להיות רשע או לא? | הרב אמנון יצחק

- - - לא מוגה! - - - 

ואל תהי רשע בפני עצמך

ועוד אמרו

משביעין אותו

תהי צדיק ואל תהי רשע

אז מה אנחנו שומעים?

שהגמרה בנידה ל' אומרת

ואל תהי רשע בפני עצמך זו הוראה לכל איש ישראל

ועוד אמרו

משביעין אותו תהי צדיק ואל תהי רשע

אדם לפני שבא לעולם משביעין אותו

מצד שני כתוב ואפילו כל העולם כולו אומרים לך צדיק אתה

אהיה בעיניך כרשע

לכאורה מאמרים סותרים

אל תהי רשע בפני עצמך ופה אומרים מי יהיה בעיניך כרשע?

מקום אחד מחייבים אותו להחזיק את עצמו רשע

ואפילו אם כל העולם מגדיר אותו כצדיק

ואילו במקום אחר אומרים שאין לו לאדם להחזיק את עצמו בחזקת רשע

העניין הוא

כי אחת המטלאות של האדם להתרשל מלעלות במדרגות

כי לפי דעתו והכרתו את טבעו

אין בידו מספיק כוח לכבוש את יצרו ואת רצונו

ואפילו שהוא רואה את חבריו עולים במעלות השלמות

מכל מקום אינו מוצא בכך תביע על עצמו

כי לחברו אין יצר קשה כמו שיש לו

וגם שכלו של חברו וכישרונותיו

עדיפים משלו

אז מה אתה משווה בכלל?

נחזור

אדם מתרשל לעלות במעלות ובמדרגות בעבודת השם

מה המטלאה שלו? מה התירוץ שהוא נותן לעצמו?

הוא אומר אני מכיר את עצמי

מכיר

לפי דעתי והכרתי טבעי

אין אין בידי כוח מספיק לכבוש את היצר והרצון שלי

אה, מה שאני רואה את החברים שלי עולים במעלות השלמות והם כן מצליחים ואני לא?

זה לא תביעה כנגדי

לחבר שלי אין יצר קשה כמו שיש לי

וגם השכל שלהם, של החברים שלי והכישרונות שלהם הם עדיפים משלי,

אז מה אתה עונה עלי?

ככה הוא ממציא אמתלה כדי לפתור את עצמו

וזה מעין הטענה של איוב

איוב ביקש לפטור את העולם כולו מן הדין

אמר לפניו

ריבונו של עולם

בראת שור פרסותיו סדוקות

זו העובדה, ככה בראת אותו

בראת אותו מוכן שור

עם פרסות סדוקות, מה שאומר שהוא כשר

זהו

בראת הצדיקים

בראת הרשעים

מי מעקב על ידך?

אתה בראת צדיק שיהיה צדיק ורשע שיהיה רשע, אתה קבעת

ככה הוא אומר

וואי וואי וואי

רצה לפטור בזה איוב את כל העולם מן הדין

ומה יהדרו לחברי איוב?

מה השאירו לו החברים שלו של איוב?

אף אתה תפר יראה

ברא הקדוש ברוך הוא יצר הרע

ברא לו תורת וולין

מה אתה בא להפר את היראה?

הרי כתוב הכל בידי שמיים

חוץ מיראת שמיים

ואתה בא להפר את היראה?

אלא מאי?

הקדוש ברוך הוא ברא יצר הרע

אבל הוא ברא לו גם תורת וולין

ולכאורה זה לא מובן.

איך ייתכן שאיוב שהיה צדיק גדול יכפור בכוח הבחירה?

מה,

הוא לא ראה מעצמו שעד עכשיו הוא כבש את יצרו בכוח בחירתו?

איך ייתכן שם של ירא אלוהים

כפי שמעיד עליו הכתוב

בלי כבישת היצר?

הרי כתוב גדול הנאמר באיוב יותר מהנאמר באברהם.

באברהם נאמר, עתה ידעתי

כי ירא אלוקים עתה.

זאת אומרת, אחרי 137 שנה ועשר ניסיונות,

בצל איוב נאמר,

ירא אלוהים בשר מרע. תמיד ירא אלוקים.

גדול הנאמר בו.

איך יכול להיות ירא אלוקים והוא לא עמד בבחירה ולא קבע שתצרו?

הרי הוא עצמו התפאר

בזה שהוא היה פורש מן ההסתכלות

במקום שהוא לא חייב.

הוא אמר, מה, התבונן על בתולה?

אפילו להתבונן על בתולה כדי למצוא לה שידוך,

הוא גם לא התבונן.

וכן במידת הוותרנות,

שהיה ותרן בממונו, בגלל זה כל הנוטל פרוטה מאיוב היה מתברך,

כלום ייתכן שכל זה היה בלי כוח הבחירה?

אלא עיקר טענת איוב הייתה

שאם אמנם נמצא באדם כוח הבחירה,

הרי הוא מוגבל עד לתחום מסוים.

איוב טוען טענה חדשה, בטח שיש בחירה,

אבל עד גבול מסוים, אחרי זה אין.

אין מקום יותר לבחור. נגמר.

