---

5-10-12
קהלת אומר, אם יוליד איש מאה ושנים רבות יחיה ורב יהיו ימי שניו ונפשו לא תשבע מן הטובה וגם קבורה לא היתה לו אמרתי טוב ממנו נפל", אם יוליד איש מאה זה קין שהוליד מאה בנים, ושנים רבות יחיה שחיה שנים הרבה, ונפשו לא תשבע מן הטובה - שלא שבעה נפשו מממונו ולא שבע מטובו של עולם, וגם קבורה לא היתה לו, שהיה תלוי ברפיון, דהיינו שעוד לא נגמר דינו ובא המבול ושטפו, וטוב ממנו נפל זה הבל אחיו שנפל הרוג וקבורה היתה לו. עד כאן המדרש בקהלת רבה.
עולה השאלה, למה לא לקח קין את אשת הבל לייבם אותה ולהקים זרע לאחיו? לאחר שהתחרט על המעשה, מעשה של הזדון של רציחת אחיו, ואחרי שבכה על עוונו וקיבל את ענשו, לכל הפחות צריך היה לנסות לתקן מה שעדיין יש בידו לתקן, כיון שכיבה את נר נשמתו של אחיו הצדיק והפסיק את פתיל חייו הצעירים, היה לו לפחות לעשות פעולה להקים את שם אחיו ולהנציח את שמו וזכרו. למה איפא לא עשה זאת?
ועוד, הלא כוונתו להרוג את הבל נבעה גם מרצונו לישא את אשתו של הבל שהיתה יפה מאד, והלא עתה בא לו ההזדמנות למלא את תאוותו.
אולי יש לומר כי קין אף שהתחרט וחזר בתשובה, הלב הרע שלו עוד לא תוקן, ואין לעקור ולשרש את הרע בפעם אחת, אלא צריכים לעמול ולעבוד על זה זמן רב. הוא אמנם יכול להתחרט ולקבל על עצמו להתנהג מעתה ואילך בזהירות גדולה, שלא לחזור פעם נוספת על אותה עבירה, ושלא יקרה לו שוב מקרה כזה, אבל כדי לרכך את הלב צריך לעמול הרבה זמן ולהשקיע מאמץ רב. שהרי מצינו שהרוצח לא יישא כפיו, שנאמר "ידיכם דמים מלאו" והרמב"ם פוסק, אפילו אם עשה תשובה. כהן שרצח את הנפש לא יישא כפיו, אף שהוא עשה תשובה.
לכאורה למה לא יהיה נושא כפיו כשעשה תשובה? אלא כפי שאמרנו, תשובה הוא עשה וקיבל על עצמו לא לחזור לסורו ולהזהר שלא יקרה לו עוד פעם מעשה כזה, אבל לבוא לברך את עם ישראל, זה לא יתכן, שבן לילה הוא כבר נעשה לאוהב ישראל? מי שליבו נתן לו לשפוך את דם חברו ולכבות את נר נשמתו, לאלמן את אשתו ולייתם את בניו, וליבו כאבן דומם בעת ששומע צעקות ואנחות ותחנונים של הנהרג שמתחנן אליו, ואין לו אוזן קשבת, אדם כזה אי אפשר לו להפוך עצמו בשעה אחת ועליו להתייגע ולעמול ימים ולילות רבים עד שיתרכך ליבו, עד שיעביר את הטומאה מליבו ויקבל לב חדש ורוח נכון.
לכן אפילו לאחר התשובה, עדיין צריך קין תיקון גדול, עליו לברוא לעצמו לב חדש, לזה דרוש זמן רב וטיפול ממושך, כי עדיין נשאר בליבו הרבה טינה אפילו לאחר שהרג את אחיו. והלא באמת, לא מצינו שקרא אחד מבניו על שם אחיו הבל, מאה בנים יש לו, והוא לא קרא לאחד על שם אחיו הבל. כי עדיין בוערת בקרבו אש הקנאה והשנאה נגדו, ובודאי שהוא רחוק מלהיות מסוגל לקחת את אשת אחיו ולהקים זרע על שם הבל. ובשביל זה האריך הקב"ה את חייו של קין, הוסיף עליו שנים רבות על ימי חיי אביו אדם, תשכ"ו שנים, 726 שנים, ולאיזה תכלית? הכל כדי שיוכל לתקן את החטא, לעקור את השנאה מליבו, ללבן את נפשו, ע"י סיגופים וע"י שיהיה נע ונד, כי כובד רשעת לבו היה כל כך רב עד שצריך לתיקון ולליבון שנמשך מאות שנים.
פעם אחת הייתי יושב בבית המדרש הגדול בירושלים, ובא תלמיד אחד ושאל אותי דבר כמו בן ששואל את אביו, אמר לי מפני מה נשתנו דורות הראשונים מכל הדורות כולם, שרבו ימיהם והאריכו ימים ושנים. אמרתי לו בני, בשביל ככה האריכו שנים, כדי שיוכלו לעשות גמילות חסדים זה עם זה. ככה מובא בתנא דבי אליהו ט"ז.
