הכנה לאלול | הרב אמנון יצחק
תאריך פרסום: 27.08.2014, שעה: 20:00
מלפנים כל איש אחזתו פלצות מקול הקורא קדוש אלול! החרדה הלזו נשאה פריה להתקרב לעבודתו יתברך שמו איש לפי ערכו.
הגאון רבי ישראל סלנטר אומר, שמלפנים, עוד לפניו והוא היה לפני 150 שנה לערך, מלפנים כל איש שהיה שומע את הקול הקורא אלול, אלול, רעדה אחזתהו ופלצות מהקול הקורא קדוש אלול. והחרדה הזאת נשאה פרי להתקרב לעבודת ה'י תברך איש לפי ערכו.
לפי מושכל ראשון האיש אשר בכל השנה התרחק מעבודת ה' יתברך, אדם שיודע שהוא היה רחוק מהקב"ה במשך כל השנה, לפי המושכל הראשון תלבשנו הפחד והדאגה יותר מאימת הדין. ז"א הוא היה צריך להרגיש את הפחד ואת הדאגה מאימת הדין, כי הולכים לחרוץ את דינו על שנה שהיתה על הפנים בעבודת ה'. ורק התורה והמעשים הטובים הם התריס מכל הפורעניות רח"ל, איך אדם יכול להתגונן מכל הפורעניות שעשה אם לא ירבה בתורה ובמצוות. זה היה לפי מושכל ראשון שכך צריך להיות, שמי שהיה רחוק הוא יפחד ויצטייד בתורה ובמצוות. אבל ונהפוך הוא, שינוי המעשה לטובה התראה בכפלים בהאיש אשר כל השנה אחז דרכו בקודש לפי ערכו, יותר מהאיש אשר כל השנה הלך חשכים באין נוגה לפי ערכו. ז"א ואנחנו רואים בדיוק הפוך, שמי שאחז בקודש והלך עם ה' וקיים תורה ומצוות, האדם הזה שינוי המעשה לטובה התראה בו בכפלי כפליים יותר מהאיש שהלך חשכים ואין נוגה לו.
מה הסיבה של ההתחלפות הלזו? הסיבה היא שונה. יש סיבות שהן גשמיות ויש סיבות שהן רוחניות. סיבת הגשמיות שהיא מגרעת זה ההרגל השולט על כולם, הן לטוב והן למוטב. הרגל ששולט באנשים לרע כל השנה עוברת ברע, כי הוא רגיל, הוא מורגל, ואם הוא רגיל בטוב כל השנה הולכת על טוב. אז זה הסיבה אחת היא ההרגל. סיבת הרוחניות פשוטה היא, כי אדם בחטאו הוא ממשיך עליו רוח הטומאה המעכירה את רוחו ומבלבלת את שכלו.מבחינה רוחנית מה גורם לאדם רפיון והכל, עצם זה שהוא עשה חטא ולו אחד זה כבר מטמטם אותו, כבר מטמא אותו, וממילא הוא אפוף ברוח טומאה, ואז השכל בכלל כולו עטוף בהעכרה ובלבול מצד הטומאה שנחה עליו. זה מחטא אחד מכמה ואם זה עוונות ואם זה מרדים ה' ירחם. הוא מוקף במלאכי חבלה.
