סוגי התשובה לאנשים אמתיים | הרב אמנון יצחק שליט"א

- - - לא מוגה! - - - 

ושבת עד אדוני אלוהיך ושמעת בקולו ככל אשר אנוכי מצוויך יום אתה ובניך בכל לבבך ובכל נפשך.

עברה כנסת ישראל לפני הקדוש ברוך הוא, ריבונו של עולם,

שלך הוא,

שנאמר השיבנו אדוני אליך.

אמר להם שלכם הוא,

שנאמר שובו אליי ואשובה אליכם נאום אדוני.

אמרה לפניו ריבונו של עולם, שלך הוא,

שנאמר

שובנו אלוהי ישענו.

אמרו בני קורח,

עד מתי אתה אומר שובו בנים שובבים?

ישראל אומרים לך שוב אתה בתהילה, שנאמר שובה אדוני,

עד מתי?

אתה אומר לא כי, אלא שובה ישראל בתהילה.

לא אתה תשוב לעצמך ולא אנו נשוב לעצמנו, אלא שנינו כאחד,

שנאמר שובנו אלוהי ישענו.

עד כאן המדרש בירכות שמעוני.

ודאי שלא תיתכן כל עלייה רוחנית וכל שכן תשובה

בלי סייעתא דשמיא, זה לא ייתכן.

כמו שכתוב, ואמרו זיכרונם ברכה, יצרו של אדם מתגבר עליו בכל יום,

ואלמלא הקדוש ברוך הוא עוזרו,

אינו יכול לו.

מדרגת האדם נמדדת לפי גודל מידת

ההתערותא דלתתא שלו.

איך נקבעת המדרגה של כל אדם?

כמה הוא מתעורר מעצמו מלמטה?

באיזה מידה ובאיזה תוקף אדם מעורר את עצמו לתשובה ולעלייה?

ועד כמה הוא מחכה שהשם יתברך יעורר אותו.

כך נקבעת המדרגה של האדם.

אז לפי זה,

ביאור הוויכוח בין ישראל והקדוש ברוך הוא כך.

לאמיתו של דבר תשובה צריכה לבוא לגמרי מצד האדם,

ורק אחר ששב עד קצה היכולת,

יכול לצפות לסיעתא דשמיא כדי לגמור את האפשרות לשוב בתשובה.

זה שהשם יתברך עומד לישראל,

שלכם היא,

שובו אליי, מה אשובה עליכם?

בקצה השני יש מדרגה שבה אפס כוח החוטא

להתעורר לתשובה מעצמו.

והוא יושב ומצפה שהשם יעורר אותו מלמעלה,

ושיעשה את הכול בשבילו.

זה מה שאומרים ישראל, ריבונו של עולם,

שלך היא, אשיבנו אדוני אליך ונשאל.

יש אופן אחר,

שהוא כעין פשרה בין שתי אלה,

שהחוטא אינו מוצא בעצמו את הכוח לשוב בתשובה,

אך על כל פנים הוא צועק ומתחנן אל השם במרירות לב,

מבקש לשחרר אותו מקבלי החטא.

ואפילו אם עדיין לא עשה כלום למעשה,

ייתכן והצעקה הזאת תיחשב התעוררות מלמטה,

שעליה תחול כל הסיעתא דשמיא,

שלבסוף תביא אותו לתשובה גמורה.

והיינו הגדר של שנינו כאחד.

האופן הראשון

שאדם מתעורר מעצמו זה נקרא תשובה גדולה.

האמצעי נקרא תשובה קטנה.

באופן האחר תשובה קטנה ביותר.

יש עוד בחינה יותר נמוכה מזו,

היא נקראת תשובתו של מנשה.

את כל הגדרים האלה נבער עכשיו בסיעתא דשמיא.

דוד המלך אומר במזמור התשובה שלו, זבחה אלוהים רוח נשברה,

לב נשבר ונדכה אלוהים לא תבזה.

אמרו זיכרונם לברכה במדרש, מניין למי שעושה תשובה שמעלין עליו כאילו עלה לירושלים ובנה את בית המקדש

ובנה את המזבח ומקריב עליו כל הקורבנות.

מניין?

במקרא זה, זבחה אלוהים רוח נשברה.

העניין הוא שהחוטא,

הרי הוא מחריב את בית המקדש.

איזה בית מקדש שבליבו,

ששב בתשובה, חוזר ובונה אותו מחדש,

את בית המקדש בליבו.

וכשחוזר בתשובה גמורה,

הרי הוא הגיע בזה אל פנימיות העניין של הקורבנות כולם,

שזוהי ההתקרבות אל השם בדמו ובבשרו ובכל נימי נפשו. כמו שהקורבן נקרב כולו,

גם זה שחוזר בתשובה גמורה נקרב כולו לפני השם יתברך.

אמרו, זיכרונם לברכה,

שאלו לה חוכמה,

חוטא, מה עונשו?