כזו היתה כוונת הקב"ה, להאריך את חייו של קין כדי לתת לו סיפק והזדמנות להתחרט יותר על מעשה הרציחה של הבל, לתקן וללבן את ליבו הרע.
והנה מצאתי בספר באר מים חיים שמקשה כן, למה לא נשא קין את אשת הבל אחיו לייבמה? ומשיב כי קין היה מעוניין ששם הבל אחיו יישכח מפי כולם כדי שלא יקטרג ולא יהיה קטרוג עליו בכל פעם שמזכירים את שמו, ולכן לא קרא אף בן אחד ממאה בנים שלו על שם אחיו הבל גם כן מהטעם הזה. אז רואים גם אם אדם שב בתשובה, עדיין זה לא אומר שהוא עקר את המידות שלו, ובלי עקירת המידות התשובה היא לא שלמה. שהרי הקב"ה האריך את ימיו של קין בשביל שיספיק ויזכה לתקן גם את שורש המידה הרעה שהיתה לו, ואת זה הוא לא עשה. מידות קשה מאד לעקור, וזה עיקר העבודה שיש לנו בחיים, והגר"א אומר שאם אנחנו לא עושים זאת למה לנו חיים. ז"א זה לא מספיק מעשים חיצוניים או חשש ופחד מפני הדין, אלא צריך לעבוד על המידות בשביל לתקן אותם.
ואתמול למדנו, שאם משפחת מצרים לא תעלה ולא תבוא לחוג את חג הסוכות לעתיד לבוא כמו שכתוב בהפטרה, ולא עליהם תהיה המגיפה ודאי שכל מי שלא יבוא באחרית הימים מהעמים שייוותרו בשעה שתבוא הגאולה לעלות להשתחוות לפני ה' יתברך בחג הסוכות שהשכינה שורה בבית המקדש, הם ייגופו במגיפה ויהיה להם נמק וימותו. ולמה זאת? משום שכל העולם יכירו את האמת ויכירו את גדולת ה' יתברך וידעו את אלהי האמת, ביום ההוא יהיה ה' אחד ושמו אחד, אז ממילא כולם צריכים לעלות ולהשתחוות לפני ה', כמו שאנחנו אומרים "יכירו וידעו כל יושב תבל כי לך תכרע כל ברך תשבע כל לשון לפניך יכרעו ויפולו ולכבוד שמך יקר יתנו" כולם צריכים לבוא ולהודות.
אמנם אין חיוב לגויים יהיה לשבת בסוכה, ואין להם מצות סוכה, אבל הם יצטרכו לבוא בסוכות בשביל להודות לה' יתברך, ואם הם לא יעשו את זה אז תהיה עליהם המגיפה. נו, ולמה הם לא יבואו? למה שהם לא יבואו? הם לא יבואו בגלל שהם לא שינו את המידות הרעות שלהם, אפילו אם הם יכירו את האמת, אבל המידות הרעות שלהם מושרשות כל כך, הטומאה שיש להם, ההסתגלות שיש להם לחיי ההבל והריקנות והשטויות, לא תאפשר להם. וכמו שכתוב שרשעים אפילו על פתחה של גיהינום אינם שבים בתשובה, למה שלא ישובו, הם רואים את האמת ברור, הם לא יכולים, הם לא יכולים משום שהטומאה שולטת בהם והם לא יכולים.
אמרנו אתמול דוגמא פשוטה, הרבה אנשים יש להם הכרה שלקום ולהתפלל בנץ זה טוב מאד, הם אומרים אני רוצה מאד, והם שמים גם שעון, יש כאלה שמים שלש, שלשה שעונים, ולא קמים למה? הגוף לא נותן, הגוף שולט עליהם, היצר הרע לא מניח להם. ז"א הם מושרשים בשינה אז הם לא קמים. אבל אם יבטיחו להם ממון גדול אז הם כן יקומו, איך זה? כי זה הם כן מורגלים, לרוץ בשביל כסף הם רגילים אז לכן זה לא משנה באיזה שעה, אז אם יש ממון אז הם יקומו, אבל אם יש תפילה, בשביל תפילה לקום זה עדיין בהכרה יש אבל הגוף עוד לא מסכים שבשביל זה כדאי לקום, אפשר לקום יותר מאוחר, לא נורא. וגם אם מאחרים קריאת שמע אז מקבלים שכר כקורא בתורה, אז ככה זה אדם שהוא מושרש בעבירות שמה עיקר העבודה שצריך לעשות, אם לא עושים את העבודה הזאת כמו שצריך אז האדם יכול להשאר באימה כל ימי חייו, יכול להיות בטומאה והוא חזר בתשובה, הוא פשוט רק לא חוזר על המעשים, אבל מקננת בו הטומאה ולא סרה ממנו האיוולת.
