---

3-10-12
"שיויתי ה' לנגדי תמיד כי מימיני בל אמוט" באר הגאון, ע"י שמקיים שיויתי ה' לנגדי תמיד זוכה שה' יעמוד לימינו. ע"י שמקיים "שיויתי ה' לנגדי תמיד" זוכה שה' יעמוד לימינו. מי לא רוצה את הקב"ה לימינו? מלווה אותו על כל צעד ושעל ושומר עליו מכל פגע רע, ומשפיע עליו טובות. איך עושים את זה? ע"י "שיויתי ה' לנגדי תמיד" זוכה שה' יעמוד לימינו.
הביאור בזה עד כמה שמרגיש האדם את השגחת ה' התמידית עליו, באותה מידה ה' משגיח עליו ומחזקו. ז"א, כפי מה שאדם מרגיש שהשגחת ה' תמידית עליו, ולא ניתק במחשבתו מזה, וזוכר בכל רגע כמו שאומרים שהוא מושגח ע"י הקב"ה תמיד, כמה שהוא מרגיש את זה יותר ככה באותה מידה הוא יהיה מושגח ומחוזק ע"י הקב"ה. בבחינת "ה' צילך על יד ימינך". ז"א מתחיל מאיתנו, אם אתה רוצה שה' יהיה לימינך תתמיד לשוות שה' משגיח עליך תמיד.
בספר חובת הלבבות נוכל לראות עד אלו מדרגות אפשר להגיע כשמחזקים יותר את השיויתי ה' לנגדי תמיד", ואלו דבריו בשער חשבון הנפש:
החשבון העשירי, חשבון האדם עם נפשו, אדם צריך לעשות חשבון עם נפשו בהשקפת הבורא על נגלהו ונסתרו, שהקב"ה משקיף עלינו על הנגלה ועל הנסתר, ושהוא רואה אותו וזוכר כל מעשיו ומה שעובר על לבו מן המחשבות הטובות והרעות. ז"א אם עובר לאדם מחשבה לא טובה הוא צריך לסלק אותה מיד כי ה' עכשיו רואה בדיוק בדיוק מה אתה חושב. וזה הכל מתועד. אז אדם יעשה חשבון עם נפשו, שה' משקיף עליו על נגלהו ונסתרו ושהוא רואה אותו וזוכר כל מעשיו, ומה שעובר על לבו מן המחשבות הטובות והרעות, ויהיה מפחד תמיד ממנו ומשתדל לתקן נגלהו ונסתרו לאלהים יתברך, אז תמיד להשתדל לתקן.
וימשל בזה, אילו היה משקיף עליו אדם ושומר תנועותיו, נו, מה יעשה אדם? לא יזוז, לא יעשה שום דבר שאסור, בפרט אם זה שוטר ששמו עליו. וכאשר יהיה הענין הזה שב אל רעיון המאמין תמיד, ויחשוב תמיד עם נפשו עליו, יהיה הבורא יתברך נמצא עמו במצפונו, יראהו בעין שכלו ויהיה ירא אותו תמיד ומרוממו ובוחר את מעשיו וחוקר את פעליו והנהגת בריותיו המעידות על גדולתו ורוממותו וחכמתו ויכולתו.
אז אם הענין הזה ישוב אלינו והמאמין יחשוב תמיד עם נפשו על הרעיון הזה שהוא כל הזמן מושגח מסתכלים מתעדים רואים כל דבר, גם בנסתר, לא רק בנגלה, יוצא שהבורא יהיה איתו במצפונו והוא יראה אותו בעין שכלו ויהיה ירא אותו תמיד ומרוממו, ובוחן את המעשים שלו, וחוקר את הפעולות שלו בהנהגתו עם הבריות, שהבריות מעידות על גדולתו ורוממותו וחכמתו ויכלתו של הקב"ה.
תראו מה התוצאות עכשיו, וכאשר יתמיד על זה, יניח הבורא לו מעצבו וירגיע ליבו מפחדו ויפתח לו שערי ידיעתו ויגלה לו סודות חכמתו וישים עיניו על הדרתו והנהגתו, ולא יניחהו לעצמו וליכלתו, ויהיה במדרגה עליונה ממדרגות החסידים ובמעלות הרמה ממעלות הצדיקים, ויראה מאין עין וישמע בלי אוזן, הוא יגיע לדרגה - רואה ושומע בלי איברים. וידבר בלי לשון, מה שהוא חושב ידעו אנשים, הוא לא צריך לדבר, מבינים ישר. וירגיש בענינים מבלתי חושים ויישאר בהם מבלעדי הקשה. לא יצטרך להקיש אפילו דבר לדבר, כמו נביא בדרגה הגבוהה ב יותר.
רואים עד לאיזו דרגה גבוהה מביא אותו "שיויתי ה'" עד שמרגיש קרוב ממש לקב"ה. וממילא ניתנות לו הבנות נשגבות, מי שזכה להגיע לזה מנשאו הקב"ה ומגביהו מעל כל הכוחות הטבעיים ומסיר ממנו את המגבלות של החושים האנושיים, אין מגבלות. זה אומר רבינו בחיי שודאי הוא הגיע לזה.