אמרה להם, החוכמה,

חטאים תרדף רעה.

שאלו לה נבואה,

אמרה להם, הנפש החוטאת היא תמות.

שאלו לה תורה,

אמרה להם, יביא אשם ויתכפר לו.

שאלו לה, קדוש ברוך הוא,

אמר להם, יעשה תשובה ויתכפר לו.

נכתיב,

טוב וישר אדוני, על כן יורה חטאים בדרך.

הוא מורה לחטאים דרך, שיעשו תשובה.

השלושה אלה, חוכמה, נבואה ותורה,

הם כוללים את כל גדרי הבירורים שיש בעולם.

כמו שכתוב במסכת ברכות,

דף ג', עמוד ב'.

קודם שיצאו למלחמה בימי דוד,

היו יועצין באחיתופל,

שזה כנגד החוכמה.

ונמלכין בסנהדרין,

זה כנגד התורה.

ושואלין באורים ותומים,

שזה גדר רוח הקודש ונבואה.

אז יש חוכמה, תורה ונבואה.

ועל פיהם באים לבירור גמור בכל ענייני הבריאה.

כמו שאמרו, זכרונם לברכה, הסתכל בתורה וברא את העולם.

נמצא שהגדרים של כל הבריאה כולה

כלולים בתורה ובענפיה,

בחוכמה ובנבואה.

אבל לכאורה המאמר הזה מוקשה מאוד.

איך ייחסו לנבואה

שאין לה חוטא תקנה אפילו בתשובה, אלא למות?

הלא כל ספרי הנביאים מלאים תשובה.

יחזקאל עצמו אמר,

הנפש החוטאת היא תמות.

רק החוטאת, אבל מי שחוזר בתשובה לא ימות.

הוא שאמר,

החפוץ יחפוץ במות רשע נאום אדוני, הלא בשובו מדרכו וחיה.

ועוד קשה, כי משמע מהמאמר הזה, כאילו אין התורה הקדושה מציעה כפרה,

אלא דרך קורבן. ולכאורה אי אפשר להבין זאת, כי הרי כל גדרי התשובה לומדים אותה מן התורה הקדושה.

אז איך אפשר להגיד שרק כפרה על ידי קורבן?

ולמדנו את כל ענייני התשובה מהתורה עצמה.

אז מה, היא לא יודעת מה היא כתבה כביכול?

אלא העניין איום ונורא מאוד.

העובר במזיד נגד רצון השם

גדול עוונו מנשוא,

ונגרם על ידו קלקול נורא בכל העולמות,

ולפי גדרי הבריאה אין לו תיקון

אלא בתשובה גדולה, כמו שאמר רבנו יונה בשערי תשובה,

שהצער והחרטה והדאגה והבושה ימלאו את ליבו,

עד שתשובתו תהיה בבחינת תשובת המשקל כנגד חטאו.

שגודל המרירות

ועוצם היגון על אמרותו פני עדיון,

הם בעצמם מגבירים קידוש השם לעומת החילול שהוא גרם בעוונו.

וזוהי הכוונה העמוקה במאמר של החוכמה,

חטאים תרדף רעה.

מה הפירוש?

או שהרעה שעשה תרדוף אותו עד שתחלה אותו, חס ושלום,

או שהוא בעצמו יייסר את עצמו על חטאו,

כמו שכתוב, תייסרך רעתך.

וזה כעין שאמרו זיכרונם לברכה על נבואה של יונה אמיתי, יונה בן אמיתי.

עוד ארבעים יום ונהפכת הפירוש או נהפכת ונחרבת

או נהפכת מרע לטוב, שיעשו תשובה.

אבל יש להם ארבעים יום שהיא תהיה נהפכת.

אם יקדימו ויהפכו את הכל לטובה,

אז היא לא תהפך באמת.

אם לא יעשו כן, היא תתהפך.

וכן מתפרש לפי הדרשה של חכמים זיכרונם ברכה מאמר הנבואה,

הנפש החוטאת היא תמות.

היינו, או ימות בחטאו ממש,

או ימית את תאוותו שהביאה אותו לחטוא.

אחד משתיים, הנפש החוטאת היא תמות,

או שהיא תמית אותו או שהיא ימית אותה,

את התאווה.

זה כמו שאמרו זכרונם לך, מה יעבד אין נש ויחיה?

ימית את עצמו.

אמרו חכמים, רצונך שלא תמות.

מות

עד שלא תמות.

אם תרצה לא למות, נחיה העולם הבא. מות, תמית את עצמך, הכוונה, את התאוות שלך,

עד שלא תמות.

אתה תהיה כעובר מעולם לעולם,

כי יוצא מחדר לחדר.

בבחינה הזו ניתן להבין מה שאמרה התורה.

התורה אמרה, יביא אשם ויתכפר,

כי אשם זה מלשון שממה,

כמו שאמר הרמב״ן.

