מדוע שונו שמות החגים פסח ושמחת תורה? | הרב אמנון יצחק שליט"א - שופר
טוען...
  • ראשי
  • חג הסוכות
  • מדוע שונו שמות החגים פסח ושמחת תורה? | הרב אמנון יצחק שליט"א

מדוע שונו שמות החגים פסח ושמחת תורה? | הרב אמנון יצחק שליט"א

הורדת MP4 הורדת MP3

 בית מדרש 'קהילות פז', בני ברק
 תאריך פרסום: 17.10.2014, שעה: 08:30


סוכות ושמיני עצרת הם זמן שמחתנו. שמחה הנובעת מתוך קרבה אל ה' יתברך לאחר ימי הדין והכפרה. כי אם עוונותיכם היו מבדילים ביניכם לבין אלהיכם. העוונות הם מחיצה בין הקב"ה לישראל, וע"י כפרת העוונות מתבטלת המחיצה ומתקרבים אל הקב"ה. הקריבה הזו מביאה לזמן שמחתנו. ז"א, אחרי שזכינו לימי דין וכפרה, אז העוונות שהבדילו בינינו לבין ה' והיו כמחיצה אחרי הכפרה, הוסרה המחיצה ועכשיו אנחנו מתקרבים שוב אל הקב"ה וזה גורם לנו לשמחה. אז סוכות ושמיני עצרת שבאים אחרי יום הכיפורים, הם זמן שמחתנו.

סוכות זה זמן שמחתנו, הכלים לשמחה הם מצוות לולב, מה כתוב בו - ושמחתם לפני ה' אלהיכם שבעת ימים, אז יש לנו כלים של מצוה שבהם אנחנו שמחים. מה שהתפללנו בימים הנוראים מתוך יראה וביקשנו "ובכן תן פחדך... ויעשו כולם אגודה אחת", התאגדות של כל כלל ישראל מתוך יראה, תן פחדך ויעשו כולם אגודה אחת, מתוך יראה יתאגדו כל כלל ישראל.

בחג הסוכות אנו מקיימים עבודה זו מתוך שמחה, בראש השנה - תן פחדך, בחג הסוכות - מתוך שמחה, כל כלל ישראל נאגדים לפני ה'. בראש השנה "ויעשו כולם אגודה אחת" ממה? מ"תן פחדך", בסוכות מתוך שמחה כולם נאגדים, כמו שאמרו רבותינו ז"ל, פרי עץ הדר אלו ישראל, מה אתרוג זה יש בו טעם ויש בו ריח, כך ישראל יש בהם בני אדם שיש בהם תורה ומעשים טובים שזה נקרא טעם וריח. כפות תמרים גם אלו  ישראל, מה תמרה זו יש בו טעם ואין בו ריח, הלולב אין בו ריח אבל יש בו טעם - התמרים, כך ישראל יש בהם בני אדם שיש בהם תורה אבל אין בהם מעשים טובים, וענף עץ עבות אלו ישראל, מה הדס יש בו ריח ואין בו טעם, כך ישראל יש בהם שיש בהם מעשים טובים ואין בהם תורה. וערבי נחל, ווי ווי, אלו ישראל מה ערבה זו אין בה טעם ואין בה ריח, כך ישראל יש בהם בני אדם אין בהם לא תורה ולא מעשים טובים. ומה הקב"ה עושה? לאבדם אי אפשר, אלא אמר הקב"ה, יוקשרו כולם אגודה אחת והן מכפרין אלו על אלו, ואם עשיתם כך אותה שעה אני מתעלה. אז ויעשו כולם אגודה אחת מתוך שמחה בחג הסוכות.

וכך מסיימים את הקפת הלולב, הקפות שאנחנו עשינו כל השבוע, "למען דעת כל עמי הארץ כי ה' הוא אלהים אין עוד", למען דעת מי? כל עמי הארץ. לייחד את כל כלל ישראל בתוך דעת של דבקות בה' יתברך.

כך גם ע"י ישיבת הסוכה אנחנו מתקרבים אל הקב"ה, יושבים בצל האמונה, יוצאים מדירת קבע של העולם הזה ונכנסים לסוכה, חוסים בדירת עראי, בוטחים בה' לבדו, מסתופפים בצל האמונה, והקרבה הזו מביאה לשמחה בה' יתברך. אז עבודת השמחה בחג הסוכות זה מעצם החיבור של כולנו, שכולם נעשים אגודה אחת גם אלה שאין בהם טעם ואין בהם ריח, ומתוך זה מתעלה ה' יתברך, ודבר שני ישיבת הסוכה שאנחנו עוזבים את כל העולם הזה, את כל הדברים הקבועים כאילו, ויוצאים לסוכה בצל האמונה, תולים בטחוננו בה' יתברך, מחוברים לקב"ה בתוך ענני כבוד, שכינה שורה, סוכה גימטריא שם ה', מה אתה עוד יכול לרצות, אתה נמצא כל כולך בתוך המצוה, בתוך המצוה אתה נמצא, מצות סוכה זה מצוה, אתה נכנס לתוך המצוה, אז זה מביא שמחה לאדם.

אמנם שמיני עצרת זמן שמחתנו היא שמחה אבל בלי כלים של מצוה, אין לולב, אין אתרוג, אין ערבה, אין הדס, אין כלום, אז עם מה אנחנו שמחים? אין לנו כלים, כדברי הגאון מוילנא, הוא מבאר את הגמרא "והיית אך שמח", לרבות ליל יום טוב אחרון לשמחה, זה שמיני עצרת. והוא מקשה, הרי אכין ורקין מיעוטא הן, אך ורק זה למעט, כשאתה אומר את המילה אך אתה בא למעט, כשאתה אומר גם אתה בא לרבות, כשאתה אומר את אתה בא לרבות, כשאתה אומר אך, כשאתה אומר רק, רק זה - אתה ממעט, אז איך אומר והיית אך שמח, לרבות ליל יום טוב, היה  צריך למעט משהו, איך אך הפך פתאום לריבוי? אז איך למדה הגמרא מאך שמח לרבות ליל יום טוב אחרון לשמחה? ותירץ הגאון, אך שמח באמת הוא מיעוט, באמת הוא מיעוט, למעט יום טוב אחרון מכלי מצוה, מה אתה ממעט מהיום טוב אחרון? את הלולב ואת הערבה ואת ההדס ואת האתרוג, את הכלי מצוה אתה ממעט. ויש בו אך ורק שמחה, ולכן בשמיני עצרת זמן שמחתנו יש בו רק מצות שמחה, שמחה הנובעת מתוך דבקות התורה שאינה זקוקה לכלי מצוה. שמחת תורה. השמחה הזאת לא צריכה כלים, התורה היא לבד גורמת מקור השמחה מה שאדם נדבק בתורה, היא לא זקוקה לכלי מצוה.

כל חג ומועד והמצוות המיוחדות לו, מלמדים אותנו חלקים בעבודת ה'. לדוגמא, מצות הסוכה מלמדת אותנו, המצוה המיוחדת הזאת מלמדת אותנו צל האמונה פירושו בטחון בה' יתברך, בטחון גמור ושלם בה', אפשר לחיות עם פסולת של גורן ויקב, עם סכך וארבע מחיצות כל שהן, אפשר לחיות ככה אין שום בעיה, הנה שבוע ימים אנשים חיים ככה. אפשר עוד שבוע, אפשר עוד שבוע, אפשר עוד שבוע, אפשר עוד שבוע, כמו השבוע הראשון אתה יכול עוד שבוע עוד שבוע כל השנה, מה הבעיה? מה הבעיה? מה הבעיה? למה צריך שני מפלסים, שלשה מפלסים, זה בים בם בום, למה צריך את כל זה? וארנונה ומשכנתא ובלגן והכל סוכה. הבדואים התחילו עם אהלים, עברו לפחים, עכשיו מקבלים דירות, וגם קיבלו את השטחים. יש להם אהל ומרצדס בחוץ. מה, לא טוב?

