ספר חוכמת המצפון פרשת ויצא
תאריך פרסום: 18.11.2012, שעה: 05:58
18-11-12
"וישלח יעקב ויקרא לרחל וללאה השדה אל צאנו ויאמר להן, רואה אני את פני אביכן כי איננו אלי כתמול שלשום ואלהי אבי היה עמדי, ואתנה ידעתן כי בכל כוחי עבדתי את אביכן ואביכן התל בי והחליף את משכורתי עשרת מונים, ולא נתנו אלהים להרע עמדי, אם כה יאמר נקודים היו שכריך וילדו כל הצאן נקודים, ואם כה יאמר עקודים יהיה שכרך וילדו כל הצאן עקודים, ויצל אלהים את מקנה אביכן ויתן לי, ויהי בעת יחם הצאן ואשא עיני וארא בחלום והנה העתודים העולים על הצאן עקודים נקודים וורודים, ויאמר אלי מלאך האלהים בחלום יעקב, ואומר הנני, ויאמר אלי מלאך האלהים בחלום יקב ואומר הנני, ויאמר שא נא עיניך וראה כל העתודים העולים על הצאן עקודים נקודים וורדים, כי ראיתי את כל אשר לבן עושה לך, עד כאן.
אמרו חכמים ז"ל, "ויאמר אלי מלאך האלהים לו ולדורות, שכתוב "ויאמר אלי" זה לו ולדורות, אין דור שאין בו כיעקב, אע"פ שמדרגת יעקב בבטחון היתה כל כך גדולה עד שכל הטבע היה משועבד ליעקב, ולא היה ביכלתו של לבן עם כל רמאויותיו להפסיד ליעקב כלום, וכל ההשתדלות של לבן עלתה בתוהו ולא פעלה כלל, ואף שהיה מצד הטבע סיוע ללבן, אבל מכיון שגם הטבע היה נכנע ליעקב להתהפך כפי טבעו, לכן לא עלתה בידו כלל יגיעתו והנה מבואר בתורה שהחליף את משכורתו עשרת מונים והיה זה מרמאותו של לבן אחר שפסק עמו על העקודים לשנות את משכורתו אחר שנתעברו לנקודים ואחר שחשב לבן שהרי בודאי שהיה העיבור מהעקודים לטובת יעקב, היה מתנכל לשנות מכפי מה שפסק בתחילה לנקודים ובדעתו שפט שכיון שנתעברו עקודים שוב לא יתחלפו לנקודים, ואחר שישנה עכשיו לנקודים בטח הוא ירויח ולא יעקור. אמנם באמת היה מתחלף גם הטבע של הצאן לפי התחלפות הפסק, והיו מתחלפים גם אחר העיבור מעקודים לנקודים, וכמו כן גם בשעת לידה, ואחר שראה לבן שגם הלידה היא לטובת יעקב היה מחליף פסיקתו הקודמת גם בשעת לידה לטובתו, וגם אז התהפך הטבע לפי פסיקתו העכשוית, כמו שמבואר ברמב"ן על הפסוק אם כה יאמר שגם בשעת הלידה נתהפך הצבע של הצאן לטובת יעקב.
הרי נתברר לנו מזה עד כמה הגיע למדרגת בטחונו עד שהיה חזק כל כך בדעתו וסמיכת ליבו על ה' עד שאף שהחליף לבן משכורתו עשרת מונים גם בשעת לידה והוא ידע כוונת לבן שמחליף משכורתו מכפי שהיה מקודם, שסובר שאחר העיבור או בשעת הלידה אם יחליף לטובתו שוב אי אפשר עוד שישתנה הצבע לטובת יעקב, בכל זאת היה מסכים להפסק של לבן והיה חזק בבטחונו שלא יפסיד כלום. ז"א המחרית מיסטר לבן היה משנה כל פעם הסכמים ואומר לו, אתה תקח ככה ותקבל ככה, אבל הוא אומר לו הפעם ככה, רואה שנהיה ככה מחליף ככה, רואה ככה אומר ככה, ז"א היה משקר ויעקב אבינו מסכים בכל מצב, מה שאתה רוצה תגיד. והקב"ה מסדר הכל, אפילו כבר שנולדו משנה להם את הצבעים בשביל שיעקב לא יפסיד, שאין הצבע נחשב לגמרי שהגיע לו נזק או תועלת על ידו מאחר שהוא בוטח בה' יתברך. והיה תקיף בדעתו שהבטחון בה' יכריע את הכל לטובתו, ולא התפעל כלום אפילו אם החליף משכורתו עשרת מונים מגודל מדרגתו במידת הבטחון, ויתכן שזהו מה שרמזו חז"ל באמרם, ויאמר אלי מלאך האלהים יעקב לו ולדורות שאין לך דור שאין בו כיעקב. רצו בזה ללמדנו שביכולת כל אדם להגיע למדרגת בטחון בלי שום סיבה כלל, וכמו שעלה הרמב"ם ז"ל, ז"א אדם יכול לבטוח בקב"ה בבטחון גמור כמו יעקב אבינו בלי שום סיבה, ז"א הוא לא רואה סיבה טבעית שדרכה הוא יכול להרויח.
