ספר בני ציון חידושים על סוכות - חלק ג | הרב אמנון יצחק שליט"א - שופר
טוען...
  • ראשי
  • חג הסוכות
  • ספר בני ציון חידושים על סוכות - חלק ג | הרב אמנון יצחק שליט"א

ספר בני ציון חידושים על סוכות - חלק ג | הרב אמנון יצחק שליט"א

הורדת MP4 הורדת MP3

 יביע אומר, בני ברק
 תאריך פרסום: 28.09.2012, שעה: 18:37


28-9-12
"ולקחתם לכם ביום הראשון פרי עץ הדר כפות תמרים וענף עץ עבות וערבי נחל", על הכתוב ולקחתם לכם פרי עץ הדר כפות תמרים וענף עץ עבות וערבי נחל אומר המדרש, פרי עץ הדר אלו ישראל, דהיינו האתרוג, מה אתרוג זה יש בו ריח ויש בו אוכל, כך בישראל יש בהם בני אדם שהם בעלי תורה ובעלי מעשים טובים, דהיינו צדיקים, גם תורה גם מעשים טובים. כפות תמרים זה לולב, אלו ישראל, מה תמרה זו יש בה אוכל ואין בה ריח, כך בישראל יש בהם בעלי תורה ואין בהם מעשים טובים, ריח זה דבר שמפיץ, מעשים טובים זה דבר שניכר לכל.
וענף עץ עבות זה ההדס, אלו ישראל, מה הדס הזה יש בו ריח ואין בו אוכל, אין בו טעם, כך בישראל יש בהם בני אדם שיש בידיהם מעשים טובים ואין בהם תורה. וערבי נחל אלו ישראל, מה ערבה זו אין בה טעם ולא ריח, כך ישראל יש בהם בני אדם שאינם לא בעלי תורה ולא בעלי מעשים טובים.
אמר הקב"ה, לאבדן אי אפשר, דהיינו לכלות את אלה שאין בהם תורה ומעשים טובים אי אפשר, אלא יוקשרו כולם אגודה אחת והם מכפרים אלו על אלו.
וצריכים אנו להבין מדרש זה, הלא רק לפני מספר ימים ביום הכיפורים קבילו ישראל כפרה על כל עוונותיהם, כמו שכתוב "כי ביום הזה יכפר עליכם לטהר אתכם מכל חטאותיכם" אם כך מדוע בחג הסוכות צריך שוב כפרה לעם ישראל? כמו שכתוב במדרש, יוקשרו כולם אגודה אחת והן מכפרים אלו על אלו. אז איפה כל הכפרה שהיתה ביום הכיפורים? מה, תוך כמה ימים כבר הכל נעלם, צריך לכפר עוד פעם מחדש?
וצריכים להבין למה דווקא כשקושרים את כל ארבעת המינים שהם רומזים לארבעת החלקים שבעם ישראל, רק אז מכפרים אלו על אלו, ואם היו לוקחים אותם אחד אחד, למה צריך שיהיו קשורים ביחד ואגודים ביחד?
נקדים להביא מה שכתוב בספרים הקדושים, שביום הכיפורים ישראל עולים למעלה בכח תפילתם ובכח קדושת היום להדבק בקב"ה כמו מלאכים. ביום הכיפורים ישראל מצליחים לעלות למעלה להדבק בקב"ה כמו מלאכים, דבר זה דומה לבן שעולה ונכנס להיכל אביו, לכן אנחנו לא אוכלים ולא שותים להדמות למלאכים. ואילו בחג הסוכות, יורד ה' יתברך למטה אלינו, כמו אב שיורד להיכל בנו אל הסוכה, ומקיף את בניו האוכלים ושותים בסוכה באור מקיף. אתמול הארכנו מה זה אור מקיף, תראו את השיעור של אתמול בשידור חוזר.
כדי להבין כל זאת ביתר שאת, נקדים לומר יסוד גדול ועמוק שמבואר בספרים הקדושים, והוא אומר, למרות שנראה שכלל ישראל מורכבים מגופים ומנשמות נפרדים, אין זה כך, שכן ישראל הם כמו עץ שיש בו ענפים רבים שעליהם פירות הנפרדים זה מזה, אולם הפירוד הוא רק בענפים ובפירות, שכן גם לענפים וגם לפירות יש שורש אחד שהוא מוסתר באדמה, ושם כולם מאוחדים בתכלית האיחוד, ולא ניכר שם בשורש שום הבדל בין הענפים והעלים לפירות. לכן, למרות שרוח סערה יכולה לפגוע בענפים ובפירות שבחוץ, מכל מקום כיון שהשורש נשאר שמור בתוך האדמה ואינו נפגע יש עדיין תקוה לתיקון העץ שיעלה ויצמח מחדש. כמו שאנחנו רואים שלכת, אז יש תקופה שיש שלכת ואחרי זה פריחה מחדש, מאיזה כח? שהשורש חי, ובשורש טמון הכל, הענפים, העלים, הפירות, הכל טמון בשורש, שמה זה הכל באיחוד גמור, אח"כ זה מתפצל ונהיה כאילו גופים נפרדים.

