יט' טבת תשע"ה - פרשת שמות - ממתי שעבדו המצרים את ישראל 

"וימות יוסף וכל אחיו וכל הדור ההוא".

כתב אור החיים הקדוש שבא הכתוב לומר: שכל זמן שכל אחד מן האחים היה קיים היו המצרים מכבדים אותם, ואף כשהיה אחד מהדור ההוא קיים היו חשובים בעיניהם, ולא היה להם פנים להשתעבד בהם, במיתת יוסף ירדו מגדולתם שהיו מעולים יותר מהמצרים ונעשו שווים להם {כל זמן שיוסף היה קיים מעלתם של ישראל היתה גבוה משל המצרים, במיתתו נשתוו להם המצרים} ובמיתת האחים ירדו למטה ממדרגתם שהיו בעיניהם נבזים, אבל עדיין לא היו משתעבדין להן, ורק לאחר שמת כל הדור ההוא התחילו השתעבד להם.

עד כאן דברי אור החיים הקדוש.

למדנו מדבריו שאף על פי שמצרים רשעים היו מעולם, מכל מקום לא היו יכולים להשתעבד בישראל כל זמן שהיו ישראל חשובים ונכבדים בעיניהם, רק שירדו ממדרגתם ונעשן מבוזים בעיניהם התחילו לשעבדם, 

ונראה כי שני פנים לדבר, האחד: המצרים שלא היו מסוגלים לשעבד בני אדם שהם נכבדים וחשובים,

והשני: מצד בני ישראל עצמם, שכל זמן שהיו חשובים ונכבדים בעיני עצמם, לא היו המצרים יכולים לשעבדם, ורק שהושפלו מחשיבותם נעשו בני שעבוד "ונהי כחגבים בעינינו" {ברגע שאדם מפחית מערכו ומעצמו הצד השני מרגיש זאת מיד וממלא אתה מזמין את השעבוד}. 

כך דרכו של יצר הרע במלחמתו עם האדם, בתחילה הוא משתדל להשפילו בתחומי ההיתר {כמו שלמדנו בשיעור הקודם מזידים ולא טועים} וכשהדבר עולה בידו, הרי האדם כבר ברשותו להכשילו בכל חטא ועוון {אם נותנים פתח ליצר הרע הוא לא עוזב את האדם והוא מטלטל בכל חטא ובכל עוון, מספיקה ליצר הרע חדירה אחת, כמו שאם נכנס המחבל לתוך החנות יש לו כבר בני ערובה}.

 והעבודה המוטלת על האדם היא להתעלות עד היותו נכבד וחשוב, ועל ידי כן הוא נשמר מהחטא, כיוון שהוא מכיר בחשיבותו ובמעלתו הגדולה הרי הוא נמנע מלחטאו כדי שלא ירד ממדרגתו, לכן אם אתה חשוב בעיני עצמך, אתה לא תתפתה לעבור עבירה, ועוד רוב העבירות כרוכות בביזיון לעבור עליהן, ואם תהיה הרגשת נכבדות וחשיבות מושרשת בקרבו, ימנע מלעבור עבירה {כמו שתלמיד חכם לא יוכל פלאפל לפני אנשים, אז קל וחומר עבירה שהיא נצחית או ואווי} לכן הדרך היא לשמור על עצמו על נכבדות וחשיבות. הגמרא בבא מציעה פה' אומרת: איך הסבירו לנכדו של רבי שמעון בר יוחאי שיעזוב את דרכו הנלוזה, ואמרו לו: מה כבר יצא לא מחבריו אמרו לו בוא תהיה בן תורה! זה מה ששכנע אותו.

אם כן, אם אדם ירגיש שהוא נכבד וחשוב זה ימנע ממנו לעבור עבירה, וכך היה כשהמצרים התחילו לבזות את העברים ואחר כך בני ישראל היו מבוזים בעיני עצמם וזה היה הפתח לשעבוד {בדיוק כך היצר הרע: אם אתה לא מתבזה מעצם העבירה אז קל לו מאוד למכור לך את סחורתו}. 

שני דרכים האלה מפורשים בדבריהם של חכמים זכרונם לברכה בגמרא בסנהדרין לז': כיצד מאיימין על עדי נפשות? "לפיכך נברא האדם יחידי ללמדך שכל המאבד נפש אחת מישראל מעלה עליו הכתוב כאילו איבד עולם מלא, לפיכך כל אחד ואחד חייב לומר: בשבילי נברא העולם". 

והרמב"ם פרק יב' בסנהדרין אומר: שכל זה הוא מדברי האיום שמאיימין על העדים, היכן האיום? ופירש רש"י שם: כלומר חשוב אני כעולם מלא, לא אטריד את עצמי מן העולם בעבירה אחת וימשוך ממנה {יירתע} אז איך מאיימים על עדי נפשות, כדי שהם לא ישקרו {כי יכול להיות ששכרו עדי שקר} אומרים להם תשמעו: למה נברא אדם יחידי בעולם? "ללמד אותך שכל המאבד נפש אחת מישראל מעלה עליו הכתוב כאילו איבד עולם מלא" {כל נפש זה עולם מלא, שיצאו ממנו ומזרע זרעו מעולם ועד עולם, ואם אתה תהרוג אדם אתה אבדת עולם מלא}. 

