מי נקרא פושע מומר ופורק עול | הרב אמנון יצחק שליט"א

- - - לא מוגה! - - - 

תגידי למה שתשמעו

בכבוד

אמת כי יש מן הצדיקים שנכשלים בחטא לפעמים

זו האמת

יש צדיקים שנכשלים

לפעמים בחטא

כעניין שנאמר כי אדם אין צדיק בארץ אשר יעשה טוב ולא יחטא

אכן כובשים את יצרם מאת פניהם

ואם יפלו בחטא פעם אחת

לא יישנו לו וחוזרים בתשובה

דברי רבנו יונה בשערי תשובה

הפסוק אומר כי אדם אין צדיק בארץ אשר יעשה טוב ולא יחטא

זה לא אדם זה מלאך

כל זמן שאדם אדם

אז יקרה שיהיה לו שגגה, שיהיה לו איזה מלאך, יקרה, אין מה לעשות כי אדם הוא לא מלאך

אכן הם כובשים את יצרם, היצר בא אליהם יותר מהאנשים הפשוטים

אומנם

מוקדי המלחמה איתו הם לא אלה של אם להניח היום תפילין או להתפלל כראוי או בזמן או דברים כאלה

או אם לשמור שבת זה בכלל לא שם

אבל איך לשמור שבת, באיזה רמה, באיזה דרגה, באיזה קדושה, באיזה טהרה,

באיזה כוונה נתפלל כמה, איך, מה, מה לבקש, על מה וכן על כל דבר ודבר

הרמה שבה הם מתמודדים והיצר מנסה להניא אותם

זה בשטח אחר לגמרי

אבל

הם כובשים את יצרם,

בא יצר ורוצה להסית אותם

והוא תחת כיבוש,

כבוש תחת ידם

ואם יפלו בחטא פעם אחת

קרה חס ושלום שנפלו בחטא, חטא זה שגגם

לא יישנו לו כי הם כבר עושים לאור זאת גדרים והרחקות

שלעולם הם לא יפלו עוד פעם בדבר הזה

וחוזרים בתשובה מיד, מיד חוזרים בתשובה, על המקום

כל איש

אשר אינו נזהר מחטא ידוע שיודע שהדבר אסור

ואף על פי כן אינו זהיר

שלא להיכשל בו

ואינו מקבל על נפשו להישמר ממנו

גם אם הוא מעוונות הקלים

אף על פי שהוא נזהר מכל העבירות שבתורה

קראוהו חכמי ישראל מומר לדבר אחד

הרמב״ם אומר

שמומר לדבר אחד זה כמומר לכל התורה כולה

ואת פושעים נמנע

וגדול עוונו מנשוא

כי אם אמור יאמר העבד לריבו

כל אשר תאמר אליי אעשה זולתי דבר אחד

כבר שבר עול אדוניו מעליו

אם אתה יכול להגיד לקדוש ברוך הוא ריבונו של עולם כל העבירות אני נזהר שום דבר אני לא אומר

אבל יש דבר אחד שאני לא יודע לא אוכל להיזהר בו יותר מדי וזה מפה ושם

זה נקרא כבר שבר עול אדוניו מעליו כי בזה הוא אדון עצמו

הוא לא מקבל את אדנות השם

הוא פרק כבר את עול אדוניו מעליו למה כי הוא אומר בזה

אני לא יכול להפתיע בזה אני לא בטוח בזה אני לא יכול אז מה עשית

אז אין אדון כאילו אתה אדון עכשיו

אתה בדבר הזה אדון אז פרקת את העול

נחזור.

כל שאינו נזהר מחטא ידוע.

נגיד הסתכלות אסורה.

הוא לא נזהר מהחטא. זה ידוע, כתוב ולא תטורו אחרי עיניכם ואחרי עיניכם אשר אתם זונים אחריהם. אתה אומר את זה פעמיים בקריאת שמע,

פסוק מן התורה, איסור דאורייתא, ברור ומבורר.

והוא לא נזהר מחטא ידוע.

הוא יודע שהדבר אסור.

אף על פי כן אינו זהיר שלא להיכשל בו. לא אכפת לו להתערבב עם נשים, עם זה, ולדבר איתן והכול כאילו שלא לצורך, ללא מצווה, ללא הכרח, ללא שום דבר. אין לו בעיה, והוא יודע שהוא עלול להיכשל בכל מיני דברים.

ואינו מקבל על נפשו להישמר ממנו.

גם אם הוא מעוונות הכלים,

אפילו אם ניקח אחד מהעוונות הכלים,

וככה הוא מתנהג לגבי העניין הזה.

אף על פי שהוא נזהר מכל העבירות שבתורה.

שסד עבירות הוא לא עובר.

אחת הוא לא עובר במזיד, רק הוא לא נשמר אחד.

קראו לו חכמים,

מומר לדבר אחד,

ואת פושעים נמנע.

וגדול עוונו מנשוא.

למה?

כי אם אמור יאמר העבד לריבו, הוא אומר לו,

כל אשר תאמר אלא יעשה.

