טוען...

הטעות של בני ישראל

הורדת MP4 הורדת MP3

 בית מדרש 'קהילות פז', בני ברק
 תאריך פרסום: 14.01.2015, שעה: 18:10


כה' טבת תשע"ה - פרשת שמות - הטעות של בני ישראל

"הבה נתחכמה לו פן ירבה והיה כי תקרנה מלחמה ונוסף גם הוא על שונאינו ונלחם בנו ועלה מן הארץ". 

כתב הספורנו: "הבה נתחכמה לו": זה לבוא עליו בעקיפין, "ועלה מן הארץ", מעצמו. מבלתי שנגרשם בכח, בלתי סיבה מבוארת לתת אותנו לשמצה בקמינו".

 העצה להתחכמות היתה: לא יבא ישירות לעם ישראל ולזרוק אותם מן הארץ, אלא בעקיפין: שהם יעלו מעצמם מן הארץ ולא לגרש אותם בלי סיבה הגיונית, כדי שלא יהיו המצרים לשמצה, אצל אומות העולם, {שהאו"ם שמום לא יקום עליהם}.

לכן "וישימו עליו שרי מיסים למען ענותו בסבלותם, כדי שיסכימו לצאת אל ארץ אחרת. {תואנה בכדי לגרום להם לצאת: עם מיסים כאלה אי אפשר להתקיים}. 

"ויבן ערי מסכנות" והם קבלו עליהם למס לבנות את הערים, מה עשו בני ישראל: במקום לקום וללכת הם אמרו: "נעבוד" שבמקום המיסים הם יבנו ערי מסקנות לפרעה, כשראו אותם מבזים עצמם למעלה פחותה, שמו אותם לעבדים {אם אתם כאלה פחותים ומוכנים לעבודה נמבזה כזאת} אנחנו החשבנו אתכם יקירים חשובים בעלי מעלה {אבל אם אתם מוכנים לעבוד בבניין אין שום בעיה} אתם תהפכו להיות עבדים. 

"וימררו את חייהם כאשר הוסיפו לחטאו בדעות ובמעשים, {הרי כל המתעסק בבניין מתמסכן} "ערי מסכנות", הוא מתמסכן ואז הדעות מתחלפות ואז המעשים נהיים פחותים, "כן היתה יד צריהם עליהם קשה", וכך התגברו עליהם המצרים מיום ליום עד שההמשך ידוע ומבואר, עד כאן דברי הספורנו. 

סוד גדול גילה לנו הספורונו זכרונו לחיי העולם הבא: שכוונתו של פרעה הרשע לא היתה מתחילה אלא להניע את בני ישראל לצאת מן הארץ, ומשום כך: "שמו עליהם שרי מיסים למען ענותו" כדי שיסכימו לצאת לארץ אחרת, כי לא היה בפרעה ועמו אומץ הלב לטבוע מבני ישראל שיעבדו בבניין ערים, בהיותם משוכנעים כי עבודה כזו אינה לפי כבודם ומהותם של בני אברהם יצחק ויעקב, ובקשו מהם רק תשלומי מס של ממון. 

אתם יודעים: היו כמה שהתבטאו שאם יגזרו גזרת גיוס על בני ישיבות "נעזוב את הארץ", או אה! איך לפיד שמח לכן הוא מיהר מאוד לעשת זאת בכדי שיברחו מהר מן הארץ, ועוד הורידו את הקצבאות והורידו לכוללים והורידו תמיכות בקיצור משאירים את כולם "תעופו!" ולפיד מתגבר עכשיו עוד יותר חוזר וניעור, עם המנדטים שלו ותופס את הצעירים ומבטיח להם הבטחות וכנראה בנגלה הבאה אם הוא יעלה שוב בגדול, ואם הוא יהיה בקואליציה הוא כבר יטבע סיום, לא סיום הש"ס כי זה הם כבר עושים לבד, אלא סיום הדת. זה פטנט של פרעה, זה לא פטנט חדש של 2015, זה היה מיני עולם. 

