האמת אינה נפגעת ממכחישיה | הרב אמנון יצחק

- - - לא מוגה! - - - 

נציב יום שלום בן אראלה יזכה לתשובה שלמה לימוד תורה לשמה בריאות שלמה ואיתנה ונחת מכל יוצאי החלציו עם אשתו

כי בסוכות הושבתי את בני ישראל

חנני כבוד היו

דברי רבי אליעזר

רבי עקיבא אומר סוכות ממש עשו להם

בסוכות הושבתי את בני ישראל, מה זה הסוכות?

רבי אליעזר אומר ענני כבוד

רבי עקיבא אומר סוכות ממש כמו שאנחנו עשינו

ויש לשאול

הנאיחה לרבי אליעזר

שבאה מצוות סוכה

לזיכרון

על הנס

ועל החסד

שהשם עשה לישראל

שהושיב אותם בענני כבוד

אז הסוכה באה לזיכרון על הנס והחסד שהשם עשה לישראל

וחפה אותם בענני כבוד

אבל מה עניין הזיכרון לסוכות ממש לפי רבי עקיבא?

עושים את החג

זכר לסוכות ממש שישבו

איזה זיכרון זה?

מה הזיכרון בזה?

היו במדבר, ישבו בסוכות, על זה מייחדים

חג מיוחד?

מילא רבי אליעזר

זה דבר של כבוד

כל העולם יודע שהשם חופה על ישראל

אז זה זכר

ענני כבוד, אבל שיושבים בסוכות?

אבל נראה שיש בזה זיכרון לחסד הנעורים

ואהבת הכלולות של ישראל לקדוש ברוך הוא

כמו שמעיד עליהם הכתוב זכרתי לך חסד נעורייך

אהבת כלולותייך

לכתך אחרי במדבר בארץ לא זרועה

זאת אומרת, לפי רבי אליעזר

החג

הוא זכר לסוכות שהשם שחח מעלינו בענני כבוד

מראה את אהבתו לעם ישראל

שחפה אותם בענני כבוד.

לפי רבי עקיבא

הפוך

הקדוש ברוך הוא

החליט לעשות חג

בגלל

שהוא רוצה שייזכר

איך עם ישראל אהבו אותו כשהיו מוכנים לצאת למדבר מיליונים ולהיות בסוכות

זה לא דירת כבא, זה דבר ארעי,

ולשבת בסוכות וללכת אחריו, לכתך אחרי במדבר

בארץ לא זרועה זאת אומרת, השבח

אומר השם זה שאתם אהבתם אותי כל כך והלכתם אחריי,

אני רוצה שיהיה זכר לאהבה שלכם שאהבתם אותי וישבתם בסוכות ממש.

אם כן,

כשם של רבי אליעזר נתייחד חג מיוחד

לזיכרון אהבת השם לישראל,

כך לרבי עקיבא,

חג הסוכות מעיד על אהבת ישראל לקדוש ברוך הוא,

מייחד הקדוש ברוך הוא חג מיוחד

לזיכרון אהבתם

של ישראל.

ואומנם

שני ענייני הזיכרון הללו,

ענני הכבוד לרבי אליעזר וסוכות ממש לרבי עקיבא,

עניין אחד הם בשורשם,

והוא

אני לדודי ודודי לי.

אנחנו אוהבים את השם, השם אוהב אותנו.

בשתי הבחינות האלה אנחנו עושים את הסוכות,

הן נמאן דאמר זה, הן נמאן דאמר זה,

הסוכה מעידה שהשם אוהב אותנו והסוכה מעידה שאנחנו אוהבים את השם,

לפי רבי אליעזר ולפי רבי עקיבא. מדהים.

ושמחת בחגיך אתה ובנך ובתך ועבדך ואמתך והלוי והגר והיתום והאלמנה אשר בשערך.

מובא בספר נתיבות אור על מרן הגאון רבי ישראל סלנטר זכה צדיק ברכה וזה לשונו.

פעם אחת ביום שמחת תורה

התבוננו עליו כי נפל אור פניו.

