לא קשיא, הא בשמחה של מצוה והא בשמחה שאינה של מצוה. גמרא בשבת ל.

והנה, גם בשמחה של מצוה איתא בגמרא (ברכות ל, ב - לא, א), "מר בריה דרבינא עבד הלולא לבריה חזנהו לרבנן דהוו קבדחי טובא, אייתי כסא דמוקרא בת ארבע מאה זוזי ותבר קמייהו ואעציבו",

אז קודם כל יש שמחה של הוללות ויש שמחה של מצוה, וְשִׁבַּחְתִּי אֲנִי אֶת הַשִּׂמְחָה – זה שמחה של מצוה! וּלְשִׂמְחָה מַה זֹּה עֹשָׂה – שמחת הוללות... אז ברור שיש חילוק בין שמחה לשמחה, אבל גם בשמחה של מצוה אנחנו מוצאים שהגמרא בברכות לא אומרת שמר הבן של רבינא עשה הילולא לבן שלו היתה שמחה וראה את החכמים שהיו שמחים מידי הביא כוס ששווייה 400 זוז ושבר אותה לפניהם ואיעציבו.

עוד מעשה,

"רב אשי עבד הלולא לבריה" גם רב אשי עשה שמחה לבן שלו שמחה של מצוה! "חזנהו לרבנן דהוו קא בדחי טובא" עוד פעם גם הם שמחים יותר מדי יותר מכשיעור "אייתי כסא דזוגיתא חיורתא" כוס זכוכית מיוחדת! "ותבר קמייהו ואעציבו" לקח אותה ושבר אותה מולם וכולם נרתעו ונרגעו כמו שאומרים.

עכשיו מדובר פה מה זה מ"בדחי טובא" שמחים מדי; אלה האמוראים ראוהו על רבנן ששמחו בחתונה, זה לא היה מוגזם ביותר, אלא בהרגשה דקה כחוט השערה יותר מן המידה, שהרגישו שהם עברו קצת את המידה בשביל זה הקפידו ושברו את הכוסות. כדאי לשבור כלים של ארבע מאות זוזי כדי למנוע חוט שערה העולה על המידה גם בשמחה של מצוה!

אז זאת אומרת אפילו שאדם נמצא בסעודה של מצוה בשמחה של מצוה – מצוה לשמוח, אבל במידה לא לגלוש לא לעבור, לא לעבור! ואם עוברים כדאי להפסיק את המוזיקה לכבות את החשמל לעשות פעולות כן!

ובגמרא שם כתוב, "רבי ירמיה הוה יתיב קמיה דרבי זירא חזייה דהוה קא בדח טובא" רבי ירמיה ישב לפני רבי זירא וראה אותו שהוא שמח מאוד! "אמר ליה לא סבר לה מר (משלי יד, כג) "בְּכָל עֶצֶב יִהְיֶה מוֹתָר!" ?

האם אתה לא סובר שבְּכָל עֶצֶב יש יתרון? זאת אומרת שעדיף להיות בעצב כי יש בזה יתרון מאשר להיות שמח יותר מדי?

כתב רבינו יונה: "כלומר בְּכָל עֶצֶב שאדם עצב יש בו יתרון" למה?, "כדי שלא ישמח וימשך אחרי תענוגי העולם הזה" כשאדם שמח מדי אז הוא מחפש להתפרק בכל מיני ענינים.

ואינו רוצה לומר שהאדם יהיה עצב, שהאדם יהיה עצוב, שהעצבון הוא חולי הגוף, וכשאדם חולה אינו יכול לעבוד את הבורא אם הוא יהיה עצוב לא יוכל לעבוד את הבורא, אלא שלא יהיה שמח ולא יהיה עצב אלא כי אם באמצע מצב אמצעי; שמח לא עצב באמצע. אבל לא לעבור לא לצד זה ולא לצד זה.

כתב רבינו יונה על מה שאמרו חכמים זכרונם לברכה (שם), "אסור לאדם שימלא פיו שחוק בעולם הזה", אז יש מפרשים מה הטעם של שלא ימלא אדם שחוק פיו בעולם הזה? טעם הדבר מפני חורבן בית המקדש! אבל שלא בשעת חורבן - מותר,

כותב רבינו יונה: "מה שאמרו חכמים: "אסור לאדם שימלא פיו שחוק בעולם הזה", הוא אומר שיש מפרשים כל הטעם זה בגלל חורבן בית המקדש אבל לא בשעת חורבן בית המקדש מותר למלא שחוק, "ואין זה נכון!" אומר רבינו יונה, "דאם כן לא היה לו לומר "בעולם הזה", "אסור לו לאדם שימלא שחוק פיו בעולם הזה" אמרו חכמים, אלא 'משחרב בית המקדש אסור לאדם שימלא שחוק פיו', ומדלא אמר הכי שמעינן שאינו תלוי בחורבן, אלא אפילו בזמן בית המקדש - אסור למלאות שחוק פיו "בעולם הזה", כי השמחה מרגילה את האדם שישכח המצוות!.