אילו היו ישראל עצמם מכירים בחשיבותם ולא היו משפילים את עצמם, לא היו מגיעים לכל הצרות. מה היום עושים: מוציאים אותם לעבודה, מסדרים להם מכללות, שילמדו אקדמיה, שתהיה להם משכורת טובה, נותנים להם הצעות כאלה ואחרות, שולחים אותם לצבא, ומבטיחים להם עוד בהמשך סידור עבודה וכן על זה הדרך. מאנסים אותם ללכת לפי מה שהם רוצים, הכניעו כבר מוסדות רבים ללמוד ליבה, {למרות הצעקות שהיו} בקיצור לאט לאט רואים שבני התורה משפילים את עצמם, וזה נותן חשק לעוד ועוד עד שישימו אותם לעבדים ולשפחות. 

אם היהודי מעריך את עצמו ולא מתכופף, תשמעו מה אומר הספורנו: אילו ישראל היו בעצמם מכירים את חשיבותם ולא משפילים את עצמם לא היו מגיעים לכל הצרות. 

גם הרמב"ן כתב: שלא ראה פרעה וחכמי יועציו להכותם בחרב, כי זו תהיה בגידה גדולה במלכות להכות חינם העם אשר באו לארץ במצוות המלך הראשון {פרעה הראשון הזין אותם}. 

וגם עמי הארץ לא יתנו למלך רשות לעשות חמס כזה, היה במצרים מפלגת "מרץ" שלא מסכימים שיפגעו במיעוט, אבל אמר שיעשו דרך חוכמה: שלא ירגישו ישראל כי באיבה יעשו בהם, ולכך הטיל בהם מס, כי דרך הגרים בארץ להעלות מס למלך, דברי הרמב"ן. 

אבל מדברי הספורנו אנו לומדים: כי גם המס הוטל כדי שמעצמם יצאו מן הארץ, אבל מאחר שהם השפילו את עצמם, ובמקום לשלם ממון ולצאת את הארץ בחרו לבנות ערים, ראו המצרים כי אין לחשוש מפני כבודם של בני אברהם יצחק ויעקב ועשו אותם לעבדים ממש בחומר ובלבנים ובכל עבודה בשדה.

 והוסיף הספורנו: וכפי שהיו מוסיפים חטאת, כן אבדה עצתם, ויצאו מרעה אל רעה.

כלומר שהבחירה הזו של בני ישראל, לבנות ערים שהיא השפלה גדולה בשבילם נחשבת לחטא גדול לבני ישראל.

העובדות האלה מעלפות מאוד לכל אדם ובמיוחד ללומדי התורה, כאשר חיי יום יום עומדים בפני ניסיונות, עליהם לדעת מעלתן של בני התורה, לפיכך לא ישפיל את עצמו לבחור בפתרונות שאינם לפי דרגתו {ורואים רחמנא לצלן מי שיוצא מהישיבה ועוזב איך רואים אותו לאחר שנה, לא ניתן לזהות שאדם נגע בתורה בכלל, נראה כמו פועל דחף} אדם שכל כולו מקרין חומר וגשמיות, אין רכות ואין עדינות, גסות איבד צלם הפסיד הכל ברגע אחד. 

וברמת הדברים מפורשים בכמה מאמרים בחכמים זכרונם לברכה אומנם בסגנון אחר: קיבץ פרעה את כל ישראל, {אתם מכירים את אלה שרואים רכב יפה מגיע, כולם מקיפים אותו ומסתכלים לתוכו: איזה ריפוד פששש איזה טלפון חדש וכו'}.

אם פרעה מגיע לשכונה של היהודים או הו! כולם יוצאים, קיבץ פרעה את כל ישראל ואמר להם: בבקשה מכם עשו עימי היום טובה! אמר בעורמה: כל מי שיעשה עשרה לבנים, אתן לו עשרה כספים, תשעה אתן לו תשעה, ישראל הלכו אחר הממון ועשו ביום

הראשון הרבה {עשו יום כף, איך אומרים הלכו לעבוד במצות, הלכו לעבוד איפה שיש כסף} ואז כתבו המצרים: פלוני עשה כך ואלמוני עשה כך, זו המכסה, אמר פרעה: כזה אתם מעמידים לי בכל יום ויום, וכל מי שאינו עושה מה שעשה ביום הראשון היו מכים אותו הנוגסים. 

אי אי אי!! אין צורך בהתייצבות אלא רק פעם אחת, ואחרי זה אתה מספר והמשטרה הצבאית אחריך כל הזמן. 

