ספר חוכמת המצפון פרשת וירא

- - - לא מוגה! - - - 

אדוני היושב-ראש, חבריי חברי הכנסת,

ויראו הנה שלושה אנשים, וירוץ לקראתם בפתח האוהל.

שואלים חכמים, זיכרונם לברכה,

בבא מציע פיו,

מי הם שלושת האנשים?

משיבים מיכאל, גבריאל ורפאל.

מיכאל בא לבשר לשרה

על ההולדת של יצחק.

רפאל בא לרפא את אברהם,

שהיה ביום השלישי למילותו.

גבריאל בא להפוך את סדום.

בבקשה, גמרא.

הרי כתוב, ויבואו שני המלאכים

סדומה בערב.

מכאן שלא רק המלאך גבריאל הלך להפוך את סדום,

אלא גם מיכאל.

כי כתוב שני המלאכים.

אז לא רק גבריאל, אלא גם מיכאל,

שמיכאל בא לבשר את צרה.

אלא מתרץ את הגמרא שמיכאל הלך להאציל את לוט.

דהיינו זה כאין אותה שליחות.

מוער חידושי ההרים אומר על כך רעיון נפלא.

לכאורה, יש לדקדק.

א', מכיוון שתפקידו של המלאך גבריאל היה להפוך את סדום בלבד,

לאיזה צורך הלך

עם מיכאל ורפאל לאברהם?

הרי לא הייתה לו שום שליחות למלא אצל אברהם.

ומדוע זה ב'?

ומדוע המלאך מיכאל, שבסלס הרע על לידתו של יצחק,

הולך להאציל את לוט בסדום?

האם חסרים מלאכים בשמיים שיכלו למלא את השליחות הזו?

הוא ביאר בעל חידוש ההרים.

ידוע שלוט זכה להנצל רק בזכות דוד המלך שיצא מזרעו.

אם לא היה ניצל לוט,

לא היה דוד יוצא מזרעו.

וידוע הוויכוח בגמרא בי ואמות עין בו,

בין דואג האדומי

לבין אבנר בן נר.

מה היה הוויכוח?

האם לדוד מותר לבוא בקהל השם?

שהרי דוד יצא מרות המואבייה,

וידוע שתורה הכריזה לו יבוא עמוני ומאבי בקהל השם?

על דבר אשר לא קידמו אתכם בלחם ובמים.

אמר לו אבנר,

כתוב עמוני

ולא עמונית.

כתוב מואבי

ולא מואבית.

נכנות המואבייה מותרת לבוא בקהל השם.

מה שכתוב לא יבוא עמוני ומואבי זה דווקא זכרים.

עמוני ולא עמוני, אלא מואבי ומואבית.

אמר לו דואג האדומי

אם כך אפשר להגיד

שממזר אסור

ולא ממזרת. לא יבוא ממזר בקהל השם,

אז ממזר זכר

ולא ממזרת.

אותו דבר.

לכן מצרי ולא מצרית.

שהרי ידועה דרך התורה לדבר בלשון זכר,

אבל גם נקמה נכללת בה.

כשהתורה מדברת בלשון זכר היא קוראת גם את הנקמות.

לכן רות המואבייה אינה מותרת לבוא בקהל השם,

וכן דוד שיצא ממנה.

ענה לו אבנר,

הרי הסיבה שלא יבוא עמוני ומואבי בקהל השם

היא על דבר אשר לא קידמו אתכם בלחם ובמים.

הסיבה

שהם לא יבואו העמוני והמואבי בקהל השם,

התורה מנמקת, מביאה טעם

על דבר אשר לא קידמו אתכם

בלחם ובמים.

ואם כך הדבר,

ידוע שדרך גברים הוא לקדם איש התרעהו,

וזה לא דרך הנשים הצנועות.

ככה טען אבנר ונר.

נשים לא דואג העדומים.

אם ככה, אנשים היו צריכים

לקדם אנשים.

בנשים היו צריכות לקדם נשים.

על כך לא ידע אבנר להשיב,

ושתק.