כמו שאמרו חכמים ז"ל אין אדם עובר עבירה אלא אם כן נכנסה בו רוח שטות, ז"א אם רק פעם אחת רוח שטות נכנסה בו זו כבר עבירה, תוצאה של זה עבירה, כי אם לא שורה באדם מצב של רוח חכמה אז מה שורה, רוח טומאה, אין מצב שאדם לא חושב טוב או חושב רע, אדם חושב כל הזמן, אז אם הוא עסוק וטרוד בתורה ובמצוות מחשבותיו טהורות וטובות, ממילא אין מקום שתכנס רוח טומאה, כי הוא עסוק עכשיו, הראש שלו תפוס ברוחניות, אז אין מקום לשתי מחשבות בבת אחת, אבל אם מתפנה החכמה אז נכנס רוח שטות, אם נכנס רוח שטות מיד באה עבירה. מה השטות יכולה לספק? מצוות? זה הרוח חכמה עושה, והשטות מה יכולה לעשות? רק טומאה ועבירות. ומי שעסק מעט בלימוד המוסר רואה בחוש כי סיבת הרוחני עומדת לפניו לשטן לטמטם את ליבו נגד תהלוכות השכל, השכל מבין מה צריך, ואין לו כח להשתלט על הגוף, הטומטום, האטימות לא נותן לו, השכל מדבר ואין עם מי לדבר. ובודאי גם דרכי התבל והיפוכה שולטת בדבר, כן, אנשים טרודים כל הזמן בטילים, ברקטות, ועכשיו בצפון נסגר בדרום נפתח בצפון, עכשיו צרות חדשות חדשים לבקרים, אם ביבי חשב שהוא יכול לתת היום איז הנאום שהוא ודאי ניצח את החמס וכו', הוא טועה עכשיו מחכים לו בצפון וזה שוב פעם טפטופים, אולי יקראו לזה זליפות, אולי יקראו לזה לשם שינוי זליפות, מעבר לגדר, אז תתחיל מערכה חדשה וכו' וכו' וכו'. הטילים לא מהווים סכנה כמו החיצים של יצר הרע. טיל גדול גדול הסיכוי אחד לכמה מיליונים שהוא יפגע בך ישיר, סיכוי אחד למיליונים, למיליונים, אבל כל חץ קטן של יצר הרע פוגע בול, והבעיה שבחיצים הקטנים של יצר הרע יש רעל שמתפשט בכל הגוף, כמו החיצים של האפריקאים, שהם יורים חץ מורעל, זה הכלי נשק שלהם, והפגמין יורים אותם מושחזים ומורעלים ואחרי שהחץ פוגע בך הם גם אוכלים אותך הפגמין.
אז עכשיו צריך לדעת שחיציו של יצר הרע עם הרבה הרבה הרבה יותר גרועים, ואם אדם לא ילמד ספרי מוסר בשביל שיתעורר להבין איפה הוא נופל ועל מה, ומה השווי שבכלל כדאי ליפול, על מה ולמה, מה כל הדמיונות שמבטיח לו יצר הרע ומה החובות שהוא מעמיס עליו אח"כ לשלם בגופו, בממונו, בהונו ובאונו, אוי ואבוי, צריך להיות שוטה וסכל להסכים. זה כמו שבן אדם עכשיו נגיד הוא בעוטף עזה והוא מזמין אורחים לשבת, מי יבוא לעוטף עזה להיות אורח בשבת?
נו, אז מזמין אותך חבר שכל כולו מלא חיצים של יצר הרע, כל כולו טמא, ומזמין אותך לעשות איתו עבירות, להיות תחת הרקטות והפצמרים והחיצים והכל, מי הולך לדבר כזה? צריך להיות שוטה גמור, אבל זה רק בגלל שהטומאה והאטימות והטמטום שולטים עליו.
ובודאי כל דרכי תבל והיפוכה גם שולטים באדם, ולזאת סיבת הגשמיות היא ההתדמות, ההתדמות, שאדם הוא רק כמו קוף, הם צודקים שאומרים באבולוציה שאדם נברא מקוף, הוא באמת לא נברא מקוף, הוא היה בן אדם והחליט להיות קוף, מרצון הוא נהיה קוף, הוא פשוט מעתיק מה שאחרים, זה לובש כך גם אני, זה הולך כך גם אני, זה עשה קעקוע גם אני, זה הולך עם עגיל גם אני, מה זה עושה גם אני, אדם רוצה להיות כמו קוף, רוצה להיות קוף, רוצה להיות קוף. ההבדל בין הקופים שבגן חיות לקופים שבחוץ, שאלה שבגן חיות יש להם יותר שערות, זה הכל. אבל אלה שבחוץ עושים לייזר.
