שמחת החג על פי רבינו יהודה הלוי | הרב אמנון יצחק

- - - לא מוגה! - - - 

ולקחתם לכם ביום הראשון פרי עץ הדר כפות תמרים וענף עץ אבות

וער ונחל

ושמחתם לפני אדוני אלוהיכם שבעת ימים

אם נרצה לדעת שמחה של תורה מהי

הבה נשאל את רבנו יהודה הלוי זיכרונו לחיי העולם הבא

ממנו נלמד כיצד לשמוח בימי החג

וזה לשונו

כללו של דבר

תורתנו נחלקת

בין היראה והאהבה והשמחה

תתקרב אל אלוהיך בכל אחת מאלה

ואין כניעתך בימי התענית

יותר קרובה אל האלוהים משמחתך בימי השבתות והמועדים

כשתהיה שמחתך בכוונה ולב שלם

וכמו שהתחנונים צריכים מחשבה וכוונה

כן השמחה במצוותו ובתורתו צריכים מחשבה וכוונה

שתשמח במצווה עצמה מאהבתך מצווה בה ותכיר

מה שהיטיב לך בה וכאילו אתה בא באכסנייתו

קרו אל שולחנו וטובו ותודה על זה במצפון ובגלוי

ואם תעבור בך השמחה אל הניגון והריקוד היא עבודה ודבקות

בעניין האלוהי

מה הוא אומר?

הוא אומר כלל הדבר

התורה שלנו נחלקת

בין היראה, האהבה והשמחה

אלה מידות שחייבים לעבוד את הבורא איתם

אז יש יראת אלוקים, אהבת האלוקים, בשמחה באלוקים ובמצוותיו

נגילה ונשמחה בך

אז הוא אומר לנו תתקרב אל אלוהיך בכל אחת מאלה

אדם צריך

לעבוד את הבורא בשלושת אלה ביראה,

באהבה ובשמחה

תחת אשר לא עבדת את השם אלוקיך בשמחה ובטוב לבב מרוב קול

יש עונש גדול שהתורה אומרת

ועבדת את אויביך ברעב

ובצמא ובעירום ובחוסר קול, השם מרחם

ואומר לנו עוד רבנו יהודה הלוי

ואין כניעתך בימי התענית

יותר קרובה אל האלוהים

משמחתך בימי השבתות והמועדים.

אל תחשוב, אומר,

שאם אתה נכנע

בימי התעניות

או בזמן שאתה מקבל עליך תענית בגלל תשובה,

אל תחשוב שהכניעה מקרבת אותך לבורא,

יותר מהשמחה

בימי השבתות והמועדים.

כשאתה בשבת ומועד אתה אוכל,

אז אתה מחובר לחומר.

כשאתה צם,

אתה מנותק מהחומר, אז אתה יכול להיות יותר רוחני,

ובפרט שהצום גורם כניעה,

אז זה מקרב אותך לבורא.

ולכאורה, אם אתה אוכל,

אז אתה יותר מתפנק על עצמך, כאילו,

ואתה לא קרוב כל כך לבורא.

אז הוא אומר, לא, לא, אל תטעה.

הוא אומר, תקשיב טוב,

אין הכניעה בימי התענית?

יותר קרובה אל האלוהים

מהשמחה בימי השבתות והמועדים,

אבל בתנאי,

כשתהיה שמחתך בכוונה בלב שלם.

אם אתה שמח במועדים,

לא שמחת האכילה,

שמחת העבודה,

שאתה עושה נחת רוח, מתענג על השם,

שאתה שמח במצוותיו,

שאתה יכול להראות לקדוש ברוך הוא עד כמה אתה שמח במצוות שהוא נתן לך,

כשאתה מבין את מהות היום ואתה עושה את מה שאתה צריך כחוב,

שצריך לעשות אותו על הצד הטוב ביותר. וגם אם אתה מרבה באכילה ושתייה, כפי שיד השם טובה עליך ונתן לך ואפשר לך,

אבל זה צריך להיות בכוונה ובלב שלם.

אם אתה עובד את השם בשמחה, בשבתות ומועדים טובים,

בכוונה ולב שלם,

אתה יכול להיות קרוב,

לא פחות,

אולי יותר אפילו מזמני הכניעה בתענית.