לפיכך כל אחד חייב לומר בשבילי נברא העולם, וזה מדברי האיום שמאיימים על העדים אומר הרמב"ם, ורש"י אומר שאומרים לעד: חשוב אתה כעולם מלא, למה תטריד את עצמך מהעולם בעבירה אחת של עדות ואז הוא ימשוך ממנה {הוא יירתע} ולא יעבור את העבירה. אז מה האיום: חשיבותו ומעלתו של האדם! 

אוי כמה עברו על זה, לא היה מי שיאיים עליהם, על נפשות, לאבד את כל בעלי תשובה ככה במחי מכתב אחד בדיבורים כאלה ואחרים במוצאי שבת, כמה נפשות איבדו מישראל רחמנא לצלן כמה נפשות, את כל זה יתבעו מהם, את כל אלא שהלכו לטמיון יתבעו מהם, לא רק אותם גם את זרעם אחריהם, חוץ מאלה שעוקרי תורה ערב ערב וקורעים מודעות משס, ולא מאפשרים לקיום הרצאות וכו' אה! רחמנא לצלן מה מחכה להם בעולם הזה ולעולם הבא.

 הרי שהרגשת הגדלות של האדם: בשבילי נברא העולם וחשוב אני כעולם מלא, מביאה אותו למשוך את ידו מן החטא ולשמור עצמו שלא לרדת ממדרגתו, ואף עדים הללו שעומדים להעיד עדות שקר ולשפוך דם נקי, כיוון שיתבוננו בגדלות האדם, ימנעו מן החטא ויחזרו בהם מלהעיד שקר. 

אומרת הגמרא בסנהדרין כט', וכיצד מאיימים על עדי ממון: שאי אפשר לאיים עליהם שבשביל עדות שקר הגשמים נעצרים, ודבר בא לעולם, שעל כל זה הם ימצאו לעצמם דרך שלא להתרשם מהאיום, אלא אומרים להם: "שהשוכרים אותם מבזים אותם והם קלים בעיניהם" אז מה האיום? אומרים להם: אלה ששכרו אתכם אלה בעצמם מבזים אתכם.

עדים ששוכרים אותם להעיד עדות שקר, ואין חומר האיסור מרתיע אותם, ואף האיום בעונשים החמורים אינו משפיע עליהם, שאומרים בליבם כי עליהם לא יגיעו העונשים, הדרך להשפיע עליהם היא על ידי שמירת כבודם העצמי. ואומרים להם שאפילו בעיני השוכרים אתכם לעדות שקר תהיו בזויים וזה הוא האיום אשר בכוחו להשפיע יותר מהכל וכאמור שזו התועלת הנוספת בהרגשת הנכבדות שהיא מונעת מהחטא. 

אם כן ראינו פה ממש שמה שיכול להציל אדם מעבירה זה הכבוד העצמי שלו, הנכבדות והחשיבות כי אם אין לו את זה הוא אפס מאופס הוא בעל עבירות שהיצר לכד אותו ברשתו ומשתמש בו כתליין, כי אין לו שום חשיבות. 

לא זו בלבד שהנכבדות שומרת את האדם מהחטא אלא נותנת לו כוח ועוז להתעלות מעלה.

כתוב "ויבואו כל איש אשר נשאו ליבו" פירש הרמב"ן: על חכמים העושים מלאכה אמר כן, כי לא היה מי שילמד את המלאכות האלה , כשנדרשו אנשים לעבודת המשכן לא למדו במצרים את המלאכות שצריכים למשכן לא היה מי שיאמן את ידם כלל, אבל מצאו בטבעם שידעו לעשות כן, על זה נאמר "ויגבה ליבו בדרכי השם" לבא למשה ולומר לו: אני עושה כל אשר אדוני דובר, "ויגבה ליבו בדרכי השם, נשאו ליבו לעסוק במלאכה". 

אדם רגיל מן הישוב כשרואה משימה כבדה לחשוב מחשבות ולעסוק בזהב ובנחושת ובחרושת אבן למלאות ובחרושת עץ לעשות כל מלאכת מחשבת, והוא אדם הדיוט פשוט שמעולם לא התנשא בכך, היה מרים ידיו בייאוש ואומר: איך אוכל לקבל על עצמי דבר שאין לי בו מושג! ואילו אלו שנשאם ליבם, באו לפני משה בעוז ובביטחון ואמרו: אנחנו נעשה כל אשר אדוני דובר, בלי חשש קבלו על עצמם לבצע כל הצריך למלאכת המשכן, איך הם זכו לזה!? "ויגבה ליבם בדרכי השם" כי אין גבול ואין תכלית למה שיש בכוחו אדם נכבד לעשות, ואינו חושש שמא לא יוכל אלא בביטחון אומר: אנוכי אעשה כל מה שצריך ועל ידי כן הוא יכול לעשות.

