האתרוג תיקון חטא אדם הראשון | הרב אמנון יצחק שליט"א

- - - לא מוגה! - - - 

בבקשה

רבנו בכי אומר

שהחוג הוא חג השם שבעה ימים בזמן האספה

ושיתלו בו מצוות הלולב לכפר על קלקולו של אבינו הראשון שהיה בזמן הזה

וזהו שסמוך לו מיד ולקחתם לכם ביום הראשון

ככה מביא רבנו בכייה בויקרא כג ל'ט

מבואר בדבריו שמצוות ארבעת המינים הוא תיקון לחטא הדם הראשון

לא באר רבנו בכייה את תוכן העניין

במה יש במצווה הזאת תיקון על חטא הדם הראשון

לא באר

רק ציין שזה תיקון על חטא הדם הראשון

הגאון בעל בית אפרים בהקדמתו כתב

וגם הלום ראיתי בדברי אדוני אבי זקני הגאון בעל לב אריה שכתב על פי מה שאמרו חכמים זיכרונם לברכה

עת שאכל אדם הראשון אתרוג היה

ואכילתו הוא היה עוון הראשון בעולם

ולזה רמז כאן ראשון

לחשבון עוונות

ודברי פי חכם חן

ומתיישב בזה ממה שאמר הכתוב פרי עץ אדר וכפות דברים

חשיבה האתרוג תחילה כדי להסמיכו לתיבת הראשון

שגם כן מרומז על האתרוג כמו שאמרנו

זאת אומרת

אדם הראשון אכל

מעץ הדעת טוב ורע שזה האתרוג

ולכן כתוב לקחתם לכם ביום הראשון

ודרשו חכמים

ראשון לחשבון עוונות

כי זה העוון הראשון בעולם

שנעשה על ידי האדם הראשון

ומיד סמוך לו פרי עץ אדר

מבואר בדבריו שבאתרוג יש תיקון

על חטא אדם הראשון כיוון שחטא שאכל ממנו אדם הראשון אתרוג היה

בהמשך דברי רבנו בחי איזה מבואר

מוליך ומביא

למי שהרוחות שלו

מעלה ומוריד

למי שהשמיים והארץ שלו

ובזה נתעורר על הייחוד

כי לפי שקיצץ אבינו הראשון

וחטא באתרוג לבדו

אין אנו מביאינה אתרוג לבדו

אלא נביאהו עם שאר הפרי נייחדו על כולן

וכולן עמו

ובזה אנו מתקנים את אשר עיוותו

ומרצין בו המקום

הדברים מבוארים בסידורי עבץ

אתרוג במלכות

מלשון תרגום לא תהרוג דמרגג למיכל

כי פרי אדר הוא בסוד עץ הדעת

שבו חטא האדם הראשון שקיצץ בנטיעות

לפיכך

צריך לחברו בלולב

עץ החיים

הלולב

ומרמז גבוה מעל גבוה וגבוהים מעליהם

בעיין בספר עיר מקלט

שכתב טעם לארבעה מינים

כי יסוד ארבעה מינים מרומזים לארבע אותיות של השם הקדוש

לתקן עוון הראשון שפגם אדם הראשון

והוא פרי עץ הדר

והוא פרי עץ הדר טעם העץ והפרי שבין

ויתוקן החטא ההוא

בזה שאמר ראשון החשבון עוונות אותו עוון של אדם הראשון

מבואר בדבריו

עניין נוסף יש באתרוג לתיקון חטא אדם הראשון

שהרי מבואר בגמרא בסוכה ל״ה שאתרוג הוא עץ שטעם עצו אופיריו שווה

בזה טמון השורש לתיקון חטא אדם הראשון

כיוון שטעם עצו אופיריו שווה

צריך ביאור

בתוכן העניין הזה

ונראה לבאר את זה בעניין סוגיית הגמרא בשבת פח

אמר רב חמא ברבי חנינא

מי דכתיב כתפוח בין עצי היער

כן דודי בין הבנים

למה נמשלו ישראל לתפוח?

לומר לך מה תפוח זה פריו

קודם לעליו

אף ישראל הקדימו נעשה לי נשמע

הפרי מקדים לעלים, בדרך כלל עלים מתחילים אחר כך בהפרי כי העלה הוא השומר לפרי

אז כיוון שתפוח

הפרי מקדים לעלים ככה הקדימו ישראל לומר נעשה

נשמע מה שבדרך כלל קודם כל אומרים נשמע ואחר כך נעשה

לכן אם שלא ישראל לתפוח

צריך ביאור מה השייכות

בין מה שהקדימו ישראל נעשה לנשמע לזה שתפוח פריו קודם לעליו

מעיין בתוספות בדיבור המתחיל פריו

הקשר רבנו תם

שהרי אנו רואים שגדל כשאר אילנות תפוח

גדל כשאר אילנות ולא פריו מקדים את עליו

ומפרש את תפוח היינו אתרוג

מאיפה הוא למד?

וריח הפך כתפוחים מתרגמינן

כריחה דאתרוגה

אז תפוחים זה אתרוגים

ואתרוג

פריו קודם לעליו

איך?

כיוון שהאתרוג דר באילן משנה לשנה

ואחר שנה נושרים עליו של אשתקד

ובאים עלים אחרים

ועדיין האתרוג נמצא על העץ

נמצא שפריו מקדים לעליו

מבואר מדברי רבנו תם

שנתייחד האתרוג יותר משאר הפירות

שפריו קודם לעליו

ולפיכך נמשלו ישראל לאתרוג

במה שהקדימו נעשה לנשמע

והנה מצינו שני העניינים עכשיו שנתייחד בהם האתרוג בייחוד

העניין המבואר מדברי רבנו תם שפריו קודם לעליו

והסוגיה בגמרא בסוכה ל״ה שאתרוג טעם חצו ופריו שמין

נבאר

שייכות בין שני העניינים האלה שנתייחדו באתרוג

ונקדים את דברי בעל נפש החיים שער א', פרק ב׳

וזה היה קודם החטא

לא היה כלול אז רק מכל העולמות

בכוחות הקדושה לבד

ולא מכוחות הרע

אבל לאחר החטא

נכללו ונתערבו בו גם כוחות הטומאה והרע

והוא עניין עץ הדעת טוב הרע

לכן כשמכניסים האדם למשפט לפניו יתברך שמו

צריך חשבונות רבים לאין שיעור

על כל הפרטי פרטים

של כל מעשיו

ודיבוריו

במחשבותיו,

בכל פרטי הנהגותיו, באופני נטייתם, לאן היו נוטים.

וזה שאמר בקהלת,

אשר עשה את האדם ישר,

בהמה בחטאם,

ביקשו חשבונות רבים.

ונמשך העניין, כן, עד מתן תורה,

שאז פסקה אותה זוהמה מתוכם,

כמו שאמרו ריבותינו, זיכרונם לברכה,

ולכן אחר כך בחטא העגל

אמרו ריבותינו, זיכרונם לברכה, שבא שטן וערבב,

היינו שבא מבחוץ,

כמו בעניין חטא הדם הראשון,

כי מתוכם נתגרש.

ועל ידי חטא העגל חזרה אותה זוהמה ונתערבה בתוכם,

כמתחילה,

בזה שאמר בו הושע,

בהמה כאדם עברו ברית.

נחזור להסביר את דברם.

קודם החטא, האדם הראשון,

לא היה כלול אז רק מכל העולמות וכוחות הקדושה בלבד, ולא מכוחות הרע.

היה קדוש.

שום כוח רע לא היה מעורב בו.

אבל אחרי החטא,

נכללו ונתערבו בו,

גם כוחות הטומאה והרע.

אחרי החטא, מעורב, מטוב ורע.

מעורב, מעורב.

הוא עניין עץ הדעת,

טוב ורע.

לכן,

כשמכניסים אדם למשפט לפני השם יתברך,

צריך חשבונות רבים לאין שיעור על כל פרטי פרטים של כל מעשיו, כי כל מעשה זה טוב ורע.

כל מחשבה זה טוב ורע.

כל דיבור זה טוב ורע.

כל פרטי ההנהגות והנטיות, לאן הוא נוטה,

מאיזה סיבה זה, מה טוב או מה רע.

כל דבר צריך להיות נידון.

וזה שאמר בקהלת,

אשר עשה את האדם ישר,

בתחילה ברא הקדוש ברוך הוא את האדם ישר,

בלי שום חשבון.

מותר ואסור.

מקור עץ הגן הכל תאכל,

ומחצה דעתו ברע לא תאכל.

זה הכל.

ישר.

אין פה מה לחפש, אין פה מה לברר, אין פה כלום.

יודע את האמת בלי לבדוק

שקר ואמת,

טוב ורע.

מה שאמרו, זהו, זה האמת.

אבל המה בחטאם ביקשו חשבונות רבים.

ונמשך העניין כך עד מתן תורה, שאנחנו מעורבים

מטוב ורע.

במעמד הר סיני פסקה אותה זוהומה מתוכם.

כמו שאמרו ריבותינו, זיכרונם לברכה,

ולכן אחר כך בחטא העגל

אמרו ריבותינו, זיכרונם לברכה שבא שטן וערבב עוד פעם.

דהיינו, הוא בא מבחוץ

כי בהם הוא כבר לא היה.

כי הם סילקו את הזוהומה.

פסקה מהם.

אז הוא בא מבחוץ כמו שהוא בא לאדם הראשון מבחוץ.

כמו בחטא הדם הראשון.

כי מתוכם הוא נתגרש.

ועל ידי חטא העגל

חזרה אותה זוהומה ונתערבה בתוכם כבתחילה.

וזה מה שאמר הנביא הושע, והמא כאדם עברו ברית.

כמו שאדם עבר על הברית, ככה הם עברו.

אבל הוא רומז והמא.

אדם, כשנברא אדם לבד,

הוא נברא ישר.

נתנו לו את חווה, נהיו המה.

נהיו המה, אני יודע, עוד חלוקות.

ואז נכנס הבלבול.

מבואר בדבריו

שבשעת מתן תורה היה תיקון על חטא הדם הראשון.

כשקיבלו ישראל את התורה, תיקנו את החטא של הדם הראשון.

למה תיקנו? כי פסקה זוהומה.

כשהוא חטא, נכנסה זוהומה.

כשהם תיקנו, פסקה זוהומה.

אז היה תיקון לחטא הדם הראשון.

ופסקה מישראל את זוהומה שנכנסה באדם הראשון מחמת חטאו,

עד שחטאו בעגל והפסידו את המעלה הזו.

והנה מובא בגמרא בשבת קמ״ה ובעבודה זרה כ״ב.

מפני מה עובדי כוכבים מזוהמים שלא עמדו על הר סיני?

שבשעה שבה נחש על חווה הטיל בה זוהומה,

ישראל שעמדו על הר סיני פסקה זוהומתן.

עובדי כוכבים שלא עמדו על הר סיני לא פסקה זוהומתן.

אבל לא מבואר בגמרא באיזה זמן שעמדו על הר סיני פסקה זוהומתן.

מתי נפסקה זוהומה?

האם בשעת מתן תורה גופה

או קודם לכן?