"ולקחתם לכם ביום הראשון פרי עץ הדר כפות תמרים וענף עץ עבות וערבי נחל ושמחתם לפני ה' אלהיכם שבעת ימים". בזכות ולקחתם ביום הראשון, אני נגלה אליכם ראשון, ופורע לכם מן הראשון, זה עשיו הרשע, ובונה לכם ראשון, זה בית המקדש, ומביא לכם ראשון זה מלך המשיח. עד כאן לשון המדרש. ויקרא רבא ל' ט"ו.
הדגישה לנו התורה כאן חשיבות שלה תחלה טובה, אחרי שבראש השנה וביום הכיפורים עסוקים כלל ישראל בסילוק החשבונות של השנה שעברה, ובקשת הברכה לשנה החדשה, אח"כ טרודים בהכנות לסוכות, ביום הראשון של החג שאז הוא היום הראשון בשנה שאנו פנויים בו, דווקא אז עלינו ליטול ארבעת המינים בשבח והודאה לקב"ה, ובזכות זה שאנחנו מקדימים להודות לשמו בארבע מינים הובטחו לנו היעודים הכי נשגבים, למי שלא יודע אז ארבעת המינים בשונה מכל הצמחים והאילנות שיש בעולם, כתוב שכל עשב יש לו מלאך שאומר לו גדל, אבל ארבעת המינים הם חלקו של הקב"ה ואין מלאך ממונה עליהם, הם שרביטו של מלך, ארבעת המינים האלה הם צומחים בלי מלאך שאומר להם גדל, זה ארבע מינים יחידים בעולם שהם תחת השגחת הבורא יתברך, ואנחנו קיבלנו אותם ללכת עם שרביטו של מלך ולצאת אחרי הנצחון הגדול ביום כיפור, שאנחנו מכופרים ויוצאים החוצה עם השרביט. נשאלת השאלה, מי שמשתמש בשרביטו של מלך חייב מיתה, אבל אבינו מלכנו, הוא גם אבינו, ואב שמחל כבודו מחול, אז לכן הקב"ה מתיר לנו ללכת עם השרביטים האלה ולהראות את נצחוננו על אומות העולם.
אז אנחנו לוקחים דוקא את ארבעת המיני ם שבח והודאה לקב"ה בזכות זה שאנחנו מקדימים להודות לשמו בארבע מינים הובטחו לנו היעודים הכי נשגבים, מפלת עשיו, בנין בית המקדש ומלך המשיח.
לכאורה השכר מופרז, אבל לפי האמור מובן, השכר בא לרק מצד המצוה בלבד, אלא מפאת היותה ביום הראשון, שעל אף שאין אנו תופסים את חשיבות הענין במבט ראשון, אבל מונח בו עומק גדול.
מצינו אצל דיני טומאה שיש שני מיני העלמות, יש העלם מקדש וקדשיו ויש העלם טומאה, ובאמת כל אדם באשר הוא שם צריך להזהר משני העולמות האלה בנוגע למצב הרוחני שלו. אדם נוטה להתעלם מן המקדש, ז"א שהוא שוכח את התפקיד שלו בעולם, שמוטל עליו לשאוף ולהתאמץ תמיד להגיע לשלמות שלו בבחינת המקדש, כמו שדרשו חז"ל על הפסוק, "ועשו לי מקדש ושכנתי בתוכם" בתוך כל אחד ואחד, זה נקרא העלם מקדש, אדם נעלם ממנו, התפקיד שלו בעולם להיות מקדש, "ושכנתי בתוכם". התורה מהווה דרך סלולה לכל אחד לבנות את המשכן בלבבו, אם הוא הולך על פי מצוות התורה הוא בונה משכן. אולם ראה זה פלא, לא רק שאדם מתעצל בתפקידו זה אלא מתעלם לגמרי מהחיוב המוטל עליו, מתעלם לגמרי, העלם מקדש, הרי בעניני עולם הזה אפילו כשהוא אינו עוסק בהם, הוא לא שוכח לרגע את תפקידו ואת האחריות הרובצת עליו להשיג פרנסתו ופרנסת אנשי ביתו, בכל מצב הוא מודאג, טרוד, חושב מה עם הפרנסה, מה עם הילדים, מה עם האשה, מה עם מה עם מה עם. שמה אין לו העלם, אבל במה שנוגע לבית עולמו, שוכח לגמרי חובתו ומתעלם מן הנחיצות של בקשת השלמות לתיקון