זולתי דבר זה.

רק הדבר הזה.

כבר שבר עול אדוניו מעליו.

זה פורק עול.

זה נקרא מומר לדבר אחד.

ראו ראינו כי יש אנשים רבים

מקבלים על נפשם להיזהר מעבירות ידועות,

וכל ימי חייהם

אינם נזהרים בהם.

אינם נזהרים בהם.

מקבלים על נפשם להיזהר מעבירות ידועות, וכל ימי חייהם אינם נזהרים בהם.

אבל הם אצלם כהיתר.

ואילו לא היו נוהגים כן,

רק על עבירה אחת חולי רע הוא בנפשם.

אף כי נוהגים על אזהרות רבות וכהנה מן החמורות.

זאת אומרת, אם עוד יותר גרוע שהם ככה עושים עוד באזהרות רבות וכהנה מן החמורות,

כמו למשל שהם עוברים על עבירות שנקראות

שבועת חינם, יש כאלה, נשבע לך באלוקים,

נשבע לך,

כל דבר נשבע לך בזה ונשבע לך בזה. אין, על הלשון שלהם שכל מילה, כל משפט נשבע לך.

אזכרת שם שמיים לבטלה.

מזכירים שמו של הקדוש ברוך הוא לבטלה?

ללא צורך, ללא סיבה, ללא כלום.

או שמזכירים שם שמיים אפילו עם סיבה מוצדקת במקום שאינו טהור.

אסור להזכיר שם שמיים במקום שאינו טהור.

מעלימים עין מן העני, אסור להעלים עין מן העני.

אם יש עני, אסור להעלים. ויראת מאלוקיך, הקדוש ברוך הוא מסתכל.

העני זה הבן שלי, הבן שלי רעב.

תעזור לו.

מעלים עינו מן העני.

לשון הרע,

הוא לא ניזהר מזה בכלל.

לשון הרע.

שנאת חינם,

יש לו שנאת חינם לאנשים.

גבהות הלב,

הוא גבה לב.

הוא לא אומר לאף אחד כלום,

אבל הוא הולך ככה בליבו ואומר, אה, זה, מה זה, זה, זה, זה הכלל. מה, זה, זה, זה, זה, זה, ככה.

הוא, בתוך הלב שלו,

מטאטא את כולם.

וגם הוא מטאטא חלק.

מטאטא.

ובכן,

המסתכל בעריות.

ביטול תלמוד תורה כנגד כולם.

ורבות כאלה.

אז מה תקווה אתה נברא אם לא ישים עמל נפשו ועיקר עסקו בדברים שנברא בעבורם?

הרי אתה נבראת לסיבה.

מה הסיבה שנבראת ולאיזו תכלית?

אם לא תשים את עמל נפשך ועיקר העסק שלך בדברים שנבראת בעבורם,

מה התקווה שיש לך בכלל?

מה אתה עושה פה?

של מה הגעת לכאן?

היה טוב שנהפכה שלידך על פניך ולא יצאת להעביר העולם. מה, באת להכעיס את הקדוש ברוך הוא?

הוא ברא לך עולם ומלואו,

עולם לאחר מכן ועולם הבא. כל זה הוא הכין לך בשביל שתזכה

ותקבל לטוב. אתה בנית בעל הבית עליו והחלטת זה כן, זה לא, זה לא מתאים לי, זה כן מתאים לי, זה לא עכשיו, זה אחר כך וככה וככה.

איזה תקווה יש לך?

איזה תקווה יש לך?

אם לא ישים את עמל, כל מה שהוא עמל,

עמל נפשו ועיקר עסקו בדברים שנברא עבורם.

באדם טיפש

הולך לעבוד, מחפש עבודות, איך הוא יתקווה?

אבל זה מזומן לך, יא טיפש.

זה מזומן.

עיקר עמל נפשך ועסקך זה באת להכין צידה לדרך שאתה תלך.

צידה לפה אשם נותן.

מי נותן לך מאור עיניים ושמיעת אוזניים? מי נותן לך את זה?

הוא.

עשית משהו?

טרחת בשביל זה?

אם זה הוא הביא לך, אז לא יכול, לא ייתן לך.

אז למה אתה לא יושב ולא עומד?

יש אנשים טיפשים.

הבטחתי להם שיהיו עשירים.

אם ילמדו שבוע-שבוע.

הבטחתי

ואני מקיים.

ולא יחזיקו מעמד.

אז מה הם יעשו?

אז הם יעבדו טיפשים,

ואז הם יקבלו

על ידי העבודה.

וכל הסיפורים שסיפרנו והוכחנו בפסוקים, בה' ידברך אומר ותסמכו עליי,

אומרים לו תודה על העצה,

אבל אנחנו מעדיפים לסמוך על עצמנו.

אל תעזור לנו, בבקשה, אנחנו נסתדר. טוב, בסדר. ומי נותן לכם את העבודה?

ומי נותן לכם את בעל הבית?

ומי ישלם לכם בסוף משכורת?

