טוען...

משה מסרב, מדוע? | הרב אמנון יצחק

הורדת MP4 הורדת MP3

 בית מדרש 'קהילות פז', בני ברק
 תאריך פרסום: 27.12.2013, שעה: 08:11


"ויחר אף ה' במשה ויאמר, הלא אהרן אחיך הלוי וגם הנה הוא יוצא לקראתך וראך ושמח בלבו". התורה מספרת לנו על הסרבנות של משה רבינו מלכת בשליחותו של המקום ברוך הוא. נשער בנפשנו, אם יקרה כן לאחד מאיתנו בשפלות נפשנו ובמיעוט אהבתנו לעם ישראל, והיה נגלה למי מאיתנו כבודו יתברך ומצוה אותנו לגאול את ישראל מגלותינו, בודאי לא היינו מסרבים מאומה, והיינו ששים ושמחים לעשות רצון קוננו, ולא ידענו מה לעשות מרוב שמחתנו והיינו רצים בכל עוז לבשר את ישראל את הבשורה הטובה הזאת אשר אין כמוה בעולם - לגאול את עם ישראל. והנה משה רבינו ע"ה מיד שגדל יצא אל אחיו לראות סבבלותם ולהיות צר בצרתם ולישא בעולם, ומפני שנוצר להיות גואל ומושיע ישראל היתה נפשו מלאה רגשי גאולה וישועה להציל עשוק מיד עשקו והחלש מיד חזק ממנו, וכאשר כן ראינו כאשר ראה איש מצרי מכה איש עברי מאחיו נתן נפשו עליו, ויך את המצרי ויטמנהו בחול, וכשראה למחרת שני עברים ניצים ואחד מרים את ידו להכות את חברו, לא סבל זאת וקרא אותו רשע, ומפני זה נטרד כל ימיו מבית אביו ומארץ מולדתו והיה נע ונד בארץ נכריה כל ימיו עד עת זקנתו, ובתחילת בואו בארץ מדין הציל בנות יתרו אשר לא ידען ולא הכירן מעולם, וגם דלה להם מים והשקה את צאנם, בקיצו רהוא היה כבר בחינת גואל תמיד, גואל אנשים מצרות שיש להם, גואל אותם ממכות שמקבלים, גואל אותם מסכסוכים, גואל אותם מעוול, גואל, הוא היה גואל בעצם כל פעולותיו. 

נו, הנקל לשער איך התגעגע משה רבינו ע"ה כל ימי נדודו לשוב לעמו ולבית אביו, לראות את שלום אחיו ואת שלום בית אביו, וכמה היה מצטער כל ימיו בצרתם של ישראל שעזבם בסבלותם ושהיו ידיו אסורות מלהושיעם מיד עשקיהם כי הוא במדין, הנה היה ראוי מיד שנתבשר שבאה העת לגאול את ישראל מפאת אהבתו הגדולה לעמו ומפאת זכותו לעתיד שיזכה להיות גואלם ומנהיגם היה ראוי לו לרוץ מיד בכל כוחו ואונו אל אחיו הנאנחים והנאנקים בסבלותם, לבשר אותם טוב ולהשמיע ישועה ולאמור, "מלך אלהייך", שכל ימיו היה מחכה ומצפה לזה. 

מי בעולם היה יכול לשער, ולמי בעולם היה אפשר להעלות בדמיונו ובמחשבתו, שזה - משה האיש, בשמעו את הבשורה הטובה הזאת שעליה ישמחו השמים ותגל הארץ, ויאמרו בגויים ה' מלך, שהוא לא יתפעל מאומה, ועוד ימאן ויסרב שבעה ימים מלילך בשליחותו של הקב"ה, עד שחרה אף ה' בו והכריחו שלא בטובתו לשמוע לדברו.

