ספר חוכמת המצפון פרשת וירא

- - - לא מוגה! - - - 

ויבואו שני המלאכים סדומה בערב, וירא לוט, ויקום לקראתם.

הצדיק רבי יצחק מברדיצ'ב

המכונה סנגורם של ישראל אומר בואו ראה מה בין מידתו של אברהם אבינו למידתו של לוט.

אצל אברהם נאמר, ויראוויני שלושה אנשים מצווים עליו.

על כך אמרו חכמים זיכרונם לברכה כערבים נדמו לו.

ואף על פי כן,

ויראוויץ לקראתם מפתח האוהל.

כדי לקיים מצוות הכנסת אורחים, ואילו אצל לוט נאמר, ויבואו שני המלאכים סדומה בערב,

וירא לוט ויקום לקראתם.

אצל אברהם, ביראוויץ לקראתם.

אצל לוט ויקום לקראתם.

אצל אברהם נאמר אנשים,

ואצל לוט אומרת התורה מלאכים.

אז אם בשביל אנשים רץ אברהם ולוט

קם רק לקראת מלאכים,

מכאן לומדים.

שאילו ראה לו את בני אדם באים, לא היה רץ לקראתם ומרחם בביתם.

לא היה קם.

כן. לא היה קם. נכון.

נכון.

ויאמר יצחק אל אברהם אביו,

ויאמר אבי,

ויאמר אינני בני,

אלוהים ראה לו עשה לעולם בני.

אבל מה רואים מפה בינתיים?

רואים מפה שאברהם אבינו כבר נמצא בגיל מופלג מאוד,

בגיל מופלג מאוד, בין מאה שנים.

והטמפו,

הטמפרמנט שלו הוא

זה לא הולך ונרגע.

וזה לא במצב של מאה אבו בריא,

זה מאה אבו חולה

בימים הקשים, ביום השלישי של ברית מילה,

ניתוח,

לא בתנאים רגילים עם הרדמה.

הוא סובל,

ויצאה חמה מן הרתיקה,

והחשק,

החשק, הוא לא יכול בלי זה.

יש אנשים שואלים אותי, נגיד, לא נמאס לך כבר לדבר,

כל היום לדבר, לדבר, לשכנע אנשים, עוד פעם שאלות, עוד פעם שאלות חוזרות, ועוד פעם, ועוד פעם? לא נמאס לך לנסוע, כל הזמן לנסוע, כל הזמן לעצור לדבר?

לא נמאס לך כל הזמן לנסוע.

בין מאה,

ששש... אפילו ללוט,

ללוט,

יותר צעיר ממנו, אין את הכוחות האלה.

ביקום, ביקום.

אברהם, וירות, וירות, ומריץ את כולם.

צס, צס, צס.

ככה צריך.

חכמים זיכרונם לך אומרים

שיצחק הלך אל החקדה,

למסור את נפשו

למען השם ידברו בשמחה רבה.

אתה רואה? עוד פעם,

מי הולך לעקות את הבן שלו בשמחה רבה?

בן שהוא ציפה לו, מחיקה לו, וגידל אותו 37 שנים,

וזה ההמשך, וכאילו אתה קובר עכשיו את כל העתיד שלך, אתה רואה שאוטוטו זה לקבור את כל העתיד, אין עתיד יותר.

נגמר.

זה בשמחה. מה בשמחה?

ראית מישהו הולך למות בשמחה? הוא.

מישהו הולך להעמיד את המשפחה שלו בשמחה, את העתיד שלו בשמחה.

נו, כן, שהוא הסכים ללדת, אבל הוא אמרו לו,

אמרו לו שיש לו שתי ברירות, הוא בחר את הברירה הזאת.

אבל לא כתוב שם שזה היה בשמחה.

כתוב שהוא ירד, והשם התפחל מזה ואמר למלאכים, ראו.

אבל פה כתוב במפורש בשמחה, אתה מבין?

אלא בליבו היה מנקר חשש.

מה חשש היה לאברהם אבינו?

הלא הוא מכיר את ליצני הדור.

והם יאמרו שמאבי מלך נתעברה שרה.

אין?

ככה הם אמרו ליצני הדור. מאבי מלך

נתעברה שרה.

