וידוי חלול | הרב אמנון יצחק

- - - לא מוגה! - - - 

מדרש תנחומא אומר משל למדינה שחייבת מס למלך

ולא נתנו לו

לא היה להם מדינה של תפרנים

ולא נתנו לו מס למלך בא אליה בחיל לגבותו שלח את הצבא להביא את הכסף

שנתקרב אליה בעשרה פרסאות

יצאו גדולי המדינה לקראתו

כשהגיעו למרחק הצבא של 40 קילומטר

יצאו גדולי המדינה לקראתו ואמרו לו

אין לנו מה ליתן לך

הניח להם שליש

עשה הנחה שליש

זאת תנחומא

הרי שבערב ראש השנה

ערב ראש השנה כבר מתוקן הכל

אצל הגדולים מצד ההכנה דאלול מי ששמע את הדרשה אתמול בערב מבין מה זה הכנה

דאלול שזה העיקר

אמרנו גדול תלמוד תורה שמבין לידי מעשה

גדול אלול שמבין לראש השנה

זאת אומרת כמו שגדול תלמוד שמבין לידי מעשה ככה גדול אלול שמבין לראש השנה

אז אצל הגדולים גדולי התורה החכמים הצדיקים החסידים האמיתיים

אצלהם כבר בערב ראש השנה כל מתוקן

בגלל ההכנה שהם עשו באלול

ועצם זה שהם תקנו את עצמם זה מועיל לכלל כולו

שעל ידי כך מתכפר לכולם שליש

והנה בזמן הזה

בני התורה שעוסקים בתורה ותורתם אומנותם באמת

הם הגדולים

ועליהם החיוב הזה

והנה אי אפשר לפעול בראש השנה בלי שום הכנה קודמת

וערב ראש השנה הוא הגמר והסיכום של כל עבודת ההכנה

וברור שאם לא יכין קבלות

בהתחזקות גדולה

אז יעבור גם ראש השנה בלא כלום חס וחלילה

זאת אומרת אם בן אדם לא הכין את עצמו ולא קיבל קבלות על עצמו

בתיקון העבודה

בתיקון המידות בכל מה שרק אפשר

אם לא עשה כן

ערב ראש השנה הוא הגמר והסיכום של העבודה של ההכנה

ואם הוא לא קיבל על עצמו ולא הכין

אז ראש השנה יעבור בלי כלום

וגם יום הכיפורים יעבור בלי שישיג מאומה חס ושלום

ואם אינו מרגיש

גם בערב ראש השנה התעוררות גדולה וחיוב

ההכנה ליום הדין

אוה

גדולה תהיה התביעה עליו

הלא אי אפשר לבוא לפני המלך בלבוסק

ומתי יכין את עצמו

אם גם ביום האחרון לא קם ולא זע

ופה כתוב והיה בשומעו את דברי האלה והתברך בלבבו

וואי וואי וואי וואי והיה בשומעו את דברי האלה והתברך בלבבו

אדם שומע שהתורה אומרת קללות

קללות

שאם אדם

לא עושה כך וכך באות עליו קללות לא שהשם מביא עליו קללות הוא מביא על עצמו קללות

כי עושיה רעה תבואהו רעה

והוא שומע את כל דברי האלה בדיוק מה יבוא עליו עקב מעשיו

והתברך בלבבו לאמור שלום יהיה לי אל תדאג אל תלחץ יהיה בסדר

כי בשרירות ליבי אלך

איך שאני רואה את הדברים זה בסדר לא יקרה לי כלום

כתוב לא יווה השם סלוח לו אין שום צ'אנס שהקדוש ברוך הוא יסלח לו

לא יווה לא ירצה

כי אז ישן אף השם

באיש ההוא ורבצה בו כל הקללה

כל הקללה

יבא ביי

ונכרתה הנפש ההיא

זה מי שחושב יהיה בסדר מה בוער אנחנו רק התחלנו את אלול יהיה זמן עד ראש השנה מה אתה דואג