הוכחה לכך

שעד כה הוא חי באמת על כוח הבחירה,

אבל עתה אפסו כוחותיו,

ואין לו יותר מתכונת הבחירה שהוענקה לו.

ואם אברהם אבינו עליו השלום עמד בניסיונות יותר גדולים,

זה מפני שכוחותיו היו גדולים מכוחותיו שלו.

ולכן הוא אמר,

בראת השור פרסותיו סדוקות, זו עובדה.

ועל זה באה התשובה,

אף אתה תפר יראה.

בראתי יצר הרע, בראתי תורת ולין.

גילו לו חבריו סוד,

סוד גדול,

שכוח האדם אינו מוגבל,

וכפי הניסיונות שמעמיד לו הקדוש ברוך הוא בפניו,

באותה מידה מצויים בקרבו כוחות נפש להתנגדות,

מאף שנדמה לו שכבר אפסו כוחותיו.

אין

באדם כוח מוגבל.

האדם,

לפי הניסיונות שהוא מועמד בהם,

באותה מידה יש לו כוח להתנגד לניסיונות

ולנצח אותם,

אפילו שהוא קורא לעצמו אפיסת כוחות.

אפילו ששמואל ישן עכשיו,

יש לו את הכוח להיות ערני.

אם יגידו לו, קח 5,000 דולר, תשערער, הוא בעמידה על רגל אחת

עומד

ומחזיק מעמד עד סוף השיעור.

זה ברור.

יש כוחות,

אבל אין צורך, כאילו, אין לי כוח,

אני עייף. אתה יודע מה עבר עליי היום? אתה יודע מה עבר עליי?

ואז הבן אדם

ישן.

שומה עלינו לנקוט בתחבולה של תורת ולין,

כי על ידי זה יש בידו להמציא את כוח הבחירה שלו, הטמון בפנימיות כוחותיו.

על זה אמר הפסוק, ומיץ חלב יוציא חמאה.

כמו שבתמצית החלב מצויה החמאה,

אבל היא מופקת על ידי יגיעה.

כמה שאתה מטלטל יותר,

יותר,

יותר, יותר את החלב, בסוף יצא מזה החמאה.

כך זקוקים לעבודה והגיעה להוציא ולהפיק

את הכוחות שגנוזים באדם

על ידי תורת הטבלין אפשר להפיק את ההרגשים.

אפשר להגביה את השכל עד שימשול ויתגבר על כל הניסיונות.

אפשר להגביה את השכל עד שימשול ויתגבר על כל הניסיונות.

אכן רוח היא באנוש ונשמת שדי תבינם.

הדבר דומה ממש לאש.

שבה מצויים כל הגוונים.

לכן צריכים לנשמה שממנה נמצא בלב האדם כל מה שנצרך לו לקיום התורה.

הנשמה מכילה...

בתוכה את כל הכוחות

של נמר, של אריה, של צבי, של נשר,

של צפרדע,

כל הכוחות

שהשם אמר נעשה אדם,

הוא לקח מכל הברואים את הכוחות שיש בהם וטמן באדם.

לכן אומרים לנו, הביא עז כאן נמר.

מה, איך אתה מצווה אותי? מה, אני נמר?

כן,

יש בך מכוחו של נמר, עזות.

יש לך גבורה של אריה, כן.

יש לך קלות של צבי, כן.

כן.

אז זאת אומרת,

הדבר דומה לאש שבה מצויים כל הגוונים, ולכן צריכים לנשמה שממנה נמצא בלב האדם כל מה שנצטרך לו לקיום התורה.

אבל לשם זה צריך מה? לעורר את ההרגשים על ידי לימוד המוסר.

ועניין התשובה שהשיבו לאיוב,

זה מעין התשובה שהשיב הגריז מסלנט, זיכרונו לברכה לגאון,

רבי ישראל, זיכרונו לברכה,

הוא אמר לי, ישראל,

ישראל, לימוד מוסר ותהא ירא שמים.

אה,

להגיד לרבי ישראל, עמוד המוסר,

לימוד מוסר ותהא ירא שמים?

וכי מקודם לא היה הגריס ירא שמים,

אלא שהיה מסופק בכוח הבחירה שלו.

ועל זה אמר לו שבאמצעות לימוד המוסר

ישיג כוח יראת שמים וכוח הבחירה.

המוסר מוליד בך את מה שיש בך.

המוסר מוציא החוצה מהמיץ של החלב את החמאה.

את היסוד הזה מגלים לנו חכמים,

זיכרונם לברכה, באומרם,

אל תהיי רשע בפני עצמך.

אל תתלה, שמואל,

את היעדר השלמות שלך בכך שאתה רשע בפני עצמך.

כלומר, שהטבע שלך שונה מטבע שאר בני אדם,

שהיצר שלך יותר חזק,

הניסיונות שלך קשים מכפי כוחותך. אל תאמר כן,

כי אדם מסוגל להגביר את כוח הבחירה שלו לפי טבעו ולפי ניסיונותיו.

הקדוש ברוך הוא אינו נותן לאדם ניסיונות יותר מכפי כוחו.

הוא יאמר לילד להרים 500 קילו,

ואם לא, הוא יעניש אותו?

