לכל זמן ועת לכל חפץ | הרב אמנון יצחק שליט"א

 

\n

- - - לא מוגה! - - - 

\n

בכל זמן ועת לכל חפץ תחת השמיים אומר שלמה המלך עליו השלום בקהלת פרק ג' פסוק א'

זמן היה לו לאדם הראשון שייכנס לגן העדן

שנאמר ויניחהו בגן העדן

זמן היה לו שייצא משם שנאמר ויגרש את האדם

זמן היה לו לנוח שייכנס לתיבה שנאמר בוא אל התיבה

וזמן היה לו לצאת

שנאמר צא מן התיבה

זמן היה לו לאברהם שיינתן לו המילה שנאמר ואתה את בריתי תשמור

וזמן היה לבניו להימול

מהן שיימולו בשני מקומות

אחת במצרים ואחת במדבר

שנאמר כי מולים היו כל העם היוצאים ממצרים

אז מה לומדים פה מהמדרש?

שכשאומר שלמה המלך לכל זמן ועת לכל חפץ

תדע לך שאין לך מה לדחוק

שום דבר

להתאמץ

אלא דע לך הכל יש לו זמן

ויש עת לכל חפץ

זאת אומרת

אצל האדם נאמר ויניחהו בגן עדן

מה זה ויניחהו בגן עדן? כמו חפץ

כמו חפץ דומם שאני מחליט להניח אותו אני מניח

אז אין פה צד של המונח

יש פה רק צד של המניח

המונח הוא לא צד בכלל להחליט, לחשוב,

לרצות, זה לא מועיל

הבורא הוא המניח

ביגרש את האדם

וכשהוא רצה הוא פשוט גירש אותו, העתיק אותו ממקומו שוב

אז לכל זמן ועת לכל חפץ

אותו דבר נוח

נוח רצה להקדים להיכנס לטבע

כל הזמן אימו עליו הדור כי הוא אמר להם שיבוא מבול, אמרו לו אנחנו נהרוג אותך

נוח לחיות בלחץ כזה כל הזמן רצה כבר להיכנס

אבל לא יכול כי לכל זמן

ועת לכל חפץ רק כשאמר לו הבורא בוא אל הטבע

רק אז הוא יכול היה להיכנס

וכשהוא ירד גם כן, צא מן הטבע

כבר נחה הטבע על ערי ערארת

ויכול היה לפתוח את הדלת, די, הריח חרג אותו כבר, די

לא יכול לצאת, עד שאמר לו השם צא מן הטבע

לכל זמן ועת לכל חפץ

גם המילה של אברהם

וגם המילה של בני ישראל

שהרי בני ישראל הם נמולו בשני מקומות, פעם אחת במצרים כשהם באו לעשות

את הקורבן פסח

לפני היציאה ממצרים

בקורבן פסח נאמר וכל ערל לא יאכל בו

אז הם לא יכלו

לאכול מהקורבן

אלא אם יהיו נמולים

אז כל ישראל לכל זמן

לכל ישראל היה זמן

שימולו כולם

וכל זה כדי שיוכלו לעשות את פסחיהם

ואז הם נגאלו בזכות דם פסח ודם מילה

שנתערבו דמים אלו באלו

ואחת במדבר בערבות ירחו בגלגל שימא ליהושע בן נון את כל העם כאחד

כי מולים היו כל העם היוצאים ממצרים

וכל העם הילודים במדבר בדרך בצאתם ממצרים לא מלו

מפני סכנת הדרך

אז לכן במדבר כבר לא מלו

אז לכן

כתוב אחר כך בעת ההיא אמר השם ליהושע

עשה לך חרבות צורים ושוב ומול את בני ישראל שנית

אז זאת אומרת אז נתבקש יהושע למול אותם שוב

ובזכות המילה נכבשה לפניהם הארץ וירשו אותה והתיישבו בה

מפה אתה רואה לה כל זמן

זמן כמוה ושימולו הכל כאחד

ועת לכל חפץ זוהי העת הקבועה שנאמר בה בעת ההיא אמר השם ליהושע

ושוב מול את בני ישראל שנית

אז זאת אומרת רואים מפה שכל דבר בעולם

יש לו זמן קצוב קבוע מן השמיים

ועת לכל חפץ

תחת השמיים

אי אפשר להקדים את המאוחר

אי אפשר לאחר את המוקדם

הכל בגזירת הבורא

אז אתה יכול להיות רילאקס

להיות רגוע

בנינוח

למה?

כי הכל מנוהל על פי התיק שלך הכל מסודר בדיוק מה יהיה איתך איך יהיה איתך והכל

צופה הדורות מראש יודע בדיוק

כיצד לסדר את כל הדברים

אז זה דוגמאות, כן? יש עוד

ביריצו מן הבור, מאי מקץ שנתיים ימים,

ביריצו, רגע אחת אתה לא יכול,

לא יישאר, זהו, הגיע הזמן, ביריצו, קדימה, קדימה, קדימה,

עבד, נער, עברי,

לא משנה, חוק, אסור לעבד למלוא, לא משנה,

השם החליט,

זהו,

ביריצו מן הבור, וזהו,

נהיה משנה למלך שמונים שנה.