הסיפור הזה הוא דבר נפלא ומפליא כל לב, אשר אין בדמיונו של אדם לחלום מזה, ויש להתפלא על זה מכל הגדולות והנפלאות שבעולם, ויותר מכל הגדולות והנפלאות שבעולם, כמו שאמרו חכמים ז"ל, גדולים מעשי צדיקים יותר ממעשה שמים וארץ, מפני שמעשה שמים וארץ המה מעשי ידיו של הקב"ה שלגדולתו אין חקר, אכן מעשה צדיקים המה מעשה בשר ודם עם יצר הרע ועם כוחות מוגבלים, מזה יש להתפעל, איך יזכה האדם לעלות במעלה גדולה כזאת להיות משה אמת ותורתו אמת, כמו שהיתה תורתו אמת כן היה משה אמת, להיות נקי וטהור כל כך מכל שיג נגיעה, אפילו נגיעה רוחנית, אפילו נגיעה רוחנית רוצים לתת לו להיות גואל ישראל? 

מה יש ללמוד מזה, מה שביארנו בענין העקידה, שחייו של אדם קודמים לכל, וראשית הכל יש לאדם לשמור את נפשו ואת חייו הנצחיים, ולא יתכן לאדם לבטל חייו הנצחיים אפילו בעד טובת העולם כולו, כי אם חיי גופו בלבד, אם גופו יהיה בסכנת נפשות אז חייו קודמים, אבל אם תהיה טובת כל העולם כולו והוא יפסיד את חייו הרוחניים - לא, כי חייב אדם לומר בשבילי נברא העולם ועל פי האמת אין יתרון לעולם כולו מאדם יחיד, שבע מיליארד בני אדם אין להם יתרון על בן אדם יחיד, מפני שהמציאות היא שהאדם היחידי הוא יחידי, והרבים זה לא מציאות חדשה, כי אם מציאות של יחידים, על כן יחשב האדם היחידי כעולם מלא, ואין לבטל עולם מפני עולם. גם היחיד הוא עולם, כמו שכל יחיד בכלל הוא עולם, וזה שכולם ביחד נכללים ככלל - זה לא עושה אותם מציאות אחרת ממה שהוא, כי כל אדם צריך לומר בשבילי נברא העולם, אז אם כן העולם קיים בשבילי, מה הם עדיפים ממני, שהם רבים? הרי כל הרבים מורכבים מיחידים, בדיוק כמוני. 

על כן ראינו בענין העקידה שעל פי מידת אמיתתו של הקב"ה שהקב"ה אמת וחותמו אמת, מה שראוי לעשות לתועלת נפשו של אדם יחידי אין מתחשבים עם הנזק של רבים, אפילו נזק של כל העולם. הרי היה נזק גדול מאד, כל הנסיון שהקב"ה הטיל על אברהם אבינו זה נזק לכל העולם, זה חורבן העולם, למה? משום שאם אתה שולח אותו לעשות את הדבר הכי מגונה שגינה אותו אברהם אבינו בעצמו, שאדם לא מקריב את בנו כי האלקים שונא דבר כזה, אתה שולח אותו לעשות כזה דבר, אפילו אם הוא יעמוד בנסיון הרי לא יפסיקו לדבר מזה כל הכותרות בעיתונים ויכתבו שאותו אברהם שבלבל לנו את המח עשרות שנים הוא בעצמו בסוף הלך ועשה את המעשה שהוא אמר לכולם שלא עושים. מה עכשיו הוא יגיד? אז לכאורה יש נזק גדול לכל העולם והעולם התבדה כאילו מאברהם אבינו, מאד מאד הוא תלה באברהם אבינו שהוא באמת איש אמת והוא מדבר דברי אמת ודברים הגונים ונכונים, ושלא צריכים לעקוד את הילדים ולא להקריבם למולך ולא לשום דבר אחר, ופתאום הוא בעצמו עושה את מה שהוא אמר לכולם לא לעשות, איך הוא עושה כזה דבר? יש לו נסיון, נו, אז הוא עושה את הנסיון, כל הכבוד לו, אבל מה החשבון של הקב"ה? אבל אתה רבונו של עולם מקלקל לאברהם את כל התכנית שהוא בנה כאילו, כאילו בשבילך, הוא קרב את כולם אליך, ועכשיו ששלחת אותו לנסיון כזה גרמת כביכול הפסד לכל העבודה שלו שהכל ילך פייפן, אז מה ההגיון? 

