שיעור מיוחד משוויץ
\n
- - - לא מוגה! - - -
\n
בספר חשקת התורה, בעמוד למד,
שם בעולם האמת
אין קרצ'מה.
רבי משה לנדינסקי, שידע את כל התורה כולה בעל פה,
נסע פעם עם עגלון בעגלה וישב מאחור.
מחורבל בפרווה שלו, בקור הרוסי,
מלמל משניות.
אמר משניות בעל פה, אמר ואמר ואמר.
פתאום, כשהגיע לסדר נזיקין,
נעצר באיזו משנה ולא זכר מילה אחת.
מילה אחת לא זכר.
מה עשה השם יתברך?
לאחר זמן נעצרו בפונדק דרכים הנקרא קריצ'מה.
אכסניה.
אנשים שם הולכים לאכול,
לנוח,
אבל
רב מוישה לנדינסקי רץ ישר אל בעל הקריצ'מה,
שהיה יהודי,
ואמר לו, אולי יש אצלך משניות נזיקין?
אמר לו בעל האכסניה,
בדיוק יש לי את הכרך הזה שאתה מחפש.
לא היה לו את כל השס משניות,
ורק את הכרך הזה בדיוק נתן לרבי משה.
רבי משה, כשיכור, הצמא,
פתח את המשניות,
מצא את המילה חסרה לו בדיוק.
ועכשיו הכל כבר בסדר, הלך חזרה לכרכרה,
ומוכן לנסיעה.
לאחר זמן הגיע לראדין,
נכנס אצל החפץ חיים וסיפר לו את המופת הגדול שהקדוש ברוך הוא עשה לו.
בדיוק נקרא לאכסניה, שהיא שייכת ליהודי,
בדיוק יש שם משניות נזיקין,
וכך יכול היה להשלים מה שחסר לו, להמשיך את כל הדרך באמירת
המשניות בעל פה.
וזה מצא ממש הציל אותו לקיים ומלאכתך בדרך ללא הפסקה.
כך הוא מספר בשמחה לחפץ חיים.
החפץ חיים יושב עם ראשו למטה,
כדרכו בקודש הוא מתחיל למלמל.
רבי מוישה,
אבל שם בעולם הבא
אין קרידשמא,
אין שם אכסניה בדרך.
אם באים לשם ויודעים את המשניות,
אז יודעים.
ואם לא יודעים את המשניות,
אף אחד לא ייתן לך משניות להסתכן,
ואף אחד לא יתקן אותך.
אשרי מי שבא לכאן ותלמודו בידו,
כך אמר לו החפץ חיים,
צריכים ללמוד גמרא עד אין סוף.
ללמוד וללמוד וללמוד ולחזור.
לא להתעקש,
ולא לחשוב שבפעם הראשונה אפשר וחייבים כבר להבין.
אלה דברי החופץ חיים לרבי משה לנדינסקי,
שידע את כל השס בעל פה,
מה אנחנו, מה נאמר.
ראו זאת בספר חשקת התורה, דף ל.
הוא שאמרנו שמעת דפים, גמרא בגרסה כל יום,
לגמור את השס
ולחזור ולחזור ולחזור.
רבי חיים בריסקר אמר,
ללמוד מהר וקל.
מה שלא מבינים בפעם הראשונה,
יבינו בפעם העשרים ובפעם השלושים,
כי לימוד זה דבר לכל החיים.
פעם
היה הרב משה מרדכי שולזינגר, זכר צדיק ברכה, מחבר הספר
אצל אסטייפלר,
כשהיה כבר בן 82. והוא מעיד שאמר לו,
ברוך השם, עכשיו אני לומד מסכת ראש השנה,
ואני עומד בדף כז, עמוד ב',
ביום פעם ראשונה הבנתי פשט פשוט בגמרא.
שאלנו אותו, הרי
כבודו כבר למד את זה עשרות עשרות פעמים.
והוא אמר,
עשרות עשרות פעמים למדתי, ולא הבנתי.
ואם הוא לא הבין פשט, אז איך הוא המשיך?
הוא היה צריך לעצור שם ולגמור את זה עד סוף הזמן, לכאורה.
אבל מכאן רואים שלא מתעכבים,
ממשיכים הלאה, ובפעם הבאה, פעם העשרים, פעם השלושים, מבינים.