המערשע בחידושי האגדות שם

ציין לעיין בספר קולבו

בפירוש אגדה של פסח

כוונתו לכאורה על דברי הקולבו במה שכתוב לבאר

אילו קירבנו

לפני הר סיני

ולא נתן לנו את התורה?

דיינו.

פירוש

וקיבלנו תועלת

במה שפסק זוהמתנו.

רוצה לומר

כל ספק באחדותו

כי ראינו מלכותו ותוקף כבודו.

פסקה זוהמה לא היה שום ספק באחדותו יתברך

וחזר הייחוד השלם

בלי שום פקפוק

כי ראינו מלכותו ותוקף כבודו.

אז הוא אומר שהזוהמה פסקה

לפני מתן תורה

שאילו קירבנו לפני הר סיני,

עצם הקריבה להר סיני, והוא עדיין לא נתן את התורה דיינו.

וכן פירש באבו דרהם

בפירוש אגדה של פסח

אילו קירבנו לפני הר סיני ולא נתן לנו את התורה דיינו,

מפני שפסקה ממנו זוהמה.

כמו שאמרו ריבותינו, זכרנו רק שבהנחה של החווה הטיל בזוהומה, ישראל שעמדו על הר סיני פסקה זוהמתן,

גויים שלא עמדו על הר סיני אלא פסקה זוהמתן.

מבואר מזה

דהא דה פסקה זוהמתן אינו בשעת מתן תורה גופה,

אלא קודם לכן,

שהרי מבואר בגדה של פסח שגם אם לא נתן לנו את התורה ולא היה מתן תורה,

על כל פנים הרוויחו ישראל שנפסקה זוהמתן.

ומה שקראו להר סיני

צריך ביאור.

באיזה זמן שעמדו על הר סיני פסקה זוהמתן

עיין ברש״י בעבודה זרה שם שכתב

ישראל שעמדו על הר סיני

וניתקנו מכל מום

כדכתיב כולך יפה רעייתי ומום אין בך

המקור דברי רש״י

זה המדרש ויקרא רבי יחד.

תנא רבי שמעון בר יוחאי

בשעה שעמדו ישראל על הר סיני ואמרו כל אשר דיבר אדוני נעשה ונשמע,

באותה שעה

לא היה בהן

זב ומצורע

ולא חיגרין

ולא סומים

ולא אילמים

ולא חרשים

ולא שותים

על אותה שעה הוא אומר

כולך יפה רעייתי ומומן בך

וכיוון שחטאו לא עברו ימים קלים עד שנמצאו בהם זבין ומצורעים

והנה הלשון של המדרש הוא בשעה שעמדו ישראל על הר סיני ואמרו כל אשר דיבר השם נעשה ונשמע

ומבואר דעניין זה שהביא רש״י בעבודה זרה שבשעה שעמדו על הר סיני ונתקנו מכל מום פסקה זו המתן

היינו בשעה שאמרו נעשה ונשמע

מבואר שהתיקון של פסקה זו המתן

לא היה בשעת מתן תורה גופה אלא קודם

בשעה שהקדימו נעשה לנשמע

לפי זה מבואר

ששורש התיקון שנתקנו ישראל מחטאו של

אדם הראשון בשעה שעמדו על הר סיני היה במה שהקדימו נעשה לנשמע

וצריך ביאור בתוכן העניין

שהם נתקנו בהקדמה נעשה לנשמע שפסקה מהם זו המת חטא אדם הראשון

ברוך אתה אלוהינו

כל נהיו בדבורו.

נראה בביאור עניין זה,

יעוין בלשון רש״י בקהלת זן כט בביאור הפסוק

אשר עשה האלוהים את האדם ישר

בהמה וקישו חשבונות רבים

אשר עשה הקדוש ברוך הוא את האדם הראשון ישר

והמה משנזדווגה לו חווה אשתו

ונעשו שניים

ונקראו המה

ביקשו חשבונות רבים מזימות

ומחשבות של חטא

כך נדרש במדרש

מבואר בזה ששורש חטאו של אדם הראשון

הוא במה שלא הלך ישר

כמו שעשהו אלוקים

אלא הוא הלך בדרך של חשבונות רבים

חשבונות של מזימות ומחשבות

שמביאים לידי חטא

מי אמר לך להתפלפל בציוויו של הקדוש ברוך הוא?

מי אמר לך להוסיף על דברו?

למה אתה מחשב חשבונות?

השם אמר משהו, ברא אותך ישר, לא?

למה אתה עכשיו מחשב חשבונות?

כל זה התחיל מהמה

כשהוא היה לבד

האדם לבד הוא היה ישר

והמה כשנזדווגה לו אשתו ניח חשבונות רבים

והעניין הזה מבואר בדברי הנפש החיים

שכתב בתוך דבריו זה שאמר בקהלת אשר עשה את האדם ישר

והמה בחטא העם ביקשו חשבונות רבים לפי זה מבואר הטבע טעמא דמילתא

שורש התיקון של ישראל

מזוהמת חטא אדם הראשון

ומה שהקדימו נעשה לנשמע

שזה עיקר המעלה של הקדמת נעשה לנשמע

שהפקיעו ישראל עצמם

מדרך של חשבונות רבים

איזה סוד גדול זה, מי גילה רע זה לבניי?

אין חשבונות, נעשה

אם אתה אומר נעשה, הפקעת חשבונות, אין מקום לחשבונות כי אני עושה

מתי יש חשבונות? לפני שאני עושה

כדאי, לא כדאי, נכון, לא נכון, מותר, אסור, זה קשקושים

כל זה בנשמע

בנעשה אין חשבונות

אז מה עשו ישראל? כשאמרו נעשה

הקדימו נעשה לנשמע, תיקנו את החטא של החשבונות של האדם הראשון

ללכת בדרך השם בלי שום חשבון ומחשבה של תועלת עצמית

שבמהלך של חשבונות רבים

אין דרך של עשייה בלי שמיעה

בדרך של חשבונות צריך קודם

עשייה לשמוע ולראות את הדבר,

האם זה לפי כוחו,

לפי תועלתו,

אבל הקדמת הנעשה לנשמע,

לקבל את המעשה בלי לבחון מקודם חשבון של תועלת והפסד

והוא פריקת לפרוק מעליו את כל החשבונות הרבים אשר חישבו בני האדם?

בזה טמון שורש התיקון של ניתקנו ישראל מזוהמת חטאו של האדם הראשון,

שנבעה מהחשבונות הרבים.

תשמעו, עד פה,

עד פה רק,

אנחנו למדנו אוצר בלום

של להפסיק את הזוהמה מאיתנו.

אם בן אדם יקדים לעשה לנשמע

ואין לו חשבונות,

הוא זורק מעליו את כל החשבונות.

הבן אדם הזה ניצל מייצר הרע.

יש סבא מנוורדוק במדרגת האדם, שהוא אומר

שאדם לא ילך אחרי החשבונות הרבים, כי האלוקים עשה את האדם ישר.

והמה ביקשו חשבונות רבים.

אז הוא אומר, מה זה אומר?

האדם רואה את העולם

ג'ונגל

ג'ונגל

בג'ונגל יש הרבה מפריעים, עצים, זיזים, ענפים, זה, פה,

חיות,

ג'ונגל.

איך הוא רואה את העולם?

הוא אומר, אין דבר כזה.

זה פרי דמיון.

כל העולם הזה שנראה סבוך,

כל העולם הזה זה רק כלים לעבודת הבורא.

העולם לא מפריע לאדם.

העולם נברא לשרת את האדם.

כשהשם שם את האדם הראשון בגן עדן,

הוא לא שם לו שום מפריע.

הפוך, מלאכים צולעים לו בשר, משקים אותו יין,

הכל בסדר.

ציווי אחד היה לו.

הוא אומר, צבי,

שהאריה רודף אחריו,

אז הצבי יש לו בעיה.

הוא בורח, בורח.

הוא רוצה להיכנס ליער,

איפה שקשה,

לאריה.

אריה טוב במרחבים פתוחים.

אבל בתוך היער ככה, לצבי יותר קל. דרינג, דרינג, דרינג.

אבל לצבי יש בעיה.

יש לו קרניים מסתעפות,

שהוא יילפט.

ואם הוא הולך ליער, הוא תקוע.

מה עושה הצבי?

ניגש לעץ הראשון

ושובר את הקרניים.

שובר את הקרניים, ואז דינג, דינג, דינג, דינג, דינג, עובר.

אומר הפסוק, אינצל כצבי מיד.

צבי לא ממתין, הוא רק בזווית העין קלה תאריה, טררן.

אינצל כצבי מיד.

צריך לשבור את הקרניים.

האדם נברא ישר.

הוא לא היה צריך לראות

יער אבות.

ממה הוא רואה יער אבות, ג'ונגל, עולם מסובך?

מזה שהוא מצמיח לעצמו קרניים.

איך הוא מצמיח לעצמו קרניים, הבן אדם?

בחשבונות הרבים.

היה לו ראש ישר.

פתאום הוא החליט לעשות חשבון. אם אני אגיד ככה,

אז הוא יגיד ככה.

ואז השני יעלה,

אז לא כדאי לי להגיד ככה.

הוא מתחיל ככה חשבונות,

ונהיה לו קרניים, והוא לא יודע כבר מה להחליט, מה לעשות ולא כלום.

מי עשה לו את הקרניים האלה?

הוא עם המחשבות.

זה מדבר אחד.

עכשיו, יש לו עוד סוגיה, ועוד עניין, ועוד דבר, ודרן, דרן, דרן, דרן, דרן, דרן, כמו קונצרטינה נהיה הראש שלו.

מי גרם לו שהוא לא הולך ישר?

אם היה הולך ישר,

לא היה לו שום שאלות. נעשה ונשמע, זה הכול.

מה השאלה?

ונעשה ונשמע.

איזה מכשולים אתה רואה אותם בגלל הדמיונות?

אין שום מכשול.

מה כתוב עושים?

אבל לא מוכנים,

כי ישר הוא אומר, רגע, מה, צריך ללמוד כל היום?

אבל מה עם האישה?

אבל מה עם הילדים?

אבל מה עם זה?

ומה עם זה? ישר הוא מתחיל עם החשבונות, קרניים.

דרררררררררררררררררררררררררררררררררררררררררררררררררררררררררררררררררררררררררררררררררררררררררררררררררררררררררררררררררררררררררררררררררררררררררררררררררררררררררררררררררררררררררררררררררררררררררררררררררררררררררררררררררררררררררררר

אבל מה זה חכם מנבור שלך?

מה?

אז מה זה חכם מנבור שלך? הוא רואה את הנולד.

היום הוא עולה ובאתי, הוא עושה חשבונות, לא?

מישהו חכם רואה את הנולד? נו.

שבסוף הוא יגיע לעולם האמת.

ושם הוא יצטרך דין וחשבון על כל הקרניים שהוא הצמיח.

אז לכן,

כדאי לו להוריד את הקרניים כבר עכשיו,

כדי שלא ישאלו אותו, מאיפה הבאת את זה?

אני הולדתי אותך בלי קרניים, למה אני את הקרנב?