יוסף הצדיק,

הכל יש לו זמן ועת לכל חפץ תחת השמיים, אז תירגעו,

הכל מסודר.

גם מתן תורה,

אותו דבר.

זמן היה שתינתן התורה לישראל.

אמר רבי בוואי, זמן היה לאותו דבר

שהיה נתון למעלה מן השמיים,

ועכשיו יהיה נתון למטה מן השמיים. באיזה זו התורה?

שנאמר, שנאמר, וידבר אלוהים את כל הדברים האלה לאמור.

וזה היה בחודש השלישי לצאת בני ישראל מארץ מצרים. ביום הזה באו מדבר סיני. ביום הזה,

ביום הקבוע, הוא מזומן מראש.

מה זה שכתוב פה,

זמן היה שתינתן התורה לישראל? אמר רבי בוואי, זמן היה לאותו דבר.

למה זה אותו דבר שהיה נתון למעלה מן השמיים?

למה לא קורא לו תורה? למה הוא אומר לו אותו דבר?

ממתי תורה נקראת דבר?

אתם יודעים?

יש פסוק.

דבר ציווה לאלף דור.

מה זה דבר?

זו התורה הקדושה,

שהיא דברו של הקדוש ברוך הוא.

דבר ציווה לאלף דור.

מה זה לאלף דור?

תת-תקעת דורות

לפני בריאת העולם

כבר הייתה תורה.

תת-תקעת דורות זה 974. בדבר ציווה לאלף דור תוסיף 26 דורות,

ואז תקבל שניתנה תורה בדיוק בדורו של משה רבנו.

כן,

עשרה דורות מאדם אדנו, עשרה דורות מנועמד אברהם, אברהם יצחק יעקב,

לוי, עמרם, משה.

26 דורות.

אז זאת אומרת,

דבר זה התורה.

והיה זמן שהיא תהיה למעלה, והיה זמן שהיא תרד למטה, כי לכל זמן ועט לכל חפץ תחת השמן.

טוב, פסוק שני אומר,

שלמה המלך עליו השלום.

דיברנו על הכל זמן ועט לכל חפץ, אז עכשיו הוא אומר לנו, עת ללדת ועת למות.

אמר רבי ברכיה,

הרי כל חוכמתו של שלמה, שאמר עת ללדת ועת למות,

מה הוא?

מה זה? זו החוכמה?

מה, אנחנו לא יודעים שאדם בא בעת מסוים ונולד, ובעת מסוים הוא ימות?

מה חידוש, מה חוכמה גדולה

של שלמה, שאמר,

עת ללדת, תדע לך, עת ללדת ועת למות.

מה?

אלא אשרב לה האדם

ששעת מיתתו כשעת לידתו.

מה שעת לידתו נקי?

אף שעת מיתתו נקי.

כי

זה הכוונה,

שבעת המיתה זה יהיה כמו בעת הלידה,

אותה עת,

עת של נקיות בלי חטא,

עת ללדת

ועת למות, אותה עת שתהיה.

זה מה שאומר לנו שלמה המלך.

אז מי שלא זכה מעת ללדת לשמור על עצמו נקי, יחזור בתשובה,

מי יצא מפה נקי.

מה זה יהיה? עת למות כמו עת ללדת.

עוד פירוש מביא המדרש,

בשואה שאישה יושבת על המשבר,

אינון צבחין לה,

חי איתה.

בעברית קוראים לה חיה, חיה.

למה קוראים ליולדת חיה?

ולמה אינון צבחין לה, חי איתה?

שהיא מתה וחיה.

99% שהאישה צריכה למות.

כי עת ללדת זה העת למות.

בשעה שהיא הולכת ללדת זה ממש ללכת למות.

99%. ולכן היא נחשבת מתה.

והיא נשארת בחיים, אז קוראים לה חיה.

לכן היולדת נקראת חיה.

כי חיה, השם עושה נס ומחיה אותה.

ולמה אינון צבחין לה מחבלה אתה?

דהי ממשכנה בידוי דמיתה.

בתימנית קוראים ליולדת חיבלה.

חיבלה. איך אצלכם קוראים לה ליולדת?

גם חיבלה?

חיבלה. אתה יודע למה קוראים לה חיבלה?

לא.

מישהו יודע למה קוראים לה חיבלה?

או מחבלתה, כמו שאומר פה הלשון.

חיבלה זה בהיריון.

כן, חיבלה זה בהיריון. אבל למה חיבלה?

תגיד בהיריון, תגיד מאוריינת.

תגיד משהו שזה בהיריון,

תגיד מעוברת,

תשלח עובר בפנים, תגיד משהו.

מלשון חבל.

מלשון חבל. אז יש חבלי יולדה שזה החבלים הכוונה ייסורים אבל יש עוד משמעות.

ממושכנת

משכון כי תחבול שלמת רעיך

כי חבול תחבול שלמת רעיך זה לשון

משכון.

למה?

כמו שכתוב בשיר השירים, חבלתך אמך,

חבלה יולדתך וכן בהושע חבלי יולדה כי היא ממושכנת בידי המיתה.

