---

27-9-12
...חייך שאני פורע מבניך, "בסוכות תשבו שבעת ימים".
בפרשת וירא כתוב, בראשית י"ח ד', "יוקח נא מעט מים ורחצו רגליכם והשענו תחת העץ". במדרש כתוב, מדרש רבא מ"ח י', אמר הקב"ה לאברהם, אתה אמרת "והשענו תחת העץ", חייך שאני פורע לבניך, "בסוכות תשבו שבעת ימים".
צריכים אנו להבין מהי המידה כנגד מידה שנתן הקב"ה לאברהם אבינו במצות סוכה לבניו? בגלל שאברהם אמר למלאכים "השענו תחת העץ", אז קיבלנו מצות סוכה, "בסוכות תשבו שבעת ימים".
אומר על כך הקרן דוד על פי המבואר בזוהר הקדוש וירא ק"ב, כי אותו העץ שנטע אברהם אבינו והושיב את המלאכים מתחתיו לא היה עץ פשוט, אלא עץ נפלא ומיוחד, בעזרתו בחן אברהם אבינו את כל האורחים שבאו תחת קורתו, האם הם מאמינים בה' או שהם עובדים חס ושלום עבודה זרה. אם האורח האמין בה' אז פרש העץ את ענפיו על ראשו של האורח כדי לגונן ולסוכך עליו מפני השמש, אולם אם האורח היה עובד עבודה זרה היו הענפים מתרוממים כלפי מעלה כדי לא לסוככו עליו ולא לעשות לו צל, על ידי זה ידע אברהם אבינו להכיר את טיבם של האורחים ולהבדיל בין עובד ה' לעובד עבודה זרה. נמצאנו למדים מזה שהשענו תחת העץ הוא מחמת שלא רצה אברהם אבינו לשבת עם רשעים עובדי עבודה זרה, אולי לפי זה אפשר להסביר והוא עומד עליהם, אבל הוא לא יושב איתם, הוא לא רוצה להיות עם עובדי עבודה זרה לישב במחיצתם.
הנה ידועה תמיהת המפרשים, הלא מבואר בגמרא בתענית ט' שהקב"ה נתן לישראל במדבר שלש מתנות, את הבאר, ענני כבוד והמן. אם כן מה ראה הקב"ה לתת לנו את מצות סוכה שהיא זכר לענני הכבוד ולא נתן לנו מצוה או חג כזכר לירידת המן ולבארה של מרים? למה דוקא סוכה היא זכר לענני כבוד, למה אין מצוה או חג לזכרם של שני המופתים האחרים?
אלא אומרים חז"ל, כי הבאר והמן לא היו מיוחדים רק לישראל, כיון שגם הערב רב, האספסוף, ערבוביה של גויים שעלו עם ישראל למצרים גם הם נהנו מהבאר ומהמן, אבל ענני הכבוד היו מיוחדים רק לישראל, כמוש מבואר בזוהר הקדוש שענני הכבוד היו פולטים את הערב רב, לכן ציוה לנו הקב"ה את מצות הסוכה, כדי לעשות זכר לענני הכבוד, כי בכך נתגלתה אהבתו הגדולה לישראל שאין לערב רב חלק בה, ז"א ענני כבוד לא היה לגויים הערב רב חלק בענני הכבוד, לכן ה' נתן לנו את מצות הסוכה, למה? זכר לענני כבוד.
לפי זה אומר הקרן דוד, מבוארת כוונת המדרש, אמר הקב"ה לאברהם, אתה אמרת "והשענו תחת העץ", אמרת כדי לבחון את ההורים שלך אם הם מאמינים בה' או עובדי עבודה זרה כדי לא לשבת עם עובדי עבודה זרה, רצית להבדיל את עצמך מעובדי עבודה זרה, חייך שאני פורע לבניך "בסוכות תשבו שבעת ימים", שהרי מצוה זו היא זכר לענני כבוד שסככו רק על בני ישראל, שהם מאמינים בה', ולא הערב רב שהיו עובדי עבודה זרה, בדיוק כמו אברהם שנטע עץ שסוכך בענפיו רק על עובדי ה' ולא עובדי אלילים.
