http://live.shofar-tv.com/videos/3419
16-12-13
"ויבוא אל הר האלהים חורבה", הפסוק מדבר על משה רבינו שהיה מנהיג את הצאן אחר המדבר מפני הגזל, ויבוא אל הר האלהים חורבה. אין הקב"ה נותן גדולה לאדם עד שבודקו בדבר קטן, ואח"כ מעלהו לגדולה, הרי שני גדולי עולם שבדקן הקב"ה בדבר קטן, ונמצאו נאמנים והעלן לגדולה, בדק לדוד בצאן ולא ניהגם אלא במדבר, להרחיקם מן הגזל, אמר לו הקב"ה נמצא אתה נאמן בצאן בא וראה צאני, וכן במשה, "וינהג את הצאן אחר המדבר" להוציאם מן הגזל, ולקחו הקב"ה לרעות את ישראל.
הנה מטבעם של כל שואפי גדלות ושוחרי מנהיגות לחפש תחבולות ועצות איך להשפיע ברוממות דיבוריהם ונאומיהם על ההמון המרובה וללכד את לב האנשים, לפתח חכמת הדיבור וההנהגה, להופיע עם גודל הכשרונות וההסתגלויות הנשגבות, הנואמים הללו ישימו לב ליחידים בעלי מחשבה ושיקול דעת, ובזים הם לקטנים וליחידים. לא כן דעת ה' יתברך, כשהקב"ה מנסה מישהו אם הוא ראוי להיות מנהיג האומה הוא בוחן אותו בדברים וענינים לכאורה נקלים ופעוטים הנוגעים דוקא ליחידים לקרן זוית, שהם נדחים לקרן זוית, ואם האדם מצליח לבצע מעשה קטן שנוגע ליחיד או ליחידים בהיקף ובשלמות כל חלקי התורה הרצויים והדרושים לשם ביצוע מעשים קטנים, אזי עמד אותו האיש בנסיון והקב"ה בוחר בו לתפקיד שהוא באמת ראוי.
השלמות שאדם משקיע ליחיד הוא בלתי נראה ובלתי מפורסם, שלמות שאין מתן שכרה כרוך בצידה, דוקא שלמות כזו מעידה שאדם זה הוא הראוי לאיצטלת המנהיג. אם האדם מוכשר להוכיח את מסירות נפשו הנכונה למעשה צנוע לטובתו של אחד שהוא עלוב ונסתר, של אדם קטן ואפילו חיה או בהמה, זוהי התעודה הנאמנה ביותר שאדם זה נוצר לגדולות, והקב"ה ירוממו וינשאו, ובבוא מועד יופיע בכל הדרו המוסרית בתוך קהל ועדה, וכל המתרכז במעשים קטנים מבפנים, לבסוף מכריזין עליו אפילו מבחוץ.
לא מרובכם מכל העמים חשק ה' בכם, כדי שיתכבד ברוב עם, לא כך, ה' לא חשק בנו משום שאנחנו מרובים, עלינו ללמוד מדרכי הופעתו של הקב"ה לפני בריותיו, כשהקב"ה חושק כביכול להשרות את שכינתו בעולם הוא אינו בוחר בעם רב, הופעתו היתה מקודם אצל האבות היחידים, אח"כ אצלכם המעט מכל העמים, מה הוא לא יכול לבחון היה את הסינים? הקב"ה לא בחר את הרוב, הוא בחר את המעט, את האיכות. אמנם לבסוף תתגלה ותיראה כבוד מלכותו לכל העולם כולו, וה' שהוא עתה אלקינו לעתיד לבוא יהיה אלקי העולם, אז בהתחלה הוא הופיע על בודדים, האבות הקדושים, אח"כ רק על האומה הישראלית שהיא קטנה מאד, ובסוף הוא התגלה לעיני כולם "והתגדלתי והתקדשתי ונודעתי לעיני גויים רבים", אז הקב"ה הוא ענוותן גדול, הוא מתעסק בקטנות שבקטנות, בורא עולם, הוא לא מנותק מאיתנו כאילו לא מתאים לו להתעסק בפיצ'יפקס קטנים, בכל דבר ודבר.