מבואר שם שביקשו לפסול את דוד המלך ולבוא בקהל השם.

בגלל פסוק מפורש בתורה לא יבוא עמוני ומואבי בקהל השם.

אלא מתרצת הגמרא ואומרת,

הנה כאשר שאלו המלאכים את אברהם

אייס הרי אשתך ענה להם

ויאמר הנה ואוהל.

אם כך מבואר,

שאין דרכן של נשים לצאת מחוץ לאוהל מחמת צניעות.

ולכן היו נשים צריכות לקדם

את הנשים.

ולכן עמוני ומואביה מותרות לבוא בקהל השם.

וממילא ראוי גם דוד המלך לבוא בקהל השם.

אז מזה שאנחנו רואים, אייס הרי אשתך

ויאמר הנה באוהל,

מבואר שאין דרכן של נשים לצאת מחוץ לאוהל מחמת צניעות.

ולכן, זאת אומרת, הן לא ראויות לצאת

לא לגבי גברים, בכלל לצאת.

ולכן, לא היו נשים צריכות לקדם את הנשים.

ולכן עמונית ומואביה מותרות לבוא בקהל השם.

או ממילא,

דוד המלך הוא לא פסול.

הוא ראוי לבוא בקהל השם.

בידוע כלול גדול

שאין עושים שום דבר בדין של מעלה, אלא

דבר שהוא מוסכם בדין של מטה.

לכן סובב הקדוש ברוך הוא את הדברים כך.

שאותו המלאך, מיכאל, שהלך להציל את לוט מסדום,

ילך קודם להתארח אצל אברהם.

לכאורה, למה הוא צריך לבוא להתארח? היה יכול להתקדם? יש לזה סדום, השליחות שלו בסדום.

הוא לא בא לבשר את סרה.

הוא לא מרפא

את אברהם.

הוא בא להפוך את סדום, אז למה אתה צריך לחבור דרך אברהם?

אלא שרעום מלאכים ששרה איננה יוצאת לקראתם,

שאלוהי, שרה אשתך,

מדוע אינה יוצאת לקראת אורחם?

ויאמר הנה באוהל,

צנועה היא שאין דרכן של נשים לצאת.

באותו רגע נפסק להלכה על ידי אברהם אבינו,

בבית דינו,

שאין דרכן של נשים לצאת מההוליהן,

ומזה נובע

שרות המואביה מותרת.

כי אם הטעם על אשר לא קידמו אתכם בליים ובמים, זה מי שדרכו לקדם,

אבל מי שדרכו לקדם, לא נאמר עליו הטעם שלו יבוא בקהל השם.

אז נפסקה הלכה על ידי אברהם אבינו.

וממנו מותרת רות המואביה, וכמובן דוד שייצא ממנה.

על כן, אחר ששמעו מיכאל

וגבריאל את הפסק הזה של אברהם

הלכו לסדום.

האחד להפוך את סדום,

גבריאל,

והשני להציל את לוט.

בזכותו של דוד,

שנפסק שהוא יכול לבוא מכאן השם,

ולכן צריכים להציל את לוט.

יואו, זאת אומרת, כל ההצלה של לוט

הייתה

בזכות פסק ההלכה שאברהם אבינו

חידש

שהצניעות של הנשים זה לא לצאת מן המואל.

ועל כן, ברור היה למי כהן שהוא צריך ללכת להציל את לוט.

כן?

וזה רק בעקבות זה שהוא היה בביתו של אברהם אבינו.

באנוכיה עפר ואפר.

שנינו בגמרא בסוטה יוזל.

הרבה דרש.

מסחר שאברהם אבינו אמר

ואנוכיה עפר ואפר.

אז אנחנו בנה לנו שתי מצוות.

עפר פרה ועפר סוטה.

עפר פרה שהיא מטהרת

את הטמאים,

ועפר סוטה

בעניין

הבעל שמקנא לאשתו.

העפר סוטה בודק את האישה שמקנא לבעלה.

היא מן הטמאה

על ידי אדם אחר.