ש. בגלל זה כשאדם הראשון אכל מעץ הדעת לפני עץ הדעת אז בעצם הוא גרם להתפרדות, כי הוא בעצם אכל מהדבר שנקרא פירוד?

הרב: זה נקראת ההפרטה הראשונה שהיתה בעולם, הוא הופרט לפרטים.
כך גם ישראל, למרות שבעולם הזה הם נקראים כנשמות נפרדות בתוך גופים שונים, אין זה אלא רק למטה כאן בעולם הזה, אבל למעלה בגבהי מרומים יש לכלל ישראל שורש אחד, אשר שם כל הנשמות מאוחדות כאיש אחד בלב אחד. כי זה שורש נשמתו של אדם הראשון.
וצריכים אנו לדעת, שכל החטאים העוונות והפשעים שישראל עושים בעולם הזה, הם גורמים פגם רק בענפים, דהיינו רק בנפשות שבעולם הזה למטה, אולם בשורש הנשמות של כלל ישראל שנמצא למעלה בשמים, אין שום חטא ופגם יכול להגיע, ולכן תמיד ישנה אפשרות לתיקון הענפים, דהיינו לנפשות שנפגמו ע"י החטא. וזאת כאשר אותו ענף ישאב כח משורש הנשמות שבשמים, כדי לצמוח מחדש בקדושה ובטהרה.
בספר הקדוש נועם אלימלך, זה גם הסיפור למה ישראל ערבים זה לזה, כי אנחנו מעורבים אחד בשני, בכל אחד מאיתנו יש חלק של חברו. לכן כשאחד עושה עבירה היא מפריעה לכולם, היא נדבקת בכולם, כשהוא עושה מצוה ככה. לכן כשאדם עושה מצוה הוא מציל את כל העולם כולו, בחלק של התשובה שלו הוא מתקן בכל האנשים שהיה פעם הפגם שלו הכל מתוקן, מחזיר את הדברים לתיקונם. ולכן יש גם שוני בנשמות, יש נשמה פרטית ויש נשמה כללית, נשמה כללית זה נשמה שמחוברים אליה הרבה נשמות וההשפעה שלה על הנשמות האחרות שהם משרשו היא משפיעה עליהם. ויש כאלה שהם לא משורשו לכן הם לא נדבקים אליו ולא מושפעים מהנשמה הזאת. לדוגמא, אחד רוצה להשפיע על אנשים, והוא לא מצליח להשפיע, אין לו נשמה כללית, יש לו נשמה פרטית. הוא לא שרשי, אז ממילא ההשפעה שלו היא לא השפעה גדולה. יש אחד שיש לו השפעה יותר גדולה, ומתלקטים אליו ונדבקים אליו ושותים בצמא את דבריו בגלל שהם שייכים לשרשו. ויש אחרים שמנגדים לו, שהם לא שייכים לשרשו לכם הם לא יכולים להתחבר אליו, לא מטעם עכשיו הסיפור שהוא מדבר אלי, הוא קיצוני וזה, לא, לא מהסיבה הזאת. מסיבה שהם לא משרשו, ז"א מי ששייך לשורש יכול להתחבר, מי שלא שייך לשורש לא יכול להתחבר. לדוגמא, הנשמה הכללית ביותר שהיתה - משה רבינו, שכל ישראל היו כלולים במשה רבינו, שהוא היה שקול כנגד שישים ריבוא לכן הוא השפיע על כולם. לכן כשהוא היה מדבר, אפילו שדיבר אותה שיחה, לכל אחד זה השפיע מנקודה אחרת, לא מאותה נקודה דווקא, אחד תפס את המשפט הזה, אחד את זה אחד את זה, זה אתה יודע מה תפס אותי, מה שאמרת ככה, והשני אומר אתה יודע מה תפס אותי, מה שאמרת ככה ככה. אתה יודע מה תפס אותי, מה שסיפרת על ההוא ככה ככה, כל אחד זה בחינה אחרת, ופסססס.