יש מצב כזה?

השם יגיד לאדם שעושה דבר שאין בכוחותיו,

אז מה, הוא מפליל אותו מראש?

ואם נתנסה,

האדם

נתנסה בניסיון קשה ממה שהוא חשב שיוכל לעמוד בו,

סימן הדבר שבכוחות הנפש שלו מצויה היכולת

להתמודד גם עם הניסיון הזה ולעמוד במבחן?

הרי שמואל,

אם היית עכשיו במבצע צוציק קטן,

בשעה כזאת,

היית יכול לישון כשאתה יודע שמכל מקום יכול לצוץ לך מחבל,

מתאבד,

שיכול לקפוץ או לירות או לתת נט?

מי היה יכול לישון? מי ישן? איך אפשר לישון?

איך?

אבל הוא יגיד, אני עייף, כבר שלושה ימים לחימה, איך אני יכול?

רק מי שמוותר על החיים ומוכן למות,

אז הוא יישן, והוא אומר, מה אכפת לי מה שיהיה?

אנחנו אומרים, כי הם חיינו ואורך ימינו, נכון?

אם הם חיינו ואורך ימינו, ואדם באמצע החיים, שנותנים לו חיים, הולך לישון,

זאת אומרת, הוא מעדיף את המוות על החיים?

כי שינה זה מוות.

אחד משישים במוות, הוא מעדיף את המוות על החיים.

אז הוא אומר, עזוב חיים, בחייה, את לא כל הזמן רוצים להיות, תן למות קצת.

תן למות, שמונה שעות למות ככה,

אחרי זה נקום, תחייה את המתים.

את היסוד הזה מגלים לנו חכמים, זיכרונם לברכה,

כשהם אומרים לנו, אל תהיה רשע

בפני עצמך.

אל תתלה את היעדר השלמות שלך בכך שאתה רשע בפני עצמך.

כלומר, כשאתה אומר שהטבע שלך שונה מטבע שאר בני אדם,

אתה טוען שהיצר שלך חזק יותר,

אתה טוען שהניסיונות קשים יותר מכפי כוחותיך,

אל תאמר כן. אל תהיה רשע בפני עצמך,

כי אדם מסוגל להגביר את כוח הבחירה שלו לפי טבעו ולפי ניסיונותיו.

הקדוש ברוך הוא לא נותן לאדם ניסיונות יותר מכפי כוחו.

ואם הוא מתנסה בניסיון קשה ממה שהוא חשב,

שהוא יוכל לעמוד בו,

סימן הדבר שבכוחות הנפש שלו מצויה יכולת להתמודד

גם עם הניסיון הזה ולעמוד במבחן.

מעתה,

לא רק שהמאמר השני אינו סותר את הראשון,

אלא אדרבא, מסייע ומשלים.

כי גם שם הכוונה,

אפילו כל העולם קובע שצדיק אתה בטבעך, אתה צדיק, אתה ממש,

לך קל לעמוד בניסיונות.

אתה בנוי לזה, אתה צדיק, אתה, אני אומר לך.

אפילו כל העולם קובע שאתה צדיק,

כי הם עמדו על סוד הנפש שלך,

והגיעו למסקנה, כי אתה נמשך תמיד לטוב,

אז אתה בגלל זה עלול לרצות לסמוך על עצמך ולהאמין בעצמך ולא לעשות גדרים.

באים חכמים זיכרונם לברכה ואומרים,

הלו, תהיה בעיניך כרשע.

גם אתה עלול להיכשל אם לא יהיו לך גדרים בידיך.

כי גם לצדיק השם נותן ניסיונות לפי ערכו.

אין מצב צדיק גמר את העבודה.

תמיד יש מבחן חדש.

ביקש יעקב לשם בשלווה,

קפץ עליו רוגזו של יוסף. אין דבר כזה.

ילכו מחיל אל חיל.

כמו שאמר הכתוב, אדוני צדיק יבחן.

צדיק הוא כל הזמן במבחן.

וממילא גם על הצדיק להיות מוכן מבעוד מועד

ולהצטייד

בכלי מלחמה מתאימים כדי להתמודד.

לכן אם יאמרו לך בני אדם, צדיק אתה.

אל תחזיק מעצמך כזה, אלא תהיה בעיניך כרשע.

למה?

כי גם אתה עלול ליפול

כמו הרשעים,

שהם לא עושים גדרים. תעשה גדר,

אל תסמוך על זה שאתה צדיק.

מצד אחד,

אל תהיה בעיניך כרשע. אל תקטין את עצמך.

אל תגיד, אני מסכן, אין לי כוח. האם יש להם? אני לא, אני לא. לא.

מה פתאום? יש לך כוח.

אתה יכול להתגבר על הכול. השם נתן לך כוחות,

אחרת לא ייתן לך ניסיונות.

מצד שני, אם אתה כבר בעל מדרגה,

ואומרים עליך,

פששש, אתה צדיק.

אז צריך, אתה קל לך, אתה קל לך. אתה בלי ללמוד לא יכול.

בשבילך, אם אתה לא לומד 17 שעות,

אתה מרגיש שאתה לא עשית שום, עוד לא קמת מה שאינה.