ש. לא מעולם הזה.

הרב: נכון. אם בן אדם משווה את ה' לנגד עיניו כל הזמן נמצא שהוא דבוק

ש. החושים שלו לא פועלים?

הרב: פועלים, אבל פועלים יותר טוב ממה שפועלים, ז"א גם כשהם לא פועלים ואתה לא חושב על משהו הוא מכניס לך את המחשבות, את הידיעות את ההבנות את הכל הוא מכניס לך. אתה משווה את ה' לנגדך תמיד פירושו של דבר שאתה מושג והוא נמצא לימינך, אז בשביל מה הוא נמצא לימינך? בשביל להשגיח עליך ביתר שאת, לשמור אותך מהעצב, מרגיע אותך מהפחד, פותח לך שערי ידיעה, מגלה לך סודות חכמה, מדריך ומנהיג אותך, לא מניח אותך לעצמך וליכלתך, אתה עולה למדרגה של החסידים בעלי הרמה של הצדיקים, רואה בלי עין, שומע בלי אוזן, מדבר בלי לשון, מרגיש בענינים בלתי חושיים, ומשער דברים אבל בלי הקשה. לא צריך להקיש דבר מתוך דבר בשביל לדעת דבר. זו הדרגה הגבוהה שמביא "שיויתי ה'", עד שמרגיש קרוב ממש לקב"ה. ואם הוא קרוב ממש ממילא ניתנות לו כל ההבנות הנשגבות, וה' מנשא אותו מגביה אותו מעל כל הכוחות הטבעיים ומסיר ממנו את המגבלות של החושים האנושיים. אז מה המעלה והיתרון של מי, מה המעלה והיתרון של מי שקרוב לקב"ה? אם אחד נמצא פה סתם בן אדם חי את החיים שלו אתה מבין בכוחי ועוצם ידי, ואחד שדבוק לה', זה יכול להיות אותו דבר? אז מה עשינו, כמו שאומרים, מה עשינו? אבל אם אתה יועד שהכל מושגח מאיתו יתברך משמע שאתה מניח הכל על ה', אתה יודע שהוא דואג לך יותר טוב ממך, ממילא הוא יעורר אותך למה שאתה צריך להתעורר, יבין אותך את מה שאתה צריך להבין, יידע אותך מה שאתה צריך לדעת, הוא יעשה את הכל, אתה לא צריך אתה מבין להתאמץ.

ש. קשה לו לתפקד, כמו זה שעם היראת שמים של הרמב"ם ביקש....

הרב: לא זה משהו אחר וזה משהו אחר, פה מדובר שאדם יזכור כל רגע שה' נמצא משגיח רואה בנגלהו ובנסתרו, חופש כל חדרי בטן, אם זה מונח אצלך בקופסא כל רגע פירושו של דבר שאתה יודע שאין לך שום טרחה על שום דבר, כיון שהוא יזמן לך את מה שאתה צריך.
שבעת ימי מצות ישיבה בסוכה,

ש. אם זה בא בגלל פחד ממשהו זה גם טוב?

הרב: זמנית

ש. כל הזמן, אדם מפחד כל הזמן מדבר מסוים כל הזמן...

הרב: זה לא דומה.

ש. זה לא כמו בחירה כאילו?

הרב: לא, זה לא דומה.