לזאת כאשר ספו תמו גדולי היראים, שחרדתם מאימת המשפט התראתה על פניהם, ועשתה רושם בלב השרים אחריהם, ואם אין שורש מאין יבואו עלים? לכן סיבת הרוחניות היא סיבה עיקרית, אשר חרדת האלול כמעט נכבתה רח"ל, אתם שומעים? פעם היו גדולי תורה, היו גדולי יראה, לצערנו ספו תמו, אין יותר כאלו שאפשר לראות עליהם את חרדת אימת המשפט שהיו רואים על הפנים שלהם, זה עשה רושם לכל אלה שסרו למשמעתם, פעם היו נאמנים שהיו יושבים אצל גדולי התורה והיראה ויונקים מהם בצמא וכל תנועה שלהם היו בוחנים ובודקים לראות מה עושים עם זה, איך מגיעים למדרגות כאלה, היה ממי ללמוד. אנשי אמונה אבדו, נגמר הסיפור.
ואם אין שורש כזה אז מאיפה יבואו עלים? פעם היו שורשים אז לפחות היה עלים, לא שורשים גם, אבל עלים לפחות שנתראו בהתאם לשורשים, אבל עכשיו חרדת אלול כבתה רח"ל, מי כל כך מתרגש מתפעל ומבין שיש לו עכשיו חודש של עבודה אחרונה, כמו שאומרים, לקראת יום הדין, שהוא מבין שעכשיו הוא כל רגע צריך להיות מנוצל רק לתשוה תשובה תשובה, ללמוד את ההלכות הרפטים ספרים המוסר, תשובה תשובה שובה תשובה, עד שאפשר אולי יהיה להגיע להכרה האמיתית לעשות תשובה.
אכן כאשר נפשיט מעלינו לפי שעה את המלבושים המגועלים ונלבש מחלצות, נראה בעליל כי יש לפחד ולרטוט עתה, כל אחד לפי ערכו בכפלי כפליים ממה שהיה לפנים, כי אנחנו עבריינים ופושעים לאין שיעור לעומת דור אחד אחורה, או שני דורות אחורה. עבריינים ופושעים. אם בדור המדבר הזכרנו מספר פעמים, אשרי הדור שעוונותיו מועטים, שכל מה שהיה לדור המדבר ונמצא בהם עוונות במשך ארבעים שנה זה היה רק עשר עוונות. כל הדור. וחלק מהם זה של בודדים בכלל, לא של כל העם. דור שלם, אנחנו כמה יש לנו עוונות כל יום, כל יום, כל בן אדם, ומה עם העם הזה, ה' ירחם, אז איזה מצב אנחנו לעומת אלו שלפנינו, ואנחנו מסתכלים על דור המדבר, אוי וי אוי ווי, איך הם עשו כאלה דברים. ולא מבינים בכלל אפילו מה היה שמה כל הענין כמו שהסברנו בהרצאות קודמות.
מכל מקום עתה כל אחד לפי ערכו צריך לפחד ולרטוט בכפלי כפליים ממה שהיה לפנים, ובכלל מה לעשות, מה עושים? מה עושים? איך יוצאים מהברוך הזה. הפרטים רבים המה, איש איש לפי מצבו ותכונתו, אין דרך תשובה רגילה פשוטה לכל אחד, יש כל כך הרבה עבירות רח"ל שאנשים באים, שאם יראו רק מה כתבו המקובלים בדורותם, מה סוג התיקונים על עבירה אחת קטנה, פ"ד תעניות, 84 תעניות, גלגולי שלג, כל מיני דברים שאני לא רוצה להזכיר. אמנם בדורות אלה אומרים שאין כח לאנשים ושלא יכולים לבצע ורק עמל התורה, זה הכל טוב ויפה, אבל זה אומרים לבני ישיבות, וגם אלה לא יכולים לעמוד בכל מה שאומרים להם, אז להגיד לאנשים שבחוץ שעמל התורה, הם בכלל לא לומדים תורה, אז איזה עמל, כשאומרים להם את המילה עמל אז הם יודעים מה ההפרש בין עמל לבין עמל תורה, מה זה שתי מילים? אלא בכלל אנשים לא מבינים מה צריך לעשות, לא מבינים בכלל, לא יודעים מה כוחם, מה יכולתם, מה הם צריכים לעשות.