עכשיו מובן המדרש, למה, מה פתאום הקב"ה נותן לו בגלל בזכות "והשענו תחת העץ" נותן לו מצות סוכה. ברור או לא? אם לא ברור תשמעו בשידור חוזר. חייך שאני פורע לבניך "בסוכות תשבו שבעת ימים".
מצינו בדברי חכמים ז"ל שכלל ישראל זכו למצות סוכה בזכות אברהם אבינו שהושיב את המלאכים שבאו לבקרו תחת העץ, ככתוב "יוקח נא מעט מים ורחצו רגליכם והשענו תחת העץ" במדרש כתוב, אמר הקב"ה לאברהם אתה אמרת השענו תחת העץ חייך שאני פורע לבניך בסוכות תשבו שבעת ימים. זה מה שאמרו חכמים ז"ל בגמרא ביומא כ"ח, קיים אברהם אבינו את כל התורה כולה, שנאמר "עקב אשר שמע אברהם בקולי וישמור משמרתי חוקותי מצוותי ותורותי", ולכן אמר הקב"ה לאברהם, אתה אמרת "והשענו תחת העץ", אתה התכוונת לקיים מצות סוכה עוד לפני שניתנה, חייך שאני פורע לבניך "בסוכות תשבו שבעת ימים". בניך יזכו בזכות זה לקבל את התורה ולקיים את מצות סוכה. אם כך צריכים אנחנו להבין את הקשר בין מצות סוכה ובין קבלת התורה, מדוע בזכות מצות סוכה זכו ישראל לקבל את התורה הקדושה? שהרי כתוב במדרש בזכות זה בניך יזכו לקבל את התורה ולקיים את מצות הסוכה.
כדי לבאר זאת נקדים להביא את המבואר בדברי הארי הקדוש, סוכה ס' ו' כ' ה' גימטריא 91, וזה צירוף של שני שמות קודש, הויה ואדנות, ובאמת שני שמות אלה מתחלקים באותיות המילה סוכה, האותיות האמצעיות זה כ' וו' בסוכה, זה 26 כנגד שם הויה, ואילו הנותרות ס' וה' זה בגימטריא 65 כנגד שם אדנות, ושני השמות האלה ביחד הם צירוף של סוכה. אז סוכה זה צירוף של שני השמות אדנות והויה, אז זה גם המספר וזה גם רמוז במילה סוכה, הכ' והו' 26, והס' והה' 65.
נמצא לפי זה כשאנחנו יושבים בצל הסוכה אנחנו יושבים בצל שני ש מות הקודש הללו, הויה ואדנות, ולכך התכוונו חכמים ז"ל כשאמרו בגמרא בסוכה ט', כשם שחל שם שמים על החגיגה כך חל שם שמים על הסוכה, שכן נאמר על חג הסוכות, "וחגותם אותו חג לה'", מה חג לה' אף סוכה לה', שכן כפי שאמרנו שם שמים, שני שמות זה הויה ואדנות, חלים על הסוכה.
והנה ידוע ומפורסם בספרים הקדושים בשם הזוהר הקדוש וכתבי הארי ז"ל, שכל ההשפעות שהקב"ה משפיע על הנבראים באות ע"י היחוד הקדוש של שני שמות הקודש, הויה ואדנות, ושני השמות האלה הם צינורות השפע שעל ידם משפיע הקב"ה חיות ושפע לנבראים.
תסתכלו בסידורים, יש תמיד הויה ואדנות משולבים, מתחת לשם ה', אז תראו למטה. זה השמות שמשפיעים שפע וחיות לנבראים, וזה הענין שעם ישראל עונים אמן, אמן, אמן על כל הברכות, שאמן בגימטריא 91, והם צירוף שני השמות הויה ואדנות, וע"י זה שאנחנו אומרים אמן בכוונה על הברכות יורד השפע משמים למטה לעולם הזה, ז"א צריך לכוון באמירת האמן שזה שילוב של שני האותיות וזה מתחיל י' ואח"כ ה' ואח"כ ד' ואח"כ ו' ואח"כ נ' ואח"כ ה' ואח"כ י', זה השילוב שמופיע בסידורים.