מהגדר שהוא מכיר את גודל החטא,

כי העושה את החטא התחייב להיות שמם ונאבד בו.

תשובה זו היא פנימית,

והיא פנימיות של עניין הקורבן,

יביא האשם ויתכפר לו.

והיא התשובה המעולה, כי את עצמו הוא מקריב בתשובתו.

גדר תשובה זו הוא בחינת שובו אליי, ואשובה אליכם, נאום אדוני.

היא התשובה הגדולה,

כי הוא מקדים מצידו התעוררות מלמטה,

ברצון ובמעשה לפי כוחו.

ורק אז מצפה להשם שיגמור את התשובה,

וירצה בו כבתחילה.

זו התשובה הגדולה.

עד כאן דיברנו בתשובה לפי החוכמה, הנבואה והתורה,

שהם גדרי הבריאה.

בגדר הבריאה יש את התשובה הזאת

לפי כל מהלך ומהלך.

אבל הקדוש ברוך הוא בעצמו אומר, יעשה תשובה ויתכפר לו.

כאן מדובר בתשובה קטנה קטנה, שעדיין הוא לא עזב את החיים.

ואין ליבו מלא יגון והנחה על עוונותיו.

והוא לא מרגיש שהרעה מרדפת אותו.

אבל הוא יודע שהוא חטא,

והוא היה רוצה לעשות תשובה, לו יישר חלו,

וליבו צועק אל השם שיעזרנו לנתק את כבלי היצר,

ומבקש שובנו, שנינו ביחד.

כלומר, אני אין בי כוח ללכת כל הדרך לבדי.

אני אעשה את ההתחלה, ואתה בטובך תגמור בעדי.

החוכמה, הנבואה והתורה לא מכירות בתשובה כזו.

כי הרי הן לא הולכות לפי גדרי הבריאה.

בתכלית הבריאה מה היא?

שיזכה האדם בכוח מעשיו ובבחירתו העצמית.

הוא חטא בבחירתו הרעה.

אז לפי גדרים אלה,

כשבא לעשות תשובה,

עליו להגביר כנגדם מעשים טובים בבחירה טובה,

עד שתשובת המשקל.

ואם לאו, אין מוצא אלא שעונשו המר,

יהיה תיקונו, ובזה יוסר החילול שהוא עשה.

הרי את העבירות הוא עשה בעצמו ברצון ובמעשה.

תשובתו הקטנה אינה מגיעה למעשה,

אלא רק בעזר השם יתברך.

אז איפה התיקון?

אז החוכמה הנבואה בתורה לא מכירות בדרך כזאת.

רק השם מכיר בדרך כזאת.

אבל השם יתברך בחסדיו מקבל גם תשובה כזו.

זו בחינה שהיא למעלה מן הבריאה.

והוא משפיע על האדם כזה, סיעתא דשמיא, במידה מרובה מאוד, ועוזר לו להגיע לתשובה שלמה.

כמו שאמרו חכמים זכרונם לך, מורי חטאים דרך שיעשו תשובה.

ולא עוד, אלא מעלה עליו הקדוש ברוך הוא כאילו עשה הכל בעצמו.

ונשאלת השאלה, ומה עם החילול וההסתר שנגרמו על ידי חטאו בשעתם?

הם באים על תיקונם באופן אחר לגמרי.

כי הרי החטאים גרמו לגילוי הגדול

של חסדו וענוותנותו של השם יתברך,

שהוא כביכול סובל עלבון של החטא ומקבל תשובה קלה כזו.

נמצא שהחילול בטל בקידוש השם העליון והנשגב,

כשמתגלה לנו עומק דרכי טובו עם רואיו של הקדוש ברוך הוא.

בעצם הוא לא פועל בתשובה שלו מאומה.

אבל מה הוא גרם? בתשובה הקלה הזאת הוא גרם שהשם יראה את חנוותנותו וחסדו שהוא מוכן גם לאחד שבקושי זז

לתת לו אפשרות לשוב בתשובה גמורה ושזה יחשב כאילו הוא עשה.

אז זה קידוש השם גדול,

שרואים איך הקדוש ברוך הוא נותן גם לאדם כזה, כל כך רחוק,

ושקשה לו

לחזור בתשובה,

אז נהיה קידוש השם גדול כנגד החילול שהוא עשה.

רבנו יונה זכרונו לברכה ושערי תשובה אומר,

ומנסח בלשונו עזב את מדרש ריבותינו.

משל לקט של ליסטים

שחווה שם המלך בבית האסורים וחתרו מחתרת.

אז הייתה קבוצה בתוך בית האסורים והם עשו חור, פרצה מנהרה פלסטינית,

וברחו משם,

פרצו ויעבורו.

אבל נשאר אחד מהם.

בא שר בית הסוהר, ראה מחתרת חתורה,

והאיש ההוא עודנו עצור.

