טוען...

מי אנחנו קין או הבל | הרב אמנון יצחק שליט"א

 בית מדרש 'קהילות פז', בני ברק
 תאריך פרסום: 13.10.2014, שעה: 07:41

הורדת MP4 הורדת MP3


"אוהב כסף לא ישבע כסף", קהלת ה' ט'.

רבינו בחיי על התורה בפרשת בראשית כותב, ועל דרך השכל קין והבל יש בשמם התעוררות ורמז לענין הויה והפסד, כי הם אחים סמוכים זה לזה, וקין רמז לקנין העולם הזה, והבל רמז למי שדעתו שפלה ומהביל את הקנין. וכן היתה מנחתו הצאן, שהיא שפלה מכל בעלי חיים. ועל כן דבק בו רצון ה' יתברך שכתוב "וישע ה' אל הבל ואל מנחתו".

אז רבינו בחיי אומר, אם נתבונן בדרך השכל, השמות שלהם, קין והבל, השמות האלה בעצם מעוררים אותנו ורומזים לנו על ענינים של הויה וההפסד. מה  צריך להיות בהווה קיים ומהו ההפסד. כי אחים סמוכים זה לזה, ההויה וההפסד הם סמוכים זה לזה כמו שהאחים האלה היו סמוכים זה לזה. קין זה רמז לקנין, קין רוצה לקנות את העולם הזה, על זה הוא הרג את אחיו הבל, קין- קנין, קניתי איש. קין זה רמז לקנין של העולם הזה, חומרי, מחובר לקרקע. הבל, מי שמהביל את העולם הזה, רוחני יותר, דעתו שפלה ומהביל את אותו קנין שקין מחשיב. וכן המנחה שהוא בחר היה דוקא הצאן, מה זה הצאן? שהיא שפלה מכל בעלי החיים. ז"א הוא לא החשיב כל כך דברים גדולים בומבסטיים מהענינים של העולם הזה, לא גורדי שחקים, סוכה מספיק סוכה, אפשר לחיות בסוכה. ועל כן דבק בו הרצון האלוקי ולכן שעה ה' אל הבל ואל מנחתו. יוצא מזה שהקב"ה מתחבר ומתדבק לאלה שהם לא נמשכים אחרי העולם הזה אלא מהבילים אותו. מי שמהביל את העולם הזה ודאי שהוא נדבק ברוחניות ממילא יש לו חיבור לקב"ה.

והיתה מנחתו של קין מפרי האדמה, כי היה אוהב קניני העולם הזה ועבודת הגוף שאין בו קיימא, לא מתקיים מזה שום דבר, הכל נפסד בסוף. ונמשך קין אחר התאוות הגופניות ועל כן לא חל עליו רצון ה' יתברך. הוא שכתוב "ואל קין ואל מנחתו לא שעה". לא לקין ולא למנחה שלו.

והמהביל הזה, הבל, נהרג, כי אינו חושש לעסקי העולם ואינו עושה מן העולם הזה עיקר, אין לו גם בעיה לעזוב את העולם להבל. האוהב קניני עולם הזה נתקלל, מה נתקלל קין? נע ונד תהיה בארץ, כי כן אוהב כסף לא ישבע כסף, הולך ומטלטל ממקום למקום בימים, במדבריות, עובד עבודות, לוקח עבודות נוספות, שעות נוספות, רץ ממקום למקום, כל הזמן קללת קין רודפת אחריו. במקום גדודי חיות וליסטים, נכנס לסכנות, ואין לו מנוחה אפילו שעה אחת, כל ימיו מכאובים. כל רגע הוא תלוי בחיי שעה, מה יהיה, מה יהיה, מה יהיה, כי הוא תולה את בטחונו בקנינים.