אכן בכלל נודע אם כי הנסיון יורנו כי להיות עובד ה' יתברך שמו אפשר גם להיות במדרגה נישאה בלי ללמוד מוסר, מי יכול אבל? כמו החזון איש, מי יכול? החזון איש יכול, גם אם הוא לא היה לומד מוסר, מהגמרא עצמה, מהאגדתא הוא כבר יכול היה ללמוד הכל ולעשות הכל. אבל ההתהפות מרע, מי שהוא כבר רע, מעשיו רעים, מידותיו רעות, אבל להתהפך מרע לטוב בלי מוסר, זה כמו לבקש ראיה בלי עין ולשמוע בלי אוזן, ככה אומר רבינו ישראל מסלנט. אז ז"א זה בלתי אפשרי.
ולזאת כתבו הפוסקים, אשר בימים הנוראים הללו, בעת ההכנה לבוא אל המשפט בראש השנה, אתם רואים מה קרה השנה, כל השנה הזאת היינו בבחינת גזרת מוות כל ישראל, כל ישראל היתה עליהם גזרת מוות, הרי כל הטילים האלה אלפים, האלפים האלה איימו איום של מיתה על כל האזרחים. אז גזרת מוות זה שה' החליף את זה בפחד מוות, ופה ושם נהרגו אנשים, ופה ושם רח"ל נהרגו לחינם חיילים, וכל הדברים האלה, זה מראה שהמצב של עם ישראל על פהנים. ורואים הסכנות מה קורה מסביב, ועכשיו אל קעידה התקרב אלינו קרוב אלינו לגבול, כבשו את קונטרה, עכשיו הם שמה, ודאעש דחף אותם לעמוד מולנו עכשיו, אז רבותי זה לא פשוט, עכשיו יתחיל משמה הזילופים ותפתח מערכה חדשה, ובאיזשהו שלב יכנסו רק נסראללה וחיזבאללה, היום הוא נתן הוראה להחזיר את כוחותיו כאילו הם סיימו את העבודה בסוריה, ויתכן שזו ההכנה לקראת המערכה החדשה בישראל. אז מה עושים? בדרום כאילו אומרים פוס פוס הכל בסדר, עכשיו אנחנו נהיה בשולם, בשולם, נקבל עכשיו נמל ונקבל שדה תעופה ויפתחו לנו את הכל ונוכל כמובן להתחמש מחדש כמו שביבי חולם, ושום פיקוח לא יעזור ואנחנו נמשיך כי בלי ההתקוממות ההתנגדות אנחנו אין לנו קיום, וחוץ מזה לא תהיה הבטחת הכנסה, צריך לייצר מלחמה כל פעם, אז לכן בינתיים הם ינוחו, יחדשו את המלאי כי נגמר להם, עכשיו יתחילו בצפון, יש להם מספיק שמה, 180 אלף טילים יותר מדוייקים יותר רציניים, ונראה מה ביבי פיפי יעשה, ומה יעשו החבר'ה שלו, דרך אגב אשתו של הרמטכ"ל מר גנץ היא פעילה במחסום ווטש, הם בעד שמאלניות, אלה בעד הפלשתינים מצלמות את חיילי צה"ל ומוסרות אותם לבתי דין ובתי משפט איך הם מתנהגים לערבים הפלשתינים שעוברים במחסומים. נו, אולי זה מה שגורם בעצם שהמערכה הזאת לא הוכרעה, כי אחר כך אשתו צריכה לצלם את מה שעשה בעלה בעזה. איך היא מדברת על חיילים שלנו במחסומים כשבעלה כותש שמה אלפים ומחסל שמה אלפים, מה מה היא תעשה עכשיו, איך זה מסתדר? אולי היה להם מריבה במטבח ולכן הוא מיתן את הכניסה ואת כל הדברים, לך תדע. אבל מכל מקום, אתם יודעים, אם לא חרשתם בעגלתי לא פתרתם את חידתי, מאחורי הקלעים אתם יודעים מי קובע במטבח, יש מטבחון, זה של הגברים, ויש מטבח של האשה בבית, וגם אלוף פיקוד מרכז אשתו גם כן נמצאת עם הנשים האלה שהן נמצאות עם הפלשתינים, ובקיצור, ההיררכיה למעלה, שלא לדבר על ביבי שכולם מכירים את אשתו, ומידי פעם הם משלמים פיצויים לכל מיני עובדים, ופשרה, כמו האחרונה מאה חמישים אלף שקל פשרה, על מה שלא עשו כמובן, הם התפשרו על מה שלא עשו ושילמו 150, אם היו צריכים לשלם על מה שעשו, אוי ואבוי, מה היה מתפרסם כמה היה עולה, ומידי פעם מצליחים ככה להוריד כמה אנשים. זכורני עוד את העוזרת שהיתה לה הראשונה שנתנה לה מכות בנעליים, נו, אז אני לא יודע, אני לא יודע מה קורה עם ביבי אבל אם הוא לוקח כל פעם לכל מקום את אשתו שרלה אז כנראה שהוא לא יכול להשתחרר ממנה, ויכול להיות שהיא קובעת גם כן את המדיניות שלנו, לך תדע אולי מאחורי כל הגברברים הגבוהים האלה, והמסולסלים, אולי בעצם עומדות נשים, אז בא נראה, אולי בעצם הממשלה תתחלף לנשים וגמרנו.