ומה שרבים שואלים, מאחר שיעקב היה שלם בתכלית השלמות, במדרגות הבטחון, עד שנעשו לו ניסים כמו שמסופר בתורה, הענין של החלום של המלאך, אם כן מדוע הוצרך למקלות שלכאורה זה סותר לגמרי את כל ענין הבטחון, שאין לך סיבה גדולה מהמקלות אשר יסבבו שיולידו הצאן ולדות שיהיה בהם הצבעים לטובת יעקב, ומאחר שסוף כל סוף כאשר ה חליף את משכורתו היה מתחלף הצבע לטובתו, הגם שלא היה אז שום סיבה להתחלפות כי כבר היה אחר העיבור, לפי דעת הרמב"ם גם ארע כזאת בשעת הלידה, אשר אז בודאי אין מועיל שום סיבה טבעית לשנות את הצבע לטובת יעקב, ז"א כשהצאן מסתכלות על המקלות שהוא פיצל בהם פצלות או עשה בהם כל מיני צורות, אז כשמסתכלים על משהו בשעת המעשה זה משפיע כדי שיצא הולד באותה צורה שמסתכלים, לכן אשה לדוגמא שיוצאת מהמקוה והיא רואה דבר טמא חוזרת בחזרה לטבול כי יכול להיות חלילה שיצא הולד בצורת מה שהיא ראתה. אז לכן למה הוא עשה את זה? אז למה הוא עשה, אם היה לו בטחון למה היה צריך לעשות כאילו באופן טבעי את המקלות ממול בשביל לגרום שיצאו לפי המקלות?
בכל זאת יש לתמוה לאיזה צורך העמיד המקלות והיה ראוי לפי שלמותו בדרגת הבטחון שלא יצטרך למלקות שהוא דבר מותרי לגמרי לבוטח באמת, הוא מיותר. ומה הועילו המקלות מאחר שהוא ענין שנגד הבטחון לגמרי, ולא לבד שלא יועיל בבטחון אלא עוד יביא רפיון לכאורה בסמיכת ליבו ובטחונו, אם אתה סמוך ובטוח בשביל מה אתה צריך לעשות פעולה טבעית?
אמנם זה מובן אף במושכל ראשון שלא יתכן לומר שפעולת המקלות היתה מערמימות של יעקב לגרום לו טובה על ידום והוא השיג על ידי זה חפצו שיולידו הצאן כפי הראוי לטובתו, זה מושכל ראשון שודאי לא זאת היתה הכוונה, ולולא שהסיר המקלות היה לבן מרויח ויעקב נפסד, לא לחשוב ככה, דאם כן איך לא הכיר לבן את זאת ונעשה ותרן ליעקב על ערמימות גדולה כזאת? הרי לבן היה אלוף המחריתים, הוא ודאי היה אומר חביבי הלו, מה אתה עושה, מה אתה מסדר פה מקלות, אני מבטל את כל העסקה, את כל ההסכמים. הלא מבואר שגם אחרי שכבר קצץ ליעקב השכר שלו היה חוזר ומחליף משכורתו גם לאחר הפסק שלו, מאחר שהיה מבקש ומחזר אחרי כל התנכלות לרמות את יעקב לגזול ממנו את משכורתו, וכל שכן שלא היה מוותר על העמדת המקלות שזה מביא להפסד גמור של לבן.