וראיתי דבר נפלא ב"שלטי גיבורים" וזה לשונו: "הנגינות שמנגנין בשעה שבני אדם מושכין משאוי או בשעה שמנהיגים השוורים לחרישה - מותרים, שאינן אלא לתקן מלאכתן" זאת אומרת אדם מושך משאוי אז זה קשה לו אבל אם יש לו איזה מנגינה אז גורם לו שיהיה לו יותר קל או בשעת החרישה זה מיקל כמו להבדיל שהיום עושים כל מיני תרגילים אירובי או משהו כזה שמים מוזיקה שזה כנגד המאמץ והיגיעה והתרגילים  אז המוזיקה עוזרת להעביר את זה יותר.

"אבל הנגינות שמנגנין האורגין" שזה לא עבודה קשה לשבת ולארוג זה לא עבודה קשה, "או שאר האומנין באומנותן – אסורין" אסור לשמוע מנגינות, מנגינות מדובר,

"שאינן אלא לשמח את לבבם, ודבר זה אסור בכל עת!" אסור לשמוע מנגינות בכל עת!

"ואפילו הזמר שמזמרין בפה בלי כלי - אסור, שנאמר (הושע ט, א) "אַל תִּשְׂמַח יִשְׂרָאֵל אֶל גִּיל כָּעַמִּים", שזה נמשך אחר החסרונות ואחרי המידות הרעות",

בכלי שיר זה גזרו חכמים מפאת החורבן למעלה ראינו שלא ימלא שחוק פיו בלי מנגינות והמנגינות ראינו רק במקום שזה מיקל בשעת עבודה למי שעובדים בעבודה פיזית שהיא מייגעת אבל מי שבשאר אומנות שאין לו כזה טורח ועמל ויגיעה – אסור! ולא רק זה אומר ה"שלטי גיבורים" גם לזמר בפה בלי כלי – אסור! למה הפסוק אומר "אַל תִּשְׂמַח יִשְׂרָאֵל אֶל גִּיל כָּעַמִּים" העמים חיים על מוזיקה טררר... ולמה זה מושך אותם? אל החסרונות והמידות הרעות.

וזה מגמרא בסוטה מ"ח, "אמר רב הונא" זאת אומרת זה המקור של "שלטי גיבורים" : "אמר רב הונא זמרא דנגדי ודבקרי – שרי, דגרדאי – אסיר".

רש"י מפרש, "מושכי ספינות בחבל" זה  מותר שרי, שאינן אלא לזרזם במלאכתם, "ודבקרי - שמזמרין בשעה שחורשים ואינו אלא לכוון את השוורים בתלמים, שהם הולכים לקול השיר דערב עליהם שרי -  זה מותר, דגרדאי של האורגים - אינו אלא לשחוק, זה אין בזה שום היתר זה אסור!

הרי לפנינו חכמים זכרונם לברכה קבעו מסמרות אפילו בהבדלים דקים מאד, והם שידעו בכוחות הנפש של האדם אלו מיני שירי ורגשי שמחה שהם רק לתועלת אלו מותרים, ואלו סוגים של הרגשים שקרובים לשחוק ומושכים לחסרונות ומידות רעות! שלא לדבר על המוזיקות של היום שכבר כל החרדים שרים מוזיקות של גויים ממש ואני לא רוצה להזכיר אפילו את השמות ועוד הזמרים עצמם פסולים במעשיהם ובענינם בהתנהלותם ואין להם טיפת יראת שמים ונגד מה שפסקו הפוסקים הם עושים נגד אין להם שום בעיה הכל בשביל כסף!

ושם בגמרא כתוב "רב הונא בטיל זימרא", רב הונא היה לו כח גדול מאוד "ביטל זימרא" פירש רש"י: "גזר על דורו שלא יזמרו בביתם ובבית המשתאות"

היינו אומרים ביום הזה "גזירה שאין הציבור יכול לעמוד בה..." והוא ביטל את הזימרה בבתים ובבתי המשתאות.

"קם מאה אווזא בזוזא", בזכות זה נהיה שפע כזה גדול שהיו   מוכרים מאה אווזים בשקל ואף אחד לא רצה לקנות! כזה שפע היה לא יאומן כי יסופר בגלל שהוא ביטל את הזימרא!