עפר פרה אדומה מטהרת את הטמאים מתים.

צריכים להבין מדוע זכו בנם של אברהם אבינו בשתי המצוות האלה דווקא.

עפר פרה ועפר סוטה.

מגיד הקדוש מנדובנה אמר,

באור נחמד בדרך הפשט.

היות שאברהם אבינו השפיל,

מחזיק את עצמו כעפר ואפר,

לכן יצא הקדוש ברוך הוא לראות את גודל חשיבותו של אברהם.

מהרים את העפר ואת האפר

כדי לעשות מהם דבר חשוב.

בשתי מצוות,

אפר פרה,

בעפר סוטה.

אבל לפי הפירוש הזה עדיין לא מבואר.

מדוע בחר הקדוש ברוך הוא דווקא שתי מצוות אין לו?

למה דווקא אפר פרה ועפר סוטה?

וגם איזו מידה כנגד מידה יש כאן?

בזה שהוא אמר ואנוכי עפר ואפר.

למה?

איזה ספק?

לא חשש, אם יש טומאה זה מבטל,

אם יש חשש זה לא מבטל כלום, לא צריך לבטל כלום.

בספר בית הלוי מצאנו ביאור נפלא.

ההבדל בין העפר לאפר הוא בכך.

לעפר

אין ערך עכשווי

אלא רק עתידי

שאפשר לזרוע בו זרעים

שבעתיד יצמחו צמחים.

לעומת זאת האפר.

אין לו ערך בהווה

ולא בעתיד,

היות ואין אפשרות לגדל בו צמחים.

אז הערך של האפר היה רק בעבר.

לפני השריפה

שהפכה אותו לאפר.

בעפר יש רק עתיד,

באפר היה עבר.

זה שאמר אברהם אבינו ברובע הנבא.

בא אנוכי עפר ואפר.

מצד אחד החזיק את עצמו כעפר

שאין לו שום חשיבות בעבר.

עפר יש לו חשיבות, מתי?

בעתיד.

אבל אין לו חשיבות בעבר.

לכן החשיב את עצמו לעפר.

שאין לו חשיבות בעבר.

מצד שני החזיק עצמו כעפר.

שאין לו שום חשיבות בעתיד.

ובכך רצה לבטא את גודל שפרותו

שאין לו ערך לא בעבר ולא בעתיד.

ולכן אמר, ואנוכי עפר ואפר.

עפר

שאין לו עבר ואפר שאין לו עתיד.

עתה יובן המאמר של רבא.

בשכר שאמר אברהם אבינו ואנוכי עפר ואפר,

מצדחו בניו לשתי מצוות, עפר פרה ועפר סוטה.

וזאת

כי עפר סוטה, מה התכלית שלו?

לברר על העבר של האישה.

האם היא לא סטתה מבעלה?

האם היא לא חטאה בעבר?

אז העפר בא לברר

אם היא עברה או לא עברה בעבר.

ואילו עפר פרה,

התכלית שלו לטהר תטמם, העתה והלאה.

בעתיד.

נמצא שבעפר פרה מעפר סוטה.

יש חשיבות של העבר

ויש חשיבות של העתיד.

וכאן רואים שהם אכן מכוונים בשכר מידה כנגד מידה על מה שאמר אברהם ואנוכי עפר ואפר.

כנגד העפר שאין לו חשיבות בעבר,

זכה בעפר סוטה שתכליתו לתאר את העבר,

ואז יש חשיבות

ואפשרות

לתקן

אם עפר את העבר.

כנגד שאמר אבר

שאין לו חשיבות בעתיד,

זכה לאפר פרה שתכליתו לתאר את העתיד.

מה שהוא ביטל את עצמו,

מאמר שאין לו שום חשיבות, הן מצד העבר

שזה העפר והן מצד העתיד שזה האפר,

הראה הקדוש ברוך הוא

שיש חשיבות

לאברהם אבינו הן בעבר

והן בעתיד.