אלא באמת מוכרחים לומר שלא היה מכוון בזה שום סיבה ליעקב שירויח על ידם והם לא פעלו כלל ל טובתו, והוא מובן בתחילת העיון אפילו, שהרי במקלות היו הרבה צבעים ולא לבד הצבעים משכר של יעקב, אלא גם מהצבעים אשר היו משכר של לבן, ולכן לא נחשבו המקלות בסוג בקשת סיבה לבטחונו, ז"א היה לו בטחון אבל הוא מצא איזה סיבה, לא, זה לא סיבה, ואף אם היו במקלות סיבה להוליד הצאן שהם השכר של יעקב עצמו, הרי לא הועילו כלום, גם אם הוא עשה את הדבר הזה כדי שתהיה סיבה לבטחון זה לא הועיל כלו, מאחר שגם אחרי הפסק היה מחליף לבן את משכורתו ואומר לו לא ורודים עקודים נקודים, מחרת אותו כל פעם, וכל פעם בזמן אחר, אז קשה לנו בכל אופן, אז למה העמיד יעקב אבינו את המקלות? ומה הצורך בזה וכל עיקר?
ביאור הדברים הוא הנכון שצורך המקלות היה מצד שהיה ליעקב דין שומר, והיה מחוייב מצד דין השמירה לפקח בכל כוחו ותחבולותיו לטובת בריאות ואפשרות הלידה לצאן, זה כמו שכתוב בהרמב"ם בסוף הלכות שכירות, נמצא שהיה מחוייב להציג את המקלות ליחמנה הצאן כי בלתי החימום לא יצוייר העיבור, ובהעדר הצבעים יחסר החיבור כמו הצורך, וכמו שהעידה התורה, "ושם יעקב את המקלות לעיני הצאן והרהטים ויחמנה במקלות", ז"א לצורך יחום ביניהם צריך לשים את המקלות האלה. אמנם צריכים להבין, מדוע התחיל להשתמש במקלות רק אחר שפסק לו לבן את שכרו ולא קודם? דאם הוא מצורך לחמימות הצאן לסבב הלידה כפי הראוי היה מן הצורך שיעשה כמו כן קודם השכר שקבע לו לבן כמו אח"כ, אמנם זה מבואר בפשיטות, כי מקודם לא הפריד לבן מהעדר כל טלוא ונקוד, והיו בעדר כל הצבעים האלה, והיו מתחממים מהעדר כמבואר בתורה, לא כן כשהפריד לבן מהעדר כל שה שהוא נקוד וטלוא, נמצא שאז היה אי אפשר להמציא החמימות הראויה מבלעדי המקלות, ולכן היה מוכרח להשתמש במקלות במקום הצבעים שהיו בעדר קודם לכן.
נמצא בודאי היה בטחון של יעקב בטחון שלם בתכלית השלמות מבלי עזר של גלגול הסיבות כלל, ובכל זאת הורונו חכמים ז"ל במאמרם ויאמר אלי יעקב, אלי ולדורות, אין לך דור שאין בו כיעקב, לבאר לנו שבאפשרות כל אחד ואחד אם אך יש לו רצון חזק והוא בוטח על ה' באמת, לעמוד בתמידות במדרגת הבטחון מבלי לבקש שום עזר מסיבות כלל וכלל, ואף שהיה יעקב שלם במדרגת הבטחון והיה משלים את כל ענינו בלי חסרון כלשהו במדרגת הבטחון, אעפ"כ העירו חכמים ז"ל על הפסוק "ועלתה בי צדקתי ביום מחר" אמרו חכמים, אל תתהלל ביום מחר, אתה אמרת "ועלתה בי צדקתי ביום מחר, למחר בתך יוצאה ומתענה. ולפי מדרגת יעקב העליונה במידת הבטחון נחשב לו למכשול מה שחשב אודות מחר, היינו להעלות ברעיונו את מצוקתו של מחר, "ועלתה בי צדקתי ביום מחר" למה היית צריך לחשוב על יום מחר, ובכל זאת דקדקו חז"ל שהיה נחשב לו לפגם כלשהו במדרגתו, כי אין לו לחשוב אודות מחר כלל. ולו הלך תיכף מלבן לא היה ארע לו מעשה דינה, כל שכן מי שהרס כל מעמדו ומדרגת הבטחון בשביל דאגת המחר שכל דאגתו היא בעיקר שאלות החיים של מחר, ודאי אין לך מכשול גדול מזה. ז"א, מה שלמדנו זה שיעקב אבינו ע"ה עם כל הנוכלויות של לבן, היה בוטח בה' יתברך ולא מפריע לו מה שהוא משנה לו כל פעם את הפסק שהם החליטו, ואת ההסכמים. הוא אומר לו אין בעיה, מה אתה רוצה ככה או ככה, הוא אומר לו להחליף - החליף, מה שאומר לו אין בעיה, ומה הקב"ה מסדר, שמה שאומר לבן ההיפך יוצא כמו שיעקב צריך להרויח, הוא התעשר מאד מאד מאד יעקב למרות כל הנוכלויות. זה פלא, לבן הרמאי רואה שהקב"ה מסייע לו בסיוע אדיר, ולא מבין, לא חוזר בו, לא משתנה. לבן יש אומרים זה בלעם, אח"כ ראינו גם כן שבלעם עצמו, בין אם זה בגלגול בין אם זה הוא עצמו, רואים שהוא לא משתנה, הקב"ה מראה לו בא מלאך לפניו הוא ממשיך, וגם בעולם העליון, אותו דבר, נשאר אותו דבר, המידות תקועות באדם באופן כזה אצל הרשע שהם לא ברי שינוי בכלל, הם מסורים ביד ליבם.