על פי האמור נבין גם מה שמבואר בדברי הארי זצ"ל, כשצריך לכוון בשעה שאומר "פותח את ידיך" פותח את ידיך ראשי תיבות פא"י, שמקורו בראשי תיבות ומספרו 91, פותח את ידיך המספר של ראשי תיבות 91, עוד פעם הויה ואדנות שזה השפע שיורד. אז לכן צריך להגיד "פותח את ידיך" ולכוון יודיך, הי' שבהתחלה של שם ה' הויה ואדנות הי' האחרונה, שזה יורד מהיודין, פותח את ידיך - יודיך, כשאדם חושב על זה אז הוא משפיע למטה שפע ופרנסה. ובזכות שני שמות אלה פותח כביכול הקב"ה את ידיו ומשביע לכל חי רצון, כיון שכאמור צינורות אלה הם צינורות השפע שדרכם יורד שפע של פרנסה לעולם.
אבל צריך לדעת שאדם חוטא הוא פוגם בצינורות של השפע, והשפע שלמעלה לא יכול לרדת למטה ע"י שני שמות הקודש האלה הויה ואדנות, לכן בעשרת ימי תשובה מראש השנה ועד יום הכיפורים צריכים לעסוק בתשובה כדי לתקן את מה שפגמנו בצינורות השפע הויה ואדנות, ואם זכינו לכפרה שלמה, כמו שכתוב "כי ביום הזה יכפר אתכם לטהר אתכם לפני ה' תטהרו" אנחנו מתקנים את צינורות השפע של הויה ואדנות, ואז נפתח לנו מחדש מה שנסתם במשך השנה.
על כן ציוה אותנו הקב"ה ברוב רחמיו וחסדיו לאחר יום הכיפורים לשבת בסוכה באור המקיף אותנו מכל צד, משני שמות הקודש, הויה ואדנות שזה גימטריא סוכה, כדי שע"י מצותה ישיבה בסוכה נזכה להמשיך שפע רב וטוב משני שמות קודש אלה שהם צינורות השפע. זה מה שמבואר בדברי הארי ז"ל, שבחג הסוכות יש שפע של שובע בעולם, היות והמשכת שפע פרנסה זה ע"י שני שמות הקודש האלה, כמו שזה רמוז בתיבות פא"י - פותח את ידיך, על כן בחג הסוכות שאנחנו יושבים בתוך הסוכה שמספרה הויה ואדנות, זה הזמן המתאים להמשיך שובע לעולם.
הנה מבואר בספרים הקדושים, שעל ידי עסק בתורה שבכתב ובתורה שבעל פה, אנחנו מייחדים שני שמות הקודש, כיון ששם הקודש הויה זה שם שנכתב ואינו נקרא, כי שם הויה אנחנו לא קוראים אותו כמו שהוא כתוב, הוא נכתב ואינו נקרא, אז השם הזה הוא כנגד תורה שבכתב, ואילו השם השני אדנות הוא כנגד תורה שבעל פה, כי זה נכתב ונקרא, מה שכתוב נקרא, דהיינו תורה שבעל פה אתה מוציא את זה בפה את השם הזה. לכן כאשר אנחנו עוסקים בתורה שבכתב ובתורה שבעל פה, שכנגד תורה שבכתב זה שם הויה וכנגד תורה שבעל פה זה שם אדנות, כשאנחנו עוסקים בתורה שבעל פה אנחנו בעצם מייחדים את שני שמות הקודש הללו הויה ואדנות, על כן סיבב הקב"ה שדוקא בזכות זה שאברהם אבינו קיים את מצות הסוכה, שהיא בגימטריא הויה אדנות, זכו ישראל לקבל את התורה שהיא כנגד הויה ואדנות, והרי הוא