ש. אדם יכול להגדיל את זה בעצמו או שזה מה שנקבע לו מ

הרב: פעם אמרנו, "ואת הנפש אשר עשו בחרן" שהקב"ה בחר את הנפשות האלה שיעשו בעלי תשובה. את הנפש אשר עשו בחרן, הקב"ה בחר אותם. ז"א כל נשמה מסוימת יש לה השפעה על קבוצה מסוימת וכו' וכו', אם אדם יכול להוציא ואפילו להביא גם את המנגדים וכל הדברים האלה זה כבר סוג של עבודה שצריכים לעשות אתה מבין איזה.
בקיצור, בספר הקדוש נועם אלימלך מבואר, ששורש נשמות ישראל הנמצא למעלה בשמים נקרא בתואר כל ישראל, הנועם אלימלך אומר ששורש נשמות ישראל שנמצא למעלה בשמים הוא נקרא בתואר כל ישראל, כמו שאנחנו אומרים כל ישראל יש להם חלק לעולם הבא, כל ישראל, כל זה כהנים לויים ישראל. כל ישראל יש להם חלק לעולם הבא. זה נקרא שורש כל הנשמות של ישראל בתואר כל ישראל, ומוסיף שם ואומר הנועם אלימלך, הטעם שאנחנו אומרים כל עבודתנו ותפילתנו קודם כל עבודתנו ותפילתנו לשם יחוד קודשא בריך הוא בשם כל ישראל, כיון שאין צדיק בארץ אשר יעשה טוב ולא יחטא, אם כך איך יכול לעשות איזה דבר שבקדושה אדם החוטא הזה? אך התיקון לזה הוא במה שכולל את עצמו עם כללות ישראל, כאילו איך אתה בא לקודש כשאתה בעצמך חוטא? איך אתה נכנס לקודש כשאתה חוטא? אבל אם הוא בא בשם כל ישראל והעולם ההוא הוא עולם שלם בלי שום פגם, ושמה אין שום שליטה לחטא כלל, אז הוא בא בשם כל ישראל, אני לא בא מצד עצמי, מצד עצמי אני יודע אני לא ראוי לעבוד ואני פגום, כהן שיש בו מום לא ראוי לשרת במקדש, צריך להיות שלם, תמים תהיה עם ה' אלקיך, אז איך אתה בא לעבוד את הבורא? הוא אומר בשם כל ישראל, בשם כל ישראל שמה הכל בשלמות. זה כמו בא בן אדם, מראה איזה כרטיס, הוא אומר הא, אם יש לך את הכרטיס הזה כנס.
מביאור דבריו הקדושים עולה, כי לכאורה איך יעז אדם לקיים מצוה למלך העולם ה' יתברך כשהוא יודע שעדיין לא תיקן את חטאיו. זה כמו לבוא לפני המלך בלבוש שק, דבר שהוא אסור, ככה באים לפני המלך? אלא העצה היעוצה, לפני כל מצוה שאדם מתכוון לעשות ידבק ויכלול את עצמו בשורש כל הנשמות למעלה הנקרא כל ישראל, שם החטא לא מגיע כלל, ואז יוכל לקיים את המצוה בלי שום חטא ופגם.
לכן אנו אומרים לפני כל מצוה, לשם יחוד קודשא בריך הוא בשם כל ישראל, הריני בא לקיים מצות, הריני בא להתפלל, וזאת כדי להורות שאנו רוצים להדבק באותו עולם בשמים שנקרא כל ישראל, ושם נמצא שורש נשמות ישראל ואין הפגם מגיע לשם לעולם.
פעם הייתי בלונדון, לפני 25 שנה, באחת ההרצאות שדיברתי יצא איזה חסיד אחד ג'ינג'י אני זוכר, ניגש אלי ואמר לי, תמיד תגיד בשם כל ישראל. לא הסביר לי. אבל אני זוכר את זה עד פה, כל דבר שאתה עושה תגיד בשם כל ישראל. זה הסוד הזה.