באותה שעה

היא ממושכנת למות.

והקדוש ברוך הוא פודה אותה.

כי עת ללדת זה עת למות.

והיא צריכה רחמים מרובים לזכות לחיים.

שלא יהיה עליה קטרוג. צריכה זכויות

לעבור את הלידה. לכן היא נקראת חבלה.

דהיינו היא ממושכנת למיתה.

והיא נקראת חיה.

למה היא נקראת חיה?

כי היא הייתה צריכה למות.

היא חיה, זו תחיית המתים. ממש חיה.

אז זה עוד דבר שאמר לנו שלמה המלך, שעת הללדת

זה ממש עת למות.

אבל השם עושה ניסים לאין שיעור.

כמה אישה צריכה להודות לבורא יתברך,

שהיא לא רק שהביאה חיים לעולם, גם זכתה להישאר בחיים.

יש עוד פירוש עת ללדת ועת למות.

רבי סיימון בשם רבי נתן דבית גוברין אמר

שאול

ועוצר רחם

ארץ לא שמעה מים.

השאול,

זה הקבר,

אינו שבע מלבלוע מתים.

והרחם

אינו שבע מבעילות.

והארץ

אינה שבעה ממי גשמים.

אז איך כתוב בפסוק?

שאול

ועוצר רחם

ארץ לא שמעה מים.

מה היה יותר נכון לכתוב בפסוק?

שאול זה הקבר,

והרחם,

וארץ לא שמעה

מים. מה יותר קרוב לכתוב?

שואל המדרש, למה נסמך שאול אצל רחם

בעניין הבליעה?

היה יותר מתאים שאול, שזה הקבר,

וארץ לא שמעה מים, שיהיו סמוכים.

מין במינו, מה שדומה, מה שקרוב קרוב.

ולמה דווקא שאול

ורחם?

לומר לך, מה רחם מכניס

ומוציא לחיים?

אף שאול מכניס ומוציא לחיים.

בעת התחייה, בתחיית המתים,

אז שאול הקבר קיבל את המתים,

והוא עתיד להוציא אותם בתחיית המתים, כמו ששאול מכניס ומוציא ילדים.

מה לא דברים קל וחומר?

ומה רחם שמכניסים בו בחשאי,

בחשאי,

מוציאים ממנו בקולי קולות?

שהמלד יוצא ובוכה בקול גדול,

והקרובים מרעים משמחים בו בקול גדול.

הרי כל שכן,

אף שאול

שמכניסים בו בקולי קולות של בכי בשעת הקבורה,

שיהיו מוציאים ממנו בקולי קולות

של שירה והודיה מפי המתים השבים לתחייה.

שהרי מי שמפקידים בידו פיקדון,

גם אם יפקידו בידו בחשאי, הוא מחזיר אותו בכל.

למה מי שמחזיר את הפיקדון, מחזיר אותו בכל?

שיוודא שהחזיר,

והוא כבר פטור מזה.

וכל שכן, אם יפקידו בידו בקול,

אז הוא יחזיר בקול גדול,

כדי שמי ששמע שהפקידו אצלו,

ישמע שהוא החזיר.

והרי מכאן תשובה,

לאומרים את תחיית המתים מן התורה.

אז מה הפסוק הזה רואים?

כשם שמכניס כך מוציא ראיה לתחיית המתים מן התורה.

אז עת ללדת,

ועת למות.

דבר אחר,

עת ללדת ועת למות, אפילו מלאך המוות

נעשה קטגור שלה.

של מי?

של האישה היולדת.

הוא תובע עליה דין מיתה ממש.

זה לא רק מצד המציאות הטבעית, שאישה 99% שהיא תמות,

אלא

גם מלאך המוות תובע עליה דין. היא כבר שוכבת?

נפל תורה,

חדד לסכינה.

כשהשור כבר נפל, כבר קשה להפיל אותו עד שהפלת אותו,

אז מייד חדד לסכין, כי זה הזמן עכשיו לשחיטה.

אז הוא תובע מיתה על היולדת

בעבירות שהוא מוצא בה.

וכאשר אמר רבי שמואל בר נחמן,

כזו ששנינו במשנה,

על שלוש עבירות נשים מתות

בשעת לידתן,

על שאינן זהירות

בנידה,

בחלה ובהדלקת הנר.

וכאשר נתנו חכמים טעם לדבר שלוש אלה,

שהן מתחייבות מיתה עליהן בשעת הסכנה.

למה תופסים אותן דווקא על שלוש עבירות אלה?

הן צריכות להיות זהירות בנידה,

שהנידה זה תיקון על מה שהן שפכו את הדם של כל בני האדם.

חווה,

היא גרמה לשפיכות דמים של כל בני האדם.

כולם מתים בגללה.

אז לכן היא רואה דם נידה,

לזכור מה שהיא שפכה את דם בעיני האדם.

וזה צריך להזכיר לה כל פעם.

כל מראה במראה צריך להזכיר לה שפיכות דמים שנעשה על ידי חוויימנו.

חלה,

בגלל שהדם הראשון נקרא חלתו של עולם.

