חובת הלבבות: חלקי התשובה הם שלשה... | הרב אמנון יצחק

- - - לא מוגה! - - - 

נציב יום התורמים בעילום שם וכלל ישראל יזכו לבנים זכרים לעבודתו יתברך

תשובה שלמה דלתתא ודלעילה יזכו לתקן את המידות יזכו לאהבת ישראל

לימוד תורה לשמה יהיו ממזקי הרבים אוהבי צדקה וחסד

ויקבילו פני משיח צדקנו במהרה בימינו אמן

אלה תולדות השמיים והארץ בהיברעם אל תקרה בהיברעם אלא בהא ברעם

הקדוש ברוך הוא ברא את העולם באות הא

ומפני מה נברא העולם הזה בהא?

מפני שדומה לאכסדרה שכל הרוצה לצאת יצא

ההא למטה פתוחה כמו אכסדרה

כמו מרפסת פתוחה

ומה היא טעמה טליה קרחי ולמה הרגל השמאלית

היא תלויה באוויר, היא לא מחוברת כמו חטא למעלה

דהי הדר בתשובה מאיה ללא

למה עשו שמה את הפתח הזה בהא שהרגל לא תגיע עד הסוף

שהפתח הזה מיועד למי שחוזר בתשובה

שמסייעים לו משם לעלות

שואלת הגמרא במנחות כט ולאייל בהאך

הוא יצא דרך האכסדרה?

שיעזור משם

אומרת הגמרא לא מסתייע מילתא

זה בלתי אפשרי

לא יסתייע הדבר

וזה נבין תכף

חובת הלבבות אומר

חלקי התשובה הם שלושה

אחד מהם

השב מחמת שלא מצא דרך לעבירה

וכשהוא מוצא גובר את צרו על שכלו

ולא יימנע ממנה

וכאשר ישלים עשותה

יראה את גנות המעשה ויתחרט על מה שעבר בה

וזה שב בפיהו ולא בליבו

ובלשונו ולא במעשהו

אז זה נקרא בעל תשובה מהסוג הראשון

מה זה הוא שב?

הוא שב כי הוא לא מוצא דרך לעבירה

אבל

אם ממציא לו יצר רע איזה עבירה

כשהוא מוצא איזה עבירה

אז יצרו גובר על השכל שלו והוא לא נמנע

הוא עושה את העבירה

אחרי שהוא משלים לעשות אותה

רואה את הגנות של המעשים שלו ומתחרט

על מה שהוא עבר

ואז הוא שב

שב מה? רק בפיהו אבל לא בליבו

ובלשונו ולא במעשהו

למה?

כי מתי הוא שב? כשהוא לא מוצא עבירה

אבל אם הוא מוצא

יצרו מתגבר עליו

והוא עבר

ואז הוא מתחרט

זה חרטה אמיתית? הוא לא יחזור יותר לעולם? לא!

כל זמן שלא תבוא עבירה לידו הוא לא יעשה, הוא לא הולך לחפש עבירות,

הוא לא רוצה לעבור עבירות

אבל מתי הוא לא עובר עבירות?

מתי שהן לא מצויות?

אבל אם תימצא

הוא נמשך אחרי יצרו ומאבד את שכלו,

מאבד את שכלו ונמשך אחרי יצרו,

אחרי זה כמובן הוא מתחרט

רשעים מלאים חרטות

אז התשובה שלו זו תשובה רק בפה

אבל לא בלב.

הסוג השני, החלק השני,

זה השב בליבו ובאבריו

ועומד בשכלו כנגד יצרו.

הוא מתנהג להכריח נפשו להילחם עם תאוותיה עד שינצחנה.

זה הסוג שני.

הוא באמת שב בכל הלב, בכל האיברים,

נלחם עם השכל נגד היצר,

והוא מנהיג את עצמו להכריח את עצמו להילחם נגד התאוות

עד שהוא מנצח.

אלא מה?

נפשו רוצה להטוטו תמין

אל ההפך מעבודת השם.

ונפשו שואפת אל העבירה.

ופעם תנצחהו ופעם ינצחנה.

וזה אינו שלם.

זה עדיין נקרא לא שלם.