יסוד חשוב זה אפשר ללמוד גם מדבריו הקדושים של המהר"ל מפראג, בספרו דרך חיים, זה יש בזה עוד טעם כל ישראל, בגלל שזכות הרבים של כולם מתחברת אז אתה בא מכח ציבור, אתה לא בא מכח יחיד. כשאתה בא מכח יחיד אז בודקים כמה אתה שווה, מה אתה מטריד, מה אתה דופק בדלת בכלל, מה אתה רוצה, אדני, מה אתה רוצה? אבל אם אחד אומר, אני שליח של העיר זהו אני השליח של ראש ממשלת או אני השליח, זה משהו אחר. אז לכן כשאתה בא בשם כל ישראל.
יסוד חשוב זה אפשר ללמוד גם מהדברים הקדושים של המהר"ל מפראג בספרו דרך חיים, ואלה תוכן דבריו הקדושים: אמרו בגמרא בברכות ח', "ואני תפילתי לך ה' עת רצון" אימתי עת רצון? בשעה שהציבור מתפללים, מבואר שה' יתברך רצונו בציבור דוקא, דוקא ציבור, דבר זה ענין עמוק, כי אין מקטרג לציבור כי לציבור יש להם כח כללי, ובצד הכלל אין חטא, כי החטא הוא בפרטים, אבל מצד הכלל אין קטרוג, ולכן תפילת הציבור בבית הכנסת היא מצד הציבור, ולפיכך היא שעת רצון. מי אומר את זה? המהר"ל מפראג.
ביאור דבריו הוא, שלציבור שמתאחדים ביחד להתפלל יש כח כללי אדיר, הרי כתוב "הן אל כביר ולא ימאס" שהקב"ה לא מואס אפילו בתפילתם של החוטאים שבציבור, והפוך, ציבור צריך שיהיה בו חלבנא, ציבור שאין בו כאלה חבר'ה אז זה קצת בעיה, אם יהיה ציבור רק של קדושים זה לא כמו אם זה מעורב. שכן הם מתדבקים בשורש נשמות העולם של כל שראל למעלה בשמים, הציבור הזה שעומד להתפלל הם נדבקים בשורש נשמות עולם כל ישראל, ששם כאמור אין החטא והפגם שולטים ולכן אין המקטרג יכול לקטרג עליהם, שכן כוחו של המקטרג הוא רק על אנשים פרטיים.
עתה נוכל להבין את עומק דברי המדרש שבחג הסוכות אמר הקב"ה, לאבדם אי אפשר, אז מה יש לי ערבות, מה, נזרוק את הערבות, אלה שאין בהם תורה ומעשים טובים, לאבדם אי אפשר, אלא יוקשרו כולם אגודה אחת והם מכפרים אלו על אלו, שכן כאמור ביום הכיפורים עזבו ישראל את הענפים למטה ועלו בכח תפילתם ובכח קדושת היום למעלה להיות דבוקים בשורשם כמלאכי השרת בלי מאכל ומשתה, אבל ידוע שזה לא עיקר התכלית, שאנחנו נהיה למעלה כמלאכי השרת, כמו שאמר החתם סופר שיש לו לקב"ה למעלה בשמים מספיק מלאכים ושרפים רבבות רבבות בלי שיעור וערך, ה' רוצה שנתקדש כאן למטה בעולם הזה, הרי החתם סופר שואל, מי יותר גדול, חנוך שהפך להיות מלאך או אברהם שנשאר בארץ עם הגוף? אז הוא אומר שאברהם אבינו, כי מלאך כמו חנוך יש לו בלי סוף.