כי השם הרים אותו מן האדמה, גיבל אותו והרים אותו ועשה ממנו נקרא חלתו של עולם

והיא גרמה להמתה של חלתו של עולם, של אדם הראשון

אז היא צריכה להפריש חלה

בשעה שמפרישה חלה תזכור

על מה היא מפרישה חלה?

על זה שהיא גרמה למיתתו של אדם הראשון

והיא צריכה להדליק נר

למה? כי כיבתה נרו של עולם, נר השם, נשמת אדם

אז לכן היא צריכה גם הדלקת הנר

עכשיו אם היא לא זהירה בדברים האלה

אז יש עליה קטרוג

מה את גרמת מיתה לעולם

ואת לא נזהרת לתקן את הדבר

אז ודאי שאת ראויה למיתה

אז הוא מקטרג עליהן, על הנשים, בשלושה דברים האלה בפרט

קודם כל

יש אומרים שהנשים ששמות חנה, המנהג ששמות חנה

מזכירים לכלה מראש להיות זהירה באלה השלושה

חנה זה

חלה מידה הדלקת הנר

שתזכור שתהיה זהירה באלה הדברים

כיוון שאנחנו מדברים כבר בסכנות שיצר הרע, מלאך המוות מחפש את האנשים בנקודות החלשות

המדרש מרחיב לנו ואומר

יש עוד דברים בשלושה דברים שלא יחשבו על נשים שרק הן מסוכנות

וצריכות להיות זהירות

אלא בשלושה דברים הנשים מתים, הגברים

השרוי בבית המרועה

הנטוי ליפול

והמהלך בדרך יחידי

שהוא לא חושש והולך, חושב שיש לו מספיק זכויות והרי יש כל מיני

הם קטריגים ומסטינים בדרך

והמפרש בים הגדול

מי שפורש מן היישוב לים או המפרש מלשון מפרש

אז מי שמפרש לים הגדול זה סכנה גדולה, ים הגדול, הרי מי שיוצא מהים הגדול צריך לברך ברכת הגומן

אז שלושה דברים אנשים מתים השרוי בבית המרועה

והמהלך בדרך יחידי והמפרש בים הגדול נעשה שטן כתגורו

ואמר רבי לוי

בשלושה מקומות השטן מצוי לקטרג השרוי בבית המרועה

והמהלך בדרך יחידי והמפרש בים הגדול

רבי שמעון ברבה

בשם רבי חנינא אומר יש עוד מקום

שהוא מסוכן מאוד

כל הדרכים בחזקת סכנה

כל הדרכים אדם שיוצא לדרך

בין מעיר לעיר, בין מארץ לארץ, בין מרחוב לרחוב, כל הדרכים בחזקת סכנה

רבי ינאי

הווה נפיק להסתרטה

לא רחוק מהבית

היה הולך בדרך ישרה, דרך המלך

הווה מפקד גו בתה

היה משאיר צוואה כבר של מיתה כמו חולה מסוכן

משאיר צוואה, הוא יוצא לדרך

למה? כי כל הדרכים בחזקת סכנה

לכן מברכים ברכה תפילת הדרך

רבי חלבו

ורבי שמעון ברבה בשם רבי יהושע בן לוי אמר

כל החולים בחזקת סכנה

כל מי שנפל למשכב הוא בסכנה שצריך להביא זכות

כדי להיפדות

פדעהו מרדת שחת

צריך לפדות אותו

אם יש לו מלאך אחד מליץ מניע אלף

פדעהו מרדת שחת אבל צריך מליץ

אז גם חולים זה בחזקת סכנה, למה?

מלאך המוות יושב על התיק הזה ומבקש לגמור את הסיפור

אז שמענו חמישה דברים, בית מרועה,

מהלך בדרך יחידי,

מפרש בים הגדול

וכל הדרכים בחזקת סכנה וכל החולים בחזקת סכנה

זה גם אנשים, לא רק נשים, כן?

רבי נתן

כהן

אחוי דרבי חייה ברבא

אבא מפרש בימה

אמר לה אחוי צלי עליי

אמר לה ומאן צלי עלך

האן דעת קטר לולבך

קטר אלפח

ואין עללת

לבי קנישתא

ושמעת כלה דציבורה מצליין למיטרא לא תסתמך על צלותי

רבי נתן הכהן אחיו

שרבי חייה ברבא הוא רצה לצאת לדרך לים

ביקש מאח שלו תתפלל עליי

כי כל הדרכים בחזקת סכנה והמפרש לים זה סכנה

אמר לה ומאן צלי עליך מה יועיל לתפילה שלי שאני אתפלל עליך

הרי אמרו

האן דעת קטר לולבך קטר אלפח מרגע שאתה קושר

את הלולב עושה מצווה של ארבעה מינים

תקשור את הספינה

כי מרגע שקושרים

את הלולב

מגיעה תקופת מה? החורף

אז אתה לא יכול לצאת לים, תקשור את הספינה עד שיגמר החורף ויגיע הקיץ שיש שערות בים

זה סכנה

סתם ים זה סכנה ועוד בתקופת החורף זה שערות גדולות

אז מרגע שקושרים את הלולב

קושרים גם את הספינות סכנה

והן עללת לבק נשתה ואם כבר הגעת לשמיני עצרת ושמעת ציבור מתפלל על המטר, משיב הרוח ומוריד הגשם

אל תסתמך על התפילה שלי כי מה זה תפילת יחיד מול תפילת רבים?