עכשיו,

תתחזק להם העלילה,

שכן נטענו אותם ליצנים אילו היה אברהם אבינו האמיתי של יצחק,

אם הוא היה אביו של יצחק האמיתי,

לא יכול היה להתחזר ולשחוט את בנו עצמו ובשרו.

לפיכך שאל יצחק,

אבי,

הרי אתה האבי האמיתי.

כיצד אתה יכול לעשות דבר כזה?

זה יביא לכך שהבריות יטילו ספק בהותך.

אברהם השיב לו על כך, אינני בני, אינני בני.

חצם העקדה תהיה הוכחה שאתה בני האמיתי והכשר.

למה?

שכן אלוהים יראה לו השה לעולה בני.

הרי השם יתברך מכר בך בני להיות הקורבן.

ואילו היית נולד מאיסור אשת איש על ידי אבי מלך,

היית פסול לקורבן.

שכן כל קורבן שנעשית בו עבירה,

פסול לקורבן.

ואין השם יתברך חפץ בו.

אז לכן זו הראייה של תה בני.

אפילו אם ליצני הדור יאמרו.

זה כמו אחד שאמר, אולי הוא יקים מפלגה,

ובסוף הוא לא יקים. מה יגידו ליצני הדור?

אה, כל הסקרים זה חרטא, לא היה לו שום דבר, בגלל זה הוא פרש ברגע האחרון.

אבל מי שצריך לעשות מה שצריך לעשות לא חושש לליצני הדור.

הפוך, זה מראה את היכולת

לשים את המנדטים על השולחן, להשאיר אותם לאחרים ולהגיד להתראות.

בת יצחק שרה, כמו שצחקתי עכשיו.

פעם הגיע לקמינקה רבי רפאל מברשד,

שהוא נודע בקהילות ישראל כצדיק המחיש ישוחות לפונים אליו.

התייצבה לפניו בתור של רבי שמואל,

שהוא היה מתלמידי הבעל שם טוב הקדוש,

שהייתה שנים רבות עקרה.

ביקשה ברכה מפי הצדיק,

שבמהרה יבוא הקץ לעקרותה.

בירך אותה רבי רפאל בהתרגשות,

ובין השאר אמר לה,

עלייך לדעת שהשמחה היא סגולה בדוכה לבנים.

שמחה, להיות בשמחה.

למחרת היום

ביקרה האישה אצל אביה,

וסחה לו את הדברים ששמעה מפי הצדיק

רבי רפאל מברשד.

אמר רבי שמואל לביתו,

דבר זה שגילה לך רבי רפאל,

אנו למדים מן התורה,

מן הנביאים

ומן הכתובים.

בתורה כתוב,

בת יצחק שרה.

כוונת הדברים ששרה אמנו צחקה ושמחה.

בזכות השמחה ילדה אחריכן את יצחק.

בנביאים כתוב

רוני עקרה לא ילדה.

והכתוב מתפרש כך

אם האישה עקרה בן לילדים, רוני.

תרון ותשמח.

ואז הקב' ברוך הוא יחדש לרפואה וישועה.

בכתובים כתוב

מושיבי עקרת הבית

אם הבנים שמחה.

פירוש הכתוב השם עושה את האישה העקרה לאם הבנים.

בגלל שהיא שמחה בחלקה זאת אומרת עקרת הבית מלשון עקרה.

ואז אם היא רוצה להיות עם הבנים היא צריכה להיות שמחה.

אז רואים ששלושה פסוקים

מעידים בתורה מלמידים וכתובים על כך.

אם כן,

פירוש הכתוב כמו שאמרנו.

שאלה הבת את אביה אם לשם סגולה צחקה שרה אמנו מדוע

התרעם עליה הקדוש ברוך הוא שאמר לאברהם למה זה צחקה שרה.

השיב לה רבי שמואל

יש מקום להשתמש בסגולות

רק כאשר ניתנת ההבטחה

על ידי צדיק בשר ודם.

אבל כשהמבטיח הוא הקב' ברוך הוא וכתוב עצמו ודאי שאין צורך בסגולות.

ובכך חטאה שרה אמנו כאשר צחקה

מלאך הברית

כאשר עלה גאון רבי שלמה קלוגר

זכר צדיק וברכה על כיסא הרבנות בעיר ברוד

מתקבל ביום הראשון לכהונתו בסנדקאות.