ש. אבל חנוך היה אדם והגיע למדרגת מלאך

הרב: נכון, ואברהם היה יכול גם להגיע למדרגת מלאך, אבל הוא העדיף לעבוד עם הציבור ולקרב אתם לאביהם שבשמים שזה התכלית שיכירו וידעו כל יושבי תבל כי לך, לא רק אתה לבד תהיה מלאך, לא תדאג לעצמך להיות מלאך וכולם אתה מבין ילכו לגיהינום, אז זה עיקר העבודה, למה אברהם אומר החתם סופר, ראה מה קרה אצל חנוך, חנוך הפך להיות מלאך אבל כולם היה מבול. והוא לא רצה שהעולם יחזור עוד פעם למבול, עשרה דורות מנח ועד אברהם שהיו באים ומכעיסים לפני הקב"ה, עד שבא אברהם ונטל שכר כולם. ז"א הוא לקח על עצמו להחזיר את כולם. יש פה פירוש מדהים, מדהים מה זה לנשק את השמים ואת הארץ, הכל לנשק.
מכל מקום אז הוא אומר, שהמדרגה זה לעבוד ולקרוא בשם ה' ולקרב את כל היהודים. וזוהי תכלית העבודה בחג הסוכות, להמשיך מלמעלה את הקדושה ששאבנו ביום הכיפורים משורש כל הנשמות, כי ביום הכיפורים אנחנו בתשובה היה פשע, סתום כל הצינורות שלנו היו סתומים, כשחוזרים בתשובה נפתחים ואז יורד שפע. עכשיו אנחנו צריכים להוריד את הקדושה למטה, בחג הסוכות זה העבודה, משורש על הנשמות להוריד אותה למטה לתוך הענפים, לתוך הפרטים עכשיו, ולכן זה הטעם למה ציוה הקב"ה דוקא בחג הסוכות, כשישראל אוכלים ושותים ועוסקים בעניני עולם הזה, לקחת ארבעת המינים שרומזים לארבעת החלקים שיש בעם ישראל, כדי שיוקשרו כולם אגודה אחת, והן מכפרים אלו על אלו, כי רצה הקב"ה שכמו שבשרשם למעלה בעולם כל ישראל הם מאוחדים בתכלית האיחוד, הענפים והפירות של העץ, כך ימשיכו ויורידו קדושה זו של השורש גם למטה, ויתקשרו יחד כאיש אחד בלב אחד, וממילא כמו בשורש שאין החטא מגיע לשם כך למטה על ידי המשכת האיחוד והקישור מהשורש יכפרו אלו על אלו כל השנה.
אז כמו שהיינו כמלאכים ביום הכיפורים והיינו מאוחדים כולנו בתפילה אחת ואלה מצוות השמים במטרה אחת להמליך את ה' עלינו, ואחרי שעלינו למעלה לשורש, עכשיו אנחנו צריכים להוריד משמה את כל השפע של הקדושה ולהתחיל להעביר אותו על כל הפרטים, שההשפעה תהיה על כל הפרטים. ומי זה הפרטים? זה האתרוג והלולב וההדס והערבה שזה כל מיני סוגי אנשים, וכשנקשרים כולם ביחד כציבור משפיעים אלו על אלו, אז יש לנו את הסוכות ואת הנענוע ויש לנו אח"כ שמחת תורה ויש לנו הושענא רבא, וכולם ביחד מקושרים, ואז מהשורש של כל ישראל שאין בו שמה שום חטא אנחנו יכולים לתקן את הכל ולהגיע למדרגות של תשובה מאהבה. בכיפור עושים מיראה, בסוכות עושים מאהבה, בואו נראה השלמה לדברים.
אחד הדברים הנפלאים והחשובים בחג הסוכות הוא שמחת בית השואבה, התימנים אומרים שמחת בית השואבה, השמחה על שאיבת המים בחג הסוכות כדי לנסך אותם, ליצוק אותם על גבי המזבח. שואבים מים בחג הסוכות לנסך על המזבח. בעוד שבכל ימות השנה כשהיו מביאים קרבן עולה ושלמים היה צריך לצרף לקרבן יין כדי לנסך על המזבח, ושבעת ימי הסוכות בעת הקרבת התמיד של שחר היו מנסכים על המזבח מלבד יין גם מים, שמחה זו של ניסוך המים היתה גדולה ועצומה לאין שיעור וערך מכל שמחה אחרת שהיתה בבית המקדש בכל ימות השנה. יש מנהג של אנשים שמשפריצים מים אחד על השני.