הרבים רוצים גשם

מה אתה רוצה שהתפילה שלי של היחיד תעצור את התפילה של הרבים שירד גשם?

הרי אפילו כהן גדול מתפלל

שלא תענה תפילת יחיד שהולך בדרך שיעצרו גשמים

אז מה לומדים מפה?

שעוד יותר מסוכן המפרש בים מי שמפרש

דהיינו בין התקופות האלה שמתחיל החורף

עוד מעשה?

רבי יהושע

ברד רבי תנחום ורבי חייא מכפר אגון

הבא באסיה

אז רבי יהושע, הבן של רבי תנחום ורבי חייא מכפר אגון

היה באסיה

מה זה אסיה?

אז יש שאומרים שזה אשכנז

ויש שאומרים מחבר לים התיכון היבשת נקראת אסיה אבל היה גם מקום שנקרא אסיה

אז הוא רצה לפרוש

לפרש בים

בין חגה לחנוכה

בין חג סוכות לחנוכה רצה לפרוש בים

אמרה לה היא מטרוניתא

אישה חשובה ונכבדת אמרה לו באילניום היה פרשין?

אתה נורמלי אתה בימים האלה שהם מסוכנים

בין סוכות לחנוכה אתה פורש בים?

ולא שמעה לה מילה

לא שמעה לה מה שהיא אומרת ולא יודעת

והתחמה לאבוהו בחילמה בא לו אבא שלו בחלום

אמר לה ברי בלא קבורה

רמז לו שהוא ימות בלי קבורה דהיינו יטבע בים

כמו הפסוק בקהלת

ונפשו לא תשבע מן הטובה

וגם קבורה לא הייתה לו

מה פירוש?

אם נפשו לא תשבע מן הטובה

הוא רוצה לצאת לים, לעשות עסקים, להרבות נכסים

הולך למדינת הים להרוויח כסף, הוא לא, נפשו לא שבעה, עדיין מרוב טובה

מה אומר לו שלמה המלך?

גם קבורה לא הייתה לו

אדם כזה שידע

אז הוא עלול לתביעה, ולא יזכה אפילו שיקברו אותו.

זה רמז לו אבא שלו בחלום,

ואמר לו ברי בלא קבורה.

ולא שמע לו למילוי דדן, ולא למילוי דדן.

לא שמע לו למטרוניתא,

ולא שמע לאבא שלו,

וכן הבת לב. וזה מה שקרה לו, שהוא טבע בים.

אז מביא המדרש מעשה שזה לא סתם

אזהרות, הפחדות וכו',

הנה מעשה מפורש ממי שאפילו העירו לו,

ואפילו שאביו בא להצילו ולהודיע לו,

עקשן ונפטר.

עכשיו יבואו היום ויגידו לנו שסטטיסטית זה המקום

הכי בטוח מספר התביעות הוא יותר נמוך אפילו מתאונות של מטוסים, שמטוסים זה פחות מרחבים,

ורחבים זה פחות מאופנועים,

ואופנועים זה פחות מהולכי דרך,

וכל הסטטיסטיקות יעשו לנו.

אבל מי ששומע על החכמים לא מסתכל.

מספיק שאתה עובר על דברי חכמים, כבר אתה מסוכן.

אפילו שיש סטטיסטיקות.

אבל עברת על דברי חכמים שהזהירו ואמרו לך זה מסוכן?

אז אתה צריך להיות חכם.

מי שמאמין בדברי החכמים והולך על פיהם, לא יינזק.

עוד דבר אחד,

עת ללדת.

מעת שללדת

כבר העת למות.

משעה שאדם נולד כבר קצוב לו כמה יחיה.

עת ללדת ועת למות זה בא ביחד.

שני העיתים האלה קבועים.

מתי ייבלד, מתי ימות.

משעה שאדם נולד הוא נגזר עליו כמה שנים יחיה.

אם זכה משלים שנותיו.

אם לאו, פוחתין לו מהם.

שנאמר,

יראת אדוני תוסיף ימים,

ושנות רשעים תקצורנה.

כך דברי רבי עקיבא.

רבי עקיבא סובר

שאין תוספת על ימי חייו שנקצבו לאדם,

אלא הוא יכול רק להשלים אותם. את מספר ימיך המלא, ותו לא.

חכמים חולקים עליו.

אומרים שיש מציאות שיוסיפו גם חיים.

מעבר למה שקצוב לאדם.

ברבנן אמרין, אם זכה, מוסיפין לו על שנותיו. אם לאו, פוחתין לו משנותיו.

אם זכה, מוסיפין לו.

שנאמר, הנני יוסיף על ימיך חמש עשרה שנה.

כתוב מפורש,

הנני יוסיף על ימיך חמש עשרה שנה.

מדובר בחזקיה המלך

שהתפלל לשם אחרי שישעיה הנביא בא ואמר לו, כי מת אתה ולא תחיה.

