מי הוא רשע | הרב אמנון יצחק שליט"א
\n
- - - לא מוגה! - - -
\n
בכבוד.
אמר רבי יצחק כורש מלך רשע היה
כמו שכתוב מהקרבין ניחוחין לאלה שמיה ומצלעין לחיי מלכה ובנו היא
למדת שלא לשם שמים עשה כי אם להנאתו
הגמרא בראש השנה עמוד ד' מביאה
שכורש כך אומר רבי יצחק היה מלך רשע.
בהתחלה כתוב שהיה מלך כשר אחר כך מלך רשע.
מאיפה לומדים? ממה שכתוב
שהוא ביקש שיקריבו ניחוחין
היו מקריבים קורבנות וכל מה שצריך בבית המקדש
ונתן רשות לבנות את בית המקדש
כל הקורבנות היו לאלוהי השמים אבל כל זה המטרה שהתפללו לחיי המלך ובניו
דהיינו להצלחתו בעולם הזה
זה נקרא מלך רשע
שלא היה מכוון להביא את הקורבנות לשם השם
אלא לטובתו הוא
למדת שלא לשם שמיים עשה כי אם להנאתו
ומאן דעביד הכי לאו מעליות ההיא שואלת הגמרא נו
וגם אם אדם עושה ככה מה זה לא מעולה הדבר
מה תניא האומר סלע זו לצדקה בשביל שיחיו בניי
הרי זה צדיק גמור
הרי אנחנו יודעים
שכתוב שמי שאומר שהוא נותן סלע זה לצדקה
בשביל מה?
בשביל שיחיו בניי
הרי זה צדיק גמור אז אנחנו רואים זה ממש דומה או בדיוק
למה שכתוב פה שהוא מביא קורבנות בשביל שיתפללו
על המלך ועל הבנים שלו
ופה כתוב שנותן צדקה בשביל שיחיו בניי
הרי זה צדיק גמור אז למה אומרים שהוא היה מלך רשע?
לא קשיא אתה לא מקשה עלינו קושייה
אנחנו לא נופלים מזה
כאן בישראל
כאן בעובדי כוכבים
מה שכתוב שמי שאומר
הרי צדקה זו
בשביל שיחיו בניי זה צדיק גמור זה בישראל שאומר ככה
אבל אם זה בעובדי כוכבים אם זה גוי
אז זה לא זה נקרא רשע
למה
ישראל ליבו לשמיים
ואם מפריענו בחייו אינו קורא תגר
אלא תולה ייסורין בעוונו
אבל גוי קורא תגר
מה פירוש?
הישראלי הוא תמיד ליבו לשמיים
גם אם הוא אומר שהוא נותן את הצדקה בשביל שיחיה בן שלו
וזה לא צלח
ואפילו שיש לו ייסורים
ומפריעים לו בחייו הוא לא קורא תגר כלפי שמעיה
אלא הוא תולה שהייסורים באו לו בגלל עוונו
ומגיע לו
ולמרות שהוא נתן צדקה
בשביל שיחיה בנו
וזה לא הועיל
האיסורין זה בגלל עוונו
אבל הגוי לא ככה אם לא עלתה בקשתו ורצונו
הוא קורא תגר נגד השם יתברך
ראינו את זה גם בסוכה שהקדוש ברוך הוא העתיד להוציא חמה מנרתיקה והם בועטים בסוכה
וכולי
זה לאורך כל הדרך
הגוי רוצה עולם הזה
הוא רוצה שהוא נותן צדקה או בשביל להתייהר
או שהוא נותן בשביל שיהיה לו טוב פה בעולם הזה
זה לא בחינה של העולם הבא
הרמב״ם אומר שכל מי שמקיים מצוות שבע מצוות בני נח בלי לדעת
שזה ניתן למשה מסיני
במה שהם היו חייבים גם קודם
במצוות בני נח
צריך להאמין
שזה מנותן התורה משה רבנו על פי השם שהם חייבים במצוות
ומה נפקא מינא?