ויח אותו במטהו.

אמר לו, כשיום

הלא מחתרת חתורה לפניך,

ואיך לא מיהרת ימלט על נפשך.

לכאורה מגיע לו פרס, הוא לא ברח.

אלה שבורחים צריך לתפוס אותם ולתת להם עונש בכפלי כפליים. הוא לא ברח, כל הכבוד.

הוא מקבל מכות בראש.

מה קרה?

רבנו יונה, זיכרונו לברכה, למד מזה גודל עונש החוטא

כאשר התאחר לשוב מחטאתו.

אז יכבד עליו מאוד עונשו בכל יום,

כי הוא יודע כי יצא קצף עליו,

יש לו מנוס שהוא התשובה,

והוא עומד במרדו והינו ברעתו,

על כן רעתו גדולה.

יש לך מחתרת חתורה,

אתה יכול לברוח עם התשובה מהמצב שבו אתה נמצא.

המחתרת החתורה זה התשובה.

תברח כמו כולם, תעשה תשובה.

לא, הוא מתמהמה, מה רע לי בית הסוהר?

אסור על ידי יצרו, מה אכפת לי, פנן?

וגם לא מתיירא מהעונש.

מה אכפת לי מהעונש?

אני יושב פה, סיגריות אדומות על חשבון המדינה, מה אכפת לי?

אז הוא מקבל מכה בראש.

אתה רואה איך אתה רואה?

אז יש אפשרות לתשובה. אדם שמתמהמה ולא מנצל את ההזדמנות לברוח עם המנהרה של התשובה,

אדם הזה העונש שלו נהיה יותר גרוע.

יותר גרוע.

מובא במסכת מנחות.

מפני מה נברא העולם הזה באות ה'?

מפני שהוא דומה לאכסדרה,

שכל הרוצה לצאת יצא.

ה'?

יש פה אכסדרה.

אפשר לצאת.

ומאי טעמה טליה קרעה ולמה הרגל שלה היא תלויה ככה ויש רווח למעלה?

דיה הדר בתשובה, מאי ללה.

למה?

שאם האדם הזה רוצה לשוב בתשובה,

אם הוא חוזר בתשובה,

יוכלו להכניס אותו דרך החור הזה, החריץ הזה,

ולעייל בהאך, למה שלא ייכנס דרך האכסדרה?

לא מסתייעה מלתא.

אין סיוע מן השמיים לדבר כזה.

רק משמה.

דאמר אש לקיש בא לטהר, מסייעים לו.

הבא לטהר צריך סיוע מפני יצר הרע,

על כך עושים לו סימן בפתח יתרה.

נו, האם יש קשר בין שני המשלים?

המשל של המחתרת בקהלת רבה,

והמשל של הפתח הקטן בגמרא במנחות שעושים לו בהא פתח קטן למעלה.

יש קשר?

לפי דברי הרב אליהו דיוידש בספר ראשית חוכמה,

בשער התשובה סוף פרק א', אכן יש קשר כזה.

שהמחתרת במשל זה הפתח הצר שבהא,

וכתב שם ש...

סתם, למה החוזר בתשובה צריך להיכנס בחזרה דרך הפתח העליון הצער?

כדי שיהיה נסתר מבעלי הדין.

ולכאורה צריך עיון מה כוונתו בזה.

אכן, כי אין זה מפורש גם בגמרא בפסחים קיוט.

מה זה שכתוב וידי האדם מתחת כנפיהם?

פסוק ביחזקאל א',

וידי האדם מתחת כנפיהם ידו כתיב.

וידו אדם מתחת כנפיהם.

ככה כתוב.

אבל קוראים בידי האדם.

זה ידו של הקדוש ברוך הוא שהיא פרוסה תחת כנפי החיות,

כדי לקבל בעלי תשובה מפני מידת הדין, שהיא מקטרגת ולא מאפשרת.

ופירש שם הרשב״ם מפני מידת הדין שמקטרגת ואומרת לא תקבל אותם.

והוא מקבל אותם בסתר.

זה דבר נפלא מאוד.

אבל אפשר להבינו אל נכון לפי האמור לעיל.

הרי קבענו שעל פי גדרי הבריאה קשה מאוד לתשובה להתקבל.

ובפרט תשובה בבחינה קטנה, שחלקו של האדם בה הוא מעט מאוד, לעומת השיאה תדשמיא רובה שהוא מקבל.

המהרהר לחזור בתשובה בבחינה זו צריך עזר מיוחד להינצל ממידת הדין הטוענת.

אדם זה צריך לחזור בכוחות עצמו.

בשביל כל ההתערותא דלעילא צריך האדם להקדים מידה מרובה של התערותא דלתתא.

והיינו שאמרו במשל, דלא הסתייע המילתא לחזור בפתח הגדול אשר יצא משם.

אבל הקדוש ברוך הוא ברוב חסדיו שהם למעלה מגדרי שכר ועונש לבריאה.