והענין הזה רמז שלמה המלך ע"ה בספר קהלת, והוא שאמר, תרתי בליבי למשוך ביין את בשרי. ואמר, הגדלתי מעשי בניתי לי בתים, קניתי עבדים ושפחות, קנסתי לי גם כסף וזהב, וזה כולל כל קניני העולם הזה של חמדת הממון, כי לעמים אחרים חסרים המעלה והכח הנסתר והעילאי ההוא של הנפש היפה ומעלת הנשמה, אין להם את הדבר הזה. אז שלמה המלך ע"ה אומר, תרתי בליבי למשוך ביין את בשרי, לא שהוא הלך לשתות להשתכר ולהיות זה, תרתי בליבי, נו, עכשיו אני אשתה ומה יהיה, ואיך אני יראה אח"כ כמו נח, כמו לוט, כמו מי, מה מי. אז לעמים האחרים חסרים המעלה והכח הנסתר והעילאי ההוא של הנפש היפה ומעלת הנשמה, לכן אנו מתפללים לה' יתברך שנזכה להשתמש בכח העליון הזה שה' העניק לנו רק לתורה ולעבודה. ולזה אנחנו אומרים "ותן חלקנו בתורתך", את החלק הזה תן לנו בתורה, לא לנצל את האהבה העליונה שיורדת מן ההיכלות לדברים פעוטים, ומכל שכן שלא ליתן להעבירם לחמדת הממון, אם כבר יש לך אהבה, לכל אדם יש אהב, יש אחד אהבה לחומר אחד לרוח, אחד אהבה לאשה והילדים אחד אהבה לבריות, כל אחד יש לו אהבה להשתמש בה למשהו אחר, אחד אוהב תאוות, אהבה יש, לאן אתה סוחב אותה? אז אומרים לנו תנצל את האהבה העליונה שיורדת מן ההיכלות, אל תנצל אותה חס ושלום לדברים פעוטים אלא לדברים רוחניים לעבודת ה', "ותן חלקנו בתורתך" ולא להעביר את האהבה לחמדת הממון, לכולנו יש תאוה, מה עושים איתה אבל? אמרו חכמים ז"ל, צדיק כתמר יפרח, השוו את הצדיק לתמר, צדיק כתמר יפרח. המדרש מביא כמה פירושים, אחד מהם, מה תמרה זו  יש לה תאוה, אף צדיקים יש להם תאוה. לתמרה יש תאוה להיות מורכבת עם תמר בשביל להביא פירות, יש לה תאוה, אף צדיקים יש להם תאוה. ומה התאוה של הצדיקים? הקב"ה זה התאוה שלהם. שנאמר "נפשי איויתיך בלילה אף רוחי בקרבי אשחרך", כל הלילה הנפש מתאוה לקב"ה, אף רוחי בקרבי אשחרך, גם בשחר רוחי בקרבי מתאווה אליך, בקיצור כל הזמן הצדיקים מתאוים לקב"ה. רוצים שהקב"ה יראה וידע כל פעול כי אתה פעלתו ויבין כל יצור, רוצים כבוד ה' יתגלה בעולם.

ועל זה מביא המדרש מעשה. אמר רבי תנחומא, מעשה בתמרה אחת שהיתה עומדת בחמתן, זה שם מקום הנקרא חמת, לבוא חמת, איפה זה - ליד טבריה. ולא היתה עושה פירות, תמרה היתה שם ולא עושה פירות. והיו מרכיבין אותה ולא עשתה פירות, מביאים לה תמרים, עצי תמר מהסביבה מהזה, אי אפשר להרכיב, לא מביאה פירות. אמר להם דקלי, עבר שמה אחד שמבין בדקלים, קוראים לו דקלי, תמרה זו היא רואה מיריחו עוד תמרה, מרחק 150 ק"מ, והיא מתאוה לה בליבה, אם תביאו לה משם מיריחו היא תביא פירות, והביאו ממנה והרכיבו אותה, מיד עשתה פירות. לזה היא כן מתחברת, משהו אחר היא לא מתחברת. כך כל תאוותם וציפויים של צדיקים - הקב"ה, לא מתחברים לשום דבר בעולם הזה רק מרחק 150 ק"מ, 150 מליארד ק"מ, רק לשמה מחוברים לקב"ה, זה תאוה, תאות הצדיקים.

התאוה והתשוקה הם כוחות מופשטים חומר היולי, ויכולים להשתמש בהם לכל דבר שבעל בחירה יטה אותם ויכוונם. אם יטה אותם לצד התאוה לכסוף לדברים רעים של חמדת הכסף, לחמדת הכבוד, לתאוות היצרים הגופניים, לאהבת עצמו, לשנאת הבריות, יביא הרס לעולם. אבל אם ישקיע את אותו כח לאהבת ה' יתברך, לאהבת התורה, לאהבת הבריות, כל העולם ייבנה מאיש כזה. אז ז"א התאוה והתשוקה כוחות מופשטים, אתה מחליט לאן לקחת אותם, אתה מחליט, אתה יכול לבנות עולם להרוס עולם עם אותו כח של תאוה, עם אותה תשוקה, אותה תשוקה. לומדים משכם בן חמור איזה תאוה ותשוקה היה לו לדינה, הוא היה משתוקק לחומר, ככה אומרים אנחנו צריכים להשתוקק לה' ולמצוותיו.