פה לומדים דבר מדהים, על פי מידת האמת של הקב"ה לא מעניין אותו העולם כולו, מה שראוי לעשות לתועלת נפשו של אדם יחידי, במקרה הזה זה אברהם, זה לנסות אותו האם הוא מוכן להפסיד את כל עבודתו שעמל עליה כל ימי חייו, האם הוא מוכן לעשות עכשיו ההיפך ממה שהוא חינך את כולם ואת עצמו? האם הוא יציית למצוה כזאת? לא מצוה להציל, מצוה להמית את הבן שלך, האם הוא יעמוד בזה או לא? זה האמת שהקב"ה רוצה לברר באופן מעשי, אז אם ככה לא מתחשב הקב"ה עם נזק הרבים אפילו נזק של כל העולם כולו, מפני שמשה אמת ותורתו אמת אז הוא שיער בנפשו שלפי תכונתו ומידות נפשו אין ראוי לו להיות שליח בדבר זה, הוא לא מתאים להיות גואל ישראל, לא מתאים, לא מתאים, יתכן שהוא יסבול מזה בענינים הרוחניים שלו, יכול להיות שהוא ירד ממדרגתו הרוחנית והוא יסבול מזה בענינים הרוחניים, והוא מצא שעל פי מידת האמת שלו אינו רשאי לקבל זאת, שהרי כתוב, כל מה שאומר לך בעל הבית עשה חוץ מצא, והשליחות הזאת היא בגדר צא, מה זה צא? אתה תצא מגדרך, אתה תצא ממעלתך הרוחנית, אתה תצא מהמצב שאתה יכול לעלות אליו בשעה שתתעסק באחרים. אז זה פגיעה ברוחניות שלו, ועל זה ה' אמר, כל מה שאומר לך בעל הבית עשה אבל חוץ מצא, והוא מבין שבשבילו זה יציאה מהמצב האידיאלי המתבקש ממנו ברוחניות, לך דבר עם פרעה, לך את הפוליטיקה של מצרים תלמד, מי צריך את זה? יש אנשים אחרים, שלח נא ביד תשלח, כל אחד יותר הגון ממני, כל אחד מסוגל יותר ממני. 

משה רבינו חשב שדבר ה' אליו זה בגדר נסיון, הקב"ה אומר לו אני רוצה לשלוח אותך שתציל את עם ישראל תגאל אותם, אז זה רק נסיון לראות האם הוא יקפוץ על זה או לא יקפוץ על זה, או שהוא יגיד אני לא ראוי, וזה הנסיון, שתכיר את מצבך, איזהו חכם המכיר את מקומו וממילא אני מכיר שאני לא ראוי ואני לא קופץ ומתלהב שנתנו לי עכשיו מאה מיליון דולר, או שנתנו לי להיות גואל או שנתנו לי את זה, לא מתלהב, לא מגיע לי אני לא ראוי וזה הכל, זה נסיון ומשה מבין שהוא עומד בנסיון, זה רק נסיון, זה לא מצוה, לא שה' מצוה, הוא אומר בלשון ציווי, אבל כנסיון, ככה מבין משה רבינו, שהמצוה לא יתכן להיות בגדר נסיון, כי אם זה מצוה זה מצוה, אבל הוא מבין שהקב"ה מנסה אותו האם באמת יסכים או לא. גם אצל אברהם אבינו היה שיקול דעת כזה שאפשר שהקב"ה מנסה אותו, נו אתה תלך לעשות את מה שאני אומר לך שאתה יודע שזה ההיפך ממה שבאמת צריך לעשות? 