כל זמן שעדיין הנפש מתאווה לעבירות,

אפילו שאתה מנצח ברוב המקרים,

עדיין אינו שלם.

החלק השלישי בתשובה,

אדם שהתנהג בכל תנאי התשובה,

והגביר את שכלו על תאוותו,

והתמיד לחשוב עם נפשו,

וירא את הבורא,

ובוש ממנו,

והשיב ליבו גודל חטאו ועוונו,

והכיר את גדולתו של מי שהמרה אותו.

מישהו ממרה את פיו?

וזה ראוי אצל הבורא להינצל.

זה ראוי אצל הבורא להינצל.

שניים הקודמים, לא נאמר הלשון לזה.

זה אומר חובת הלבבות בשער התשובה, פרק ב'.

טוב,

עכשיו נתבונן במצבנו,

ונמכך לראות כי אנחנו נמצאים בסוג

הראשון

שלא מצא דרך לעבירה.

אבל אם ימצא דרך לעבירה,

שכלו לא יוכל להתגבר על תאוותו,

והוא יעבור,

ואחר כך הוא יתחרט.

אז סבא זכר צדיק לברכה היה אומר

כי יסוד עבודת ראש השנה מבוסס על חידוש מעשי האדם.

כלומר, חידוש המעשים הטובים.

שכן טבע האדם,

שכל דבר מתיישן אצלו מתוך הרגילות.

ואז הוא הופך להיות מלומד,

אפילו שהיה לו התפעלות והחליט וזה.

תוך כמה ימים זה מתיישן, זה הופך להיות הרגל וזהו.

וזה גם לגבי דברים טובים.

עבודת אלוהים,

עבודת התפילה,

טהרת המידות,

לימוד המוסר,

כל זה מתיישן.

מתיישן.

ועל זה בראש השנה לעורר.

זה היום תחילת מעשיך.

להיות בעיני האדם המעשים כחדשים.

בכל יום יהיו בעיניך כחדשים.

כאילו קיבלת אותם מהר סיני עכשיו, עכשיו.

מהר סיני,

שמעת את הדיברות, וזהו.

ככה אנחנו צריכים לכוון

בקריאת שמע.

וההתעוררות הזו היא בגדר תרופה

המועילה נגד יצלו של האדם המתחדש עליו בכל יום. הוא כן מתחדש כל יום.

אבל אתה מתיישן

בנושנתם בארץ.

אנחנו צריכים להתחדש. הוא מתחדש, גם אנחנו צריכים להתחדש.

אז צריך לקבל מחדש כל יום הכל,

הכל כאילו לא עשינו עד היום. זו פעם ראשונה שאנחנו מתחילים לעשות וכמו בר מצווה.

איך הילד מחכה לבר מצווה? נו אבא, מתי נניח תפילין? מתי נניח תפילין? לא יודע אם הוא רוצה להניח או להצטלם אבל

להניח תפילין, להניח תפילין.

אז החידוש,

החידוש עושים את זה אחרת לגמרי.

ולכאורה הפלא הוא.

איך לא מתיישן אצל האדם

היצר

של הדברים בטלים?

מצוות, עבודת השם, מתיישן.

אבל מה שהיצר מציע,

מחדש לך חידושים, אפילו כשאתה צריך לעבור אותה עבירה,

הוא כבר נותן לך מתיקות חדשה, ואתה כבר מתגעגע ורוצה.

מה אם גנובים אם תקו?

ומה גם בדברים אסורים?

בפרט בזמן שכבר נוחו לדעת שדבריו דברי הבל ותוהו ויודעים שהוא שקרן היצר הרע

ועובד על האנשים. והרי התחרת.

איך נפלתי עוד פעם וזה וזה?

ולמה זה לא מתיישן אצלך?

למה זה כל פעם מחדש נהיה כאילו חידוש?

אבל זה אותו טומאה, אותה כחלם השועל כאור.

כסיל שונה מבעלתו. איך אתה חוזר עוד פעם דבר?

עוד פעם, המגעיל הזה בא לי עם כל ההצעות שלו, מגעיל לזה.

לא, לא מתיישן.

מתחדש.

איך זה?