עכשיו תראו גמרא שמאששת ומאש...

נקשרת את מה שלמדנו

כולכם מכירים אותה

הגמרא בשבת

ההוא צדוקי

דחזיה לרבה דקמא עיין בשמעתה

ויתבה הצבעתי דידי תותי קרעה

וכמה עצבו

וכמה בען הצבעתי דמה

היה יושב רבה

מרוב העיון בסוגיה על האצבעות שלו

והוא לא מרגיש

שיוצא לו דם, הוא יושב על האצבעות,

יוצא לו דם והוא לא מרגיש.

אמר לה הצדוקי

אמא פזיזה

אתם עם של פזיזים

דקדמיתו פומיכו להודניכו

אתם הקדמתם את הפה שלכם לאוזניים שלכם

ישר אמרתם נעשה לפני שתגידו נשמע

אקטי בפחזותייכו קיימתו ברשע איבה היה לכו למשמע אם הציתו קבליתו והיא לא לא קבליתו

הייתם צריכים קודם כל לשמוע

ואז להחליט אם אתם מקבלים או לא מקבלים

מה אתם אומרים נעשה לפני נשמע

מה ענה לו רבא

אמר לו רבא

ענן

דסגנן בשלמותה

כתיב בן תומת ישרים תנחם

אנחנו שאנחנו מושלמים בשלמות, מרובים בשלמות

כתוב בנו בפסוק תומת

ישרים תנחם

אנחנו תמימים

תמים ישרים כמו שהשם עשה את האדם ישר

תומת ישרים

בלי קרניים

תומת ישרים תנחם

הנח אינשא דסגן בעלילותא אתם שתם מרובים בעלילות

כתיב בהו וסלף בוגדים ישודם

מבואר מזה שהמהלך של ההקדמה של נעשה ונשמע

הוא במהלך של ישר זה הישר שברא אלוקים ת'אדם

שהרי זו הייתה תשובתו של רבא לאהוא צדוקי

ענן דסגנן בשלמותה כתיב בן תומת ישרים תנחם

ראינו שדרך זו של הקדמת לנעשה לנשמע היא דרך של תומת ישרים

זה תומת ישרים?

צריך ביאור למה הדגיש רבא את עניין הישרות

בהקדמה של נעשה לנשמע

למואר

כמו שאמרנו קודם הדברים מבוארים היטב

הרי נתבהר לנו שהקדמת לעשה נשמע זוהי הדרך שבה נברא האדם הראשון קודם החטא

שאלוקים עשה את האדם ישר

בהקדמת לעשה נשמע זה לפרוק את כל העול של חשבונות רבים אשר חישבו בני אדם

ולהעמיד את כנסת ישראל בדרגה של ישר כמו שעשאו האלוקים

לכן ההליכה בדרך זו

היא בגדר טומת ישרים תנחם

שהיא במהלך של מהלך ישר כמו שעשאו האלוקים

מדוקדק לפי זה גם מה שנקטה ש״ס

את הלשון של הפסוק לטומת ישרים תנחם

שמבואר שהישרות

שייך למהלך של תמימות

לשון טומת

עכשיו נראה דברי הגאון בעל נתיבות המשפט

וזה שאמר להם אמין

הצדוקי

שהיה לכם לשמוע מעיקרא

את העונשים הגדולים הניתנים למי שעובר

אולי לא מציתו לקבל

מחמת יראת העונש הגדול

לכן השיב דענן דסגנן בשלמותה

אנחנו בוטחים בשם

בלי לחקור אחר עתידות וטעמים

זה הנקרא תם

לא חוקר אחר מצוות השם

סומך על רחמי וחסדי השם יתברך

שדרכו רק להיטיב

ואפילו שאינו משיג את הטוב

הוא לא מבין, לא יודע

שמחמת זה נקרא תם כי תם נאמר על מי שאינו משיג

כמו שכתוב תם אני לא אדע

ולזה אמר הפסוק תומעת ישרים תנחם

זאת אומרת אנחנו בלי להשיג שום דבר הולכים עם השם ישר

מה אמר עושים יודעים שהוא יודע את כל החשבונות

הוא עשה כבר את כל החשבונות

אחרי שהוא עשה אמר מה לעשות

ואנחנו צריכים לקרוא לך את מה שהוא אומר

תגיד לי איפה זה אילת? שמה

אתה בטוח?

מה אם אתה יודע?

אתה הלכת פעם שם?

אתה שואל שאלות

שאלת בן אדם

אמר לך שהוא יודע

אז מה אתה חוקר את החקירות?

בגלל שהוא אמר לך שהוא יודע אתה חוקר את החקירות?

ואם הוא אומר לך אני לא יודע איפה

אז מה תשאל אותו?

למה אתה לא יודע?

מה סתם אתה הולך ברחובות בלי לדעת כלום?

אה שדה

אנחנו הולכים, עוצרים את האוטו?

שואלים על כתובת,

אנחנו יודעים אם הוא יודע או לא יודע?

הוא אומר ישר שמאלה, מה אנחנו עושים?

מתחילים ושוכחים, אחר כך שואלים עוד אחד, כמו תמיד.

אבל בסך הכללי אנחנו בכיוון, למה מאמינים לו?

ביררנו אם הוא יודע, אז מה, הוא יותר טוב מהקדוש ברוך הוא?

השם אמר וחקק בתורה,

וזה ניתן לבדיקה ולבחינה כל החיים.

ואתה לא סומך?

כן, אבל תראה, זה לא מדובר אליי, כי אני במצב כזה,

ולא ככה, וגם

מתחיל לחרבט את עצמו, עושה לו קרניים, וזהו.

מבואר

שזהו המהלך של תמימות,

ללכת במהלך של ישרות בלי חשבונות,

כלשון בעל נתיבות המשפט, שאנחנו בוטחים בשם

בלי לחקור אחר עתידות וטעמים,

שלא ללכת אחר חשבונות רבים של העתידות והטעמים.

לכן צריך ללכת, הדרך היא

ללכת ישר

כמו שעשו אלוקים.

זו דרך התמימות,

טומאת ישרים תרחם,

ועיין בה אדרת אליהו,

בראשית ב' ט',

ועץ הדעת טוב ורע,

כי ידיעת הטוב ורע הוא רע מאוד,

אומר הגאון מווילנה,

ועץ הדעת טוב ורע.

ידיעת הטוב ורע הוא רע מאוד,

כי מה שאדם תם יותר הוא מעולה.

כמו שאמר הכתוב, אשרי תמימי דרך,

וכן נוח ויעקב ואיוב

נתעלו במידת תמימותם,

כאילו לולד וכות האדם.

בדברים החומריים

הייתה נפשו דבקה בענייני השם.

בגלל שאנחנו במקום להידבק בשם נדבקים בחומר,

וכל הזמן דואגים לחומר,

אז אנחנו לא יכולים להידבק בשם יתברך.

ולא היה בוחר בדברים ערבים ומתוקים לפי שעה,

כי כל הנעשה לבעל התאווה אחר רוב השתדלות בעניין רע,

נעשה לתמימי דרך בעניין טוב, בלי עמל ואוון.

כל הנעשה לבעל תאווה

אחרי רוב ההשתדלות בעניינים הרעים,

אצל תמימי דרך זה נעשה בעניין טוב, בלי עמל ואוון.

אלה הולכים עם התאווה אחרי עניינים רעים,

מתמימי דרך הולכים אחרי השם, בלי עמל ואוון.

אבל העליונים שאינם חומריים,

אין מזיקה להם ידיעת טוב ורע. המלאכים,

הידיעה של טוב ורע לא מזיקה, כי אין להם משיכה לחומר.

אצלנו הבעיה שיש לנו משיכה לחומר,

היא ראתה את הפרי נחמד למראה.

חומר!

כשנמשכים אחרי החומר, מתחילה הנפילה.

מבואר שהמהלך של חטא עץ הדעה, טוב ורע

הוא ההפך מתמימות.

כי המהלך של תמימות הוא להפקיע מאיתנו את הידיעה של טוב ורע.

לא מעניין אותי, השם אמר ככה, לא מעניין אותי.

לא מעניין אותי.

יש יהודים טובים שמאמינים, יש להם אמונת חכמים,

יש להם שאלות קשות כל מיני, הולכים לרב קנייבסקי,

שואלים את השאלה, אומר להם תשובה,

אחרי התשובה לא מעניין אותם כבר כלום.

מה אתה עושה?

מי אמר לך?

הרב קנייבסקי, זהו.

תראה, אולי, לא יודע, הרב אמר שלום.

אם הרב קנייבסקי אומר,

שומעים,

למה כשהשם הוא אומר לא שומעים?

למה על השם יש תמיד שאלות?

מאיפה הרב קנייבסקי יודע?

מהשם.

מה הוא אמר לך?

על פי התורה שהוא למד כל חייו.

הוא ספר תורה מהלך.

מה שהוא מוציא מהפה זה התורה אמרה.

נו,

אז למה לא אתה שומע ולא מפקפק,

ובמצוות השם אתה כן מפקפק?

תמימות.

זה ההפקעה מידיעת טוב ורע.

תמימות זה להפקיע מאיתנו את הידיעה של טוב ורע.

לפי זה,

כיוון שנתבהר שהמהלך של הקדמה נעשה לשמה הוא התיקון לזהומת חטא הדם הראשון,

הרי התיקון צריך להיות

במהלך של תמימות,

להפקיע את הידיעה של טוב ורע.

לכן, ההקדמה של נעשה לנשמע באה במהלך של תמימות,

להפקיע את עצמנו מעול החשבונות הרבים.

לכן, בהגדרת התיקון

שהקדמת נעשה לנשמע זה טומאת ישרים, תנחם.

מסקנה מי יכול להגיע לנעשה ונשמע?

האדם התמים.

שמפקיע מעצמו ידיעות של טוב ורע, לא נכנס לחשבונות, לא מייצר חשבונות.

על פי הדברים המבוארים, יש לבאר גם כן טעם המילה הדבר במה שמבואר בנפש החיים,

שמחמת חטא העגל הפסידו התיקון על זוהמת חטא הדם הראשון וחזר לקדמותן.

אבל נקדים דברי הגאון בעל בית הלוי בפרשת כי תישא.

והנה במעשה העגל,

כבר דיברו רבים,

מה ראו ישראל על ככה?

איך ישראל חטאו בעגל?

ואיך דור דארק כאותו הדור נכשלו בחטא גדול כזה?

מאשר נראה

שידוע שבכל מצווה יש בה טעמים וכוונות ערמוזים לסודות נסתרים,

ועל ידי קיום המצווה נעשים תיקונים וסדרים בכל העולמות העליונים.

הנה נתפוס לדמיון מצווה של מלאכת המשכן,

שהיה בו השראת השכינה וגילוי כבודו יתברך.

הלו ודאי שכל מה שנעשה בו בכל פרטיו,

יש בהם טעמים נעלמים,

שרק בהשתלם כל הפרטים אז היה ראוי להשראת שכינת כבודו יתברך.

זאת אומרת, כשבונים את המשכן,

יש מאות ואלפים

של תנאים שצריכים לעשות כדי שיהיה משכן,

ורק בהשלמתם

תשרה שכינה.

