ההכנה הנדרשת ליום הדין | הרב אמנון יצחק שליט"א

- - - לא מוגה! - - - 

חמד.

עומדים אנו בימי ההכנה לקראת יום הדין.

השגרה היומיומית נותנת בנו את אותותיה וגוזלת מאיתנו

את הרגשות הראויים לאלו הימים.

ימי אלול

אל הימים של הכנה לקראת יום הדין.

אבל מה לעשות שהשגרה היומית

נותנת

בנו את אותותיה וגוזלת מאיתנו את הרגשות שראויים היו להיות בימים האלה.

כל זמן

שאין האדם מלא התפעלות מן הדבר הסובב אותו,

או את האמור לבוא עליו,

לא תהיה התייחסותו לדבר במידה הרצויה.

והוא אולי בכלל לא יגלה התייחסות לדבר.

כן, אנחנו נמצאים במצב זה כיום הזה.

אם לא נצא מן השגרה

ולא נגיע לכלל התפעלות מאימת הדין הממשמש ובא,

הרי שגם ההתייחסות המחויבת חסרה.

ואיך נבוא אל שער המלך בעירום, בחוסר כול.

זאת אומרת, אדם בדרך כלל,

אם הוא לא מתמלא התפעלות מדבר שקורה סביבו,

או מדבר שהוא יודע שעתיד לבוא עליו,

אז הוא לא התייחס לדבר במידה רצויה.

אולי גם בכלל לא התייחס.

וזה המצב שבו אנחנו נמצאים.

לא מרגישים

שום התפעלות מאימת הדין הממשמש ובאה,

שבעצם מכריעים מחדש אם נחיה או לא נחיה,

נהיה בריאים או חולים,

אם יהיה לנו כל מה שצריך או שנהיה חסרים,

צרות, בעיות,

גזרות,

מלחמות, אסונות.

כל הדברים האלה עומדים בפתח כאפשרות.

ואמרתי כבר אתמול, מעטים האנשים שיוצאים זכאים בדין.

אז איך נבוא אל שער המלך בעירום ובחוסר כול?

על כן חובה עלינו בזאת

ללמוד מוסר בהתפעלות. פירושו

שאנחנו חייבים

להתפעל מן המוסר. מה זה להתפעל?

לפעול פעולות בעקבות מה שלמדנו.

להתפעל זה לא פירושו,

שמעתי איזה דברים. זה לא התפעלות.

התפעלות זה התוצר, זה התוצאה של מה שלמדת. האם אתה השתנית בעקבות זה או לא?

אז חובה ללמוד מוסר כל יום בהתפעלות לעורר עצמנו להיות מוכנים ליום הדין,

בתשובה שלמה על החטאים שבידינו.

כי כשנגיע לכלל התפעלות,

רק אז נוכל להיכנס לתהליך של תשובה

ונכשיר את עצמנו

ואת נפשנו

להיות צדיקים גמורים ביום הדין,

כפי שנבאר עתה.

עלינו לדעת ולשים על לב

כי כל העניין שתיקן וייסד

מלכו של עולם,

את דבר המשפט בראש השנה,

הכול הוא לטובתם של ישראל,

כדי שיהיה להם בית מנוס מן החטא

על ידי התשובה שעושים מלמטה.

מאז תהיה סליחה ומחילה מלמעלה,

אבל על פי דרכי המשפט.

וכבר נתבהר בפתח דברי רבנו יונה בשערי תשובה שעה ראשון.

מעלת הטובה הגדולה אשר היטיב אדוני יתברך עם ברואיו

בהכינו להם הדרך לעלות

מתוך פחת מעשיהם

ולנוס מפח פשעיהם

בלמדו אותם, לשוב אליו באמת.

איזו טובה יותר גדולה יכולה להיות מזה שהשם

מכין לנו דרך לעלות

מהמעשים הפחותים שאנחנו עשינו

ולנוס מהפח והמוקש של הפשעים שנלכדנו בהם

על ידי זה שהוא מלמד אותנו כיצד לשוב אליו באמת.

וכן הוא ייסוד דבר המשפט ביום ראש השנה לטובת ישראל

כדי שתהיה להם אפשרות

לזכות לסליחה ולמחילה על פי המשפט אבל.

זה רק אם אדם עושה תשובה, אם הוא לא עושה תשובה לא.

הפוך, עונשו יכפל.

אבל לא נטעה במחשבתנו

לדמות לנפשנו

שכיוון שהמשפט לטובתנו הוא

ממילא יש מקום לוויתור ונוכל להתפשר בדין.

חלילה,

חלילה לסבור כך.

הלא המשפט לאלוהים הוא,

כמו שאמר דוד המלך עליו השלום בתהילים פא,

כי חוק לישראל הוא משפט

לאלוהי יעקב.

עלינו להשכיל למשמעות המשפט הזה שערי עיניו כמשפט מלך בשר ודם.

אין כאן ויתור,

אין כאן משוא פנים,

אין נסתר, אין נעלם, אין התחמקות.