אתה צדיק.

הוא אומר, לא, לא, לא, לא, לא.

אל תתלהב מזה, אל תאמין להם. למה?

יצר הרע אורב לך,

וגם השם צדיק יבחן, אז לכן תהיה בעיניך כרשע.

במקרה זה,

תהיה בעיניך כרשע.

שתי המקרים האלה

הם מכוונים לאותה מטרה,

שתמיד אתה יכול להתגבר, ושתהיה מוכן להתגבר.

כל המטרה,

שאתה יכול להתגבר על היצר ועל הניסיונות,

וגם שתהיה מוכן תמיד להתגבר,

ואל תשלה את עצמך שאתה כבר עברת את כל הבחינות בעולם.

אשרי ניסוי פשע כשוי חטאה.

אשריו לאדם שהוא גבוה מפשעו,

ולא שפשעו גבוה ממנו.

יש מצב, שמואל,

שאדם הוא גבוה מפשעו.

זה טוב מאוד.

ויש אדם שפשעו גבוה ממנו.

טוב,

נשאלה שאלה.

מהי העבודה שלנו המיוחדת לימי הדין?

מה העבודה המיוחדת?

לכאורה השאלה אינה מובנת.

מדוע תהיה שאלה מיוחדת לנו בזה?

הלא ידועה העבודה בימים האלה.

לימוד המוסר

כדי להתחזק מעבודת ה' ויראתו.

בדבר זה לא עניין שהתחדש בימי בעלי המוסר מלפני 150 שנה,

אלא מימות עולם למדו מוסר בימים אלו.

ולא רק חסידים ואנשי מעשה,

כי אם אפילו בעלי בתים

התחזקו ולמדו מוסר,

אז מדוע נבקש לנו עבודות מיוחדות?

איך נתחזק בימים אלה?

איי איי איי. שאלה?

כתוב במדרש אש...

נשוי פשע

אשרב לאדם שהוא גבוה מפשעו, נשוי פשע הוא נושא את הפשע

הוא גבוה מפשעו

ולא שפשעו גבוה ממנו

שנאמר לפתע חטאת רובץ חטאת רובצת לא כתוב

אלא חטאת רובץ

כדי לבאר זאת נקדים

מה שאמר הכתוב

קדושים תהיו

מסביר הרמב״ן ומפרש

זה עניין הפרישות המוזכרת בכל מקום בתלמוד שבעליה נקראים פרושים

המצווה הזו

קדושים תהיו זה מצוות הפרישות

אלה שמתנהגים

בקדושה הם הפרושים

כי גם במה שהתירה התורה ימצא בעל תאווה מקום להיות שטוף בזימת אשתו

או נשווה רבות

התורה לא הגבילה

לא אמרה שיעור

התורה לא אמרה אז ימצא אדם מקום תאווה להיות שטוף בזימה

הוא יכול להיות בסובעי יין

ובשותי בירות

ובזוללי בשר למו

יכול בן אדם

לעשות במטבח

תבשילים ולגמור שני ארגזים בירה

וכולם מסביבו מתרגלים לשתות בירות

איי איי איי זה נקרא להיות בסובעי יין ובזוללי בשר למו

מה פירוש? מה אסור לשתות בירה?

מותר

אבל מה אתה שותה חבית?

מה זה?

אתה בעל חי? אתה גמל?

אתה בן אדם?

מה אתה הולך?

לצעדה ארבעים יום במדבר?

מה הולך פה?

אלא מה יכול אדם להיות בסובעי יין ובזוללי בשר למו?

והנה אדם זה ייקרא נבל ברשות התורה

על זה נאמר קדושים תהיו פרושים תהיו

והנה שם בתורת כהנים אמרו חכמים זיכרונו לברכה שהפרשה הזאת נאמרה בהקהל

מה זה בהקהל?

הקהילו את כל עדת ישראל

ומשה אמר את זה בהקהל

ולמה בהקהל?

מפני שרוב גופי תורה תלויים בה

ודבר זה קשה

איך ייאמר עניין רם בניסא שרק יחידי סגולה מסוגלים להיות במדרגה כזאת של פרושים?

איך זה נאמר לכל כלל ישראל אנשים ונשים וטף?

אלא נראה לבאר כי עיקר חובת הקדושה היא לכל בן ישראל

שלא ישתקע לגמרי בתשוקותיו ותאוותיו

אלא שיהיה בו הכוח לבקר

ביקורת את רגשותיו ופעולותיו ולדון עליהם

כי כל זמן שהאדם מלובש בחומר

כוחותיו ומידותיו

מושכים ומטרידים אותו ואין נותנים לו מנוחה

כל זמן שהאדם מלובש בחומר אוי אוי אוי איך משתלט עליו

כל הכוחות שלו וכל המידות שלו מושכים אותו

מטרידים אותו ולא נותנים לו מנוחה

ואי אפשר שיהיה נקי מכל חטא,

כי אין צדיק בארץ אשר יעשה טוב ולא יהיה חטא,

אז ודאי שאם הוא קשור לחומר והוא מוטרד ממנו,

אז ודאי שהוא לא יהיה נקי מחטא.