אם הארון צריך להיות מרובע,

ופאזה אחת שלו תהיה לא מרובעת בדיוק,

כמו בתפילין,

שאם זה לא מרובע,

אז זה פוסל,

ככה כל המשכן מאבד את כל-כולו, ולא תשרה שכינה בגלל שיש איזו סטייה מכל הפרטים.

אז אנחנו לא יודעים מה הסוד של כל דבר, למה זה ככה וככה, וצריך ככה, ובדיוק ככה, וככה, וככה,

ולמה המידות ככה,

יש מידות בחצאים, יש מידות שלמות, ויש, למה צריך את זה?

אני לא יודע.

אבל ככה עושים, יש בזה סודות נעלמים, ואם זה לא נעשה ככה,

לא יפעל המצווה, לא תעשה את מה שצריכה לעשות,

ולדוגמה,

משכן לא תהיה שכינה.

והנה לכאורה יעלה בדעת האדם לפי שכל אנושי,

אשר אם היה נמצא בעולם אדם מיוחד,

אשר בא כבר בסוד השם, יודע סודות, סדרי בראשית ומרכבה,

ויוכל להבין מעצמו מהם איך לעשות את המשכן בכל הפרטים שבו.

ועניין זה הוא שביקשו ישראל אז,

אתם שומעים?

אחרי שראו שמשה היה עומד בין השם ובינם ולא בא,

רצו לעשות מקום מיוחד שיהיה מסוגל,

אשר בו יהיה השראת שכינתו.

וכמו דבאמת היה אחר כך במשכן,

זאת אומרת,

עם ישראל ראו

משה רבנו איננו,

והם רצו שתשרה שכינה,

כמו שהייתה שורה שכינה על משה רבנו,

מה השם היה מדבר איתו.

אז הם אמרו אין משה.

זה משה האיש, לא ידענו מי היה לו.

אז עכשיו הם חיפשו עץ איזה חלופה.

ולכן הם עשו את העגל.

ובאמת הם כיוונו לדבר שבסוף היה, כי בסוף היה אחרי העגל מה היה תיקון? משכן.

במשכן הנביא שכינה.

והם ניסו מעצמם

להגיע לזה.

ועל ידי ידיעתם בנסתרות

רצו להבין המעשה אשר יעשון.

ונמצא מחשבתם של ישראל שהיה בזה לטובה.

שהם יזכו על ידי מלאכתם זו להשראת שכינה.

הם ראו כשנפתחו השמיים שור,

אריה, נשר, אדם.

אז הם בראו למטה בתבנית שור.

אמרו אם יש שור למעלה,

אנחנו נברא פה שור.

והשור הזה הוא לא בן תמותה.

משה בן תמותה, הנה, רואים את המיטה שלו מרחפת באוויר. מת.

ככה הם ראו.

השטן עשה אותם נביאי שקר.

כולם נביאי שקר.

אז הם אמרו, הוא מת. אז נעשה אמצעי שדרכו תשרה השכינה שלא מת.

מה ראינו שם? שור.

מה זה גם?

הוא ראו גם נשר, נשר. יחריתו שור.

אמנם טעו בזה טעות

אחת

הן אמת

שמעשה האדם בעולם התחתון

גורם תיקונים וסדרים טובים בכל העולמות כולם.

כי כן גזר הבורא יתברך

שהעולמות יהיו מתנהגים על פי מעשה האדם בזה העולם.

לכן המלאכים יתנגדו שמשה יוריד את התורה.

כי הם ינעו ברגע שהוא לוקח את התורה למטה,

הם יהיו מושפעים מהאדם למטה.

ועכשיו הם יהיו תלויים בבחירה של האדם.

אז הם לא רצו.

אמנם כל זה הוא רק

אם אותו המעשה צוותה עליו התורה לעשותו.

וכן במעשה המשכן

רק אז אשר צוותם השם לעשותו בכל פרטיו.

ואז כשקיימו ציוויו לעשותו ככל אשר צוותם,

נעשו כל התיקונים למעלה.

כי זה על פי מצוות השם, לכן תמיד כתוב שם במשכן כאשר ציווה השם את משה, כאשר ציוות משה.

להזכיר כל הזמן שזה הולך עם ציווי. בלי ציווי לא יכולים לפעול כלום בסדרי העולמות.

יכולים רק לקלקל.

אבל אם יעשה האדם איזה מעשה שלא נצטבע עליו בתורה רק מדעת עצמו,

אותו המעשה אינו מועיל כלום.

והמעשה מצד עצמו לא יפעול שישרה שכינתו עליהם.

בעיקר התיקונים בכל המעשים הוא מה שעושים את רצון הבורא.

ובלאו הכי אינם רק תחבולות והתחכמות אנושית.

וזה נחשב לחטא גדול.

על כן, נכשלו במעשיהם ויצא ממנו עגן.

זה ביאור נפלא של בעל בית הלוי להסביר מה היה המעשה פה.

מבואר בדבריו ששורש החטא של ישראל בחטא העגן,

במה שהם התחכמו לפעול מעצמם להשרות שכינה,

במה שהם ידעו סודות והטעמים של המצווה,

והם לא עשו על פי ציווי השם.

והעניין הזה הוא ההפך ממהלך תמימות.

זה ההפך מתמימות, כי תמימות זה ציווי בלבד.

וזה לא היה מהלך התמימות של הקדמת נעשה לנשמע,

שזה בלי לחקור אחר עתידות וטעמים,

אלא לעשות רק את ציווי ורצון השם,

מחמת שכך ציווה השם את ברך.

ובחטא העגל הם התחכמו ללכת בדרך הפוכה.

עשו תחבולות והתחכמות לפעול בעצמם.

על פי הסודות והטעמים ולא מחמת ציווי השם. לכן מתוך חטא העגל הפסידו את התיקון של זוהמת חטא האדם הראשון שהתיקון על חטא האדם הראשון היה שהם פרקו את החשבונות הרבים שהם קיבלו עליהם לעשות ציווי השם בלי שום טעמים וחשבונות

ומתוך חטא העגל שהפקיעו עצמם מציווי השם והתחכמו לעשות מדעת עצמם

הפסידו את התיקון הזה וחזרו לקדמותה.

אם קודם הם תיקנו על ידי מה שאמרו נעשה ונשמע דהיינו נעשה רק ציווי השם ונשמע אחר כך

עכשיו שהם החליטו לעשות בלי ציווי השם הם החזירו את המצב לקדמותו

מה זוהמה חסרה רואים מפה

נעשה ונשמע תמימות

זה להתפטר מיצר הרע

ואז זוהמה לא שולטת

וסיעתא דשמיא תשלוט בכל מעשיו של האדם

עכשיו זה הביאור

מה שנדמו ישראל האתרוג

כשהקדימו נעשה נשמע

כמו שאתרוג פריו קודם לעליו

הנה יעוין בספר מעלות התורה לחסיד רבי אברהם אחיו של הגרם

אבל יובן מה שדרשו זיכרונם לברכה

ועלי הוא לא ייבול

אפילו שיחת חולין של תלמידי החכמים צריכים לימוד

לכאורה מהי תלמודה?

נראה שידוע שאדם נמשל לעץ

שנאמר כי אדם עץ השדה

בדיבור שלו נקרא פרי

ולכן נקרא ניב שפתיים

מלשון תנובת השדה

שהוא מניב, מניב פירות

הדיבור מניב

לכן נקרא נביא

מלשון ניב שפתיים

שזה מביא פירות

כשהנביא מצליח להשפיע על העם זה נקרא תנובה,

נביא

כי זהו עיקר חיות האדם

שהוא מדבר

ועושה פירות

כמתרגמינן ויהיה אדם נפש חיה לרוח ממללה

כל זה כשהאדם מדבר בתורה

אבל אם הדיבור הוא בענייני עולם הזה

הוא כמו העלין

שהם שומרים על הפרי

כך הדיבור בענייני עולם הזה

הם לחיזוק

וקיום הגוף בעבודת הבורא

דיבור שאדם מדבר בענייני עולם הזה

נגיד אתה מדבר

על עבודה,

אתה מדבר על דירה, אתה מדבר על דברים כאלה

הדיבורים האלה הם חיזוק וקיום הגוף בעבודת הבורא זאת אומרת זה

אתה מדבר על דברים שהם יסייעו לך בשביל שבסוף תוכל ללמוד תורה

אז זה נקרא רק עלים, זה לא פירות.

כי רק דיבור בתורה נותן פרי. כל מילה שאתם שומעים, ולא נרדמים עכשיו,

כי אסור לישון חוץ לסוכה,

אז כל מילה שאתם שומעים זה תרי״ג מצוות.

כל מילה.

אז לכן

זה נקרא פירות.

כשמדברים תורה זה פירות.

כשמדברים על ענייני חולין שהם מסייעים רק

לענייני התורה והרוחניות,

זה נקרא עלים, כמו שעלה שומר לפרי. זה עדיין לא הפרי.

עכשיו יובל מה שאמרו חכמים, ועלה הוא לא ייבול.

אפילו שיחת חולין של תלמידי חכמים צריכים לימוד.

אפילו העלה הוא

של החכמים,

השיחות חולין שלהם,

צריכים לימוד.

הבנתם?

מדהים.

מבואר בדבריו

שעניינם של העלין כלפי הפרי זה שמירת הפרי,

ובזה יובנה השוואה בהקדמת פריו לעליו,

להקדמה של נעשה לנשמע.

כל האילנות טבע גדילתן, כפי שחקק הבורא בטבען, שקודם כמוכן להם השומר, שישמור עליהם דהיינו העלים.

אחר כך גודל הפרי בעצמו,

וזה בחשבון נאמן,

שיהיה מוכן להם שומר לשמור עליהם את גדילתם.

אולם גדילת האתרוג היא בלי חשבון כלל.

במהלך של פריו, קודם לעליו,

היינו שגדילתו לעשות רצון קונו בלי חשבון. שמעתם?

האתרוג החליט שהוא רוצה להוציא פירות לעשות את רצון קונו בלי חשבון.

שעדיין לא אוכל עבורו שומר לשמור על גדילתו, דהיינו עלין.

בזה היו דומים ישראל האתרוג.

קיבלו על עצמם לעשות ציווי השם בלי חשבון,

בלי מחשבות.

בלי לשמוע הם יכולים לקבל על עצמם את כל מצוות התורה.

על פי הדברים האלה נמצא עכשיו עניין משותף

בשני העניינים שנתייחדו באתרוג.

אמרנו דבר אחד פריו קודם לעליו,

ואמרנו שטעם עצו ופריו שווין.

והנה יעוין ברש״י בראשית א' י״א.

עץ פרי, רש״י אומר, עץ פרי,

שיהיה טעם העץ

כטעם הפרי.

עץ פרי, העץ והפרי שווים.

והאדמה היא לא עשתה כן.

אלא ותוצא הארץ עץ עושה פרי.

לא עץ פרי,

העץ רק עושה פרי.

לפיכך,

כשנתקלל אדם על עוונו,

נפקדה גם היא על עוונה ונתקללה.