כל אחד מבאי העולם

יהיה נידון על כלות כחמורות

לפני המלך המשפט היושב על כיסא דין,

אחת לאחת למצוא חשבון

ואיך נעלים עין מן העומד להתרחש איתנו.

לכן שומה עלינו להתעורר אל הדבר

על ידי התפעלות מחרדת יום הדין ומשמעות המשפט,

כי רק בכוח זה יעלה בידינו להיכון אליו כראוי.

ואם נתבונן כיצד תפסו גדולי עולם מידה זו של התפעלות מחרדת הדין ומאימתו,

יהיה לנו אולי טיפונת מושג כמה אנחנו רחוקים מזה

ואנחנו שקועים בשגרה ובהבלים.

דוד המלך מה אומר?

תהילים כ י ט,

מה הוא אומר?

סמר מפחדך בשרי ומשפטיך יראתי.

דוד שיודע מה זה משפט השם,

דוד שנרדף כמעט כל ימיו,

דוד שסבל מאוד מאוד,

דוד שהיה צדיק גדול רגל במרכבה,

הוא ידע מה זה משפט השם.

הוא סמר,

הבשר שלו סמר

מפחד השם

או מהמשפטים שלו הוא היה ירא.

בסליחות אנחנו מזכירים

את הרגשות של גדולי עולם

שחלו ויראו מאימת הדין לפני יום הדין.

דניאל, איש חמודות,

צדיק יסוד עולם,

נביא,

קדוש,

אמר לפני הקדוש ברוך הוא,

כי לא על צדקותינו אנו מפילים את חנוננו לפניך.

הוא היה צדיק.

הוא ניצל מגובה האריות,

הוא קידש שם שמים בעולם,

ועם כל זה הוא אמר אני לא בא עם מה שאני צדיק או צדקות או מעשים טובים לו, בכלל לא,

כי לא על צדקותינו אנו מפילים את חנוננו לפניך.

הרגשות של עזרא הסופר שהיה ראוי להיות כמו משה רבנו ליתן תורה לישראל.

מי שעלה את הגולה לבנות את בית המקדש.

מה הוא אומר לפני הקדוש ברוך הוא, עם כל הזכויות שיש לו?

בושתי ונכלמתי להרים פניי אליך,

כי עוונותינו רבו למעל הראש.

אל תעזבנו ואל תטשנו ואל תזניחנו.

אתם שומעים? אדם כזה יכול להיות מזנח?

אדם כזה פוחד, פחד, מוות מהקדוש ברוך הוא, ויש לו בושה להרים את הפנים כלפי ה' מרוב העוונות.

איש איש מעמודי עולם

מלא ברגשות כשהתכונן יום הדין.

כך הם נהגו,

וזו חובתנו אנו, המסכנים האומללים הקטנים.

אנחנו צריכים להרבות התפעלות וחרדה מיום הדין

כדי שניכנס לתהליך של הכנה ותשובה,

וכפי מידת ההתפעלות

כך שיעור ההתייחסות.

כדי ללמוד מה רבה כוחה של התפעלות בהשפעה על ערך המעשים,

אנחנו למדים

מכמה וכמה מצוות שצוותה אותנו התורה לעשותן על דרך ההתפעלות.

אבל לפני שאני אגיד את זה, אני רוצה שוב פעם לעורר.

יש אנשים ממש טיפישים,

ניתן להם חודש של רחמים בסליחות.

תקנו חכמים סליחות,

להגיד סליחות.

ואדם שבא ברוב עם

ורואה שהרבה אנשים מתפללים סליחות, ליבו מתעורר.

ואנשים דוחים את זה לימים האחרונים של חודש אלול בטענות, אני עייף, אני לא אקום בבוקר, אני אקח כל מיני קשקושים.

אתה הולך לנצל מיום הדין, נחמנא ליצלן,

תיקנו לך את זה לטובתך, לא עשו לך עונש.

נתנו לך עצה

איך תנצל,

ואתה לא מנצל את זה.

מה ביקשו ממך?

לשבת

על מסמרים?

מה ביקשו ממך? לטפס על הרים?

לשאת מסעות?

אמרו לך, תבוא, תקום באשמורת הלילה

ותגיד סליחות, תגיד סליחות לפני הקדוש ברוך הוא, תבין מה אתה אומר שם.

ואנשים טיפשים לא מנצלים את מה שנתנו להם הכנה,

הכנה, הכנה שהתעורר.

צריכים התפעלות,

התפעלות בהשפעה על ערך המעשים.

לומדים לנו כמה וכמה מצוות

שצוותה אותנו התורה לעשות בדרך של התפעלות.

ויש מהם

שכל ההנהגה מטרתה ליצור בעם

כוח של התפעלות.

לדוגמה,

נעמיד לפנינו את מצוות הבאת הביקורים,

הנעשית כולה באופן שגורם להתפעלות עצומה

לכל העם כולו.

כל המטרה של הפעולה

לגרום להתפעלות של כל העם כולו.

וכך לשון הרמב״ם,

פרק ד', מלכוד ביקורים,

הלכות טז, יז.

כיצד מעלים את הביקורים?

כל העיירות שבמעמד

מתכנסות לעירו של מעמד.