הנה אומרים חז"ל, שניסוך המים על המזבח בחג הסוכות הוא בעצם פיוס למים התחתונים. בשעת הבריאה נפרדו מהמים העליונים כמו שכתוב בבריאת העולם "ויבדל בין המים אשר מתחת לרקיע ובין המים אשר מעל הרקיע", אז יש מתחת ויש מעל, ויש הבדלה ביניהם. מוסיפים חז"ל ואומרים, שמים תחתונים אלו נקראו מים בוכים, על שבכו בעת הבריאה בגלל שהם נפרדו מהמים העליונים ונתרחקו מן הבורא יתברך, למה אתם עולים למעלה אתם נשארים שם ואנחנו יורדים למטה? למה אנחנו מרוחקים מאת ה'? פייס אותם הקב"ה ואמר להם, הועיל ולכבודי אתם מצטערים יקחו מכם בני מים לניסוך על גבי המזבח בסוכות, וגם יקחו מכם מלח לקרבנות על גבי המזבח, וזהו הנאמר "בכל קרבן מנחתך במלח תמלח, ולא תשבית מלח ברית אלהיך מעל מנחתך". פירש רש"י מלח ברית, הברית כרותה למלח מששת ימי בראשית שהובטחו המים התחתונים להיות מוקרבים במזבח במלח ולהנסך על המזבח בחג.
מקור דבר זה במדרש שהביא רבינו בחיי פרשת ויקרא, וכן אמרו במדרש, מים התחתונים נקראו מים בוכים. למה נקראו מים בוכים? כי בשעה שחלק הקב"ה את המים נתן אלו למטה ואלו למעלה, התחילו המים התחתונים בוכים, זה שכתוב באיוב כ"ח י"א, מבכי נהרות חיבש, אמר רבי אבא, בבכי נתפרשו במים התחתונים מן העליונים, אמרו, אוי לנו שלא זכינו לעלות למעלה להיות קרובים ליוצרנו, אמר להם הקב"ה, הועיל ולכבודי עשיתם כל כך אין להם רשות למים העליונים לומר שירה עד שיטלו רשות מכם. שנאמר "מקולות מים רבים אדירים משברי ים" ומה הם אומרים, אדיר במרום ה', ולא עוד אלא שעתידים אתם ליקרב על גבי המזבח במלח וניסוך המים.
בספר ייטב פנים מובא טעם נפלא לענין שהולכים בראש השנה לנהר או לים כדי לומר תשליך, וזאת על פי חכמים ז"ל שאומרים שגלי הים מתרוממים כלפי מעלה הלוך ושוב בגלל שהם משתוקקים להתרומם ולשוב לשרשם למעלה כדי להתקרב לבוראם. אם תסתכלו, כל העצים מיתמרים גם כן רוצים להגיע למעלה, וחלקם נכנעים ככה כורעים לפני הקב"ה.
ולכן בראש השנה שהוא זמן התשובה, הולכים אנו אל הים לראות את אותם גלים שמתרוממים מעלה מעלה, לכן יש כאלה מקפידים ללכת דוקא לים ולא סתם מים, כדי להתקרב לראות אותם איך הם עושים את זה שהם שואפים כל גל עולה עולה מנסה, וזאת כדי ללמוד מהם בדרך קל וחומר, מה אלו המים שאין בהם נשמה משתוקקים להתקרב לבורא יתברך אנו בני האדם שיש בנו נשמת רוח חיים וחלק אלוקה ממעל כל שכן שצריכים להתקרב אל ה' יתברך בתשובה ע"י מצוות ומעשים טובים, וצריכים אנו להזיל דמעות על שהתרחקנו מה' יתברך על ידי חטאנו. אתם רואים המים מלאים דמעות, מים בוכים, מרוב בכי נהיה ים. כמו המים התחתונים שהם בוכים ומתרוממים ומנסים לשוב למקורם העליון.