ש. ועדיין כל רגע אתה חושב על זה

הרב: לא, אתה חושב על זה ולא עליו, אתה צריך לחשוב עליו ולא על זה ממילא תרויח את הכל, במקום לחשוב על זה תחשוב עליו. זה רק מזכיר לך

ש. שכשאתה חושב על ה'

הרב: אז תחשוב על ה' לא תצטרך להציל, תהיה מוצל מעצם זה שאתה חושב על ה'. תחשוב ישר על ה' שהוא משגיח עליך והכל תהיה רגוע הכל בסדר.
שבעת ימי מצות ישיבת סוכה הם בבחינת "שיויתי ה' לנגדי תמיד", בשביל זה קיבלנו את חג הסוכות. שבעת ימי מצות ישיבת סוכה הם בבחינת "שיויתי ה' לנגדי תמיד". אנחנו יושבים בסוכה תחת הנהגת הקב"ה, וזה הענין למען ידעו דורותיכם כי בסוכות הושבתי את בני ישראל". על כל דור לדעת כי בסוכות הושבתי את בני ישראל. כי במהות הענין אין הבדל בין מצבנו למצב דור המדבר, כמו שבמדבר לא היתה אפשרות טבעית להתקיים, אלא רק על פי הקב"ה שהנהיג אותם בנהגה של ענני כבוד, וכן היו בכל משאם במדבר בהנהגה של למעלה מדרך הטבע, כך בכל דור אנו יושבים תחת צילו של הקב"ה ומוגנים בצל האמונה. איך נקראת הסוכה- צילא דמהימנותא- צל האמונה.
כולם יודעים שבמדבר אי אפשר היה להתהלך בלי השגחה פרטית. חום, שרב, קור צינה, איך אפשר מיליונים תחת כיפת השמים ככה? השמש קודחת וקופחת, איך? איך ילדים קטנים תינוקות יכולים ללכת? לא היה עגלות עם כיסוי, איך אפשר? איך אפשר בלי אוכל? אין אוכל, איפה תביא אוכל? מיליונים. איפה תביא שתיה? מדבר צחיח, מאיפה תביא? איך אפשר? אנחנו בלי מזגן הולכים למות, מי שיש לו היום אוטו בלי מזגן זה גיהיני גיהינום, פעם נסענו ככה כל הזמן, היום מישהו יכול להכנס לאוטו בלי מזגן? הכל הולך בהתאם, אתה תעשה מזגן יבוא חום יותר. בקיצור, הנקודה היא שברור ששמה עם ישראל היה מושגח.
אומר פה, בסוכות הושבתי את בני ישראל, למה - למען ידעו כי בסוכות הושבתי את בני ישראל, מה פירוש? כמו ששם הושבתי אותם בצילא דמהימנותא - בצל האמונה, גם פה עכשיו אתה מושגח בצל האמונה, אותו דבר בדיוק.
סיפרנו פעם שאחד החכמים ירד לו נתח בשר מן השמים כדי שהאריה שבא לאכול אותו ל טרוף אותו, יהיה לו מה לאכול. אז הוא אמר, הכפירים שואגים לטרף ולבקש מאל אכלם, למה שיאכל אותי? אז הקב"ה הוריד לו נתח בשר לאריה, האריה אכל את זה והשאיר, לקח את מה שהשאיר והלך לחכמים, שאל זה מותר לאכול או לא? אמרו לו מותר, מה שבא מן השמים זה כשר. הלך ואכל את זה, אנחנו היינו עושים מסגרת, מזמינים עיתונאים, מקפיאים את זה, שומרים לדורות, והוא אכל. מה פירוש? בשבילו בשר שהוא ראה שירד מן השמים זה בדיוק כמו שקונים באיטליז. זה מהשמים וזה מהשמים. רק זה נכנסים לחנות משלמים כסף וזה בלי כסף ושולחים לך משם, מי ששלח לפה שלח לשם. מי שממציא בשר ממציא משם מפה, זה אותו דבר. דרגת האמונה שלו שהכל זה שווה, גם כל הניסים וגם הכל זה הכל מושגח מאיתו יתברך. אחרת איך הוא פנה לה'? היה צריך לברוח, הוא עומד ואומר הכפירים שואגים לטרף ולבקש מאל אכלם, אני לא ארוחת בוקר, האריה בא הוא רוצה לאכול, לא אני סליחה, יש הארוחה תיכף תגיע והקב"ה שומע לו, מוריד לו. זה הדרגה של האנשים האלה.