כדי שלא יעלו יחידים

שנאמר ברבעם הדרת מלך.

היו 24 מעמדות והיו עולים

ביחד כולם ברבעם הדרת מלך.

ובשחר הממונה אומר,

הממונה על המעמד אומר, קומו ונעלה ציון

אל אדוני אלוהינו.

והשור הולך לפניהם,

וקרניו מצופין זהב,

וחליל מכה לפניהם,

עד שהם מגיעים קרוב לירושלים.

והסגנים והגזברים,

דהיינו סגני כהונה והגזברים שאחראים על הממון של בית המקדש,

יוצאים לקראתם מירושלים.

ומשיכנסו כולן בשערי ירושלים יתחילו לקרות.

עומדות היו רגלינו בשעריך ירושלים.

כל בעלי אומנויות שבירושלים עומדים ושואלים בשלומן.

בעלי אומנויות לא צריכים לצאת מפני תלמידי חכמים ולעמוד בפניהם.

אבל פה במקרה הזה יוצאים

כי חביבה מצווה בשעתם.

אז כל בעלי העסקים עוזבים את העסק ויוצאים

לקראת העולים עם הביקורים ושואלים בשלומן.

והם מהלכים בתוך ירושלים והחליל מכה לפניהם.

תהלוכה אדירה.

והנה נתבהר כאן סדר העלאת הביקורים לירושלים,

המוטלת על כל ישראל לעשותה ברבעם ובהמון חוגג.

ונצייר לעצמנו את שלמה המלך

עומד בבית המקדש,

והטנא, הסל,

על כתפו,

מלא בחיטים בענבים משדה וחרם שלו.

והוא עומד לפני הכהן ואומר בפה מלא,

בפה מלא שמחה והודאה,

הנה הבאתי את ראשית פרי האדמה שנתת לי,

אדוני.

והוא מניח תתנא לפני אדוני ומשתחווה אל מול היכל קודשו.

מה גדולה השמחה

אשר רבתה בעת ההיא בקרב ישראל?

שמחת העם כולו לפני אדוני אלוהים,

מתוך הרגשת קבלת עול מלכות שמיים עליהם

וקיום מצוותיו בהדר ובתפארת.

כי הלא נצטווינו

לעשות סדר זה של העלאת הביכורים בשמחה ובטוב לב,

בשירה וקול תודה.

כמו שאמר הכתוב,

ושמחת בכל הטוב אשר נתן לך אדוני אלוהיך ולבאתך.

ומכאן למדו חכמים זיכרונם לברכה שהביכורים טעונים שירה.

גם נתחייב המביא ביכורים ללון בירושלים,

לילה שלאחר ההבאה.

ומה היה עושה אותו יום בירושלים?

היה עושהו יום טוב בשמחה ובטוב לביו,

כמו שציווהו הכתוב.

אז הנה לפנינו

שכל העניין הזה על כל פרטיו הוא

כדי לעורר בקרב העם

את רגשות ההתפעלות,

כדי להביא את העם בזה לקרבה אל המלאכה,

בהתייחסות הראויה לדבר מצווה.

כדאי לקרוא את התיאור הזה בספר התודעה.

יש שם את התיאור מאוד מאוד מרגש.

וכן, בכל מצווה יהיה עידון

הרגשות הבאות מן ההתפעלות על האדם וגדלותו.

כל מצווה שהאדם עושה.

ההתפעלות

והרגשות מעידים

על האדם וגדלותו,

וגם על שיעור ההתייחסות

שמגלה נפשו בעבודת המצווה.

נו, עתה שאנחנו עומדים לקראת יום הדין,

ככל שתרבה ההתפעלות והחרדה מיום הדין,

כאשר יסלח לנו השם

וימחל לנו להעביר את השמותינו ופשענו,

מה המפתח?

מה המפתח לכושר ההתפעלות שנתפעל?

אבי אומר, זה לימוד המוסר

בהתעוררות ובהתרגשות.

חייבים לסיים את ספר שערי תשובה מהר ודחוף לפני יום הדין.

אם אדם רוצה שיהיו לו מושגים

מה הולך להיות,

שילמד ספר שערי תשובה בדחיפות.

בדחיפות, אפשר להספיק את זה.

וללמוד את זה בהתעוררות ובהתרגשות,

לחזור ולשנן מאמרי חכמים,

זיכרונם לברכה,

כמה וכמה פעמים, בפרט קטעים

שמדברים אליך מאוד,

ואתה מבין אותם טוב,

ציין אותם,

וחזור ושנן אותם לפניך, שיעמדו לפניך תמיד.

לשמוע ולהבין

עד שתבוא ההתפעלות ותופיע בכל כוחה בחדרי ליבנו.

וככל שתגדל ההתפעלות,

כן יגדל שיעור אמת המידה.

של ערך האדם וערך מעשיו.

אשרי המבין זאת,

אשרי המבין זאת.

השם יזכה אותנו, בעזרת השם, לעמוד במבחן

של ההכנה הזאת בימים שנותרו,

במידה הרצויה,

כדי שנזכה לכתיבה וחתימה טובה

בספרן של צדיקים.

אמן.