שאלו אותו

הלא היום הוא שמחת תורה וצריך לשמוח.

ענה להם במתק שפתיו

הנה אם יהיה לאיש איזה שמחה וצער ביחד

משני עניינים נפרדים

הלא בהכרח הוא כי השמחה אשר תרנין לבבו מפרט אחד תפיג מעט את דאגתו וצערו מפרט שני.

אדם נודע לו שהוא זכה בזכייה גדולה זה שמחה גדולה

אבל נודע לו גם שיש לו חוב בוועד הבית ודופקים לו בדלת רוצים את החוב

לא הכי נעים

אז יש לו מצד אחד שמחה מצד אחד יש לו קצת צער

אבל השמחה קצת מכסה

על הצער ואכן כאשר יהיה השמחה והצער מעניין אחד

לא בשני פרטים שונים

כדומה אחד שיש לו בן יחיד נעלה מאוד בכל המעלות החמודות

בנפש אביו קשורה בנפשו

הוא שמח בו מאוד

וכשקורה מקרה בבן הנחמד הזה חולה מסוכן רחמנא ליצלן

האם ייתכן שהשמחה של האבא בבן חמודות הזה תפיג את דאגתו ועיצבונו מהמחלה המסוכנת?

אלא נהפכו

כי כל עת אשר יעלה בלבבו

זיכרון בנו האהוב המיוחד ומעלותיו החמודות נכפל צערו ויגונו עוד יותר

אני לא יכול לאבד אותו

פה במקרה הזה השמחה לא תקטין את הצער

פה הפוך, השמחה תגדיל את הצער

ככה הדבר היום אמר להם רבי ישראל

יש לנו לשמוח בתורתנו הקדושה

אבל לעומת זאת מתעוררים רגשי צער

כי בעוונות הרבים התורה היא גוססת רחמנא ליצלן

הוגיה מקיימיה ימעטו מיום ליום

ולזה כל אשר יגביר האדם שמחת לבבו בתורה הקדושה

ככה מתעוררת בקרבו יותר רגשי צער ויגון מהמצב הנורא כמה ירדה תורה פלאים אחורנית

ובכל זאת

הרבה לדבר צוף אמרנו העם

שעם כל זה יש מקום לשמחה

אבל בכל אופן ראו אותו שנפל אור פניו

הוא זוכה להכיר את התורה ומעלותיה

והוא יודע שהציבור

במצב קשה

מצב קשה כמה אנשים מעריכים את התורה כמה לומדים אותה באמת וכמה מקיימים בכלל אותה בפועל

פעם אחת אחד החכמים

ראה מישהו שהוא בור בעם הארץ

ראה אותו שמח בשמחת תורה בשמחה גדולה והכול

אז ניגש ככה בבדיחותה אמר לו מה לך ולשמחה הזאת

ומתי אתה שמח בתורה?

מי צריך לשמוח? מי שלומד בה עוסק בה קיים אותה

אבל אדם בור ואמר מה אתה שמח?

כאילו מה?

הוא אומר לא נצחני בן אדם מעולם רק האיש הזה שענה לי

אמר לו מה הבעיה? לא הבנתי

אם אח שלי יש לו שמחה, אני לא יכול לשמוח בשמחתו?

אח שלי לומד תורה, אז אני שמח בשמחתו.

ובכן, לעניות דעתי נראה כי יש מקום לשמחה

ואין השמחה והצער מעניין אחד,

אומר המחבר פה.

כי ההבדל בין המת לשקר

זה שהשקר הוא לא מציאות.

ואם אף אחד לא ישתמש בו כלום,

נגיד אמרו שקר,

אמרו שעוד מחד יגיע טייפון מהים התיכון

ויפרק פה את המדינה.

ונגיד שזה שקר.

נו,

אם אף אחד לא יאמין לזה יקרה משהו?

יבוא טייפון או לא יבוא טייפון?

לא יבוא טייפון.

ואם משתמשים עם השקר

שיבוא טייפון,

אז באמת הטייפון קיים.

איך הוא קיים?