הוא מחשיב גם פנייה קלושה זו של צעקת הלב

כמו התעוררות מלמטה מספיקה.

וזוכים על ידי זה לסיעתא דשמיא גדולה מאוד.

כמו שאמרו זכרונם לך בשיר השירים רבה,

אמר הקדוש ברוך הוא לישראל בניי,

פיתחו לי פתח אחד של תשובה כחודו של מחט

ואני פותח לכם פתחים שיהיו עגלות וקרוניות.

נכנסות בהם.

וזהו הגדר של הפתח הקטן של ההי והמחתרת

של התשובה שבמשלים.

פתח

כחודו של מחט.

עשיתי חשבון

כמה מקבלים סיעתא דשמיא על פתח.

נגיד שזה הפתח.

זה לא הפתח, כן? צריך פתח שעוברים בו קרוניות,

עגלות וקרוניות. כמה זה?

צריך להיות ככה לפחות איזה 15 מטר.

אבל נגיד הפתח הזה. קחו עכשיו את החוד של המחט, שימו שם בפינה.

עכשיו כמה ייכנסו עוד חוד של מחט בפנים בתוך השטח הזה?

מיליונים.

מיליונים.

על כל פתח שאתה תפתח, תקבל

מיליונים סיעתא דשמיא.

ויש סוד גדול

שאומר המחטר מאליהו, גם זה המאמר שלו,

משהו מדהים.

הוא אומר, אם אתה פותח פתח

כחודו של מחט, אתה מקבל סיעתא דשמיא פי מיליונים.

ואם אתה פותח פתח ליהודי אחר,

אתה מקבל עוד פעם פי מיליונים.

ואם אתה פותח לעוד אחת פתח,

עוד פעם פי מיליונים סיעתא דשמיא.

וככה אתה יכול לקבל ביליונים וטריליונים בלי סוף סיעתא דשמיא,

ואז אתה יכול לעשות מה שאתה רוצה בבריאה.

כמו אברהם אבינו.

עשרה דורות,

מן נוח ועד אברהם, הם לא ניצלו שום דבר,

אף אחד לא עשה תשובה.

עד שבא אברהם ונטל שכר כנגד כולם.

כמה היו? מיליונים, מיליונים, מיליונים אנשים?

כנגד כולם הוא לקח את כל השכר של כולם.

לכן השם נתן לו מפתח של ברכות,

ואמר לו, ויהיה ברכה, אתה תהיה מקור הברכות.

זהו, אני הורדתי את הברכות, הן אצלך עכשיו,

עכשיו תטפל בעולם איך שאתה רוצה.

זה סיעתא דשמיא, שהאדם מקבל על כל פתח של תשובה שהוא מעורר לעצמו או לאחרים.

אז זה חסד השם יתברך לאין שיעור, זה לא פרופורציונלי בכלל.

אבל הקדוש ברוך הוא ברוב חסדיו שהם למעלה מגדרי שכר ועונש לבריאה.

הוא מחשיב גם פנייה קלושה של צעקת הלב, כמו התעוררות גדולה מספיקה מלמטה.

וזוכה,

נסיעתא דשמיא הגדולה,

כמו שאמרנו,

אמר הקדוש ברוך הוא ישראל, בניי, בניי, פיתחו לי פתח אחד של תשובה כחודו של מחד, ואני פותח לכם פתחים שיהיו עגלות וקרוניות נכנסות בהם.

והגדר הזה של הפתח הקטן של ה' היא במחתרת התשובה שבמשלה.

רואים שדרגה זו של תשובה,

שקראו לה תשובה קטנה,

היא מיוחדת בזה שהיא רק התעוררות ובקשה בלב האדם.

אבל עדיין לא תיקן כלום במעשה.

עדיין לא הגיעה לחרטה ולא עזיבת חטא ולא קבלה על העתיד.

אף על פי כן הקדוש ברוך הוא עונה על פנייתו אליו במלוא עשייתא דשמיא,

ועוזר לו להגיע אל התשובה השלמה.

סוד קבלת תשובה כזה על ידי הקדוש ברוך הוא,

טמונו בכוח התפילה.

כבר אמר גאון ישראל, זכר צדיק וברכה,

שאף שלאחר החורבן

ננעלו שערי תפילה,

בדוק ומנוסה

שעדיין ישנה תפילה אחת שנענית

בכל עת ובכל מצב, והיא תפילה

לסיעתא דשמיא ברוחניות.

כל מי שמבקש סיוע מן השמיים ברוחניות מקבל.

ועוד כתב זכרונך שזוהי העצה היחידה

לבקוע את טמטום הלב.

זהו הפתח כחודו של מחט שבו הולכים לקראת השם יתברך.