בהגיע חג האסיף, זמן בו כונסים את כל הפירות, ולאחר שנתברך יבולו, יכולה חס ושלום להתגנב בליבו מחשבה של ביטחון בעצמו, יש לי כסף, תראה כמה תבואה, תראה כמה פירות האילן, תראה, תראה כמה, מחסנים מלאים, שפע. אז יכול להכנס מחשבת כוחי ועוצם ידי, ואז השנה תהיה שנה מבורכת, אני בטוח, יש לי תראה כמה מחסנים ויש לי, על זה בא הקב"ה ואמר, תבנה את הסוכה בבקשה מהגורן ומהיקב אבל מהפסולת של התבואה. אתה בוטח עכשיו בתבואה ובפירות, אתה רוצה שאני אהיה איתך, שאני אשכון איתך? תקח את הפסולת מהגורן והיקב, תשים את זה סוכה מעליך, זה סוכך מעליך, הכלום הזה, הלא שווה הזה, זה הסכך. והמחיצות שיהיו מברזל, שיהיה מקרשים, שיהיה בלוט כל מיני קשקושים, תעשה, מקום כזה שאין בו שום דבר שאתה יכול להתגאות בו, שום דבר שמראה על בטחון ועל זה וזה, שמה אני אהיה. בבית שלך אני לא נכנס. שמה יש כוחי ועוצם ידי, אני רוצה איפה שאתה בוטח בי ולא בוטח בעצמך, שמה אני אגיע.ואז אתה תבין שהגורן והיקרב לא נותנים לאדם את השמירה, זה שיש לך בבנק הרבה כסף זה לא אומר שום דבר, אלא אפילו הפסולת תוכל לשמש לך שמירה, כי אנו יושבים בצילו של הקב"ה, והוא מחסה לנו ועל התבואה שלנו, אז ז"א ברגע שאדם נכנס לסוכה, סוכת שלום, שהקב"ה פורש מעליו, אז הוא שמור.
נאמר בזוהר בענין בריחת יעקב מעשיו, בתחילה נתן לו מתנות, כיון דההוא מקטרגא, אזל בהיא דורונא, ואיתפרש מינייהו, בעי קודשא בריך הוא למיחדי דבנוהי, מדכתיב "ויעקב נסע סוכותה ויבן לו בית על כן קרא שם המקום סוכות" כיון דיתבי בסוכות האי אישתזיבון מן מקטרגא, וקודשא בריך הוא חדי בבנוהי. אחרי שנפטרים מהיצר הרע בראש השנה וביום הכיפורים, בא סוכות, כמו שיעקב אבינו שרצה להבטיח את עצמו שלא יהיה כפוף ליצר הרע, לכן ברח לסוכות, "ויעקב נסע סוכותה". איפה המקום הכי בטוח שאדם יכול להשמר זה בסוכות. מה זה סוכה? זה הסמל של הבטחון בה'. זה המקום הכי רעוע, הכי פחות מוגן והכי חשוף לסכנה, אם אתה בורח לשם אז על מי אתה בוטח? לא בסוכה, במי ששומר עליך.
דוד המלך מתפלל, "כי יצפנני בסוכה ביום רעה יסתירני בסתר אהלו בצור ירוממני", מפרש האבן עזרא, כי יצפנני בסוכו, הוא יצפנני ושום אויב לא יוכל לגעת בי, בצור ירוממני, כי יהיה בסתר אהלו אז כאילו אני בצור מרומים בסלע גבוה. כשהקב"ה צופן אותי בסוכו, בדבר עראי וקל שלא מעניק לכאורה שום בטחון, שמה זה ממש צור ירוממני, כאילו הוא הכניס אותי עכשיו להר הכי גבוה לצלע הכי גבוה ושם אני שמור. כך הוא אומר, הסוכו זה ה'בצור ירוממני', אין יותר טוב, אם תהיה בצור לא בטוח, אם תהיה בסוכו - כן בטוח. מה זה אומר? ככל שאתה פחות תולה בכוחך, בשמירה העצמית בכל, ככה אתה יותר שמור בהשגחת הבורא יתברך.
דוד המלך הבין כי הסוכה היא מחבוא כל כך טוב מפני כל דבר רע, עד שלא מצא הקב"ה מקום להחביאו אלא בו, "כי יצפנני" ה' צפן אותי בסוכו, בסוכה שלו כמו שאומרים.
עלינו לבאר מה סגולתה של הסוכה שבכוחה להציל מהיצר הרע, ומקטרגים ומבטיחה את האדם. נאמר בראיה מהימנא על הפסוק "בסוכות תשבו שבעת ימים", וכיון דאיתחזאה דישראל יתבי ברזא דמהימנותא, ולא דחילו כלל דהא מקטרגא יתפרש מינייהו, וכל מאן דאיהו דרזא מהימנותא, יתי בסוכה. ישיבה בסוכה היא ישיבה בצל האמונה, למדנו שהיושב בסוכה האמיתי הוא זה שיודע ומבין את המשמעות של הסוכה, מרגיש שהישיבה בסוכה נותנת לו חיזוק באמונה ובטחון, וסוכה מלמדת על השגחת ה' יתברך.