כאשר הגיע למקום הברית

שמע שאבי הילד מוטל גוסס

ושעותיו ספורות.

מנהג היה בעיר ברוד

כי במקרה כזה מעכבים את ברית המילה

עד לאחר פטירתו של האב

כדי לקרוא לילד בשם אביו.

אולם רבי שלמה אצל התימנים לא היה צריך לחכות

כי היו קוראים בשם האב בחייו.

בן יוסף, סלם בן זלם, ככה קודם.

רומיה בן דרומיה, אימא שלי עם נועה,

וכן הלאה.

אולם,

רבי שלמה קלוגר ציווה לאסוף חיש מהר מניין יהודים

ולהמול מיד את התינוק.

ואכן הדבר נעשה מיד, וראה זה פלא,

מיד לאחר הברית קם אב מחול יום ובריא לגמרי.

כל העיר תססה ורעשה על המופת הזה.

אותה שעה אמר רבי שלמה קלוגר

כי למדו לנהוג כך

מתוך הפירוש של רשי על הפסוק.

אתם רואים מי שלומד בעיון זוכה לחיות ביתים.

אפשר ללמוד גם מה הנושא של משה רבינו, שעשו לו יותר גדולה,

ומשה ניצר.

המדרש אומר שאת ההנחה של מלואו את משה רבינו, הוא רב.

כן.

חתנתנים נתן למולות.

כן.

ואז ציפורה עשתה בית מילה לעגילו,

לעגבן שלהם,

וניצר.

אבל שמה זה בגלל שהוא לא מל, שתועכה מן המילה.

אז היה עליו דין בגלל זה. נכון. אבל פה זה לא המקרה.

לא, אבל פה הוא עשה בית מילה, והאבא ניצר.

אבל זה לא דומה.

שמה זה כעונש.

בסדר. פה זה לא, זה מקרה.

נאמר שמילה עצמה היא זכות.

אתה לא שומע.

שמה זה היה עונש, ואתה מסיר את העונש על ידי זה שאתה עושה מה שצריך לעשות. לא עשית, עשית, שחררת את העונש.

בירב הנה שלושה אנשים ניצבים עליו.

אחד לבשר לשרה,

אחד להפוך את סדום,

ואחד לרפות את אברהם.

ורפאל שריפא את אברהם,

הלך להציל את לוט.

לכאורה קשה הדבר.

וכי חסרים מלאכים בשמיים,

למה שלחו מלאך מיוחד להציל את לוט?

למה לא שלחו מלאך מיוחד להציל לוט?

אותו מלאך שריפא את אברהם, הציל גם את לוט.

מסתבר שהזכות של לוט לא הייתה כל כך גדולה.

לשלוח מלאך מיוחד להצלתו, לא להגזים.

לפיכך, חייב הדבר להתרעש בדרך אגב.

על ידי מלאך שכבר נשלח בן כה וכה בשליחות לרפא את אברהם.

אז גם אני, אמר רבי שלמה קלוגר, חשבתי שמן הסתם, הרי דנים עכשיו בשמיים את אביו של הרך הנולד.

וייתכן שאין בידו זכויות מידה מספקת

כדי לשלוח במיוחד את אליהו,

להחיש לו רפואה שלמה.

וכך ציוויתי לה מול חיש מהר את הילד,

שאז בוודאי יבוא אליהו לברית,

ודרך אגב יביא גם רפואה לאב החולה.

יפה או לא יפה,

זה להשתמש במלאכים על הדרך.

מה?

כן.

ואיתה אשל בבאר שבע.

מעשה בכפרי אחד

שבה פעם אחת אצל המגיד, רבי ישראל מקווזניץ',

מתינה בפניו את סיעת צרותיו.

רבי קדוש,

קרא איש בעיניים דומעות. השתדלתי כל הימים לקיים כראוי מצוות הכנסת אורחים.

כל אורח שהזדמן לביתי מצא תמיד אצלי שולחן ערוך במאכל ובמשקה.

והנה קרה לי לאחרונה אסון גדול.

שרפה פרצה בביתי.

וקילתה את כל ממוני ורכושי שצברתי ממיני ביתי במשך שנים רבות.