נפשו, העלם מקדש גמור. ומרוב שהשכחה הזאת נעלמת והולכת אז הוא נופל להעלם שני, שהוא העלם טומאה, הוא אינו מקפיד על עצמו להתרחק מכל דבר רע שלא יטמא בו, מאחר שהוא שכח מחובת העליה כיון שיש לו העלם מקש לקדש את עצמו, הוא מסיח את דעתו גם מסכנת הירידה והגורמים לה, אז ז"א יש לו גם העלם טומאה. על כן קדמה התורה רפואה למכה והדגישה את גודל חשיבות יום הראשון, ואיך צריכים להקדישו לדברים שבקדושה, לשבח להלל לקב"ה, כבר בתחילת השנה עלינו לשים הצידה את כל הדאגות החומריות, מתחילים את השנה בהסתלקות מדירת קבע, קודם כל תסתלק מדירת קבע, צא לדירת עראי, תחיה תחת מחיצות של ברזל וקרשים וכל מה שאתה רוצה. ותשים מעל הראש שלך פסולת של גורן ויקב ואם תעשה את זה אז אני איתך, אומר הקב"ה אני שוכן בסוכה כזאת. אבל זה בתנאי שאתה מתחיל את השנה טוב, בלי להיות מושרש בעניני והוויות עולם הזה, ומתחיל ישר במצוות ארבעה מינים וסוכה והלל, כל זה אתה עושה כבר מהיום הראשון לחשבון עוונות.
לכן התורה מקפידה וקוראה לזה יום ראשון אפילו שזה ט"ו בתשרי, כדי להקדיש את הדברים שבקדושה ולשבח ולהלל לקב"ה בתחילת השנה ולשים בצד את כל הדאגות החומריות. אם מתחילים ככה אז מרויחים את השנה.
מה זה שמיני עצרת? שמיני עצרת מעלתו גדולה מאד מאד, הגאון מוילנא היה שמח בשמיני עצרת יותר משבעת ימי הסוכות, כי יש סוד גדול בשמיני עצרת. שמיני עצרת, עצרת זה וכנש - קליטה, שמיני עצרת קולט את כל שבעת הימים וקדושתו גדולה מאד אצל הקב"ה, כי בשמיני עצרת אין לנו סוכה ואין לנו ארבעת המינים ואנחנו עומדים לפני הקב"ה לבד בתפילה ומתחברים אליו בקדושה של כל שבעת הימים, ושמיני עצרת זה כנגד עולם הבא, כי המהר"ל מפראג אומר ששבעה, שבע זה סוד הריבוי, אבל בטבע, ושמונה זה מעל הטבע, זה בחינת משיח, שיבוא ויאחד את כל ישראל באחרית, "ויהי בישורון מלך בהתאסף ראשי עם יחד שבטי ישראל" השמיני הזה הוא מקודש מאד היום הזה, לכן הקב"ה מבקש תעכבו עימי עוד יום אחד, וזה רק עימי, בשבעת ימי החג היו מקריבים קרבנות כנגד שבעים אומות העולם, אז היה להם צד של הנאה והשפעת השפע בשבעת הימים האלה, בשמיני אומר הקב"ה אחרי שהסתלקו הגויים אני רוצה להשאר אתכם לבד, כמו שיהיה באחרית הימים שעם ישראל ייוותר לבדו וכל האומות יהיו בטלים וכלים.
אז צריכים להשקיע את מחשבותינו בעניני הידור מצוה, ולהמליך את הקב"ה למעלה ולמטה, ולארבע הרוחות, ובזה מתרבה בנו הדעת וזוכים לדבקות, נמנעים מלשכוח את מלאכת הקודש המוטלת עלינו, להתקרב אליו יתברך, ולהתרחק מכל דבר רע העלול להצר צעדנו. בזכות זה שאנו מגבירים את הדעת בראש ובראשונה, ולא פונים למפריעים וטרדות שונות, ובזה נזכה להתגלות הדעת לעתיד לבוא, ובזה זוכים לביטול עשיו שהוא ראש המפריעים, בזה זוכים לבנין בית המקדש, ובזה זוכים להתגלות משיח במהרה בימינו.
שלשת אלה הדברים אנחנו זוכים בזכות "ולקחתכם לכם ביום הראשון". אם אנחנו מוותרים על כל הוויות עולם הזה, יוצאים מדירת קבע לדירת עראי, עוזבים את כל החשבונות של העולם הזה, מתמקדים בעשיית מצוות ה' מתוך שבח והלל, מודים לקב"ה על כל מה שיש, לא טורחים ולא טרודים בדברים שבלאו הכי יגיעו אלינו, מכל מקום זה מה שיביא לנו את מה שחשבנו שזה מופרז, אבל זה לא מופרז,