ומי לא ישלם לכם בסוף משכורת?

ומי יקפיץ לכם את הצ'קים שלא תקבלו בסוף?

ומי יעשה אתכם בסוף בעלי חובות?

ומי ומי ומי?

מי זה אתה? אה, גם את זה אתה עשית?

תכננת את זה?

תכננת להפסיד, נכון?

בשביל זה הלכת לעבוד, לא?

אתה חושב שאתה תעקוף את הקדוש ברוך הוא? הוא צוחק עליך.

טיפש. אני אומר לך שאני יכול לתת לך הכל ואתה זה?

כשבא

אחד מתלמידי רבי שמעון בר יוחאי, בא אליו

וחזר מחוץ לארץ, עשיר,

עשיר וחזר לכולל, חזר, הלך,

זה, ישב כמה שנים, עשה כסף,

חזר לכולל, בא עשיר, כל התלמידים אמרו, גם אנחנו רוצים

אמר להם אין בעיה אתם רוצים לקח אותם רבי שמעון בר יוחאי לבקעה אמר להם בקעה היא מלא דינרים

התמלאה אמר להם אתם יכולים לקחת כמה שאתם רוצים אבל זה על חשבון העולם הבא

אמרו לא לא לא תודה חוזרים לכולל, עזרו לכולל

ההוא חזר עשיר נכון?

אבל גם אם הוא היה בכולל הוא היה עשיר כי המזונות קצובים מה הוא הפסיד?

שהוא עזב את הכולל במשך שנים

את החור הזה הוא ישלם בעולם הבא

אבל הם שנשארו בעניות אפילו,

אפילו בעניות כי יש ניסיונות, השם רוצה לראות האם אתה מוכן ללמוד

במצב של עניות? אני רוצה לראות שאתה אברך אמיתי,

אני רוצה לראות שאתה אברך אמיתי,

לא בגלל שמשלמים פה ככה אז אתה לומד פה ואם ישלמו שם ככה אתה עובר לשם.

קודם תבדוק את האיכות של הלימוד, מה אתה לומד, איפה אתה יכול להשיג יותר בלימוד וכו' וכו'. כסף זה אחר כך כי כסף בלאו הכי אתה תקבל,

אם תשב או לא תשב.

אני מכיר בן אדם שלא עושה שום דבר, רק לומד. מאז שהוא חזר בתשובה דרכי ברוך השם

הוא לא עושה שום דבר רק לומד. והיום יש לו

אנשים שתומכים בו, אנשים, לא דרך כולל.

ועכשיו הוא פתח עשר כוללים

ונותנים לו כסף וכל מה שהוא צריך והכול. למה? מצא חן בעיניהם.

מי גרם שהוא ימצא חן בעיניהם?

השם נתן לו נשיאות חן בעיניהם.

אם השם לא נותן נשיאות חן,

אתה יכול להיות הבן אדם הכי נחמד, הכי מחייך, הכי זה.

זה יכול להישאר רק ברמה הזאת, אבל זה לא יועיל לך שום דבר.

אבל אם השם ייתן לך נשיאות חן, אפילו אם אתה לא תיראה טוב ואתה לא תחייך ואתה תשב רציני ותלמד כל הזמן והכול,

יבואו וגם ייתנו לך ירושה.

כמו הרב דויט שסיפרתי בכל חזוני שאחד נפטר, אפילו לא הכיר אותו,

השאיר לו את כל הירושה, מיליונים מיליונים דולרים, שאני אתן את הכול והוציא את כל הספרים והכול.

איך הקדוש ברוך הוא רואה, הוא אומר, בוא תעבוד אותי במאה אחוז,

ותראה אם אני לא אתן לך.

אבל אל תעמוד לי עם סטופר, כי אני לא עמדתי לך עם סטופר.

אם הייתי עומד לך עם סטופר, היית עולה מזמן אליי.

אבל לא עמדתי לך עם סטופר, אז אל תעמוד לי עם סטופר.

תסמוך על מה שאני אומר.

כל המקיים את התורה מעוני,

סופו לקיימה מעוני. זו משנה,

והיא לא תשתנה.

אתה רוצה לראות?

תן לקדוש ברוך הוא צ'אנס, היא יוכיחה לך. אבל אם אתה נותן לו צ'אנס ואתה אומר, הנה, הנה, חיכיתי, חיכיתי, לא היה, לא היה, לא היה. בסדר, לך, לך תעבוד מותק, לך.

לך ליפו שמונה עשרה, לך, לך.

מה תקוות הנברא אם לא ישים עמל נפשו

ועיקר עסקו בדברים שנברא בעבורם?

מה אתה מתעסק בדברים שלא נבראת בעבורם?

זה כמו בן אדם.

אתה בא אליו,

הוא אומר, אתה רוצה לאכול? כן.