ועד אם יונו רק מטעה את האדם לחשוב

שאם הוא ידבר לשון הרע על מישהו,

או הוא יזכה לכבוד,

כי בכך ייבחח לה כל כמה הוא כישרוני וחרוץ הוא,

מתמצה בכל הוויות האנשים האחרים,

מפרסם את קלונם, הוא דואג להם

כל הזמן, כל הכבוד.

אך הסוף מראה בעליל

כי אין לו דמיונות שווא.

מי שנתפס לקלקול הזה,

לא רק שאינו מתכבד, אלא אפילו מתבזה.

כמו שאומרים חכמים, זיכרונם לברכה,

סהדי שקרי א-אגורי הוזילי.

עדים שסחרו אותם לשקר.

אז הם

מזולזלים ומבוזים בעיני אלה שסחרו אותם.

הם יודעים שהם ג'יפה.

הם יודעים.

הם מזלזלים בהם.

לא שאלה שסחרו אותם יותר טובים, הם יותר גרועים.

אבל למרות כל זאת הם מזלזלים באלה שהסכימו לבוא ולשקר בעדות.

אז רשי אומר מפורש, הסוחרים עדי שקר,

הם עצמם מבזים אותם והם קלים בעיניהם הנזכרים.

אבל התירוץ הוא בכוח החידוש.

התירוץ הוא כוח החידוש.

איך לא מתיישן אצלנו היצר הרע עם השיטות הדביליות שהוא עובד עלינו?

פשוט מאוד.

יש לו את כוח החידוש.

בכל יום מתחדש יצר רע בהמצאות חדשות.

כל פעם מזווית אחרת הוא נותן לך את הרעיון

למה אתה צריך להתקרב לעבירה, ותיק, תיק, תיק, מדביק אותך אליה.

הכוח והרגש הטבעי

מתחדשים כל יום אצל האדם

ואומרים לו שהעבירה הזאת חדשה לחלוטין.

זה משהו אחר.

היום לישון עוד חמש דקות?

אההה, זה לא כמו אתמונה חמש דקות.

עכשיו ממש אני צריך רק עוד חמש דקות.

חמש דקות, אבל זעם כבר עבד עליך כבר שבע שנים. עשר, חמש עשרה.

מה חדש עכשיו בחמש דקות האלה?

זה מתיקות חדשה, זה

יואו! לחבק את הכרית עוד חמש דקות.

ואומרים לו שהעבירה הזאת היא חדשה לחלוטין. עוד לא הייתה לעולמים.

לא הייתה.

ואיך תשיג מהעבירות שאתה עושה חן בעיני הבני אדם?

על זה בא ראש השנה.

להתחיל הכול מחדש.

להתחיל הכול מחדש.

זה היום תחילת מעשיך.

כי היום הזה הוא התחילה של מעשה הקדוש ברוך הוא בעולמו.

והרי הקדוש ברוך הוא בעצמו מחדש בכל יום תמיד מעשה בראשית.

היה יכול לברוא פעם אחת.

ולהניח את העולם, ודי.

לא!

הוא מחדש בכל יום מעשה בראשית. אז אם הוא מחדש, יכול לעשות פעם אחת וגמרנו.

אנחנו שמחוימים להתחדש,

שאחרת זה מתיישן.

ואם זה מתיישן עושים מצוות הרג'ים מלומדה.

ועל זה יש הפלא ופלא, מכות.

אם מתהלך אדם ברגע זה של התחלה מחדש,

יוכל לקיים את דברי החכמים, זיכרונם לברכה,

בכל יום יהיו בעיניך כחדשים.

אשר אנוכי מצוותך היום.

היום השם ציווה אותנו.

הוא ציווה אותנו בהר סיני.

כן, אמרו חכמים,

בכל יום יהיו בעיניך כחדשים.

בכל יום.

ובדרך זו, אם יעשה כך,

ימצא חדשות במציאות

הוא באמת ירגיש חידוש.

כמו שאמרו חכמים, זיכרונם לברכה,

מה יתרון לאדם בכל עמלו שיעמול תחת השמש?

ואמרי דבר בי ינאי

תחת השמש הוא דאין לו שום יתרון,

אבל קודם השמש יש לו.

מה יתרון לאדם בכל עמלו שיעמול תחת השמש?