טוב, ונראה מעשה מדהים, וראה מה שכתב בראשית חכמה בשער האהבה, כתב הרב רבי יצחק דמן עכו ז"ל, כדאי לקרוא עליו במעשה הגדולים מי זה היה רבי יצחק דמן עכו, והוא מספר שמה, בעל ראשית חכמה מה כתב הרב רבי יצחק דמן עכו, כי יום אחד מן הימים יצאה בת המלך מן המרחץ, וירא אותה איש מיושבי קרנות, ויאנח אנחה גדולה, ויאמר, מי יתן אותה ברשותי לעשות בה כטוב בעיני. והיא שמעה מה הוא אומר, ותען בת המלך ותאמר לו, בבית הקברות יהיה זה ולא הנה, כשמעו דברים אלה שמח, כי חשב שאמרה לו ללכת לבית הקברות ולהמתין לה שמה, והיא תלך אצלו ויעשה בה כטוב בעיניו. אבל היא לא התכוונה לזה, היא רצתה לומר לו כי שמה בבית הקברות ישבו הקטן והגדול, הנער והזקן, הנכבד והנקלה, קטן וגדול שם הוא, שמה היו כולם שווים, כי בת המלך לא יתכן שיקרב אליה אחד מן ההמון, אז תחכה עד שנגיע לבית קברות שמה אנחנו שווים. זה מה שהיא התכוונה, והוא הבין שהיא אמרה לו, תמתין לי בבית קברות. ויקום האיש ההוא, וילך אל בית הקברות וישב לו שם, ויגשו אל מחשבת שכלו בא, ותמיד יחשוב בצורתה, ומרוב חשקו בה הפשיט את מחשבתו מכל מורגש, הוא כל כולו טרוד בצורה שלה ובזה שלא מרגיש בכלל מה סובב אותו מה קורה איפה הוא נמצא, ושם אותה כולה לפניו בצורת האשה ההיא וביופיה, יום ולילה תמיד יושב בבית הקברות שם אוכל ושותה ושם ישן, כי אמר, אם לא תבוא היום - תבוא למחר, וכן עשה ימים רבים. ומרוב פרישותו מכל מורגש לסיבת קשירת מחשבת שכלו בדבר אחד תמיד, והתבודדותו, לא מעניין אותו כל מה שעובר בסביבה, קוברים אנשים הולכים באים אומרים קדישים, לא מרגיש, מרוב התבודדותו וחשק הגמור שהיה לו, נתפשטה נפשו מהמורגשות ושבה להדבק במושכלות, הוא ניתק מהגוף בכלל והתחבר למושכלות עד שמכל מורגש נתפשטה ואפילו מהאשה, אפילו מהאשה כבר הוא התנתק ודבקה מחשבתו ונפשו בה' יתברך.

