גם אני בן יקיר | הרב אמנון יצחק
- - - לא מוגה! - - -
נציב יום רפואה שלמה מהרה ברמח איברים ושסה גידים
ליהוחי בן אסתר ובנימין,
שהקדוש ברוך הוא יהפוך לבבו לתשובה שלמה אמיתית
ושזכות זיכוי הרבים תעמוד לו למשפחתו לעד, אמן.
גם אני, בן יקיר,
צריך לומר כל אדם מאיתנו,
גם אני, בן יקיר.
אבי הן יקיר לי,
אבי הן יקיר לי,
אבי הן יקיר לי, יקיר לי אפרים.
כל אחד צריך להגיד
שהוא גם כן בן יקיר לקדוש ברוך הוא.
מצוות החסה מן התורה,
להזכיר יציאת מצרים בכל יום ובכל לילה.
כשאומרים קריאת שמע,
אז צריך להגיד
בלב, כתוב שם בקריאת שמע, באותיות קטנות,
שהרי אני מכוון לקיים מצוות עשה שהן זכירת יציאת מצרים,
כי זו מצוות עשה לזכור בכל יום פעמיים,
בבוקר ובלילה, את יציאת מצרים.
מצוות עשה,
מן התורה להזכיר יציאת מצרים בכל יום, בכל לילה.
אם לא חושב על זה ולא מזכיר ולא מתכוון,
לא יצר,
הפסיד מצוות עשה דאורייתא.
אז צריך להזכיר ביום ובלילה שנאמר למען תזכור את יום צאתך מארץ מצרים כל ימי חייך,
דהיינו ביום ובלילה.
ומדוע?
משום שלקח יציאת מצרים נוהג בכל דור.
הלקח של יציאת מצרים נוהג בכל דור,
בכל אדם
ובכל מצב.
להבין ולדעת
שאין מצב של ייאוש בעולם כלל וכלל,
בשום מצב ומשום מצב
אין להתייאש.
שהרי
אין מצב ירוד יותר ממצב עם ישראל באותו דור, יוצאי מצרים,
שלא היה בהם
מצוות
כדי שיוכלו להיגאל בהן.
באת
עירום ועירייה,
ערומים מן המצוות.
ואנו?
הלא הרי קנים שבנו מלאים מצוות כרימון,
והם
עבדו עבודה זרה,
עד שהמלאכים אמרו מה נשתנו, אלו מאלו המצרים עובדים עבודה זרה ואלו עובדים עבודה זרה.
מה פתאום שהם הגאלו?
ואנחנו?
אין בינינו עבודה זרה.
ועם כל זה שהם היו במצב ירוד כזה,
זעקו לשם ונושעו,
ונגלה עליהם מלך מלכי המלכים וגאל אותם אפילו לפני זמנם.
זאת אומרת, אפשר לצאת מהברוך הכי גדול,
בתנאי שאתה מקבל עליך עול מלכותו יתברך,
ומתפלל וזועק לשם באמת מעומק הלב,
אם הדור ההוא,
היו במצב כזה ירוד ונושעו עוד לפני הזמן,
אז כל אחד ואחד, ודאי.
ועוד יותר,
באופן רגיל הקדוש ברוך הוא אומר, קודם פיתחו לי פתח כפתחו של מחט,
ואני אפתח לכם כפתחו של אולם.
זאת אומרת, הקדוש ברוך הוא אומר, אתה רוצה שאני אעזור לך? אין בעיה.
תפתח לי פתח לא גדול כפתחו של מחט. כמה מחט יכולה לעשות חור?
בקושי רואים את זה.
צריך מיקרוסקופ.
תפתח לי כזה חור קטן אצלך בלב,
אני אפתח לך כנגד זה פתח שייכנסו בו
עגלות וקרוניות.
אז כאילו צריך שאנחנו נתחיל עם משהו,
שיהיה לנו פתח מפולש מצד לצד,
ואז האור האלוקי ייכנס ויסייע לנו.