והתפלל מקירות ליבו, והשם הוסיף לו חמש עשרה שנה. זה הפסוק שכתוב. הנני יוסיף

על ימיך חמש עשרה שנה. אז מה המובן?

האם הוא הוסיף לו תוספת על הימים שנקצבו לו

או שלא על הימים שנקצבו לו?

אמרו לו, משלום מוסיפין.

זאת אומרת,

אין תוספת מעל אלא מתוך

מה שקצבו לו.

תדע מאיפה הראייה?

דאה כתיב במלכים א', יג', ב',

הנה בן נולד לבן דוד,

הנה בן נולד לבית דוד,

יאשייה שמו,

ועדיין לא בא מנשה לעולם.

מה פירוש?

בדבר הנביא לירבעם בן נבט,

כשעמד והקטיר על המזבח לעבודה זרה,

אז אמר לו הנביא, מזבח, מזבח.

כה אמר אדוני, הנה בן נולד לבית דוד,

יאשיהו שמו,

וזמח עליך את כהני הבמות המקטירים עליך.

זו הנבואה מראש.

הייתה בימי רחבעם בן שלמה,

ששלמה הוא בן דוד,

על יאשיהו

בן עמון, בן מנשה, בן חזקיה המלך.

זאת אומרת,

לחזקיה יהיה בן שקוראים לו מנשה,

ממנו יצא עמון,

ומאמון יצא יאשיהו.

דורות רבים מראש נאמר הדבר.

כאשר כן עשה יאשיהו בשעתו שהרג אותם, את אלה שהיו מקטרים וזבחים.

והרי שכבר מראש נגזר על חזקיהו,

שיצא ממנו יאשיהו.

והרי עדיין לא בא מנשה, אבי אביו של יאשיהו, לעולם,

כי מנשה נולד אחרי שנתרפא חזקיהו מחוליו.

הרי הוא היה צריך למות

חזקיה על מה שהוא לא נשא אישה.

אז עוד לא היה לו ילדים.

זה נאמר עוד מלפני.

אשר בא עליו מפני שלא נשא אישה להוליד בנים.

רק אחר שנתרפא נשא אישה והוליד נשה.

בשנים הנוספות האלה, הווי אומר,

בשעת חוליו גזרו לפחות משניו,

בגלל שהוא לא נשא אישה,

ומי שזכה בתפילתו השנימו לו את מה שהיה אמור לרדת.

כמה שנגזר לו מראש, וזוהי ההוספה.

אמרו חכמים לרבי עקיבא,

אתה רוצה להביא מפה ראייה כאילו שהוסיפו לו רק את מה שהופחיתו לו?

וכי מה כתוב פה בדברי הנביא מראש?

הנה בן נולד לבית דוד.

כתוב לחזקיהו?

לא כתוב, כתוב לבית דוד.

זאת אומרת, יכול להיוולד יאשיהו

לכל אחד מבני מלכות בית דוד.

צריך להיות יאשיהו.

אבל אם לא יוליד אותו חזקיהו,

יוליד אותו מישהו אחר.

אבל משהוסיפו לו חיים,

אז הוא כבר הוליד.

כי אם הוא היה מת, מה היה קורה?

אז לא היה מנשה.

אז אם לא היה מנשה, לא היה המון.

ואם לא היה המון,

לא היה יאשיהו.

אז אמרו לו חכמים.

אבל יאשיהו כתוב שיהיה.

אז לא ממנו, ממישהו אחר, מבית דוד.

ועכשיו יש מעשה שמסייע לחכמים.

מה המעשה?

אומרים חכימא יא רבנן,

ריבותינו רוצים להוכיח שמוסיפים לאדם שנים על קצבת שנה בראשונה.

מעשה באחד מגדולי ציפורי

זה הר במערב טבריה

שהייתה לו מצוות מילה, נולד לו בן.

ועלו אנשי עין תאנה לכבד אותו בשמחה.

ועלה עימהם רבי שמעון בן חלפתה.

להיות באותה ברית.

אני מתרגם את הלשון הרמי שיש פה.

כשהגיעו לשער העיר ציפורי,

היו שם נערים שמשחקים

לפני אחת החצרות.

והם ראו את רבי שמעון בן חלפתה שהוא מעולה ויפה.

אמרו לו, אתה לא תזוז מכאן עד שתרקוד לפנינו מעט.

נערים מנוערים.

אמר להם,

אני כבר אדם בוגר, זה לא בשבילי הדברים האלה שאתם מבקשים ממני.

וזעף עליהם,

וגער בהם, ולא נבהלו, ולא נכנעו.

הרים פניו כלפי מעלה

וראה חצר זו הפוכה.

ומייד שראה שהיא נוטה ליפול

משום כבודו,

על אשר יצאו הנערים החצופים האלה לעליב אותו,

מייד אמר להם,

תענו ותאמרו אחריי ב...

כל מה שאני אומר לכם

כדרך המפזמים שעונים בזמון.

מאמר כך

לכו אמרו לזה בעל החצר הזו

אם ישן שיתעורר

שתחילתו של חטא מתוק וסופו מר.

