה קדוש רואה נפיקו רבות רוסו.

שנה אמר אדרע אדרע אדרעה בסמאחה אצל גורך לתור ראו יעדין.