אז מכל מקום מה אנחנו רואים, אנחנו רואים פה שבעצם בעצם הנסיון מורה לנו, הנסיון מורה לנו שאי אפשר להתהפך מטוב לרע בלי לימוד מוסר, זה כמו לבקש ראיה בלי עין ושמיעה בלי אוזן. לכן כשמגיעים בעת ההכנה אל המשפט בראש השנה, וביותר ההכנה על יום הכיפורים, אז העסק הגדול לפני אדם להכין את עצמו לפני בואו, לפני שמגיעים, לנצל את כל הימים האלה, כי אי אפשר לתאר את גודל ההבדל כאשר יגדיל אצלו בחינת יום הכיפורים מעט גבוה יותר במדרגת התשובה, להנצל מפורענות הגדולות רח"ל בעולם האמיתי, לכן יקבע כל אחד מאיתנו עת ללמוד בספרי היראים.
יש עצה גדולה להכנעה, ארבעים יום האלו עכשיו שהתחילו, מי שמסוגל ורוצה יגזור על עצמו תענית ארבעים יום תענית דיבור, תענית דיבור ארבעים יום, זה הכנעה גמורה לחלוטין וביטול מידת הגאוה, אם כמובן הוא לא מתגאה בזה שהוא בתענית דיבור, אבל אם הוא מבין, כי אדם שסותמים לו את הפה והוא רוצה להביע את דעתו בכל ענין, הוא רוצה להגיד משהו, אין דבר כזה שהוא ישתוק, זה דבר גדול ביותר שאדם יכול למחוק הרבה מהעוונות, וידוע שתענית דיבור של יום אחד היא שקולה כנגד אלפי תעניות של אכילה ושתיה, ובצירוף של ארבעים יום, זה לא ארבעים פעם אותו דבר, זה פי כמה וכמה.
ז"א אלם תדברון, מה תהיה אומנותו של אדם בעולם הזה, יעשה עצמו כאילם. אבל מותר לדבר דברי תורה, מותר לדבר הרבה דברי תורה, מותר לצעוק תורה, מותר להתפלל בקול, זה לא שאתה סותם את הפה לגמרי, אבל שום מילה בשום ענין ושום נושא שהוא לא תורה ומצוות .מי שיכול אשריו ואשרי חלקו.
