מעלת השבת | הרב אמנון יצחק שליט"א
\n
- - - לא מוגה! - - -
\n
עזרונם וברכה.
אלמלא שמרו ישראל שתי שבתות,
מיד היו נגאלין.
רואים מזה כוח של שתי שבתות וזכות שמירתן.
על כן ראוי להשתדל בשמירת שתי השבתות שלפני ראש השנה,
ביתר שאת
להרבות זכויות ליום הדיר.
ראוי לשים לב להתחזק
בשמירת השבת השקולה כנגד כל התורה כולה.
הסבא מקלם,
זיכרונו לחיי העולם הבא,
היה אומר שכל פרט ופרט הנעשה בשבת
שקול כנגד כל התורה כולה.
תפילת שבת,
לימוד בשבת,
כל הנעשה בשבת,
יש לו כוח השבת,
ושקול כנגד כל התורה.
ומעתה,
כמה ראוי להתחזק בזה.
בגמרא מובאה שבקושי התירו לומר שלום בשבת.
הרי לנו חומר דיבור בטל בשבת.
הפלא הוא שהדבר הפוך אצלנו.
דווקא שבת הוא זמן שכולם מרבים לדבר בדברים בטלים.
בשבת יש פנאי לאנשים טיפשים לקרוא עיתונים רחמנא עצבן.
כלל הדבר, זה לעומת זה עשה אלוהים.
כאשר תרבה הקדושה יגדל כוח היצר.
כבר עברו שבועיים באלול.
בכל זאת יש לרפיון שליטה בזמנים אלה,
כגון בערב שבת.
בקשה להבין משום מה משתלט רפיון ביום זה.
ובכל זאת אין בכוח אלול לשנות את ההרגל הרע הזה.
איך זה ייתכן שאלול לא משפיע?
יש בדבר הזה לעורר אותנו על כל המצב שלנו.
כמה קשה לשנות איזה הרגל רע.
וודאי כך הוא המצב בכל פרטי חיינו.
קשה לשנות הרגל רע.
אפילו ההתעוררות של חודש אלול אין בכוחה לשבור דבר זה.
מה נורא אם כן מצבנו בשעבוד כזה להרגלים רעים?
הלא כתב על זה רבנו יונה שאפילו בפרט אחד קל.
אם פרק אדם עולו ממנו נורא מצבו.
מי שפרק עול בדבר אחד
וכן חזר על דבר זה כשמדבר על פורקי עול נורא מה שכתב בזה.
והנה כבר חלפו יותר משבועיים באלול.
האם יש בידינו איזה עצה לשינוי המצב
שנוכל לקוות שבשנה הבאה לא נהיה יותר במצב הזה שבו אנחנו נמצאים?
ולא דבר קל למצוא עצה בעניין זה.
גם מי שבמשך כל הזמן עוסק בחיפושי עצות עדיין אינו מוכרח שמצא עצה.
ביום הדין הכל נקבע במשפט.
עניין המשפט אינו נתון לשינוי.
אין מקום למחשבה על ויתור.
הקדוש ברוך הוא מלך אוהב משפט.
משפט, בעוז מלך משפט אוהב.
המתנה שהקדוש ברוך הוא חיפש ומצא לתן ישראל אהוביו זה המשפט
שהוא אוהב אותו,
כמו שמובן בחכמים זיכרונם לברכה.
יותר מזה אמרו חכמים,
משעה שאמר הקדוש ברוך הוא בסיני,
ראה אנוכי נותן לפניכם היום ברכה וקללה מאליה בטובה.
לעושה טוב,
והקללה לעושה רע.
מאליה.
גדר הברכה והקללה הונהג כטבע לשמירת התורה והקללה לעוזביה.
וכאילו לא מיד הקדוש ברוך הוא הם באים,
ומה שייך ויתור בדבר?
הכל נגזר בראש שנה.
גם החיים עצמם.
אף על פי שאנו איננו חושבים כך.
החיים עצמם נדונים ונגזרים דינם בראש השנה.
מספרים על אגריס,
זיכרונו לברכה, שהיה מעריך ביותר בתפילת ראש השנה בזוכרנו לחיים,
היה מעריך.
כי לא פשוט הוא להרגיש שהחיים עצמם נדונים בזה היום.
אריכות יותר צריך,
לכן הוא היה מעריך כדי לבקש זוכרנו לחיים.
העובדה היא שאנו מתהלכים ברגשה כאילו השנה הטובה כבר נטולה לנו.
אצל אנשים שעברו כבר כמה וכמה פעמים את יום הדין ראש השנה,
נוצרת הרגשה כאילו יום הדין אינו נורא כל כך.
