ספר בני ציון פרשת לך לך חלק ב
\n
- - - לא מוגה! - - -
\n
טרח הוליד את אברהם.
האדמו״ר רבי אברהם מסלונים הוזמן פעם על ידי אחד מחסידיו לברית המילה של בנו,
בהתכבד באמירת הברכות שלאחר הברית.
כיוון שהגיע למילים ויקרא שמו בישראל,
הפנה ראשו לעבר בעל הברית,
האבא של הנולד,
שיאמר את השם של הרך הנולד.
אבי הילד השתהה משום מה.
המשיך רבי אברהם מסלונים והכריז מדעתו ויקרא שמו בישראל, אברהם.
בתום הברכות
הצטדק אבי הבן על השתיקה בשעת מעשה,
אך העיר בהתפעלות שאומנם היה בדעתו לקרוא לילד אברהם
על שם אבי אשתו,
כששמעו על כך החסידים קם רעש גדול בבית המדרש על מעשה המופת של הרבי שכיוון מעצמו לדעת
של בעל הברית כאילו הוא יודע מחשבות אדם.
כשהגיעו הדברים לאוזניו של האדמו״ר,
צינן את ההתלהבות של החסידים
ואמר להם אין כאן מופת ולא מעשה ניסים,
אלא מעשה שהיה כך היה.
כיוון שהתבוננתי בפניו של בעל הברית
וראיתי אותו עומד דומם כמו טרח.
אמרתי בליבי, אם אהב טרח, משמע שאתה רואה לקרוא לבן אברהם.
בין שמונת ימים אמון לכם קול זכר לדורותיכם.
פעם באספת רבנים וראשי ישיבות שנתכנסה בווילנה
שמע רבי חיים סולובייצ'יק,
הרב של בריסק,
על מקרה שאירע בוורשה, בירת פולין.
יהודי מתבולל,
מתקיפי העיר,
סירב בעקשנות למול את בנו.
והנה לאחר זמן
מת הילד.
ביקש האיש לקבור את התינוק בבית הקברות של הקהילה.
אבל פרנסי העיר לא הניחו אותו להביא את בנו לקבר ישראל.
והתינוק נקבר מחוץ לגדר של בית הקברות.
מיד קם רבי חיים סר וזאף על ההתנהגות של ראשי קהילת ורשה,
ואמר באוזני הנאספים, מעולם לא מצינו בהלכה
שילד שלא נימול יוצא מכלל ישראל,
ושקיים איסור להביאו לקבר ישראל.
הערל פסול רק לתרומה
לקדשים,
שזה אכילת בשר קורבנות,
לאכילת קורבן פסח
ולביאה לבית המקדש,
אך אינו אסור בקבורה.
ואוסיף רבי חיים בהרמת קול,
אם צריכים לעשות סייג נגד מופקרים בישראל,
היה אולי מקום לגזור שלא יביאו את האב בבוא יומו לקבר ישראל.
אולם הרך הנולד שלא נימול בשל סירוב האב,
ודאי שלא חטא ולא פשע ואין להוציאו מכלל ישראל.
אז מי שלא מל את בנו,
לפי רבי חיים סורבייצ'יק רבה של בריסק,
לא ראוי לקבור אותו בקבר ישראל, מי שלא מל את בנו.
וקובע אדוני, יחליף וכוח,
יעלו אבר כאן נשרים,
ירוצו ולא ייגעו מתוך ההפטרה.
בשנת
תקכג,
1763 למניינם,
הוכתר רבי יוסף שטיינהרדט
לרבה של קהילת פיורידה שבאיטליה.
מייד מיהרה ראש אותה רבנית לבשר על כך לאחי הדגול, רבי ישעיהו ברלין.
בין השאר ציינה במכתבה שבעלה ניאות לקבל משרה אחראית זו מתוך תקווה
כי ה' ייתן לו כוח לנהל את עדתו בצדק
ובמישרים.
מאף שהרבנית המלומדת נהגה לקרוא כל איגרת ששיגרה פעם או פעמיים,
נכשלה פעם,
ומתוך התרגשות
כתבה בטעות
כוח בקו״ף במקום כוח בכף.
הריץ לאחי הלמדן מכתב תשובה,
רבי ישעיהו ברלין,
בין השאר החמיד אותה על הטעות שנפלה באיגרת שלה.
השיב הרבנית לרבי ישעיהו
על המקרא המפורש הוא בהפטרה שאנחנו קוראים בפרשת לך לך.
וקובע ה'
יחליפו כוח.
יחליפו את הכוח בכוח.
וקובע ה'
יחליפו כוח.
ברע, מלך סדום,
מספרים על הגאון רבי יונתן אייבשיץ מפראג,
שבהיותו דרדק,
ילד צעיר היושב בפני ריבו בחיידר,
הפליא את הבריות בשכלו החריף והצלול,
ועל כל שאלה שנשאל מצא מיד תשובה נאותה.
