"בחודש השלישי לצאת בני ישראל מארץ מצרים ביום הזה באו מדבר סיני" אמרו חכמים ז"ל, ביום הזה שיהיו דברי תורה חדשים עליך כאילו היום ניתנו. דברי רש"י.

שלשה דברים ראוי לנו להיות בכל יום כחדשים, על ידי זה נשיג מעלות בנפשנו. האחד, ידיעת הבורא יתברך שיהיה לאדם בכל יום לדבר חדש, אז זאת צריכה להיות ידיעה מחודשת בכל יום לדעת את הבורא יתברך, להתוודע שיש בורא לעולם, בכל יום שזה יהיה דבר חדש. איך מגיעים לזה?

יצייר שכל ימיו שהיה חי לא ידע מאומה מידיעת הבורא יתברך, והיו כל ימיו חי, רואה עצמו בודד, גלמוד, נידח ונעזב, לא היה לו לפני מי לשפוך שיחו ולהגיד צרתו, לא היה לו למי להתחנן ולבקש על חייו ועל חיי בני ביתו, ודאי שלא על צרכיו הרבים, גם לא היה לו לפני מי להגיש דינו על בני אדם המציקים ומריעין לו, רואה את עצמו ואת בניו ובנותיו עזובים מופקרים לכל, לכל נגע ומחלה ולכל מיני פורענויות, ואין מי בעולם שיכול לשומרם ולהצילם מכל זה. רואה עצמו ובני ביתו צפויים תמיד לחרב, לרעב ולכל רעות שבעולם, ולא מצא מקום להסתר ובמי לחסות תחת כנפיו, לא מצא בכל העולם מי שידע וירגיש נגעי לבבו ומצוקותיו ויגוניו הרבים. ראה את כל העולם זרים ונכרים לו, אין מי שידאג בעדו ויתן דעתו עליו, נמצא תמיד במר נפשו ומצוקת רוחו ואין מי שיפיג צערו ממנו. והנה פתאום יום אחד נודע לו שיש אדון העולם, הבורא היוצר עושה הכל, אדון כל הבריות, אלהי כל הנפשות, שאוהב אותו ונוצר אותו כאישון עינו, כאב רחמן השומר על בנו יחידו, משגיח ומרחם עליו לשומרו ולהצילו מכל צרה, זן ומפרנס אותו תמיד וידו פתוחה להשביע רצונו, ויש לו עתה לפני מי לשפוך שיחו ולהגיד צרתו, להתחנן, לבקש מלפניו על עצמו ועל בני ביתו, ויודע עתה שאין הוא עוד בדד ונעזב, כי אם בכל מקום שהולך בוראו ויוצרו עמו ומצוי לו בכל עת לבקש ממנו כל משאלות ליבו הטוב. יש לו עתה לפני מי להגיש דינו על בני אדם המריעין לו, יש לו מקום מבצר ומבטח להסתר שמה, להנצל מכל כל אויב ואורב ומכל נגע ופגע ומכל רעות המתרגשות לבוא, תחת אשר עד עתה היה כחרס המתגולל בחוץ, הנה הוא עתה יושב בסתר עליון ובצילו יתלונן, וכל שיר של פגעים שגור בפיו ורואה אמיתתו וליבו וליבו שמח בו. כל זה נודע לו עתה, רק עתה, היום, אחרי אשר עברו עליו רוב שנותיו שלא ידע מאומה מזה.

נו, הנקל לצייר את שמחתו הגדולה ואת ששון ליבו אם אדם מגלה אחרי שנים רבות שפתאום יש לו את כל מה שהוא חשב שאין לו ויש לו את זה בגדול, וכמה היה עולז ושמח ולא היה מסיח דעתו מבוראו יתברך אפילו רגע אחד, ורואה עצמו המאושר והמוצלח בכל ימי חייו.