וזה ככה הוא הוכיח את הנערים ההוללים

והשורדים שלא לומדים תורה ומוסר

ולהזהיר את בעל הבית

על החצר שהיא נוטה ליפול.

מכל הדברים שהם דיברו ביניהם התעורר בעל החצר הזו ויצא ונפל לו לפני רגליו

שרבי שמעון בן חלפתה.

אמר רבי

אני מתחנן ומבקש ממך

אל תביט לדבריהם אלה נערים ושותים

אמר לו אבל מה נעשה כבר נגזרה גזירה והחצר תיפול

אבל אני תולה לך את גזר הדין

עד שתוציא את כל מה שיש לך בחצר

אני אציל לך לפחות את כל הציוד שיש לך, כל החפצים

כיוון שהוציא כל מה שיש לו בחצר התרוממה החצר כלפי מעלה נתקע מיסודה נפלה והתנפצה

והייתה לתל תל חרבות.

אחר כך המשיכו בדרך לקיים את המצווה של המילה

רבי שמעון עם כל האנשים שליווהו

והיה אבי התינוק הנימול משקה אותם יין ישן בן שבע שנים

ואמר

שתו מזה היין הטוב

שאני בוטח באדון שבשמיים

שממנו אני משקה לכם במשתה חתונתו

זאת אומרת הוא יישן את היין הזה, שיהיה יין ישן נושן

עד לחתונה

ואני בטוח, בשם יתברך

שאנחנו נזכה לשתות מהיין הזה בחתונה שלו

ויזכה וחיה וכן יעשה אז

מה ענו כולם?

כשם שהכנסתו לברית כך תכניסהו לתורה ולחופה

וכך סעדו עד חצי הלילה.

מכל דבריהם, מההמולה של הדברים

יצא רבי שמעון בן חלפתא בחצי הלילה ללך לעירו

אמרנו שאדם לא ילך יחידי בדרך, נכון? סכנה

אבל היה בטוח על כוחו

שיש לו זכות תורה ומעשים טובים

ולא היה מתיירא מן המזיקים בלילות.

ופגע בו בדרך

מלאך המוות.

אמר לו המלאך לרבי שמעון בן חלפתא

מפני שאתם בוטחים על מעשיכם הטובים אתם יוצאים בשעה שאינה שעה לצאת בה לדרך כשהמזיקים מצויים?

אמר לו, מי אתה?

אמר לו, אני השליח של הבריות.

אני שליחו של המקום.

אני שליח של המקום להמית את מי שצריך.

רבי שמעון בן חלפתא ראה את פניו

רעים וכועסים.

אמר לו, למה הפנים שלך רעים?

אמר לו, מכל הדברים הקשים שאני שומע מן הבריות בכל יום,

שהם אומרים,

כך וכך אני הולך לעשות,

והם לא יודעים מתי הוא נברא למות.

עת ללדת ועת למות, הם לא יודעים מתי ימותו, והם אומרים, אני שנה ככה, אני שנה הבאה,

אני, אתה תראה תוך עשר שנים, אני ככה,

מבטיחים הבטחות, אומרים מאמרים.

שאל אותו, ומה הדברים ששמעת שפניך כאלה רעים?

אמר לו, זה התינוק הזה שמלתם אותו היום.

יש לי ביד שטר פסק דינו שאני לוקח אותו בעוד שלושים יום.

ואבא שלו משקה אתכם ואומר,

שתו היין הטוב שאני בוטח באדון השמיים,

שממנו אני משקה לכם במשקה במשתה חתונתו.

ושמעתי ונעצבתי.

למה?

שתפילתם שאמרו כשם שהכנסתו לברית,

כך תכניסהו לתורה ולחופה, וזה מבטל את הגזירה.

אמר לו, חייך,

אני מבקש ממך שתראה לי את השטר שלי, מתי הזמן שלי לבוט.

אמר לו, אני לא שולט לא על הנפש שלך ולא על הנפש של חבריך.

אמר לו, למה?

אמר לו, מכיוון שאתם כל הימים עמלים בתורה ובמצוות

ועושים צדקות,

מה הקדוש ברוך הוא מוסיף על ימיכם?

שכן פעמים שהקדוש ברוך הוא חפץ במעשים הטובים, הוא מוסיף בכם חיים.

שנאמר, יראת אדוני תוסיף ימים.

אז זה לשיטת חכמים,

לא לשיטת רבי עקיבא,

שגם מוסיפים ימים.

אמר לו,

יהי רצון מלפני הקדוש ברוך הוא.

כך אומר רבי שמעון בן חלפתל המלאך.

כשם שאין אתה שולט על השטר של הזמן שלנו,

מתי נמות?

כך לא היה לך רשות לעבור על דברינו שאמרנו כשם שכנסתו לברית,

כך תכניסהו.

לתורה ולחופה.

ובקשת הרחמים מן השמיים,

שיחיה התינוק.

ונשאר התינוק הזה בחיים.

ולא לקח אותו אוכל לשלושים יום, למרות שהיה לו פסק דין.

מה הראיה מפה שמוסיפים חיים,

למרות שקצוב על האדם.

מרגע שהוא ימות, כבר יש את השטר שבעוד שלושים יום הוא מת.