הענין הזה של המים התחתונים שבוכים שהם התרחקו מהקב"ה מבואר גם בתיקוני הזוהר, בהיא איהו מחלוקת שהיא לשם שמים, בגין דמין תתאין אינן אינון בוכין ואמרינן אנן בעין למהוי קודא מלכא עילת העילות, המחלוקת של מים התחתונים עם המים התחתונים היא מחלוקת לשם שמים, משום שהמים התחתונים בוכים ואומרים, גם אנחנו רוצים לעמוד לפני מלך מלכי המלכים הקב"ה. למה הם בוכים שהם התרחקו מעם ה'? הלא אין אתר פנוי מיניה ומלוא כל הארץ כבודו, מאי נפקא מינא לעילא ולתתא? עונים על כך חכמי ישראל, מה היינו עושים בלעדיהם, תגידו מה היינו עושים?
הנה בגלל עוונותינו גורמים אנו במשך כל השנה לגירוש חלילה של השכינה הקדושה מהארץ לרקיע, ומרקיע לרקיע עד לרקיע השביעי, במשך כל השנה אנחנו מגרשים את השכינה למעלה. וכן המים בוכים בוכים בוכים, המים בוכים שהם רואים שע"י החטאים מתרחקת השכינה מן הארץ, והרי המים רוצים כל הזמן להדבק למעלה, ועוד הרחקנו אותה למעלה, אז הם בוכים.
אולם כשמתקרבים ימי הדין ועושים תשובה במשך חודש אלול ועשרת ימי תשובה וזוכים ביום הכיפורים לכפרה מחילה וסליחה על כל עוונותינו יורדת השכינה הקדושה מרקיע לרקיע שבעה רקיעים עד למטה לארץ. ואמרו חכמים ז"ל שתכלית הבריאה זה שהשכינה תשרה למטה בארץ, "ושכנתי בתוכם" ולכן לאחר יום הכיפורים אחרי מחילת עוונות יורדת השכינה למטה לארץ, ואנו יושבים ברוב רחמיו וחסדיו של הקב"ה שבעה ימים בסוכה בצילא דמימנותא - דצל האמונה, אתמול למדנו שסוכה זה 91 כנגד שם הויה ואדנות, וסוכה אמרנו שהיא בעצמה שני השמות, כ"ו באמצע זה הויה וס' וה' זה אדנות, אז יושבים בסוכה בצל האמונה תחת כנפי השכינה, שבעת הימים האלה כנגד שבעת הרקיעים שבהם היתה השכינה למעלה לפני שירדה למטה. נמצא שבחג הסוכות מקבלים המים התחתונים נחמה להשתוקקות לעמוד לפני מלך מלכי המלכים כי הורדנו שכינה למטה, שהרי הם עומדים בפני השכינה הקדושה שירדה מהרקיע השביעי. כדי לרמוז על השמחה הגדולה שהשכינה נמצאת כאן, ציוה הקב"ה לנסך מים על גבי המזבח בחג הסוכות, עכשיו המים מתחברים לשכינה הקדושה. מה שהם מתאוים כל השנה.
ויש להוסיף בענין זה מה שידוע, שהגשמים יורדים מלמעלה רק ע"י שהם עולים קודם אדים מהמים התחתונים מלמטה, ואד יעלה מן הארץ, וכאשר יתמלאו העבים - העננים מים הם מורידים גשמים למטה, כמו שכתוב "ואד יעלה מן הארץ והשקה את כל פני הארץ", נמצא שאי אפשר שירד גשם מן השמים אלא אם כן יעלו קודם אדים מלמטה מהארץ למעלה לשמים.
בענין זה אומר החתם סופר יסוד קדוש ונפלא, הגשם מתהווה ונוצר לא רק מן האדים העולים מן הימים והאוקיינוסים אלא הוא גם נוצר מהבל פיהם של אנשי העולם, כמו שאמר בדבריו הקדושים, ידוע שהגשמים מתהוים בטבע מהדים העולים מן הארץ והבל פה של אנשי העולם, ואם כי זהו רק הכנה קטנה, ועיקר הוא כמאמר חכמים ז"ל, שהעבים שואבים מימי האוקיינוס מכל מקום, זה גם אמת, כי הוית העבים מכל האדים העולים מן הארץ, אבל הוא אומר שזה גם אדים שיוצאים מהפה של כל אדם ואדם. אבל השומר פה לא נותן לדבר, אז אנחנו נמשיך אחרי זה את הרעיון הנפלא לקשר את הדברים למה שהתחלנו בהתחלה.







יוצרים קשר עם שופר

 משרדי שופר

 03-6777779

 WhatsApp

 050-6500-666

 דואר אלקטרוני

 main@shofar.tv

 מספר פקס

 03-6740578

תגובות, ראיונות ופרסומים אחרונים בתקשורת