כשלמד יונתן הקטן בפרשת לך לך על מלחמת המלכים בעמק ים המלח,
שאל אותו אחד מבאי בית המדרש, אמון לי ילד,
מה היה שמו של מלך סדום
באותו הזמן?
מה שאלה יש כאן, ישיב יונתן הקטן?
כתוב במפורש, ברוע מלך סדום.
התעכם כלפו ושואל ואמר,
תמה אני על כך שבסידור התפילה בפיתום הקטורת
נאמר מלך סדומית רובע.
באמת כתוב שם מלך סדומית רובע.
אבל השואל לא דייק במתכוון ואמר מלך סדומית רובע.
לבלבל אותו את יונתן.
אז יונתן החכם לא איבד את עשתונותיו נוכח הקושייה המפולפלת של האיש
ומיד השיב לו בפנים מחייכות.
אמנם נכונים דבריך,
בתחילה היה שמו של מלך סדום, ברע,
כמו שכתוב, ברע מלך סדום.
אולם לאחר שהפך השם לסדום או עמורה נהפך גם שמו של המלך מברע והפך לרובע.
ואפשר להגיד עוד משהו.
כיוון שהוא נפל בבארות המלח,
אז מלח
סדומית
זה מלך סדומית רובע.
בקיצור, הוא היה מפלפל.
רבי יונתן, נספרים עליו כדי לקרוא משהו.
ואברהם כבד מאוד במקנה,
בכסף ובזהב.
האדמו רבי ישראל מרוז'ין
ניהל את חצרו בפאר חיצוני רב
ובגינוני מלכות
שעוררו על הפליאה מצד חסידים ומתנגדים כאחד.
אז רבי ישראל מרוז'ין
ניהל את החצר בפאר חיצוני רב ובגינוני מלכות שעוררו על הפליאה מצד חסידים ומסנגדים,
מסנגדים,
מתנגדים.
פעם שאלו אותו מקורביו ילמדנו רבנו כיצד מתיישבת חסידות צרופה עם חשירות מופלגת זו
שאנו רואים צלרי בשליטי
השיב רבי ישראל לשואלים
על אברהם אבינו מספר את התורה ואברהם כבד מאוד במקנה בכסף הזר
וילך למסעיו מנגב
ועד בית אל
הוא שאל את השאלה מה ראתה התורה לפרט שאברהם היה באותו זמן משופע
ברכוש רב
המשיך האדמון מרוז'ין
התורה באה להדגיש
שבשעה שאברהם ניהן היה מהלך ממקום למקום להפיץ ברבים את דבר השם
נתן את דעתו לקחת לדרך רכוש רב ככל האפשר
כי הנוהג שבעולם הוא שבני האדם מתייחסים בכבוד ובדרך ארץ
רק למי שהפרוטה מצויה בכיסו
וכבר מצינו מסכת גיטין נט
שמשה רבינו נותן תורה ורבי יהודה הנשיא עורך המשנה
ברב אש עם סדר הגמרא שלושתם היו עשירים
ונתקיים בהם תורה וגדולה במקום אחד
והוסיף אריג'ינאי בחיוך טוב הדבר שכך היה
כיוון שאם לא היה אצלם תורה וגדולה במקום אחד
אפשר שלא יהיו בני האדם מקבלים את תורתם
מה בטילים מצינו רמז לדבר?
טוב לי תורת פיך מאלפי זהב וכסף
מי שיש לו אלפי זהב וכסף, גם תורה אוהבים לשמוע מפיו
מתי טוב לי תורת פיך לפי הפירוש הזה, מתי לי טוב תורת פיך כשזה מאלפי זהב וכסף
כשאתה יושב על הג'ובות
אז אנשים אומרים שאדם חני אומר דברי תורה
זה פחות
לכן כתוב למה הקדוש ברוך הוא הצמיח למשה רבנו סנפיר ינון
באוהל שלו שהתעשר שיהיה עשיר גדול
אומר המדרש בעל המאה בעל הדעה
אז אם שמשה עם כל גדלותו וניסה ומופטב שעשה במצרים
עם כל זה כשחסר ג'ובות
זה עדיין לא כמו מי שיש לו ג'ובות
ככה זה, אנשים מתפתים כשהם רואים בעיניים
זה כור ניסה?
מה?
בטח
כורח יכול למשוך את האנשים כי מדבר איתם, זה מכבד אותם שמדבר איתם אדם עשיר כשבא תפרן ואומר לו בוא נעשה, הוא אומר מה יש לו להציע לי, מה הוא ייתן?
מה אתה אומר? היה לו כוח שכנוע
אמרנו שחוץ מזה גם אם יהיה לך כוח שכנוע ולא יהיה לך ג'ובות זה לא...
ככה זה עובד
אחד השיקולים שעשיתי את ארגון שופר יפה,
יפהפה זה היה מהסיבה הזאת
כי יבוא חילוני למקום ויראה כאלה מסכנים ואומר מה אני צריך להתחבר לאנשים כאלה?
אם מישהו ראה את דמשק אליעזר איפה אני ישבתי קודם
היה מבין מה ההפרש
בין הקודם
איי איי איי איי יש את זה, יש את זה בסרט, רואים את ה...