שמר מצוותי ותורותי, חוקותי ותורותי, איזה תורותי? תרה שבכתב ותורה שבעל פה, שזה שוב פעם כנגד הויה ואדנות, אז שרי גם במצות סוכה וגם בלימוד התורה הקדושה אנחנו מייחדים את שני שמות הקודש הויה ואדנות, לכן דוקא ישראל שהם מייחדים שמות הקודש הללו במצות סוכה ראוי לתת להם את התורה הקדושה. אז מי שמייחד את שני השמות האלה במצות סוכה, כמו שעשה את זה אברהם אבינו בתחילה, ראוי לקבל את התורה שהיא מייחדת גם כן את שם הויה ואדנות, אז לכן זה ראוי, ולכן משתדלים לשבת בסוכה וללמוד תורה כל הזמן, משבח אני את העצלנים, לא יוצאים בסוכות בשום מקום, לא טיולים אנשים מחפשים אה חול המועד קצר ארוך לצאת, מה לצאת? עד שהביאו לך מצוה שם הויה ואדנות, אתה נמצא בפנים יש לך אור מקיף ואור פנימי תיכף נלמד, ואתה נמצא בתוך מצוה, זה אחת המצוות היחידות שאדם נמצא בתוך המצוה. כל מצוה עושים אותה חיצונית, טלית תפילין, אבל זה אתה נכנס לתוך המצוה, לתוך מצות סוכה.
בשעה שאדם יושב בסוכה שהיא צילא דמהימנותא, צילה זה צל מהימנותא זה אמונה, בצל האמונה אתה יושב, השכינה פורשת את כנפיה עליו, ככה מובא בזוהר הקדוש.
הארי הקדוש אומר, כי מה שציוה אותנו הקב"ה לשבת בסוכה כדי שנהיה מוקפים באור מקיף, שכן ידוע על פי הזוהר הקדוש שבשעה שאנחנו יושבים בסוכה אור השכינה מקיף אותנו מכל הצדדים, אור השכינה מקיף אותנו מכל הצדדים, וכפי לשון הזוהר, בשעה שברנש יושב במדורה דא צילא דמהימנותא שכינתא פרשה גדפה עליה, בשעה שאדם יושב בסוכה שהיא צל האמונה השכינה פורשת את כנפיה עליו, צריכים להבין מדוע זקוקים לאור מקיף של הסוכה שהקיף אותנו מכל הצדדים?
על פי דברי הישמח ישראל שמביא רעיון קדוש כמבואר בספרים הקדוש בשם הארי זצ"ל, הוא אומר, את המצה שאנחנו אוכלים בפסח מכנה הזוהר הקדוש מכלא דמהימנותא - מאכל האמונה, ואת הסוכה מכנה צילא דמהימנותא - צל האמונה, מאכל האמונה וצל האמונה. למה קורא הזוהר בשתי השמות האלה? אומר הישמח ישראל יסוד חשוב, כל אדם ואדם מאיתנו הישראלים צריך להמשיך, להמשיך זה להוריד על עצמו, את אור ה', כדי לזכך את הגוף הגשמי והחומרי. אומר הישמח ישראל, לאור הזה יש שתי בחינות, אור פנימי ואור חיצוני, אור פנימי זה האור של ה' שמתלבש בתוך פנימיות האדם, אור מקיף זה אור שמקיף את האדם מבחוץ. אז יש לו אור מבפנים ויש לו אור מבחוץ, שני האורות האלה מזככים את הגוף החומרי של האדם, האור הפנימי מזכך את פנימיות האדם, והאור המקיף מזכך את החלק החיצוני של הגוף, ועל ידי זה מזדכך גופו של האדם מבית ומחוץ.