וכפי שמרגישים אנחנו בעצמנו, כי באמת אין דבר ועניין בנפשנו

שלא מתערבים בו כוחות טבעיים שונים שמערבבים את הטהרה ומפריעים להוציא דבר בשלמותו.

גם אם בן אדם רוצה כבר לעשות מצווה לשמה

או רוצה לעשות משהו, תמיד מתערבב בו איזה דבר מכוחות החומר לעשות את זה בעצלות, להקל, כל מיני דברים,

לערבב.

כמו שאמר רבנו ניסים, זיכרונו לברכה,

ואם יתיחו אותי לא יימצא בי אפילו שמץ טוב.

יא בה ביי, רבנו ניסים

אומר אם ייקחו אותי ויתיחו אותי כמו שמתיחים מתכת,

אז כשמתיחים מתכת מוצאים את המתכת.

הוא אומר אם יתיחו אותי לא יימצא בי שמץ טוב.

זאת אומרת עיקר העבודה של האדם בסוף מעורבבת.

סיגים, סיגים, סיגים.

אך עיקר עבודת האדם

זה שלא ישתקע בחטאים שלו, לא ישקוע בהם,

אלא יעמוד מעל לחטאו,

שיימצא תמיד

עומד ומרגיש את גנות ושפלות העבירה.

לא רק לדעת את הידיעה שהתורה אסרה את העבירה,

כי אם ידיעה פנימית בעומק הנפש

ונמצא עוד קודם לחשבון,

בתת-ההכרה,

שאדם ירגיש את הגועל והמיאוס מעבירה,

לא לאחר מעשה.

כמו בעניין הדיבור,

שאדם קודם כשהוא חושב איך לדבר,

איך להשתמש בכלי המבטא הוא כבר מדבר.

תאר לך, בן אדם, אני עכשיו רוצה לקחת את הכוס,

אז אני נותן הוראה שאני רוצה להושיט את היד.

אז נתתי הוראה

שאני רוצה להושיט את היד ולקחת את הכוס.

אז הקדמתי מחשבה למעשה.

אבל בדיבור זה לא הולך ככה.

הנה, אני רוצה לקחת דיבור דמוגל.

אני אומר בדיבור דמוגל.

אני לא מתכנן את זה. אם אני אתכנן, אני גמגם.

אם אני ארצה לתכנן,

איך אני ארים את השיניים

ואיך אני אוציא את הלשון ממקום למקום?

מאיפה יוצאות האותיות?

הרי הן מתחלקות.

מוצאי הלשון מתחלקים.

ואם אני צריך לחשוב כל הזמן מאיפה ילך כל זה, איך אני אדבר?

מתי אני אדבר?

למה הקדוש ברוך הוא עשה את זה באמת שאנחנו לא צריכים לחשוב איך הלשון תרוץ לנו ממקום למקום ותוציא את המילים?

למה?

כי אם נחשוב,

אם נחשוב איך אנחנו מוציאים את המילים, מאיפה מוציאים את המילים,

אז אי אפשר לאדם לחשוב שתי מחשבות בעת ובעונה אחת.

הוא יכול רק מחשבה ועוד מחשבה ועוד מחשבה.

אז אם אני צריך לחשוב מאיפה אני מוציא את המילים,

איך אני אוכל לחשוב מה כוונת המילים?

אני לא יכול לחשוב,

כי אני חושב מאיפה מוציאים את המילים,

אז איך אני יכול לחשוב לכוונה?

השם פתר אותנו מהמחשבה איך להוציא מילים,

בשביל שניהם פנויים לחשוב מה מוציאים מהפה.

כדי שנוכל לכוון בתפילה.

אז כמו שאנחנו מוציאים את המילים ומשתמשים בכלי המבטא מבלי לחשוב קודם לכן,

צריך שבלי שנחשוב על גנות העבירה,

אוטומט ה-x של העבירה כבר יהיה אצלנו עוד לפני שנחשוב.

ודאי שלא אחרי העבירה, שזה מאוחר,

אלא לפני העבירה.

כמו שאומרים לאחד, אתה רוצה לאכול חזירה?

הוא אפילו לא גומר לשמוע את המילה, זה כבר אצלו.

ככה צריכות להיות כל העבירות.

זה מה שדורשת התורה מאיתנו, קדושים תהיו.

שהאדם יהיה קדוש, מובדל ומופרש מחטאיו,

שתוך תוכו של האדם,

הרצון הפנימי והכוח השופט שבו,

הוא האני האמיתי,

יעמוד מעל חטאיו.

אשריו לאדם שגבוה מפשעו,

ולא שפשעו גבוה ממנו שהוא כבר שקע ונטבע בתוך חטאיו.

לפיכך נאמר זה בהקהל.

מצווה זו נאמרה,

קדושים תהיו בהקהל,

לפני כל כלל ישראל.

לפי שזהו עיקר עבודת האדם,

וזה התנאי העיקרי לכל בן תורה שבלעדיו אי אפשר לשומרה ולקיימה לפי אמיתותה בשום אופן.

אי אפשר יהיה לקיים ולשמור את התורה לפי האמת שבה בשום אופן אי אפשר.