אנשים עזבו את העיר,

ברחו,

שמו סלוטפים על הזה, דפקו מסמרים, שמו שקי מלט וחול והכול, ולעצור את המים כמה שאפשר.

בגלל השקר.

הם החליטו לעמת את השקר.

אבל השקר בפני עצמו הוא לא מציאות.

הוא לא מציאות. אם מישהו לא מתייחס לשקר, לא קורה כלום.

הוא לא פועל כלום בשקר, הוא לא קיים.

אבל אם לא משתמשים בו, הוא אינו במציאות.

כי השקר הוא לא מציאות בפני עצמו.

אבל לא כן האמת.

האמת היא מציאות בפני עצמה.

אפילו אם אף אחד לא ישתמש בה,

לא נפגם ולא נפחת מחשיבותה של האמת.

אמת זה אמת.

כתוב שמי שלא מקיים את התורה, עונש שלו כך וכך.

מה, אנשים לא מתחשבים בזה, עושים מה שהם רוצים,

אין להם שום בעיה עם זה.

נו, אז מה קורה?

אז זה אומר שהאמת לא אמת,

ונפחת מערכה,

נפחת מחשיבותה,

והיא לא תפעל על אלה שלא עשו אותה?

אין דבר כזה.

האמת היא שצריכים לישון בסוכה, האמת שצריכים לאכול בסוכה, האמת שצריכים לעשות את זה.

יש בן אדם שיש לו איזו טענה שכאילו יש לו שכנים נאצים, והם לא נותנים לו לעשות זה, ופה ושם, אז מה?

זה משנה את האמת שצריך לישון בסוכה ולאכול בסוכה? אז יש סוכות.

יש במקום פלוני, יש במקום פלוני.

לא חסר, יש פה סוכה, עשינו סוכה לרבים, כל מי שרוצה יכול לבוא לישון, מה הבעיה?

האמת לא תשתנה, אתה יכול להמציא שקר ולהגיד בלוף,

אבל התורה חייבה לישון בסוכה ולאכול בסוכה.

אין מה לעשות,

אז צריך לאכול.

אם הגאון מווילנה,

כשהכניסו אותו לכלא בסוכות,

ואסור לישון חוץ בסוכה, חוץ מהסוכה אסור, גם בית כנסת אסור לנמנם.

אם אתה, חביבי, יושן בחוץ לסוכה, אתה עובר עבירה.

אז מה הוא יעשה?

הוא היה מחזיק את העיניים ככה, חזק-חזק, שהם לא ייסגרו לו ולא ירדם בתוך הכלא, כי אין סוכה בכלא של הגויים.

אז כל מה שהוא יכול להחזיק את העיניים ולא לישון,

היה מתהלך בתוך הכלא ככה ומחזיק את העיניים, והוא לא ישן. למה?

כי אסור לישון חוץ לסוכה.

זה בן אדם דתי.

בן אדם שמקיים את התורה, התורה אומרת אסור, אז אסור.

אז עד מקום שהוא יכול להחזיק מעמד,

אז הוא מחזיק מעמד. אם הוא ייפול ויקרוס, אין מה לעשות.

הוא לא מלאך.

הוא יכול לקרוס,

אבל עד אז

הוא צריך לעשות.

זאת אומרת,

אם אני קניתי דירה רק בגלל סוכה,

לא לסיבה אחרת, הייתי גר בשכירות,

רק בגלל סוכה, בגלל שהייתי צריך לעשות למטה, והיו ריחות לא נעימים

מכל מיני סיבות,

זה לא הכי חלק.

אפשר במקום שיש ריח כלשהו, אבל לברך זה בעיה וכו',

אבל מכל מקום.

אז לקנות דירה בשביל סוכה, יבא ביי.

אז זאת אומרת, מי שרוצה לקיים את מצוות ה'

אין לו בעיה.

הוא מקיים בכל מחיר. מה פירוש?

התורה היא אמת. אמת לא תשתנה.

אפילו אתה לא תתייחס אליה.

האמת היא אמת.

אין מה לעשות.

עכשיו,

לאור זאת,

כי האמת היא מציאות בפני עצמו,

כמו הקדוש ברוך הוא.