האדם הגשמי מתאמץ לדחוק את עצמו בין עובי הקורה, להופיע ראשונה ביכלתו וכשרונותיו בתוך קרואי העדה דוקא, להיות מנהיג על רוב עם כדי שיתכבד ברוב עם. כמו שיש רבנים שמבקשים שיזמינו אותם לדבר, שמים פתק, תן לי לדבר, מדבר כמה דקות, ויש כאלה נדחפים מבקשים לדבר, והם רוצים כבוד, רוצים כבוד. אבל הקב"ה אומר, מי שאינו מוכשר להיות מרוכז במעשה טוב לגבי פרט אחד, לגבי מעשה קטן בהצנע ובענווה אין בכוחו להיות רועה נאמן ומנהיג אומה שלמה. מי שאינו מוכשר להיות מרוכז במעשה טוב, לגבי פרט אחד, אדם אחד, פרט אחד, לא קבוצה לא ציבור, אחד, מעשה טוב אבל בשלמות מכל צדדיו, לגבי מעשה קטן אפילו, קטן, אבל שהוא עושה אותו בהצנע ובענווה, אין בכוחו להיות רועה נאמן ומנהיג אומה שלמה. זהו השלב הראשון בסולם המנהיגות, כל המדלג על השלב הזה סימן שאינו הגון לתפקידו. רק ההשתתפות המלאה בכל היקף ההרגשה והגשת העזרה ליחיד, היא הבית אולפנא היסודי להשתלמותו של האדם הנועד להיות מנהיג. רק ההשתתפות ה מלאה בכל היקף ההרגשה והגשת העזרה ליחיד, היא הבית אולפנא היסודי להשתלמותו של האדם הנועד להיות מנהיג, ורק בקטנות ייבחן המנהיג הגדול האמיתי. בדק לדוד ומצאו רועה יפה, היה מוציא הקטנים בצאן כדי שירעו עשב הרך, אח"כ מוציא הזקנים כדי שירעו עשב בינוני, ואח"כ מוציא את הבחורים שיהיו אוכלים את העשב הקשה. אמר הקב"ה, מי שהוא יודע לרעות את הצאן איש לפי כוחו, יבוא וירעה את עמי. שמעתם במה הוא נבחן?!
ואף משה, לא בחנו הקב"ה אלא בצאן. אמרו רבותינו שהיה משה רבינו ע"ה רועה צאנו של יתרו במדבר, ברח ממנו גדי ורץ אחריו עד שהגיע לחסות - שם מקום, כיון שהגיע לחסות נזדמנה לו בריכה של מים ועמד הגדי לשתות, כיון שהגיע משה אצלו אמר, אני לא הייתי יודע שרץ היית מפני הצמא, עייף אתה? הרכיבו על כתפיו והיה מהלך, אמר הקב"ה, יש לך רחמים לנהוג צאנו של בשר ודם כך, חייך אתה תרעה צאני ישראל, הוי "ומשה היה רועה".
הרי לפנינו דוגמא של מנהיג אמיתי המתחיל את פעולותיו באהבה ומסירות לזולת, והזולת הוא דוקא כזה שאינו מוכשר להביא לו שום פרסום ותהילה. אפילו אם השה הזה ירצה להגיד שבחים על משה רבינו, אז הוא יכול להגיד רק מממממ מממממממ, אף אחד לא יבין מה הוא אומר. אז הוא לא יכול לקבל פרסום ותהילה מהבעלי חיים האלה, חיה אילמת קטנה, וכל מעשה החסד מתרכז במקום צנוע בשדה, באין רואים, אף אחד לא רואה, משה רבינו רץ אחרי השה. וכן פעולתו של דוד, משקפת בזעיר אנפין את המוסריות העילאית בהיותו אח"כ מלך ישראל, מה אכפת לו זה בהמות, זה בעלי חיים, יאכלו יוציא את כולם תאכלו, מי שיאכל יאכל מי שלא יאכל לא יאכל, מה זה הוא מגיש להם אוכל עם כפית, מאכיל אותם מטרנה? כן, דוד המלך אומר לא, לא מוציא אותם ככה, קודם הקטנים יצאו, רק קטנים, רק קטנים, אתה שב פה לא לזוז, רק קטנים, למה כי הקטנים יכולים לאכול רק את העשב הרך, אם הוא יוציא את כולם - כולם יאכלו את העשב הרך, ואז מה יעשו הקטנים, את הקשים העבים הם לא יכולים לאכול, אז מה, ירעבו? קטנים קודם. אח"כ זקנים, למה הם יש להם עוד קצת שיניים אבל כבר לא חזקות, אז הם יאכלו את העשב הבינוני. אח"כ את הבחורים שיש להם שיניים חזקות הם יאכלו את הסוף מה שיהיה.