מה צריך הרי לעשות תשובה אני אעשה מה אתה דואג

יום לפני או בראש השנה אני אעשה תשובה מה זה אני אעשה תשובה? אני אגיד שאני עושה

אבל אם בן אדם לא קיבל כלום ולא עשה כלום ולא איכות את עצמו ולא עשה חשבון נפש

ולא ראה מה היו

העבירות שלו והחסרונות שלו במעשים

במידות בדרך ארץ בכל דבר

לא בדק את עצמו

ולא קיבל על עצמו

זה נקרא שהוא אומר שלום יהיה לי

כי בשרירות ליבי אלך

אומר התרגום ברש״י על הפסוק, והיה בשומעו את דברי העולם והתברך בלבבו,

שיוסיף לו פורענויות על השגגות ויצרפם עם המזיד,

כי כיוון שצריך להתעורר

ולשוב

ואינו שב,

ובידו לתקן את החטא

והוא אינו מתקנו,

הרי הוא מזיד.

ולא סתם מזיד,

אלא בדרגה חמורה.

למה?

כי פעמים בשעת החטא, חטא זה בשגגה,

כי פעמים בשעת החטא עצמו,

אז זה נעשה בבהלה, במהירות,

בחוסר הרגשה,

ובאיכות החטאים של דיבור, שאדם פולט, שטויות לפעמים,

הוא מדבר לשון הרע, מוציא דיבה וכל מיני דברים.

השם מרחם.

אז לפעמים אנשים מדברים,

כמו שמעון מלכה מחצור הגלילית, שמונע את ההרצאה שתהיה ביום שני,

שהוא תלמיד של רובי,

ככה זה התלמידים של הרובי,

והוא מדבר סרה ומונע ולא נותן להדביק מודעות וכו' וכו'.

אנשים כאלה

חוטאים בדיבור.

אז אם נלמד עליהם זכות זה לפעמים ככה מטיפשות,

מבהלה מחיפזון, מחוסר הרגשה.

אבל אחר כך הוא מרגיש ויודע,

אחר כך הוא מרגיש ויודע,

מבין שהוא עשה טעות ואסור לעשות כזה דבר.

ואם בכל זאת אינו שב, הרי הוא מזיד גמור.

ואם הוא עושה את זה לפני ראש השנה והוא לא מפחד מיום הדין למנוע תורה מישראל,

איי, איי, איי, איי, איי, אז ודאי שהוא ייכתב בספרן של רשעים גמורים לאלתר.

על זה נאמר לו, יווה אדוני סלוח לו.

ופירש הגאון

באדרת אליהו

שאין מספיקין בידו לעשות תשובה.

אין מספיקין בידו לעשות תשובה.

הוא עד המוות יחשוב שהוא צדק.

והרמב״ן פירש, יתוספו לו רצונות וקלקולים חדשים.

לא רק זה,

יהיה לו כישלונות נוספים בעקבות זה.

הווידויים שאנחנו אומרים בסליחות של ערב ראש השנה

הם הווידויים האחרונים שלפני ראש השנה.

כי בראש השנה אין וידוי,

כיוון שזה יום טוב.

וגם לא מזכירים חטא בראש השנה.

אפילו אגוז נוהגים לא לאכול, שזה גימטרייה חטא.

וחמור לומר וידוי אם אין חרטה על החטא.

ומכל שכן,

אם הוא לא עוזב את החטא ולא מקבל לעתיד,

לא לעשות.

למה?

כי זו חוצפה גדולה לחזור ולומר לפני הקדוש ברוך הוא שמרד נגדו.

אדם אומר, אשמנו,

בגדנו,

גזלנו,

דיברנו דופי,

העווינו,

הרשענו,

זדנו,

חמסנו.

מה הוא אומר?

מה הוא אומר?

הוא אומר את זה מתוך תשובה?

אם הוא אומר מתוך תשובה,

אז אשמנו זה היה פעם,

בגדנו זה היה פעם,

קיבלנו לעתיד שלא יותר, לכן זה אשמנו, בגדנו, גזלנו וכו'.

אבל אם הוא לא קיבל תשובה, אז אשמנו ונאשם, בגדנו ונבגוד,

גזלנו ונגזול.

אנחנו רק אומרים לך, תשמע, אנחנו מודים,

אנחנו עושים עבירות חופשי על הבעל.

אין לנו כוונה לחזור בתשובה,

אנחנו לא קיבלנו על עצמנו שום דבר, לא כלום, אבל מה, צריך להגיד וידוי, אז אנחנו לא אומרים.