מכל מקום יעקב אבינו השתמש במקלות רק לצורך ייחום הצאן וזה רק אחרי שהפריד לבן את הנקודים וכו', ועם כל הבטחון השלם של יעקב אבינו ושבכל דור ודור יכול להיות אחד כמו יעקב אבינו או מישהו שיכול להיות בבטחון גמור בלי שתלוי בשום סיבה, עצם זה שהוא אמר "וענתה בי צדקתי ביום מחר", ואומר שהוא צריך את הצדקות שלו כאילו ליום מחר וזה יציל אותו, אז הוא נפל בענין דינה ומעשה שכם וכו' כידוע ומצאו חכמים ז"ל שמץ של משהו קטן קטן בענין הדאגה למחר, מה אתה צריך להזכיר את המחר?
בן סירא אומר, אל תצור צרת מחר, אדם לא צריך לצור כבר מעכשיו את הצרה של מחר, מה לך לחשוב על מחר, אתה חי היום, תחיה את היום בבטחון, תעשה את המקסימום של היום, ואל תחפש לך את הצרות של מחר כבר מהיום, כי נמצא שאם אתה חושב על מחר אתה כבר במחר, אתה לא ביום, אתה מפ]סיד אתה יום, כי אתה חי את הצרות של מחר. זה הבעיה של אנשים, דואגים למחר אז אין להם את היום, ומחר הם דואגים את המחרתיים אז אין להם גם את היום, נמצא שאין להם שום יום, כי הם כל הזמן רק חושבים על העתיד ואין להם את ההווה. לעומת זאת אברהם אבינו ע"ה, בא בימים שלמים ומלאים לפני הקב"ה, מה פירוש? הוא חי כל רגע ורגע את הרגע, כמו שכתוב בעקידה, "וישכם אברהם בבוקר" מכלל ש ישן, איך אפשר לישון? אתה הולך לעקוד מחר את הבן, "וישכם אברהם בבוקר", אתה הולך לעקוד את בן, אז כל הלילה תטייל איתו, תדבר איתו, מחר אתה עוקד אותו, איך אתה ישן? אלא אברהם אומר - זמן שינה שינה, זמן השכמה השכמה, כל דבר בזמנו, אל תצור צרת מחר, עכשיו, צריך לישון, לילה טוב. בבוקר נתראה, בערב לך לישון. זה נקרא ימים שלמים, למה - כי הוא חי את ההווה. אברהם חי את ההווה כל הזמן, לא את המחר, את ההווה. אז לכן יש לנו לימוד גדול מאד מהענין הזה.
"ותען רחל ולאה ותאמרנה לו, העוד לנו חלק ונחלה בבת אבינו", למה מתה רחל תחילה? רבי יהודה אומר, מפני שדיברה לפני אחותה. מי הגדולה? לאה, מי הקטנה? רחל, מה כתוב? "ותען רחל ולאה", ז"א שהקדימה רחל לדבר לפני אחותה, רבי יהודה אומר, מפני שדיברה לפני אחותה הקדימה לדבר לפניה היא מתה לפניה.
המתבונן במאמר הזה יחרד מאד לגודל האחריות על האדם בחובת שלמות הנפש. הבה נתבונן, רחל הפקירה את כל עניניה הרוחניים הנצחיים, ומסכימה שלאה אחותה תנשא ליעקב. אף כי יעקב אבינו ע"ה רצה דוקא בה, וכך התנה מפורש עם לבן, ועוד מסרה ללאה את הסימנים כדי שלא תתבייש, והרי היה לה לפחד שתיפול היא בגורלו של עשיו,