הרי לפנינו שיטה משוכללת איך לסדר את צרכי הרבים, הן במובן הכלכלי והן במובן המוסרי. בושה וחרפה למדינת ישראל, דואגת רק לעשירים שיעשירו, ועושים להם תספורות ומורידים להם מיליארדים על חשבון הציבור, אמנם עשו עכשיו איזה חוק לתקן קצת את הדבר, נראה איך הוא יפעל, אבל לבן אדם חוב של אלף שקל יכולים לקחת לו את הבית, וישאירו אותו ברחוב והמדינה תצטרך לטפל בו כהומלס עם הילדים והכל ויעלה לה פי כמה יותר, איזה שכל מעוות. צריך לדאוג קודם לחלשים, צריך לדאוג לעניים, צריך להביא להם עבודה, צריך לעשות פעולות שכל החברה תגיע למצב שתוכל להתפרנס בכבוד, לחיות בכבוד וכו' וכו'. אבל מה זה מעניין אותם, העיקר איך הם ייראו באומות העולם, איזה מקום יהיו מבחינה כלכלית באומות העולם, איך הבנק העולמי יתייחס אליהם, איך זה, יש פה מיליון וחצי רעבים מה זה מעניין את מי זה מעניין, אנשים נוברים בפחים - את מי זה מעניין? לחם בשבעה שקלים - את מי זה מעניין? מה זה מעניין אותנו, לחם כולה קמח ומים, לחם, סובין, פסולת, פסולת, פסולת של החיטה, 22 שקל לחם. למה? כי אמרו שזה בריא, אז מה אם זה בריא? זה פסולת. אתה מבין? אם יתברר עכשיו שזבל זה בריא, אז מה ימכרו שקית זבל עכשיו ב-1500 שקל? בושה וחרפה. המדינה לוקחת לך את כל הכסף, אולי אתה משתמש בעשרים אחוז, אולי בעשרים אחוז, עד שאתה מקבל משכורת לוקחים לך ביטוח לאומי, וגם אם אתה לא עובד אתה משלם ביטוח לאומי, ומס הכנסה, וכל דבר שאתה קטנה לוקחים ממך מע"מ, ואם אתה קונה דלק - שלש וחצי מס בלוף, ואתה רוצה לגור - תשלם ארנונה, בכל מקום שאתה זז קודם כל לוקחים לך מהכסף שיש לך, מה נשאר לך בסוף?! והבנקים על הכסף שלך עושים עמלות ומרויחים בין 10 ל-15 מיליארד שקל בשנה רק מעמלות. פעם עמלות היו כותבים כותבים כותבים כותבים, נגיד טרחו, היום טוז - כפתור נותן לך את כל הפרטים כל הנתונים, היום אפילו אתה לא עומד בתור, שם להם שמה את המכתב עם כל הצ'קים עם כל הדברים, אפילו אתה לא רואה פקיד, אתה יכול לעשות פעולות דרך המחשב, ועל הכל לוקחים לך כסף. מה זה הדבר הזה? במקום לתת רווחה לציבור, לתת להם לחיות בכבוד בעושר, לך תראה מה קורה בנורווגיה, כולם עשירים, לך תראה שוויץ, לך תראה מדינות סקנדינביה, איזה דברים איזה מה, מה נותנים, צרפת - בן אדם שבא לשמה וגר שמה מרויח שמונה אלף שקל בכסף שלנו בתור אדם שאין לו עבודה ואין לו כלום, שמונה אלף שקל, לא עובד לא כלום. פה - רק לוקחים לוקחים לוקחים לוקחים ומעלים מחירים, מה מעניין אותם בכלל מי יחיה מי ימות מה, חסד ה' שעוד שומר על אנשים חיים.