אבל שבט לוי הבינו את העורמה והתחבולה של פרעה, שבט לוי היו למדנים, ואמרו אנחנו חולים: זה אמר יש לי כאב ביד, וזה אמר ברגל, ולא רצו לעשות אפילו בשכר, לפיכך לא שעבדו בהם אחר כך.

הרי לנו ששבט לוי שלא נתפתה מדברי פרעה, ולא השפילו את עצמם, נשארו כל הזמן במצרים בני חורין. 

מה יש לנו יותר מהמעשה שמובא בגמרא ברבי יוחנן באילפא: שלא יכלו להישאר יותר בכולל, "כי לא יחדל אביון מקרב הארץ" מה לעשות? אין אוכל! הכולל לא משלם! אין מאיפה אין, חייבים לצאת לעבוד! 

לקחו סנדוויצ'ים ויצאו לחפש עבודה, בדרך ישבו לסעוד את ליבם ליד גדר, ושני מלאכים נזדמנו לשם ואחד אומר לשני: אלה עזבו חיי עולם, אנחנו נפיל עליהם עכשיו את הגדר, ימותו! אז המלאך השני אומר לו: לא, אחד מהם צריך להיות גדול בישראל, רבי יוחנן שמע, אמר לאילפא שמעת?, אמר לו לא! אמר אם ככה הם התכוונו אלי, אמר לו אני חוזר לכולל, אמר לו מה אתה חוזר אין מה לאכול, אני חוזר לכולל! רוצה לבא?! לא אני ממשיך. 

אילפא הלך לדרכו רבי יוחנן חזר, והרווחנו את התלמוד ירושלמי, רבי יוחנן!! רגע מה קרה? פתאום נהיה אוכל בכולל? מה קרה איך הוא יסתדר? קודם הוא הבין שאי אפשר להישאר במצב כזה חייבים לצאת! הוא לא חיפש עבודה. 

זה לא דורעי שהציע לו איזו מכללה ותואר הקדמי, לא! לא היה מה לאכול! אז מה הוא חוזר אין מה לאכול? אם אמרו שאני צריך להיות גדול כלומר עד שאני אהיה גדול ודאי שאני יאכל, אחרת איך אני יחזיק מעמד בלי אוכל עד שאני אהיה גדול, מוכרח שאני יאכל, איך לא יודע אני חוזר, בי! חזר ונהיה גדול. 

זה הניסיון שיש לכל אחד: הוא חושב שזהו כל הקיצין כלו, אין לי סיכוי, אני גם לא מבין הרבה, גם לא אוהבים אותי כל כך, גם לא עוזרים לי, אין פה נושא בעול, עזוב אותי אני הולך, אני יחפש לי אני אהיה עצמאי וזה הוא, ואני אחרי זה גם אלמד ואני גם יחזיק כולל וגם אבנה ישיבה, אני יראה להם מה זה! זהו! יצר הרע יודע לקחת את החברה' אחד אחרי השני, לכל אחד נותן תרוץ ואבטחה ונותן להם לעבוד אצל פרעה אחר כך: בחומר ובלבנים.

שבט לוי הבינו את העורמה והתחבולה של פרעה, ואמרו אנחנו חולים, זה אמר יש לי כאב ביד, וזה יש לו ברגל, ולא רצו לעשות אפילו בשכר, לפיכך לא שעבדו בהם אחר כך. הרי לנו ששבט לוי שלא נתפתה מדברי פרעה, ולא השפילו את עצמם, נשארו כל הזמן במצרים בני חורין. 

לעומת זאת יש להתעורר ממש שמובא בחכמים זכרונם לברכה: תפס הקב"ה על שבט לוי, שלא היו שרויים בצער עם ישראל, לא נייחא לקודשא בריך הוא {לא נוח לקב"ה} ששבט לוי יושבים ברוגע, ולא מצטערין בצערן של ישראל, לא הכוונה שרצון השם שיצאו לעבודה! אבל הם לא הצטערו וזו מציאות שהם לא הצטערו! הם ישבו ולמדו בשלווה ולא הצטערו! אבל השכינה מה כתוב בה: שהיא היתה עם עם ישראל בצער, דכתיב: "עימו אנוכי בצרה" אפילו השכינה, שכינת עוזנו גם היא מרגישה בצערן של ישראל.