כתב המהרש"א דבר נפלא! על פי מה שכתוב בפרק הרואה,  כתוב: "הרואה אווז בחלום - יצפה לחכמה, שנאמר (משלי א, כ) "חָכְמוֹת בַּחוּץ תָּרֹנָּה", מה זה תָּרֹנָּה?

 אווז הוא הקולני בעופות הטהורים, אז רואים שתָּרֹנָּה  הרינה הזו קשורה לחכמה, הרואה אווז בחלום  שהוא מרנן, כן, - יצפה לחכמה! כי אווז הוא הקולני בעופות הטהורים, ולזה המבטל זמר האיסור - זוכה לרינון החכמה! ומביא הברכה במין האווז המורה על זה".

למה הם זכו ש-100 אווזים יהיו בזוז? בגלל שהאווז רומז על הענין הזה של הזמרה וכיון שביטלו את הזמרה אז זה מביא חכמה זכו ל-100 אווזים בזוז!

מכאן לימוד גדול: עד כמה חייב האדם להזהר גם בשמחה של מצוה! שתהיה ראויה בשלמות המחשבה, ולא לנטות חס ושלום אפילו כחוט השערה לדברים שיגרמו לידי שחוק וקלות ראש.

וכל הזמרים הפסולים האלה עם הרבנים הפסולים שאסרו אותם ונפסלו על ידם כולם נמצאים רק בשביל להאדיר את שמם מאריכים בסלסולים וכל מיני דברים ומחקים זה ואומרים להם תמחאו כפים תשירו ביחד כולם ביחד ושותקים פתאום ותמשיכו וכל זה ונשים וגברים שרים ביחד וכל אחד ליד השני זה איסור גמור ביותר!

וכל הרבנים שהולכים לשם הם חתמו שההולך למקומות כאלה אפילו מדביק מודעות כאלה אפילו מפרסם אותם – הרי זה בכלל מחטיא הרבים! זה מסייע לעוברי עבירה ואלה מחטיאי הרבים שאין להם חלק לעולם הבא! אז הם נופלים בגזר דין שהם פסקו בעצמם – לא יאומן כי יסופר!

ואין אחד נקי מזה כמעט, כל אחד נופל בזה, כל  מי שחתם – בפנוכו... לא יאומן כי יסופר!

ומה נעמו בזה דברי רבינו יונה זכרונו לברכה, "אימתי ימלא שחוק פינו ותהיה השמחה מותרת?

בזמן שיעשה עמנו ניסים ויושיענו, ואז באותו הזמן נשמח כדי לגלות נפלאותיו וגבורותיו".

כזו היא שמחת הבורא, היא מצוה גדולה משום פרסום הנס.

אבל ארגון התדרדרות מזמין זמרים פסולים שהם חילונים לגמרי בשביל להזמין נשים בשביל לשאוב מהם את הכסף ארגון רפורמי שכל ענינו זה רק כסף! ורק נשים!! והגאי סריס הנשים גם כן יגעל כהן רק נשים! ושוב פעם עם זמרים פסולים והכל! מה עם כל הדינים האלה? מה עם הגמרות האלה? מה עם השלחן ערוך? העיקר לובשים פראק ומגבעת של רבנים והולכים ומדברים כאילו פה ושם מה? שמחה באומן מסע שמחה באומן הכל שמחה – שמחה, אין דבר הכל שמחה – שמחה, מדהים! מה עם כל הדינים האלה? עוברים על איסורים חמורים!

כתוב (סוטה מח, א) שמי שנשמע מוזיקה בביתו יחרב ביתו! מה שנקרא "יחרב ביתו" ולפני כמה שנים מב"ד מב"ד- מרדכי בן דוד נכנס לו שיטפון לתוך הבית דפק לו את הדיסקים ואת כל המאסטרים שהיה לו שמה בתוך הבית! כתוב... מי שיש זמרה בביתו – יחרב ביתו! נכנסו המים שטף לו את הכל נגרם לו הפסדים גדולים מאוד! איבד את העבודה וכו' כמובן שהוא אזר כוח וחזר לעצמו להמשיך להחטיא את הרבים כבר זקן חטייאר די תעשה תשובה ואולי יש סיכוי שתגיע למקום טוב! ואם לא – יש לך דין של מחטיא הרבים ! ככה פסקו כולם. הוא ופריד אל אטרש...  פריד...