אבל שמיני עצרת שהוא  נתמעט מכלי מצוה מה מצות היום שלו? שמחה. מהות היום שמיני עצרת בא ללמד אותנו את החלק הזה בעבודת ה', את עבודת השמחה של המצוה. אבל רבותי העבודה הזאת צריכה לימוד, לדעת לשמוח בה', "נגילה ונשמחה בך" זה צריך לימוד. אם היינו יודעים לשמח במצות ה' אתם יודעים לאיזה דרגה היינו מגיעים? הארי הקדוש. שאלו אותו איך הוא זכה לכל מה שהוא הגיע, הוא אמר משמחה. כל מצוה שהוא עשה זה היה בשמחה. כמוצא שלל רב. מי שהלך בדרך ומצא שלל, מאה אלף דולר, שמח או לא שמח? כל מצוה יותר ממאה אלף דולר? ודאי, היא עולם נצחי, עולם נצחי מקבלים, אז איך אתה לא שמח? יש כאלה נרדמים באמצע המצוה.

הכוזרי שואל, למה ישראל עבודת ה' שלהם אינה דוקא ע"י פרישות מעניני עולם הזה? רק אמרתי שיש נרדמים התחלת להרדם, יפה. נזכרת שאפשר להרדם, אבל אי אפשר  מחוץ לסוכה, עוד יום אחד תחזיקו מעמד.

הכוזרי שואל, למה ישראל עבודת ה' שלהם אינה דוקא ע"י פרישות מעניני עולם הזה כאשר הגויים שכל עבודת ה' לפי המושגים שלהם זה רק פרישות מעולם הזה, אצלם יש נזירים, נזירות, כאילו מתנזרים מן העולם, הולכים למנזר וזה וזה. לא משנה מה הם עושים שמה, כן, אבל זה כאילו נזירים ופרישות מהעולם הזה וכו' וכו', למה אצלנו זה לא ככה? והוא עונה, עונה החבר, כי התורה איננה נותנת לנו עבודת הפרישות, התורה מלמדת אונו איך להשתמש בעניני עולם הזה ככלים לעבודת ה', הלימוד הזה אינו מובן על פי שכל אדם, איך אפשר להשתמש בדברים גשמיים לצורך עליה רוחנית? מעוגות אפשר לעלות עליה רוחנית? מחלות אפשר להגיע לעליה רוחנית? מבוריה אפשר להגיע לעליה רוחנית? מה זה, מגלידה אפשר לעלות עליה רוחנית? מי מבין את זה? ועל כן הגויים מבינים שעבודת ה' מצטמצמת רק ע"י פרישות מעולם הזה, אך התורה מלמדת אותנו שכל עניני עולם הזה ניתנו לנו ככלים לעבודת ה'.

תשמעו עכשיו דבר מדהים מדהים מדהים. מוסיף הכוזרי ואומר ככה, תקשיבו טוב, כללו של דבר, כלל, שתורתנו נחלקת בין היראה והאהבה והשמחה, מה פירוש נחלקת? אנחנו צריכים לעבוד את ה' ביראה, באהבה, ובשמחה. ביראה, באהבה, בשמחה, משהו פה מוזר, ביראה באהבה בשמחה, איך זה מסתדר? למה זה לא מסתדר? איך זה נוגד אחד את השני? אם יראה יש שמחה אם שמחה איך יראה? אם יראה איך אהבה אם אהבה איך יראה, ואנחנו צריכים לעבוד את ה' בשלשת אלה, חנג'ורי.

 

ש. גם הרב, אדם שאוהב את אבא שלו, הוא גם ירא ממנו וגם אוהב אותו, הוא יכול לעשות מצוה ושמחה והוא ירא

 

הרב: כן ליהודה זה פשוט, אמרתי שאתה לא צודק? אמרתי שזה פשוט לך.

אז בואו נראה. בואו נראה. אז הוא אומר ככה, הכוזרי בספר הכוזרי, תתקרב אל אלהיך בכל אחת מהנה, ביראה אהבה ושמחה, שימו לב, ואין כניעתך בימי התענית יותר קרבה אל האלהים משמחתך בימי השבתות והמועדים כשתהיה שמחתך בכוונה בלב שלם. שמעתם מה אומר? מה אדם חושב, אדם חושב שאם הוא יצום ויתענה אז הוא יהיה קרוב לאלקים הרבה יותר מאם הוא יאכל וישבע וישמח וישיר. הוא אומר לא, עוד פעם, תתקרב אל אלהיך בכל אחת מהנה, ואין, אין כניעתך בימי התענית יותר קרבה אל האלהים משמחתך בימי השבתות והמועדים, כשתהיה כמובן שמחתך בכוונה בלב שלם. וכמו שהחנונים צריכים מחשבה וכוונה, כן השמחה במצוותו ובתורתו צריכים מחשבה וכוונה, כשתשמח במצוה עצמה מאהבתך המצווה בה ושתכיר מה שהיטיב לך בה, ואם תעבור בך השמחה אל הניגון והריקוד, היא עבודה ודבקות בענין האלהי. אם תצא כבר לגמרי מגדרך עד שתתחיל לנגן ותתחיל לשיר ותתחיל לרקוד מרוב שמחה בעבודת ה', אז אתה כבר הגעת לדבקות בענין האלוקי. שמעתם? אז תחנונים ותעניות צריכים כוונה, וגם השמחה צריכה כוונה, וכשאדם שמח, למה הוא שמח? הוא שמח שהמצוה נתן לו מצוה, הטיל עליו מצוה, הוא סומך עליך, הוא הטיל עליך מצוה. אם יבוא צדיק גדול ויבקש ממישהו, תעשה לי טובה, תעשה כך וכך, גש לשם תביא לי זה, פששש באיזה ריצה הוא יעשה, למה הוא שמח שיש לו את הזכות לשרת אדם צדיק, ואם יש לך את הזכות לשרת את הבורא, את הבורא, את הבורא, הוא הטיל עליך משימה, מצוה, איך אתה לא שמח במצוה? איך אתה לא שמח? אז אדם צריך לשמוח במצוה מאהבתך את המצוה בה ושתכיר מה שהיטיב לך בה, גם תכיר שהוא נתן לך טובה שאין כדוגמתה. ממילא אם תשמח ותעבור משמחה אל ניגון וריקוד, זוהי עבודה ודבקות בענין האלוהי.

השמחה אינה דבר של מה בכך, היא חלק בעבודת ', על ידה זוכים לקרבה ודבקות בה' יתברך, אבל כל זה אם היא נעשית בכוונה בלב שלם, בכוונה ולב שלם. אמנם עבודה זו צריכה תלמוד, תלמוד, איך לרומם את השמחה כעבודה לאלהינו, יש הרבה אנשים שמחים, שותים ושמחים, יש כאלה שומעים מוזיקה ושמחים, זה לא עבודת ה', עבודת ה' זה לרומם את השמחה שהשמחה תהיה בפני עצמה עבודה לאלקינו, ואת מהות השמחה אנחנו למדים מדברי הרמב"ם בסוף הלכות לולב שלמדנו הבוקר.