ולמרות שפה אתה מחובר יותר לחומר,

ושם אתה מנותק מהחומר.

והוא אומר שצריך שמחה עם כוונה ולב שלם, כמו שהתחנונים צריכים מחשבה וכוונה,

כן השמחה במצוותו ובתורתו צריכים מחשבה וכוונה.

שתשמח במצווה עצמה, שהשם זיכה אותנו, שקדישנו במצוותיו וציוונו,

אתה צריך לשמוח שמחה גדולה במצווה עצמה,

מאהבת המצווה בה.

ותכיר מה שהיטיב לך בה.

ערך של מצווה, אנחנו בכלל לא מבינים, הרי אם יתנו לאדם כל חללו של עולם בתמורה למצווה, לא שילמו לו כלום.

ואיה עלמא ליקא אגרא, אי אפשר לשלם שכר מצווה אחת.

אז אם אדם יכיר כמה הטבה היטיב לו הבורא יתברך,

אנחנו לוקחים את הלולב, ארבעת המינים,

מנענעים, רוצים להתקרב אל השם מהלב, אנחנו מוציאים את זה מהלב אל השם, מחזירים, אני לדודי ודודי לי,

לכל ארבע רוחות, ממליכים אותו בכל הצדדים.

ממשיכים את העבודה מיד אחרי יום הכיפורים,

ממשיכים להמליך אותו.

דידן נצח, אנחנו מראים שאנחנו מנצחים.

יצאנו,

אנחנו יצאנו לחיים ומות העולם.

השם ירחם.

אז זאת אומרת, אם אדם מבין את המצוות שהוא עושה ושמח בהן, יודע את הערך שלהן,

אז זה כאילו אתה בא, ככה התיאור שלו מדהים,

כאילו אתה בא באכסנייתו,

קרו אל שולחנו וטובו, הקדוש ברוך הוא הזמין אותך,

אלא בוא שב איתי על השולחן, אתה קראו לסעודה איתי.

מה ביקש הקדוש ברוך הוא?

תעשו לי סוכה שאני אשרה את השכינה עליכם. סוכה זה שם

אביה ואדנות.

תחברו את זה ביחד, 91, כמניין סוכה.

אביה ואדנות. אתה יושב בצילה דמהימנותא והקדוש ברוך הוא נמצא איתך, ושבעה ושפיזין.

יא חביבי, מה הולך שמה?

אתה נכנס כולך למצווה.

כולך נכנס למצווה.

ומה הקדוש ברוך הוא אומר לנו?

וכל מעשיך יהיו לשם שמיים.

הנה,

אני נכנס לסוכה,

והשם אומר לי, אחרי יום הכיפורים תזכור,

כל מעשיך שיהיו לשם שמיים.

מה פירוש?

גם האכילה,

גם השתייה,

גם השינה מצווה.

איפה?

בסוכה.

כל המעשים של מעשיך הופכים להיות מצווה.

אתה חייב לאכול לשתות ולישון בסוכה.

זאת אומרת,

השם מראה לך שכל עשייתך יהיה מצוות.

ולהתנתק מהחומר.

להתנתק מהחומר. אתה יוצא לסוכה. סוכה זה לא קבע. אין קבע בעולם. אין.

גר אנוכי בארץ.

זאת אומרת, אתה רק חולף,

תזכור את זה, אל תשכח.

ותמשיך ככה כל השנה.

אז הוא אומר, איך אילו אתה בא באכסנייתו,

קרו אל שולחנו וטובו,

ותודה על זה במצפון ובגלוי.

צריכים לראות ולשמוע שאתה מודה על ההטבה שהשם היטיב לך,

שנתן לך מצוות. זה חודש שכל כולו מצוות, משופע במצוות, מסובע במצוות.

שבע ביום היללתיך.

זאת אומרת, אדם צריך להיות שמח.

וגם,

במצפון,

אתה כל הזמן צריך להודות לבורא יתברך על זה.

ואם תעבור בך השמחה אל הניגון והריקוד, זאת אומרת, אתה כל כך שמח בשם, שזה מקפיץ אותך. אתה כבר לא יכול, הגוף כבר עצמו כבר מנטר.

לשם יתברך מרוב שמחה.

זוהי עבודה ודבקות בעניין האלוהי.