מבואר בזה

שבשורש הדברים

יש שייכות בין חטא האדמה

שלא עשתה עץ שטעמו וטעם פריו שווין,

וחטאו של האדם הראשון

שאכל מעץ הדעת.

שהרי נפקדה האדמה על חטא הזה,

כשנפקד האדם הראשון על חטאו.

ובקללה שנתקלל האדם על חטאו,

נתקללה גם האדמה על חטא ה...

נו, מי יכול להגיד לי עכשיו למה?

מי יכול להגיד לי למה?

למה?

נפקדה האדמה בעוונה בשעה שחטה האדם הראשון.

יש שאלה מגנימה, איך זה יכול להיות שהאדמה,

אתם רואים את הבחירה בכלל?

המלאך, המלאך, המלאך שלה,

הממונה,

כן,

היא עשתה חשבונות,

אם כדאי לעשות ככה או לעשות ככה, יכול להיות שזה ככה ויהיה ככה,

לכן החליטה ככה וככה.

והאדם

גם עשה חשבונות,

רק כשהוא עשה חשבונות,

הנה, אין שאלה חשבונות.

נשאלת השאלה,

מה השווי בין

האדמה לבין האדם?

כתוב שהאדמה התכוונה

לשם שמיים.

התכוונה לשם שמיים.

לא אכנס לזה, כי אתם תסתבכו קצת עם זה,

אבל התכוונה לשם שמיים.

שיהיה פתחון פה לאדם הראשון כשהוא יחדא.

מה יהיה הפתחון פה?

הוא יגיד,

ריבונו של עולם,

מה אתה רוצה ממני?

אתה בראת אותי מהאדמה,

אני אדם, מאיפה אני?

מהאדמה.

האדמה חטאה.

אני בגנים שלי, יש לי את החטא.

היא עשתה את החשבונות,

אז גם אני עשיתי את החשבונות.

אנחנו אומרים מסליחות.

זכר, כי עופר אנחנו.

מה זה הזכירה הזאת שעפר אנחנו? מה זה אומר?

אומר אנחנו, מאיפה אנחנו?

מה עפר?

מה עשתה האדמה?

חטאה.

ממה יצרת אותי וקיבלת אותי מהאדמה?

עשית אותי מהחומר הזה?

אז אם החומר הזה עשה ככה, מה אתה רוצה ממני?

התקוונה האדמה.

לשם שמיים.

נמשיך רגע.

תכף.

ובכן,

אומר שבשורש הדברים יש שייכות בין חטא האדמה שלא עשתה עץ

שטעמו וטעם פריון שווין,

והחטא של האדם הראשון שאכל מעץ הדעת.

שהרי נפקדה האדמה על חטא הזה כשנפקד האדם הראשון על חטאו.

ובקללה שנתקלל האדם על חטאו, נתקללה גם האדמה על חטאה.

וכן מבואר בשלה הקדוש

על פרשת בראשית.

בתורה אור,

בעניין החטא הזה של חווה והאדם

נמשך

מצד מה ששינתה הארץ ולא הוציאה עץ,

שיהיה בו טעם פרי כמו שאפרש.

אז הוא מציין

שהחטא של אדם בחטאו נמשך

ממה ששינתה הארץ ולא הוציאה עץ.

שיהיה בו טעם פרי כמו שאפרש.

ובאמת הארץ חשבה לטובה

וסברה מצווה כעבדה,

כמו שנתבהר לעיל.

על כן היא לא נענשה.

על כן היא לא נענשה.

אבל אחר כך,

כשנמשך מזה חטא אדם וחווה,

ועל ידי הארץ הם חטאו,

על כן כשנפקדו על עוונם, אזי ארורה האדמה בעבורך.

בגלל שאתה לקית בחטא, אז גם היא תלקה.

כי היא גם כן הגורמת לחטיא אותם.

וזהו, ארורה האדמה בעבורך. ולמה בעבורך ולא קודם?

אמר כי ממנה לוקחת.

כלומר, לקיחת העבירה שלך היא ממנה ומסיבתה.

מי אומר את זה? השאלה הקדוש.

צריך ביאור עכשיו.

מה השייכות בין חטא האדמה וחטאו של אדמה ראשון?

פרש החזקוני.

יש ללמוד של טובה נתכוונה.

לפי שכמה אילנות יחסרו, אם העץ עצמו יהיה כפרי.

ואף על פי כן,

כשנתקלל האדם על חטאו,

נפקדה גם היא ונתקללה.

דבהדי כבשי דרחמנא, למה לך?

כי יד השם לא תקצר.

למה את צריכה לעשות כל מיני חשבונות?

יחסרו אילנות, לא יחסרו אילנות, מה זה עניינך?

מה את נכנסת לחשבון?

לפי דבריו יש לנו הבנה

בשייכות שבין חטא האדמה וחטא הדם הראשון, שגם השורש של חטא האדמה

הוא מתוך מהלך של חשבונות רבים,

שהיא חשבה לשנות ציווי השם, מתוך חשבון העטים.

לפי כמה אילנות יחסרו אם העץ עצמו יהיה כפרי.

וזו התביעה כלפי האדמה,

שהיה לה לעשות ציווי השם, כמו שנצטוותה בלי שום חשבונות משל עצמה.

לפיכך, בשורש החטא,

חטא האדמה וחטאו של האדם הראשון, עניין אחד,

מהלך של חשבונות רבים.

עכשיו מבואר היטב שנתייחד האתרוג בשני העניינים האלו,

שפריו קודם לעליו, וטעם עצו ופריו שווים.

האתרוג, שימו לב עכשיו,

מיוחד באילנות.

הוא לא היה שותף לחטא האדמה.

שהוא קיבל את ציווי השם כפישוטו,

שטעם עצו ופריו שווין.

הרי הפקיע עצמו ממהלך של חשבונות רבים.

היי, כשמחזיקים עכשיו אתרוג ביד ומבינים דברים כאלה,

זה לא אתרוג, יאבא ביי, זה לא אתרוג.

תיקון חטא הדם הראשון,

שקיבל ציווי בלי חשבון אחר כלל,

וזה בא לידי ביטוי בהש שפריו קודם לעליו.

כמו שנתברר לעיל שכל העיינונות,

פריין קודם לעליהם הוא במהלך של חשבון שיהיה מוכן להם שומר לשמור עליהם, אבל האתרוג גודל בלי חשבון כלל.

במהלך של פרי קודם לעליו,

שגודל לעשות את רצון קונו,

אפילו שעדיין לא הוכן עבורו שומר שישמור את גדילתו.

ומתוך המהלך של פריו הקודם לעליו, בלי חשבונות כלל,

לא נכלל האתרוג גם בחטא האדמה,

והוא המיוחד באילנות

שטעם עצו פריו שווים.

לפי זה,

לפי זה,

אמרנו שתפוע זה אתרוג.

ולפי זה,

כמו שבחטאו של אדם הראשון,

שהוא מתוך מהלך של חשבונות רבים,

שורש התיקון הוא באמירה נעשה ונשמע בלי חשבונות,

שזה עשיית רצון ה' בלי חשבון,

בזה ניתקנו ישראל מחטא אדם הראשון,

גם בחטא האדמה.

שורש התיקון הוא בפריו קודם לעליו,

שזה מקביל להקדמת נעשה ונשמע,

כמפורש בסוגיה בגמרא בשבת.

והאתרוג שפריו קודם לעליו, שהוא מקביל להקדמת נעשה ונשמע,

יש לו שורש תיקון מחטא האדם והאדמה,

ולפיכך נתייחד האתרוג בזה שטעם עצו ופריו שווין ולא נכלל בחטא האדמה.

והנה עוין בבראשית רבה,

ט״ו ז״,

מה היה אותו איילון שאכל ממנו אדם וחווה?

רבי אבא דעכו אמר, אתרוג היה.

עדהו דכתיבה תרא האישה

כי טוב העץ למאכל.

אמרת,

צאו ראה,

איזו אילן

שעצו נאכל כפריו

ואין אתה מוצא אל האתרוג.

ותרא האישה כי טוב העץ למאכל.

העץ למאכל.

אז העץ זה פרי.

איזו,

שהעץ סתם פרי,

אינך מוצא אל האתרוג.

אז לכן אומר,

רבי אבא דעכו, שזה אתרוג היה מהפסוק?

שזה היה עץ מאכל.

ומהדה רמזה התורה על סוג האילן

שהוא אתרוג

למה שדיברה התורה על אילן שטעם עץ עופריו שבין.

מבואר לכאורה,

דזה מעיקר תוכן עניינו של האילן שאכל ממנו האדם הראשון,

שיש סוג אילן שטעם עצו עופריו שבין.

נראה בביאור עניין זה,

על פי הדברים המבוארים לעיל,

בהא שטעם העץ והפרי שבין

נמצא הצד שכנגד היצר של חטא הדם הראשון,

נמצא הצד שכנגד פיתוי היצר של חטא הדם הראשון,

שבהא שטעם עצו עופריו שבין,

יש הפקעה מחטא האדמה ללך ישר כמו שעשה אלוקים

ולפרוק מעול צווארות החשבונות הרבים.

והתיקון לחטא האדם נמצא באילן הזה עצמו.

אז האילן הזה היה מכוון בדיוק למה שהוא עלול לחטוא.

כי האילן בעצמו הוא טעם פריו קודם לעליו,

ועצו ופריו שבים.

פירושו,

שהוא עושה את ציווי האלוקים,

ודבר שני,

הוא לא מרד כמו שהאדמה המרידה את כל העצים והוא עשה את ציווי הבורא.

אז הוא בעצמו לימוד לאדם הראשון מעצם היותו העץ הזה.

במה שטעם עצו פריו שבין, לכן הד העץ שאחד מן האדם הראשון,

טעם עצו ופריו שבין,

הוא מעיקר תוכן עניינה של המצווה של מצווה האדם הראשון,

שלא לאכול מן העץ.

ובזה גם טמון השורש לתיקון החטא.

לפיכך, כך היא הגדרת התורה לעץ הזה, כי טוב העץ למאכל,

שזה תוכן עניינו, שטעם עצו ופריו שבין.

על פי הדברים האלה,

הדברים המבוהרים בלנו היטב דברי הגאון בעל לב הרייה, שאמרנו קודם, שהביא הגאון בעל בית אפרים,

שהתיקון שיש במצוות ארבעת המינים

על חטא אדם הראשון,

וכיוון שעץ שאכל ממנו אדם הראשון

אתרוג היה.

שהרי בעד העץ שאכל ממנו אדם הראשון אתרוג היה נעוץ שורש התיקון

של החטא הראשון,

משום שטעם עצו ופריו שבין,

כמו שנתבהר.

לכן נטילת האתרוג

יש בה מהלך של תיקון על חטא אדם הראשון,

והן הן הדברים המבוהרים בספר אין מקלט,

כי סוד ארבעת המינים תקן עוון הראשון שפקם אדם הראשון,

וזהו פרי עץ הדר,

טעם

העץ והפרי שווין,

פרי עץ,

פרי עץ הדר,

פרי עץ,

יתוקן החטא ההוא.