אז אומר הרמב"ם, מצוה להרבות בשמחה זו, מדובר בשמחת בית השואבה, ולא היו עושין אותה עמי הארץ וכל מי שירצה, אלא גדולי חכמי ישראל וראשי ישיבות וחסידים ואנשי מעשה וכו', הם היו עושים את זה, אבל כל העם האנשים ונשים כולם באים לראות ולשמוע. אין שמחת בית השואבה להמונים, רק לגדולי הדור, לראשי הישיבות, לחכמים, לחסידים, אנשי מעשה, אנשים היראים והשלמים. העם באים ללמוד כיצד לשמוח, ועל יסוד השמחה כחלק בעבודת ה', מוסיף הרמב"ם כך: השמחה שישמח אדם בעשיית המצוה ובאהבת האל שציוה בהן, עבודה גדולה היא. הוא והכוזרי אומרים אותו דבר, השמחה שישמח אדם בעשיית המצוה ובאהבת האל שציוה בהן, עבודה גדולה היא. השמחה היא עבודה חשובה, נוסף לכך היא גם עבודה גדולה בבחינת הקושי איך לקיים אותה כראוי. עכשיו תקשיבו טוב, וכל המונע עצמו משמחה זו ראוי להפרע ממנו. יבבי, מי שמונע את עצמו מהשמחה הזו ראוי להפרע ממנו, שנאמר "תחת אשר לא עבדת את ה' אלהיך בשמחה ובטוב לבב מרוב כל ועבדת את אויביך בעירום וברעב ובחוסר כל", יבבי, יבבי, יבבי. ז"א, ראוי להפרע ממי שמונע עצמו מן השמחה הזו, השמחה אינה רק תוספת לקיום המצוות, אלא היא היסוד בקיום המצוות, היא לא תוספת לעשות מצוה ולשמוח, היא בעצמה יסוד בקיום המצוות, על כן המונע עצמו ממנה ענשו חמור. ענשו חמור.

מוסיף הרמב"ם ומבאר את התנאים הנצרכים לקיום המצוה, קיום השמחה, כל המגיס דעתו וחולק כבוד לעצמו, ומתכבד בעיניו במקומות האלה, חוטא ושוטה. כל המגיס דעתו, אדם בעל גאוה, חולק כבוד לעצמו, כל השמחה שלו זה ענין של כבוד, כבוד של עצמו, יש כאלה מתכבדים שהם יודעים לרקוד, יש כאלה שמתגאים בחליפה שלהם, יש כאלה בשירה שלהם, יש כאלה בניגון שלהם, כל אחד במשהו אחר, המגיס דעתו וחולק כבוד לעצמו, ומתכבד בעיניו במקומות האלה שצריך לשמוח שמחת מצוה, חוטא ושוטה, כל ההופעה שלו מה שהוא עושה הכל זה חטא גדול והוא שוטה. אין שכלו מפותח מספיק להבין כראוי את הערכים האמיתיים, וכל, שימו לב, המשפיל עצמו ומיקל גופו במקומות האלה, הוא הגדול המכובד העובד מאהבה. לא עושה שום חשבון איך  מסתכלים עליו, איך הוא רוקד, איך הוא מתנועע, איך הוא זז, איך הוא שמח, איך הוא מאושר, איך הוא זה, והוא לא מגיס דעתו כאילו מחשיב את עצמו ומכובד בעיני עצמו, לא, כמו שאמר דוד "ונקלותי עוד מזאת", דוד מפזז ומכרכר בכל עוז, מבזים אותו והוא אומר מה, אני נחשב לאחד מן הקלים? ונקלותי עוד מזאת, אני מוכן עוד להקל בכבודי עוד יותר. כדי שהשמחה תהיה כחלק מעבודת ה', התנאי הנצרך לכך - ביטול העצמאות. ביטול העצמיות של האדם. הבעיה של הבן אדם שהוא תקוע עם האגו שלו, כל הזמן חושב מה חושבים עלי מסתכלים עלי זה הכל עושה בככה בככה שיצא טוב, כל הזמן הוא דואג לעצמו שהוא יצא טוב, שיראו אותו זה כמו שהוא רוצה שיראה. דבר ראשון אם אתה רוצה לשמוח שמחת עבודת ה' אמיתית תבטל את העצמיות שלך, את העצמאות. ותכיר בערכים האמיתיים, הערכים הרוחניים האמיתיים ותבטל את הערכים של העולם הזה, עולם השקר, עולם השקר, עולם הדמיון, תבטל. על ידי כך זוכים לרומם את עבודת השמחה. למה? מה מעכב את הבן אדם? אתה רואה שאנשים רוקדים לדוגמא בשמחת בית השואבה, ויש אנשים עומדים בצד, לא לא לא לא לא, למה לא לא לא לא? הוא לא רקדן כזה והוא לא כאילו זה לא לא לא מתאים לו, הוא אוהב להסתכל כאילו, הוא לא משתתף, למה? בגלל האגו הסרוח שלו, הוא לא יכול להכנס כי זה לא יודע, הוא לא זז טוב, הוא לא, לא מתאים לו בקיצור, אבל שמחים, עבודת ה', צריך לשמוח, אתה חייב לצאת מגדרך, צריך שיראו את השמחה, אם אתה לא שמח אז מה, אז מה זה אומר? שאתה לא מכיר את המצוה, אמרנו ששמח במצוה בגלל המצוה שהיטיב לך במצוה, אז איך אתה לא שמחה? איך אתה לא שמח? אם אחד יגיש לך עכשיו חמשת אלפים דולר, אומר בא רגע נותן לך חמשת אלפים דולר, אה, אתה לא תתבייש לחבק אותו, תודה תודה וזה, לא תתבייש, הא? ואם הוא יגיד לך בא תרקוד, בטח תרקוד, עם חמשת אלפים דולר אתה לא מפסיק לרקוד, אולי יהיה עוד פעם. נו, אז למה אתה לא רוקד, ה' נתן לך נצח, נצח, נצח על כל מצוה, ובשמחה, בשמחה של בית השואבה שואבים רוח הקודש, ואדם יכול להגיע לנבואה, ורוח הקודש, אז למה אתה לא שמח? למה אתה לא שמח? כי אתה בעל אגו סרוח, אתה לא יכול לוותר על העצמאות שלך על העצמיות שלך, אתה לא יכול לבטל את העולם הזה, אתה לא יכול לייקר את העולם הבא, אין לך את הערכים האלה, אז ממילא אתה עומד מנופח בצד ומסתכל ככה, ואולי לוקח איזה דרינק כזה ומשקה, עם הפוזה ואולי מחזיק את הסיגריה ככה, איי, יושב בכיפת העולם מביט על כולם, ירקדו הנערים לפנינו ואני ככה אתמוגג בנחת עם הפוזה שלי ככה, הא? נוד נפוח. כן, אתם יודעים מה זה נוד נפוח, זה הכלי שמכניסים בו מים, הוא נפוח. אז זה בן אדם בסך הכל גורנישט מיט גורנישט, הוא לא מבין, אין לו את הערכים האמיתיים.