נפקא מינא שהוא יודע שקיום המצוות זה לאו דווקא בשביל שהאדם יקבל שכר בעולם הזה
שעיקר קיום המצוות
בעולם הזה זה בשביל השכר לעולם הבא
אז אם הוא לא מאמין בזה
אלא הוא חושב שמצוות זה בשביל להיטיב לו פה
אז זה לא מקיים המצוות כמו שהקדוש ברוך הוא רוצה והוא לא מאמין בחיי העולם הבא ממילא הוא לא יזכה גם לחיי העולם הבא
כמו שכתוב בפרק חלק
שמי שאינו מאמין בתחיית המתים לא יקום בתחיית המתים
מידה כנגד מידה.
אתה מאמין בדברים שהם נגד הטבע אז אתה תזכה לקום בתחיית המתים נגד הטבע.
אה, אתה לא מאמין שיש
תחיית המתים נגד הטבע? לא תזכה לחיים שהם נגד הטבע.
אותו דבר פה אתה לא מאמין
שכל קיום המצוות לחיי העולם הבא אז לא תזכה לחיי העולם הבא אם אתה חושב שהכל זה רק בשביל העולם הזה ואתה רוצה רק בעולם הזה
ואם אתה לא מקבל אתה קורא תיגר אז ממילא זה נקרא רשע
ומה נורא ההתבוננות הזו
כמה ברור הדבר
כי זוהי מידת ישראל שאינו קורא תיגר
על שום ייסורים
רק תולה הכל בחטאיו
ואם הוא מתאונן
צריך להתאונן רק על חטאיו
כעניין שנאמר מה יתאונן אדם חי
גבר על חטאיו
אם יש לאדם להתאונן
זה רק על חטאיו
פעם תיארנו את מה שכתוב בספרי המוסר
מה יתאונן אדם חי
מה זה מה יתאונן אדם חי?
פירושו של דבר כל זמן שאתה חי אין לך מה להתאונן עצם זה שאתה חי
אין לך על מה להתאונן
נגיד אדם
חס ושלום התעוור
אז הפסוק אומר לו מה אתה מתאונן?
אתה עדיין חי
מה יתאונן אדם?
חי אתה חי מה אתה מתאונן שאתה לא רואה?
נגיד שאחרי זה הוא נתחרש
מה יתאונן אדם? אתה חי, לא?
אז מה אתה מתאונן?
נפלו לו כל השיניים
מה יתאונן?
אתה חי, לא?
הורידו לו את הידיים
אתה חי
אל תתאונן
הורידו לו את הרגליים
אתה עוד חי?
מה אתה מתאונן?
הורידו לו את האף
אתה חי?
אז מה אתה מתאונן?
הורידו לו את הלסתות
והוא עוד חי,
מה אתה מתאונן?
הורידו לו את הכליה,
את הריאה,
הוא עוד חי, מה אתה מתאונן?
כולו מוקש חין, מה אתה מתאונן? אתה עוד חי.
מה יתאונן אדם חי?
כל זמן שאתה חי, מה אתה מתאונן?
אתה יכול להרהר בתשובה רגע אחד, מה אתה מתאונן?
אתה יכול לקנות את העולם הבא,
מה אתה מתאונן?
אנשים לא יודעים מה חייך ערך החיים.
מה יתאנן אדם חי?
על מה כן יתאנן?
גבר על חטאיו.
אפילו אתה גבר בגוברין, אתה בריא אולם,
אבל על חטאיו צריך להתאנן.
כן. אז מה נורא ההתבוננות?
והדבר ברור כי זוהי מידת ישראל שאינו קורא תיגר
על שום ייסורים,
רק תולה הכל בחטאיו.
ואם הוא מתאנן, צריך להתאנן
רק על חטאיו.
כעניין,
מה יתאנן אדם חי?
מי גבר על חטאיו?
ומה מאוד צריך אדם
לחזק את עצמו בעת הזו,
בימי אלול?
מי ייתן לזכות בהם לאיזו מדרגה מגדרי התשובה,
כדי שנהיה מוצלחים ומוצלים משני עולמים?
הנה בדרכי התשובה
אין בידינו לומר כי בנקל להשיג אותם.