נו,

אתה רואה, הוא מסדר את השולחן, שם מפה, שם מפיות,

מסדר את הסכו״ם, פה מימין, שם משמאל, שם כוסות, בודק את הכוסות מול האור, הכול נקי,

שם קנקן, שם פה, שם שם,

זהו, עושה ככה, עושה קצת ריח,

מפעיל מזגנים, עושה הכול. אתה אומר לו, נו, ואיפה עובדנו?

אבל רגע, עוד לא יכנו.

עוד מעט נתחיל להכין וזהו, מה אתה מתעסק? זה העיקר של הארוחה, הבן אדם, ג'אווע, רעב, רוצה לאכול,

אתה מסדר לו עכשיו את השולחן,

חצי שעה מסדר שולחן, הבן אדם כבר, כבר, זהו, נגמר.

יש לו כבר,

שמר החימה יש לו כבר.

מתעסקים בטפל, בשטויות, במה שלא צריך, ובעיקר לא מתעסקים.

כשנתבונן בכל המעלות העליונות שנמסרו לנו,

איי, איי, איי, יש מעלות, אתם יודעים שיש מעלות?

יש ספר מסילת ישרים שאומר איך אדם צריך לזוז מנקודת האפס ולהגיע עד רוח הקודש, תחיית המתים וכו'.

יש מעלות, צריך לעלות מעלות.

נקיות, חסידות, טהרה, קדושה, הכול. לעלות, לעלות, צריך לעלות.

כשנתבונן בכל המעלות העליונות שנמסרו לנו

ונתבונן בעצמנו,

נבחין שאין לנו שייכות עמהם, רחמנא ניצלן. בכלל לא שייכים לזה. בכלל, איפה?

איפה?

מי עבר על מסילת ישרים ומתכוון לקיים כל מה שכתוב כדי להגיע למעלותינו?

אפילו לדעת עניינם אין יודעים.

וחומר העניין מבואר בתורה,

איפה? בדין בן סורר ומורה שנידון בקטנותו.

בקטנותו.

האבן עזרא פירש, שכיוון שנטע חרטא אבותיו,

תקשיבו טוב, בן סורר ומורה,

שהוא אוכל תרטימר בשר

בלוג יין,

והבן אדם הזה הוא ילד קטן יחסית, שלוש עשרה וקצת,

והוא

נקרא בן סורר ומורה.

האבן עזרא אומר, כיוון שנטע אחר תאוותיו,

הרי עשה את העולם הזה עיקר.

וזהו אפיקורסות.

הוא נידון כאפיקורוס.

אתה עושה מהעולם עיקר?

אתה אפיקורוס, אתה נוטע אחר תאוות העולם.

זה האבן עזרא.

אולם הרמב״ן פירש,

לפי שלא נאה קדושה ונצטווינו קדושים תהיו,

מה זה קדושים? פרושים.

פרושים מתאוות כאלה ואחרות וכו' וכו'.

לא נאה קדושה, שזה מעלה, אחת מהמעלות, קדושה.

כיוון שהוא לא נהג בגיל 13. לא נהג קדושה,

ונצטווינו קדושים תהיו,

ורחוק הוא מאהבת השם

ודבקות בשם,

כי הוא דבוק בבשר וביין.

וכיוון שמצבו רחוק מהמעלות העליונות,

מוטב שימות זכאי בקטנותו.

וכל ישראל ישמעו ויראו.

מה זה ישמעו?

ישמעו את חומר עניין הקדושה והדבקות,

ויראו.

זה הדין נכון לכל אחד,

רק זה דין מיוחד בגיל מסוים שדנים כדין סורר, בן סורר ומורה.

יותר מבוגר זה כבר לא הדין הזה, אבל זה אותו דין מבחינת התוכן,

מהמהות.

אתמול אמר לי יניב סלע,

בנסיעה להרצאה בחדרה,

אמר לי שהוא ראה את הכלי יקר,

יש שם פירוש נפלא שהוא רוצה להשמיע לי,

אז בבקשה.

אז הוא אומר שהכלי יקר אומר בית דין בן סורר ומורה,

שיש ללמוד שכתוב שם שהאביו ואימו מביאים אותו לבית דין,

ומוסרים אותו להריגה.

הוא לא שומע להם. הם דיברו איתו ואמרו לו, זה לא טוב, אתה צריך לפרוש, מה אתה עבוד, ואתה צריך ככה,

והסבירו לו ואמרו לו,

ותדע לך, זה דין כזה וכזה, ואחר כך לא תהיה ברירה ונביא אותך לבית דין,

ואתה, יסקלו אותך אחר כך באבנים.

אומר הכלי יקר,

ללמד אותנו

כשאתה רואה שהתורה אומרת שאביו ואימו, למרות שזה הבן שלהם,

יביאו את הבן שלהם בגלל שהוא כזה ולא בר תקנה,

בין אם הוא אפיקורוס,

בין אם הוא לא נמצא בשערי קדושה,

יביאו אותו לבית דין ויוציאו אותו להורג.

אז תדע לך,

אומר הכלי יקר,

שלמרות שהקדוש ברוך הוא אבא שלך,

והוא אוהב אותך,

יותר ממה שאתה אוהב אותו,

הוא יוציא אותך להורג, שתדע לך.