זה אומר שאתה כבר דבוק בעניין האלוקי ואתה כבר יכול לרקוד משמחה.

זה נקרא שמחה, אומר רבנו יהודה הלוי.

אז אני חוזר עוד פעם על מה הוא אומר ברצף.

כללו של דבר,

תורתנו נחלקת בין היראה והאהבה והשמחה.

תתקרב אל אלוהיך בכל אחת מאלה.

ואין כניעתך בימי התענית יותר קרובה אל האלוהים

משמחתך בימי השבתות והמועדים כשתהיה שמחתך בכוונה ולב שלם.

וכמו שהתחנונים צריכים מחשבה וכוונה כן השמחה במצוותו ובתורתו צריכים מחשבה וכוונה.

שתשמח במצווה עצמה מאהבתך המצווה בה ותכיר מה שהיטיב לך בה.

וכאילו אתה בא באכסנייתו קרו אל שולחנו וטובו ותודה על זה במצפון ובגלוי.

ואם תעבור בך שמחה אל הניגון והריקוד,

היא עבודה ודבקות בעניין האלוהי.

גם הרמב״ם מפליג לומר עד כמה עבודת השמחה

במועדים היא עבודה גדולה מאוד.

ובשמחת בית השואבה רק תלמידי חכמים היו שמחים מהארץ מסביב ואנשים היו רק מסתכלים.

עבודה גדולה שבעת ימים במקדש.

מקורבן

תמיד של בין הערביים כל הלילה

רק שמחים ורוקדים לפני השם יתברך.

זה מובא בכוזרי ב' נ'.

עכשיו להבין את הדברים האלה בכל עומק משמעותם.

זהו תוכנה של שמחת המועדים.

בשפתיים יישק לרבנו יהודה הלוי בעד הדברים הנלהבים

בנשגבים האלה.

היראה בפני פחד הדר גאון אלוהינו.

אהבת צלם האלוהים אל אביו שבשמיים.

אתם מבינים בכלל איזה זכות יש לנו שהשם ברא אותנו בצלם אלוהים?

חלק אלוקא ממעל

שאנחנו לא נפסדים לעולם?

היה יכול לברוא אותנו כמו הבהמות.

בהמה

נמצאת כך וכך שנים,

ואחרי זה שום דבר חזרה לעבר ואין בה שום רושם, שום שארית, שום זכר, כלום.

ואילו אנו נבראנו בצלם אלוקים,

חלק אלוקא ממעל בלתי נפסד.

אז איך אנחנו לא נודה ולא נאהב את הקדוש ברוך הוא?

אהבת צלם האלוהים אל אביו שבשמיים.

שמחת המצווה במצוות מלכו

זוהי כל התורה כולה.

שאדם שמח במצוות?

בשמחה

באה ההתקרבות לידי ביטוי גלוי

ודאגת הלב באמונתו

מתגלה בשמחה.

הניקון בריקוד עבודה הם.

כל אלה בחינות של דבקות באלוהי ישראל.

אז כל אחד לפי מדרגתו.

ואדם צריך להיות דואג שחס ושלום אין לו שמחה מספיק בעבודת הבורא.

למה?

השם זיכה אותך, ברא אותך, בחר בך.

אתה מתוך שבעה-שמונה מיליארד בני אדם.

הוציא אותך עם פינצטה ואמר

אני בוחר בך ישראל אשר בך אתפאר.

אדם זוכה להיות בן של הקדוש ברוך הוא, הוא מבין את זה בכלל.

סיפרנו פעם

שאחד החכמים

הלך בדרום אמריקה

ועצר אותו גוי

ואמר לו, אתה יהודי?

אז הוא אמר לו, כן.

אז הוא אומר, למה אתה שואל?

הוא אומר, אני קראתי עליכם בתנ״ך.

מה קראת?

הוא אומר, קראתי שאתם הבנים של הקדוש ברוך הוא.

אז הוא אומר לו, נו.

אז הוא אומר לו, מה נו?

אני פעם ראשונה הולך ברחוב ופוגש את הבן של הקדוש ברוך הוא ברחוב.

אתה יודע מה זה?

אז הוא אמר לו,

כן ומה אתה רוצה לומר?