הקדוש ברוך הוא מציאות, הוא אדון העולם,

והוא מלך בטרם

כל יציר נברא.

והוא לא צריך את הנבראים, כי הוא היה קיים לפניהם ובלעדיהם.

ולא נתוסף בו כלום בזה שאנשים עובדים אותו.

לא נתוסף בו כלום, לא נעשה בו שום שינוי ושום תמורה.

כמו שכתוב, אם צדקת, מה תיתן לו?

וגם אם לא עובדים אותו,

וגם אם לא עובדים אותו,

אין פגם חס ושלום בו.

הפגם זה רק בנו.

אדם לא עובד אותו,

מה הוא חושב, שהוא פוגם בשם?

הוא פוגם בעצמו.

יש אדם מגיע לסוכה,

מראה עצמו ישן,

קם כשאנשים נרדמים, הולך הביתה,

חוזר בבוקר.

על מי הוא עבד?

על השם?

על עצמו הוא עבד.

אנחנו נפגמים אם לא עובדים אותו, כי כך היא האמת.

הוא לא נפגם כלום במה שלא משתמשים בו.

אותו דבר.

איש המעלה,

יש אנשים שמזלזלים בו,

אז זה משנה את מצבו?

נגיד, אדם חכם,

ואנשים אומרים שהוא טיפש.

אז ברגע שאמרו את המילה טיפש,

אז הוא נחדר שכל?

מה,

ברח לו כל התובנות,

כל הידיעות, הכול הסתלק ממנו?

אז הם אמרו שהוא טיפש. אז מה הם אמרו שהוא טיפש?

הוא צריך רק לגחך, אם יש לו זמן.

לגחך, זה הכול.

נכון?

עכשיו,

אם אתה אומר למישהו חמור והוא נפגע,

אז הוא באמת חמור.

כי אם הוא יודע שהוא בן אדם, למה הוא נפגע אם קראו לו חמור?

למה אתה צריך להיפגע? אמרו לך שאתה חמור,

אז למה אתה נפגע?

אתה בן אדם?

אז מה השתנה בזה שאמרו לך שאתה חמור, אז נהיית חמור?

אבל אם אתה באמת חמור, והרגשת שדייקו,

אז זה פוגע,

כי כל הזמן חושבים שאתה אדם,

והתברר שאתה מודה שאתה חמור.

דרך אגב, הסברתי כבר

שחמור זה מעלה מאוד גדולה.

אדם בדרגת חמור זה מעלה מאוד גדולה,

כי כתוב

שהמוראים אמרו,

אם ראשונים, כמלאכים, אנחנו כבני אדם.

ואם הם כבני אדם,

אנחנו כחמורים,

ולא כחמורו של רבי פנחס בן יאיר.

אז להגיד שאתה חמור,

זה מעלה.

המוראים לא התביישו במעלה הזאת.

השאלה ביחס למי.

כן,

ברור שיש יחס בין בני אדם.

אז ממילא יכול להיות שאתה אדם,

אבל בדרגת חמור.

לא אמר אברהם אבינו לדמשק אליעזר ולישמען,

שבו פה עם החמור,

עם הדומה לחמור?

לא אמר להם.

ומי זה היה דמשק אליעזר?

יותר מיוליס קיסר.

מה הפירוש?

הוא היה,

דמשק אליעזר הוא היה ממש כפיל של אברהם אבינו. כפיל.

מה הפירוש? דולה ומשכמת תורת ריבו לאחרים,

שולט ביצרו, מושל בכל אשר לו.

מה זה, הלוואי ונזכה לאפס קצה ממנו ועלה חי לשמים.

ואברהם קורא לו חמור.

כי ביחס למדרגת הנבואה,

שהוא ויצחק הבחינו בענן וראו שכינה מעל הר המוריה,

הוא לא ראה, זו בבחינת חמור.

ביחס לזה, מה יש? מה קרה? מה תנעליו?

מה תנעליו?

הוא קרא לי חמור.