כיצד זוכים להגיע למדרגה הנעלה הזו, עבודת ה' מתוך שמחה? תקשיבו טוב עכשיו, הנה, בעל העיקרים במאמר שלישי פרק ל"ג הקשה, עיקר עבודת ה' היא ביראה, פששששש עכשיו הופכים את הקופסא, מה זה? עיקר עבודת ה' היא ביראה, ואיך כתוב "תחת אשר לא עבדת את ה' אלהיך בשמחה ובטוב לבב מרוב כל"? אתה אומר לנו עכשיו שעיקר העבודה היא ביראה, אז איך כתוב שצריך לעבוד בשמחה? הרי יראה ורעד הם דברים שמחרידים את הלב ומעציבים אותו, וזה ההיפך מהשמחה, אז אם אתה אומר לי שצריך לעבוד ביראה איך אתה אומר לי אם לא עובדים בשמחה אוי וי, והרי יראה ופחד ורעד זה היפך השמחה. והוא תירץ כך, תקשיבו טוב, שלמות היראה מביאה לידי שמחה. נו, מי יסביר לי את זה עכשיו? שלמות היראה מביאה לידי שמחה. נו, מה אתם אומרים? חנג'רי וסט, נו מי? נו מי מי? מי יכול להגיד? מי יכול להגיד? שלמות השמחה מביאה לידי יראה, כן, שלמות היראה מביאה לידי שמחה.

 

ש. לא שומעים

 

הרב: זה דוגמא שלו, עכשיו הוא אמר ששלמות היראה מביאה לשמחה, איך זה? זה לא מתאים לדוגמא שלו. כן, כן.

 

ש. לא שומעים

 

הרב: יפה, אמרת את אותו דבר רק עשית תנועות בידים, זה יפה, יפה. זה יפה מאד, ככה מסבירים.

 

ש. לא שומעים

 

הרב: יפה. יפה. הוא אומר שאדם שהוא ירא את ה' אז הוא בטל בעצמו ממילא זה מביא אותו לשמחה. תשמעו מה מתכוון פה בעל העיקרים, שלמות היראה, כשאדם ירא ה' באמת אז הוא עושה את הכל בשלמות, למה מחמת היראה, היראה גורמת לו לעשות כל דבר בשלמות, הוא לא מחפף, הוא לא מחפף, כי הוא ירא, מי שירא אז הוא עושה הכל בשלמות, ואז ממילא אם הוא עושה בשלמות זה מביא שמחה, עשיתי הכל שלם, הכל מאה אחוז, אז איך הוא לא יבוא לידי שמחה? אז היראה בשלמות או שלמות היראה מביאה שמחה, כי זה מה שגורם שאדם יעשה את הדברים שלם, ממה יש לך יותר שמחה משלמות, שאדם מגיע לשלמות. אז לכן הוא אומר כאן, שלמות היראה היא המביאה לידי שמחה, התביעה על האדם אשר לא עבדת את ה' אלקיך בשמחה, שעבודת ה' לא היתה מתוך שלמות היראה, כי אם עבודת ה' היתה נעשית בשלמות ודאי היה שהיא גם נעשית בשמחה, ועתה במקום שלמות רוחנית אנשים מבקשים שלמות של עניני עולם הזה, אז ממילא הוא לא יכול להיות שמח בעבודת ה', אדרבא, חמשת אלפים דולר יעשה לו שמחה, אבל תן לו מצוה הוא מרגיש עול, תן לו הקפות, כמה הוא יעשה, סיבוב אחד וינוח, עוד אחד וינוח, זהו, למה את הלא רוקד כל הזמן בלי הפסקה? הא. מספיק, יצאתי ידי חובה. תגיד גם בחמשת אלפים דולר מספיק, עוד סיבוב חמשת אלפים דולר? עוד סיבוב חמשת אלפים דולר? כמה אני אסחב כסף בכיס, די אין לי כח, תגיד ככה נראה, אין דבר כזה, כי אתה מעריך עולם הזה, אתה לא מעריך עולם הבא. אם היית מעריך עולם הבא לא היית מפסיק. הגאון כתוב שמליל שמחת תורה עד למחרת במוצאי שמחת תורה הוא כל הזמן היה רוקד. עם ספרי תורה. מה זה? מאיפה הכח הזה? שלמות היראה מביאה לשמחה.

עתה במקום שלמות רוחנית מבקשים שלמות בעניני עולם הזה. כך ביאר גם הארי הקדוש את הפסוק "תחת אשר לא עבדת את ה' אלקיך בשמחה ומרוב כל", מרוב כל זה עניני עולם הזה, למה לא עבדת בשמחה? מרוב כל, יש לך את עניני עולם הזה. לכן מידה כנגד מידה העונש הוא חסרון עולם הזה, שהשמחה בעבודת הבורא תהיה גדולה יותר מהשמחה שיש לאדם בעניני עולם הזה, זוהי התביעה עליו. תחת אשר לא עבדת את ה' אלקיך בשמחה ובטוב לבב מרוב כל ועבדת את אויביך בעירום ובחוסר כל, אתה תחסר, אתה רוצה להביא עולם הזה? אתה תפסיד עולם הזה. אבל אם אתה תייקר את העולם הבא, את הרוחניות, אתה תזכה לכל הדברים, גם עולם הזה תקבל.

אם היו שלמים ביראה היו שלמים גם בשמחה, כי עבודת ה' בשלמות היא המביאה לידי שמחה. אז למדנו יסוד אדיר עכשיו, צריך לעבוד על היראה כי מה ה' שואל מעמך? כי אם ליראה את ה', אם תהיה לך יראה את ה' אתה ממילא תעבוד אותו בשלמות ואז ודאי שתגיע לשמחה. ודאי שתגיע לשמחה.

על שמחת עולם הזה נאמר, גם בשחוק יכאב לב ואחריתה שמחה תוגה. כך אומר שלמה המלך במשלי י"ד. בשעת צחוק של העולם הזה כבר חשים בריקנות, חוסר סיפוק מהשחוק עצמו ועל כן יכאב לב, כי בפנימיות האדם בחדרי ליבו מרגיש את האמת שאין השחוק נותן מאונה ואינו ממלא תפקיד כל שהוא בחייו. רוב המצחיקים בוכים, סובלים, מדוכאים. מה זה שחוק? ריקנות. מספר לך בדיחה, חחחח זהו נגמר, מה עכשיו? יש לי עוד בדיחה, ספר ספר, עוד פעם חחח חחח, נו מה עכשיו? נו אתה הולך עם זה למכולת? מה אתה עושה עם זה? אתה קונה את העולם הבא? לא עולם הזה ולא עולם הבא, מה יש לך מזה? חחח חחח, בין אדם ריק חלול, צריך למלא לו את הראש במשהו, חכמה הוא לא לומד, אז מה כן? שחוק והיתול.

אז אומר שלמה המלך, גם בשחוק יכאב לב, כי אחרי השחוק כשמסתכלים בלב הכל ריק, אין שום דבר.