מרגש היה לשמוע את רבנו יחזקאל אברמסקי, זכר צדיק וקדוש לברכה,
כשהיה מספר בהתעוררות רבה ובחרדת קודש,
שהסבא מנובהר דוק רביוזל,
זכר צדיק וקדוש לברכה,
שלמד אצלו בצעירותו,
אמר לא פעם,
דע לך,
במה תוכל לעבור היטב את החיים כרצון השם?
נו, שאלה טובה.
איך עוברים את החיים,
כל החיים, ומקיימים את רצון השם?
התשובה היא רק על ידי שתדע שאין מציאות בעולם מלבד האמור בתורה.
רק מה שכתוב בתורה.
שום מציאות אחרת אין.
וזו המציאות האמיתית,
ואפס זולתה.
ואוסיף רבנו, זכר צדיק וקדוש לברכה, ואמר,
והראה לי הסבא מנובהר דוק, זכר צדיק וקדוש לברכה, דוגמה נפלאה ליסוד הנורא הזה,
שרק התורה, ואין נאמין לשום מציאות רק לתורה, משס ערוך, במסכת גיטין,
דף נו,
דף נו, סוף עמוד א'.
כמעט הלהטן
אמר
שלמה הלך מלכה, שלמה הלך מלכה.
כשבא רבן יוחנן בן זכאי לפני אספסיאנוס,
כשיצא מחומת ירושלים על מנת לפגש איתו,
אז הוא אמר לו, שלום עליך המלך, שלום עליך המלך.
אמר לו, אספסיאנוס, התחייבת שתי הריגות.
אחת, כיוון שאני לא מלך, ואתה קראת לי מלך,
ועוד, אם מלך אני עד עכשיו, למה לא באת אליי?
אמר לי דקה, אמרת לה, מלכה נא איברה מלכאת.
מלך אתה עתיד להיות, אומר רשי.
נכון, הרגע אתה לא מלך, אבל אתה עתיד להיות מלך.
למה? כי אם אתה לא היית מלך, ירושלים לא הייתה נמסרת בידך.
מאיפה אני יודע שכתוב, והלבנון באדיר ייפול.
הפסוק אומר שהלבנון זה בית המקדש מלבין את עוונותיהם של ישראל, באדיר ייפול, ואין אדיר אל המלך.
ואין לבנון אלא בית המקדש,
שנאמר, ההר הטוב הזה והלבנון.
תוך כדי שהם מדברים, הגיע כתב מרומי,
ואמרו לו, קום,
מת הקיסר,
מחשובי רומי, רוצים להשיב אותך בראשם.
והרי הדבר מבהיל.
אספסיאלוס אמר לו לרבי יוחנן בן זכאי, שהוא מחויב מידע, על שהוא קורא לו מלך בזמן שהוא לא מלך.
הוא בוודאי ידע, רבן יוחנן בן זכאי, את חומרת הדבר, שמי שקורא למלך, למי שאינו מלך הוא בן מוות.
אם כן, כשהוא קרא לאספסיאנוס בשם מלך, אלוהי זה שילד מוות וחיים,
אז על מה שמח רבן יוחנן בן זכאי לקרוא לו מלך?
הוא שמח על פסוק בתורה.
היא לאו מלכה את, לא ממסרה ירושלים בידך.
אם אתה לא מלך, היא לא תימסר בידך ירושלים,
שהרי כתוב, ועל לבנון בה אדיר ייפול,
ואין אדיר אל המלך, ואין לבנון אל בית המקדש.
הרי הפסוק מפורש שלא ייתכן שתימסר ירושלים, אבל ביד מלך.
וממילא עתיד אספסיאנוס להיות מלך. לכן היה הרמב״ן יוחנן בן זכאי יכול לקרוא מלך בביטחון גמור,
בשעה שהוא ברור ובטוח שהוא לא מסכן את חייו בזה.
כמו שאמר לו לאספסיאנוס, איברה מלכה את,
ברש״י אומר מלך, אתה עתיד להיות,
כי פסוק בתורה הוא-הוא המציאות,
והוא לבדו המציאות ואפס זולתו.
בעלמה שכתוב בפסוק, יכולים להיות בטוחים בהחלט,
ללא שיעור כלל,
אפילו בנידון של מוות וחיים, כי זוהי המציאות האמיתית.
זו הראיה שהביא הסבא מנוורדוק
לרבי יחזקאל,
אברהם סקי.
לכן באר הסבא הקדוש מנוורדוק,
הוא אמר לי שרק כך תוכל לעבור היטב את כל החיים,
כרצון השם.
ואכן,
המשיך רבנו יחזקאל, זכר צדיק וברכה.