שהרי הוא ביקש את זה מאבא בשר ודם,

ואבא בשר ודם הוא לא כל כך,

יש לו את הכוח והיכולת לעמוד בזה.

הוא עושה את זה?

אז תדע לך שאלוהי המשפט, אלוהי הצדק והאמת,

גם יעשה איתך את החשבון אחר כך, בדיוק לפי זה.

אז שלא יחשוב בן אדם שהתורה זה משחק, כאילו, אני דתי. מה זה דתי?

שטויות אתה מדבר.

שטויות אתה מדבר.

עלינו להתבונן בעצמנו.

מה נעשה ביום הדין?

עיקרי התורה וכוונת הבריאה,

אין משגיחים בהם.

מה אנחנו נעשה ביום הדין אם אנחנו

בעיקרי התורה

ובכוונה של הבריאה,

אנחנו לא משגיחים בהם.

וכבר פסק רבנו יונה שהיעדר זהירות אפילו בפרט אחד מהקלות

את פושעים נמנע וגדול עוונו מנשוא.

זה לשון שנאמר על קין שרצח את אחיו הבל.

גדול עווני מנשוא.

אם אדם לא ייזהר

רק בלאו אחד,

רק, רק,

לא ייזהר, לא ייזהר, לא שיעבור במזיד, לא ייזהר,

כמו שלמדנו קודם,

אם לא ייזהר אפילו בפרט אחד מהקלות,

עת פושעים נמנע וגדול עוונו מנשוא ומומר לדבר אחד,

ופרק עוול אדוניו מעליו.

כי טמונה כאן פריקת עוול אדוניו מעליו,

ואנו נצטווינו פעמיים לקרוא קריאת שמע,

לקבל עלינו עול מלכות שמיים. אבל איזה עול מלכות שמיים?

עד מסירות נפש, זה עול מלכות שמיים.

ובכל נפשך אפילו נוטל את נשמתך,

אפילו אם השם יחליט שהוא נוטל את נשמתך,

אתה צריך לקבל עול מלכותו במסירות נפש.

איזה טעם יש לקבלה כזו שאדם יקבל עליו עול מלכות שמיים עד כדי מסירות נפש,

כאשר החיים עצמם, המצב שלהם, הוא כמו שאמרנו קודם,

שהוא מזלזל בהרבה דברים, ולא עושה הרבה דברים, ולא לוקח ברצינות הכול, וכו' וכו'. הלא קבלת עול מלכות שמיים זה יסוד התורה,

ואיך נשקוט בלא מציאת תקנה?

איך אתה יכול לחיות בשקט אם לא מצאת תקנה לשטויות שאתה חי בהן,

ועוד לא החלטת סוף סוף לעשות את התכלית שבשבילה נבראת?

חייבים אנחנו להשית עצות בנפשנו

ולמצוא לכל הפחות איזה דרך להצדיק את עצמנו בזה. מה תצדיק ביום הדין? מה תגיד לבורא עולם?

שאתה עוד פרוץ בהרבה דברים ולא קיבלת על עצמך ולא החלטת ולא שום דבר. מה תגיד?

איך תצדיק את עצמך ביום הדין?

מי יודע אם אין הדבר הזה נובע מאשר קל העניין בעיניו?

תשמע, אל תצפה ממני שאני אהיה בן אדם כזה, כמו שכתוב במשרד אפשרי, תשכח מזה, אני לא יכול, אני בסך הכול בן אדם פשוט.

אני עם הארץ, איך אתה רוצה ממני שאני אהיה כזה?

אין אצל הקדוש ברוך הוא עם הארץ ותלמיד חכם.

כולם צריכים להגיע למה שהשם רוצה.

זה שהתחלת בסטארט של עם הארץ,

זה לא אומר שאתה לא מחויב להגיע.

אתה מחויב להגיע למקסימום שהשם ציווה.

זה המינימום.

אם אתה מבין בשביל מה באת לעולם,

זה מה שאתה צריך לעשות.

אם אתה חושב שבאת לנצל את הקדוש ברוך הוא לקחת את מה שהוא נתן לך, את הכלים,

ולעשות מה שאתה רוצה,

אז פרק הזמן שלך קצוב ואתה תעמוד לדין על כל שימוש שלא כדין.

כל מה שעשית ולא השתמשת כדין, אתה תשלם על זה.

בכל דבר תדע לך שלא עשית כמו שצריך או עשית עבירה חלילה ומרדת בקדוש ברוך הוא, פרקת עולום, אתה תתן דין, אל תדאג, לא תימלט.

רק אם תחזור בתשובה אמיתית ותחליט שאתה כן לוקח על עצמך סוף סוף

להידבק בקדוש ברוך הוא,

הרי מה אתה רוצה בסוף? אתה רוצה להיות בגיהנום, אתה רוצה להיות אצל הקדוש ברוך הוא. להיות אצל הקדוש ברוך הוא זה להידבק.