אני מודה שאני עושה את הדברים, מה לעשות?

מה לעשות?

מה לעשות?

חוצפה שאין כדוגמתה.

כל מה שאותר להגיד מה שעשינו, לפרוט את החטא,

זה רק בגלל התשובה, לצורך התשובה.

ותנא קמא ביום הפ״ו אומרת על עבירות שהתוודה עליהן יום הכיפורים הזה,

לא יתוודה עליהן יום הכיפורים אחר,

וכיוון שכבר נתקפר לו ביום הכיפורים שעבר,

אסור לו להזכיר

את החטא שנית.

ואם חזר והתוודה,

קרא ננבה ככלב שב על כאו.

מה זה כלב שב על כאו? השם מרחם.

אתם יודעים, כלב אוכל, דברים מאוסים שהוא מוצא ככה ברחוב,

עצמות יבשו,

כל מיני חתיכות בשר כאלה, כמעט צרוחות,

והוא אוכל ולועס את זה גועל נפש,

גועל נפש. אחרי זה הוא בולע את זה, אז בפנים זה עוד יותר מגעיל.

אחרי זה הוא מכיא את זה, יואו, אחרי שהוא מכיא את זה, זוועה, זוועה, דבר כזה. מי יכול

דבר כזה לאכול? יש מישהו שיכול לאכול דבר כזה?

אבל הכלב הזה, הכלב בן כלב הזה, אוכל את זה עוד פעם,

ככלב ששב על כאו ואוכל אותו עוד פעם. איזה נמאס הדבר, איזה תועבה זו.

אדם אומר תנא קמא,

אומר אם הוא התוודה ביום הכיפורים הזה, אז נתכפר לו.

יום הכיפורים הבא לא יחזור על אותו וידוי.

ואם הוא חוזר,

זה ככלב שב על כאו.

לחזור ולהגיד שחטאת ומרדת בקדוש ברוך הוא, בפרט אם נתכפר,

איך אתה יכול לחזור ולהזכיר דבר כזה?

וכן פירש הסבא, זיכרונו לברכה, את הגמרא ביום הנ״ג,

המתפלל כיוון שפסע שלוש פסיעות לאחוריו,

איבע יעלה למכה.

משל לתלמיד הנפטר מריבו,

אם חוזר לאלתר,

דומה לכלב ששב על כאו.

סיימת את התפילה?

מה זה, אתה חוזר עוד פעם בחזרה להגיד עוד כמה דברים להתפלל?

זה ככלב השב על כאו?

המתפלל צריך שיפסיע שלוש פסיעות לאחוריו,

ואחר כך ייתן שלום, עושה שלום במרומה וכו'.

ואם לא עשה כן, ראוי לו שלא יתפלל.

ראוי לו שלא יתפלל.

הרי על ידי זה הוא מקלקל בתפילתו.

זה ככלב השב על כאו.

סיימת את התפילה, פסעת שלום פסיעות, נתת שלום,

לא עוזרים בחזרה.

והוא הדין בווידוי לתנא קמא

שמדמהו לכלב ששב על כאו.

ורואים מזה שאם בנוגע לכבוד שמים

לא עשה את העניין כראוי,

יש כאן פסול במעשה העבודה,

עד שראוי לו שלא עשהו כלל.

אבל התימנים, לדוגמה,

בבלעדי אומרים את החנון רק בשני וחמישי.

למה הם אומרים בשני וחמישי בשחרית?

למה? למה לא אומרים כל השבוע?

משום שמי שאומר וידוי

ולא מתכוון לו,

זה חמור מאוד כמו שראינו פה עכשיו.

זה חמור מאוד.

זה חוצפה שאין כדוגמתה.

אם זה שיגרא דה לישנא, בלי שום קבלה, שום כוונה,

אז עדיף לא לומר.

לכן לא אומרים. אז למה אומרים בשני וחמישי?

כיוון שזה ימים מסוגלים,

שזה זמני העלייה והירידה של משה רבנו,

אז זה כבר ימים שמסוגלים שאדם יתעורר באמת.

אבל אם לא,

כתוב פה שאם אדם לא עושה דבר שנוגע לכבוד שמים,

כראוי,

הרי יש כאן פסול במעשה העבודה,

עד שראוי לו שלא עשו כלל.