לימים מועטים פשטה מכל מורגש וחשקה במושכל האלוהי, ושב להיות עובד שלם, איש האלהים עד שתפילתו נשמעת וברכתו פועלת לכל עוברי דרכים אשר יעברו שם, סוחרים ופרשים עוברים בדרך שם יטו אליו ויקבלו ברכתו עד שהלך שמו למרחוק. זה כח התאוה והחשק שיש באדם. הקב"ה נטע בנו כוחות אלהיים, זה כח אלוהי. תראה, לדוגמא אלה שהם עושים מדיטציה, הם מרכזים את המחשבה שלהם בשם טומאה, הם למדו מאצלנו את סוד היחוד, אצלנו מי שיודע ליחד יכול לקשור את נשמתו לה' יתברך, והם לוקחים מזה ככה הם מלמדים את האנשים, אתה תסתכל לאיזה אותיות מסוימות של שם מסוים, ואתה רק מרכז את המחשבה בשם הזה, ואז אתה מתפשט, אין את ההשפעה של הגוף עליך פה ושם ואתה מתפשט מהגשמיות ואז אתה יכול אפילו לרחף, כן, אתה רק מכח הריכוז שאתה מתרכז בדבר אחד. יש אנשים שמסוגלים בכח הריכוז שלהם על דבר מסוים, שהם מתרכזים להעביר אותו ממקום למקום. לא, זה טריקים. אבל זה יכול אדם, ז"א כח הריכוז, אם בן אדם יש לו באמת חשק ותאוה לדבר מסוים, יותר מזה, אם בן אדם, זה נקרא המשכה, אם בן אדם שהוא בעל כח עיוני יחשוב במישהו מסוים, יכול לפעול עליו, ממרחק, ממרחק. ואם הוא רוצה ממנו משהו, יכול לגרום שההוא יבוא ויביא לו את המשהו. זה כח המחשבה, אם בן אדם יודע לכוון במחשבתו יכול להתרכז, יכול להתפשט מהחומר. רבינו יונה אומר את זה לכל אחד, שיתפשט מחומרו כשהוא עומד לפני האלקים, כשהוא מתפלל, אז הוא אומר לכל אחד מאיתנו שכאילו יוציא את הנשמה מן הגוף וירגיש שהוא עומד לפני ה' וכו', כאילו לכל אחד, לא לאנשים. כן, לא משנה, אבל המציאות שהוא מדבר לא בגבוהה גבוהה, אומר זה מה שצריך לעשות. אז יש בכח האדם לעשות את זה, רק הוא לא מתרגל את זה, הוא לא מתכוון לזה, הוא רוצה רק לגמור וללכת, הוא גשמי. יש לו עכשיו מחכה לוב סוכה אתה מבין ג'חנון זה משהו, הוא רוצה ללכת. אבל אדם שהוא רוחני אז לא מעניין אותו, הוא יכול להתנתק לגמרי, הגוף לא משפיע עליו בכלל בכלל. רואים שיש צדיקים שום דבר לא מושך אותם מתאוות העולם הזה. דיברנו כבר מהרב שטינמן שליט"א, מה הוא אוכל, חמישים גרם פירורי לחם, לא שותה אפילו במשך היום רק בסעודות כוס כוס כוס וזהו, לא שותה תה בכלל, בשביל מה צריך תה, מי צריך את הצבע הזה, הוא שותה מים, מים ולחם מספיק, זהו. וקצת אורז נותנים לו זה פה שם, לפני כמה זמן עזוב עכשיו, אני אומר לפני שנה, בן מאה, אמרו לו זה טוב תה זה בריא זה זה, אמר הסתדרתי עד עכשיו בלי זה, עכשיו אני לא הולך לחדש חידושים. איך? איך בן אדם, והוא עומד על הרגליים והוא מקבל אנשים ועולה מדרגות, עולה מדרגות, לא לפני שלש שנים אצלי בבית, עולה מדרגות, מספרים לי כל הזמן, עולה הולך עולה עולה, כן, גם עכשיו. עכשיו היה לו קצת דלקת ריאות אבל לפני כן. עולה הולך מדבר נוסע טס, אשאדה, צלול בדעתו, הכל וזה, ושום חומר, שום קשר לחומר, לא נשען על כסא, יושב על מיטה של הסוכנות ככה, אני לא אוכל לשבת ככה, אם יתנו לי יום שלם לשבת ככה יהיו לו כאבים, מה זה אני לא יכול לשבת ככה כל היום. הוא ככה, ואיך הוא ישן? איך הוא ישן מנוחת צהריים כאילו אם הוא שם חצי שעה את הראש, הוא לא עולה עם הרגליים על המיטה, כמו שהוא יושב עם הרגליים על המיטה לא, לא הצידה, אחורה לרוחב שלה, רגליים ברצפה, והוא שוכב ככה, היתה לי תמונה כזאת פעם הראיתי, זה לא יאומן כי יסופר, זה נקרא לנוח? זה להתענות. לא יאומן כי יסופר. ברגע שאדם מתרגל להיות פרוש, פרוש מהבלי העולם הזה,  מהחומר מהכל, ממילא הוא עולה ברוחניות ויכול אתה מבין, אדם מגיע לגיל מאה במצב כזה לנהל עולם ומלואו, עולם של ישיבות, כל התורה כל הזה, מה זה. מי יכול להאמין דבר כזה. מי יכול להאמין דבר כזה. יש כאלה שמאריכים ימים אצל הגויים אני יודע מה, אבל מה הם עושים, מחפשים את המוות, מה הם עושים, אין להם שום דבר, מסתכל על עוברים שבים סופר אוטובוסים, פה מניע את העולם כל רגע מניע את העולם החלטות החלטות החלטות. פששששש. אפשר לחיות בלי חומר, אפשר להיות כמו הבל ואפשר להיות כמו קין, קין הקב"ה לא שעה למנחתו, הקב"ה לא מתחבר לאנשים כאלה, אבל אם אתה מהביל את העולם, הבל הבלים אמר קהלת הבל הבלים אמר. למה קוראים קהלת אחרי אחד הטעמים למה קוראים קהלת? בגלל שאחרי שיצאנו מהימים הקדושים והנוראים ויש לנו כפרה וסליחה ואנחנו יודעים שהעיקר העיקרים זה עבודת ה', אז אומרים לנו לצאת לסוכה אז כבר מראים לנו שצריך להפחית מכל הבלי העולם מכל השייכות לעולם מכל ההשתקעות בעולם, אז מה יותר מתאים מאשר לקחת את קהלת ולהתחיל הבל הבלים אמר קהלת, מי אמר את זה, אחד שלא היה לו לירה? אחד שלא היה לו כלום? אחד שבא אומר עזוב אותך מה זה מגדלים גורדי שחקים, הכל שטויות, ובן אדם כמה יש לך בכיס? עשרה שקלים, נו, זה מבטל מגדלים והכל, אבל שלמה היה לו הכל, כל העולם תחתיו, היה לו עושר, היה לו כבוד, היה לו הכל הכל הכל בכל מכל כל, אם הוא אומר הבל הבלים הכל הבל, שמע חביבי, בא אליך המומחה הכי גדול, החכם הכי גדול, מי שהיה לו הכל ואומר לך שהכל הבל, זה לא אחד שאין לו לירה, אז ללמוד את זה זה טוב. לעומת זאת הסבא מסלבודקא אומר שאנחנו לומדים שכל מה שיש בעולם צריך להשתמש בזה בכל ההבלים האלה רק לעבודת הבורא יתברך, בפני עצמם הם הבל הבלים, אבל למטרה, מה יתרון לאדם בכל עמלו שיעמול תחת השמש, תחת השמש אין לו יתרון, אבל מעל השמש יש לו יתרון, אז כל מה שאתה מעביר מעל השמש יש יתרון, מה שאתה לא יכול להעביר מעל השמש אין לו יתרון, כי דור הולך ודור בא והארץ לעולם עומדת.