וזה שנתן לו שתי מצוות,

אחת שמבררת את העבר בסוטה

על ידי העפר

ועל ידי האפר של הפרה שמטהר לעתיד.

וזה יפה מאוד, יפה מאוד,

מתוק מדבש.

ברוך אתה ה' אלוהינו ומלוך העולם שהכל נהיון בדבורה.

בייקה חמאה וחלם ובין הבקר אשר עשה והוא עומד עליהם תחת העץ ויאכלו.

מובא מדעת זקנים ובעלי התוספות.

על הפסוק הזה מדרש חכמים, זיכרונם לברכה,

מלמד שאכילם בשר וחלם.

כשרצה הקדוש ברוך הוא לתת תורה לישראל, אמרו המלאכים,

תנע הודחה על השמיים, תשאיר את התורה למעלה בשמיים.

אמר להם, כתוב בתורה,

לא תבשל גדי בחלב עמו.

ואתם, כשירדתם למטה,

אכלתם בשר וחלב.

אתם רוצים שאני אשאיר את התורה בשמיים,

אבל אתם עברתם על התורה.

אתם אכלתם אצל אברהם בשר וחלב.

ובתורה, מה כתוב? לא תבשל גדי בחלב עמו.

ואתם, כשירדתם למטה, אכלתם בשר וחלב, שנאמר, וייקח עמו בחלב ובין הבקר.

וייתן לפניהם ויאכלו.

יא דודו המלאכים שהתורה צריכה להינתן לישראל.

ככה מביאים דעת זקנים ובעלי תוספות.

מדרש של חכמים, זכרנו לך.

איזה חכמים אומרים שהרען קיים את כל התורה?

הוא קיים, והם אכלו.

חכמי ישראל אומרים,

אם הם ערבים,

את מי מכשיל את הערבים?

ערבים חייבים בתורה?

מכשיל.

את מי מכשיל?

גוי של שבת.

מה מכשיל?

חכמי ישראל... אה, נו, כהן, מה?

כמו שהוא אמר להם, דבר אחד אמר זאת.

כן.

כי זה שוב פעם. גוי צריך לברך גם כן, להודות להשם.

לא ראית בסרטים שנוצרים אומרים,

מזמור לדוד, כן?

שם רועי לא יחזור לפני שהם אוכלים,

לפני שהם מברכים.

חכמי ישראל אומרים,

שהעניין הזה נרמז בפסוק בתחילת הפרשה.

וירא והנה שלושה אנשים נצבים עליו.

נצבים עליו דווקא.

כי כל זמן שלא אכלו המלאכים בשר וחלב,

לא הייתה סיבה לתת את התורה לישראל.

חכמי ישראל אומרים שהעניין הזה נרמז בפרשה בתחילתם.

והנה שלושה אנשים נצבים עליו,

נצבים עליו דווקא.

כי כל זמן שלא אכלו המלאכים בשר וחלב,

לא הייתה סיבה לתת את התורה לישראל.

כי מהטעם שהשם אמר להם, אתם אכלתם בשר וחלב,

ואיך אתם רוצים שהתורה תישאר,

והרי כתוב בה,

תודה רבה שאין,

גידים אחלה במוער.

לכן כשיסתכל...

אברהם

על המלאכים

ולכן כשיסתכל אברהם על המלאכים הוא ראה שהם ניצבים עליו

דהיינו שיש להם עליונות עליו

על אברהם שהוא אבי כלל ישראל

שהרי יכלו לבוא בטענה שראוי לתת להם את התורה ולא על ישראל

אולם כאשר ויקח חמאה וחלב

ובין הבקר אשר עשה וייתן לפניהם

נתן להם בשר וחלב

ואז נשתנה המצב

ולא הם ניצבים

עליו

אלא והוא עומד עליהם

תחת העץ ויאכלו

התהפך המצב

מנצבים עליו

והוא עומד עליהם

הנתעלה אברהם להיות עומד למעלה מהם בדרגה בהיותו עומד אצל התורה

שהיא נקראת עץ

מתי

והוא עומד עליהם כשהוא תחת העץ, איזה עץ? עץ התורה,

התורה נקראת עץ, עץ חיים ולא מחזיקים בה

וזאת בגלל

ויאכלו

והוא עומד עליהם

בזכות מה שהוא תחת העץ והם לא תחת העץ

למה הם לא תחת העץ? כי הם באו יאכלו, מה הם אכלו?