ש. לא שומעים

הרב: לצפות זה אחד התנאים לקבל פני משיח, אבל זה

ש. הגאון מוילנא .... הוא לא זכה למשיח,

הרב: בודאי מה זה, תחיית המתים. אז לכן צריך להבין, אנחנו יכולים לגרום להסתלקות של עשיו, עשיו זה אמריקה, אירופה, אדום, אנחנו יכולים להביא לביטולם, להביא לביאת משיח ולהביא לבנין בית המקדש בזכות "ולקחתם לכם ביום הראשון" מה זה ביום הראשון? כל דבר שהוא ראשון וממשיכים לפי הראשון, יש לו את הכח של הראשוניות להכיל על כל הבא אחריו. אם אנחנו יוצאים מהסוכות ומשמיני עצרת וממשיכים את העבודה לפי האופן הזה של הסתלקות מהחומריות ובלי העלם מקדש ובלי העלם טומאה, אלא זכור את המקדש וזכור את הטומאה, אנחנו יכולים להביא לכל הדברים האלה.
כידוע שאדום אין לו מלכות, ויון ולפרס היה מלכות, לאדום אין מלכות. אלא בשעה שישראל נופלים אדום עולה, בשעה שאדום נופל ישראל עולים, במי זה תלוי - רק בנו.

ש. אמריקה זה לא מלכות?

הרב: לא, אין להם מלכות

ש. הם שולטים בעולם.

הרב: מלכות זה רק מה שנתן הקב"ה, אדום וישמעאל זה והיה כאשר תריד ופרקת עולו, אם עם ישראל יורדים ועושים מה שלא צריך לעשות, עשיו מתגבר עליהם. בשעה שישראל עולים עשיו יורד, בשעה שקיסרי למעלה ירושלים למטה, והפוך, אז ז"א הנדנדה הזאת תלויה בנו, אנחנו קובעים בנדנדה, אם אנחנו עם מעשים לא מספיק טובים אז אדום מעלינו. לכן אתה צריך לדבר עם אובמבה כאילו, אבל אם אתה עושה מצוות כמו שצריך, אדום ישמש אותך, ישמור עליך.

ש. לא שומעים

הרב: אלה שום דבר, אלה בשביל להתגרות באומות העולם, זה התפקיד שלהם. אבל אנחנו צריכים לדעת שהכל תלוי בנו, אם אנחנו נקח את עצמנו בידים כמו שצריך, כל אומות העולם יתבטלו מאליהם, אבל זה תלוי רק בנו, לאדום אין שליטה, זו המלכות האחרונה ואין לה שליטה אלא בזכותנו רק, בגלל שאנחנו לא בסדר. אם נהיה בסדר ונשוב אל ה' הקב"ה יגאל אותנו מעשיו ויבנה בית המקדש ויביא משיח צדקנו במהרה בימינו אמן.
רבי חנניה בן עקשיא אומר....