ובזה אפשר לבאר את מאמר חכמים, זיכרונם לברכה,

שהתורה נבראת

לפני בריאת העולם.

הכוונה כי התורה לא תלויה בשום אדם.

אי אפשר לשנות את האמת, את התורה.

האמת תישאר תמיד כמו שהייתה לפני בריאת העולם.

יש מאמר החכם, כי אין גזלן על האדם כמו האמת.

למשל,

אחד יתערב עם חבר שלו

בחיי הבן היחיד שלי.

אני אומר לך

שהלילה זה יום.

הוא נשבע בבן היחיד שלו.

והיא יבכה ויתחנן לפני האמת,

שהיא תודה לו שעכשיו הלילה זה יום.

כי אם היא לא תודה,

הוא נשבע בחיי הבן היחיד, הוא יכול למות.

אז הוא מבקש מהאמת שהפעם תגיד

שהלילה זה יום.

האמת לא תודה לו,

כי האמת לא יכולה להשתנות בשום אופן.

אפילו בכלשהו לא יכולה להשתנות.

לא יכולה להשתנות.

אבל תראו רבנים איך משתנים.

יא חביבי, לא יאומן כי יסופר.

כל רגע משתנים.

שלחו לי איזה שיחה

עם אחד,

קוראים לו מאיר יגן.

שהוא דיבר עליי,

שרה.

ואחרי זה

הוכיחו אותו על זה,

איך הוא משנה גרסאות,

איך הוא מתעוות,

איך הוא מתפתל.

איזה שקרן. מה הוא אומר?

לא יאומן כי יסופר.

בימים הקרובים אני אפרסם.

הגיע אליי לפני כמה ימים,

והוא אומר שבעקבות שיחה שהקליט אותו מישהו ושאל אותו שאלות,

בעקבות זה,

מה זה אני יצאתי עליו ודיברתי עליו ושלחתי לו עבריינים

ומה לא עשיתי והטרידו אותו ואל תשאל מה נהיה לי מזה.

לא מכיר אותו, לא יודע על קיומו, לא שמעתי ממנו ולא את השיחה.

רק לפני כמה ימים

שלחו לי אותה,

ואני שומע שהבן אדם מדבר עליה, לא רק לעז,

גם מעליל עלילות,

בלי וידוי דברים,

בלי בדיקה,

בלי טלפון,

בלי כלום.

לא יאומן כי יסופר.

איך אתה יכול לצאת על בן אדם

שעשה כל כך טוב לאבא שלך מנוח?

כשהרב יגן, זיכרונו לחיי העולם הבא, נפטר,

אז הזמינו אותי לבנייני האומה לתת שם דרשה לעילוי נשמתו.

ונתתי, ותרמתי 250,000

קלטות לחלוקה חינם לעילוי נשמתו.

רבע מיליון.

בגלל שהוא היה מזכה את הרבים,

תרמתי 250,000.

ומה עושה הבן?

מלכלך עליי.

איזה דברים, איזה דברים. לא יאומן כי יסופר. למה?

למה?

למה הקנאה הזאת? למה? שומעים.

איזה קנאה.

נו, אז זה ישנה את האמת.

זה ישנה את האמת אם תגיד ככה או לא תגיד ככה. אז מה, אתה חושב שפגעת במישהו, הורדת מישהו, זלזלת במישהו? רק בך זלזלת.

כי ברגע שישמעו את מה שאתה אמרת,

ולא פחדת להגיד את זה כשאתה יודע שיש בורא לעולם בשמיים.

אני מאמין שאתה יודע שיש בורא לעולם בשמיים.

הוא שומע מה אתה אומר אפילו בשיחת טלפון.

הוא רואה את היחס שלך.

ואחרי זה,

אחרי זה בשיחת תיקון שאתה מנסה לגונן על עצמך, מה אתה אומר?

אתה אומר, לא, אני עפר לרגליו, אפס, אפס. מי אני?

מי? מי? כלום. אפס, אפסים.

אפס, אפסים. מה זה, זכויות שלו? זה לא יאומן? ארבעים שנה?

זה מי מדבר? אני אמרתי, מה בטוח?