אמנם יש שמחת עולם הזה, בשעת השמחה נדמה לו שעל ידה מתמלאים חסרונותיו, אך אחריה תוגה. אחריה תוגה, לאחר שמחת עולם הזה באה האכזבה, אחרי זה באה האכזבה. האדם נוכח לדעת שגם שמחה זו דמיונית לבד לשעתה, חלפה לה וגם היא לא מילאה את חסרונותיו. נו, אתם יודעים, יש משחקי כדורגל, כן, אז כשמפקיעים גול, וואו וואו תנועות, כולם קופצים, קודם הם מתפשטים, אח"כ זה... אח"כ מה נהיה מהקבוצה השניה, אתה רואה את כל אלה אבלים וחפויי ראש וההם הא הא הא אי אה או... נו, ואח"כ צד השני עוד פעם.... ובסוף מגיעים לדרבי, והפסידו, יבבי, איך הם הולכים, איך החמצנו, איך פפפפפ, מה קרה? מה אתה עושה, אתה הולך עם זה למכולת? יש עולם הבא מזה? כלום, לא עולם הזה ולא עולם הבא, עבודה זרה ותו לא. כדורעגל. מה יש פה? מה יש פה? אנשים שוטים, חסרי אחריות, מבזבזים את זמנם לריק וקופצים על כדור. כדור, נכנס, לא נכנס, פגע, לא פגע, מה, כל העולם משועד לעבודה זרה הזאת, כל העולם, כל העולם, מיליארדים צופים בכדורגל, כדור-עגל, העגל המודרני. כן. נו, זה ממלא אותו? שום דבר.

היצר הרע מטעה שהעולם הזה יספק את נפש האדם, אך דבר חיצוני אינו יכול לספק את הנפש, כי בעניני העולם הזה אם יש לו מאה רוצה מאתיים, ז"א הוא חש תמיד חסרון גם במאה שיש לו, גם במאה, יש לו מאתיים רוצה 400, יש לו חסרון גם במאתיים, וכשיהיה לו ארבע מאות וכן הלאה, תמיד הוא לא מסתפק, תמיד הוא בחסרון. דבר חיצוני לא מספק את הנפש, היינו שחסרון מרגישים גם במאה גם במאתיים גם בארבע מאות וכן הלאה, הנשמה שהיא חלק אלוה ממעל אין דבר חיצוני יכול לספק אותה כחפצה.

וקהלת אומר, גם הנפש לא תמלא, אי אפשר למלא את הנפש, ודאי שלא למלא אותה אתה מבין בדברים גשמיים, מה לה ולזה, ועל זה משלו משל למה הדבר דומה, לעירוני שנשא בת מלכים, אם יביא לה כל מה שבעולם אינם חשובים לה כלום שהיא בת מלך, בת מלך חסרה משהו? מה יכול להביא לה פטרוזיליה, כוסברה, מה הוא יכול להביא לה העירוני הזה, מנגו? מה הוא יכול להביא לה, מה היא חסרה בבית המלך שהוא יכול להביא לה?

המשל הזה בא לומר שיש את הגוף, הגוף זה העירוני, הנשמה היא בת מלך, צלם אלקים, מה הגוף יכול להביא לנשמה, מנגו? פטרוזיליה, כוסברה? מה יכול להביא לה? במה ימלא את חסרונה. אבל הנשמה שומעת דברי חכמה, דברי תורה, אוה כמה שהיא מעופפת, הפוך, אם הוא אוכל הרבה הוא נהיה עייף והנשמה הולכת לישון איתו. אני לא אומר על תוצאות הלואי אחרי אוכל, כן, אין לנשמה שום רווח מזה, שום דבר, זה עינוי בשבילה, עינוי בשבילה.

כך הנפש, אילו הבאת לה כל מעדני עולם אינם כלום לה, כיון שהיא מן העליונים, רק אם אדם זוכה לקנין פנימי, ליראת ה', זה מביא את הנפש להרגשת סיפוק כחפצה. הרגשת סיפוק זו על ידי יראת ה' היא המביאה את הנפש לשמחת השלמות שחשה שעל ידי כך היא מתעלה בעליה רוחנית. בא אתן לכם ציור עכשיו, איזה שיחה היתה יכולה לרגש אתכם ביותר? איזה שיחה? אם הייתם מקבלים טלפון נגיד מממ או אתם הייתם מצלצלים ל ל ל, איזה שיחה היתה מרגשת אתכם מאד? שממש הייתם פורצים הצידה ולא רוצים שאף אחד יפריע כרגע, אתם משוחחים עם. עם מי? עם מי שאתם עד כדי כך יכולים, נו עם מי? אה, לשוחח איתי, הנה אני משוחח איתך, אתה רואה שנינו מתרגשים, עכשיו מה.

 

ש. אבל דמיוני הרב?

 

הרב: לא דמיוני, אמיתי, כשבן אדם, אם אדם, דוגמא בחור שרוצה להתחתן יש לו משודכת והוא מדבר איתה בטלפון, והם עומדים להתחתן בקרוב, ברור שהשיחה הזאת בשבילו היא חשובה לעין ערוך אם חבר יבוא יגיד לו בא, בא רגע, הוא יברח לצד לא רוצה לשמוע אף אחד, עכשיו הוא משוחח עם בחירת ליבו, עוד מעט הם מתחתנים, לא זה שיחה חשובה, לא? אחד משוחח אני יודע מה, עם אמא שלו אחרי שהוא נסע לחו"ל ולא היה קשר במשך חודש והיא משתוקקת לשמוע אותו ומה עבר עליו, והוא משתוקק לספר לה מה הוא עבר וכו' וכו', זה סוג שיחה שאדם משתוקק לשוחח ולדבר והפוך, להפליג בדיבור ולספר את ההרגשות שלו והתחושות שלו וכו' וכו'. יש שיחות כאלה, נכון? שהן חשובות מאד מאד, קורה. או שיש בן אדם אומר אני מחכה לשיחה מאד חשובה, מחכה לשיחה מאד חשובה, כל אחד מחכה לזה דבר, מה הוא מצפה, אחד הזמין רהיטים והוא מחכה לטלפון שאומרים לו אנחנו בדרך אליך, אחד הזמין מקרר אז הוא מחכה ומייחל מתי יגיע המקרר, אחד קנה דירה אז הוא מחכה שיגידו לו מתי המפתח יגיע, כל אחד משהו אחר. הוא מחכה לשיחה. כמה אנשים מאיתנו ממתינים לשיחה עם הקב"ה בתפילת שחרית בנץ? שאנחנו מדברים עם ה', ה' שפתי תפתח ופי יגיד תהילתך, אני הולך לדבר איתך עכשיו שיחה ארוכה, יש לנו 18 ברכות ועוד אחת 19, אני הולך לדבר איתך עכשיו פתח לי את הפה, אני רוצה לדבר איתך לדבר לדבר, כמה יש אנשים כאלה? כמה יש אנשים כאלה? אז ז"א כמה? כמה רבותי? כמה יש כאלה שמחכים מתי ישוחחו את ה', ומה, והם מבקשים ממנו בקשות כאלה שאם הוא יתרצה ויתן לנו, זה עשירות לנצח נצחים. אם ה' יחון אותנו בינה חכמה ודעת, פששש אתה מסודר, אתה שלמה המלך, אתה שלמה המלך. אז כמה צריך להשקיע בשיחה הזאת? לשכנע את ה' שאנחנו רציניים ורוצים באמת חכמה בינה ודעת, כמה? כמה אנחנו צריכים לשכנע אותו שאנחנו רוצים רפואה? רוצים ברכה, ברכנו, ברכנו, רק אתה יכול לברך, אף אחד בעולם, אתה ברכנו. ותחזינה ענינו, רוצים להפגש איתך רבונו של עולם בבית שלישי, סוף סוף שכינה תהיה שורה, כמה מצפים לשיחה הזאת? גורנישט מיט גורנשיט, אבל אם יגידו לך בשיחת טלפון, אדוני, זכית מהבנק, אתה זכית קיבלת כך וכך, ביטוח לאומי מצלצל אליך ואומר לך שאתה קיבלת כך וכך, פשש מי צלצל אלי, אתה לא מאמין, אתה לא מאמין. שמעת פעם מישהו מתלהב, הולך שמח ככה אדום אדום מרוב שמחה, שואלים אותו מה מה, מה קרה? אומר עכשיו סיימתי שיחה עם הקב"ה, עכשיו, עכשיו דברתי איתו, עכשיו. איפה אנחנו ואיפה ואיפה.

