טוען...

זמן שלוה זמן מלחמה

 יביע אומר, בני ברק
 תאריך פרסום: 05.10.2012, שעה: 07:24

הורדת MP4 הורדת MP3


5-10-12
אם שנים רבים יחיה האדם בכולם ישמח ויזכור את ימי החושך כי הרבה יהיו, כל שבא הבל, קהלת, כי אם שנים הרבה יחיה האדם בכולם ישמח ויזכור את ימי החושך כי הרבה יהיו כל שבה הבל.
כתוב "ויבוא יעקב שלם" שלם בגופו, לפי שנאמר "והוא צולע על ירכו", אבל כאן כתוב שלם בגופו, שלם בבניו, לפי שכתוב "אם יבוא עשיו אל המחנה האחד והכהו", אבל פה כתוב שלם בבניו, שלם בממונו, דאמר רבי אבין בשם רבי אחא, תשע שנים היה יעקב אבינו מכבד את עשיו באותו הדורון, אבל כאן שלם בממונו. רבי יוחנן אמר, שלם בתורתו ובתלמודו. אבל יוסף שכח, שנאמר "כי נשני אלהים את כל עמלי", וכי שכח יוסף את תורתו? והלא יוסף שקידש שם שמים בסתר זכה והוסיפו לו אות אחת משמו של הקב"ה, יוסף על ששלט ביצרו נעשה שליט בארץ, יוסף מחייב את הרשעים, יוסף כשהיה עבד היה ירא את ה', כשנעשה מלך הוסיף יראה, יוסף מיום שפרש מאחיו לא טעם טעם יין, יוסף שרתה עליו רוח הקודש מנעוריו ועד יום מותו, וזכה יוסף להשתבח מיעקב אביו, ולו היה שוכח את תורתו בודאי לא היה ניצל מתוכחתו של יעקב, והוא זכה לכינוי צדיק לתואר נזיר "ולקדקד נזיר אחיו" איך אפוא נאמר עליו ששכח תלמודו? איך המדרש אומר בבראשית רבא ע"ט ה', שהוא שכח תלמודו? יעקב לא שכח את תלמודו והוא שכח את תלמודו, איך אומר?
לבאר זאת, הנה אינו דומה חייל שהוא משרת ועובד בשעת שלוה לבין חייל שמשרת בשעת מלחמה, כל האימונים שעשה החייל ולמד בשעה של שלוה לא בשעת חירום, ערכם יורד בהרבה בזמן שהוא ניצב ועומד פנים מול פנים מול השונא. כל האימונים שלו כמעט נשכחים בעת שהוא בא במגע עם האויב. בשעת הנסיון מתחיל הוא מחדש ללמוד איך ללחום, המציאות המלחמתית היא הקובעת לו את דרכיו ומהלכיו, הוא צריך לאמץ את תושייתו, לחדש בעצמו תחבולות ותכסיסים איך וכיצד ללחום, איך להתגונן ולהביא נצחון. כל התכסיסים שלמד עד כה והאימונים שעשה שלא בשעת נצחון ולא בשדה המערכה, כמעט ואינם מספיקים לו לצורך הלחימה. שתי פלטפורמות שונות, ההכנות בעת השלוה והלחימה בשעת חירום.
וכן הדבר לגבי כלי נשק, שאותם צוברים ומכינים במחסני החירום, בתקופת השלוה נראה הדבר מופרז הרבה מעל המידה, ולפעמים תמהים לשם מה צריך להכין כמויות גדולות, אבל כאשר פתאום פורצת המלחמה והנשק בא לידי שימוש, קורה שאפילו ביום הראשון למלחמה כבר מתבזבזת מחצית הכמות ונאלצים לרוץ לחפש אחרי מקורות חדשים לחדש את המלאי להביא אל החזית. כך אין דומה הלומד תורה בשלוה כאשר הכל שקט ומסודר באין נסיונות רצופים, אז יושב הלומד בחבורה גדולה וקדושה מוקף עם חברים שהתורה נקנית