הנה הענין הזה של מציאות הבורא יתברך, אם היה לנו בכל יום כדבר חדש שלא ידענו עד עתה, לא היה קץ לשמחתנו, והיינו מבינים כמה יש לנו לשמוח בידיעתנו ממלך העולם שהוא אבינו ומלכנו. זה נראה סיפור יפה, נכון? אבל מי מרגיש באמת שיש לו בורא לעולם עם כל הפירוט הזה? מי מרגיש כל יום דבר כזה? מי מתחדש אצלו דבר כזה? הרי אם מתרגשת עליו איזה בעיה או איזו צרה אז חשך עולם בעדו, ולכאורה היינו צריכים לקבל את פני ההתרגשות הזאת בקלילות ובשחוק, כאילו מה אתה דואג, מה אתה דואג, יש לך אבא, מלכו של עולם, דבר עם אבא, הרי אם הוא שיגר אליך את זה - זה בהסכמתו, ואם הוא שיגר את זה - זה רק בשביל לעורר אותך, ואם התעוררת ונזכרת באבא ופנית אליו והבנת על מה מדובר הכל יסור, אז מה הבעיה? אז מה הבעיה? אבל מי חי ככה שהוא מרגיש את הבורא לימינו כל הזמן עם התיאור הזה? אדם מרגיש שהוא מופקר, מסכן, אומלל, לא מוצלח, יש יותר טובים ממנו, יש ככה יש בעלי השגות והשגים והוא כזה מקופח, אתה מבין, לא מרוצה כל כך לא ממצבו, לא ממעמדו, בשום דבר הוא לא הכי מרוצה, רק אם הוא רואה איזה חולה מסוכן והוא רואה את עצמו בריא בערך הוא מאושר ברוך ה' שאני במצב כזה, רק אם הוא רואה איזה עני מרוד שאין לו פת ונראה דלפון ואז הוא יודע שיש לו עשרים שקלים בכיס הוא מרגיש אתה מבין עשיר לידו, תמיד אם הוא יראה את ההשוואה הגרועה מול מצבו לנוכח עיניו תמיד אז הוא יכול להתעודד קמעא, אבל רק להרף עין. אבל אם היינו יודעים לחדש לעצמו את הדברים האלה כל רגע בידיעת הבורא כל יום, היינו מאושרים עלי אדמות. ואין סיבה שלא.

הנה הראינו בעזרת ה' האמצעי אשר על ידו יהיה לנו דבר ישן ודבר חדש, והסיבה שאין אנו יודעים את הטובה שיש לנו זה בעבור שלא היתה העת שהרגשנו את חסרונה, על כן לא מרגישים את מציאותה, והאמצעי שיעשה לנו לחדש זה לצייר היטב מאד את החסרון, שאם היינו חיים בחסרון כמה היינו סובלים מזה, ואז יהיה לנו כחדש ונדע ונרגיש מאד את כל הטובות שיש לנו ונשמח בהן כאילו היום באו לנו, כאילו היום באו לנו, ונדע כמה גדולים דברי חכמים ז"ל שגילו לנו את האמצעי הנפלא הזה שעל ידו נכיר ונדע את כל הטובות הגדולות שיש לנו שלא ידענום ולא הכרנום עד הנה.

לכן הפסוק אומר, "בחודש השלישי לצאת בני ישראל מארץ מצרים ביום הזה באו מדבר סיני", מה זה ביום הזה? איפה היו שלשה חדשים שהם יצאו ממצרים, לא במדבר? אז מה זה ביום הזה באו מדבר סיני? אמרו חכמים ז"ל, ביום הזה שיהיו דברי תורה חדשים עליך כאילו היום ניתנו לך. זה ביום הזה, שאדם יחדש אצלו את הידיעה בכל יום.

יש בן אדם שקיבל מכה באצבע, וכל מחשבתו וכל הכאבים וכל הגוף מרגיש את האצבע, וכל פעם הוא מרגיש את המוגבלות שהוא רוצה להכניס את האצבע לכיס - אה, כואב לו, אז כל הזמן הוא מדלדל את היד שלו לצדדים שלא תפגע משום דבר ומחשבתו כל הזמן על האצבע, ועל האצבע השניה אתה חושב שהיא בריאה? לא, וזאת שלידה - גם לא, והקטנה גם לא, והבוהן או האגודל גם לא, יש לך יד שלמה בסדר בצד השני לא? והרגליים בסדר? והעיניים רואות? והאזניים שומעות? זה אתה לא מרגיש, מה אתה כן מרגיש? את האצבע, קיבלתי מכה. זה מה שאדם יודע, תמיד לראות רק את הנקודות השליליות שהוא נפגש בהם, את כל החיוב והטוב שיש לו - בכלל לא מרגיש, בכלל לא מרגיש. לך תעודד בן אדם, קיבל מכה באצבע, תגיד לו תגיד מה אתה אחד מתוך עשר, שתהיה בריא תשע שלמות בלי כאבים בלי כלום, יש לך רק אצבע אחד, איך אתה לא רואה את התשע, איך אתה לא מרגיש אותם? תעודד אותו? לא רגילים להסתכל בכלל במבט של כמה טוב יש לנו לעומת המעט שבמעט שמידי פעם מזכירים לנו שאנחנו בכלל לא בסדר, לא לא בסדר רק באצבע, בכל הגוף לא בסדר, אבל נתנו לנו רק מכה באצבע להזכיר לנו, כי באצבע שיש כאב כל הגוף מרגיש. אז זה דבר ראשון שאדם  צריך לחדש לעצמו בכל יום.