ממשיך ואומר הישמח ישראל, בגלות מצרים שקעו ישראל במ"ט שערי טומאה, לכן כשיצאו ממצרים היו צריכים לטהר את גופם מבית ומבחוץ, לכן המשיך להם הקב"ה בפסח אור פנימי ע"י המצה, מיכלא דמהימנותא - אוכל האמונה, ועל ידי אכילת המצה שנכנסת בתוך בטנם נמשך לישראל אור פנימי. אח"כ הקיף אותם ה' בענני כבוד, שזה הבחינה של הסוכה, והכניסם תחת צילא דמהימנותא, עכשיו צל האמונה כדי להמשיך עליהם אור מקיף לזכך את גופם מבחוץ. ע"י ההמשכה של שני האורות האלה הפנימי והחיצוני המקיף, נזדכך גופם של ישראל מטומאת מצרים, אז ע"י האכילה וע"י ענני כבוד. אבל צריכים לדעת, הוא אומר, שמצות הסוכה היא גדולה מאד, שכן כמו שע"י אכילת המצה בליל פסח אנו ממשיכים אור פנימי לתוך גופנו, כך ע"י אכילה בתוך הסוכה אנו זוכים להמשיך אור פנימי לתוך גופנו. לומדים אכילה בסוכות מאכילה בפסח, עכשיו ברור למה לומדים מפה לפה, זה אותו סוד של אור הפנימי.
אם כך הרי שע"י האכילה בתוך הסוכה אנו זוכים גם לאור פנימי, מעצם האכילה שמזככת את הגוף מבפנים וגם לאור מקיף, מעצם הישיבה בסוכה שמזככת את הגוף מבחוץ כי היא כנגד ענני כבוד, וכך זוכים לזכך את הגוף מבית ומחוץ, דבר שרק באכילה בסוכה אנחנו יכולים לזכות. רק בסוכה אנחנו יכולים לזכות לזה. לכן מצות סוכה היא יקרה וגדולה מאד. אם כך, וע"י האכילה בסוכה הזאת אנחנו זוכים לזכך את גופני מבית ומחוץ, וצריכים לדעת, איך יכול אדם להמשיך על עצמו אור פנימי ואור מקיף במשך כל ימות השנה, אז מה, נחכה רק לסוכות? ומה נעשה כל השנה?
עונה הגאון הקדוש, רבי צבי אלימלך מדינוב בספרו הקדוש הבני יששכר, הנה ידוע שתרי"ג מצוות התורה הקדושה הם כנגד תרי"ג איבריו וגידיו של האדם, וכאשר מקיים האדם אחת מתרי"ג המצוות כהלכתה זוכה הוא מיד להאיר באור פנימי את אותו האיבר שבגופו, שהוא כנגד אותה מצוה, כשאדם מקיים אחת מתרי"ג מצוות כהלכה זוכה מיד להאיר באור פנימי את אותו האבר בגופו שהוא כנגד אותה המצוה, אולם אומר הבני יששכר, את האור המקיף מאיפה זוכה האדם לקבל? תקשיבו טוב, על ידי החומרות, הגדרים וההידורים שמקבל האדם על עצמו כשהוא מקיים את אותה המצוה. ז"א, אם אתה רוצה אור מקיף אתה צריך לקיים את הגדרים ואת ההידורים ואת החומרות של כל מצוה, ואז יש לך אור מקיף.
על כן כאשר אנחנו מחמירים על עצמנו ומהדרים במצוות התורה הקדושה, הנה ע"י כך אנחנו זוכים לזכך את הגוף מבית ומחוץ באור פנימי ובאור מקיף במשך כל ימות השנה, וגם זוכים שכוחות הטומאה מתייראים ובורחים מאיתנו, כמו שכתוב "וראו כל עמי הארץ כי שם ה' נקרא עליך" זה האור המקיף ויראו ממך", אין דבר שמתרחקים ופוחדים ממנו החיצונים כמו אור המקיף.
"וה' הולך לפניהם בעמוד ענן להנחותם בדרך ולילה בעמוד אש להאיר להם" הארי הקדוש אומר, כי מה שציוונו הקב"ה לשבת באור הסוכה זה כדי שנהיה מוקפים באור מקיף.
ידוע על פי הזוהר הקדוש, כשאנחנו יושבים בסוכה אור השכינה מקיף אותנו מכל הצדדים, כמו שלמדנו קודם שהשכינה סוככת עלינו.