בהם, חברים - התורה נקנית בהם בחבורה, ובהדרכה של רב ובהשגחה נוספת, הרי הוא ניזון מחכמתה. אבל שונה הדבר אם אדם לומד תורה מתוך צער ומתוך נסיונות חזקים מבית ומחוץ, מכל שכן כשהוא נשאר יחיד ובודד בלא עזרה מן הסביבה, אלא ההיפך, הכל מפריעין לו, והרבה מציקים על דרכו, במצב כזה מתמעטת החכמה שהיתה לו בעת השלוה, כי עתה עליו להוסיף לעצמו לקח איך לעבור את הנסיונות בהצלחה, ולא מספיק לו הרכוש של התורה, והמוסר שצבר קודם לכן, לא די לו בכל זה לעמוד כנגד הנסיונות שבאים עליו. עליו לעשות מאמץ, לאזור הרבה כוחות כדי להוסיף חכמה על חכמתו. וכל התורה והיראה שהשיג בעבר הם כאין לעומת מה שהוא צריך לו עתה במצב החדש שנקלע אליו. זאת התוכחת שהמגיד מדובנא הוכיח את הגאון מוילנא ואמר לו שזה לא חכמה לקיים את התורה בשלוה בבית, תצא לרחוב, ותמשיך ללמוד באותה תדירות באותו התלהבות באותו חשק באותו עיון גם כשאתה משוטט ממקום למקום. וכך עשה הגאון שלש שנים, גזר על עצמו גלות ולא ירד כהוא זה ממה שהיה רגיל בעת השלוה בביתו.
חכמים ז"ל אמרו, תורתו של אדם שהוא לומד בעולם הזה הבל היא לפני תורתו של משיח, תורתו של משיח היא מאד זכה וטהורה, היא צרופה וחתומה מעולם העליון עד שכל החכמה שלנו, חידושי התורה שאנחנו עמלים עליהם פה בעולם הזה נראים קלושים כלפי תורתו של משיח ה'. וכדרך שהמהר"ל מבאר על מה שאמרו ז"ל, שהקב"ה כשברא את העולם היה בורא עולמות ומחריבן, פירוש מחריבן, שכל העולמות הראשונות מתכסים ומתעלמים מפני היצירות של העולמות שנוצרו אחריהם, האחרונים מערפלים על הראשונים שלא נראים, אבל באמת הם קיימים, רק שהאחרונים העמידום בצל, כמו השמש שהיא מאפילה באורה החזק על הלבנה שאינה נראית, שהשמש בעצמתה לא רואים את הלבנה, חפש את הלבנה עכשיו לא תמצא אותה. כיון שהשמש מאפילה באורה החזק על הלבנה שאינה נראית, אבל באמת היא קיימת הלבנה, אלא שאור השמש מקדיר על הלבנה עד שכאילו אינה נראית ואינה קיימת. וכמו שכתוב בשבת קי"ב, "אם ראשונים כמלאכים אנו כאנשים כבני אדם, ואם ראשונים כאנשים כבני אדם אנו כחמורים, ולא כחמורו של רבי חנינא בן דוסא ושל רבי פנחס בן יאיר, אלא כשאר חמורים".
ונאמר בגיטין ו', רבי כד הוה מקשה על דרבי יוסי, אמר, ענן עליבייה מקשין על דרבי יוסי? כשם שיש בין קדשי הקדשים לחולין כך בין דורנו לבין דורו של רבי יוסי, וריב ישמעאל ברבי יוסי אמר, כשם שיש בין זהב לעפר כך יש בין דורנו לדורו של רבי אבא. ועוד ניתן לומר, כי כל הנסיונות שיהיו בימי המשיח יהיו כל כך חזקים וקשים עד שכל החכמה והיראה שרכשנו עד אז לא יספיקו. כדי להלחם ולעמוד כנגד כל הקשיים שיתהוו באותה תקופה ימות משיח יעמדו בסימן נסיונות וצרות תכופים בזה אחר זה, עד שיום אחד יהיה נחשב כמו שנה, ומידת הצרות שיש בשנה שלמה משנות השלוה הרגילות, בימות המשיח יתרכזו ביום אחד.