להידבק מתחילים מפה להידבק.

אבל אם פה רצית להיפרד מהקדוש ברוך הוא, אז איך אתה רוצה לדבק בו אחרי זה?

אם אתה רוצה להיפרד בו, אתה תהיה עם הנפרדים בגיהנום, שנפרדו ממנו.

אם אתה רוצה להידבק, תתחיל.

תתחיל להידבק.

ואתם הדבקים בשם אלוקיכם חיים כוליכם. תתחיל.

איך נדבקים?

מקיימים את כל מה שהוא אומר, זה הדבק,

זה הדבק מגע.

כל מצווה מדביקה אותך יותר, כל מצווה, כל הימנעות, אתה נדבק יותר, נדבק, נדבק, נדבק, עד שאתה דבוק בטוב כולו.

אז מה העצה?

העצה היחידה היא לקבוע עצמו ללימוד בספרי מוסר כל יום.

לא די בקביעות של רבע שעה, חצי שעה, לא די. לא די, לא די, בכלל לא.

ובהיות האדם קובע עצמו לזה,

הוא קנה לו כלי,

כלי, זה הכלי,

שיביא אותו בהמשך הימים לזהירות בכל התורה כולה.

זה יביא אותו לזהירות בכל התורה כולה, כי בלי זה איך הוא ייזהר?

אם המוסר לא יעורר אותו, לא ייזהר.

הסבא מנובהרדו, כשהיה קדוש עליון,

הוא למד ארבע שעות מוסר כל יום.

מה היו אומרים לו היום? בתלתרה, בתלתרה.

והוא אמר, זה מה שהפך אותי לאדם אחר.

רוב ימיי למדתי מוסר.

איך הצלחתי להחזיר יהודים בתשובה?

רק בגלל המוסר.

ומה אני מעביר להם בהרצאות?

את המוסר!

ומי מחזיר אותם בתשובה?

המוסר מחזיר אותם בתשובה.

מה הדרשות שאני נותן בשנים האחרונות?

מוסר!

ואנשים חוזרים בתשובה, ומשנים את הדרכים, ומשפרים את המעשים, וכן הלאה, מתרחקים מהעבירות וזה וזה. מי עושה את זה? רק המוסר יכול לעשות.

אם נספר סיפור, מעשה, ועוד מעשה, ועוד זה, וזה, ועוד וורד כזה, ועוד זה, ועוד זה, ישמעו, יגידו, שיודע לדבר, כל הכבוד, וילכו הביתה וילכו לישון.

אבל אף אחד לא יחזור בתשובה!

אז המרצה ייקח את האלף אלפיים שקל שלו וילך הביתה.

מה יצא מזה? שהוא יתרוויח. זה הכול.

זמנית.

אבל יתבעו אותו אחר כך.

יכולת להשפיע על האנשים, ולא חיפשת.

כי אם היית אומר להם דברים רציניים ודוקרים כדרבונות,

להגיד להם את דברי רבינו יונה,

אם היית אומר להם, אז לא היו נשארים,

היו בורחים,

ולא היה לך ארכה משכורת,

כי כולם שומעים בו יונה זה מטיף יותר מדי, אני לא רוצה לבוא,

אז לא היה לך כסף.

אבל השם יגיד לך, אבל יכולת להחזיר בן אדם אחד בשנה אחת.

לא עשית את זה.

דאגת לכסף שלך, אה?

נו,

נתתי לך כוח לדבר.

נתתי לך את הפוזה.

אתה יכול לעמוד לפני אנשים.

נו, מה עשית עם זה?

אם אומר השם, נתנה עליי בקולה על כן שנתייה, זה בחזן, שבקיא, בחטא בעין,

בדקדוק,

בקול, יודע את התפילה, יודע כוונותיה, יודע הכול, חזן,

אין מה לדבר, מספר אחת בעולם.

אבל הוא מתכוון לסלסל בקולו רק בשביל שישמעו ויגידו, וואו!

אומר השם, אני שונא אותך.

נתנה עליי בקולה על כן שנתייה.

אם המטרה זה אתה ולא אני,

ולא לחבר את האנשים אליי,

אתה שנואי.

אתה עושה מלאכת השם רמייה.

וזה בכל תחום ככה.

ארור עושה מלאכת השם רמייה,

שהוא משתמש באצטלת רבנן

לצורך עצמו ולא לצורך המטרה שהוא צריך לדבר.

אז העצה היחידה

לקבוע עצמו ללימוד בספרי מוסר כל יום,

ולא די בקביעות של רבע שעה-חצי שעה.

ובהיות האדם קובע עצמו לזה,

קנה לו כלי

שיביא אותו בהמשך הימים לזהירות בכל התורה כולה.

בואו ראה מה שכתב רבנו יונה בשער השני,

כאשר ישמע מוסר החכמים והמוכיחים יקשיב

וישמע וייכנע ויחזור בתשובה.

ויקבל בליבו

כל דברי התוכחות

ושלא יגרע דבר מדבריהם.