אז ז"א, אדם צריך להבין לא להיות קין, להיות הביל, מהביל את העולם הזה ואז "וישע ה' אל הבל ואל מנחתו" ככה האדם יכול לכוון את הכוחות האלוקיים שנתן לו אהבה תשוקה חמדה תאוה, כל הכוחות האלוקיים האלה להשתמש בהם לתורה ולמצוות, כמו שראינו את הפסוק "נפשי איויתיך בלילה אף רוחי בקרבי אשחרך" בין בלילה בין בשחר הנפש של הצדיק מתאווה לבורא יתברך ותו לא. כל השאר - גורנישט מיט גורנישט. וכל המאמר הזה כתוב בפסוק "ואהבת את ה' אלהיך בכל לבבך ובכל נפשך ובכל מאודך" מה נשאר? את מי נשאר לאהוב? אין מקום לאף אחד, רק מכח אהבת ה'  מישהו אומר לאהוב אתה צריך לאהוב, אבל לא מכח אהבת ה' - אין את מי לאהוב רק את ה' יתברך.

רבי חנניה בן עקשיא אומר, רצה הקב"ה לזכות את ישראל לפיכך הרבה להם תורה ומצוות שנאמר ה' חפץ למען צדקו יגדיל תורה ויאדיר. 


יוצרים קשר עם שופר

 משרדי שופר

 03-6777779

 דואר אלקטרוני

 main@shofar.tv

 מספר פקס

 03-6740578

 שופר קול

 02-372-4787 | שידור חי:  073-337-6900

תגובות, ראיונות ופרסומים אחרונים בתקשורת