כל מה שאדם עמל תחת השמש, אין לו יתרון.

אבל קודם השמש,

קודם, יש לו.

רשי אומר, אם יעמול בתורה שהיא קודמת לשמש,

אם הוא יעמול בתורה שהיא קדמה לשמש,

אז יש לו יתרון.

וזוהי הקושייה של השס.

ולעול בהך

דנאפיק

למה שהוא לא יוכל לעלות באקסדרה?

אם הוא ירד ונפל,

הבלי טמא

פותחין לו,

אז הוא ירד למטה בהא למטה, עולם נברא בהא,

והוא יורד מהעולם.

הוא חוטא,

הוא מטמא.

הבלי טמא פותחין לו, פתוח למטה כל ההא למטה.

ירד.

אז למה שלא יוכל לעלות משם?

שואל השס.

למה לא יכול?

ולמה, אחרי שכבר נתוודע לו שהמכשול שלו יגרום שחטאים תירדף רעה,

הוא יודע שעכשיו, אוי ווי ווי,

עכשיו הרעות,

הוא רוצה לשוב.

הוא רוצה לשוב.

הוא מבין שהוא הולך לאבד שני עולמות.

אז למה לא ימהר לתקן את דרכיו?

על זה השיבו לא מסתייעה מילתא.

בנצי,

בוקר טוב.

על זה השיבו לא מסתייעה מילתא.

לא מסתייעה.

למה?

בגלל יצר הרע הרוחני כבר קנה שביתה אצלו,

והוא לא יניח אותו לחזור למוטב.

אין, יצר הרע כבר נכנס.

חדר, חדר.

הוא כבר, אתה מבין, בן בית.

בן בית.

בן בית.

בהתחלה הוא הלך,

ואחר כך הוא נכנס לבית,

אתה מתיישב עליך,

וזהו.

והוא נתחמץ בחטא ולא מסוגל לצאת ממנו, כי הוא לא מרפה ממנו.

זה כאילו תמנון תפס אותך בזרועותיו, אפילו אם אתה משתחרר מהאחת השנייה,

אתה מבין, הוא כל הזמן עושה ככה סיבובים,

ולא נותן לך לצאת ממנו.

אז לכן לא מסתייע.

כתוב, ולא תטמאו בהם ונטמא תמם בם.

עבירה מטמטמת ליבו של האדם.

מה זה מטמטמת?

אוטמת לו את הלב.

אטום.

מטומטם זה אטום.

זהו.

וזוהי רוח הטומאה

שלא מניחה אותו לצאת

ממלטעות החטא.

הטומאה הזאת אופפת אותו ולא נותנת לו לצאת.

והיא מלפפת אותו.

כתוב שעבירה מלפפת את האדם. מלפפת אותו עד שלא מסתייע הדבר

לעלות

מהמקום שהוא יצא.

אז מה עשה הקדוש ברוך הוא?

עשה פתח אחר, כי יש פה אחראי כבר על הפתח.

זה שהורידו אותך למטה, הוא לא נותן לחזור.

אתם זוכרים את הסיפור עם השוער בגיהנום, עם העיניים?

הוא לא נותן. מי שנכנס לא יוצא.

לא יוצא.

אז עכשיו,

עשה לו הקדוש ברוך הוא פתח אחר, חדש וצר,

שדרכו יוכל

לצאת למרחב, בלי שתינתן למשחית

רשות לשים את כפו על המקום הזה ולעבור דרכו.

משם אין רשות

ליצר הרע, השטן, מלאך המוות,

להפריע לו להיכנס.

כמו שאמרו חכמים זיכרונם לברכה,

אל יאמר אדם אי אפשי בבשר חזיר,

אבל אפשי.

ומה אעשה ואבי שבשמיים גזר כך עליי?

אם כן, למי אשמע?

זאת אומרת,

אל תאמר שאי אפשר לאכול בשר חזיר.

אפשר.

אבל מה לעשות שהקדוש ברוך הוא גזר שאסור?

אבל אם הקדוש ברוך הוא לא היה גוזר שאסור כמו שהוא לא אסר את הפרה,

אז זה היה אפשר.

אבל מה אני אעשה שהוא גזר?

