שפרה זו יוכבד. פועה זו מרים | הרב אמנון יצחק שליט"א
נציב יום: לעילוי נשמת רחמים בן דאוולת, תהה נפשו צרורה בצרור החיים, שיום פטירתו כז' טבת, מנוחתו עדן.
"וַיֹּאמֶר מֶלֶךְ מִצְרַיִם, לַמְיַלְּדֹת הָעִבְרִיֹּת, אֲשֶׁר שֵׁם הָאַחַת שִׁפְרָה, וְשֵׁם הַשֵּׁנִית פּוּעָה" (שמות א, טו) רש"י: "שִׁפְרָה - זו יוכבד, שמשפרת את הוולד. פּוּעָה - זו מרים, שפועה ומדברת והוגה לוולד, כדרך הנשים המדברות לתינוק הבוכה". למה לא נזכרו בשמותן? יוכבד ומרים, למה נקראו בשמות מיוחדים? שִׁפְרָה ופּוּעָה?
אלא יתכן שבדברים הכי קטנטנים כמו אלה, סיפור ופיוס לתינוקים שזה דרך של נשים שעושות תמיד, זכו להיקרא בשמות של הפעולות, כי עניין שמות הוא עיקר מציאותו של הנושא אותם. זאת אומרת: שבפעולות האלו כל כולם נעשו מזו המציאות. רואים שיכול להיות דבר קטן כמו זה שיהווה את כל מציאות האדם.
מרוב שהן התעסקו בעניין התינוקות להציל אותן, ואחת היתה משפרת אותם, אז על שם הפעולות האלה שהיא עשתה נקראה שִׁפְרָה. משפרת אותם. מרים נקראת פּוּעָה על שם שפועה להם, הוגה ומדברת איתם ומפייסת אותם שירגעו, הן עשו את זה בדביקות ביראת שמים עד שזה הפך להיות מהותן מציאותן, והתורה קורא להם על שם הפעולות האלה. אלה דברים שנאמרים תמיד, שאין בבריאה דברים קטנים ודברים גדולים, הכל תלוי באדם.
אדם גדול - הוא נושא אלומות של גדלות, אפילו מהדברים הכי קטנים. אדם קטן - גם מהדברים היותר גדולים מתהווים בידיו לרפש ואשפתות. לדוגמא, עניין הממון - סם המוות,
איי כמה זה נכון, שהרי כל עשירי עולם ה"דיפ סטייט" עשירי עולם שועי עולם! הם רוצים להרוג את כולם! אז ממש סם המוות הממון. סם המוות ממש. זאת הביצה הכי מטונפת בעולם, בשבילה מוכרים אנשים רוצחים אנשים בגלל הממון.
והנה את תכלית אהבת הבורא משיגים על ידי ממון. שנאמר (דברים ו, ה): "וּבְכָל מְאֹדֶךָ" - בכל ממונך". זאת אומרת: אם אתה משקיע את הממון במה שהשם ציווה וחפץ בהם - אתה בזה קונה אהבת השם וּבְכָל מְאֹדֶךָ אבל וּבְכָל מְאֹדֶךָ, לא מידי פעם נותן משהו וכבר חושב שכבר עשה משהו. אם מבקשים ממך את וּבְכָל נַפְשְׁךָ- אז זה כל נפשך. אפילו למות במסירות נפש לכבוד השם וּבְכָל מְאֹדֶךָ על אחת כמה וכמה. אבל יש אנשים, שהממון שלהם חביב להם יותר מגופם.
הגמרא בבא בתרא י' אומרת: "טורנוסרופוס הרשע שאל את רבי עקיבא: "אם אלוהיכם אוהב עניים מפני מה אינו מפרנסם?"
אמר לו רבי עקיבא: "כדי שניצול אנו בהם מדינה של גיהינום!".
זאת אומרת: כשאדם נותן צדקה – הוא ניצול מגיהינום. הנה שאותו סם המוות עצמו שאמרנו כמה הוא רע, זאת המכונה הכי טובה לזיכוך הנפש, ולקנות כל מעלה של חסד והטבה.
דוגמא נוספת: מצוות פריה ורביה נאמר בקידושין ל': "שלושה שותפים הן באדם הקב"ה אביו ואמו", דברים גדולים ורמים כאלה לברוא, בריאה יצירה חדשה בעולם. השאלה מה נושאים מאותם רגעים, האם זה רגעים של לקיקת חך וזה הכל? יש ספרים המסבירים איך מקיימים את המצווה, מה מכוונים, על מה חושבים, איך מורידים נשמות גדולות מן השמים.