 והניח הקב"ה כל האילנות, ונגלה על משה בסנה, להראות כמה יש צער במצרים, לא אילן נאה מלא פירות כיאות לגילוי שכינה, בסנה: שיח קוצני, אמר: "בני בצער אף אני בצער" ועל זה לא ניתן לשבט לוי נחלה עם אחיו על שלא ציערו עצמן. 

והרמב"ן כתב בתענית יא': הטעם ששבט לוי היו המועטין באוכלוסין מכל השבטים, הם נמנו רק עשרים ושתיים אלף, מפני שלא היו בשעבוד מצרים הם לא נשתעבדו, לא היו בברכת "כן ירבה וכן יפרוץ" פרעה אמר: פן ירבה והשם אמר כן ירבה, פן יפרוץ כן יפרוץ, בזכות מה? בזכות השעבוד! הוא חשב שבגלל השעבוד הוא ימנע מהם להתרבות, השם אמר: ברכה מיוחדת שלי: שישה בכרס אחת "כן ירבה וכן יפרוץ".

אבל, מי ישאר בשעבוד, שבט לוי לא היה בשעבוד, לכן הם לא התרבו והיו מועטין באוכלוסין, וגם לא זכו לברכת: "ויירב העם ויעצמו מאוד". 

הדברים נוראים עד כמה רבה החובה על האדם, להיות נושא בעול עם חברו להשתתף בצער זולתו, גם אם אתה לא מחויב בצער של חברך, תן כתף!

משה רבנו היה חייב בצער הוא נסיך הוא יכול לעשות מה שהוא רוצה, והוא יצא וראה בסבלותם ונשא עימהם.

שבט לוי לא עשו כן, לא עוד אלא שבני ישראל פרנסו אותם ונתנו להם מעשרות לארץ גושן.

וצריך להיות למועיל במעשים בכל הזדמנות, בכל אפשרות, ואם אין אפשרות מעשית: אז בתפילות ובתחנונים בפני המקום ברוך הוא. 

ואומר הרב בן ציון ברוק: ראיתי מבארים ששבט לוי לקה גם בגלל זה: שאם הוא הבין ערמימותו של פרעה וידע להציל עצמו מן השעבוד, למה לא גילו זאת לאחיהם! הרי הם מצווים: "ואהבת לרעך כמוך"! אתה יודע שאפשר להימלט מהגזרה והתחכום של: "הבה נתחכמה לו" למה לא אמרתם להם?! לכן הם עברו גם על "ואהבת לרעך כמוך". 

מפה רואים כמה צריך לשאת בעול, לא להתעלם, ואם אתה יודע עצה טובה: תשמיע, תודיע, אל תשמור לעצמך עזור גם לאחיך ולחברך,

וכשם שהשעבוד וגלות מצרים, באו בגלל מדרגה קלה ממדרגתם בתחילת גלות מצרים כמבואר לעיל.

 אז איך התחיל השעבוד והגלות: בגלל הירידה הקלה שירדו ממדרגתם.

כך הגאולה ויציאה ממצרים, באו על ידי התעוררות! לראות את מצבם ! וזה מה שלמדנו ממה שכתוב: "וירא מלאך השם אליו בלבת אש מתוך הסנה, ויאמר משה אסורה נא ואראה".

פרש הספורנו: "אתבונן ואראה" זו לא היתה הסתכלות בעלמא, לא התפעלות: "אתבונן ואראה, וירא השם כי סר לראות" כתב הספורנו: "להתבונן בדבר" לא בצורה שטחית ולא בהתפעלות חולפת אלא התבוננות מעמיקה, {מה הולך פה, מה זה אומר, מה זה מרמז?} עוד לפני שהיה גילוי.

 הכוונה היא שלא סקרנות גרידא עוררה את משה לגשת לראות את הסנה, אלא התעוררות נפשית פנימית עמוקה להתבונן בדבר.

ולכן: "ויקרא אליו אלוקים מתוך הסנה" איך הקב"ה אוהב את המעמיקים האלה, אלה שחושבים חשבונות ומתבוננים לתוך תוכם של דברים, ולא מלמעלה הכל אצלהם כמו עדר. 

ופרש הספורנו כמו שאמרו חכמים זכרונם לברכה: "הבא ליטהר מסייעין לו" כעניין: "ומשה עלה אל האלוקים ויקרא אליו השם מן ההר".