בגאולת מצרים נאמר,
ופסח אדוני על הפתח,
ודרשו בו חכמים
שלא טבע מעם ישראל באותו דור אפילו פתח כפתחו של מחט,
אלא הוא עשה להם את הכול מעצמו.
זה העניין
של הסמכת גאולה לתפילה בכל יום.
אנחנו מסמיכים
את הגאולה, געל ישראל, לתפילה.
אז קודם כל אנחנו צריכים להיזכר
בכל מה שכתוב לפני שמגיעים לתפילה,
את כל יציאת מצרים, ומה עשה השם, ואמרו מי כמוך באילים, וכו' וכו',
ואיך בקע לנו את הים,
ואיך הוציאו אותנו ממצרים,
ואז מתחילים את התפילה.
ואנו אומרים, ריבונו של עולם,
אם ממצרים גאלתנו,
אז על אחת כמה וכמה עכשיו, כשאנחנו עומדים להתפלל לפניך,
ודאי וודאי שאתה תשמע לתפילתנו.
רק צריך להתכוון ברצינות,
ולדעת לפני מי עומדים
ומה באמת מבקשים.
אז אם כל ההקדמה הזאת
אומרת שמהמצב הכי ירוד, עם ישראל נושעו ונגאלו,
אנחנו, שעומדים לפניו, ואנחנו מלאים מצוות כרימון,
על אחת כמה וכמה,
אם התפילה האמיתית,
היא תתקבל.
והרי שהמצב שלנו
הוא יותר טוב מהמצב שלהם.
וגם הבקשות שלנו היום הן בהרבה יותר פחותות
ממה שהם היו צריכים.
הם היו צריכים גאולה,
לצאת מעבדות,
לצאת ממצרים שאף אחד לא יוצא ממנה,
שכולה מכותרת בכשפים.
מלך עריץ,
עם של רשעים,
ובכל אופן
הם נושעו.
אז מה הבקשות שלנו כבר יכולות להיות?
נשלם ארנונה,
שיהיה שכירות,
שיהיה ככה דלק למכונית להגיע,
שיהיה מה?
מה יהיה?
שהילדים יתקבלו במקומות טובים וכולי. איפה היו הילדים שלהם?
עם המצרים ביחד, איפה הם היו?
מה הם ראו כל היום? פסלים, מה הם ראו?
עבודה זרה, מה הם ראו?
ואצלנו המצב משופר לאין שיעור.
אז הבקשות הן קטנות,
לא כל כך עצומות,
ועם המצוות, ועם הכוונות הטובות.
מן הסתם, אם מתפללים כמו שצריך,
הקדוש ברוך הוא שומע,
ויש מדרש מופלא.
למה?
למה אנחנו ראויים להיענות
יותר מהם אפילו?
יש ראיה?
מדרש מופלא.
הפסוק אומר, ויהי אדוני את יוסף.
השם היה עם יוסף כל הזמן, לא עזב אותו.
ויהי אדוני את יוסף.
שואל המדרש,
וכי עם אחיו לא היה?
רק עם יוסף?
לא כתוב ויהיה יושב עם השבטים,
כתוב עם יוסף.
מה זה אומר?
ואם האחים האחרים לא היה? מה, הם לא 12 שבטי יין? הם לא צדיקים?
לא קדושים? מה?
משיב המדרש, למשל,
סוחר
הוביל שיירה בתריסר חמורים נושאים חוויות יין.
לפתע ניתק
אחד החמורים
מן השיירה
ונכנס לחנות של גוי.
מייד רץ אחריו להחזירו.
וכולם תמהים,
מה עשית?
נטשת 11 חמורים
ורצת אחרי אחד?
ענה להם, השאר
היו בשוק,
ברשות הרבים,
ולא נשקפה סכנה שאחד העוברים ושווים יפתח חבית
של יין שאינה שלו,
ועל ידי זה מגע של הגוי יאסור את היין בשתייה. מזה אני לא חששתי.
אבל חמור זה שנכנס לחנות של הנוכרי,
הלא עלול לתהות על קנקנו ולאסור את היין.