יש את זה בסרט.
היה לנו... הייתי יושב במרפסת
החדר שלי זה היה מרפסת
למעלה סגרנו את זה עם סלוטייפ
כי היו קנים מעיונים שהיו נובלים למטה
וכשהייתי יוצא אז בגלל שהכבל של הטלפון היה מחובר לקיר לפעמים הייתי מפיל את הטלפון, לא שם לב
כשהגענו לפה קברנו הכל באדמה, לא... כבר עשינו הכל מההתחלה כמו שצריך
וואי וואי וואי
מה שאנחנו עברנו
אלוקי אברהם, אלוקי יצחק ואלוקי יעקב
על הפסוק הזה כבר למדנו
שבעזך לגוי גדול וערכה בהגדרה שמיך
אז אמרנו שזה כנגד אברהם, יצחק ויעקב
בעניין הזה מספרים חסידים שבתקופת כהונתו של המהרן מפראג
היה כומר נוצרי שגילה בכל הזדמנות שנאה כבושה ליהודים וליהדות
והבריאות היו מרננים אחריו
שהמוצא שלו יהודי, כשאתה רואה גוי שונא יותר מדי, תבדוק בשורשים שלו, כמו אחמדינג'אד שהוא יהודי,
ככה זה, תבדוק בשורשים שלו
והבריאות היו מרננים אחריו שמוצאו משפעה יהודית
שכן גילה הוא בקיאות רבה במנהגי היהודים
פעם נזדמן הכומר לכינוס
של ראשי העדות בפראג.
כשראו אותו שם המהר״ל,
מיהר אליו ואמר לו, ידוע לי שהיהודים מזכירים בתפילת שמונה עשרה את שלושת האבות,
אברהם, יצחק ויעקב, ואני תמה שאינכם מזכירים שם את שמו של משה נותן תורה בתפילה חשובה זו.
המהר״ל שהכיר מכבר את אורחו כופר,
ידע שכל מעייניו נתונים בשאיפה חולנית
לקעקע את היסודות המוצקים של ההלכה היהודית,
משום כך השיב לו בנימה עוקצנית
בצדק אין אנו מזכירים את שמו של משה רבנו בתפילת שמונה עשרה.
כיוון שנמצא אצלו פגם משפחתי שהחותן שלו היה כומר.
הבנתם?
לקע עקיצה. זה הירייה זה.
אדון עולם.
שאני רואה מסכת ברכות.
בדף זן אמר רבי יוחנן משום רבי שמעון בן יוחאי
מיום שברא הקדוש ברוך הוא את העולם לא היה אדם שקראו לקדוש ברוך הוא אדון
עד שבא אברהם קרא אדון שנאמר ויאמר
אדוני אלוהים במה אדע כי ירשינה.
בעניין זה מספרים חסידים
מעשה בבעל מחבר
שבא אצל הגאון רבי ליהו מווילנה ביקש ממנו הסכמה על פירוש מקיף שחיבר לסידור התפילות.
נטל הגאון את כתב היד מיד העורך לחיין בו לפני שייתן הסכמה
ומיד צדו עיניו שבפתע הספר דן המחבר בשאלה
מדוע קבעו מסדרי התפילות השיר אדון עולם
המיוחס למשורר הספרדי רבי שלמה אבן גבירול
בפתע תפילת השחר הנאמרת בכל בוקר.
אצל האשכנזים אומרים אדון עולם בפתיחה.
בתשובה לשאלה זו אביה מחבר את מאמרם של חכמים זיכרונם לברכה מסכת ברכות
שאברהם אבינו היה הראשון
שקרא לקדוש ברוך הוא אדון
מכיוון שאברהם הוא שתיקן תפילת שחרית
כמו שכתוב בברכות כו
וראוי לפתוח את תפילת היום בפיוט הנשגב המתחיל במילים
אדון עולם אשר מראה.
נשא הגאון מווילנה מבט מלבב לעבר המחבר
שהיה נרעש ונפחד במחיצת גדול הדור וכה אמר לו
אחרי שקראתי את המשפטים הראשונים של כתב היד
הנני נכון להעניק לך הסכמה על ספרך
שכן עליך לדעת
כי לא בספרך זה בדפוס
אלא בשביל מאמר זה בלבד דיינו
רק בשביל החידוש הזה, להגיד שהפתיחה של אדון הגול זה בגלל שאברהם הראשון שקרא לקדוש ברוך הוא אדון
והוא תיקן תפילת שחרית
לכן ראוי לפתוח את התפילה באדון עולם להזכיר
את אדנותו של הקדוש ברוך הוא, רק בשביל זה היה כדאי להוציא את הספר.
ונתן לו הסכמה על הספר.
רבי חנין אמר הממשר אומר.
צעק על יום ראשון, כך
על בעל התורה ומצוות שנאמר אדוני חפץ ומען צדקו יגדיל תורה ויעדר
ואללה ודלון ושמעי דקות שאוה ולכו