וזה מתאים באמת גם לפירוש הרמב״ן,

מה שאומר המדרש.

והעניין הזה גם מפורש ביחזקאל ל״ג.

ואתה בן אדם

אמור אל בית ישראל.

השם אומר לחזקאל הנביא

אמור אל בית ישראל.

ואתה בן אדם אמור אל בית ישראל.

כן אמרתם, ככה אתם אומרים.

כי פשענו וחטאותינו עלינו ובם אנחנו נמקים

ואיך נחיה.

זה בדיוק מה שלמדנו, הם אומרים די אנחנו כבר שקענו.

שקענו הפשעים והחטאות הכל עלינו אנחנו שקועים

ובא אנחנו נמקים

אין מוצא ואיך נחיה

אומר לו הקדוש ברוך הוא יחזקאל תגיד לעם ישראל

אמור עליהם

שובו שובו מדרכיכם הרעים

ובאור הדברים כמו שאמרנו

ישראל אומרים

איך נוכל לשוב

הרי כבר נטבענו בחטאינו

אחרי אשר פשענו וחטאותינו עלינו ובא אנחנו נמקים

אין בפנימיות שלנו האני שירומם אותנו מבין פשענו

כי אנחנו האני שלנו כבר נמק בחטאינו ואיך נחיה

זה מה שטענו ישראל

משיב להם הנביא

וזו תשובה גם בשבילנו

למאוישים לכאורה

לחושבים שאין בכוחם

לאלה שמחזיקים את עצמם רשעים בפני עצמם

משיב הנביא

שובו שובו מדרכיכם הרעים

כי האדם באיזה מצב שיהיה

עדיין נמצא בו בעומק נפשו ניצוץ קדוש

ואם יתחיל לעוררו יתלהב

כמו שמלהיבים את הגחלת

ויתגבר הכוח הזה והוא יגבה מעל פשעיו קצת

מאחורי אשר ינשא את כל האדם מעט

יתרומם האדם מעט

יתגבר יותר ויותר ולאט לאט

יתעלה על פשעיו

וישוב אל השם

לזה קורא להם הנביא

שובו שובו

לאט לאט

מדרכיכם הרעים

עד שתגיעו לתשובה שלמה

במידה ידועה בזה המצב

יכול כל אדם להרגיש את עצמו

אבל המחבר מעיד על עצמו

אני מרגיש בעצמי

וגם מכיר אני קצת בבני ביתי ואפילו בתלמידיי היותר קרובים

כי בעת עשותם דבר שאינו כל כך לפי רוח התורה הם כואבים על זה

הם מרגישים את גנות וקטנות הדבר

ומרגישים פשוט גועל נפש לעצמם מזה

לא לא בחטא ועוון חס ושלום

כי אם אפילו בדברים קלים

כגון אם יעבור יום והם לא למדו בו

כמו שצריך

או יתעסקו בדברים קטנוניים וכדומה

בזבזו זמן

הנפש מרגשת אי נועם

וכואבת על זה

מעיד המחבר על עצמו

על מקצת מבני ביתו ועל חלק מתלמידיו הקרובים

והנה עניין לימוד המוסר

הלא הוא נחשב לדבר שמועיל להתעוררות

כדי שאדם ירגיש את הגנות של החטא

ואת עומק הדין

חשוב מאוד שאדם ירגיש את הגנות גנות כמה גנות יש בחטא וואי וואי וואי כמה גנות יש בחטא

אוי אוי שלחה אליי פסטיקה חמבו רינדסטרי גמבו

שלחה אליי מישהי היום

משהו מאוד מאוד מרגש

משהו

מאוד מאוד מרגש

מה היא שלחה?