אז הוא אומר לו,

תמיד הייתה לי שאלה,

מה ההבדל ביני לבין הבן של הקדוש ברוך הוא? לכן אני שואל אותך,

כשאני הולך ברחוב אני יודע על מה אני חושב,

כשאתה הולך ברחוב,

על מה אתה חושב?

וואי וואי וואי וואי וואי וואי וואי וואי.

מי מאיתנו הולך ברחוב וחושב שהוא הבן של הקדוש ברוך הוא?

כשמצביעים על מישהו, הוא אומר, אתה יודע מי זה? אתה יודע מי זה? זה הבן של זה. אתה יודע מי זה? זה הבן של,

הבן של,

ואתה הבן של הקדוש ברוך הוא?

ולא יודע שום דבר.

זה היה הרב אליעזר בן דוד.

וסיפרנו שהרב קרייזווירט, זכר צדיק לברכה,

הוא היה רבה של אנטוורפן,

והוא התקשה במשנה.

שבמשנה כתוב חביב אדם שנברא בצלם, חיבה יתרה נודעת לו שנברא בצלם, כי בצלם אלוקים עשה את האדם.

חביבין ישראל שנקראו בנים למקום, חיבה יתרה,

וכן הלאה.

אז הוא שאל למה חוזרת המשנה כל פעם, חיבה יתרה נודעת לו.

הוא אומר חביבין ישראל שנקראו בנים למקום,

תגיד שנאמר בנים אתם לשם אלוקיכם.

למה הוא אומר חביבין ישראל

שנקראו בנים למקום,

חיבה יתרה נודעת להם,

שנאמר בנים אתם שומעים, שמה עזר עוד פעם?

הוא אומר, התחבט בשאלה הזאת מספר שנים, עד שקרה מקרה.

הוא אומר, לפני מלחמת העולם

ניגש אליו יהודי זקן ואמר לו, כבוד הרב,

אני מבקש להפקיד בידך

צוואה

שאם חס ושלום יקרה משהו,

שתיתן את זה לזרעי אחריי.

נגמרה המלחמה, אותו יהודי נהרג ונשארה צוואה בידו של הרב קרייזרד

והוא החל לחפש.

משפחה שלה נפטר, נהרג,

עשרים שנה הוא לא מצא.

עשרים שנה.

יום אחד

הוא נוסע ברכבת,

מתיישב לידו יהודי זקן,

מדברים על הווה על דא כדרך היהודים,

ולפני שהוא נפרד ממנו, שואל אותו,

מי כבודו? דיברנו, דיברנו, מי כבודו?

אז הוא אמר לו את השם, הוא אומר לו,

אתה קשור לפלוני אלמוני? הוא אומר לו, מה השאלה? אני הבן שלו.

הוא אומר לו, אני מחפש אותך עשרים שנה,

יש לי את הצבא בשבילך.

נתן לו את הצבא,

ושם כתוב שיש לו כסף בשווייץ.

כמה?

שלושת רבעי מיליון דולר.

אז,

it's a lot of money.

והוא אמר לו שאין לו כסף אפילו לטוס לשווייץ.

אז אם הרב יכול להלוות לו כסף,

אז הוא הלווה לו כסף,

והוא טס לשווייץ והוציא את הכסף משם.

עמד הרב קרייזווירט בבית הכנסת ושאל,

האם היהודי הזה היה בעשרים שנה עשיר או עני?

אז הוא אמר שהוא היה בעצם עשיר עני.

למה הוא היה עני?

כי לא נודע לו שהוא עשיר.

אבל אם היה נודע לו, אז הוא היה עשיר.

הוא אומר עכשיו, הבנתי את המשנה.

חביבין ישראל שנקראו בנים למקום,

היי, זה לא שווה עדיין כלום.

מתי?

חיבה יתרה כשזה נודעת להם.

אם אתה יודע שאתה הבן של הקדוש ברוך הוא,

אה, זאת החיבה.

אבל אם אתה לא יודע ואתה הולך כמו גולם,

אתה הולך כמו גוי, אתה לא יודע שום דבר.

אז מה המעלה שלך יותר ממה שנברא בצלם אלוקים?

גוי.

ויש כאלה גם שהם לא יודעים שהם בצלם אלוקים.

ואנחנו עוד זכינו חיבה עוד יותר יתרה, חביבין ישראל שניתן להם כלי חמדה.