 אתם חושבים שהיתה תוכנית לבית הכנסת הזה כמו שאתם רואים אותו עכשיו? לא היתה תוכנית, {בית המדרש קהילות פז של הרב אמנון יצחק} אמרו לי שצריכים יועצים לתאורה, יועץ לחשמל, יועץ לאקוסטיקה, לכל תחום אמרו לי שצריך יועץ, לכל יועץ עשרות אלפי שקלים, חוץ מהמחירים המפוצצים שאחר כך נותנים בהנחה, ולא לקחנו שום יועץ והיועץ היחידי שנעזרנו בו זה היה הקב"ה "ויגבה ליבו בדרכי השם" אין תוכנית. קדימה למלאכה! ולאט לאט נרקם הדבר, כי מי שרוצה לעסוק במלאכה אפילו אם הוא לא יודע מה צריך לעשות השם יתן בליבו, השם ימלא את ליבו חוכמה לעשות במלאכה. 

כך בני תורה, יש מי שאומר: מי אני מה כוחי להשיג עד היכן אוכל להתעלות? וכך הוא מתייאש ומושך את ידיו, זאת משום שאין לו את הבחינה "ויגבה ליבו בדרכי השם" אבל בר מעלה, מרגיש שאין גבול ואין תכלית למה שהוא יכול להגיע ויגבה ליבו בדרכי השם לומר: אני יגיע למדרגות העליונות! ועל ידי כך מצליח בידו ומתעלה לאין שיעור, 

את הדבר הזה פעלו ביותר רבותינו בעלי המוסר,הגאון רבי ישראל סלנטר זכר צדיק לברכה ותלמידיו ותלמידי תלמידיו זכרונם לברכה שבעת ההשכלה הארורה שהשפילה את בני התורה פעלו הם לנשאם ולהגביהם וידעו והרגישו שבדבר אחד מן התורה, ובדברי חכמים זכרונם לברכה מונח יותר מכל חוכמות העולם. 

מה הוא המפסיד העיקרי לנכבדות? {אמרנו אדם שמכבד ומחשיב את עצמו , לא גאווה סרוחה, אלא באמת ידע מה הערך היהודי ששומר תורה ומצוות} מה ערך של יהודי בכלל? מה מפסיד העיקרי לנכבדות שאדם מאבד את זה ויכול להיות בזוי ולעשות עבירות או דברים יותר גרועים, מה הוא המפסיד העיקרי? החיפזון והבהילות, שאפילו מי שהגיע למעלת הנכבדות אם יש בו בהילות הפסיד נכבדותו ומעלתו. 

זה מה שכתוב אצל יעקב אבינו, יעקב אומר על ראובן "פחז כמים אל תותר" הפחיזות והבהילות לא התירה לו לראובן לא כהונה לא מלכות ולא בכורה, וזה אחרי כל שאמרו כל החכמים מי שאומר שחטא אינו אלא טועה, ואף על פי כן הפסיד את המלכות הכהונה והבכורה, משום מידת פחז כמים דהיינו הבהילות. 

כתוב "איזהו חכם הרואה את הנולד" אסור לחכם להיות נחפז ונבהל, אבל הפוליטיקאים: לוחצים ומפחידים ומדווחים לרבנים בדחיפות שכך וכך ויש כאלה שנופלים ולא רואים מה יהיו ההשלכות, תראו מה קרה אחרי הפחיזות להוציא מכתב שיקרי שאין לו שום קשר למציאות, שלא חתם עליו הרב עובדיה כי פחדו להראות לו שיש מכתב נגדי כזה, כי אם היה רואה לא היה מסכים, כי ניסו ללחוץ עליו שידבר ויכתוב נגדי ולא הסכים, ואחר כך טפטפו לו שאני מבזה ומגדף את בני משפחתו. 

וזה שקר!

כי עד אותו זמן למעט שאמרתי שלא מכניסים אותי אליו במשך שנים, ואמרו שאני בודה דברים, אז שלחתי משלחת להגיד שאני רוצה להיכנס, והם הקליטו את גברת יהודית שאמרה: "הוא לא יכנס, אצלי הוא מחוק, אני מדברת עם רגש" זה הדבר היחידי שפרסמתי בלית ברירה לאור ההכחשות שהכחישו שלא מנעו ממני. 

והרב עובדיה באותה קלטת אמר: "למה לא יבא איתנו? למה נפרד מאיתנו?"

אבל רגע! זה היה אחרי המכתב שכאילו כתב "הקדיח תבשילו" אך איך אתה קורא לי לבא?!

ובסוף אומר לרבנים התימנים: "טוב, אם לא רוצה - אז שיעשה!"

אז הוא הסכים שאני יעשה מפלגה!

אז למה יצאו נגדי?

ועכשיו השם שילם להם - שהם עושים אחד לשני מה שהם עשו לי.

הפחיזות והבהילות לא מותירה לא מלכות ולא כהונה ולא בכורה. 

רבי חנניה בן עקשיא אומר, רצה הקב"ה לזכות את ישראל לפיכך הרבה להם תורה ומצוות שנאמר השם חפץ למען צדקו יגדיל תורה ויאדיר.