והנה האיש הזה,

אם קיבל על עצמו לשמוע את מוסר החכמים והמוכיחים,

והוא יקשיב להם, וישמע אותם, ייכנע,

ויחזור בתשובה ויקבל בליבו

את כל הדברים של התוכחות, ולא יגרע הדברים מדבריהם,

הנה האיש הזה ברגע קטון

יצא מאפלה לאור גדול,

כי עת אשר יאזין

ולבבו יבין

ויקבל דבריהם מוכיחו,

ויקיים עליו להיותו עושה ככל אשר יורו תופסי התורה,

עלתה בידו התשובה

ונהפך לאיש אחר.

מדובר ברגע הראשון כבר.

ברגע הראשון אם הוא קיבל על עצמו.

ברגע שאדם מקבל על עצמו, כל מה שהוא יגיד לי,

אני עושה, מאלף אתה בלי ערעור, בלי שום שאלה, בלי כלום, אני עושה את מה שהוא אומר,

על פי התורה כמובן.

זהו, הבן אדם יצא מאפלה לאור גדול, אפילו שהוא היה זה שתיארנו אותו בתחילה.

גילה לנו רבנו יונה, זיכרונו לברכה,

שהקביעות

לשמוע דברי המוכיחים יום-יום

היא הדרך לקיום התורה כולה.

ואם יקבל על עצמו בלב שלם דבר זה,

הרי קיבל שמירת

כל התורה,

וברגע קטן יצא מאפלה לאור גדול.

זוהי העצה לקבל עול מלכות שמיים ולשמור את כל התורה כולה.

והנה,

מה שכתב הרמב״ם

בפרק ג' מלקו תשובה,

מי שזכויותיו יתרות על עוונותיו,

צדיק,

ומי שעוונותיו יתרות על זכויותיו,

רשע.

הקשה סבא זיכרונו לברכה,

וכי ברוב זכויות כבר צדיק הוא?

הלוא אם עזב אפילו דבר אחד רבנן רשעו!

אז איך אומר הרמב״ם? רוב זכויות צדיק.

ובאר הסבא,

שבאמת,

צדיק הוא

רק השומר את התורה כולה!

כי ראינו שאם לא נזהר אפילו מילה וחד, לא נזהר רק,

לא שהוא עושה.

את פושעים נמנע,

וגדול עוונו מנשוא, ופה רק עול התורה וכו' וכו'.

אז איך יכול להיות צדיק?

אז הוא אומר, באמת צדיק זה רק מי ששומר את התורה כולה.

ומה שברוב זכויות,

יש לו דין צדיק לעניין יום הדין.

בשביל לעבור את יום הדין

צריך שיהיו רובו זכויות.

הוא לא צדיק במהות האמיתית, הוא צדיק בדין.

יכול להיות, לפי הרמב״ן בשער הגמול,

שגם בן אדם שהוא רשע,

רשע,

יכול להיות צדיק בדין. מה פירוש? כי אם השם מחליט להשאיר אותו עוד שנה,

אז הוא יצא צדיק בדינו.

הוא באמת לא צדיק, הוא ילך לגיהינום.

אבל הוא נקרא צדיק בדינו, בדין.

כמו שבן אדם, תפסו אותו שעשה איזה עבירה,

והוא עשה את העבירה, אבל אין ראיות.

אין ראיות מספיקות כדי להרשיע אותו.

אז מזכים אותו, לך הביתה.

הוא באמת לא עשה? הוא עשה!

אז איך הוא הלך הביתה?

כי היה חוסר ראיות.

פה, כיוון שהוא רוב זכויות,

למרות שיש לו 49% עבירות,

אבל זה נקרא רובו זכויות,

זה דין של צדיק לצאת בדין.

אם עברת את הרוב,

זה לא שאתה כזה,

זה רק בדין.

משום, ולמה זה?

למה זה?

למה השם נותן לו עוד צ'אנס, למרות שעדיין יש לו מיעוט רב של עבירות?

למה?

משום שזה שרובו זכויות

סופו להיות צדיק,

והוא נקרא צדיק על שם סופו.

כך הם דרכי התורה.

מי שמעמיד את עצמו על דרך

שהיא תביא אותו בסופו לשלמות,

כבר מעתה דינו על שם סופו וזוכה ביום הדין.

כמו שהשם אומר, באשר הוא שם,

בחנותית אשר אחון.

אני יודע שאני עוד צריך לחון אותך,

אבל באשר הוא שם.

אם אתה עומד הרגע על דרך שאתה רוצה להיות כמו שצריך להיות,

אני אדן אותך כבר עכשיו.

לכן אמרו חכמים, מתוך שלא לשמה יבוא לשמה.

מתוך שלא לשמה יבוא לשמה.

כיוון שהוא עומד על הדרך

שמתוך שלא לשמה הוא מתחיל אמנם לא עדיין שלם,

אבל הוא רוצה להגיע ללשמה והוא יבוא לשמה.

אז לכן מותר לעשות מצוות באופן כזה, אחרת לא היה מותר, אסור היה לעשות מצוות כאלה.