לפי המבואה הרבה שטעם פריו ועצו שווין נמצא שורש תיקון של החטא, ולכן האתרוג

שזה טעמו פריו ועצו שווין בא לכפר על חטא הדם הראשון.

אז אנחנו שלוקחים עכשיו,

מתקנים חטא הדם הראשון, ואם אנחנו מבינים מה התיקון פירושו,

פירושו שאנחנו צריכים להגיד נעשה ונשמע,

ואנחנו צריכים לא לשנות.

לא כמו ששינתה האדמה,

אלא כמו שאתרוג לא שינה.

לא לשנות כהוא זה,

לפרוק עול החשבונות,

ולהקדים נעשה ונשמע תומת ישרים תנחם.

נראה להוסיף עוד על פי המבואר בהקדם דברי הגאון בעל החמיק ברכה, אביו של השלה הקדוש.

המעלה הראשונה הוא שהקדימו נעשה לנשמע,

וזה רמוס באתרוג,

שהוא מקדים פריו קודם לעליו, שלא כדרך שאר העילונות, כי הוא מבואר בתוספות שבת דף פחד.

מבואר שהאתרוג בא לרמז על מחלתם של ישראל,

שהקדימו נעשה לנשמע,

בזה הם נמשלו לאתרוג,

שפריו קודם לעליו...

לפי זה יש תוספת ביאור.

באז שהאתרוג בא לתקן חטא אדם הראשון,

הרי לפי המבואר, עיקר התיקון של חטא אדם הראשון בא בהקדמת הנעשה לנשמע,

בזה שהם פרקו מעל צווארם על חשבונות רבים שחשבו בני האדם,

מכוח זה נתקנו מחטאו של אדם הראשון ופסקה זו המתן,

ולפיכך האתרוג שמרמז על עניין זה בא לתקן חטא הקדמון.

וכל זה בא להפקיע את החשבונות הרבים.

נכון, שאם הוא יפספס אז הוא יחתוך אותו לחתיכות.

הרמב״ם פוסק הלכה.

הרמב״ם פוסק הלכה.

בסוף אל-קודש מיטבי יובל.

ולא רק שבט לוי,

אלא כל אחד מבאי העולם שהבינו מדעו,

והבין מדעתו,

לעזוב

ולפרוק מעליו

את עול החשבונות

הרבים אשר חישבו בני אדם

ועסק בתורה,

הרי זה נתקדש קודש קודשים,

והשם יהיה נחלתו וכו' וכו' כמו שהיה ללוויים.

מה אומר שם הרמב״ם?

הוא משתמש בפסוק הזה.

מה הוא אומר? אם אתה רוצה ללמוד תורה,

לא רק שבט לוי,

שהם עוסקים בתורה.

כל אחד מבאי העולם

אם הבינו מדעו

ופרק

עול החשבונות הרבים

של בני אדם,

זה הסיפור שלנו.

זה החטא.

זה החטא.

מה החטא?

חשבונות.

הוא אומר, מי יכול לזכות לכתרה של התורה?

מי יכול להיות משבט לוי אפילו שהוא לא משבט לוי?

מי שפורק את עול החשבונות הרבים אשר ביקשו

בני האדם.

ברגע שהוא פורק מעליו את זה,

הוא הופך להיות מובטח על ידי הקדוש ברוך הוא שהוא לא יעזוב אותו ולא ייטוש אותו והוא יהיה נחלתו, הוא ייתן לו הכול.

אתם שומעים מה הרמב״ם מכניס? מכניס בהלכה פסוק.

והוא אומר את שורש החטא של האדם הראשון.

שורש החטא של האדם הראשון זה גורם שאדם לא יהיה בן תורה.

אבל אם לא יהיו לו שום חשבונות,

מאיפה יבוא אוכל, מאיפה יהיה זה, שום דבר. אמרו כבר חכמים.

אתה רוצה להיות תלמיד חכם?

תתאכזר לבניך כעורב.

יש עדיין עשבים בנחל,

שילכו לאכול.

לא בעיה שלך.

אם אתה תמות,

הם יאכלו או לא יאכלו?

ועוד איך יאכלו.

אם תהיה חולה מבית חולים,

הם יאכלו או לא יאכלו, יאכלו.

אז למה כשאתה חי ובריא הם לא יאכלו?

זה רק חשבונות.

כן, לא משנה, לא חסר היום.

יאכלו,

אבל חשבונות, קרניים.

נו,

הרמב״ם פוסק להלכה, לפי כל מה שלמדנו עכשיו.

לכן הוא אומר,

לכן נקטו חכמים שולקחתם לכם ביום הראשון,

ראשון לחשבון עוונות.

איזה עוונות? של אדם הראשון.

פרי עץ הדר.

מה זה? האתרוג.

אז התורה אומרת בפירוש שאת התיקון של אדם הראשון אנחנו עושים עם האתרוג.

שהרי עיקר התיקון הוא באמת בעניין זה של חשבון העוונות שחישבו חשבונות רבים.

והאתרוג בא לתקן זה. להעמיד את הבריאה מהלך של ללכת ישר

כמו שעשאו אלוקים ופרק מעול צווארו על החשבונות הרבים אשר חישבו בני אדם כלשון הרמב״ם.

ובשורש העניין הזה מצאנו בדברי רבנו בחייה עניין עמוק מאוד בסוד העניין שמצוות ארבעה מינים בא לכפר לך את האתרון הראשון.

עץ החיים

ועץ הדעת

בגן

היה עץ החיים

והיה עץ הדעת

למעלה

הם תפארת

ועטרת מלכות

והאדם חטא במעשה ובמחשבה

בעץ הדעת ובדוגמתו

והנה אדם בחטאו לא כפר בשם המיוחד

כי אף על פי שהיה רואה עץ החיים כנגדו

היה סבור שעץ הדעת עיקר

ונמשך אחריו להאמין

כי הוא העיקר בהיותו טוב ורע כולל כל ההפכים כולן

וכל הפעולות בעליונים ובשפלים נעשים על ידו

כל הפעולות

בעליונים ובשפלים נעשים על ידו, ככה הוא סבר

האדם הראשון

ומטעם זה הזכיר הכתוב פרי בעץ הדעת

ולא תמצא כן בעץ החיים

חטאו היה שקיצץ בנטיעות

כלומר שקיצץ כוח השם המיוחד

הנכנס בנטיעה

והיה הסיבה שתיבש הנטיעה ותישחט

וראויה הנטיעה שתינקם ממנו

ולכן נחנש במיתה

שתיפרד נפשו במותו מגופו

כנגד מה שהפריד הכוח העליון מן הנטיעה

כביכול הוא המיט את הנטיעה

אז לכן הוא מת גם

ובזה החטא נדב ואביהו

שנענשו בנטיעה

זהו ותצא אש

וכן אלישוע בן אבויה

דברי רבנו בחיה אלה הם בפנימיות התורה

אינם לפי ערכנו

אבל מה שמבואר מדבריו

שבחטא אדם הראשון קיצץ בנטיעות

ראינו שגרם להפריד בין מידת התפארת ומידת המלכות

עניינם של מידת התפארת ומידת המלכות מבואר בשלה הקדוש תצווה תורה עוד

הנה כלל סוד הבניין שלמעלה

הוא קודשא בריחו ושכינתא

דהיינו תפארת הכולל שש קצוות ומשפיע על המלכות ומתייחד ומזדווג עימה

וכן כתב בתולדות אדם

ההנהגה שהם חסד, דין ורחמים

נפענים על ידי שבע ספירות שהם חסד, גבורה, תפארת, נצח, חוד, יסוד, מלכות

בסוד זכר ונקבה

שישה קצוות בסוד הזכר

המשפיעים שישה קצוות בסוד הנקבה שזה המלכות

המקבל את ההשפעה להנהיג בהם את העולמות

בחטאו של אדם

הוא הפריד את מידת המלכות

שהיא מנהיגת העולמות

משאר הספירות המשפיעות בה שזה עניין קיצוץ בנטיעות

בהמשך דבריו מבואר שזה שורש העניין

שמצוות ארבעת המינים

באה לכפר על חטא הדם הראשון.

בכאן חטא אדם שכבר הזהירו ומחצה דעת טוב ורע לא תוכל

וכלל בו שתי אזהרות, אחת למטה ואחת למעלה,

שלא יאכל מפני עץ הדעת,

שלא יתלבש בתאוות

ולמעלה שלא ירער אחר דוגמתו

ולא יתפתה לומר שהוא העיקר

ושאין למעלה מנו סיבה עליונה,

שזה היה כדעת דור הפלגה.

זה מה שאומר ומעצה דעת טוב ורע לא תוכל ממנו,

וכך הוסיף לומר ממנו, כלומר לא תפרידנו ולא תעשה מן הפרי אילן בפני עצמו

ולא מן הענף שורש בפני עצמו.

זאת אומרת, אל תעשה מן הענף שורש בפני עצמו

וכן לשון ויאכל

כלומר שעבר על שתיהם

וזהו לשון אכילה. אכילה זה לשון כיליון הדבר והשחטתו.

ולימד הכתוב שהשחית משני צדדים,

שהאכל מן הפרי למטה

וקיצץ בדוגמתו למעלה

ומשם ואילך נצטווינו בתורה להביא בתשרי

שנברא בו אדם, בתשרי נברא אדם אתרוג עמלוליו ומיניו

כדי לחבר ולייחד את הכול.

מבואר שעניין נטילת האתרוג עם הלעולב

הוא לחבר ולייחד מה שקיצץ בנטיעות אדם הראשון.

הלעולב זה כנגד עץ החיים,

והאתרוג כנגד עץ הדעת.

כי לפי שקיצץ אבינו הראשון וחטא באתרוג לבדו,

אין אנו מביאים האתרוג לבדו,

אלא נביאהו עם שאר אפריל יחדו עם כולן וכולן עמו,

ומזה אנו מתקנים את אשר עיוותו ומרצין בו המקום.

העניין הזה שכתב רבנו בחי הוא עניין שהובא מסידור יעבץ,

אתרוג במלכות,

ומלשון תרגום לא תרוג דמרי גג למיכל, כי פרי ההדר הוא בסוד עץ הדעת.

שבו חטא האדם הראשון שקיצץ בנטיעות,

לפיכך צריך לחבר אותו בלוליו שהוא עץ החיים.

עץ החיים זה מידת התפארת, כמובן בזוהר הקדוש,

עץ חיים מן המחזיקים בה,

עץ החיים תפארת

מעץ הדעת, מידת המלכות.

יסוד הדברים,

כשהאדם הראשון חטא במה שקיצץ בנטיעות,

דהיינו שהפריד את מידת המלכות שהיא מנהיגת העולמות,

ממידת התפארת הכוללת את שש הספירות המשפיעות בה,

לכן התיקון על חטא האדם הראשון הוא בחיבור האתרוג עם הלוליו,

שעניינו לחבר את האתרוג שהוא מורה על מידת המלכות,

והוא חטא הדעת,

זה האתרוג שאכל ממנו האדם הראשון, עם הלוליו שהוא חטא החיים,

שהוא מורה על מידת התפארת הפועלת להשביע במידת המלכות, להנהיג את העולמות.