התבונן למגיד בפני הכפרי.

זמן מה לאחר שסיים את דבריו.

ואחר כך אמר לו,

הקדמונים דורשים את הכתוב אצל אברהם אבינו.

ואיתה אשל

בבאר שבע בדרך נוטריקון.

אשל אכילה שתייה לינה.

וכן דורשים אשל אכילה שתייה לוויה.

אברהם אבינו עליו השלום דאג אפוא לא רק למאכל ולמשקה לאורחים כי אם ללינה ראויה וגם צייד אותם בכל טוב כשעזבו את ביתו.

ואילו אתה קיימת באורחים שנזדמנו לביתך רק אכילה ושתייה.

ולא השגעת על מתן לינה ראויה לאורחים.

מעל הענקת לוויה בצאתם בדרך.

זה גם לא עשית.

יוצא איפה שחיסרת את הלמד מהמילה אשל ונשאר אש.

שמעתם?

זאת אומרת,

צריך לקיים את המצווה של אכילה ראויה לטורחים עד הסוף.

גם אכילה, גם שתייה,

גם לינה במידת הצורך וגם ללוות את ה...

וגם לתת לו קצת.

אימא שלי המנוחה, כשהיה מישהו בא, קודם כל שב לאכול וזה,

ואחרי שהוא הולך,

קח לך לדרך, ככה נותנת לו עוד איזה משהו.

קח האמהון שלנו. קח האמהון, זה מה חשבת? הם למדו מאברהם אבינו, זרע אברהם.

זרע אברהם.

ככה צריך להיות.

קח סרוב, קחקו, קחקח. כן, כן, קחלבה, קחסרוב, קחקח.

העיקר קחקח.

ויבואו שני המלאכים.

רבי יוסף ורבי יהודה אומר,

שני מלאכי שרת מלווים את האדם בערב שבת, מבית הכנסת לביתו.

רבי יהושע ליבחסמן,

מגדולי המשפיעים המוסריים במזרח אירופה,

והיה משגיח רוחני בישיבת חברון,

התארח פעם בישיבת ראדין,

והוזמן לסעוד בליל שבת על שולחנו של החופץ חיים,

רבי ישראל מאיר הכהן.

והנה תמר רבי יהודה לייב

על כך שאין המארח הדגול פותח באמירת פסוקי

שולם עליכם ממלאכי שור רפפם פם פם פם פם פם, אלא מוזג ישר את הכוס

ומקדש על היין.

ורק לאחר נטילת ידיים

ואכילת הדגים

החל החפץ חיים לפזם

שולם עליכם.

החפץ חיים? כן.

אחרי אכילת הדג

בתום הסעודה וזמירות שבת

הרכין רבי יהודה לעביר מערכו הקשיש ושאל אותו בירת כבוד, ילמדנו רבנו

מה ראה ערם ראשון מהמנהג המקובל בישרואין

ודחה את אמירת שולם עליכם עד לאמצע הסעודה.

השיב החפץ חיים להוריה

ידעתי שמר

הגיע לכאן מחיר אחרת

חששתי שהם רעב

לכן מיהרתי לקדש על היין ולפתור בסעודה.

המלאכים לא רעבים

הם יכולים לחכות בקודם אחד לשולם עליכם שלנו

ולכן

קודם כל לתת למי שרעב באמת

לאכול ואחרי זה

איי איי גדוי לישראל

בשביל לאכול מהר

אז אתם יכולים?

אז לפי החפץ חיים אתם יכולים לאכול קודם ואחר כך איך קוראים לו?

למה אתם ג׳אוועין?

כן.

נכון.

ודאי שלא,

אבל הם ג׳אוועין, זה אנשים ג׳אוועין. ג׳אוועין זה רעבים.

מתירים לאדם רעב ואדם צמא באמת,

גם לפני התפילה, לשתות ולאכול

כדי להרגיע.

זה אדם שהוא באמת רעב ובאמת יצא בבוקר.

אצלכם חפשי אוכלים כי אתם גם ג׳אוועין.

אז איך אתם עוברים על ההלכה?

אז איך אתם עוברים על ההלכה?

מה?

עניין לאכול. עניין לאכול. או, קוראים לזה עניין. אז יש עניין לעניין.