מסר וחלב

אז הם אכלו מסר וחלב

אני חושב שיש דבר שהם הפסידו את התורה

יפה יפה

כל זה רמוז, כל המדרש רמוז בפסוק

כל המדרש שלמדנו הכל בפסוק

יפה, לא?

הם לא מוחאים כפיים, טוב?

לא, סתם, סתם, לא

וירא אליו השם באלוני ממראה

חכמי המדרש מסבירים

מדוע נגלה השם לאברהם דווקא באלוני ממראה?

הוא שנתן לו עצה על המילה

לפיכך נגלה אליו בחלקו

אתם רואים מה זה?

בן אדם, אפילו גוי, נותן עצה טובה.

אה,

הקדוש ברוך הוא משלם על כל דבר, על כל דבר הוא משלם.

כל דבר הוא משלם.

ממראה זכה שהשם נגלה בחלקו בזכות העצה שנותן לאברהם,

שכן נקיים את מצוות המילה.

אברהם היה מסתפק, כן לקיים, לא לקיים.

הוא מצווה, לא מצווה, לעשות, לא לעשות, יהיה קידוש השם, יחילול השם,

מה יגידו אנשים? אז זה עוד, עוד,

עוד התחרפני, עכשיו גם הוא מתחיל לחתוך, יעני, עכשיו מהגוף שלו.

יא באבה, איפה נפלנו, יא באבה?

הייתה לו שאלה גדולה לאברהם אבינו.

יש הרבה צדדים לשאלה.

מי נתן לו עצה? ממראה.

לכן נגלה השם בחלקו של ממראה.

שואל כאן רבי אברהם שין, בן יום מן סייפר,

בעל הכתב סייפר.

הייתכן שצדיק יסוד עולם כמו אברהם אבינו

ייטול עצה מעובד אלילים כמו ממראה?

אם,

וכיצד עליו לקיים מצוות ה'?

ואם יאמר לו שלא לקיים מצוות הבורא?

יעלה על הדעת שאברהם ישמע על עצתו ולא יקיים מצוות הבורא?

מה?

מה מוסיף אם הוא אמר לו או לא אמר לו?

אם יש מצווה וה' אומר לו שימעול?

מה שווה העצה שלו, של ממראה, שהוא צריך לקבל כל כך הרבה שכר

וכי אברהם היה יכול להפקיע את ציווי השם בגלל שיש לו איזה חבר גוי,

עובד עבודה זרה?

אז לא שומעים לשם. אם החבר שלך אומר לא לשמוע, אז לא שומעים.

דרך ארץ.

זה דרך ארץ.

מה אופיון? זה לא דרך ארץ, זה חמור ארץ.

איך אפשר לעשות כזה דבר?

לשמוע על החבר ולא לשמוע על הקדוש ברוך הוא?

זה כמו שאין בקדוש ברוך הוא למלאכים,

נעשה אדם קטננו, הוא צריך את התשובה שלהם?

כן.

אבל הוא יעבור על הציווי?

הוא עובר על איזה ציווי בזה שהוא שואל?

הוא לא עובר.

אם המלאכים היו אומרים לא נעשה אדם על קדוש ברוך הוא, לא היו עושים את זה.

או שכן או שלא.

או שכן או שלא.

יש לו אפשרות.

יש לו אפשרות לקדוש ברוך הוא להחליט מה שהוא רוצה,

אבל אדם לא יכול להחליט אחרי שיש שם ציווה.

מה תועלת בעצה אם בסוף הוא צריך לקיים?

אלא מי שבעל הכתב סופר,

אברהם אבינו ביקש להגדיל ולהאדיר את ערך ניסיון המילה

וגמר עומר בליבו,

שגם אם יעצו לו ידידיו שלו למול,

הוא יתעלם מדבריהם וימלא בשמחה את מצוות השם.