והנה כתוב בספרים הקדושים שהאור המקיף אותנו בסוכה הוא האור הגדול שבתורה שבכתב והתורה שבעל פה, וזה לומדים כיון שהסוכה היא זכר לענני כבוד שהקיפו את ישראל לאחר צאתם ממצרים. מה כתוב על ענני כבוד בתורה? "וה' הולך לפניהם יומם בעמוד ענן להנחותם הדרך ולילה בעמוד אשר להאיר להם". צריכים לדעת מהי מהות עמוד הענן ועמוד האש שהלכו לפני בני ישראל?
בספר אור הישר למקובל האלקי רבי מאיר פפרוש זצ"ל, הוא אומר, ועסק התורה של כל איש מישראל יהיה בתורה שבכתב ובתורה שבעל פה, והן העמודים ההולכים לפני המיטה של האדם לאחר פטירתו כי עמוד הענן שהלך לפני מחנה ישראל במדבר הוא תורה שבכתב, ועמוד האש הוא תורה שבעל פה, והם העמודים ההולכים לפני מיטתו של האדם שעסק בהם. אז בשעת הלויה שני האורות האלה לפי התורה שלו, תורה שבכתב ותורה שבעל פה, מלוים אותו.
בענין הזה מסופר על הקדוש הרמ"ק, רבי משה קורדובירו, שליוו אותו לבית עולמו הלכו אחר מיטתו קהל רב, בתוכם היה מורינו ורבינו הרב יצחק לוריא, הארי הקדוש זצ"ל, לפתע שאל הארי הקדוש את הקהל, מי רואה מה שאני רואה? ורק נער אחד היה שם שאמר, אני רואה שני עמודים של אש המאירים עד מאד הולכים לפני המיטה של מורינו רבי משה קורדוברו, וזה דבר שרואים רק יחיד בדרא או שניים בדרא, לא יכולים לראות דבר כזה רק יחיד בדרא או שניים בדרא. הארי כל כך התפעל מהנער הזה שאמר לו אתה תהיה חתן לבתי, למחר הוא ראה אותו שוב פעם והוא ביטל את הכל. למה? מחמת זה שהוא ראה והוא אמר לו הוא התגאה וראה קרי בלילה ואמר לו שהוא לא יכול להיות החתן שלו.
והנה על עלייתו של משה להר סיני לקבל את התורה אמרו חכמים ז"ל במדרש בתנחומא פרשת כי תשא סימן ל"ו, "ויהי שם עם ה' ארבעים יום וארבעים לילה" ומנין היה יודע משה מתי יום? אלא כשהקב"ה היה מלמד אותו תורה שבכתב היה יודע שזה יום, וכשהיה מלמד אותו תורה שבעל פה, משנה ותלמוד, היה יודע שזה לילה. אם כך מכאן למדו חז"ל, שענן הכבוד שהלך לפני ישראל ביום זה אור התורה שבכתב, ועמוד האש שהלך לפניהם בלילה היה אור של תורה שבעל פה. מעתה ברור כי היות והסוכה היא זכר לאותם ענני כבוד, הנה כמו שעמוד הענן ועמוד האשה היו עמודי התורה שבכתב והתורה שבעל פה, כך אור הסוכה שנמשך על ישראל כאשר הם יושבים בתוך הסוכה ביום ובלילה הוא האור הגדול של התורה שבכתב והתורה שבעל פה שמאיר הקב"ה מלמעלה להקיף בהם את בניו כדי לשמור עליהם מכל צר ואויב. אז סוכות זה שמירה גדולה מאד, חוץ מזה האכילה אמרנו והישיבה זה צילא וגם מיכלא, שניהם של האמונה, אוכל האמונה וגם צל האמונה, ודבר נוסף זה סוכה אמרנו שני שמות קדושים, הויה ואדנות, סוכה גימטריא 91 והויה ואדנות, ואמרנו שבסוכה האותיות האמצעיות כ"ו זה כנגד הויה, והס"מ זה כנגד אדנות. תראו כמה סודות למדנו במהירות ועוד לא גמרנו, אחרי התפילה נמשיך.
רבי חנניה בן עקשיא...