מכאן ראייה לדברי החכמים, שמוסיפים, לא כדברי רבי עקיבא.

אלא מה היה עונה רבי עקיבא על המעשה הזה,

שהמעשה הזה היה כמה דורות אחריו?

מה היה אומר?

היה אומר, מה לי המעשה הזה כראייה?

במה שנשמע מפי המלאך,

המעשה הזה לא משמש ראייה.

מקרא בתורה אני דורש.

את מספר ימיך המלא.

הרי שיש מספר ימים קצוב מראש,

שאין לצדיק יותר מאשר מילוי אותו מספר בלבד,

ולא תוספת על המספר,

שהרי משה רבנו,

כמה מצוות עשה וכמה צדקות,

ובסוף נאמר לו מפי השם, הן קרבו ימיך למות.

מי שקרב קץ ימיו,

אין אחריו חיים בעולם הזה עוד, אפילו רגע אחד.

הווי אומר, זה ששלמה אומר כאן,

עת ללדת

ועת למות,

משעה שאדם נולד,

נגזר עליו כמה שנים יהיה.

אמנם בגמרא מצאנו מספר מקרים שהאריכו ימים לאנשים,

כמו רבי פרידא שהוסיפו לו 400 שנה,

וכולי.

אבל שמה אפשר להגיד לשיטת רבי עקיבא,

שזה מקרים יוצאים דופן.

אבל לא יראת השם תוסיף ימים כאילו באופן קבוע, כל בן אדם

שיהיה לו יראת שמיים תוסיף ימים.

שמה שילמו לו במידה כנגד מידה.

אתה הפסדת חיים בשביל ללמד תלמיד, הפסדת חיים.

בזבזת אותם בשביל האחר,

לא תפסיד, ניתן לך כנגדם.

לימדת אותו 400 פעם, כל פעם מחדש,

אז תקבל 400 שנה.

לא מפסידים שמלמדים אחרים תורה.

הזמן הזה לא ילך לאיבוד.

אז צריך ליישב בכל מקום לפי העניין, להעמיד את דברי רבי עקיבא לפי העניין הזה.

ויש עוד דבר אחד לצעירים אני אומר, לצעירים, לבחורים.

זה לא אני אומר,

זה שלמה המלך אומר והמדרש מסביר את דבריו.

עת ללדת ועת למות.

עת מיתה תלויה בעת לידה.

כמו ששנינו בברייתא בקידוש אין כט משנולד אדם,

הקדוש ברוך הוא מצפה לו שיישא אישה

עד שהוא בן עשרים שנה.

אם לא קיים מצוותו,

לפחות בסוף זמנו.

כמו ששנינו באבות בין שמונה עשרה לחופה.

ואם הגיע לעשרים ולא נשא אישה,

הקדוש ברוך הוא אומר לו,

עת ללדת הוא לך, הגיע הזמן שתוליד לי בנים.

ולא רצית?

הרי מעתה אין זו לך אלא עת למות.

והקדוש ברוך הוא דן אותו בעונש זה, ואומר עליו טיפח עצמותיו.

זהו עת ללדת ועת למות.

מעת שאדם נולד, חובה עליו להוליד בזמנו.

ואם יאחר העת מלהוליד,

יביא עליו עתו למות.

והרי שעת מיתתו תלויה בעת הולדתו, שהוא יוליד ילדים.

ואידה אמרה

מד יקלה ידבי צבחר.

זה משל

כמו נגד אש הבאה לשרוף

את האדם.

אין אדם אורב וממתין מלצאת כנגדה, אלא זמן מועט.

שמא תקדים היא ותשרפנו.

גם כן משול זמן נישואי אישה.

כיוון שבאיחור מצווה זו אדם מתחייב בנפשו,

כי יצרו בוער

ומתגבר עליו מנעוריו לשורפו,

על כן לא ימתין

עד עשרים אלא יקדים לסיישה כמה שנים לפני כן,

וינצל ויחיה.

לפני שאש

התאווה תגבר עליו ויישרף אחר כך באש הגהנום.

היו הרבה מגדולי ישראל שהתחתנו בגיל 14

בשביל להשבית את יצרם.

אז זאת אומרת,

יקדים אפילו כמה שנים לפני כן.

זה אומר המדרש. עוד פירוש

שעת ללדת, כשהגיע הזמן שלך אתה בין עשרים,

כבר צריך להוליד בנים לקדוש ברוך הוא, שנאמר, פרו ורבו ומילאו את הארץ,

ואתה לא עושה את זה, אז תדע לך שכבר מרחפת עליך גזירת מוות. ואם ימצא השטן

איזה פרצה שהיא פה ושם, אז תדע לך שכבר

אתה מסובך, כי השם בעצמו אמר טיפח עצמותיו.

אחרי זה אומר שלמה המלך, עת לטעת

ועת לעקור נטוע,

אבל לא להיום.

רבי חנן יובלן נשיאו אומר,

עושה הקדוש ברוך הוא זה קדוש ישראל לפי כוח רבות ורוספות שנאמר אדון החופש למען סדגו ירדין תאורו ויעדר.