תשמעו מה היא שולחת

באסטרי גונג'רה

שלחה לי בחורה

אני חייבת לשתף אותך

הייתי בכותל

כבר כמה ימים

שאני מרגישה חנוכה ממש

בקיצור כמו תמיד

אני מגיעה לשם

ומשהו עוצר אותי

אני לא מצליחה להתפלל לבכות

בקושי מצליחה לדבר עם אבא מרוב בושה

ואז נזכרתי

ששנה שעברה בכיפור

הייתי בבית כנסת של הרב אמנון

והוא אמר דברי תורה

ונתן דוגמה על תינוק ששוכב בלול עם טיטול לא נקי

כל מי שעובר לידו סותם את האף ובורח ממנו

ככה כל אחד שעובר ליד התינוק נגעל מזה

שהוא מלוכלך

ובורח משם מרוב גועל

ורק ההורים שלו ניגשים,

מחבקים, מלטפים ועוזרים לו להתנקות

תוך כדי חיוך צחוק ושיר

ככה אנחנו עם הקדוש ברוך הוא

אנחנו מלוכלכים

מסריחים מעבירות

ומרגישים שכולם מתעלמים, עוזבים ובורחים מאיתנו

ורק אבא

למרות הכול

למרות כל הגועל של הנשמה שלכלכנו

מקבל אותנו תמיד

וכאן התחלתי לבכות

אם לדייק

נקרעתי מבכי כמעט חצי שעה רצוף

אשריה ואשרי חלקם

אתם רואים מה טיטול יכול לעשות

כשיש ציור כמה גועל יש בעבירות שלנו, כמה הן מסריחות

אם היה ריח לעבירה

כולם היו בורחים מאיתנו

אז זאת אומרת אם אדם מפנים את הדברים הוא לא יעשה עבירה

מצד הגועל

הרי גם אם אדם חוץ מכבודכם יעשה על עצמו, על בגדיו

ואין אף אחד, הוא נגעל, הוא נגעל

הוא היה לבד, הוא עשה צרכים לבד,

הוא לא יכול

נו,

אז אם אדם יבין שעבירה זה הרבה יותר מסריח, זה מצחין

זה לנצח יישאר אם הוא לא ימחק את זה בתשובה

את הריח המסריח הזה הוא יביא אל בית דין של מעלה

ואז הוא יצטרך לעמוד לפני כולם, כולם יתפסו את האף

מה זה? מה הבאתם לפה?

וואי וואי וואי

לימוד המוסר

אין צריך שיהיה דווקא באופן של התעוררות

לקרוע את סגור הלב בעל כורחו

אלא מוסר צריך ללמוד ככל הלימודים בעיון

לדעת להבין ולהרגיש את דבריהם הקדושים בחוכמה,

בדעת, במוסר

ומזה תבוא התעוררות

כי אם ילמד אדם מוסר בעיון כזה

לא יימלט

שלא יבוא במשך הלימוד לידי התעוררות הדרושה לו

כי הלוא גם בלימוד ההלכה כשלומדים כראוי

הנפש מתעוררת

מהכרת רוממות התורה ודברי החכמים הקדושים

ומה גם בדברי מוסר

שהרי ענייניהם

זה דברים הנוגעים יותר לנפש האדם

וקרובים לרגשותיו

ולא נוכל לדעת

איזה דבר יוכל להביא את האדם

לידי התעוררות.

פעם סיפר לי נער באחת ההרצאות שהוא חזר בתשובה מסיפור שאני סיפרתי.

מה היה הסיפור?

מזה הוא חזר בתשובה.

הוריו חילונים, כל המשפחה, בית ספר, כולם חילונים.

הוא חזר בתשובה.

הסיפור היה על זוג תימנים שהתחתנו

והחתן

והכלה חזרו לכפר

אז החתן רכב על החמור והכלה הלכה אחריו.

בדרך עברו אנשים

וראו אותם ככה, אמרו לא יפה,

כלה ביום הראשון, אתה נותן לה כבר ללכת ברגל עד הכפר.

אמר, הם צודקים.

ירד מהחמור, שם את הכלה

על החמור והוא הלך ברגל.

עברו אנשים, ראו, אמרו איזה תימנית יפש.

כבר ביום הראשון הוא נותן אשתו לרכב על החמור,

מה יהיה ממחר?

אמר, הם צודקים,

הורידו

שם החמור והלכו שניהם לידו.

עברו אנשים ואמרו, תראה איזה שני טיפשים אלה, יש להם חמור והם הולכים ברגל.

אמר, הם צודקים?

עלו שניהם על החמור ורכבו עליו.

עברו אנשים רחמנים, אמרו,

איך אפשר ככה שניים על חמור סוכבים?

אמר, הם צודקים.

ירדו מן החמור ולקחו את החמור עליהם.

עברו אנשים, אמרו, אה,

שלושה חמורים.

תראה,

מה יוצא מזה?

שאדם עושה מעשה,

ובאים אנשים ומעירים לו,

ובאים עוד אנשים ומעירים לו,

וכל פעם הוא משתנה לפי מה שאומרים לו.

זה לא משנה מה שלא תעשה, תמיד תצא חמור.

הם אומרים, ואתה שומע, הם אומרים, וזה מצב, יגידו, אתה חמור, אתה, מה, אתה פעם עשית ככה, פעם אתה עושה ככה, פעם אתה, מי אתה בכלל? מה אתה עושה?

אומר הילד, הסתכלתי

לפי המעשה על ההורים שלי,

ראיתי שהם חמורים,

כי אני מכיר אותם, אני יודע.

כל פעם הם משנים,

אז החלטתי שאני לא רוצה להיות חמור, וחזרתי בתשובה.

נו, אדם יכול

לעלות בדעתו שסיפור כזה יחזיר,

נער בתשובה.

אי אפשר לדעת איפה המוסר מעורר את האדם, אי אפשר.

כל פעם שמעתי סיפורים, שאלתי אנשים,

מה בקלטת תפס אותך? כל אחת קטע אחר.

מוסר,

יש רגע של זיק של התעוררות, וזהו, נדלק.

נדלק,

זהו, גמר, תפס.

אי, אי, אי, אי, לפני ימים אחדים.

ודברי עם אחד

עד כמה צריך אדם בעת הזאת לקוות לביאת הגויים.

לקח את ליבי דבר שנתעוררתי ממנו מאוד.

כמה צריך אדם לירום מביאת המשיח.

צריך לפחד.

כתוב מי יכלכל את יום בואו?

מי יכלכל את היום הזה שהוא יבוא,

פתאום יבוא האדון אליך? לא, מי?