ואפילו שבזה עבר רק חלק קטן מן הדרך,

והקדוש ברוך הוא משלימו פי אלף אלפים,

הקדוש ברוך הוא בחסדיו המרובים מחשיב לו,

כאילו הוא עשה את הכל שווה בשווה איתו.

שובנו אלוהי ישענו, שנינו כאחד.

אבל יש באדם כל כך רחוק מה' יתברך,

כל כך שקוע בחטא,

עד שאינו מוצא בעצמו גם את הכוח לצעוק,

ואפילו לא את היכולת לבקוע את הטמטום על ידי תפילה,

אפילו כחודו של מחט.

בחולשתו הרוחנית הוא מדמה שאפילו לפתוח פתח קטן כזה אין בידו.

מה יעשה אדם כזה?

הרי על כל פנים הוא רוצה לעשות תשובה.

יבנה על רצון זה,

ויתחיל על כל פנים משהו שהוא יכול לעשות.

ואם את המקצת שבמקצת שבידו לעשות יעשה, בלי כל חשבונות,

אז השם יתברך מצידו,

יעורר את ליבו האטום של האדם עד שיגיע לפתח של תשובה ממש.

הרי זו תשובה בבחינת תשובה, אדוני, עד מתי?

שאין לו לאדם אלא נטייה קלה לבד,

והוא מצפה שהשם יתברך יעשה עבורו את הכול.

השם יתברך בטובו ומסתכל עליו ברחמים מרובים.

הוא מחשיב לו גם נטייה קלושה זו להתערותא דלתתא,

שתחול עליה כל עשייתא דשמיא הגדולה שהשם לא נשמע עליו,

עד גמר התשובה.

בבחינת תרם יקראו ואני אענה.

שמעתם פעם דבר כזה? כמה חסדיו של הקדוש ברוך הוא?

איך אמר החפץ חיים זכר צדיק ברכה?

דליש.

שהורידו אותו לבור ונקרע חבל,

כל זמן שהוא קשור עוד עם גיד אחד אפשר עוד להעלות אותו.

אז אם אדם מתחבר לקדוש ברוך הוא, אפילו על משהו קטן,

משהו,

אפשר עוד להרים אותו.

אבל אם הוא ניתק מגע לגמרי, אוי ואבוי, זה כבר סיפור.

אבל אין גבול לחסד דוד ברך אפילו אם האדם פונה אליו מתוך צרה גדולה.

זאת אומרת, בלי הצרה הוא לא היה פונה אליו גם.

עכשיו, בגלל הצרה גדולה הוא כן פונה אליו,

וגם האמונה שלו חלשה מאוד.

ופנייתו על השם היא באופן של בלת ברירה,

או שאין לו מוצא אחר.

זאת אומרת, זו גישה של כיוון.

כמו זלזול בקדוש ברוך הוא כביכול.

אתה יודע מה, טוב, יאללה, מה יש להפסיד?

יאללה, נגיד לו איזה כמה מילים.

מכל מקום מוכן השם יתברך לקבל.

כי זו מידת עין ואיתנותו של הקדוש ברוך הוא סובל עלבון למען טובת האדם.

ומצאנו דבר נפלא במדרש רות רבה,

פרשה היא.

וידבר אדוני אל מנשה,

ואל עמו,

ולא הקשיבו.

זה נקרא עמו של מנשה,

לא של הקדוש ברוך הוא, כי הם הלכו אחרי מנשה, לא אחרי השם.

ויבא עליהם אדוני את שרי הצבא אשר למלך אשור,

וילכדו את מנשה בחוחים,

אישרו אותו באזיקים,

עשו לו מולה של נחושת,

פעילה גדולה, דוד.

והיו מסיקים האור מתחתיו, אש גחלים לוהטות,

הכניסו אותו לבפנים,

והיה צובח,

קופץ.

צלם פלען שזבני.

צלם, קורא לו בשם שלו, תציל אותי.

לא עוזר.

צלם פלען שזבני.

פונה למישהו אחר, לא עונה.

כיוון שראה שלא הועילו לו כלום.

אמר, זכור הייתי שהיה אבא מקרע אותי. מי זה אבא שלו?

חזקיה המלך.

היה מקרע אותי כשהוא היה קטן.

בצר לך.

ושבת עד אדוני אלוהיך,

כי אל רחום אדוני אלוהיך.

אז תשמעו מה הוא אומר לקדוש ברוך הוא.

הוא אומר, אני צבח לה,

בינו לבין עצמו, הוא אומר.

אני צבח לה,

יענה הטב.

מי לא עניה?

כולה חדה היא כל הפייש אמין.

אני אצעק לו, אם הוא יענן לי טוב.

אם הוא לא יענן לי, אז הוא כמו כל העבודה זרה, חס ושלום, כולם אותו דבר. אין שום דבר בכלל.

יא באביי, חוצפה כזאת.

מדביק אותו למולה,

בנחושת,

הוא עושה ממנו סנדוויץ'.

והקדוש ברוך הוא לא.