בדבר זה מתבאר

גם כן מדברי בעל הטורים

על הפסוק

ולתתך עליון על כל הגויים אשר עשה,

לתהילה ולשם ולתפארת.

הפסוק אומר שהקדוש ברוך הוא ייתן אותנו עליונים

על כל הגויים אשר עשה.

במה ייתן אותנו עליונים עליהם?

לתהילה

לשם ולתפארת.

וזה לשונו,

לשון הבעל הטורים.

כלומר,

מה שיש משבחים ומהללים לשם

הוא להם לתפארת.

מה שאנחנו משבחים את הקדוש ברוך הוא ומהללים אותנו,

סליחה, ומהללים את השם,

כל מה שאנחנו משבחים ומהללים את השם זה יהיה לנו,

לנו לתפארת.

היינו דאמרינן,

עתיד הקדוש ברוך הוא להיות עטרה בראש כל צדיק וצדיק.

הקדוש ברוך הוא יהיה כתר

בראשו של כל צדיק וצדיק, הקדוש ברוך הוא יהיה כתר? הוא כתר? מה זה?

עתיד הקדוש ברוך הוא להיות עטרה?

אלא אותה עטרה שמעטרים לקדוש ברוך הוא בתפילתם,

מחזירה להם.

איך שיבחת אותי?

זה יהיה הכתר שלך.

כמו ששיבחת אותי, ככה יהיה לך כתר על הראש.

אבל מי ששח שיחת חולין בבית הכנסת,

מקיפים לו כל גופו בקוצים.

כל גופו בקוצים.

משבחים את הקדוש ברוך הוא.

אומרים יתגדל ויתקדש שמי רבה שמו הגדול.

משבחים את השם.

זה מקום שבאים לשבח על השם ולהלל.

ויש בן אדם שרק מדבר על עצמו.

מדבר מסיחת חולין.

אז על מה הוא מדבר?

הוא רוצה להשמיע את דעתו,

רוצה לדבר על עצמו, רוצה להראות שהוא מבין.

במה?

בענייני חולין.

כאילו זה קוץ בעיניו שמשבחים את השם,

והוא נמצא פה כבר שעה,

ואף אחד לא מדבר עליו ולא מדבר איתו ולא כלום, הוא כאילו לא קיים.

כולם משבחים רק את השם.

זה כאילו קוץ בעיניים שלו שמפריע לו שמשבחים מישהו אחר ואותו לא.

אז מה עושים לו?

מקיפים את כל גופו בקוצים.

מפורש שאין לו עטרה של תפילה מאחר שהוא מזלזל בקדושת בית הכנסת.

ואפילו שייתכן שהוא צדיק,

וגם תפילתו טובה.

נו, אז אתה שואל איך יכול להיות צדיק בתפילה טובה?

כן, אבל גם יש כאלה שהם נחשבים בעינינו צדיקים,

אבל הם אוהבים כווד, כווד, כבוד. הם רוצים שככה, לזרוק איזה מילים, להגיד איזה משהו, שיגידו להם זה וזה.

בכל זאת, כיוון שלא עשה כראוי, אין לו עטרה,

לא רק שאין לו עטרה,

חבילי קוצים סביב גופו.

ומכאן נבין, אז מהו וידוי

בלא תשובה, בלא חרטה ובלא קבלה?

זה ניעוץ וגידוף

וחוצפה שאין כדוגמתה.

ובערב ראש השנה, שהוא היום האחרון לפני יום הדין,

צריך לכונן את עצמו בחיזוק לתשובה.

וזה לא ייתכן כלל בלי לימוד המוסר במשך כל החודש הזה,

בלי החשבון,

בלי התעוררות.

אם אדם לא מכיר את חסרונותיו ואת חטאיו

ולא יודע את דרכי התיקון

כדי שיקל עליו עניין השמירה.

ואם אין פנאי, מספיק לסדר את כל זה כראוי.

ולא הספיק הבן אדם,

רחמנא ליצלן, להכין את עצמו כלל.

אז צריך לקבל עליו בכל תוקף לימוד המוסר בימים אלה,

בראש השנה ובעשרת ימי תשובה.

שתהא זו התחלת דה תשובה, רחמנא ליצלן.