ואז תהיה מצווה גדולה וחשובה יותר.

כך פנה אברהם לשלושת ידידיו.

ענר אשכול וממרא שיביעו דעתם על קיום המילה.

שניים מידידיו,

ענר ואשכול יעצו לו שלא ימול.

אולם אברהם התעלם מעצת רוב ידידיו

ושמע לדבר השם,

ובכך העלה ניסיון המילה למדרגה גבוהה יותר.

שהרי כולם מתנגדים לזה, אומרים שהיא לא משתלמת.

לכן הוא הלך.

זאת אומרת, בדוגמה,

אם הייתה שאלה אם ללכת לבחירות או לא למחירות,

וכולם היו אומרים לא ללכת למחירות,

זו הייתה סיבה כן ללכת למחירות בשביל להראות

לקדוש ברוך הוא שלמרות שכולם סוברים שזה לא טוב,

אז צריך היה ללכת.

אבל כיוון שכולם אמרו שצריך ללכת,

אז אין בזה שום מעלה ללכת.

אז לכן לא הולכים.

ויער,

והנה שלושה אנשים,

ויער עוד לקראתם מפתח האוהל,

שנינו במסכת שבת.

אמר רב יהודה,

אמר רב,

גדולה הכנסת אורחים

מהקבלת פני השכינה.

הגמרא בשבת קכז אומרת, אמר רב יהודה, אמר רב,

גדולה הכנסת אורחים

מהקבלת פני השכינה.

שואל אדמו״ר בישראל ממודיץ',

מה ראו חכמים זכרונו לך להעמיד את מצוות הכנסת אורחים על הקבלת פני שכינה?

כלום לא די בכך אם נעמיד מצווה זו כשווה להקבלת פני שכינה?

בכלל לא מובן.

לא מובן.

יש לך אורח, הקדוש ברוך הוא, יש לך אורח, בשר ודם, מי קודם? מה השאלה בכלל?

מה השאלה?

אז איך אומרים שגדולה הכנסת אורחים מהקבלת פני שכינה?

מה עוד שאלה הוא אומר?

למה לא העמידו את זה בשווה?

מה בשווה? איך שווה?

יכול להיות שווה אורח?

מסר ודם

מול הקבלת ברוך הוא.

אלא משיב האדמו״ר ממודיץ',

חכמים זוכרונו מסר לסנדרין מ״ב.

אלמלא לא זכו ישראל להגביל פני אביהם שבשמיים פעם אחת בחודש,

דייו

הלוואי שישראל היו זוכים

להגביל את פני אביהם שבשמיים פעם אחת בחודש.

זה היה מספיק.

כיוון שכך הדבר.

אילו הייתה מצוות הכנסת אורחים שקולה

ושווה להקבלת פני השכינה.

יכול היה אדם להסתפק בהכנסת אורח לביתו פעם אחת בחודש

ולצאת בכך ידי חובת המצווה.

אתם שומעים על זה השוואה?

אם כתוב אלמלא לא זכו ישראלי להגביל פני אביהם שבשמיים פעם אחת בחודש, דייו,

ניתן להסתפק

כביכול בהקבלת פני

השכינה, הקדוש ברוך הוא,

פעם בחודש

אם היינו משווים את המצוות הכנסת אורחים

להגבלת השכינה,

אז זה היה מספיק אורח פעם בחודש

בזה יוצאים מדי חוות מצווה.

משום כך הורים לנו חכמי ישראל,

שמצוות הכנסת הורים גדולה מהקבלת פני שכינה.

בדבר הזה מלמדנו

שיש לקיים את המצווה לא פעם אחת בחודש,

אלא בכל עת ובכל שעה,

ולא עוד.

אלא שאין אדם רשאי לשבת בביתו באפס מעשה ולחכות.

לקבלת אורחים מזדמנים מצווה לעולם לטור אחרי אורחים,

כפי שנהג אברהם אביר בשעתו.