הנה הסופה הזאת, הם ידעו שהסופה תבוא, הם אמרו כמה ימים היא תהיה וכמה יהיה ויהיה קרה ויהיה ככה ויהיה ככה, ואיך הם התכוננו? בדיחה. כשאני אמרתי מה יקרה אם יהיה טילים, מה יקרה אם יהיה טילים, יהיה פקקים, רק פקקים יעזבו את המכוניות, מה יקרה, איך יפנו, איך יעבירו הצלה, איך יעשו, מה יעשו, יש פתרון? לא שמעתי שום דבר. הנה הגיע עכשיו, לא טילים - שלג, טילי שלג הגיעו, חסמו את הדרכים, נתקעו אנשים, תקועים 36 שעות, יש כאלה יותר, קופאים כמעט למוות וזהו, ואי אפשר להגיע אליהם, אי אפשר להגיע אליהם. מדינה שלמה לא יכולה לטפל באזרחיה. שום דבר. וביבי מודה לכולם, איזה יופי כל הכבוד לכם, עד עכשיו יש אנשים בלי חשמל, כמו באפריקה, מה זה? ויש מנהלת בינלאומית למלחמה וכו' וכו', מוכנה שאם יהיו קטסטרופות בישראל בעיתות מלחמה כל המנהלת הזאת מוכנה לתפקוד ולתיאום בין כל הדברים, משטרה וצבא וכולם כולם ביחד, כולם כולם, נו, אז למה לא הפעלתם את זה? זה הזדמנות, הייתם עושים אפילו אימונים, שום דבר. אז תאר לך אם יהיה כימי מה יהיה, אין עם מי לדבר, אין עם מי לדבר.
דוד המלך, דוד המלך לא דואג לאנשים, דואג לכבשים, אז כל שכן ועל אחת כמה וכמה לאנשים. איפה ה' בוחן את המנהיגים של ישראל האמיתיים, איפה הוא בוחן אותם? בצאן, בבעלי חיים, בבעלי חיים נראה אותך, אף אחד לא רואה, אין פרסום, שום דבר, אם יש לך לב טוב, שכל טוב, ואתה מעוניין לעשות מה שנכון על פי המוסר, שמה אתה נבחן, לא בפרסום וזה דיבורים בלבלבלבל, לא, הקב"ה לא מתפעל משטויות, הוא יודע, כולם עומדים בתור לקבל פרסום והנהגה וכל הדברים האלה, כולם. עכשיו התפרסם שהרבה אנשים רוצים להכנס למועצת החכמים של ש"ס, הרבה רוצים בתור, עכשיו מחכים בתור, מתקוטטים. אני הציעו לי להיות גם כן, לא הסכמתי. בושה וחרפה, אנשים מבקשים, אנשים מבקשים כבוד, מבקשים, תובעים בפה - כבוד, תן לי כבוד, תן לי כבוד, בושה וחרפה!
אתם רואים יש איזה ארוע פה ושם, 300 רבנים עומדים מאחורה, שורה ראשונה שלישית רביעית, גם אם היו 17 שורות היו יושבים מאחורה, בזבוז של ערב שלם, אתה יכול לעשות משהו עם עצמך, מה אתה יושב שמה, לא יתנו לך לדבר ולא כלום, גם לא יראו אותך ולא יצלמו, כבוד. כבוד. אבל זה מוציא את האדם מן העולם - הוא מוכן לצאת מן העולם, אבל עם כבוד.