אפשר לעבור אותו ולהמשיך לחיות.
אולם צריך לדעת שמזה שממשיכים לחיות עדיין זה לא ראייה שזכינו לחיים.
אומנם לזכות לחיות את השנה הבאה זו הבקשה הראשונה,
אולם זה עדיין לא סוף דבר.
אפשר לחיות שבעים שנה
ואת בשרו הוא אוכל, רחמנא דסנא,
וכשיגיע זמנו יישאר ערום,
ברק מכל מצוותיו שכבר קיבל שכרם,
הוא אכל אותם בחיותו.
הבקשה שלנו היא לזכות לחיים במתנה מהשם יתברך,
ולא החיים בשכר המצוות שעשינו.
וכדי לזכות לחיים במתנה צריך לצאת זכאי ביום הדין.
מצבנו קשה מאוד.
כמתבהר בתורה ובספרים הקדושים,
רחקנו מלהיות זכאים בדין.
אחת היא לנו,
כך משמע מדברי הגריס,
כי לזכות בדין הוא רק על ידי שנמצא חן בעיני השם יתברך.
איך זוכים בדין?
צריכים לזכות לבחנותי את אשר אחון,
אף על פי שאינו הגון.
אולם לא דבר פשוט הוא למצוא חן בעיני השם יתברך.
וחובתנו לטכס עצות לזה.
חכמים, זכרונו לברכה, גילו לנו שכל שרוח הבריות נוחה הימנו, רוח המקום נוחה הימנו.
אז עלינו לשים לב שתהיה רוח הבריות נוחה הימנו.
לקבל כל אדם מסבר פנים יפות היא עצה ליום הדין.
ואשר בזה זוכים לרוח הבריות נוחה הימנו.
במה יתרוצה עמד אל אדוניו, אם לא בשברון לבב?
איך אדם יהיה רצוי הוא ומעשו בפני השם? בזה שישבר את לבבו.
חכמים, זכרונו לברכה, אמרו כל שנה
שהיא רשע בתחילתה, מתעשרת בסופה.
פרשו הראשונים, בזכות השברון לב שבראש השנה,
העמידה ביום הדין לפני כיסא המשפט בשברון לבב,
בזה אפשר לזכות לחן בעיני שם יתברך ורחמים ממנו.
בקשה מיוחדת בפינו.
ותננו לחן ולחסד ורחמים בעיניך ובעיניך רוענו.
לזה אנחנו צריכים לזכות
ביום הדין.
מה פשוט הוא?
שאין ראוי לנו ללך בלב שקט ובוטה איך לקראת יום הדין.
אדם שכל תקוותו בדין
הוא החן שימצא בעיני המלך.
אם אתה רוצה להצליח בדין,
צריך למצוא חן בעיני השם.
ומצד עצם הדין מצבו קשה.
אז איך לא ייגש לדין בשברון לבב?
הגאון רבי ישראל סלנטר זועק
שאין לנו עצה אחרת אלא לקבוע עצמנו יום-יום ללימוד מוסר.
חיזוק בתפילה.
עצה נכבדה היא.
נכוחה לחזק את יסודות האמונה.
והחיזוק אפילו במקצת מיסודות האמונה,
דבר גדול למאוד הוא.
אז אם כן, מה ראינו?
ראינו את מחלת השבת הקדושה,
שאם היו שומרים ישראל שתי שבתות מיד היינו נגאלים.
שתי שבתות, שתי מצוות.
שתי מצוות עשה.
לשמור את השבת
ולהישמר מהעבירות
ולעשות הכול בהידור,
זה יכול להביא גאולה לישראל.
ב. צריכים עכשיו כל דבר בדבר שאנחנו עושים בשבת,
צריך לדעת שזה שקול כנגד כל התורה כולה.
האכילה, והשתייה, והתענוג, והשירה, וכל דבר שאתה עושה בשבת.
אז צריכים להתחזק בזה מאוד מאוד מאוד.
וצריך לדעת את התכסיסים של יצר הרע,
שהוא לא רוצה שנצליח.
אבל מי שחכם עוד יכול להפוך אותו בצד שלו,
כמו שנאמר אצל אברהם אבינו,
ברצות השם דרכי איש גם אויביו ישלים איתו.
אז אם ככה יש לנו עבודה עוד שבועיים להספיק משהו,
ולקבל עלינו קבלות כמו שצריך, לחזור בתשובה אמיתית,
לשנות את ההרגלים ואת הטבע ולפתוח דף חדש.
השם מסייענו על מעשה רצונו, אמן.
אמן.