 {אה! אתה עולה אלי- בוא מותק בוא! אם אתה עולה אלי אתה מתחיל לזוז אתה רוצה להעפיל אין שום בעיה! הכוונה רצויה והקב"ה קורא אליך}

"עלה עלה" הרי שכל הסיעתא דשמיא לתועלתו העצמית של משה רבנו.

{כל הסיעתא דשמיא של אותם רגעים רק, זה עוד בלי משה, של שמונים שנה עד עכשיו, זה רק בגלל ההתעוררות עכשיו}

זכה להיות מושיען וגואלן של ישראל, וזה בא לו על ידי הפתח שפתח כחודו של מחט וההתעוררות להתבונן. 

נחזור אחורה קצת: אמרנו שנענשו גם שבט לוי, כיוון שידעו את העצה והתחבולה שפרעה זומם, אז הם נמנעו, ולמה לא הודיעו לאחיהם? עברו על "ואהבת לרעך כמוך". 

יש אנשים רבים שנודעים להם הרבה ידיעות, ידיעות חשובות שיכולות להועיל לאחרים ואולי אפילו לכלל הציבור, או שהם יודעים שיש סכנה כל שהיא והם לא מתריעים בשער, ולא לוקחים זאת לעזור לכלל הציבור. 

הרב אמנון יצחק שליטא מספר:

כשאני זכיתי להכיר את האמת מספר אחד בלבד "קיצור שולחן ערוך" מכמה דפים שעלעלתי הבנתי שזה הוא.

ובפרט מהפתיחה "שויתי השם לנגדי תמיד" שזה כלל גדול במעלות הצדיקים והחסידים ההולכים לפני השם, שאין ישיבתו ותנועתו של אדם בתוך ביתו כישיבתו ותנועתו לפני מלך בשר ודם, וכו' "ואם יסתר איש במסתרים ואני לא אראנו נאום השם", הלו את כל הארץ אני מלא" ופתאום הבנתי שהרגע הרגע שאני קורא הוא מסתכל עלי "שויתי השם לנגדי תמיד הרגע!". 

נו! ואם אתה מבין זאת אז אתה משתנה לחלוטין, והתחלתי לקרא ללא הפסקה, ופתאום נפתחים לי מעיינות שהיו סתומים מעיניי, ולא ידעתי ולא ראיתי מאורות מימיי, ופתאום פשש. איזה חוכמה בלי סוף בלי סוף בלי גבולות ומיד איני יכול לשמור זאת בלב, התחלתי להרעיש עולמות: אתה יודע אתה יודע מה כתוב, ראית! ואז אני מתעורר לשאלות: אז למה הוא לא ככה אז למה הם לא עושים כך? אבל זה כתוב והם דתיים אז למה הם לא עושים! אז איך זה יכול להיות והתחלתי ללכת עם הספר, להגיד לאנשים תראה אתה לא עושה מה שכתוב, כתוב כך וכך ואתה לא עושה כך, וכך התחלתי להודיע לזה ולזה ולזה, ומזה נהיה חוד בית, ומזה נהיה הרצאה ונהיה ככה וככה, עד שנהייה ככה וככה! 

להודיע נר לאחד נר למאה, אתה יודע משהו : תודיע!! 

יכולתי לתת את הדרשה הזאת כמו הרבה רבנים: בלי מיקרופונים, ובלי מצלמות, בלי תאורה ובלי שום דבר, גומרים תפילה גומרים שיעור: רבי חנניא בן עקשיא אומר, קדיש והולכים הביתה לישון. 

לא אם אני להגיד את אותה דרשה לשלושים אלף איש, רק לטלפון נכנסים לשמוע את השיעור כל יום שלושים אלף דקות, אתם יודעים כמה זה? זה חוץ מה- יו טיוב והאתר ושאר הדברים וחוץ מהדיסקים כלומר: כל יום אצטדיון שלם, דרשה באצטדיון! בלי להשקיע כסף.

בבקר דרשה, בערב דרשה, בלילה דרשה, מה יש לך יותר טוב, ואתה מעביר את מה שאתה רוצה להעביר: אומר דברי תורה מסביר את המצב, ואנשים פוקחים עיניים. כל אחד יכול לעשות זאת! 