שם בשדה המרעה נתפתחו ונשתכללו כל גינוני מלכותו של דוד ושל משה, ומאחר הצאן לקח אותו הקב"ה למלך על ישראל, מן המדבר, מן המקום שעין זר לא ישורנו, להלל ולפרסם את פעולתו של משה, יצא האור הגדול, אור המנהיגות הראשונה, אור הרועא מהימנא - הרועה הנאמן, זה מתחיל בקטנות, עם בעלי חיים קודם. ואכן שהנסיון נורא, שכשם שנתן ליבו ונפשו להצטער על סבלו של הגדי האילם הזה, כן נמס והתרגש ליבו ביתר שאת וביתר עוז על כל אחד ואחד מישראל, בכל הזדמנות היה משליך את נפשו וגופו מנגד לטובתם וכבודם של ישראל, עד כדי אמירת "מחני נא מספרך אשר כתבת". משה היה נסיך במצרים, הוא היה אחראי על משק ביתו של פרעה, והיה יוצא ורואה בסבלותם ונושא בעול עמהם. הוא לא יכול לראות אי צדק, איש אמת הוא לא יכול לעצור בעצמו, הוא רואה שניים ניצים הוא לא יכול הוא מתערב, הוא רואה מצרי מכה זה - הוא מתערב, הוא בורח ממצרים בגלל שהוא התערב, מגיע עד למדין ומתערב עוד פעם עם הרועים שהשליכו את בנות יתרו לתוך הבור, והוא לא יכול, הוא לא יכול, האמת בוערת בו, הצדק, המוסריות, הוא לא יכול. זה משה רבינו - רועה נאמן. אז ה' בחר בו, הוא הנהיג את עם ישראל כמו שאף אחד לא הנהיג אותם, בנאמנות גמורה.
דוד המלך, רועה נאמן, גם כן זכה למלוכה. איפה זה מתחיל - בקטנות, בקטנות, במקום שאין פרסום, בשקט, בשושו, אף אחד לא יודע, שמה העבודה, משמה מתחיל, אין אדם עולה לגדולה אלא אם כן הקב"ה ניסהו בדבר קטן, מי שלא עלה לגדולה אפילו בדבר קטן הוא עוד לא עמד אצל הקב"ה. אם היה עומד במבחן אצל הקב"ה בדבר קטן - היה מעלה אותו לגדולה. שמעתם? כי רוב בני האדם הם אינטרסנטים, מה יוצא לו מזה, מה לא יוצא לו, ידברו עליו, לא ידברו, זה נחשב, זה מתאים לו, זה מכובד לו, זה לא כן, זה ככה, אין אנשים שמתמסרים במאה אחוז לטובת הזולת. זאת הבעיה.
אז רואים מפה שהקב"ה לא נותן גדולה לאדם עד שבודקו בדבר קטן ואח"כ מעלהו לגדולה. אבל מי שרודף אחרי הגדולה היא תברח ממנו, הוא יתבזה בסופו של דבר מהגדולה הזאת שהוא דחף בידיים בשביל להשיגה. אנשים צריכים לדעת, בורא עולם מחפש אנשי אמת, זהו, זה מה שהוא רוצה, יותר חכם, פחות חכם, יותר כשרוני, פחות כשרוני, אנשי אמת, אנשים שמוכנים למסור את עצמם וחייהם למען האמת - אלה יש להם חיבור ודיבוק לקב"ה, כי אמת נדבק לאמת, אמת לא יכול להדבק לשקר, ואם הוא נדבק גם קצת לשקר והרבה אמת - זה גם שקר. אמת זה אמת טוטאלית, ה' אמת, תורתו אמת, חותמו אמת, אמת נטו אמת. אין מקום לשקר. אין מקום לשקר. גם אין מציאות לשקר, זה הסתר האמת, ומי שהוא איש אמת גם מזהה את השקר. אבל אנשי שקר לא רוצים לזהות את האמת, כי זה סתירה אליהם, הם לא יכולים לקבל את האמת, כמו שאיש אמת שונא שקר ככה אנשי שקר שונאים את האמת. למה - כי האמת טופחת להם בפנים.
לכן יהודים יקרים, ראו מה הקב"ה אוהב ומה הוא רוצה, אנשים שמתעסקים בקטנות עם אנשים פרטיים ובלי שאף אחד ידע, אבל בשלמות גמורה, משמה זה מתחיל, אפילו בבעלי חיים כמו שראינו, אבל בשלמות גמורה, מתוך חסד, מתוך כנות, מוסריות, התחשבות, שמה זוכים. אבל כל האחרים שמחפשים להגיע כבר לתכלס, שישכחו מזה, שישכחו מזה.
אז לכן צריכים לשים לב, מי שרוצה להתקרב לבורא יתברך ילמד את מי הוא אוהב ומה הוא אוהב, יעשה כן ויזכה להתקרב לה' יתברך.
רבי חנניא בן עקשיא אומר, רצה הקב"ה לזכות את ישראל לפיכך הרבה להם תורה ומצוות שנאמר ה' חפץ למען צדקו יגדיל תורה ויאדיר.