באותה שעה עמדו מלאכי השרת וסתמו את כל החלונות של מעלה.

ואמרו, ריבון העולם,

אדם שהעמיד צלם בהיכל,

אתה מקבל אותו בתשובה.

אמר להם, אם איני מקבלו בתשובה,

הריני נועל פתח בפני כל בעלי תשובה.

מה עשה הקדוש ברוך הוא?

חתר לו חתירה מתחת כיסא כבודו,

ממקום שאין מלאך יכול לשלוט,

דכתיב ויתפלל אליו,

ויעתר לו וישמע תחינתו.

אין שום אפשרות שתפילה כזאת תתקבל לפי גדרי הבריאה?

כי הרי התפילה עצמה היא חילול השם,

לצן כזה.

אלא שבמדרגתו של מנשה ראה השם יתברך בחסדו גם בתפילה הזו מעין פנייה אליו יתברך

וחתר לו מתחת כיסא כבודו.

נו, יש מישהו יכול להגיד שהוא לא יכול לחזור בתשובה?

אין דבר כזה.

אפילו לפיד.

כיסא הכבוד הוא מקום מחצב הנשמות.

הוא שורש הגילויים לכל הבריאה.

הוא למעלה מעולמם של המלאכים,

הוא למעלה מעולם של שכר ועונש.

שם חתר השם יתברך לתפילת מנשה.

ומה שאמר, אם איני מקבלו הריני נועל פתח בפני כל בעלי תשובה,

ראינו שקבלת כל תשובה על ידי השם יתברך

יש בה עניין של חילול שנגרם על ידי החטא.

ואפילו חילול והסתר כאלו שנכללו בתשובת מנשה מצאו את תיקונם על ידי גילוי החסד הנורא שסובל השם יתברך חלבונות כאלו להיטיב עם רואיו.

אז עוד דבר אחד רק נשאר לנו לברר.

האם סייעתא דשמיא באה מיד לכל הרהור קל של תשובה?

אז אם זה ככה,

למה תשובתנו שאנחנו מקבלים על עצמנו בכל שנה בימים נוראים בכל כך התלהבות והתפעלות לא מחזיקה מעמד?

מה, אנחנו גרועים ממנשה?

כי הוא הפך להיות בעל תשובה אמיתי.

והוא חי עוד 22 שנה בתשובה.

אז למה אצלנו זה לא מחזיק?

יש לנו יותר ברורים, צעקות ובקשות ואומרים באבינו מלכנו וזוכרנו וכל מיני דברים.

איך זה לא מחזיק?

למה היא אינה עומדת אפילו בפני רוח קלה ובמעט זמן כל הקבלות שלנו פגות ומתבטלות?

העניין הוא שאפילו תשובה הקטנה ביותר,

כדי שהיא תזכה למלוא העזר של השם יתברך, צריכה על כל פנים להיות ברצינות.

לא בהתפעלות מבולבלת,

עם חיצוניות ריקה.

אפילו מנשה, עם כל השפלות

שהתבטאה בתפילתו,

היה מוכן אבל ברצינות לשנות דרכיו, אם השם יענהו.

אתם יודעים, הכוזרי הוא היה מלך גוי,

ובא אליו מלאך בלילה ואמר לו,

כוונותיך רצויות, מעשיך אינם רצויים.

הוא לא יודע איך עובדים את השם, הוא הבין שיש עינוקים,

הוא לא יודע איך עובדים אותו,

אין לו מסורת,

אין לו תורה.

אז הוא היה מקריב קורבנות לעבודה זרה,

והוא אומר שזה יהיה בשביל השם.

אז בא מלאך אליו במיוחד, קמה לילות,

ואמר לו, תשמע,

כוונותיך רצויות, מעשיך אינם רצויים.

נו, אז מה הוא יעשה?

איך הוא ידע?

אז המלאך רק אמר לו, מה, שזה לא בסדר מה שאתה עושה. אז מה, איך לעשות? הוא לא אמר לו.

מה עשה?

הלך לקח חכם נוצרי,

שאל אותו את כל השאלות,

ואמר לו, תשמע, תענה לי מה זה, ומה זה, ואיך זה, ולמה זה, ולמה אתם עושים ככה, ואיך אתם עושים ככה, ועל מה אתם סומכים שאתם עושים ככה, כל השאלות.

ובסוף שאל אותו, תגיד לי, בוא נגיד שאתה

לא קיים עכשיו,

אין נצרות.

יש רק אסלאם ויהדות.

מטה היית הולך?

הוא אומר לו, בטח יהדות.

אמרנו, למה יהדות?

הוא אומר לו, מה זה? זה המקור של האסלאם.

הלך לחכם המוסלמי, שאל אותו כל השאלות, בסוף אמר לו, תגיד, אם לא היה אסלאם.

הוא היה נצרות והוא היה יהדות. מה הייתה, בוחר?