אתה שם את זה מול זה, אתה מתעלף מצחוק.

האמת זה הגזלן הכי גדול. למה? גוזל מהבן אדם את כל החרטוט שהוא חרטט והכול והכול, כי האמת לא משתנה.

האמת לא, אפילו תאבד את הבן שלך, תתחייב על הבן שלך,

היא לא תשתנה,

היא לא תשקף.

אמת

זה אמת.

אתם יודעים כמה אני הפסדתי בחיים בשביל האמת?

אבל זה כולו רווח,

כי אין הפסדים מאמת.

פעם אחת

היה בן אדם שהיה תורם איזה סכום נכבד

מדי פעם

לארגון שופר,

ופעם אחת היה לו סכסוך עם אשתו,

והוא ביקש

שאני אכנס ביניהם,

ואני אחליט ואכריע מי צודק.

אז שמעתי את שניהם,

והיא צודקת.

אמרתי לו, אתה אשם,

והיא צודקת,

ואתה צריך לעשות כך וכך ולהתנצל בפניה וכך וכך וכך.

ידעתי שברגע שאני אגיד לו את זה,

אני אשכח ממנו והוא לא יתרום יותר, וביי ביי.

נו,

הפסדתי?

מה פתאום?

בשמיים כתוב

שאני אמרתי את האמת

ולא עשיתי שום איפה ואיפה,

לא התחשבנתי בכלום,

דיברתי מה שנכון לפי מה שהשמעו בפניי.

אבל אותו מאיר,

יגן,

שואלים אותו, תגיד, אפשר לאכול במסעדות?

אני נגד המסעדות, זה בעיות חמורות והכול, ופה ושם.

אבל אני,

מתוקף תפקידי,

אז אני לפעמים צריך לשבת במסעדות ולאכול עם נדיבים שתורמים כסף.

לא הבנתי, אבל יש בעיות חמורות.

אתה אומר, וגם לפעמים אשתי, אני לא רואה אותה הרבה זמן, אז אני חייב לקחת אותה למסעדה.

אז הוא הולך למסעדה.

ממש האמת אצלו קולחת.

והוא גם מספר שפעם אחת

הוא אומר שאני לא יכול להיות עד בייסורים לגבי בשר ועופות. אני לא יכול להיות, כי אני הייתי שותף של מחפוד ועזבתי אותו.

שותף עשה אותי, לא משנה.

אחרי זה, אז הוא אומר שאני פסול לעדות.

אחר כך הוא מספר, בעצמו מספר,

שפעם הוא ישב במסעדה וניגש אליו תלמיד חכם גדול שמאוד מעריך אותו,

וניגש אליו,

וכשהוא ניגש אליו הוא קרא לו הצדה

ואמר לו, אתה פסול לעדות כי אתה אוכל בשוק.

אתה אוכל בשוק, והאוכל בשוק פסול לעדות.

אז הוא עשה איתו משא ומתן ופלפול,

ובסוף הגיעו למסקנה, בגלל שהוא ישב בחוץ מהמסעדה,

אז הוא פסול לעדות. אבל אם הוא היה יושב בפנים המסעדה,

הוא לא היה פסול לעדות, רק היה אוכל אכילת הכלב.

כן? אתה יודע, אלה שנוגסים בפה, זה נקרא אכילת הכלב.

יחי ההבדל הקטן, כן?

והוא נחשב פוסק, כמובן שהוא אומר שהוא לא פוסק,

אבל הוא פוסק מתי שלא מתווכחים איתו וכן הלאה.

והוא אפס,

הוא אפס אפסים, הוא ממש,

הוא אומר שהוא אפס אפסים, הוא ירד מתחת

לאנחנו מה של משה ואהרון.

ברגע.

רק בשביל להפסיק את הדיון,

כאילו מי אני, מה אני, מה פתאום אני אמרתי עליו, וזה פה ושם.

אני מעריך, וזה,

הרב, הוא אומר, אני מעריך את הרב אמנון יצחק,

את אה.

רצה להגיד בלי הרב.