הדבר השני שצריך שיהיה לנו חדש בכל יום הוא מתן תורתנו הקדושה, שהזכירו חכמים ז"ל על ביום הזה, על הפסוק שאמרנו. וזה גם כן צריך לצייר לנו, אילו היינו חיים כל ימות עולם והיינו יודעים ממציאות הבורא ואדון הכל יתברך, אבל לא שמענו מעולם אף מילה אחת מאת ה' יתברך, ואם גם לא גילה לנו מעולם את רצונו ומה הוא דורש מאיתנו, וגם לא נאמר לנו מה לעשות ואיך נחיה לפניו ונמצא חן בעיניו, וגם לא נודע לנו איך נתהלך איש עם רעהו, והכי חשוב, מה התכלית של חיינו בעולם הזה. ראינו תמיד, כל אלפי השנים משמות העולם מתאווים ומשתוקקים שיגלה אלינו מלכנו הגדול אדון העולם יתברך, ונראהו ונשמע מפיו מילים אחדות, ויגיד לנו בשתיים או בשלש מילים מה מבקש מאיתנו ומה לעשות לשמו הגדול. איזה התרגשות היתה אם אחרי אלפי שנים שאנחנו בעצמנו חיים ויודעים ממציאותו וקיומו, אילו היינו זוכים לשמוע מפיו שתיים שלש מילים שיתן לנו כיוון, שיגיד תלכו בדרך הזאת ואתן לכם כך וכך, פשששששש איזה דבר.

הנקל לצייר איך היתה תשוקתנו גדולה לשמוע מפיו יתברך דבר מה, והנה לפתע פתאום בא היום וירד משמי שמים ונגלה לנו בכבוד שכינתו הגדול, ופנים אל פנים דיבר עמנו והשמיענו את קולו מתוך האש, "אנכי ה' אלהיך אשר הוצאתיך מארץ מצרים מבית עבדים, לא יהיה לך אלהים אחרים על פני, ותורה ומצוות חוקים ומשפטים נתן לנו על ידי משה רבינו נאמן ביתו, ותחת לשמוע ממנו דבר אחד או שני דברים, נתן לנו תורה שלמה מבראשית עד לעיני כל ישראל, ומאז לא חדל מלדבר עמנו על ידי עבדיו הנביאים.

הנה שנצייר את הדברים האלו לפנינו נדע ונכיר הטובה הגדולה שזכינו במתן תורתנו הקדושה, אשר אין קץ ושיעור ותכלית לטובה אשר עשה יתברך בתיתו לנו תורה נאמנה אשר היא כלולה מכל הסודות העליונים והתחתונים. וזכינו וראינו את אשר לא פיללנו, ואת אשר לא בא במחשבתנו, לשמוע מאיתו יתברך, לא חשבנו ולא פיללנו, לא מילה אחת ולא שתיים, כי אם דברים רבים כדבר אלהים עם האדם? לא, אלא כדבר איש אל רעהו, דברי אלהים חיים אשר לא יכילם כל רעיון.

זאת היא הדרך שיהיו דברי תורה לנו בכל יום כחדשים, להתבונן ולצייר לנו תמיד כמה היינו סובלים אם היינו חסרים את התורה, וכמה היינו מתאווים לדבר ה' אפילו לדבר אחד או שניים, ולא עלה מעולם על דעתנו שתנתן לנו תורה גדולה ונאמנה בכמותה ובריבוי דברים כזה. ונוסף לה דברי הנביאים והכתובים. אם נחדש דבר זה בכל יום תמיד תהיה לנו התורה יקרה וחביבה לנו כנפשנו.