כל אחד שסוטה מהדרך קורא לזה עניין, שזה יהיה לו סטייה.

שזה יהיה עניין. אבל הם קוראים קריאת שמע על פני כן. מה עניין?

זה מקובל מדורות. מקובל מדורות. זה יכול להיות ככה, זה לא סיפור שלנו.

ברור. היו כמה רעבים בהתחלה, ונהיה עניין מזה.

לא, זה כמה שהם התפילים למוחד.

זה כמו בתשע עשר, רק בערך. כן.

שיהיו לי רגל.

כן.

זה כמו אחת שלא יכול לבטא אותו.

לא, לא, גם ביום חול תיכנס לתראה את זה.

אתה יהיה ב-11 בצהריים, ב-12 בצהריים. לא משנה, נו.

זה כמו אחת שמדבר בשה, שה, שה, שה.

כי אבא שלו דיבר בשה, שה. זאת אומרת, אין לי לעשות שה, שה, שה.

זה לא...

והוא יושב.

פתח האוהל כחום היום.

פתח האוהל.

לראות אם יש עוברים ושבים, ויכניסם לביתו.

רבי אליעזר, אבי

שריבי ישראל, בעל שם טוב,

רבי אליעזר זה היה אביו,

הצטיין כל ימיו בקיום מצוות הכנסת אורחים.

ביתו הדל היה פתוע בכל שעות היום,

בכל שעות הלילה, לעניים עוברי אורח.

מצאו אצלו שולחן ערוך ומיטה מוצעת.

פעם אחת ביקשו משמיים לנסותו.

עם הדבקות במצווה זו של הכנסת אורחים נובעת ממקורות נעלים של קדושה וטהרה.

התלבש השטן בדמות עני לבוש קרעים.

דפק על דלת ביתו של רבי אליעזר ולשבת אחת,

שבידו דברים שונים מאסורים בשבת.

מוקצה.

רבי אליעזר קיבל את האורח כדרכו בקודש בסבר פנים יפות.

ערך לפניו שולחן קרוב לכבוד שבת.

אחר כך הראה לו מקום לשינת הלילה.

ובמשך כל אותו ערב להעיר לאיש עד שיש בידו חפצים שם מוקצה.

כי אמר לעצמו אולי אנוס הוא לכך או שמא שכח שיום שבת.

אמרו חסידים שבשכר מידה זו של אהבת הבריות שגילה רבי אליעזר באותו ערב שבת,

זכה ונולד אצלו הבעל שם טוב.

ריבם ומאורם של רביבות ישראל.

אתה רואה מה זה? מה זה?

בשביל מאי זה אחז?

אדם יכול לזכות כל כך הרבה.

רבי יהודה לב חסמן התארח פעם מישיבת ראדין והוזמן לסעוד על שולחנו.

חוזר עוד פעם, מביא את אותו מעשה.

מעניין.

יוקח נא מעט מים.

מסופר על הגאון רבי ישראל מסלן שפעם התארח אצל תלמידו הגביר המפורסם

רבי יעקב קרפס.

כשהגיע הזמן הסעודה הבחין התלמיד שהגאון רבי ישראל מצמצם מאוד בשפיכת המים

כשהוא נוטל את ידיו לסעודה.

פנה אליו תלמידו ושאל, רבנו,

מדוע אין כבודו מהדר גם בביתי ליטול ידיו בשפע כמנהגו בביתו תמיד?

ולא אמרו חכמים, זכרונם בגמרא בשבת סב,

אמר רב חיסדא,

אני נטלתי ידיים מלוא חופניים מים ונתנו לי מן השמיים מלוא חופניים נחת ועושר.

השיב לו רבי ישראל מסלנט,

ראו ראיתי את המשרתת היהודייה שלך מביאה את המים ממרחק ממעלה ההר

והיא ממש קורסת וכורעת תחת כובד משאה

כשהיא נושאת את מות המים על כתפה

ואין זה מן הנכון להיעדר במצוות

על חשבון גבם

של אחרים.

אתם שומעים איזה הסתכלות.

רבי חנין בראשי אומר,

עושה הגדול של כל ישראל וכוח רמת עשו שנעמור.

אלוה נוי, חופש למען צדקו.