לכן מצוות ארבעת המינים יש בה תיקון על חטא האדם הראשון.

זה הביאור במה שכתב רבנו בחיום, משם ואילך נצטווינו בתורה לאביו בתשרי, שנברא בו אדם אתרוג עם לוליו ומיניו כדי לחבר ולייחד את הכול.

וכן במה שכתב, כי לפי שקיצץ אבינו הראשון וחטא באתרוג לבדו,

אין אנו מבין האתרוג לבדו אלא ביום שאר אפריל יחדו עם כולן וכולן עמו,

ומזה אנו מתקנים את אשר עבדו ומרצין בו המקום.

דהיינו שחטאו של האדם הראשון היה במה שקיצץ בנטיעות, הפריד מידת המלכות המקבלת ההשפעה

ממידת התפארת הכוללת את הספירות המשפיעות,

ולתיקון החטא נצטווינו בכל שנה להביא את האתרוג עם הלוליו ולחברם יחד,

לחבר את האתרוג, שהוא מידת המלכות,

בחינת עץ הדעת עם הלוליו,

שהוא מידת התפארת ובחינת עץ החיים,

לחבר את ההנהגות של הקדוש ברוך הוא ביחד ולתקן את מה שקרקע האדם הראשון בחטאו בקיצוץ של הנטיעות.

זה מה שאנחנו רואים בשעת אגודת הלוליו, כך מובא במחזורים.

יהי רצון מלפניך,

השם אלוקיי ואלוקי אבותיי.

שיתקשרו עם אגודת לוליו זה,

הגדולה והגבורה והתפארת והנצח וההוד,

ככל בשמיים ובארץ, לך שם הממלכה.

שזה האגודה לאגד את כל המידות האלה יחדיו, מה שהוא הפריד קודם.

דהיינו, בחיבור כל ארבעת המינים אנחנו באים לחבר כל הספירות שהן גדולה, גבורה, תפארת, נצח, הוד, יסוד ומלכות.

סיימנו.

כמה הבנתם, כמה לא הבנתם,

יש שידור חוזר.

אבל מכל מקום,

הצלחתי להחזיק אתכם קצת, חלק ערים וחלק ישנים.

אבל מי שהבין,

מי שהבין

מה שאמרנו פה,

אז זה לא, לוקחים חתיכת אתרוק, הולכים לקנות ארבעת המינים וככה וזה,

תיקונים בעולמות אנחנו עושים,

תיקונים בעולמות, אנחנו, אתה מאמין, דרור,

אנחנו מתקנים תיקון חטא הדם הראשון.

בחייאת דרור.

אחרי שאתה חוזר, צריך לשאול אותך, נו, תיקנת את הדם הראשון או לא תיקנת?

אבל יש לנו לימוד אדיר, אדיר, אדיר, אדיר.

מה היה הסוד של חטא הדם הראשון שעליו צריך את התיקון?

זה החשבונות.

החשבונות, לא עושים חשבונות.

נעשה ונשמע. הוא עושה הרבה חשבונות.

זה לא מחכים, זה מטפש, כי צריך להיות תמים.

כשאדם חכם,

זה לא טוב.

חכם לרע, אחר כך הוא נהיה.

צריך להיות תמים.

איש תם,

יושב אוהלים.

איש תם.

תם.

זה הניצחון.

אתה לא נותן דריסת רגל ליצר הרע.

אין חשבונות.

אתה יודע, סוכן ביטוח שמגיע בדלת, אם תפתח את הדלת,

הוא יוצא ממך איזה פוליסה.

למה?

הוא עלוקה. לימדו אותו, אתה מבין? איך לא לשחרר אותך, איך להראות לך שאתה מפסיד, ואיך אתה זה, ואיך אתה לא כדאי לך, ומה אתה משקיע, לעומת מה שאתה מקבל, ופה פה פה פה.

הוא יוצא ממך משהו.

וזה סוכן ביטוח שרק התחיל, עבר קורס.

זה לימד את כל העולם קורסים, ועוד לא למדו את הפטנטים שלו. 5,700 וכמה שנה,

מכר את הפוליסות שלו לכולם.

פוליסות מוות.

אתה מבין? מחתים אותך על למות, למות, למות. מחתים אותך על פוליסה שתמות.

וחותמים אנשים בקיים מחייכיים, ותיקח אותי.

ואומרים לו, אחרי זה אתה מנוע, אז אתה לוקח אותי?

כן, לוקח אותו טיולים, לוקח אותו פה, לוקח אותו שם, זה מבסוט, חתם לו.

זאת אומרת, נעשה ונשמע.

זה בלי חשבונות.

דם.

פריו קודם לעליו.

דם עצוב פריו שווין.

לא שינה אתרוג ממה ששינתה האדמה.

זה האתרוג.

האתרוג הזה מלמד אותנו

להקדים נעשה ונשמע,

ומלמד אותנו לא לשנות מציווי השם.

לא לשנות.

כמו שהוא לא שינה.

וזה עץ הדעת שהאתרוג.

שהלימוד ממנו אל תשנה.

אל תשנה.

ותקדים תמיד נעשה ונשמע. זה סוד עץ הדעת.

ואנחנו לוקחים את זה ביחד עם הלולב כנגד עץ החיים,

ועושים תיקון.

מוליך ומביא, מעלה ומוריד, להמליך את הקדוש ברוך הוא ולייחד אותו בכל העולמות.

ולהוריד שפע מכל העולמות.

ולעצור כללים רעים.

וזה כנגד הרצונות הרעים והדעות הרעות.

ככה מובא שזה לעצור.

אבל היה צריך לתת לנו את הדרושה, נראה לי, בטמתי כיפור.

לפני שמותים.

עכשיו יש לך עוד סיבובים אחרונים.

עכשיו יש לך שבע עקפות כנגד.

אז אתה צריך לדעת מה אתה עושה.

והערבות שחובטים אותן

זה כנגד השפתיים.

צריך לסתום, כן.

למה השפתיים הכול זה רוח ממללה?

זה הפירות.

הפירות של הבן אדם.

אז לכן צריך לסתום

את הפיות,

הערבות

ואת הקטרוגים.

על ידי זה סותמים את הקטרוגים של היצר עליו וחילותיו.

ולכן חבית חבית ולא בריך.

למה לא בריך?

שלא להשרות

שם שמיים עליהם.

אם אתה אומר ברכות ה' וזה וזה,

שם שמיים שורח על המעשה שאתה עושה, שזה כנגד

כוחות הטומאה שאנחנו רוצים לסתום את הקטרוג שלהם.

אז שלא יחול עליהם שם ה'.

חבית חבית ולא בריך.

בקיצור, הבוייסאי,

תיקון גדול למדנו היום.

בין אם תבינו או לא תבינו, זוכרים או לא זוכרים, תדעו לכם.

מה שאנחנו מחזיקים ביד וה' נותן לנו

זה אוצרות.

כתוב בספרים הקדושים

שכל עשה בעולם יש לו מלאך שאומר לו גדל

זאת אומרת, יש כוח רוחני שנמצא בכל עשה, בכל דבר, בכל עץ וכו'.

יש רק ארבעה מינים שאין להם מלאך

והקדוש ברוך הוא בעצמו, הוא אחראי עליהם.

מי אלה? ארבעת המינים.

והקדוש ברוך הוא נותן לנו לצאת איתם שהם נקראים שרביט של מלך.

בעלו כתוב שהמשתמש בשרביטו של מלך חייב מאיתה.

אז איך אנחנו יוצאים עם שרביטו של מלך להראות דידן נצח שאנחנו ניצחנו את אומות העולם ויצאנו זכאים בדין?

אתם ראיתם כשחוזרים מהמלחמה כולם אההההההההההההההההההההההההההההה אז אנחנו יוצאים

עם ארבעת המינים, נענעים, ניצחנו, ניצחנו,

יצאנו במשפט זכאים.

איך זה שאנחנו משתמשים בשרביטו של מלך?

המלך הזה במקרה הוא גם אבא שלנו.

אז אבא,

אב שמחל, כבודו מחול.

מלך שמחל, אין כבודו מחול.

אז מצד שהוא אבא שלנו, הוא מוחל לנו.

ולכן אנחנו יכולים לצאת עם ארבעת המינים.

אבל אם הגויים יקחו ארבעה מינים,

הם יתחייבו לשמיים,

כי בשבילם הוא מלך.

ואם הם משתמשים בשרביטו של מלך,

הוא לא יכול למחול, אז הם יענשו.

לכן אנחנו צריכים לדעת את המעלה הגדולה שזכינו לה.

עכשיו תדעו לכם,

אנחנו נמצאים בהושענה.

הושענו,

נו,

נו, זה חמישים ואחד.

היום זה היום החמישים ואחד

שאנחנו יכולים לכפר את כל העוונות, לחזור בתשובה לפני שיצאו הפתקאות.

אם חלילה יש פתקאות רעות, מישהו לא בטוח שהוא היה מאה אחוז, חזר בתשובה והכול.

עדיין יכול לשנות. קורעים את הפתקאות הרעים,

מחליפים לחדשים.

אז מה שאדם יעשה תשובה עוד היום ויקבל על עצמו קבלות,

יכול לשנות את הגזרות.

מה הדבר שיכול להקנות לבן אדם

שכר גדול מאוד מאוד בשמיים ברגע אחד, ברגע אחד?

אפשר עכשיו להכניס לחשבון ברגע אחד

טריליונים של מלאכי שרת שיבראו מהחלטה אחת.

טריליונים.

טריליונים. לא טריליונים קטן,

טריליונים ארוך.

אם בן אדם מקבל על עצמו ללמוד שבעה דפים גמרא כל יום,

כשזה לוקח בין חצי שעה לשעה,

במשך שנה הוא מסיים את השס.

כל דף זה מיליון שלוש מאות בערך מלאכי.

כל מילה זה טריאנג.

שבעה דפים זה למעלה מעשר מיליון.

בשבת זה כפול אלף.

אלפיים שש מאות עשרים דפים בגמרא.

תכפילו ביליונים,

טריליונים,

מלא.

החלטה אחת נכנס לחשבון עכשיו,

נכנסת לבפנים.

ודאי שהפתקאות מתחלפות יותר טובות.

עכשיו זה מבחן הטיפשות והחוכמה.

עכשיו מתברר מי טיפש ומי חכם.

מי שעושה את זה, ברור שהוא חכם.

מי שלא עושה את זה, אין ספק שהוא טיפש

אין ספק

הוא פשוט רוצה שייכתבו על הפתק טיפש מטופש

נתנו לו צ'אנס ולא לקח

אז בשביל מה צעקת? למענך

אלוהי עולם

מה אמרת? אמרת שאתה רוצה חיים למענך

הנה נתן לך עוד שנה

כמה יש לך בשנה?

כל יום 24 שעות

שעה אתה מוכן לתת לו?