כמה יוסי בשוקא יש, כמה כמה, כמה יוסי, הרבה אנשים, אבל ההפרש בין אחד לשני זה מי שיש לו תורה, מי שיש לו אלקים, ומי שהולך בדרכיו, זה הפרש עצום עצום עצום לאין שיעור, זה מין וסוג אחר, כמו שרבינו יהודה הלוי אומר שיש חמש דרגות בבריאה, דומם צומח חי מדבר ישראל. מעל בני האדם יש דרגה נוספת חמישית, קוראים לה ישראל, אבל אלה מקבלי התורה ומקיימיה, זה אדם לא מודע מה גודל הזכות שיש לו, שנפלה בחלקו להיות מישראל.

הדבר השלישי שיהיה לנו בכל יום כחדש הוא מציאות האדם, נצייר גם כן, אילו היה מי מאיתנו בעולם הזה יחידי, כמו אדם הראשון, אדם הראשון נברא יחידי ונשאר יחידי, תאר לך שזה אתה, והיית חי שנים רבות מאד מאד אבל יחידי, לא היה לך למי לפתוח את הפה ועם מי לדבר ועם מי להשתעשע, למי תביע רגשי הלב שלך מכל הגדולות והנפלאות שבשמים ובארץ. הרי אנשים הולכים לטיול כל הזמן מצטלמים ומצלמים ומצלמים את עצמם ליד ואת הליד עם עצמם וסלפי וכל מיני דברים, בשביל שיוכלו להראות למישהו תראה איפה הייתי, תראה מה ראיתי, תראה זה, ולספר חויות וכו' וכו', בלי זה אדם יכול להתפוצץ. וכל היום ואישון לילה ואפילה, תאר לך שאתה נמצא רק יחידי, מסובב מבהמות וחיות הארץ, אתה האדם היחידי, ולאזניך מגיע תמיד קול צעקתם ונהמתם, והם החבורה שלך, אלה החברותא שלך, אלה בני החבורה. הנקל להבין כמה קשים ומרים היו חיים כאלה להיות נמצא תמיד יחיד בעולם, הלא חיים כאלה לא חיים, והמוות טוב ממנו.

אם נגיד אסטרונאוט עכשיו היה בחלל לבד ופתאום החללית נתקעה אין לו קשר עם כדור הארץ אבל יש לו עכשיו כדורים לחיות עוד אלף שנה, ועכשיו הוא צריך להיות יומם ולילה אלף שנה לבד על אחד הכוכבים למעלה, איזה חיים אלה, מה הוא עושה? הוא לא צריך, יש לו רק כדור אחד ליום הוא בולע יש לו מספיק לאלף שנה והוא יחיה שם. מה עושה בן אדם? אין לו עם מי לדבר, אין לו חברותא, אין לו שום דבר, אין לו קשר עם אף אחד, אפשר לחיות ככה? אבל שלך כל הכוכב שלך, הכוכב שלך על שמך, אתה אפילו הבאת דגל ותקעת אותו. והנה פתאום נשא את עיניו וירא איש כדמותו וצלמו, עוד רוסי אחד נתקע, בצד השני של הכוכב והם הלכו לשוטט ופתאום הוא רואה עוד אחד אאאאאאא וראה חכם ומבין ובעל שכל מדבר עמו כל אשר בלבבו, איך יקח אותו וישתעשע איתו, הלא אין קץ לשמחתו ולתענוג של נפשו, ולא יעזוב אותו לרגע אחד, תמיד עיניו עליו, ישמרהו כאישון עינו, ויתעסק תמיד לשמחו ולשעשעו וליתן עונג לנפשו, ולא ישכח אותו אפילו רגע אחד כי חייו תלויים בו ובלעדו אין לו חיים. ואם יאבד ממנו  יאבדו חייו ממנו.

הנה על פי דרך זה צריך כל אחד מאיתנו, האיש המתבונן המשכיל צריך להתבונן, האם מפני שנתרבתה הטובה ונמצאים לנו פה בכדור הארץ הרבה רעים כדמותנו וצלמנו, האם מפני זה נתמעטה הטובה ותבטל האהבה והשמחה הראויה להיות לנו עם כל אנשי העולם אשר חיינו ועונג נפשנו תלויים בם ובלעדם אין לנו חיים. אתה לא צריך קשר ישיר, אבל אין כמעט בריה בעולם שלא תורמת לקיום שלך בקשר עקיף, כי זה שמייצר לך את המכשירים והמכונות והפתוח של כל כלי העבודה וכו' וכו', הכל משרת אותך, אפילו אם אתה לא עושה בזה שימוש אבל אחרים עשו לך בזה, הם בנו לך בית, הם סידרו לך רכב הם סדרו לך הכל, אם לא היו כל אנשי העולם שהיו עסוקים כל היום בשביל להכין לך את כל צרכיך, שלא יחסר, מה היית עושה, היית כמו האדום הקדמון, במושגים של המדע, הפרא-היסטורי שיצא מהמערה, מה היית עושה, לבד, מה היית עושה? אז ז"א בגלל שיש הרבה, לא אחד, הרבה, אז אתה נותן את האהבה והשמחה הראויה להיות לך עם כל אנשי העולם. הרי הקב"ה רצה שיהיה צוותא, צוותא בעולם, לא תוהו ורעה לשבת יצרה, לכן ה' אמר לכל האנושות, פרו ורבו ומלאו את הארץ, למה? שיהיה צוותא, כי אדם נברא מדיני חברתי, לא בודד, לא סינגל, אלא להיות עם כולם, שדעתו תהיה מעורבת עם הבריות.