אז הייתי חייב לשמור אותו דווקא.
כך
אומר המדרש.
האחים הקדושים
היו בארץ ישראל במחיצתו של יעקב אבינו.
שמורים מעליהם, אין שום חשש של קלקול.
אבל יוסף
היה בארץ מצרים, ארץ של טומאה,
מקום של תועבה, ערוות הארץ.
ועוד בבית בית פוטיפר,
שהוא היה תל אביבי,
במקום סכנה.
לפיכך
הוא זכה לשמירה יתרה.
לפיכך הוא זכה לשמירה יתרה,
ועל זה כתוב, ויהי אדוני
את יוסף.
למה? הוא צריך לשמור אותו שלא חלילה יתקלקל. סכנה גדולה מאוד.
ועוד יש לו את אשת פוטיפר שם.
מה זה?
סדום בעמורה.
אז חייב לשמור עליו.
אז מכאן אנחנו לומדים,
ככל שאנחנו ירודים,
בדור ירוד,
במצב רוחני ירוד,
מסוכן מאוד,
ככה גדולה שמירה של הקדוש ברוך הוא עלינו,
שלא חלילה נובד,
והוא עימנו יותר ויותר,
והוא חרד לנו מאוד לשמור אותנו.
אם כן, אם אנחנו רואים
שיש לנו איזה חוסרים בארנונה,
בדלק,
בכמה עניינים,
שזה לא מסתדר חלק,
זה רק בגלל שהוא שומר אותנו. איך הוא שומר?
יש לך חוסר.
מאיפה תביא?
פונים לאבא.
מה זה עשיר? עשיר אדיר, יכול לתת לך הכול.
בזרת, שמיים תיקן.
מה הבעיה?
הקדוש ברוך הוא יכול לתת הכול, רק הוא רוצה שנדבר איתו.
נתפלל אליו, נבקש ברצינות, נדע שרק מאיתו יתברך.
אנחנו יכולים לבשע הושענו,
ונבשע
ישועה מהשם זה ישועה.
אבל בלי זה,
אם תסמוך על אדם בשר ודם,
כבר אמר הפסוק, אל תפתחו בנדיבים
בבן אדם שאין לו תשועה, תצא רוחו,
ישוב לאדמתו ביום ההוא
עבדו עשתונותיו.
אז לכן,
אנחנו בן יקיר,
השם מסתכל עלינו, דואג עלינו בדור הזה,
ואנחנו גם נמצאים במקום טוב, ברוך השם, בקהילות פז.
או, וואי, איך הקדוש ברוך הוא שומר עלינו.
זה היהלומים שבכתר.
צריך לדעת שאנחנו מיוחסים.
אז לכן,
כל אחד ואחד
ידבר עם אבא כל יום, כל יום, כל יום. לא צריך לחכות לתפילה.
לא צריך לחכות תפילה, כמו הסבתות שלנו.
שהיו מדברות איתו מהמטבח, מדברות איתו כשעושות ספונג'ה, מדברות איתו, על כל דבר היו מדברות איתו.
פשוט
לדבר עם אבא שבשם.
לא צריך ללכת ליער ולצעוק ולחשוב ששם הוא רק שומע.
או,
לא, הוא שומע בכל מקום מתפללים בלחש.
למה מתפללים בלחש?
כי הוא שומע גם בלחש, לא צריך לצעוק.
אם היו,
אם היה צריך לצעוק בשביל שהוא ישמע, אז גם בתפילה היינו צריכים לצעוק.
אבל לא, בלחש.
שישמיע לאוזנו, וזהו. גם שלא ישמע זה שרחוק ממנו, בדלת אמות.
לא.
אתה לבד,
שומע,
שומע ומשמיע.
בעזרת השם יתברך,
תזכרו שאתם בנים יקרים לשם יתברך.
השם יושענו בכל עניין ועניין, במהרה בימינו. אמן.
אמן.
רבי חנניו, בוא נחגש יום.