היה רב אחד שהיה לפני בתחום שלי, ואני הייתי מתפרנס מהקלטות בהתחלה {לפני שהיה הארגון וכו'} אבל הבנתי יום אחד שאין למכור אותם בכך וכך ואם אני יוריד את המחיר למינימום של המינימום, והרי המזונות קצובים, אז ממלא אני יקבל את מה שמגיע לי, אבל אני יוכל להרבות יותר קלטות שאנשים יזכו, כי אז המחיר לא יפריע להם לקחת את הקלטות, וכך התחלנו, עד שחלקנו בלי כסף וחלקנו מיליונים מליונים. 

אז אותו רב לשעבר אמר פעם לחסידים שלו: אי אי אי אני פספסתי!

"הוא שחילק קלטות בכל העולם בחינם התפרסם בכל העולם"! אם אני הייתי עושה כמותו אז אני היו הייתי פששש. זה מה שהוא אמר.

רגע! ומה מונע אותך מאותו רגע ומעלה לעשות אותו דבר? מה הבעיה? אז היה לך איחור של כמה שנים תתחיל עכשיו! לא! מי מוכן לחלק את מה שיש לו בחינם, מה פתאום! מי שיש לו ספר מחלק בחינם? אז בשביל מה הוא כתב ספר?! חוץ ממה שידעו מה שהוא כתב הוא רוצה גם להתפרנס ממנו, כמה אנשים אתם מכירים שמחלקים את ספריהם בחינם! 

כלומר אם אדם חכם והוא רוצה באמת לזכות את הרבים, אז הוא לא חושב על ההנאה וההטבה העצמית בשבילו, כי זה רוצה לזכות את עצמו, אך אם הוא רוצה לזכות את הרבים, אז הוא רוצה לחלוק את טובתו לאחרים. 

זה מה שכתוב פה, טענה על שבט לוי: ידעתם שאתם יכולים להתפטר, וחסכתם מעצמכם שמונים ושש שנה של שעבוד, ישבתם במנוחה, יכולתם להציל גם את ישראל, משמונים ושש שנה של שיעבוד שמיליונים מיליונים הצטערו וסבלו ומתו תוך כדי עבודה. 

אתם שומעים: בגלל שהאדם לא נותן דעתו להיטיב גם לחברו, וזה מדובר על שבט לוי הנבחר.

תראו כמה טענות: גם לא התרבו באוכלוסין.

גם לא זכו לנחלה בארץ ישראל.

גם הקב"ה טען עליהם בעניין זה, של "ואהבת לרעך כמוך", ולא נשאו בעול עם אחיהם, ולא עוד אלא שהם התפרנסו מבני ישראל!

נו!: כמה צריך בן אדם להשתתף עם הציבור! 

והיום יש אנשים שהציבור בוחר בהם, מצביע להם, והם מבטיחים: שהם ידאגו לעניים ולחלשים, והם ידאגו לכולם והם דואגים רק לעצמם. לא קדנציה ולא שתיים ולא שלוש כל הזמן אותו שקר.

ואחרי כן את מי הם רואים: העיקר שהם מקבלים שלושים ושש אלף שקל לחודש ושהציבור יתבוסס לו במצבו.

שלחו לי הודעה: שרוצים לגייס מישהו ואם לא - יקחו אותו למעצר: והוא פנה אני לא יגיד את השמות, הוא פנה לאחד מחברי הכנסת ואמר לו: תשמע יש לי בעיה אתה יכול לעזור? אמר לו: אני לא בקי בעניין זה. אז הוא פנה לעוד שלושה חברי כנסת באותה סיעה ולא קיבל מענה מהם. נו אז מה הוא עשה! 

ומחר יגידו לו: חובה ומצווה לך לבחור בנו! כדי שנוכל לסייע לך, להבין: שלעולם לא נעזור לך!!! 

רבי חנניה בן עקשיא אומר, רצה הקב"ה לזכות את ישראל לפיכך הרבה להם תורה ומצוות שנאמר השם חפץ למען צדקו יגדיל תורה ויאדיר.

יוצרים קשר עם שופר

 משרדי שופר

 03-6777779

 WhatsApp

 050-6500-666

 דואר אלקטרוני

 main@shofar.tv

 מספר פקס

 03-6740578

תגובות, ראיונות ופרסומים אחרונים בתקשורת