והוסיפו זיכרונו לברכה

שזהו עניין מלכויות זיכרונות ושופרות

שהם מועילים לדין של ראש השנה.

אף על פי שבא הרמב״ם

לא נזכר שזוכה אלא מי שרובו זכויות.

אז מה עניין מלכויות זיכרונות ושופרות שיהיו מועילים לדין ראש השנה?

אלא עניין מלכויות הוא

שתמליכוני עליכם,

שתם קבל עליך מלכותו יתברך.

שיתקע האדם את מלכות השם יתברך בלבו

עד שכל איבריו יהיו משועבדים למלכות שמיים.

הוא אומר, אני לא אשתמש באיברים שלי, שלא לרצונך, הכל לרצונך.

מי שזוכה למדרגה של תמליכוני עליכם

הרי עמית את עצמו על דרך שתביא אותו לקיום כל התורה כולה להיות צדיק. אפילו שבשעה שהוא עמד הוא עדיין לא עשה

בשביל להיות כזה.

רק הוא קיבל עצמו, מלכותו יתברך באמת.

זה יביא אותו לקיום התורה כולה להיות צדיק.

ודינו בכלל רוב זכויות שזוכה בדין.

זהו עניין רוב זכויות.

מה זה רוב זכויות?

שסופו לזכות

ולזכות את עצמו להיות צדיק.

לכן בעל תשובה שקיבל על עצמו תשובה,

אפילו שהוא עוד לא עשה כלום, עכשיו הוא קיבל.

הוא כבר נקרא צדיק,

ואם הוא ייפטר הוא יהיה בגן עדן.

אבל הוא עוד לא עשה כלום.

אבל הוא קיבל על עצמו.

זו הדרך שהוא היה הולך בה והיה מגיע לאן שצריך להגיע

אז מגיע לו את מה שהוא היה הולך להגיע. זה שקיצרו לו את החיים הוא לא אשם

והוא רצה להמשיך ולעשות.

המדרש אומר שצדיק בן 20 תובע זכויות כמו בן 80. הוא אומר אם אני הייתי חי עד 80 הייתי ממשיך כמו מגיל 20 מעלה עד 80. זה שלקחו לי את החיים זה לא בגלל זה. אני לא אשם

הייתי ממשיך ונותנים לו סחר כמו בן 80.

זהו גם כוח לימוד המוסר

שמביא לקיום התורה כולה.

זה כוחו של לימוד המוסר,

שהוא מביא לקיום כל התורה כולה. אין משהו שיביא לקיום כל התורה כולה כמו המוסר.

והקובע עצמו לזה שהוא ילמד מוסר בכל יום, וישמע את המוכיחים,

וילך בדיוק מה שאומרים, בלי שינויים,

זה לא מתאים, זה לא, זה פורק עול,

ויקבל לעשות הכול על פי התורה,

האדם הזה קובע עצמו לזה,

סופו לזכות ולזכות את עצמו ולהיות צדיק,

והוא יהיה נידון על שם סופו.

נמצא שהגדר עכשיו של עבודת אלול הוא

להעמיד עצמו על דרך שיהיה סופו לזכות ברבות הימים,

אפילו אם לא יכול מהרגע להרגע, כמו שאומרים,

להשלים הכול, וזה ייקח שנים אפילו,

אבל הוא יצא לדרך עם החלטה אמיתית, והוא לא מזייף בדרך, זה לא, זה לא עכשיו,

עוד שנתיים דבר איתי, לא.

הוא כל מה ששומע מהמוכיחים ומן התורה,

הוא עושה.

זה נקרא שרובו זכויות, והוא נכתב ונחתם לאלתר לחיים.

בנוסף לכך,

צריך לנצל את הרצון שיש בימי חודש אלול מהשם יתברך.

כמה קשה הדבר.

עד שזוכים שיש רצון של השם יתברך,

והיום השם רוצה, רוצה אותנו.

וזה נמצא בימים האלה בשפע.

אז הזוכה לרצון השם יתברך

יכול לזכות לדברים לא לפי מדרגתו,

רק בגלל שזה ימי רצון.

וכך מבואר בכמה מקומות.

והדרך לזכות לרצון השם יתברך זה על ידי בקשת האמת.

אתה אמיתי או מחריד?

אתה רוצה באמת או לא?

מי שמבקש את האמת

מאנשי אמת,

האדם הזה יזכה בדין.

וכמו שנאמר, דרשו אדוני בהימצאו,

קראוהו בהיותו קרוב. זאת ההזדמנות.

אז אין פה משחקים, רבותיי,

צריך ללכת על כל הקופה ועד הסוף. מי שלא,

אפילו בדבר אחר.

עת פושעים נמנע, מומר לדבר אחד, עוונו גדול מנשוא,

פורק עול,

אפיקוירס וכולי.

רבי חנניהו ברגע שאומר, עושו הכל, עושו הכל, עושו הכל, עושו הכל, עושו הכל, עושו הכל. שנה אמורה.