עוד קיבלנו את התורה הקדושה שבה ברא הקדוש ברוך הוא שמיים בארץ.

וכל סודות הבריאה לכאורה בידינו.

באשריים של אלה שזכו להעפיל ולדעת וללמוד.

אז זאת אומרת, הבעיה שלא יודעים להכיר מה הטוב שזכינו בעצם זה שנבראנו יהודים.

אז לכן אומר כאן

אהבת צלם האלוהים אל אביו שבשמיים,

שמחת המצווה במצוות מלכו,

זוהי כל התורה כולה.

בשמחה באה ההתקרבות לידי ביטוי גלוי

ודאגת הלב באמונתו מתגלה בשמחה.

הניגון והריקוד,

עבודה הם,

בחינות של דבקות באלוהי ישראל.

איי, אבל כמה רחוק מושג זה של שמחה,

ריקוד וניגון מהבילוי הפשוט והריק

של מי שמכנים את זה שמחת בית השואבה עם זמרים פסולים במעמד רבנים שחתמו נגדם

והם נמצאים באותם אירועים.

בשמחת הוללות, כמו שהיה אתמול באצטדיון יד אליהו,

שרקדו גם גברים וגם נשים יחדיו לצליליו של מחטיא הרבים הגדול,

מר שווקה.

אז צריך להיזהר, לא לתפס בריקנות של ימי השמחה.

שאלתי את הרב שטיינמן,

החליטה לפני שלוש שנים

על הקפות שניות,

אם יש עניין לעשות ואם אפשר לעשות,

יש נשים, יש ככה,

אז הוא אמר ככה.

קודם כול, אין מצווה כזאת הקפות שניות.

ודבר שני, אם יכול להיות תערובת אנשים ונשים לבטל את זה,

לגמרי.

ואנשים, חביבי, בתערובת יש אחד, אדמו״ר בפתח תקווה,

שעושה כל שנה אנשים, נשים, בלאגן. מה הולך שם? מביא זמרים פסולים?

והם אבסוט שהוא מקדש שם שמיים ברבים וכו'.

אבל זה לא מה שכתוב פה.

זה בדיוק ההפך.

לו זכינו אמונה וחיזוק,

אז היינו שואבים

איי-איי מריקודים של מצווה אמיתיים.

היינו מרגישים קרבת השם.

וזה היה מתעורר מתוך שירה ומחול,

שאיפה לרוחניות, לא שוויץ לרקוד שאני יודע לרקוד,

אלא שירה ומחול, שאיפה לרוחניות ולטהרת הלב,

הייתה נוצרת מיד באותה שעה.

והיא הייתה עומדת לנו בעבודה לזמן ממושך.

זאת צורת שמחה במקום של תורה.

זכיתי ללכת פעם-פעמיים אצל הרב שפירא, זכר צדיק לברכה,

בשמחת תורה, לראות איך מקיפים בלדרמן שמה.

וואי איזה שמחה איזה ריקודים

איזה עבודה

כל גדולי הדור שם מסתובבים בלי הפסקה וואי וואי וואי וואי כמה כוחות צריך

וכולם אתה רואה שווים שווים אין פה פוזות אין פה קונצים אין פה כלום והם מסתובבים ושמחים ושרים ומרימים את הכול ורוקדים אתה מרגיש זה אחרת לגמרי לגמרי לגמרי

אבל יש מקומות, זו התפרעות סתם, בלי שום קשר למצווה, בלי כלום.

הזדמנות, כמו שאומרים,

להוציא אנרגיות.

מה נועלו הנערים המחכים לשמחה,

כאילו זה זמן של פורקן ובידור.

אש זרה חופשית

וערטילאות ריקה הם מכניסים להיכל השם.

צלילי הריקנות הם מחליפים בשמחה של אמת והדרת קודש.

לשמחה יש להתכונן בדיוק כמו לעבודה גדולה,

והיא טעונה כוונה ומחשבה בדיוק כמו תפילה וצום.

בעל המאמר

עלה שור.

הרב וולבה

ריבי חנניהו בן אגשי אומר רוסו הקדוש ברוך הוא זו כל ישראל לפי כוכר בלום תורו ומשפואות שנה אמור אדוני חופש למען סדגו יגדיל תורו ויעדיל.