אם השם גזר, אני לא יכול לזוז.

זהו, גזר.

תגיד לי טעים, תגיד בזול, תגיד בחינם,

מה שאתה רוצה,

אבל השם גזר, אני לא יכול.

לא שאי אפשר,

אי אפשר.

אפשר.

אבל מה?

השם גזר.

והנה כל ימות השנה אין לו לאדם פתח צדדי נוסף.

אבל עכשיו, בעשרת ימי תשובה,

כתוב עליהם, דירשו אדוני בהימצאו,

קראו בהיותו קרוב,

יעזוב רשע דרכו,

וישאב בין מחשבותיו,

וישוב אל אדוני וירחמיהו,

ואל אלוהינו,

כי ירבה לסלוח.

חכמים, זיכרונם לברכה, אמרו, אלו עשרת הימים

שאנחנו נמצאים בהם בין ראש השנה ליום הכיפורים.

מי ששמע את הדרשה אתמול בלילה שהעברנו,

אז יודע על מה אני מדבר.

מרדכי, עברת את הדרשה אתמול?

כן.

אז מי ששמע,

יבין. לא לפספס את הדרשה של אתמול בלילה,

משהו שלא שמעתם אף פעם.

נמצא כי בימים הקדושים והנוראים הללו,

כן מסתייע מילתא

לכל אדם

ובכל אופן שיהיה.

אם כן, איך

וכיצד נוכל להיות אדישים

כלפי ההזדמנות הנדירה הזאת שהשם ממציא את עצמו אלינו?

ממציא.

וכל קוראנו אליו זה רק לציבור.

אבל תפילתו של אדם לא נשמעת כל הזמן ביחיד.

בציבור כן,

ביחיד לא.

כל מי שהתפלל ביום כיפור ביחיד,

אפילו שאומרים לו ממשרד הבריאות שזה אסון לאומי אם הוא יתפלל בציבור,

אז שידע, לא תמיד נשמעת התפילה ביחיד.

בציבור כן.

אתם יודעים מה אמרו?

כל שנה אנחנו אומרים ביום הכיפורים שאנחנו מתירים להתפלל

עם העבריינים.

בשנה העבריינים לא נותנים לנו להתפלל ביום הכיפורים.

אז איך נוכל להתהלך בשוויון נפש

כאשר הקדוש ברוך הוא ממציא את עצמו קרוב אלינו?

והכל קורא ומזמין אותנו לנצל את הסייעתא דשמיא בימים האלה לשוב ולתקן,

לחדש את המעשים הטובים,

לזנוח את המעשים הרעים.

ועל זה צווח הגאון רבי ישראל סלנטר,

זכר צדיק וקדוש ברוך הוא.

לא מצאינו דוגמה כמוהו בענייני העולם.

מלפנים היה הנביא מדבר אל האדם

לפי שורש נשמתו.

והיום אומר הגאון מווילנא,

לאדם מערכי לב.

לאדם מערכי לב.

היום ספרי המוסר הם מלמדים ומדברים עם האדם איך לעבוד את השם.

פעם היה נביא שהיה מנהיג ומסביר,

היה שמואל,

הולך

בכל ערי ישראל, סובב את כל ארץ ישראל

ללמד אותם דרך ארץ, מוסר, מידות.

היה עושה את זה כל שנה.

פעם היו הנביאים מדריכים.

היום, אם אין כאלה,

יש ספרי מוסר.

הם המלמדים והמדברים.

לאדם עצמו נמסר מערכי לב.

אז זאת אומרת,

אם יש לנו הזדמנות כזאת שהקדוש ברוך הוא בכבודו ועצמו ממציא את עצמו אלינו,

זאת אומרת הוא מוכן לקבל אותנו

עם התשובה.

מה שנשאר זה רק באמת לעשות תשובה.

אז למדנו שיש שלושה סוגים.

יש אחת שהוא לא עובר.

אחת שממציא לא יצר רע, מחדש לו איזו עבירה.

ואז הוא עובר ומתחרט

איך עשיתי,

וחוזר בתשובה חרטא, בפה ולא בלב.

זה סוג אחד.

יש סוג שני שהוא מבין ונלחם עם שכלו ונגד התאווה והכל,

אבל קורה שלפעמים

הוא נכשל.