וחשב משה רבינו שאהרן אחיו טוב ממנו ומוכשר לדבר הזה, עד שחרה אף ה', אז הוא הבין שזה לא נסיון ושהוא טועה בעצמו, אתה חושב שאתה לא מוכשר - טעית, אתה מוכשר, ואין יותר מוכשר ממך. ובודאי אתה מוכשר לזה ולא יגיע לך שום נזק בעניני הנפש, כי חלילה לאל מרשע ושדי מעוול, מה הקב"ה ישלח אותו לאבד את רוחניותו? רק אז קיבל את השליחות בשמחה רבה ועצומה להיות לגואל של עם ישראל. 

מזה יש ללמוד הלכה למעשה, שחייב אדם לשמור על נפשו, ועל חייו הרוחניים מכל אשר בעולם, ואין דבר שיבטל עניני נפשו כי אם עניני גופו לבד. במקום שהוא יהיה בסכנת נפשות אז יהיה מותר לו להתבטל ממצוות כאלה ואחרות כדי להציל את גופו, אבל לבטל את רוחניותו בשביל כל העולם כולו - לא. אלא אם כן שכל מה שהוא עושה בעצם זה נקרא לכאורה ביטול שהוא הקיום, ביטולה הוא קיומה, שזה מציאות שלפעמים יש מצב של ביטול תורה שהוא בעצם קיום תורה, בשעת כנס פזר ובשעת פזר כנס, או עת לעשות לה' הפרו תורתך או כל מיני גדרים כאלה ואחרים שהם מותרים וגם הם נקראים רוחניות אפילו שנראה שכאילו יש פה ביטול מן הרוחניות. 

אז פה אנחנו למדים, אחד מהשיקולים של משה רבינו שמבוארים כאן, זה שבאמת במידת אמיתתו הוא הבין שהוא לא ראוי, והוא גם הבין שזה נסיון, ואח"כ הוא הבין שהוא טעה ואז הוא שמח מאד, מי לא רוצה לגאול את ישראל ולעשות נחת רוח לקב"ה להציל את עמו? אבל זה היה רק אחרי שהתברר לו בבירור גמור. 

אני הייתי אומר גם שהיה לו סיבה להאמין כך, כי אם הקב"ה נכנס איתו למשא ומתן שבוע ימים אז אולי באמת זה נסיון, כי הנה הוא אומר לו מהלך והוא סותר לו את המהלך, הוא אומר עוד מהלך והוא סותר לו את המהלך, אם ה' רוצה היה אומר לו בהתחלה - כך אני אומר ונגמר הסיפור, אל תענה לי, קום סע. אבל אם הקב"ה הולך איתו כך וכך וכך וכך אפשר שזה רק לנסיון. נראה, אולי הוא יסרב כמו שמסרבים בבית כנסת, אומרים לך קום קום אז אתה אומר לא לא אני הגרון הגרון, קום קום לא הגרון הגרון, קום קום בסדר הוא קם, אולי ככה? נסיון אולי. 

כן, אז אנחנו רואים עוד פן אחד במשה רבינו, איייי, אנחנו יכולים להשיג דבר כזה? כמו שהתורה אמת ככה משה היה אמת, אתם מבינים מה זה? התורה היא אמת אבסולטית, ומשה היה אמת אבסולוטית. 

רבי חנניא בן עקשיא אומר, רצה הקב"ה לזכות את ישראל לפיכך הרבה להם תורה ומצוות שנאמר....

  •    שיתוף   

יוצרים קשר עם שופר

 משרדי שופר

 03-6777779

 דואר אלקטרוני

 main@shofar.tv

 מספר פקס

 03-6740578

תגובות, ראיונות ופרסומים אחרונים בתקשורת