אתם יודעים, זה פחד פחדים.

הלוא כשהוא יבוא אין אפשרות יותר כבר להתעלות.

המדרגה שאתה נמצא בה ככה תישאר.

אי, אי, אי. עכשיו אנחנו עוד

מקווים לעלות ולהתעלות מעלות נפשנו.

אבל כשיבוא מלך המשיח

ניתקע

איפה שאנחנו נמצאים.

כמו שכתוב בקהלת יב,

והגיעו שנים אשר תאמר, אין לי בהם חפץ,

אלו ימות משיח שאין בהם לא זכות ולא חובה.

וואי, וואי, וואי, וואי, מפחיד. פעם אמרתי בהרצאה,

נראה לי שתוך שלושה חודשים מלך המשיח יבוא.

אחד קם, צעק, וואי, וואי, וואי, התחיל לבכות.

מה קרה לך?

לא טוב?

הוא אומר לי, לא, אני עוד לא יודע כלום.

הוא יבוא, ישאל אותי שאלות, לא יודע למה לענות לו, לא יודע כלום.

נכנס ממש לפחד.

אמרתי לו, תראה,

עד שהוא יבוא עוד שלושה חודשים,

עוד אתה יכול להספיק משהו לעשות,

אבל אתה לא לוקח בחשבון שיכולת שתמות גם מחר.

אתה לא צריך להיבחן אצלם מלך המשיח.

אתה תעמוד מול מלך מלכי המלכים,

ותצטרך לתת דין וחשבון על כל מה שלמדת ולא למדת.

מי חושב בכלל שהוא צריך עכשיו לעמוד לדין?

אז הרי לראש השנה אנחנו לא מוכנים.

לדין לפני כזה, בכלל יש עוד זמן.

הוא לא חושב.

אבל אם יבוא מלך המשיח,

וואי, ניתקע ככה.

וכן,

יש כמה דברים שיכולים להביא את האדם לידי התעוררות,

ואי אפשר לשער מקודם ממה אדם יתעורר.

העיקר הוא

שמוסר צריך ללמוד,

ומהלימוד עצמו אי אפשר לא להתעורר.

אפילו שמואל התעורר מהלימוד,

ובפרט כשזה באווירה מוסרית,

ובניגון הראוי,

אז זה פועל הרבה התעוררות.

ומה מאוד צריך בר דעה להתעורר מדברי רבנו יונה בשוערי תשובה

על דבר חובת האדם לרדוף

אחרי פעולות

החסד והאמת

להינצל מעומק הדין.

אם אדם רוצה להינצל מעומק הדין יעשה חסד ואמת, כי בחסד ואמת יכופר עוון.

בריבוי חסדים

ובקיום האמת, התורה והמצוות, יכופר עוון.

אז זאת אומרת,

צריך לרדוף אחרי הפעולות האלה,

לעשות לפנים משורת הדין ולתקן את עוון חילול השם,

שגרם אדם מחטאיו.

איי איי איי, כמה צריך לשים לב לדברים.

על כן,

יש הרבה דברים עיקריים שנמצאים בדבריהם הקדושים,

שמי שמבין אותם

יודע ומתבררים לו הדברים על פי הניסיון.

ואם כן, העבודה שלנו בימי הדין והמשפט

ועיקר היא ללמוד מוסר.

ללמוד מוסר ולקום מן הספר לעשות את מה שכתוב.

וכן בעבודה שבלב התפילה,

התפילה,

צריך אדם לדחוק את עצמו,

לשמוע מה הוא אומר ולכוון את ביאור המילות.

ואז יבואו הכוונות היותר גבוהות

ולהתעורר ולהתקרב לאבינו שבשמיים.

לימוד מוסר ותפילה

עם כוונה,

עם רצון להשתנות,

יכול אדם להשתנות ולהציל את חייו.

נסכם.

אל תהיי רשע בפני עצמך.

אל תקטין את הבחירה שלך ותאמר כמו איוב הכל קבוע ואין לי יותר כוחות ממה שיש לי. לא.

יש לך את כל הכוחות לעמוד בכל הניסיונות ונגד הטבע שלך.

לכן אל תהיי רשע בפני עצמך.

ואם יגידו לך אנשים,

בואנה אתה צדיק, אתה נמשך לטוב.

תיזהר, היה בעיניך כרשע.

לעשות גדרים שלא תיפול,

כי גם

צדיק נבחן על ידי הקדוש ברוך הוא. השם צדיק יבחן

וצריך להיות תמיד מוכן.

ובימים האלה שנותרו לנו

צריך להיות ניסוי

פשע

שהאדם יהיה

מעל לחטאים

ולא שהחטאים יהיו עליו, כמו טענת ישראל.

ובהם אנחנו נימקים.

הנביא אומר שובו, שובו,

אפילו לאט-לאט אתה יכול להתרומם

מעל כל הניסיונות לעלות

ולנצח את יצרך.

ובלימוד המוסר באמת על מנת להשתנות,

אתה יכול להשתנות.

וכל הרוצה יקדים

ויעשה זאת וינצל.

רבי חנניהו ברגשי אומר