לכן יש לנו לדעת שבכל הטובות הגדולות אשר היטיב ה' יתברך עם ברואיו בעולם הזה, הטובה היותר גדולה מכולם היא חברת בני אדם ושעשוע נפשנו בהם, זהו העונג היותר גדול מכל תענוגי העולם, ואשר מפני ריבוי הטובה וההרגל בה מיום היוולדנו, ואשר מצוי לכל אדם בלי טורח ויגיעה ובלי מחיר שיש לו צוותא כזאת, כמו אויר שנמצא לכל, כמעט אין מי שיכיר וירגיש את ה טובה הגדולה הזאת ואין מי שידע בכלל לברך ברכת הנהנין עליה. אז זה עוד דבר שצריך להתחדש אצלנו בכל יום. אחד שיש בורא לעולם, שאנחנו שוכחים, והתיאור שאמרנו, דבר שני שזכינו לקבל את התורה ודברו של הקב"ה מפיו שהורנו בדיוק איך לעשות את מה שהוא רוצה כדי ליתן לנו את מלוא השכר בשני עולמות, ודבר שלישי את המתנה הגדולה, את האנושות שהקב"ה הכין בעבורנו. על התענוג הגדול והנפלא הזה העולה עלכל תענוגי עולם אשר יבואו לנו בעמל ויגיעה וכסף, ואשר הודות לטובה הזאת יש לנו עולם יפה ונעים מתוקן ומסודר בכל התיקונים היפים והמועילים לחיינו הטובים, לא חסר מאומה מכל הטוב, והצורך לחיינו זה רק הודות לחברת בני אדם זה בחינם קיבלנו שיעשו לנו את השטויות ורחובות ותאורה ומגדלים יפים, כל מה שיש, זה בחינם לא שילמת אגורה, קיבלת את זה מוכן.

ויש לכל אחד לדעת שהמעט הרע המגיע לו מבני אדם בטל הוא באלף אלפים לעומת הטובות הגדולות אשר מגיעות לו מבני אדם. כל זה נשיג ע"י מה שאמרו לנו, שיהיו בעיניך כחדשים, שלשת הדברים האלה: שנרגיש היטב מחסרונם אז נכיר תמיד בטובתם. ויש לחזור על השיעור הזה מספר פעמים ואם אדם יזכה לחדש בכל יום תמיד את הדברים האלה, כמה טובות, כמה טובות שיש בורא, שיש תורה, שיש אנושות, אייי, כל דבר אחר יהיה כבר קטן בעיניו, גם הנסיונות הגדולים קטנים מאד לעומת שפע טובות למכביר שאדם קיבל חינם אין כסף. אתה רוצה לקנות היום ספר תשלם ספר, את ספר התורה קיבלנו בחינם. סדר פגישה עם מישהו, אתה צריך לשים מעטפה חומה, ואתה נפגשת עם בורא עולם ויכול לדבר איתו כל יום בלי מעטפות. איזה דבר זה. ואם אתה רוצה שמישהו יקח אותך לאיזה מקום אתה צריך לשלם, אם אתה רוצה שהוא יעשה לך משהו אתה צריך לשלם, ואתה לא שם לב שבעצם כולם מכינים לך את הרקע בחינם, בחינם, בחינם, כל מה שיש בחוץ כולם עובדים בשבילך בחינם, אתה לא משלם כלום. אז למה אתה לא מבסוט?

רבי חנניה בן עקשיא אומר, רצה הקב"ה לזכות את ישראל לפיכך הרבה להם תורה ומצוות...