 

ש. הרב, דוד גם ביקש את זה

 

הרב: כן, כן הוא ביקש מה? שיהיה חידוש כל הזמן, שיבקר בהיכלו, כן כן כן כן ז"א אבל מה, אבל מה, אחת שאלתי מאת ה' אותה אבקש, זה מה שהוא ביקש, לא ביקש שום דבר אחר. קרבת אלקים לי טוב, רק זה הוא ביקש. אבל זה מה שהוא רצה, והוא לא רצה שזה ירד לו, אז מה לא טוב? אז היה לו והוא לא רצה שירד לו, לכן הוא ביקש ולבקר בהיכלו, כאילו זה פעם ראשונה, כי לחומר יש את הכח למשוך אותנו למטה, אז הוא ביקש לפחות שישאר ברמה גבוהה תמיד, מה לא טוב? למה הוא קם אתה מבין חצות לילה אקום להודות לך, הוא יכול לישון, הוא מלך, עד שעה שלישית הוא יכול לישון, שלש שעות הכוונה עד שעה תשיעית הוא יכול לישון, שעה שלישית, כמה? למה? עד שעה תשע בבוקר יכול לישון, למה? כי הוא אוהב את ה', הוא אהב את ה', הוא אהב את ה' וה' אהב אותו גם כן, הוא אהב את ה' וה' אהב אותו מאד מאד מאד. הוא היה רגיל רביעית במרכבה.

איפה אנחנו כמוצאי שלל רב שמחים במצוות, שמחים במצוות, יש לנו זכות שמחים במצוות. בורא עולם נון לנו עוד הושענא רבה, עוד להושיע אותנו, עוד הזדמנות עד שיצאו הפתקאות תשנו את הגורל שלכם, עדיין נותן לכם, גם אם לא הספקתם הכל, קחו עוד צ'אנס, קחו עוד, עוד, יאלה עוד, כמה צ'אנסים נותן? כמה זה? איך אנחנו לא שמחים? איך אנחנו לא שמחים?

אתם ראיתם פעם מישהו ישן באמצע המשפט שצריכים לגזור את דינו? מישהו ראה את אולמרט ישן באמצע הפסק דין? מישהו ראה את קצב נרדם באמצע הפסק דין? יש מישהו? אז איך פה ישנים אנשים? אה? חנג'ורי אין בכלל, אין בכלל, אין הבנה, אין.

כיצד זוכים להגיע למדרגה הנעלה מתוך שמחה אז אמרנו מתוך יראה, אם יש לנו יראה שיראה תביא לשלמות, השלמות תביא לשמחה. ואמרנו שהכל זה דמיון, יצר הרע מטה אותנו למטה וגורם לנו לחלום חלומות, אבל הנפש לא תמלא, ובכן כך הנפש, אם הבאת לה את כל מעדני עולם אינם כלום למה שהיא מן העליונים, רק קנין פנימי יראת ה' מביאה את האדם להרגשת סיפוק כחפצה. הרגשת הסיפוק הזו ע"י יראת ה' היא מביאה את הנפש לשמחת השלמות, כיון שהיא חשה שעל ידי כך היא מתעלה בעליה רוחנית.

ועכשיו תשמעו מה אמר דוד המלך, על המעלה של השמחה מתוך שלמות של היראה מצינו בתנא דבי אליהו, עוד אמר דוד המלך ע"ה, יראתי מתוך שמחתי ושמחתי מתוך יראתי, יראתי מתוך שמחתי ושמחתי מתוך יראתי. היראה מביאה לידי שמחת השלמות, הנפש מרגישה סיפוק רוחני ע"י היראה, כתוצאה מכך היא באה לידי שמחה, ושמחת השלמות שבאה מכח היראה היא מעלה את האדם לדרגה של יראת הרוממות. בהתחלה מתחילים עם היראה עם הפחד, "תן פחדך", ואחרי זה זוכים, כשמגיעים לשלמות לשמחה שהשמחה מביאה ליראת הרוממות, דהיינו לירוא יראת רוממו,ת מה זה יראת רוממות? אם יבוא אדם שהוא גדול משכמו ומעלה מכל העם, ויעבור לפנינו, תהיה לנו יראה, יראת הכבוד, יראת הרוממות מהאיש הרם ונישא הזה. זה נקרא יראת הרוממות, לא מפחדים ממנו שהוא יעניש, יש יראה של כבוד ורוממות, יש יראה שזה פחד שהוא יכול להעניש, אם עושים טעות הוא מעניש, זה הדרגה ההתחלתית וזאת הסופית. אז מיראה הראשונה אדם ירא לבצע הכל בשלמות כדי שיעשה בשלמות ולא יענש על חסרון. כשהוא זוכה לעשות מתוך היראה הזאת בשלמות הוא מגיע למה? לשמחה, אם הוא מגיע לשמחה כבר אין לו פחד, כי הוא שלם, אם הוא שלם יש לו יראת הכבוד והרוממות לקב"ה שזיכה אותו שהביא אותו למהלך הזה שהוא יוכל להגיע לזה.

והרמב"ם אומר בהלכות יסודי התורה, בשעה שיתבונן האדם במעשיו וברואיו הנפלאים מיד הוא נרתע לאחוריו ויפחד ויודע שהוא בריה קטנה. אם אדם יתבונן בכל מעשיו של הקב"ה שהוא ברא, השמים והארץ והכוכבים והגלקסיות והכל הברואים הנפלאים, כל הבעלי חיים וכל הציפורים וכל הדגים וכל מה שיש בעולם, כשאדם יתבונן, יתבונן מי עשה את כל זה, הרי אם אנחנו נראה בן אדם שהמציא עכשיו איזה משהו, פשששש איך מחשיבים אותו, יבבי, איך קראו לזה מעפל, זה שמת, ג'פס, סטיב ג'פס, אין לו ג'אפס עכשיו שמה, אבל כולם העריכו אותו, מה זה גאון, מה זה איזה המצאה, כל העולם משתמש בהמצאה שלו, מיסטר ג'אפס, פששששש, אנחנו מתפעלים על כל דבר שהבורא ברא, וכל העולם משתמשים? על העין מישהו מתפעל? על האוזן מישהו מתפעל? רק אומרים תראה איזה אוזן ארוכה יש לו, תראה איזה אוזן ככה, תרא האיזה עין ככה, זה מפחיד עם העיניים שלו, זה מה רואים, לא רואים את הפלא העצום. כל העולם משתמש עם זה, אוי ואבוי אם לא היה משתמש, לא היינו רואים אחד את השני, לא שומעים אחד את השני. מי סידר שיהיה תדר משותף לכולנו, שנשמע. אה? מיסטר ג'אפס? לא, אז למה אנחנו לא מתפעלים? כשיתבונן, אומר הרמב"ם, האדם במעשיו וברואיו הנפלאים, מיד הוא נרתע לאחוריו ויפחד ויודע שהוא בריה קטנה. קטנה. פיצי מיצי, כזה פיצי מיצי כזה קטן קטן קטן קטן קטן. והמנפח הזה בשמחת בית השואבה הוא עומד בצד, כי יש לו אגו, הוא לא יכול לרקוד ולשמוח ממש, הוא לא אוהב שגוררים אותו לתוך הריקודים לרחבה, הוא לא רקדן מאה אחוז, אז מה הוא יראה שהוא לא יודע כל כך להתנועע? אז עדיף אני אוהב להסתכל מהצד, בעל גאוה, תרקוד לפני ה' שנתן והעניק וזה, תודה לו, יש לך הזדמנות, בא, לא, הוא יותר גדול מדוד המלך, דוד מפזז ומכרכר, הוא לא, הוא לא! הוא לא.