כתב הרמב"ם בשמונה פרקים בפרק חמישי: "ישים לנגד עיניו תמיד תכלית אחת - היא השגת השם יתברך". התכלית אחת שצריך לשים לנגד עיניו - זה להשיג את השם יתברך. "וישים פעולותיו כולם, תנועותיו ומנוחותיו, וכל דבריו מביאים לזה התכלית להשיג את השם יתברך, עד שלא יהיה בפעולותיו דבר שלא יביא אל זאת התכלית". זאת אומרת: כשאתה עושה משהו תחשוב האם זה מביא לתכלית של השם יתברך או לא? "והמשל בזה שישים הכוונה: באכילתו, בשתייתו ומשגלו, בבריאות גופו, שתמצא הנפש כלים בריאים ושלמים לקנות את החכמות, וקנות מעלות המידות, ומעלות השכליות, עד שיגיע לתכלית ההוא".
ופה שומעים שאומר שמבלי לקנות את מעלות המידות ומעלות השכליות - לא ישיגו את התכלית הזאת! "וכן כשיתעסק לקנות ממון, זה אותו דבר, הכל לתכלית השגת השם, כי אדם שיבוא לאכול מזון ערב אל החך - זה והבהמה אצלי שווים". הרמב"ם אומר: אם כל מה שמחפש האדם באכילה את מה שיערב לו לחך - הוא והבהמה שווים. אז מה אוכלים? לבריאות הגוף לעבודת הבורא. והנה בתורה מצינו עוד יותר מזה, כתב הספורנו ויקרא יח, ו בעניין איסור העריות וזה לשונו: "אִישׁ אִישׁ אֶל כָּל שְׁאֵר בְּשָׂרוֹ לֹא תִקְרְבוּ" - הנה התולדות ההווה משאר הבשר".
זאת אומרת: אם שניים שהם קרובי משפחה, הביאו תולדות, "הנה התולדות ההווה משאר הבשר להיות הפועל והמתפעל הוא והיא קרובים במזג - ראוי שתהיה יותר הגונה וממוזגת". זאת אומרת, הספורנו אומר בעצם: אם קרובי משפחה כמה שהם יותר קרובים מתחתנים ומביאים תולדות אז התולדות שלהם יהיו יותר הגונים ויותר ממוזגים. והוא מביא דוגמא: "כמו שקרה בתולדות של משה אהרן ומרים, שבאו מעמרם ויוכבד דודתו". אנחנו אסורים להתחתן עם הדודה, אבל אז היה לפני מתן תורה, ועמרם הביא מיוכבד דודתו את שלושת הצדיקי עולם.
וכמו שאמרו זכרונם לברכה על נישואי בת אחותו, כשאדם נושא בת אחותו זה עוד יותר מעולה. וזה יצדק כשיהיו הפועל והמתפעל אבל מכוונים להפיק רצון קונם בלבד. מתי זה יכול להוציא תולדות כאלה משובחים? שהכוונה שלהם במצווה הזאת זה רק להפיק את רצון קונם בלבד. {בלי תערובת הנאות וכו'} אפס! כי זה יקרה על המעט, כמה אנשים יכולים לכוון באמת רק לתכלית זו. כי אמנם מה שיקרה בכל המין האנושי הוא ברוב כזה שיהיו מתכוונים להתענג בלבד.
כמו שאמר דוד מלכנו (תהלים נא, ז): "הֵן בְּעָווֹן חוֹלָלְתִּי וּבְחֵטְא יֶחֱמַתְנִי אִמִּי" - ובהיות שאר הבשר מוכן מאוד, וההרהור והתענוג בו רב מאוד, הנה כאשר יהיו חושבים שניהם שחיבורם בלתי אסור, ירבה ההרהור והחיבור ביניהם להתענג בלבד ולכך אסר לגלות ערווה!". זאת אומרת: הקרבה הזאת היא גורמת בעצם ששאר הבשר מהרהרים ומתענגים בו מאוד, ואז חושבים 'שזה לא אסור זה משפחה!' כמו שאומרים, וזה גורם לאיסור ערווה לכן התורה אסרה את זה כי הוא קורא לזה "איסור ערווה".
כי איש הנושא מתוך הדברים הגדולים רק את הרגעים של הערבות - התורה קורא לזה "כריתות"! ואדם שעובר על זה על איסור ערווה - כרת. והוא יסוד הדברים כי אנשים גדולים חיים בגדלות ויודעים מגדלות, והם רואים בכל עניין אפשרות והזדמנות לגדלות ורוממות, ומשיגים את הגדלות אפילו במיני קטנוניות, {הוא כותב פה אפילו ממשחק של "פופו" של ילדים קטנים}.