דוד המלך מבקש, "אחת שאלתי מאת ה' שבתי בבית ה' כל ימי חיי לחזות בנועם ה' ולבקר בהיכלו", מלך ישראל מוטלות עליו חובות של מלכות, לצאת למלחמה, לדאוג לפרנסת העם, אז איך הוא מבקש "שבתי בבית ה'" זה לא הזנחה של כל עניני המלכות? אתה עוזב את המלכות והולך לבית המדרש? איך תיראה מלוכה שהמלך יושב כל היום בבית ה'? אז מי ינהל את עניני הממלכה?
אלא הכוונה היא שדוד המלך רצה להרגיש תמיד שהוא בבית ה', כל מקום שהוא הלך, שהוא עמד, שעשה, כל המלחמות שערך הרגיש שהוא בצילו של הקב"ה. כל הבריאה צריכה להיות בבית ה', זוהי עבודת ה' שלו, לערוך מלחמות ולשפוך דמים ונחשב כעומד בבית המקדש ומקריב קרבנות ממש. כמו שכתוב על הפסוק "לא תבנה בית לשמי כי דמים רבים שפכת", אמר לו הקב"ה חייך לפני הם כקרבנות. זה הקרבנות, אתה עובד לפני מה שאתה עושה זה כמו מי שמקריב לפני קרבן ועושה את רצוני, עושה נחת רוח לפני, מה שאתה עושה אפילו במלחמות והורג את האויבים זה בשבילי קרבן, בשבילי זה נחשב, חייך לפניך הם כקרבנות.
זו בקשתו, כי יצפנני בסוכו, הענין של ישיבה בסוכה הוא להרגיש שנמצאים בבית ה' בצילא דמהימנותא, עומדים תחת השגחת ה' בתמידות, בסוכה צריך הרי להכניס את כל דרכי החיים, אכילה, שינה וגם טיול, וע"י זה שמכניסים את מעגל החיים בקיום מצות סוכה, הסוכה מצילה מהמקטרג יצר הרע, כי איפה תופס אותנו היצר הרע? באגו, בבטחון העצמי, ז"א בזה אנחנו מנותקים מהקב"ה, כי אם אתה אומר אני יכול להסתדר בלי הקב"ה אז למקטרג יש שליטה עליך, הוא רואה שאתה לא עם האדון, מתי כלב מפחד להתקרב אליך? כשהוא רואה מישהו שהולך ככה שהוא מתיירא ממנו. לדוגמא, אם אדם היה הולך עם אריה, הי הלו אריה והוא היה יכול ללכת עם האריה כל הזמן, איזה חיה או בעל חי היה מתקרב אליו? לא. אבל אם הוא נפרד מהאריה, הוא עומד לבד, כלב יקפוץ עליו. אם אתה הולך וה' הוא צילך, מי יכול להתקרב? המקטרג לא יכול, כי אם אתה דבוק בה' ואתה לא חי בזכות עצמך, אתה בלי האריה לא יוצא, ממילא אתה מושגח והיצר לא יכול עליך.
אחרי שעברו ראש השנה ויום הכיפורים, שנאבקנו עם היצר הרע, איך מקטינים את שלטונו מאז והלאה? איך, הצלחנו להתמודד, מה הלאה? איך שומרים את כל השנה, וכל הקבלות שקיבלנו בראש השנה ויום הכיפורים? העצה היא להתחבא בסוכה. מה זה סוכה? זה בא לומר אין לי כלום, אין לי שום דבר, קצת ככה קשקושים פסולת, כמה עצים וקרשים, ושמה זה המקום הכי בטוח. פירושו, כשאין לי כלום ואני לא סומך על כלום, אני סומך רק על הקב"ה, שמה זה ההגנה הכי גדולה שלו. "אשרי איש שלא ישכחך" "אשרי איש שלא ישכחך" להתחזק באמונה שיויתי ה' לנגדי תמיד, נמצאים תחת צילו של הקב"ה, אז מה כתוב בהמשך, "מימיני בל אמוט" הוא לא יתן לי ליפול.