גם זו הבחינה של "עבדו את ה' ביראה וגילו ברעדה", יראת הרוממות שהיא באה מתוך הכרת השלמות, "עבדו את ה' ביראה וגילו ברעדה" כך גם מבאר העיקרים פסוק זה, כלומר, עיקר עבודת ה' יתברך ראוי שתהיה ביראה ורעד כשתשער הנפש את רוממות ה' והתנשאותו ותירא ממנו בהיותה מבחנת שפלות עצמה וגודל מעלתו, ותגיל ותשמח באותה יראה ורעדה בעבור ששיער הדבר הנורא שראוי לירוא ממנו. אני אחזור על זה, תראו יש כאלה לפעמים נקלעים לשדה התעופה, טסים לחו"ל ובדיוק הם נתקלו בקבוצת הכדורסל של מכבי, ויש שם אנשים גבוהים מעל שתי מטר, ואתה מטר שישים וחמש, זה ניכר מאד ההבדל, וכשאתה עומד מולם ואתה עושה וואו וואו, ואתה מתפעל מעוד 35 ליטרת בשר. ואם אתה מגיע לניו יורק ואתה מרים את הראש ואתה רואה את הגורדי שחקים, יאו, איזה הערצה, איזה חשיבות, ואתה רואה את עצמך כזה קטן קטן קטן קטן, נו, ואם אתה רואה את עצמך ביחס לבורא יתברך, נו, נו, למה אתה לא מתפעל? כמה שאדם קטן זה לא יאומן, קטן מאד. יכול להתפעל מדברים גשמיים, אבל הוא לא מתפעל מדבר רוחני. לא מתפעל. לא מתפעל. לא מתפעל. לא מתפעל. לא מתפעל.

אני אתן לכם דוגמא, העולם יעריך אדם שאמרו שהוא חולה במחלה קשה ומצבו מסוכן, וצריכים להכניס אותו לניתוח של 14 שעות וצריכים לעבוד עליו ארבעה פרופסורים ועוד צוות, וספק אם הוא יצא משם חי, ואחרי 14 שעות הם יוצאים והם אומרים הניתוח הצליח, הבן אדם לא יחזור להיות בדיוק כמו שהוא היה אבל הניתוח הצליח הוא יישאר בחיים, יהיה גם השלכות עד ההחלמה, היא לא תהיה אף פעם שלמה עד הסוף, תמיד יהיה חשש וזה, ומסתכלים על הפרופסורים האלה כפשששששש חנג'ורי וסטרי. אבל יבוא איזה צדיק ויתן ברכה, ואחרי זה נודע שברוך ה' הוא התרפא, זהו, אז אומרים פשש ברוך ה' ברוך ה' נגמר, זהו. כי לא הי הפה איזה השקעה, ניתוח, לא חתכו, לא חתכו על שולחן ו-14 שעות, זה אין התפעלות, זה הלך מהר, צ'יק צ'ק, צ'יק צ'ק, אז לא מתפעלים.

עשו עכשיו רובוטים, הרבה רובוטים יש, רובוטים לנסיעה, רובוטים לצבא, רובוטים זה, מזיזים זה, יש רובוט נחש, יש כל מיני רובוטים, וככל שהרובוט עושה יותר פעולות פששששש אפילו שהוא מסורבל ומרעיש ועושה זה וזה וזה, אבל כולם מתפעלים פשששששש איזה רובוט המציאו, ראית ראית ראית, וכשהקב"ה ברא בן אדם שהכל מזיז בלי רעש, אתם רואים כל המנופים זזים בלי רעש, כן, והכל זה וזה, מישהו מתפעל מזה? רק מה, אומרים תראה איך הוא הולך, תראה איך הוא הולך, תראה איך הוא הולך, מה זה תראה איך הוא הולך? הוא הולך, הוא הולך, מה זה תראה איך הוא הולך? והחמור נשיאה הזה שעשו לצבא שנושא משאות וקופץ כמו תיש, זה כן, לא אומרים תראה איך הוא הולך, מבסוטים, העיקר הוא נוסע חצי טון והוא מקל על החיילים, זהו, מבסוטים, איזה גאון, תראו איך עשו את זה, אני אומר לך כל הכבוד, פשש עוד מעט יהיה ככה ועוד מעט יהיה ככה ועוד מעט יהיה ככה. יש כבר מכוניות אתם יודעים שטסות באויר, ואנשים מתפעלים, ועוד מעט זה יגיע ויטוסו פה וזה וזה וזה, פששששש והציפור, כל ציפור, כל ציפור טררררר ועם צפצופים עם מוזיקה והכל. ותוכי וזה.... אה הנה תוכי, אה הנה תוכי, יו תראה איזה מטוס, איזה מטוס, שמעת? זהו. מה שעושה האדם מתפעלים, כי רואים, רואים, פששש מה שהתרגלו לא אומרים כלום, הפוך, מחפשים ליקויים. מחפשים ליקויים.

אדם לא מתבונן, לא רואה, לא מבין מה גודל החסד, מה גדלותו ורוממותו של הבורא יתברך. כל מה שאתה תגיד על הבן אדם הכי נבון הכי חכם זה מקצת של המקצת של המקצת של המקצת של המקצת מקצת קצקצקצקצת ממה שנתן לו הקב"ה טיפטיפטיפטיפטיפ טיפונת של חכמה כדי שיוכל לחקות אותו חיקוי עלוב, ואתה מבסוט, מוחא כפיים פששששש כל הכבוד. זהו. זה אנחנו יודעים להתפעל, אבל להתבונן במעשיו וברואיו של הקב"ה, אם היינו מתבוננים היינו נרתעים לאחור ומפחדים, יודעים שאנחנו בריה קטנה, בריה קטנה. תראו לי אם יכולים כל המדענים ביחד להמציא בריה קטנה כמו עכביש ושהיא תייצר כורי עכביש שהחוזק של הכור שלהם פי כמה וכמה מהמתכת הכי חזקה שיש בעולם. תראו לי מי יכול לעשות כזה דבר. כזה זערורי, נו, תראו לי. אייי.

אז אומר לנו פה בעל העיקרים, כלומר, כלומר שעיקר עבודת ה' יתברך ראוי שהיא  תהיה ביראה ורעד כשתשער הנפש את רוממות רוממות ה' והתנשאותו ותירא ממנו בהיותה מבחינה את השפלות של עצמה ואת הגודל של מעלתו, ואז תגיל, תגיל, גילה ותשמח באותה היראה והרעדה בעבור ששיער הדבר הנורא שראוי לירוא ממנו. זה צריך להביא אותו לגילה ושמחה. "וגילו ברעדה". השמחה השלמה של הנפש כשזוכה להגיע לדרגת יראת הרוממות, כי בעת שתגיע לדרגה גבוהה זו הרי הנפש הזאת כבר דבוקה, דבוקה בה' יתברך לבדו, ועל כן אמר "וגילו ברעדה" להודות שהשמחה נותנת גמר ושלמות אל העבודה, עבודת ה'. וכן השמחה נותנת שלמות וקיום אל הדבר. אלו הם שתי הבחינות, שמחתי מתוך יראתי, יראתי מתוך שמחה.