שזה בשבילך, לא בשבילו

אם אתה לא מוכן

אז אתה גם מחריץ וגם טיפש

יש יהודי, קוראים לו אבי שער

במשך חצי שנה ניסיתי לשכנע אותו

שהוא ילמד שבעה דפים

אבל הוא אמר שהוא עמוס בלימודים

באמת הוא לומד דף היומי והרבה דברים, כל מיני דברים שהוא קיבל על עצמו בתענית דיבור

לא, לא, לא, לא, לפני ראש השנה היה לי שיעור

וניסיתי להשפיע על עוד יהודים שיקבלו על עצמם שייכנסו לראש השנה, כמו שאומרים בביטחון, שיעברו את זה

אז שיקחו שבעה דפים

מתוך קבוצה של בערך

עשרים, עשרים ושניים איש

היה קשה, עד שהוצאתי אחד

נראה בלתי סביר שיהיו שניים

אז הוא אמר לי, אם יהיו עשרה אני לוקח

אז התאמצתי

והוא היה עשירי

בחול המועד סוכות

בשביל שיהיה לו עומס אחרי

לסדרים שיש לו

הוא פינה את עצמו בכל עיסוק רק ללמוד תורה

והוא גמר כל יום למעלה ממאה דפים

כבר עבר חצי שס

בגרסה, בגרסה, בגרסה, בגרסה

מאה דפים

עבר את הגאון מווילנה

הגאון מווילנה היה לומד פי דלת דפים כל יום ומסיים שס בחודש

אם אתה קורא דרור אתה לוקח חופש

מהעבודה לא לא חשוב

עשר שעות אתה תשקיע ביום במקום שתעבוד פה ושם, חודש

אתה גומר את כל השס בחודש

פי דלת דפים

עשר שעות

גומר פי דלת, זה אני אומר לך בלאט לאט, לא כאילו לרוץ בלילה בלילה, בלילה, בלילה, בעשר שעות ככה בנחותה, עם הפסקה,

שתייה ואכילה,

חודש ימים אתה יכול לסיים את הכל

אתה לא רוצה ככה?

חצי שעה, שעה כל יום, שנה

למה כל יום דף?

שבע שנים

אפשר לגמר בשנה

ומקבלים שכר,

מה שאמרתי

מה?

אתה לא צריך לזכור, אתה, הזכירו לך אחר כך.

כתוב, ליגרסינש

באף על גב דמשכח

גם עכשיו אתה לא זוכר כל מה שלמדת

ליגרסינש

אתה זוכר את כל הדפים שלמדת?

אתה זוכר?

אתה יכול להגיד אותם בעל פה?

לא. בעל פה לא.

חכמים חייבו אותנו ללמוד 101 פעם בשביל שלא נשכח

101 פעם שלא נשכח.

100 פעם זה נקרא לא עבדו.

זה עבדת בחינם.

למה? 100 פעם זה סמ״ם.

זה שר של השכחה.

101 זה מיכאל, שר של השכירה.

אבל אף על גב דמשכח ואף על גב דלא ידע מהי כאמר ילמד בגרסה.

כי החפץ חיים אומר שתגיע למעלה ילמדו אותך רק מה שלמדת.

אז אם זה נמצא אצלך בפנים,

ילמדו אותך מה שיש בפנים.

אם לא ראית דברים, לא קראת אותם, לא ילמדו אותך.

אין, רק מה שיש לך. לכן אשרי מי שבא לכאן

ותלמודו בידו.

מה שבאת בסל, זה מה שילמדו אותך.

מה שלא, לא.

לכן יש עניין לגרוס את כל התורה ולגמור אותה לפחות פעם אחת.

בלי להבין.

אתה יכול להבין, תבין. אתה לא יכול להבין, אל תבין.

אבל קודם כל תגמור.

וזו מחלה גדולה מאוד.

יש פה כמה חבר'ה שכבר גמרו חצי שעה משבועות.

יש למעלה מ-1,600 איש שכבר לומדים את זה.

יש למעלה מ-1,000 נשים שגומרות את התנ״ך,

קוראות את התנ״ך.

מה יש לנו לעשות בחיים? אמרתם שאתם רוצים ללמוד.

למעלה, חתום.

נו הנה, קחו, תעמיסו.

יש ילדים קטנים, קטנים, פחות מגיל 16. יש בית ספר בצפון שהתלמידים לומדים שבעה דפים.

בית ספר,

לא ישיבה, בית ספר.

כל בן אדם שהחיים שלו חשובים והוא רוצה להספיק משהו,

על מה תבזבז את החיים? על מה?

על מה?

כל מילה, מצווה.

איזה מצווה? תרייג.

תרייג, תרייג, תרייג, תרייג, תרייג, תרייג, תרייג.

אם היית מוציא מילה מהפה מקבל 613 שקלים,

היית מפסיק לדבר?

היית מחבר מילים.

היית מחבר מילים.

אבל אנחנו לא מבינים שהתורה זה אפילו 613 שקל

זה הבעיה

אם הוא רוצה בשמחה רבה אני גם מברך

אז מי רוצה בעזרת השם יתברך להראות לקדוש ברוך הוא

באמת הוא התכוון בכל העבודה של הימים הנוראים וראש השנה וכיפור

וסוכות אחרי שהקדוש ברוך הוא ישב איתנו בסוכה ושכינה

ועוד יש לנו שמיני עצרת ושמחת תורה על מה תרקוד עם התורה? על מה?

שאתה לא לומד או שאתה כן לומד?

על מה אתה רוקד?

על מה רוקדים? רק תסבירו לי

מי מרים יותר גבוה? מה זה?

מה?

על מה רוקדים?

צריך

צריך לרקוד על שמחת התורה. איזה שמחה? שהם לומדים או שאתה לומד?

על מה השמחה?

כן. מה אתם אומרים? אני רואה שאתה מתלבט.

אני צריך לדבר.

מה יש לפחד?

אתה צריך... אם הם לא אעמוד בזה איך לא תעמוד? יש לך 24 שעות.

24 שעות לא תעמוד.

אני פעם נסעתי באוטו ועצרתי ברמזור ליד חילוני שהיה גם כן ברמזור.

נו, מה עושים?

יש לנו איזה חצי דקה, דקה, עד שהרמזור יתחלף. אז

עשיתי לו ככה,

פתח את החלון.

אמרתי לו, אפשר לשאול אותך שאלה?

אמר לי, כן.

אמרתי לו, תגיד,

אם אני מביא לך בונבוניירה עם 24 שוקולדים,

מה אני מבקש ממך שוקולד אחד או שתיים? תיתן לי? אומר לי, בטח שאני אתן לך.

אמרתי לו, אם הקדוש ברוך הוא נותן לך 24 שעות ביממה,

שעה, שעתיים, לא תיתן לו?

מה, הוא יסתכל עליי ככה?

אמרתי לו, סע, ירוק.

זה נכון או לא נכון?

נו, אז מה הבעיה?

אז מה הבעיה?

בשביל מה קיבלנו שעות כל כך?

בשביל מה?

קיבלת, תעשה איתם מה שהוא רוצה, הקדוש ברוך הוא. נותן לך שוקולדים, תהנה מהם. תהנה.

מה אתם אומרים?

פתקה טובה אתם רוצים?

עלק דתיים.

רוצים פתקה טובה?

יש מישהו שרוצה לקחת על עצמו?

יש לך עומד. ששמש דקות תפילין ויום עליו אתה רוצה, אני אקרא את זה.

אתה לא רוצה.

הנה, יש יהודי יקר, אשריך ואשריך ואשריך וככה.

הנה עוד אחד, יפה, אשריך ואשריך וככה.

יפה, הנה עוד שלישי, תבורך מפי עליון. איזה פתקאות נפלאות ברגע האחרון.

טריליוני מצוות, כן.

אשריך, אבל לא לעשות קונסים.

הנה עוד יהודי, ארבעה.

ארבעה, השתבח הבורא.

מי עוד דרור? אתה עוד לא קיבלת. הנה חמישה.

חמישה, יפה מאוד. הנה שישה, יובל מורי, השתבח הבורא.

שישה, יפה מאוד. גם דרור?

דרור?

דרור?

דרור?

אתה רוצה לגמור בחודש?

דרור?

דרור יקרא. קח חופש, עליי.

אני משלם לך את המשכורת החודשית אם אתה גומר בחודש את השס.

אה?

איך אני?

אתה מסכים?

אני מדבר עם החכם,

אני לוקח עליי את החודש, אתה הולך לעבודה,

אתה יושב, בקצב שלך מסיים לי ש״ס בחודש,

לרפואת אבי מורי.

אתה מוכן?

אותה משכורת, בלי לעבוד.

מוכן?

סגרנו.

שבעה. זה יהיה לרפואת אבי מורי, יחיא זכריה בן עווד. גמרנו.

הלאה.

מי עוד? יש שבעה. נו,

אני אדבר איתו.

הלאה.

שבעה יהודים יקרים. מי עוד?

מי עוד?

מי עוד?

מי עוד? שבעה.

שבעה יהודים?

אני אברך. זהו.

אני מברך.

אחר כך תתחרטו.

ברכות מכל הלב.

עכשיו, הנה שמונה.

חזק וברוך. זה החכם. הרב רוצה חוטיפה. תפיסה קטנה.

תדחף אותו, נו. תדחף.

נו? אתה תשיעי?

הוא העשירי. מי תשיעי?

הנה יש תשיעי.

הנה תשיעי. אתה עשירי.

אשריך, עשרה יהודים. יפה מאוד.

אחלה פתקה זאת.

שכל זה יהיה לרפואת אבי מורי יחיא זכריה בן עווד. רפואה שלמה מהרה. אמן. עוד מישהו רוצה להצטרף לפני שאני מברך?

בסוד האתרוג נעשה ונשמע לתקן חטא הדם הראשון.

נו?

נו?

נו?

אתה לפי הגודל צריך ללמוד כפול.

בלי נדר. בלי נדר. בלי נדר. אחד עשרה. יפה.

עוד אחד יש?

שתים עשרה שיש? שבטיה?

שבטיה?

יש?

הנה אשריך ואשריך ארכך שנים עשר.

מי שבירך רבותינו הקדושים עמרהם יצחק ויעקב משה ואהרון דוד ושלמה

בכל הקהילות הקדושות והטהוריות.

הוא יברך את אלה שקיבלו על עצמם

לסיים את השס תוך שנה.

השם יאריך ימיהם בטוב ושנותיהם בנעימים. אמן.

השם ייתן להם בריאות שלמה ואיתנה תמיד. אמן.

השם ישפיע עליהם מטובו ולא יחסר להם

כלום לעבודת הבורא יתברך. אמן.

השם יזכה אותם לסיעתא דשמיא בלימוד התורה,

בזכירה ובהבנה. אמן.

השם הטוב ייתן להם נחת יהודית בגידול הילדים ובחינוכם ובזיווגם.

אמן. אמן.

השם הטוב ייתן להם שמחת חיים בעשיית המצוות,

כפי שאומר הרמב״ם,

שזו עבודה גדולה מאוד. אמן.

בהשם יחתמם בחתימה הטובה ובפתקה טובה ומצוינת

לחיים טובים ולשלום. אמן. אמן. רבי חנניה ברגשי אומר.

חמצה הקדוש ברוך הוא זוכר.