איך לוקחים את ה"שיויתי" לכל השנה? יש לנו גישה ישירה אל ה' מאה פעמים ביום, תניא רבי מאיר אומר, חייב אדם לברך מאה ברכות בכל יום, שנאמר "ועתה ישראל מה ה' שואל מעמך כי אם ליראה" מה קרי ביה מהא, כדי לקבל יראת ה' תמיד ולהרגיש בנוכחותו יתברך העצה לפנות אליו ישירות מאה פעמים ביום ברוך אתה, הנה לדוגמא, ברוך אתה ה' אלהינו מלך העולם שהכל נהיה בדברו. ראיתה? זה היה פגישה עכשיו עם הקב"ה פגישה. והעצה לפנות אליו ישירות מאה פעמים ביום, בלשון ברוך אתה, פניה בנוכח הוא פה לפנינו, כשמברך וחושבים על מילות הברכה, בפרט שאתה אומר "שהכל נהיה בדברו" אז שום דבר לא נעשה בדברך, שום דבר לא נעשה ע"י אנשים, הכל נהיה בדברו, מה אתה צריך עוד יותר? אמרת עכשיו את הכל. כשמברכים וחושבים על מילות הברכה מרגישים בכך, אני עומד לפני הקב"ה שהוא מקור הברכות, להבין ולהכיר שהכל מהקב"ה, אם זה ברכת הנהנין, ע"י הברכה מבין שזה לא שלו, אלא שההנאה ניתנת לו מהקב"ה, המוציא לחם מן הארץ, הקב"ה הוא המוציא לחם, לא אתה האיכר ששמת ועשית וזה, לא בעל התבואה לא האופה ולא המוכר, אלה רק צינורות להביא את הלחם, אבל הקב"ה הוא שמוציא הלחם מן הארץ, שהכל נהיה בדברו, הוא ממציא הכל, הוא הכין את האופה והוא הכין את המוכר והוא הכין, הוא הכין לך את כולם, אחרת לא היה לך. וכל הברכה הזאת היא הכרה שה' יתברך הוא מקור השפע. זה לא רק נטילת רשות שלא להיות גזלן ולברך, זה הכרה במציאותו יתברך ובהשגחתו שהביא לי את זה עד פה לשתות. עם כל התהליך הארוך. חברה שלמה בעולם עושה תה, הולכת וזה וזה משתגעת ואלפי עובדים והכל והכל בשביל שאני אשים בסוף את הסנס פעם אחת ואפילו אני לא שם אותו, מיכאל שיהיה בריא שם לי את הסנס פה עשה הכל וערבב והביא עד לפה והכל, מה עוד אתה יכול לבקש, תגיד מה עוד אתה יכול לבקש? נו.
ולא די בזה אלא צריך להכיר שאנו מקבלים את השפע ממלך העולם, ומי דואג לך ישירות? לא איזה אחד אתה מבין איזה שוליה, מלכו של עולם ואנו עבדיו. כל ברכה שאין בה מלכות אינה ברכה, יסוד גדול נאמר כאן גם לאחר שאתה מכיר שאתה מקבל ולוקח מהקב"ה, עדיין צריך לדעת להכיר כי כל דבר שאני מקבל אני לא מקבל סתם, אלא שאני עבד ה' ומקבל זאת ממלך העולם, הואיל ואנו עבדיו לכן אנחנו מקבלים ממנו, כך זה בברכת הנהנין וכך בברכת המצוות "אשר קדשנו במצוותיו" "אשר קדשנו במצוותיו וקרבתנו מלכנו לעבודתך" השייכות שלנו למצוות היא בגלל שזה מלך ואנו עבדיו, ברכת השבח גם היא כעבד המשבח את מלכו, שאם לא כן כיצד רשאים אנחנו בכלל לשבחו?
אלא כיון שרצה בנו כעבדיו והוא מלכנו אנחנו ממליכים אותו, זוהי המלכות הטמונה בכל ברכה, כשמדברים ישירות אל הקב"ה ואומרים לו אתה, הרי עובדים כעבד לפני המלך ובזה מקבלים מלכותו, ויהודי שמברך מאה ברכות בכל יום יש לו מאה פעמים ביום אפשרות ל"שיויתי ה'" וזה מחזק את "מימיני בל אמוט" עצה גדולה נתנו לנו חכמים לחזק את הימין, כל מאבק שאנו מנצחים בו מחזק יותר את ה"מימיני בל אמוט".
אז למדנו יסוד גדול, "שיויתי ה' לנגדי תמיד כי מימיני בל אמוט" הקב"ה יכול להיות לימיני, ואז אם אני בהכרה שלמה לכל זה, ה' מנסה את האדם שלא יצטרך עיניים ולא אזניים ולא לשון ולא מעשים ולא כלום, הכל יכיר לו יבין לו יכין לו יסדר לו ולא יצטרך לטרוח כלום.