גם יש לקבל על עצמו חיזוק בשקידת התורה ובעמלה ובזהירות מביטול תורה,

שזה היסוד של הכול.

היה ראוי שבחודש אלול אנשים לא יעבדו בכלל ויתפנו רק לחשבון נפש.

אתם יודעים, יש חודש דצמבר,

שעושים מאזן.

עושים מאזן

מה עשינו השנה?

רווחים, הפסדים,

עלויות.

כל מיני חשבונות בשביל לראות אם עבדנו כראוי השנה,

יצאנו בגירעון, ברווח או בהפסד, מה המצב?

עושים מאזן.

המדינה גם טובעת שתעשה מאזן, המדינה, לא התורה.

המדינה אומרת שתעשה מאזן.

מאזן שנתי ותגיש את הדוחות.

רוצים לדעת.

אתה רווחי, לא רווחי, מה אתה עושה?

הפסדים או לא הפסדים?

יכולים לסגור לך את העסק אם אתה כל הזמן מציג הפסדים.

זה מחשיד את מס הכנסה?

מה זה?

כל הזמן נפסדים?

בן אדם שלילי, כל הזמן שלילי,

אז אם מס הכנסה יכול לסגור לך את העסק,

הקדוש ברוך הוא יכול לסגור לך את החיים.

צריך לעשות מאזן, חודש מאזן, דצמבר.

אז יש אלול, צריך לעשות מאזן.

לבדוק את החשבונות, מה עשינו, מה לא עשינו.

גדולי ישראל היו רושמים בספר כל יום מה עושים,

ובערב,

אם משהו היה חסר או לא בסדר,

חוזרים בתשובה, למחרת כבר לא חוזרים על זה.

הרי אם אדם עובר עבירה ושונה בה,

זה ככלב השווא על כאו.

כסיל שונה באיוולתו, חוזר עוד פעם שנייה על האיוולת שלו.

זה נקרא פושע.

פעם ראשונה אתה יכול להגיד שגגה.

אם אחד פתח את הדלת

בלי לשים לב, לא יסתכל אם יש רכב שחולף,

פתח את הדלת ובא רכב

והעיף לו את הדלת וכמעט לקח לו את היד.

הבן אדם הזה עוד פעם בחיים שלו יפתח את הדלת בלי להסתכל במראה ולהיות בטוח ולהסתובב, לראות

שאין מכונית שתבוא אחרי הטראומה שהוא עבר מהמקרה?

ברור שלא.

ודאי שהוא יסתכל.

מה פירוש? לא מספיק פעם אחת? מה פעם שנייה יכולה לאבד את החיים?

אז איך בן אדם חוזר ושונה באיוולתו?

וזה פעם שנייה רק. ואם בן אדם דש בזה כל הזמן, רחמנא ליצלן?

והוא עוד אומר וידוי כאילו.

הוא אומר, ישבנו, בגדנו, והוא לא מתכוון לשום שינוי.

יבביי, מה הולך פה?

אז השם נתן לנו חודש של רצון,

של רחמים,

של סליחות,

שנבוא לפניו אחרי החשבון ונקבל קבלות

כדי שנוכל לעמוד ביום הדין ולקבל עלינו עול מלכותו,

להגיד מלכויות שתמליכוני עליכם.

אבל אם אדם לא התכונן להמליך את הבורא יתברך

ולא עשה את זה ולא קיבל על עצמו

את הדברים שצריך לעשות, איך הוא ימליך אותו? מה, הוא יצעק סתם מלך?

השם מלך, השם מלך, השם ימלוך? מה הוא יצעק?

נמליכך מלך? הוא יצעק סתם?

הוא יגיד וידע כל פעול כי אתה פעל טוב יבין כל יצור? ומה אתה?

מה אתה?

אתה יצור בכלל? מה אתה?

אם אתה אומר שידע כל פעול, למה אתה לא יודע?

אתה רק שולח את הקדוש ברוך הוא שכולם ידעו

עליו או אותו, ואתה לא יודע כלום?

העיקר אתה נותן הוראות מהסידור.

חייב אדם להבין,

זה הזמן, רבותיי, נשארו שבועיים.

חייבים להיכנס לברן

של בדיקה עצמית ומסקנות,

לפני ראש השנה.

שנה הבאה היא לא תהיה קלה.

היא לא תהיה קלה.