שלא לדבר על שווקה, מה מחכה לו! חתם לרב עובדיה יוסף שהוא מקבל עליו הכל – שבועיים אחרי זה חזר לסורו! צלצל אליו דיבר איתו אמר לו: לא! פרנסה פרנסה פרנסה! כל הופעה שלו זה 25 אלף שקל מסכן! אין לו מה לאכול זה סנדויצ'ים בשבילו לאכול סנדויצ'ים 25 אלף שקל זה בהנחה! בהנחה לש"ס כן...

ודומה לזה מה שאמרו במדרש, "זֶה הַיּוֹם עָשָׂה השם נָגִילָה וְנִשְׂמְחָה בוֹ (תהלים קיח, כד), כלומר, אף על פי שזה היום הוא יום טוב, ונעשה לנו בו ניסים ונפלאות, ואנו שמחים בהם, אפילו הכי עיקר, מה עיקר השמחה? אינה בעבור יום טוב, אלא בעבור השם יתברך, לפרסם את כל הגדולות ואת כל הנוראות שהוא עושה עמנו.

לכן כתוב "זֶה הַיּוֹם עָשָׂה השם נָגִילָה וְנִשְׂמְחָה בוֹ" בו – בקב"ה! לא בו ביום טוב, בו בקב"ה, זֶה הַיּוֹם עָשָׂה השם נָגִילָה וְנִשְׂמְחָה בך בתורתך זה השמחה! אז זאת אומרת גם כשיש שמחה והקב"ה עושה לנו נסים ונפלאות וימים טובים – אנחנו צריכים לשמוח בו!

איך אתה יכול לשמוח בו אם אתה שמח בך? על הסכום הנכבד שאתה מקבל על ההופעה על הפרסום במודעות יותר גדול מהרבנים ועל זה שאתה שר שירים ומסלסל בקולך והנשים המעריצות הנשואות – הנשואות! אשת איש, ואי ואי כמה כבר התגרשו בגלל הזמרים הפסולים האלה! כפי שהעיד הרב בן ציון מוצפי  כמה באו אליו אברכים שנשותיהם עזבו אותם עם הילדים – בגלל הזמרים הפסולים!

אז זאת אומרת הנה יש לנו דין שיש מצוה לשמוח!

לפי זה, אנחנו רואים שהמצוה " וְשָׂמַחְתָּ בְּחַגֶּךָ" לפני השם ורק המותרת! ואם לא  - אסור! יותר מזה, השמחה שהיו עושים לא היו משתתפים בכלל עמי הארצות וכו' היו רק עומדים בצד! מי כן היו? רק חכמי ישראל ראשי ישיבות סנהדרין חסידים זקנים זה תלמידי חכמים גדולים ואנשי מעשה הם היו מרקדין ומספקין ומנגנין ומשמחין במקדש בימי חג הסוכות. אבל כל העם, האנשים והנשים, כולם באים לראות ולשמוע" זה הכל ! ולא היו עושים אותה כל מי שרוצה... אז כל אלה שמארגנים את כל זה – הרי אלה מחטיאי הרבים! אין ספק.

ואמרתי ששאלתי את הרב שטיינמן לפני כמה שנים על הקפות שניות האם לעשות הקפות שניות?

הוא אומר: רק אם תהיה צניעות גמורה שלא יהיה איש ואשה יחדיו וכו' זה אמר הרב שטיינמן

ואמר: אין מצוה כזו בכלל! אבל אם עושים כזה דבר – זה צריך להיות, אבל אם עושים דבר כזה – לא לעשות! לבטל הכל.

ואצל מישקולץ תסתכלו מה קורה שמה יא חביבי הבאנו סרטונים שאפילו הרימו בחורה על הכתפיים של בחור – בתוך כולם! נו? ממש שמחה של מצוה! בשביל דבר כזה שעלול לקרות – הרב שטיינמן אמר: אסור לעשות!

אבל מי זה הרב שטיינמן מול הרב ממישקולץ עם העממה הגדולה והתלבושת הצבעונית מי יכול עליו? בפרט שמהמשטרה יושבים לידו וכל הדברים וכיבודים וכו' ככה זה עלמא דשיקרא אנשים מחפשים להתפרק איפה שיש שירים או איזה מוזיקה אנשים הולכים... נו? אז יש להם דינא דבקרי יש להם דין של שוורים כנראה, כנראה שהם דנים את עצמם כדין של שוורים ולכן הם הולכים לכל ההופעות האלה...

רבי חנניה בן עקשיא אומר, רצה הקב"ה לזכות את ישראל לפיכך הרבה להם שנאמר השם חפץ למען צדקו יגדיל תורה ויאדיר.