אבל לא בטח יהדות.

אמרנו, למה? אמרנו, זה האורגינל.

אקח את החכם היהודי, שאל אותו כל השאלות. בסוף הוא אמר לו, תשמע, אם לא היה יהדות,

היה רק אסלאם,

היה נצרות, מה היית בוחר? אמר, זה נבלה וזה טרפה.

הכוזרי גייר שש מיליון גויים.

הוא היה מלך כוזר,

והוא גייר את כולם שש מיליון.

אז נשאלת השאלה,

מלך גוי,

רצה לעבוד את הבורא.

בא לו מלאך כמה פעמים ואמר לו כך וכך.

למה אנחנו, יהודים, לא בא לנו מלאך בלילה להגיד לנו, שמע, אתה הגזמת עם העבירות שלך, עם העטאים שלך,

תראה איך אתה תעשה תשובה, אפילו קלה, אפילו ככה חפיף, אפילו רק מחשבה.

למה לא בא?

זה מה שלמדנו.

כי היא צריכה להיות אמיתית.

גם הקטנה שבקטנה, היא צריכה להיות אמיתית.

ואנחנו אפילו כזה דבר אין לנו. לכן, לא במלאך.

גם זה אין לנו, הכול חיצוני.

התלהבות של זה. הנה, אתם רואים ילדים, נערים, באילת, בכל מקום בארץ.

בחודש אלול, כולם באים, עם הבנות.

כולם.

ואיפה אנחנו? מה שהתפררנו היום זה כלום.

אין מה לרמת העקיף.

אבל מה קורה אחרי זה? עוזרים למועדונים, וזה, וזה, וזה, וזה בחזרה.

אלה נקראים בעלי תשובה של הסטרא אחריו.

כך אומר השלה הקדוש.

מה זה בעלי תשובה של הסטרא אחריו?

הוא אומר, כל השנה אין בהם

ניצוץ

של מצוות ומשהו. אין בהם קדושה.

אין לסטרא אחריו מה לינוק מהם. אין להם.

אין. יבשים. כמו עצמות יבשות. אין כלום.

מה עושה?

מטביל אותם בחודש אלול, ממלא אותם קדושה, אחר כך כל השנה מלקק אותם וחי על חשבונם.

זה נקרא בעלי תשובה של סטרה אחריו.

ככה, מכניס אותם לדבש,

ואחרי זה תמיד יש לו...

אז מכל מקום צריך תשובה, שהתשובה תהיה אמיתית, אפילו בקטנה,

אבל שתהיה אמיתית.

מה העניין הוא שאפילו תשובה קטנה ביותר, כדי שתזכה למלוא העזר של השם יתברך? סליחה, על כל פנים ברצינות.

לא בהתפעלות מבולבלת, שהיא רק חיצוניות ריקה.

ואפילו מנשה, עם כל השפלות שהתבטאה בתפילתו,

היה מוכן ברצינות לשנות דרכיו.

אם השם יענהו, באמת הוא היה בעל תשובה אמיתית?

באמת הוא היה בעל תשובה אמיתית?

אך אב לעומת זאת, השם התפעל ממנו?

כשבא אליו אליהו ואמר לו שלא יישאר לו משתין בקיר וכולם ימותו כל זרעו,

הוא נבד.

אז הוא עשה תשובה מהר, מפחד וביראה,

ולבשק,

ואפר, ותענית.

כמה?

שעתיים וחצי.

וזהו.

והקדוש ברוך הוא אמר אליהו, ראית כי נכנע אחיו?

התפעל ממנו?

במקום שימות תכף ומייד, אאריך ימיו עוד שלוש שנים.

אבל בגלל שזו לא הייתה תשובה מאהבה, אלא מהיראה,

בסוף מתו כולם.

אם הוא היה עושה מאהבה,

היה מתקיים זרעו.

אז בן אדם, נותנים לך את ההזדמנות של החיים,

אפילו בתשובה הכי קלה, אבל שתהיה אמיתית.

תראה מה אתה יכול לזכות.

אם התשובה שלנו תישאר חיצונית,

רק התלהבות והתפעלות,

והם פרי של בלבול הדעת,

בלי נקודה של רצינות אמיתית,

גם הסייעתא דשמיא שנקבל, תהיה סייעתא דשמיא לחיצוניות.

והתשובה תהיה פוחתת והולכת עד שתיפסק ותתבטל,

כמו שכתוב, סלחתי,

כדבריך. איך שאתה מתכוון, ככה אני סולח.

הוא אומר, אבל אם נתחיל,

וההתחלה תהיה לפנות אל נקודת האמת שבלב שלנו,

נזכה בעזרת השם בלי ספק, לסייעתא דשמיא,

להרחיב את הניצוץ הפנימי הזה,

עד שנגיע לתשובה שלמה וקיימת, במהרה בימינו אמן.

מי יחנני אמרה שאומר הסוף?