אמר רבי יהודה, אמר שמואל, ימות המשיח כמיום שנברא העולם ועד עכשיו, שנאמר "כימי השמים על הארץ", משקל השנים של ימות המשיח יהיה כמו כל הצרות והמאורעות של כל הימים והשנים מיום שנברא העולם ועד עתה, ולכן עלינו להצטייד ולצבור חומר רב יותר, עלינו להוסיף לעצמנו נשק של תורה ומוסר, להיות מוכנים ומזומנים לקראת אותם הימים הנוראים והקשים כדרך שנהגו החכמים הגדולים והקדושים בזמנם, שהיו מציירים ממרחק זמן מה שעלול עוד לבוא עליהם. ולכן מתאמצים ומצערים עצמם להתכונן לאותם הנסיונות. אז ז"א, כשאני מזהיר אתכם ואומר לכם ששני שלישיות העולם ימותו, אז זה לא פשוט רבותי, שבע שנים פצצות אטום, כימי ביולוגי, בלגנים, אתם יודעים איזה נחלי דם יהיו? אתם רואים רק מה קורה בסוריה, כל יום מתים בין מאה לשלש מאות, מזעזע מה שקורה שם, מה זה מאה לשלש מאות, בשבע שנים אם תחלק ארבע וחצי בערך מיליארד לשבע שנים כמה זה יהיה ליום? הא? הרבה מאד, מליונת, תעשה הנה הוא עושה, כן, 365 כפול שבע, בין שש לשבע אלף ביום, אם זה כל יום קבוע אבל זה יכול להיות פצצה אחת תוריד מיליון תוריד שתי מיליון. 170 אלף? 170 אלף ביום. הבנתם? אז צריך להתכונן, זה לא אותה תורה של עכשיו, עכשיו זה בשלוה, כל האמונה שלנו זה אפילו לא נסיון. עכשיו זה השלוה, ודאי שעכשיו זה השלוה.
אז עכשיו מובן שמה שאמר שיעקב אבינו, "ויבוא שלם בתורתו", אז הוא בא מעולם הנסיונות, התורה שלו היתה קודם תחת הלחץ של לבן הארמי, תחת הרדיפות של עשיו, סכנת חיים והכל הוא בא שלם בתורתו, אבל אצל יוסף הוא היה בשלוה, הוא היה ...
בקיצור רבותי, אז כי אם שנים הרבה יחיה האדם בכולם ישמח ויזכור את ימי החושך כי הרבה יהיו, כל שבה הבל, אייי, איי. לא דומה מה שאנחנו לומדים עכשיו למה שיהיה והקראתי פעם את מה שכתוב בספר הקדוש של הרמ"ק, רבי משה קורדובירו בספרו אלימא. בקיצור, כתוב בספר הקדוש אלימא, כתוב בספר הקדוש שבשעה שהדין יהיה מתוח יאמרו האנשים להרים כסונו ולגבעות נפלו עלינו, מגודל הפחד שיהיה.

ש. ילכו להרים

הרב: כן, מדבר יהודה, מדבר יהודה, הלכתי לבדוק איזה צמחים יש שמה לאכול, בינתיים אמרו לי יש רק אחד ואין הרבה, ואין הרבה. צריך שמה ללכת להכין את התשתית. בקיצור לא פשוט רבותי.
רבי חנניה בן עקשיא אומר, רצה הקב"ה לזכות את ישראל לפיכך....


  •    שיתוף   

יוצרים קשר עם שופר

 משרדי שופר

 03-6777779

 דואר אלקטרוני

 main@shofar.tv

 מספר פקס

 03-6740578

 שופר קול

 02-372-4787 | שידור חי:  073-337-6900

תגובות, ראיונות ופרסומים אחרונים בתקשורת