ביותר עניין הקבלה על ההבא
למצוא דרך לעזיבת החטא. זה לא קל
שאדם יקבל מעתה ועד עולם לא לשוב אל החטא,
לא לשוב לחסלה עוד. צריך להיות גבר גדול וחזק,
גיבור,
וביותר קבלה על הדברים
שהיה מורגל בהם, רחמנא לצלן,
לפרוש מן ההרגל,
לשנות הרגל בהרגל טוב,
מרע לטוב,
זה לא פשוט.
ומצד הדין
צריך האדם לחשוב עצה וקבלה,
לשמור את כל התורה כולה.
ומי הוא אשר בידו
להשיג קבלה של קיימא
של כל הנעל?
מי יכול,
איך אפשר,
שבן אדם יקבל על עצמו שמעתה ועד עולם הוא נדבק בשם ולא עוזב אותו.
אז כאשר התבוננתי, אומר המשגיע,
הזכר לבינשטיין, צריך לצאת לברכה, כאשר התבוננתי ברבנו יונה,
זיכרונו לחיי העולם הבא,
ראיתי,
אם יקבל אדם על עצמו את לימוד המוסר כיאות בכל יום,
כמו שאנחנו לומדים בוקר וערב,
אם יקבל אדם על עצמו לימוד המוסר כיאות
בכל יום,
זו העצה והקבלה לקיים את כל התורה לאט-לאט.
יראה ויבין האמת לאמיתו, בעזרת השם יתברך.
לפי אשר שמעתי,
כדאי לכל אדם ללמוד תמיד הספר ותאמר דבורה של רבנו משה קורדוברו,
הרמ״ק.
אז הוא שמע שכדאי לכל אדם ללמוד תמיד הספר תאמר דבורה,
וכן ללמוד את המכתבים של הגאון רבי ישראל סלנטר,
זיכרונו לחיי העולם הבא,
באור ישראל.
והעיקר לזכות
לאיזו עצה ודרך להצלחתנו האמיתית.
אומן מתוק דברי הרמב״ם,
זיכרונו לברכה, בעלקות תשובה, פרק ג' הלכה ד'.
אף על פי שתקיעת שופר בראש השנה,
גזירת הכתוב,
רמז יש בה.
רמז יש בו.
עורו ישנים משינתכם ונרדמים הקיץו מתרדמתכם.
דיברתי ברבים
כי רמז זה של הרמב״ם כולל את כל ישראל.
אף על פי שתקיעת שופר בראש השנה, גזירת הכתוב, רמז יש בו.
רמז. מה רמז?
הרמז הזה כולל את כל ישראל,
כי התרדמה של שטות
כוללת את כל העולם כולו.
עורו ישנים משינתכם
והקיץו נרדמים מתרדמתכם.
הרמב״ם מבאר
ועיין בדבריו במתינות,
שזהו לימוד מוסר
כשהשופר מרמז לנו על כל השנה.
עורו ישנים משינתכם
ומוכרחים אנו לקבל על עצמנו
את לימוד המוסר
בגדר חיוב
והכרח.
כי טבע האדם ומצבו
זה בלבול הדעת, רחמנא לצלן.
ועל ידי לימוד המוסר
בכל יום
כל מעשינו
כל מעשינו
יהיו
בכל יראתנו
יהיו כראוי ולא מלומדה,
כי בגלל בלבול הדעת כל המעשים והיראה הם רק מלומדה.
ולכן אמר הנביא,
הינני אוסיף להפליא את העם הזה הפלא ופלא,
שהם יקבלו מכות על גבי מכות רחמנא לצלן.
כדי לצאת משגרת ההרגל
חייבים ללמוד מוסר.
מאז כל מעשינו ויראתנו יהיו מתוך שיקול הדעת,
מתוך התבוננות,
מתוך הבנה,
מתוך חשקה,
ואז אדם יכול לזכות להגיע לתשובה שלמה ואמיתית
בדרך זו לאט לאט,
עד שהוא יגיע לשלמות התשובה,
אמן ואמן.
רבי יחנן יאמר כמו שאומר,
עושה הקדוש ברוך הוא