הבנתם למה גדולה הכנסת אורחים הגבלת

פני שכינה?

כי פני שכינה מסתפקים אפילו פעם בחודש,

אבל האורחים גילו לנו חכמים שזה הרבה יותר צריך להיות,

לכן היא גדולה.

יש הסבר נוסף

שתכלית

הרצון האלוקי

זה חסד.

תחילתה של התורה גמילת חסדים ובסופה גמילת חסדים.

בעולם חסד ייבנה.

ולהכניס אורחים זה חסד גדול.

ואברהם שם את דתו חסד

ולהכניס אורחים.

אז כשיש לו אורח הקדוש ברוך הוא,

ויש לו אורח

בשר ודם.

מה רוצה הקדוש ברוך הוא?

שיטפל בקדוש ברוך הוא או יטפל בבשר ודם?

ודאי שהוא רוצה שיטפל בבשר ודם.

למה הקדוש ברוך הוא צריך שיתחסדו איתו?

הקדוש ברוך הוא רוצה שיתחסדו עם הבריות.

אז ודאי שהקדוש ברוך הוא כביכול מוכן להמתין.

גש גש יש אורחים.

גש גש יש אורחים.

אז אברהם הבין את זה, לכן הוא הניח כביכול את הקדוש ברוך הוא

והלך לאורחים, כי הוא הבין שזה הרצון האלוקי.

וכי הקדוש ברוך הוא יסכים לעמוד ולדבר איתו ולייבש את האורח?

הרי זו המטרה.

והכחפת לחם וסעדו לבכם מאחר תעבורו. חכמים זוכרנו מספרים שפעם אחת

שאל תורנוסרופוס את רבי עקיבא

אם הקדוש ברוך הוא יצר את האדם עם עורלה

מדוע כורתים אותה בטקס ברית המילה?

מה, אתם מנסים לשפר את מעשה הבורא? וכי מעשה הבורא חסר שאתם רוצים לשפר אותו?

השיב לו רבי עקיבא

הבורא יתברך, ברא חיתים ושעורים

וכי אפשר לאכול אותם וליהנות מהם כך?

ברור שאדם צריך לנקות אותם, לטחון אותם

אחר כך לאפות מהם להם.

באף אחד אין לו טענה שאנחנו מתערבים במעשה הבורא.

לכן כך

טעון תיקון העורלה.

כמו שמתקנים את החיתים והשעורים ומכינים אותם

לאפייה,

ככה העורלה צריכה תיקון.

כך, אברהם אבינו, כשרת המלאכים,

סבר שאלו ערבים

שבאים ללעוג לו שהוא מל את עצמו.

ובזה שהוא שינה את הבריאה של הקדוש ברוך הוא

כדברי טורנוסרופוס.

בוודאי כולם שמעו שאברהם מל, בכל אופן היו לו ילידי בית, 318 איש,

ונהיה טררם גדול.

אז זה שם, חותכים עורלות, חופשי על הבר.

אז השמועה יצאה, אז הגיעו הערלים.

הגיעו אליו שלושה ערלים.

בטח רוצים לשאול אותו בעניין העורלה, מה קרה פה?

זה ביום השלישי למילתו.

לכן אמר להם,

בהכחפת לחם,

ואקחה פת לחם. איך עושים לחם?

לקחה פת לחם.

אני לוקח ראיה מהפת לחם,

שעשויה לסעוד את הלב רק אחרי שעושים מן החיטה לחם.

ואחר תעבורו,

אחרי שאני נותן לכם את הלחם לאכול,

אז תעבורו מן הדעה שחשבתם עד כה,

ותבינו את העניין של כריתת העורלה במילה שמוטל על האדם לתקן את הנברא,

וזהו למעשה רצונו של השם מדברא.

אז גם זה רמוז המדרש הזה בפסוק.

אה?

מה, ואין על הרעיון.

אי, אי, אי, איזה מתוקים דברי תורה, איך הכול בקטנות, הכול מושם.