בימים הנוראים מבקשים בקשה נשגבה, ובכן, תן פחדך, שתבוא כל הבריאה לשלמותה מתוך פחד ויראה, לא כמו הליצנים שאומרים לא לא, צריך שזה יבוא מאהבה, צריך שזה יבוא מאהבה, מאיפה יבוא? מאיפה יבוא? כל העולם מתפלל בראש השנה "תן פחדך" בלי זה לא יגיעו לכלום. שתבוא כל הבריאה לשלמותה מתוך פחד ויראה, אח"כ מוסיפים בקשה נוספת, ובכן צדיקים יראו וישמחו, וישרים יעלוזו וחסידים ברינה יגילו, כל אחד ישיג שלמות, כולם ישמחו לפי השגת השלמות. כולם ישמחו בהשגת השלמות, אבל כל אחד שמח לפי דרגתו שהוא עמל להשיג שלמות. אינה דומה שמחת הצדיקים לישרים והישרים לחסידים, כל אחד זה דרגה שונה, זה שמחה זה עליזה וזה גילה, ואחר כל זאת מה מבקשים, עוד בקשה נשגבה - לבטל את הרע. "וכל הרשע כולה כעשן או בעשן תכלה". לכאורה היינו צריכים תחילה לבקש על ביטול הרע, ואחר שיתבטל הרע לגמרי מהעולם אז תבוא הבריאה לשלמות, אז מקום הבקשה, ובכן צדיקים יראו וישמחו, אחרי שתכלה הרשעה, לכן הביאור הוא שעל ידי השמחה בהכרת השלמות מתרוממים על ידה עד כדי ביטול הרע באופן מוחלט, מתוך ששוללים את הערכים שאינם אמיתיים, ערכי העולם המזוייף הזה, על ידי כך באה בקשה לשמחת השגת השלמות,  ואז כל אחד ישמח לפי מדרגתו, בעבודת השלמות. אם אתה מאפס את העולם הזה, אפס אפסים הבל הבלים, אתה לא מקנא באנשים, אתה לא רודף אחרי כבוד מזויף שיעריכו אותך על כלום, אתה לא, אתה לא, אתה לא סובל מהעולם, העולם לא מפריע לך כבר, אתה לא מתחשב בו, ממילא אתה פנוי להשיג את השלמות. אז כל אחד ישמח לפי מדרגתו בעבודת השלמות מתוך שלילת הערכים שאינם אמיתיים, ואח"כ באה הבקשה לביטול הרע, כי שמחה שבאה מתוך הכרת השלמות היא היא המביאה לידי ביטול הרע.

סיכום. אנחנו מגיעים עכשיו לעבודת היום של שמיני עצרת, שזה זמן שמחתנו, וזה בא ללמד אותנו את החלק החשוב הזה בעבודת ה'. לרומם את השמחה כעבודה לאלהינו, מהיום אנחנו צריכים להשתדל לשמוח בעבודת ה' כל השנה, בכל מצוה, בתפילין, בציצית, במזוזה, בתפילה, בברכת המזון, לשמוח שזכינו לשלל רב, שזכינו לעבוד את הבורא, זוכים להכיר תודה, לעבוד את הבורא. השמחה הזאת זה עבודה להגיע על ידה להכרת השלמות, שמתוך כך נבוא לידי ביטול הרע, שלילת הערכים החיצוניים. ממילא לא יטריד אם הפסדנו, אם התייסרנו, כל הדברים האלה זה קשקוש, זה רק הפרעות של יצר הרע לבלבל אותנו מעבודת ה'. תודה לאל אני נושם. מה אתה רוצה? עצם זה שאתה נושם זה מספיק. כל השאר זה הבלים, כל זמן שאתה נושם אתה יכול מספיק אפילו לכוון במחשבה אהבת הבורא, יראת הבורא, שמחת הבורא, מה הבעיה?

עבודת היום של שמיני עצרת זמן שמחתנו באה ללמדנו חלק חשוב זה בעבודת ה', לרומם את השמחה כעבודה לאלהינו, להגיע על ידה להכרת השלמות, שמתוך כך נבוא לידי ביטול הרע, שלילת ערכים חיצוניים, זה ביטול הרע. אתה רוצה לבטל את הרע- תשלול את כל הערכים החיצוניים שהיו חשובים בעיניך, כמובן ששלמות עבודה זו מקומה לאחר כל עבודת היראה, לאחר חודש האיתנים, שהיה לנו יראה מיום הדין, אז זה מביא אותנו לשמחה, על מה אנחנו שמחים אם לא היתה כפרה ומחילה? על מה השמחה? אם לא המלכנו את ה' בראש השנה על מה השמחה? אם המלכנו את היצר הרע זה שמחה? שדאעש שולט עליך, איזה שמחה? ובפרט ע"י קרבתנו המיוחדת אל הקב"ה ביום הזה, שאחרי שבעת הימים של סוכות שישבנו עם הקב"ה בסוכה בצל האמונה תחת כנפי השכינה בענני כבוד, אחרי שהקב"ה התייחד עמנו, הוא אומר עצרו עוד יום אחד, אני רוצה לשבת איתכם לבד עכשיו בשמיני עצרת. בשבעת הימים הקודמים הקריבו גם שבעים פרים לאומות העולם, עכשיו נגמרה הסעודה עם כולם עכשיו אני רוצה אתכם אישית להשאר לבד. זהו, אני ואתם נשמחה. נגילה ונשמחה בך. הקב"ה רוצה, מבקש קרבה, איך אנחנו נתקרב אל ה'? איך נתקרב אל ה'? ע"י הדבקות בתורה, מה זה שמחת תתורה? שמיני עצרת שמחת תורה, על ידי שנדבק בתורה בתפקידנו להתעלות לדרגה של יראתי שמחתי, שמחתי יראתי, ככה הולכת העבודה. זה מה שאמר דוד המלך.

נו, אז יש לנו עכשיו משימה, לפחות אנחנו יודעים מה צריכים לעשות ממחר בלילה, ומכאן ולהבא הכל בשמחה, ובהתבוננות, תפילה, שיחת הטלפון הכי חשובה עוד מעט תתחיל, בעוד כמה זמן נקבל את השיחה, נעמוד כל אחד ונדבר עם אבא בשמים, נוכל לבקש הכל, פתקה, שליחים, יוצאים גזרות, יוצאות לפועל, הכל בדרך, אפשר עוד לדבר עם אבא, יש לנו עוד שבע הקפות, חנג'ורי, וחביבי נעשה את זה על הצד השמח ביותר, ובעזרת ה' אם למדנו מפה משהו אז אני חושב שאנחנו נתהפך לאנשים חדשים אחרים ונקבל סיעתא דשמיא בשנה הקרובה מה שאין לשער.

רבי חנניה בן עקשיא אומר, רצה הקב"ה לזכות את ישראל לפיכך הרבה להם תורה ומצוות....








יוצרים קשר עם שופר

 משרדי שופר

 03-6777779

 WhatsApp

 050-6500-666

 דואר אלקטרוני

 main@shofar.tv

 מספר פקס

 03-6740578

תגובות, ראיונות ופרסומים אחרונים בתקשורת