כל שנה נהיה יותר גרועה

ויותר קשה,

מהניסיונות יותר.

אז לכן צריך להבין,

השנה הבאה תהיה קריטית.

כדאי שכל אחד ישים לב. אתם יודעים, כל מה שקרה עד עכשיו,

כל מה שקרה עד עכשיו

זה היה בגלל ראש השנה שעבר.

מי שנהרגו, מי שנרצחו, מי שחלו, מי שמתו,

מי ששאה, מי ששאה, ששאה, הכל היה בראש השנה.

ובראש השנה הקרוב, עוד פעם,

אנשים חושבים שהכול יהיה בסדר.

אומרים עכשיו שאל-בגדאדי,

ראש דאעש, נהרג בהתקפה.

אם זה נכון,

אז גם הוא חשב אתמול שהוא ישתלט על אמריקה.

בסוף כנראה קיבל טיל,

ואם זה לא נכון, אז הוא יקבל טיל.

אבל הרבה חושבים, הרבה מחשבות, ולא יודעים מתי בוא איתם.

דוד המלך הטריד אותו מאוד,

מידת ימיים מהי.

רצה לדעת מתי הוא ימות.

של מה הוא רצה לדעת?

להכין את עצמו כראוי.

השם לא מגלה,

לא מגלה.

אבל הוא אמר לו.

בסוף אמר לו השם.

אמר לו, אבל לא את התאריך, אמר לו שזה יהיה בשבת.

זהו.

אז מה עשה דוד המלך?

לא הפסיק, לא הפסיק

בדברי תורה כל השבת.

מאז מלך המוות לא יכול לשלוט עליו.

כי התורה היא חיים.

כי הם חיינו ורחיימנו.

אז הוא לא הפסיק.

במוצאי שבת היה עושה סעודה שהוא נשאר בחיים.

סעודת דוד מלכה.

מלאבי מלכה, שאנחנו קוראים, זו הייתה סעודת דוד המלך שהיה עושה מוצאי שבת עד שהוא נשאר בחיים.

אבל מה לעשות?

אין עצה ואין תחבולה נגד השם.

וכשמגיע הזמן, אז מגיע הזמן, מה לעשות?

הוא קיבל רק 70 שנה מהאדם הראשון.

אז איך הוא נפטר?

בשבת בא יצר הרע, הוא השטן, הוא מלאך המוות.

נקשקש באילן.

ודוד יצא לראות בגינה מה קורה שם באילן.

הקשקוש הזה של האילן היה מאוד מוזר.

והוא הפסיק לרגע מדברי תורה,

ונפל מהמדרגה ונפטר.

אדם לא יודע מה עיתו.

לכן בכל עת יהיו בגדיך לבנים.

אתה לא יודע מתי יזמינו אותך למשתה האחרון למעלה.

בכל עת יהיו בגדיך לבנים.

שלא יתפסו אותך עם בגדי עבודה מטונפים.

אל תחשוב שיש עוד זמן שתשלח את זה לכביסה או לניקוי יבש.

תדע לך,

בכל עת יהיו בגדיך לבנים.

ולמרות כל זאת,

בחודש אלול

צריך עוד לנקות, לנקות, לנקות היטב היטב.

זה מדובר למי שכל הזמן שומר על עצמו להיות מוכן לסעודה למעלה.

אז כל שכן מי שבגלל לא מוכן, והבגדים שלו, דהיינו הנפש שלו, הרוח והנשמה שלו לא נקיים,

והוא בעל עבירות, רחמנא לצלן,

והוא בכלל לא יודע את כל הדינים והאיסורים והכול,

מה יעשה אדם כזה?

חייב מייד, מייד לפשפש, לעשות חשבון נפש,

לקרוא שערי תשובה מהר, דחוף,

בשביל לדעת מה הדינים, מה צריך לעשות בשביל להינצל.

אבל אם הוא יבוא ויגיד לפני הקב' וידועים,

סתם, בלי שום כוונה, בלי שום קבלה,

זו חוצפה שאין כדוגמתה.

נו, אני מקווה שזה ייתן קצת דחיפה לכמה יהודים שיצליחו לעבור את יום הדין,

בעזרת השם יתברך,

לאור ההנחיות האחרונות.

רבי יחנן יום רגשי אומר.