וגם הקדוש ברוך הוא רצה להראות לבן אדם

שהוא צריך להשלים את עצמו.

שלא יחשוב, ככה אני.

מה אני עושה? ככה אני.

ככה אני נולדתי.

אם היה נותן לי זה, אז אני הייתי כזה, אבל הוא לא נתן לי.

אין דבר כזה, מוטי.

תשלים את עצמך.

אין דבר כזה.

דבר ראשון.

או כן או לא.

אפילו במחזיר.

לא דווקא.

כן, לא דווקא.

אבל גם.

כשלמות האדם גם נעשית ברמח מצוות עשה.

יש 365. לא תעשה.

אבל יש גם 248. עשה.

אז אדם צריך להשלים.

וילך אדוני כאשר קילה לדבר אל אברהם, אברהם שב למקומו.

העיר על זה הצדיק רבי יצחק מרדיצ'ב.

לכאורה לא העלה אברהם אבינו דבר בתפילתו

על הצלת סדום.

שכן הוברר לו שאין אפילו עשרה צדיקים בסדום מרשעה.

אולם אברהם שב למקומו.

הוא הוסיף לדבוק בדרך שהלך בה כל הימים.

שהרי לעולם יש ללמד זכות על אדם

ואפילו על חוטא ופשע.

שכן שערי תשובה לא ננעלו.

ודן את חברו לכף זכות, דןין אותו לזכות.

איפה? בשמיים.

זה מדובר שהוא דן את האדם לזכות כלפי שמאיה,

אבל לא בין בני אדם.

לכן אברהם שב למקומו.

למרות שהשם לא נענה לו.

אולי יש חמישים, אולי ארבעים וחמש, ארבעים, שלושים, עשרים, עשרים, עשר.

אז הוא אמר לו, אין אפילו עשרה.

מה כתוב? שאברהם שב למקומו.

מה זה שב למקומו?

חזר להמשיך ללמד זכות עליהם.

נשאר במקומו, ללמד זכות גם כן.

זה לא הועיל,

אבל להמשיך ללמד זכות.

שב למקומו.

זה המקום שלו.

ללמד זכות.

מי אומר את זה? רבי יצחוק.

רבי יצחוק וברדיצ'ה.

סנגורן של ישראל.

אבל למה הוא היה צריך ללמד זכות על החמאס?

למה לא?

למה כן?

נחשוב שאנחנו היום ללמד זכות על החמאס. למה? שהם מסכנים, שהם גרים שם בצפיפות,

ומה שהם עושים זה בסדר.

כן.

הם היו חמאס.

למה לא?

אנשי סדום לא היו חמאס? למה לא? אם הם עכשיו אומרים אללה וכבור, אללה וכבור,

אז יש להם אמונה.

רק מה, הם טועים.

צריך להסביר להם למה הם טועים.

מה חבל להתפוצץ?

אפשר לחיות טוב.

תביא קפה ואני אביא קפה,

ונשב ונדבר,

ונעשה סולחה ונעשה שלום.

למה צריך להתפוצץ?

אתה מקלקל את כל האווירה?

אני מאמין שאם הרב יעשה שם הרצאה הם יבואו.

הם באים.

שהרבה שומעים את ההרצאות שלי.

אתה לא ראית שהם לקחו סרט שלי ועשו איתו?

הם שומעים, שומעים.

אם הישראלים היו שומעים, היינו במצב טוב, אבל הישראלים לא שומעים.

זאת אומרת, הרב אומר שאם היו נכנסים להם במוח,

אולי היה זז להם משהו שם?

בטח שהיה זז, למה שלא היה זוז?

אם הם שומעים לשייחים שלהם, שאומרים להם להתפוצץ,

ואני אבוא להגיד להם, לא צריך להתפוצץ.

למי כדאי לשמוע?

לזה שמפוצץ אותם או זה שמשאיר אותם?

אתה מבין?

הם מבטיחים להם שבעים ושתיים

ואני יכול להבטיח להם מאה ארבעים וארבע.

לא שם, פה.

דברים פשוטים.