רק מה שכתוב בתורה ובלבד מציאות, בשבילי ובתורה, הינני רואה חזות הכול.
ועל כל שאלה לוקח אני עצה מן התורה,
ורק מן התורה.
כמו שכתוב מקרא מלא בתהילים קיוט,
גם עדותיך שעשועי אנשי עצתי.
ממי אני שואל עצה? אומר דוד המלך, מי הם אנשי עצתי?
רק עדותיך.
רק האמור בתורה הקדושה הוא לניועץ.
ולא כמי שכותב עליו הרמב״ם, שנוסע משכל אמו לשכל אשתו, שמתייעץ איתם, ולא עם התורה,
אלא עדותיך בלבד הם אנשי עצתי.
עד כאן היו דבריו של רבנו יחזקאל,
זכר צדיק וקדוש לברכה.
רבנו יחזקאל אברמסקי, זכר צדיק וקדוש לברכה, הם הרבה מאוד לדבר על כך שבלי משקפיים של התורה לא יגיע אדם לכלום בהכרת נפלאות מעשה השם יתברך
בהנהגת הבריאה.
ואפילו ניסים
גדולים שעשה השם יתברך איתו בעצמו, גם כן
לא יפקחו את עיניו בלי השקפה של התורה.
והוא מביא את זה מפסוקים מפורשים בתורה.
בהתחלת פרשת וירא.
כתוב, והוצאתי אתכם מתחת סבלות מצרים,
ועדיין אין אתם מכירים בזה.
והצלתי אתכם מעבודתם,
ועדיין כלום לא יודעים מזה.
וגהלתי אתכם בזרוע נטויה ובשבטים גדולים,
ועדיין אתם לא יודעים כלל כי אני השם.
כל הניסים האלה עדיין לא יודעים.
ורק כאשר ולקחתי אתכם לי לעם והייתי לכם לאלוקים,
שזה היה במתן תורה, רק כשיש תורה,
אז כתוב, ידעתם כי אני אדוני אלוהיכם,
המוציא אתכם מתחת סבלות מצרים.
רק במתן תורה, כשתקבלו את המשקפיים, את ההשקפה של התורה,
רק אז תדעו למפריע,
כי אני אדוני אלוהיכם, המוציא אתכם מתחת סבלות מצרים.
מי שעדיין, מה שעדיין לא תדעו ולא תבינו,
בוּהוצאתי והצלתי וגאלתי.
והוצאתי אתכם מתחת סבלות מצרים, עדיין אתם לא מכירים בזה.
הצלתי אתכם מעבודתם, עדיין כלום לא. וגאלתי אתכם בזרוע נטויה ובשבטים גדולים, עדיין לא יודעים כלל את השם.
רק אחרי מתן תורה ולקחתי אתכם לי לעם והייתי לכם ללוקים,
אז וידעתם כי אני, אדוני אלוהיכם, מוציא אתכם מתחת סבלות מצרים.
רואים שבלי המשקפיים של התורה,
גם דברים ברורים, מוחשיים, שעובר האדם בחייו לא יכול להבינם,
אם התורה לא תפקח את עיניו.
וכי מדומה שאיננו דברים שחקק רבנו יחזקאל,
זכר צדיק גדול שלך על ספר חזון יחזקאל לתוספתא במסכת חגיגה,
פרק ב' הלכה ג' בביאורים, בשם לשונו.
ודע
כי גם תופעות של נפלאות ושינויים בסדרי הטבע,
לא יכו שורש של אמונה וביטחון אפילו בלב הפיקחים שבה מסתכלים,
אם לא זרח עליהם אור התורה,
שמע אור שבה מאיר עיני חכמים ומיישר השקפתם,
בקו ישר.
ומה שלא השיג דור המדבר על ידי חוש של רעות,
על ידי המסות הגדולות שראו עיניו בכל הדרך בצאתו ממצרים,
השיגו הדורות הבאים
על ידי חוש של שמע, ועטותם אוזן קשבת אל התורה והמצווה.
ויקם עדות ביעקב
בתורה שם בישראל,
אשר ציווה את אבותינו להודיעם לבניהם,
למען ידעו דור אחרון, בנים יולדו,
יקומו ויספרו לבניהם,
וישימו באלוהים כסלם,
ולא ישכחו מעללי אל,
ומצוותיו ינצורו,
ולא יוכאבותם דור שורר ומורה,
דור לא הכין לבו,
ולא נאמנה
את אל רוחו.
יום טוב.
-יום.