הוא עוד לא שלם.

זה שאחד הכין את עצמו בכל מקולקול, מאס בכל וזה, והחליט מה שהחליט,

וזה שלם והוא ראוי להנצל.

אז זה במשך כל השנה.

אבל עכשיו, בעשרת ימי תשובה,

הקדוש ברוך הוא ממציא את עצמו לכולם,

לכל הסוגים.

הוא אומר, בוא, תעשה תשובה.

אנשים לא מנצלים את זה.

כל שנה, אם נשארים אותו דבר, עובר ראש השנה,

אתה רואה איזה אותו בן אדם, לא השתנה.

יש שתי אפשרויות, נכון?

או שהוא כזה צדיק גמור,

הוא לא צריך להשתנות.

למה שישתנה?

צדיק גמור, מה יש לשנות?

לרעה?

לטובה? הוא פיקס.

מה יש?

או שהוא לא עשה שום שינוי.

אם ההרגלים הם אותם הרגלים,

הכל אותו דבר,

הדיבורים, ההתנהגות,

בית הכנסת, הלימודים, הכל אותו דבר.

אותו דבר.

אותו דבר זה עוד טוב, הוא לא ירד.

אותו דבר.

אז הוא לא חזר בתשובה.

אז אם הוא לא חזר בתשובה,

נישט כפורה,

אין כפרה,

אין כפרה.

אבל הוא חי עוד שנה.

מה זה משנה, אבל הוא חי עוד שנה.

אז לא הרגו אותו.

לא, לא, לא, לא.

מי שאין לו כפורה,

מורידים לו בשנים.

מיטת שנים.

מורידים לו בשנים.

כי צדיקים

נכתבים ונחתמים לאלתר לחיים ורשעים,

נכתבים ונחתמים לאלתר למיתה, אבל אנחנו לא רואים שמתים.

אז אה, אה, אה, איך זה, מה, משנה אומרת דברים שאין להם בסיס? מה זה?

לא, לא, מתים, מתים.

מתים, מורידים להם.

היה צריך להיות 80, מורידים, מורידים,

מורידים, עד שהוא מת בקוצר ימים ואז אומרים קורונה,

קורונה.

כאילו קורונה.

מתים בגלל שנכתב בראש השנה שמתים.

ממה מתים זה כבר לא כל כך חשוב.

לא זאת הסיבה שממיתה, העוונות ממיתים.

אין מיתה בלא עוון.

אין דבר כזה וירוס בא סתם.

אין דבר כזה.

הכל בחשבון.

צודק,

מת השם, אבל על פי מעשינו.

אנחנו אחראים למצב.

אז לא נתלונן.

והנה, פתחו לנו פתח עשרה ימים,

אנחנו עוד בפנים.

יכולים לחזור בתשובה ובאמת להשתנות, באמת. אבל שוכחים אפילו מה הבטחנו,

כי אומרים את זה בפה,

לא בלב.

השנה אני זה וזה, הוא מדבר בתפילה, מה אכפת לו לדבר?

מדבר, מדבר, מדבר.

ומבטיח כל מיני הבטחות לעצמו, כאילו, לא לשם,

לביני לבין עצמי, כאילו, לא רוצה את חייו.

בלי נדר, בלי נדר.

ואחרי זה מה? הוא לא זוכר אפילו מה הבטיח.

אם בן אדם ישב וכתב על דף,

זה וזה אני לא הייתי בסדר, זה אני יודע שלא, וזה לא, וזה לא, וזה לא.

יש מי שאומר ללמוד את השולחן ערוך בארבעים ימים מאלול עד זה, לראות מה אתה עשית, מה אתה לא עשית,

על מה עברת,

על מה לא עברת,

מה אתה יודע,

מה אתה לא יודע.

אז היית מוכן

עם התשובה, כי אתה יודע מה צריך לעשות.

אתה אפילו לא יודע מה אתה לא עושה, מה אתה כן עושה.

איך עושים? אתה לא יודע כלום.

אז איך אתה עוזר בתשובה? מה אתה עוזר בתשובה?

אתה לא יודע כלום.

רבי יחנן אני אומר לך שיומר.