אמנון יצחק אבל נזכר, כשהוא מדבר, עכשיו הוא צריך לשבח אותי, כאילו לצאת מהברוך,

אז הוא אומר הרב אמנון יצחק.

וכשהוא מדבר בהתחלה, בהתחלה,

אז מישהו אומר לו, תשמע,

אם אני אוכיח לך שיש בעיות חמורות בתעשייה,

אז הוא אומר, אם אתה רוצה להגיד לי מה שאמנון יצחק וחבריו אומרים,

אז זה שקר גמור, ואני ביררתי הכל עם כל השוחטים.

הוא בירר

עם כל השוחטים.

כמה שוחטים יש?

כמה שוחטים יש?

יש לפחות נגיד אלף?

הוא דיבר עם כל השוחטים.

ממש איש אמת.

שוקל מילים, מדבר לעניין.

אבל ככה זה.

האמת לא מתגמשת.

האמת היא אמת,

וגם אם תאבד את הבן שלך, היא תגיד את האמת. היא לא תהפוך לילה ליום,

אין מה לעשות.

אין מה לעשות.

מה שאמת, אמת.

אם כן, התורה הקדושה אינה גוססת בזה

שאנשים לא שומרים אותה.

אנשים גוססים שהם לא שומרים את התורה,

ועליהם דואב הלב.

אם כן, השמחה והצער

הן לא בעניין אחד.

זה לא השמחה בתורה והצער שהתורה לא לומדים אותה.

זה הצער על מה שלא לומדים האנשים.

התורה צריך לשמוח בה,

כי אם חיה את נפש בעליה.

אבל צריך לדאוב על אלה שלא לומדים אותה.

אם כן, השמחה והצער הן לא בעניין אחד.

השמחה היא עם התורה שחיה עולם נטע בתוכנו.

והצער הוא על האנשים

שלא שומרים את התורה,

והשמחה

תפיג את הצער.

לכן, גם אם יש כאלה שלא לומדים תורה והכול,

אנחנו צריכים לשמוח בשמחת התורה.

מי שזכה אשריו אשרי חלקו,

ומי שלא זכה,

מסכן אומלל.

עליו צריך להצטער.

למה לא זכה?

וכו'.

אותו בן אדם, דרך אגב,

אמר לו,

תבקש מחילה מהרב, כי דיברת עליו לשון הרע.

אמרת עליו שזה פוליטיקה וכל זה וכל מיני דברים כאלה.

תבקש ממנו מחילה.

אני אשקול את זה,

אני אשקול את זה. יש לי רבנים, אני אתייעץ איתם.

לא הבנתי, מה?

אם אדם דיבר לשון הרע,

הוא צריך להתייעץ עם הרבנים.

אם לבקש,

הספרים לא מספיק. מה, הרבנים יגידו ההפך מהספרים?

לא הבנתי.

אבל ככה זה.

רבנים של שקר.

כשיש רבנים של שקר,

אז הם יודעים להתחבא, ויש לו רבנים.

למה צריך הרבה רבנים?

למה הרבה?

אה, אם זה לא עונה מה שאתה רוצה, אתה שואל את השני.

ואם לא את השלישי, כמה רבנים צריך?

רב אחד,

שואלים אותו והוא פוסק לך.

אבל אתה מורה לרבים, אתה בעצמך פויסק.

אז למה, מה פתאום אתה צריך פויסק על דברים פשוטים?

אם ישאל אותך מישהו עכשיו,

שאלה באמצע השיעור,

כבוד הרב,

תגיד לי, אם דיברתי לשון הרע על חברי,

האם אני צריך למבקש ממנו מחילה?

האם יום הכיפורים מכפר?

הוא אומר, אני לא יכול לענות שאלה קשה.

אשאל את הרבנים שלי,

ובשיעור הבא אני אענה לכם.

הבנתם איך זה עובד?

רבי חנניהו בן אגשי אומר,

עשו הקדוש ברוך הוא לזכות את ישראל,

לפי כוח ירבו לעם תורו ומשווד שנה אמרת לנו עפש למען ספגו יחדיל תורו ויאדיר.