נו אבל מה לעשות לכותל הברזל שמפסיק, שהוא רוח הטומאה שמלפפת ומעכירה את רוח האדם, שלא תעשינה ידיו תושיה לתת פרי מלימוד המוסר. מה קורה עכשיו אדם לומד מוסר, ובכל אופן הוא מרגיש שיש עדיין בינו לבין ה' יתברך כותל ברזל שמפסיק, שהוא רוח הטומאה, שהיא מלפפת ומעכירה את רוחו של האדם, שידיו לא תעשינה תושיה וישאו פרי, והוא לומד מוסר, והוא לא מצליח להיטיב את דרכי האדם לקרב אותו לעבודתו יתברך, אז אדם כזה צריך לשפוך את נפשו אל ה' יתברך. לשפוך, להתחיל לבכות, אין מה לעשות. כמו ילד קטן שמבין שהוא לא הולך לקבל מאבא את מה שהוא חולם עליו, אז הוא בוכה, אין לו שום בושה לילד לבכות, על המקום הוא בוכה, לפני אנשים, במסיבה, באירוע, ברחוב, בחנות, אין לו שום בעיה, כשהוא לא מקבל מה שהוא רוצה הוא מתחיל לבכות. ואנחנו ילדים הרי, אנחנו ילדים, הרי אנחנו השאיפות שלנו בדיוק כמו של הילדים רק יותר גדולות, יותר גדולות, אותו דבר רק יותר גדולות, אבל יש לנו גאוה שאנחנו לא בוכים, יש לנו גאוה אנחנו לא רוצים לבכות כי אז אנחנו נראה ילדים, וכל מה שאנחנו יכולים לכסות שאנחנו ילדים אז אנחנו משחקים אותה גברים, גיבורים. אבל אנחנו ילדים, אנחנו ילדים, אז צריך לבכות כמו ילדים, כמו ילדים, ועל מה לבכות? על סוכרייה? לא, על בגד? לא. על אופניים? לא, על החיים, על החיים, יכולים לשלול לנו את החיים, יכולים לשלול לנו את החיים. ערב הפסקת האש, כביכול, כן, הזמנית, ערב הפסקת האש שלשה נהרגו, אתם יודעים מה זה רגע לפני? יהיו אנשים שימותו ערב ראש השנה, מה לעשות, כי אדם לא רוצה לחשוב שבעצם הוא חי על זמן שאול, אז אדם צריך לעכל את זה, צריך להכין את עצמו אתה לא יודע מתי, ובפרט שהסכנות מרובות, והיום אדם אפילו בכבישים לא יכול להיות בטוח, אתה נוסע וזורקים בקבוק תבערה, ובכל מקום, ויורים משכונות עם צלפים כבר בתוך הארץ, משועפט לגילו ומשם לכאן ומכאן לשם, וזה רק מתפתח, ועונת המתענים עוד מעט, וכו' וכו', אז מה יהיה?
אין בטחון לאדם בישראל היום. אז לכן צריך להיות חזקים בלבכות לפני הקב"ה שירחם עלינו ועל עמו ישראל. ואל המרכז הזה, שזה המרכז, צריך לקוב חור קטן בכותל של הברזל המפריד בינינו לבין ה', שהדבר הזה הוא קטן, ואפשר לעשות אותו בקל, והפרי שלו רב. אם אדם יצליח לבקוע בחומת הברזל בקע קטן, חור קטן, הפירות יהיו גדולים וזה קל, לא הכל, אתה לא יכול להזיז את הכל, אבל תתחיל לסדוק סדק אחד, מזה זה יכול להתרחב ועד שתגיע ליום הגדול והנורא תוכל לעמוד לפני ה' וידונו אותך באשר הוא שם. אפילו אם הוא יודע שאתה לא תחזיק מעמד בהמשך, "וחנותי את אשר אחון", אני אחון אותך אפילו שאני יודע שאני אצטרך עוד לחון אותך לאחר מכן, אבל באשר הוא שם, אבל בשביל להגיע אפילו לבאשר הוא שם, שבראש השנה נהיה באמת כאלה שחפצי חיים ורוצים לעשות רצונו יתברך, הלואי שהשלשים יום האלה שעומדים לפנינו ינוצלו בתבונה ובתשומת לב.
היום בעזרת ה' יתחילו סליחות פה בערב, בלילה, בשתים עשרה וחצי, כל יום עד בעזרת ה' יתברך ראש השנה, וגם יהיה לפנות בוקר לפני הנץ בארבעים דקות, ארבעים דקות לפני זמן תפילה, ז"א בערך שעה ועשר דקות לפני הנץ יתחילו פה גם כן סליחות למי שלא יכול להגיע בחצות. ה' יזכה אותנו שהדברים שאנחנו נלמד נוכל ליישם ולעמוד לפני ' נאמנים לו בתורתו ובעבודתו אמן.
רבי חנניה בן עקשיא אומר, רצה הקב"ה...