אתה לוקח ילד ואתה רוצה לעודד אותו בשביל ללמוד, אתה עושה לו כל מיני משחקים וכל מיני דברים אפילו משתטה קצת, אז אם אתה מכוון בשביל לדגל אותו לרומם אותו לתמוך בו וכו', הנה אתה עושה מ"פופו" ילד גדול.
היה אבא אחד שהשאיר צוואה לבן שלו, שיירש את כל הונו והיה לו המון כסף, המון המון המון, "מתי שהוא ישתגע!", ככה הוא כתב בצוואה.
הבן פתח את הצוואה אמר: "מה זה? מה אבא אמר? מה, הוא רוצה שאני אשתגע? וכשאני אשתגע אחר כך אם אני אקח את הכסף מה אני איהנה ממנו אם אני משוגע? איזה מין צוואה זו?"
אז הוא הלך לרב, 'מה זה שהוא כתב אבא שלי? אני לא מבין!'
אמר לו: 'התכוון עד שיהיה לך ילד, ואז אתה תהיה כמו משוגע, אתה תעשה שטויות, תדבר איתו בכל מיני שפות ותחרבט אותו ותעשה פרצופים כל מיני דברים, טיטיטי פופופו וכל מיני....... שתראה משוגע - אז תקבל!".
אז מענייני "פופו" אפשר להתגדל ומגיעים לרום המעלה במקום מיוחד בתורה הקדושה. אתם רואים ממשחקי "פופו" מה הכוונה,
דנוך - מה הכוונה ממשחקי "פופו"?...
רואים בתורה שאפשר להתגדל. איפה רואים בתורה שממשחקי "פופו" אפשר להתגדל?
מפועה! מה היתה עושה, הוגה להם כל מיני מילים, מפייסת אותם, פופו פופו ועושה להם כל מיני דברים והתורה מציינת את זה לשבח וקרא לה פּוּעָה! אז זוכים לרום המעלה ולמקום מיוחד בתורה הקדושה. אבל אנשים פשוטים דורסים ברגליהם על כל מעלה נכונה, ובעיניהם זה דברים קטנים, והם לא מבינים מה אפשר לעשות עם חפיסת שוקולד;
אפשר שבן אדם ילמד חמישים (50) משניות: "ילד! אתה רוצה חפיסת שוקולד? תלמד 50 משניות בעל פה! אתה רוצה ספר? תלמד זה וזה..."
אפשר בדברים פשוטים לא בערך גדול - לעשות דברים גדולים. זו החכמה "וְאָהַבְתָּ אֵת השם אֱלֹהֶיךָ... וּבְכָל מְאֹדֶךָ" בכל ממונך, מה תעשה עם הממון? תן לילד מאה (100) שקל שהוא מצליח להביא 100 במבחן! תן לו! בשביל מה יש לך כסף?! תן לו! אתה בונה אותו.
תן לאשה כסף! תן לה! היא תחזיר לך כפליים. יהיה לך שלום בית, פתאום היא תחייך, תהיה מאושרת יהיה לה חשק לעשות את כל הדברים, אתה מתקמצן על עצמך אתה מתקמצן, תקבל בהתאם, זה נקרא לאהוב את השם! את השם זה נקרא לאהוב. למה? אתה משתמש בממון לדברים שיבנו את המשפחה את הילדים את העזר שלך וכן הלאה.
אז אמרנו שאנשים פשוטים דורסים ברגליהם על כל מעלה נכונה, פשוטים דורסים ברגליהם על כל מעלה נכונה, דורסים עליהם, והכל בעיניהם דברים קטנים וכמוהם יהיו עושיהם. הם מתקטנים מתקטנים מתקטנים עד שהם יכולים להגיע לכריתות. אז לכן אדם תצריך לדעת שגם מדברים הקטנטנים היום יומיים אפשר להגיע לשיא הרוממות. ויש מי שיודע לקחת דברים שהם ברומו של עולם ולעשות אותם קטנטנים והם יהיו כמותם.
"רבי חנניא בן עקשיא אומר: "רצה הקב"ה לזכות את ישראל, לפיכך הרבה להם תורה ומצות, שנאמר (ישעיה מב, כא): "השם חָפֵץ לְמַעַן צִדְקוֹ יַגְדִּיל תּוֹרָה וְיַאְדִּיר".